תיאלנד - חופשה בסגנון אחר
-
יסמין הי…
בדיוק מה שאמרתי מדריכה גננת, רצה אחרייך עם נייר טואלט -
יוצאים לדרךטיסת אל על יוצאת בחצות מבן גוריון.
מצויידת בטראומת הדרכון הקרוע משנה שעברה אנחנו מגיעים לטיסה 3.5 שעות לפני הזמן.
הכל ריק ( סליחה זה יולי….מה פה קורה פה )
חצי שעה בדיוק ואנחנו בדיוט פרי.
מיילא הרבה ויקטוריה סיקרט והרבה ארומה….יכול להיות גרוע יותר.
הטיסה יוצאת בזמן.
אלעל הכי בבית….הכל טוב. כולם נחמדים , מקום טוב. יוצאים בזמן.
כדור שינה שהתחלתי לעשות בו שימוש רק לפי חודש הטיסה למקסיקו, והדבר הבא שאני זוכרת זה הדיילים שמעירים אותנו שעתיים לפני הנחיתה לארוחת בוקר.
בש”ת בבנגקוק מחליפים כסף ( השער זהה ), אוכלים משהו , לא מוצאת היכן קונים סים מקומי. ואנחנו עולים לטיסה לצ’אנג מאי. שיוצאת בזמן על השניה.
כולה טיסה של פחות משעה והדילות מתרוצצות ביעילות מדהימה לחלק לכולם אוחה חמה קפה וכו.
טעים זה לא.
נחתנו בצ’אנג מאי, הציוד מגיע מהר.
גם הנהג של גדי מחכה לנו כמובטח ולמלון.
מילה על המלון שבחרנו:
הלכנו על מלון שונה מהעדר , לא ליד שוק הלילה אלא ליד העיר העתיקה.
שמו mhonsa hotel
קיבל ציון 9 בבוקינג.
מחיר כ 60 דולר ללילה ( אם אני לא טועה ).
ליד המלון שוק אוכל נחמד מאוד.
החסרון מהמרחק משוק הלילה – מרחק ממקורות אוכל מתאימים לילדים בררנים ( פיצה מקדונלד ) וכו.
המלון יפה חדרים גדולים נקי ונחמד.
ארוחת בוקר סבירה
בחדר שלי לא היה לחץ מיים תקין ( אבל אצל חברותי כן ).
אחרי שמתארגנים בחדרים יוצאים לבדוק אם שוק האוכל הקרוב ( אין לנו כוח ליותר ).
אני מעיזה לטעום כמה דברים בשוק ( גיוזה, מנגו עם אורז דביק ). הילדים אוכלים קראפ.
הכל טעים ונחמד ועולה כלום...( כמה שקלים ).
אני מתמלאת בטחון לגבי אוכל בשווקים ( לא לאורך זמן לצערי ). למרות החשש מבעיות בטן
-
מילה על סים מקומיאני נאלצתי לקנות חבילה יקרה בארץ בגלל הצורך לשמור על המספר.
לילדים קניתי בחו”ל.למרות כל ההנחיות לא מצאתי היכן לקנות בש”ת.
קנינו ב 7/11 שיש בכל חור בתיאלנד.
הבעיה שהם מוכרים סימים או לשבוע ( ובחנויות אחרות לשבועיים ).
אז נאלצנו להחליף כל הזמן, קצת מעצבן.
המחיר לשבוע 30 שח -
הטיול מתחילאחרי לילה נטול כל ג’ט לג אנחנו מתוודעים למדריכה ולנהג ויוצאים ליעד הראשון.
מפעלי המשי המטריות הקרמיקות ועוד…
מעט סתמי אבל חשבתי שנחמד יהיה לפתוח ככה את היום.
ואכן היה נחמד.
המדריכה מעריכה את זמן הנסיעה כ 30-40 דקות
בפועל הוא רבע שעה.
אחרי עוד מספר הערכות מעין אלה למדנו לחלק את על ההערכות שלה ב 2…
אנחנו לומדים את טווים משי ומציירים על מטריות.
ואני קניתי ציור חמוד לתרמיל שלי
-
מצחיק אותי נושא הערכות הזמנים של המדריכה.. הן כולן ככה?
גם אצלנו נתנו הערכות זמני נסיעה הרבה מעבר למה שבאמת.
לטובת מחפשי הסים- לדעתי לא מצאנו בבנגקוק בגלל שלא היינו צריכות לאסוף מזוודות והן עברו אוטומטית לצאנג מאי. לכן לא הגענו לאותו מקום שנוסעי אירופלוט לדוגמא מגיעים אליו. אבל אנחנו מצאנו את הדוכן של true בשדה התעופה בצאנג מאי ושם קנינו (אם כי היה תור... )
-
ניראה לי שכן, כולן ככה.
גם המדריכה בטיול היומי שעשינו בבנגקוק לאמפוואה לקתה בהערכות חסרות קשר למציאות -
מפלי בואטונגמשם אנחנו ממשיכים למסלול טבע קצרצר למפלים הדביקים, הליכה קצרה מפלים חביבים נידבקים קצת לסלע. ולכן ניקראים גם המפלים הדביקים.
מספר אנשים עושים שם סנפלינג על המפלים...לא אנחנו
החזרה מטפסים בעליה ומרגישים את הלחות הרצינית של המקום.
מקבלים טעימה ראשונה מינורית מהליכה בג’ונגל
( מי שרצה לראות איך הילדים גדלו – בבקשה )
-
האגם הגדולמשם המשכנו להפתעה…
התוכנית אמרה ארוחת צהריים באגם הגדול.
חשבתי שנאכל ליד אגם כלשהו
בפועל מתברר שאנחנו נפגשים לראשונה עם סירה ארוכת זנב.
שטים בה באדם ענקי למסעדה שנימצאת באמצע שום מקום על גדות האגם.
מהמסעדה יש ירידה למיים ומתנפחים
השייט מהנה מאוד.
הילדים שועטים למיים, גם אני.
המיים צוננים ונעימים
אפשר להישאר שם שעות ולא לצאת.
אחרי שעה אנחנו מתפנים לארוחת צהריים ממש טעימה, מלאה כל טוב.
מיפגש ראשון עפ פאד תאי טעיםםםםם
שם האגם MAE GNAT -
-
איילת
איזה יופי!! לאגם הזה לא הגענו. גם לא היה מזג אוויר מתאים.
המים נקיים ונעימים לרחצה?
ממשיכה לעקוב בהנאה
איריס
-
איזה כייף! המים נעימים לרחצה?
נראה היה שמזג האויר קצת אפרורי.
-
חן הצפון היה אפרורי 100 אחוז מהזמן.
לא ראינו בכלל שמש.
בזמן שלא היה גשם זה היה אפילו עדיף כי הקל על החום.
המיים באגם היו נעימים מאוד לרחצה, הן בניקיון והן בטמפרטורה.
היה ממש קשה להיפרד מהם.
והארוחת צהריים מייד ביציאה למיים על גדות האגם, היתה שוס -
איזה כיף שטסתם לתאילנד
אני ממש שמח בשבילכם וגם שמח שאת מספרת.
לנו היו בעיות עם גדי וגאם שסיפרתי עליהם בסיפור שלי. ברוך השם שלכם לא היו בעיות כאלו ויצאתם מרוצים.
את מספרת על אתרים שלא ביקרנו בהם ליד צ’אנג מאי. עושה חשק לחזור לשם.
סיימתי לקרוא את הספר האחרון של אילן הייטנר, 7250. חצי מהספר הוא מתאר את הטיול שלהם בתאילנד. מקומות שגם אתם ביקרתם בהם. (הספר בעצמו קצת מרגיז)
אלעד
-
כרגיל, הסיפורים שלך מרתקים ומשלבים טונות של מידע, שמראים באיזה יסודיות הם נאספו, והמון פן אישי שכן לקרוא…
הנסיון שלי עם תאילנד מסתכם בשבועיים איים שכללו את קופיפי ואת ריילי ביץ’ לפני איזה 15 וכמובן כמה ימים בקאוסן
המילה הזו ‘תאילנד’ עולה מפעם לפעם בתכנונים ולרוב נופלת מסיבות של עלות וטיסה ארוכה…
אגב – איפה צולמה התמונה השנייה בהודעה השנייה בשרשור? זה מדהים!!!!
-
גיל ואלעד – ברוכים המצטרפים. ( וגם אם פיספסתי עוד מישהו
)
גיל התמונה צולמה בנקודת תצפית בטיול הימי של 42 האיים.
אכן נוף מהמם. ובכלל טיול כיפי מאוד – אגיע אליו -
צ'אנג ראיקשה מאוד לשלוף אותנו מהנירוונה באגם , ואחרי הארוחה הנהדרת.
אבל צריך לנסוע לצ’אנג ראי.
המדריכה לחוצה – זו נסיעה של 6 שעות.
בשלב הזה למזלנו כבר הבנו שהערכת השעות שלה--לא משהו אז לא ממש נלחצנו.
בפועל הדרך לוקחת 4 שעות, גם לא מעט ,אבל היי שמנמנמים בואן ומישהו אחר נוהג זה לגמרי קל יותר.
בדרך אנחנו עוצרים באיזור בו מגדלים אגוזי קשיו
רואים אותם על העץ ונכנסים לחנות שמוכרת אותם ב 5 מליון וורייציות בערך.
צרפתי תמונה איך ניראה קשיו על העץ.
המלון בצ’אנג ראי.
ל אוהבת מלונות מעניינים מיוחדים ואיזוטרים.
ההיפך מהחומוס.
היא הסיבה האמיתית שאנחנו לא במלונות שגדי היציע.
בקרואטיה היא סחבה אותנו לאיזה אחוזה מפוארת בשום מקום, שלקח שנה להגיע ולצאת ממנה, אבל החוויה שלה זכורה (לטוב) עד היום.
גם בצ’אנג ראי היא חזרה התעלול.
מצאה מלון באמצע הג’ונגל שניקרא באמבו. ( מחוץ לעיר )
שווה ביותר – גדול רחב מעניין , נוף מדהים.
המחיר נמוך ( לא זוכרת בדיוק אולי 60 דולר ללילה)
שוב אין אצלי מיים בזרימה מספקת במקלחת ( חלק מהזמן הם גם לא חמים ). – רמז זו אל הפעם האחרונה. קללה רבצה עלינו בטיול בתחום.
הבעיה היותר גדולה – אין אוכל. ואין איפה לקנות.
אנחנו מגיעים מאוחר בלילה. כבר בדרך המדריכה שלנו מדברת עם בעלי המלון ומאוד מודאגת לגבי מה נאכל.
זה כמעט מצחיק.
כשאנחנו מגיעים מהר מהר מתבקשים להזמין פיצה כי אפשר רק עד 21:00 ( השעה 20:30 )
מתלבטים קצת ומזמינים כמה פיצות ( מתוך הנחה מוזרה שפיצה שמחולקת ל 8 היא פיצה משפחתית ).
שהפיצות מגיעות אבוי --- 8 חלקים של פיצה ביס.
5 ילדים מורעבים וגם 3 אמהות די רעבות ומעט מאוד אוכל….
הלכנו לישון רעבים מעט אחרי שחיסלנו כל מה שהיה במיני בר.
מזל שבתיאלנד גם המיני בר עולה גרושים
כל הלילה יורד מבול.
רק בבוקר שהשמש עולה, אנחנו רואים כמה יפה המקום אליו היגענו ( ראו תמונות מצורפות ).
ארוחת בוקר , לא כלולה , אבל בתשלום זניח.
בעל הבית אירופאי שנשוי לתיאלנדי מתרוצץ במצוקה ניכרת.
הוא לא עומד ברצונות שלנו לעוד כוס מיץ או עוד פנייקיק.
שלא נדבר בילדים הקרציות שלא אוהבים חביתות רטובות ומחזירים אותן למטבח לעוד יבוש….
ממש לא נעים לבקש ממנו משהו ….
מצחיק.
מי שרוצה חוויה אחרת – ממליצה.
-
יום שני לטיול - גשםבכל טיולי הקייץ בתיאלנד כולם ציינו שהגשם כלל לא הפריע להם.
ורק ירד איזה שעה בערב.
אז לא אצלנו.
הפריע גם הפריע
מזל שבעיקר ביום אחד.
אנחנו קמים אחרי לילה של גשם בלתי פוסק.
דיימונד והנהג ( מביך שאיני יודעת את שמו ) אוספים אותנו ואנחנו נוסעים לשייט על נהר קוק.
שוב סירה אורכת זנב. בדיוק אותו ה SETUP של אתמול.
הפעם 2 סירות קטנות יותר.
השייט ממש חביב , יש גגון לסירה ומסתיר אותנו מהזרזיף הלא משמעותי של הגשם. מידי פעם חולפים על פסל של בודהה.
בסוף השייט ( 40 דקות ) מגיעים לאיזה כפר בשום מקום.
הילדה קונה כובע צבעוני ( לכולם בצופים יש...)
משם...לארוכות הצוואר.
לא יודעת על איזה התעללות מדברים.
הכל הצגה.
הצוואר שלהן רגיל לגמרי ( אולי למעט איזה זקנה אחת ) והן שמות את הטבעות לתיירים.
הכל ממוסחר לחלוטין. אותנטיות מזויפת לתיירים. אבל אנחנו תיירים הכל בסדר.
חביב מאוד
הגשם הועיל להפסיק ואנחנו מסתובבים בשוק קונים כמה קשקושים.
לא נעים לי להתמקח ולהצליח להוריד להם שקל…
יצאנו עם רכישות של כוס למברשות שיניים ב 3 שח ושארוול למקדשים, 15 שח
בחניון מתוודעים לראשונה עם דוכן למכירת אננס קטן ומתוק בטרוף
שאנחנו יוצאים משם איריס מסמסת לי שהם במשולש הגבולות ומבול….
אצלנו לא…טוב זה עומד להסתיים
-
אנחנו נוסעים למשלוש הגבולות.
עוצרים באיזה שוק מקומי קטנטן.
מוכרים שם בננות, בא לי כמה.
כמה אני שואלת 10 באט.
טוב תנו לי 4 אני מבקשת. שיהיה.
לתדהמתי היא מתחילה לארוז לי 4 אשכולות ענק.
מתברר ש 10 באט ( שקל כן….) הוא מחיר אשכול שלם.
אני מרגיעה את ההתלהבות – אשכול אחד מספיק.
3 ימים אכלנו כולם בננות בשקל.
הגשם שאיריס דיברה עליו מתחיל , מבול,מדלגים על מערת הקופים
מגיעים לגבול.
ניראה כל כך מיותר
אפור וחום.
מה בדיוק יש במקוןם הזה.
המדריכה ממשיכה כאילו כלום.
אנחנו נגרררים לעוד ארוכת זנב עם מטריות ומעיל ניילון ( שקנינו ב 7/11 )
הגשם כל כך חזק שלא רואים כלום.
מתחבאים מתחת לגגון בסירה
ואם זה לא מספיק – אז לסירה נכבה המנוע כל כמה דקות ונהגים עומלים קשות על התיקון.
מגיעים ללאוס.
שוק מלא חיקויים ותיקי עור לא מעניינים
מבול
השעה 2:30 מתברר שלא אוכלים כאן בכלל, הילדים עצבנים ורעבים.
אנחנו רוצים חזרה – אבל המדריכה רוצה לקנות אטריות מיוחדות שיש רק בלאוס ( לעצמה כן ,לא לנו ) גוררת אותנו בשוק בגשם , אנחנו עומדים עשר דקות במבול ומחכים לה בזמן שהיא עומדת בתור ובוחרת את האטריות שלה
עצבים.
חוזרים לסירה שוב נכבה המנוע כל חמש דקות.
מגיעים לארוחת צהריים – איומה , באמת קטסטרופה.
כבר שלוש וחצי
אז כן אנחנו עצבנים.
למה הנוקשות הזאת להמשיך במסלול מבלי להתחשב במזג אויר.
וממתי ארוחת צהריים זה ב 15:30
קצת מוציאים עליה ( בעדינות ) גם מדברות עם גדי
עכשיו מיישרים ציפיות
ארוחת צהריים זה ב 2:00 ולא ב 4:00 ( ואם יש בעיה תגידו וניקנה משהו לפחות ).
ועושים תוכניות אלטרנטיביות למחר אם ירד גשם.
אחרי הארוחת צהריים המדריכה מציעה לנו ללכת להצטלם עם איזה שלט במבול.
אז זהו שלא.
חוזרים למלון בג’ונגל
בערב לוקחים מונית לשוק הלילה בצ’אנג ראי.
חלקו הגדול סגור.
שוק האוכל פתוח אבל מקומות הישיבה רטובים כולם.
מנשנשים בעמידה פאד תאי, גלידה ,גרעיני תירס ששפכו עליהם איזה רוטב ( יאמי ) ובסוף בדרך חזרה קונים פיצות כי הילדים צריכים לאכול משהו
סיכום יום שני.
חצי ראשון חביב, חצי שני על הפנים
-
איילת,
תאילנד אמנם לא על הכוונת שלנו ונמצאת בתחתית המגירה... (ואני רואה שאיריס גם אחרי פעמיים שם לא התלהבה...אז תאילנד כעת נמחקת מהמגירה
) אך אין מצב שאפספס סיפור שלך 
התמונות יפות
חצופה המדריכה שגררה אתכם במזג אוויר כזה בשביל אטריות
מזכיר לי למה אני נרתע מטיולים מאורגנים/צמודי מדריך ונהג. לשמחתי במונגוליה בשנה שעברה ערכנו תאום ציפיות טרם הטיול עם המארגן וזכינו למדריך נפלא ולנהג נהדר, שכשנפרדנו מהם אחרי כמעט שבועיים רצופים, היינו עם דמעות בעיניים.
מקווה שמעתה והלאה המדריכה תשאיר עליכם רושם חיובי
רובי
-
אני כל כך מזדהה עם הביאוס מהגשם.…
גם לנו הוא קלקל יומיים לפחות מהטיול.
אל תאמינו לאלה שאומרים שגשם בתאילנד לא פוגם. כשהוא חזק הוא מקלקל ובגדול....
במערת הקופים היינו בגשם שוטף
על השייט והשוק בלאוס ויתרנו ( פשוט לא היה טעם בגשם כזה), הגענו למשולש הגבולות עשינו סבוב קצר וזהו.... וגם הגישה לשמורה של מפל קון קורן היתה חסומה ביום הבא.
לזכות המדריכה שלנו יש לומר שהיא לא התעקשה להמשיך בתוכניות בגשם , גילתה גמישות ( חלקית) בתוכניות ואף החזירה כסף ( פעמיים) על אטרקציות שלא התקיימו. אבל… לא תמיד היו לה חלופות מספקות. אולי זו מגבלה של האזור. צריך לקחת את זה בחשבון וצריך הרבה מזל עם מזג האוויר.
לגבי ארוכות הצואר, נראה לי שאנחנו היינו בשבטים אחרים ( ליד טאטון) ואני חושבת ששם טיפה יותר אותנטי. ברור לי שחלק גדול מזה זה רק אטרקציה לתיירים וזה בסדר. כאלה אנחנו. שמחתי לתרום קצת לכלכלתם. מסכימה ששום ניצול אין שם.
אנחנו בקרנו באותו היום גם במקדש הכחול היפה ובגני המלכה האם. ושם היה יחסית יבש...
אם מותר כמה תמונות מאותו היום בגשם.
