תיאלנד - חופשה בסגנון אחר
-
איילת- איזה מקסימים הילדודים.
אנחנו לא הגענו למפלים הדביקים וגם לא לאגם המהמם אפילו לא שמעתי עליהם אז בזמנו שתכננתי את הטיול שלנו. אז יש עכשיו עוד סיבה לחזור!
מה שמוביל אותי בבחירת מלונות זה הקרבה שלהם לציוויליזציה, שזה אומר מבחנתי שבערב יהיה קל לצאת מהמלון למצוא איפה להחליף אווירה מהמלון/חדר ולמצוא אוכל. כי גם אני לא נחמדה כשהגוף דורש מזון.(וזה נכון לכל מקום שאני נוסעת אליו) אז נכון המלונות היפים יותר המיוחדים יותר והרחוקים יותר מתפספסים לי.
בעיניין הגשם- זה כניראה עיניין של מזל. יולי אוגוסט הן העונות הרטובות בתאילנד עונת המונסונים. וצריך לקחת את זה בחשבון. אבל מה לעשות שמי שקשור לחופשות משרד החינוך זה הזמן???
כשאנחנו טסנו לתאילנד כל מי שהתייעצתי איתו אמר שהגשם לא מפריע, ושבקושי היה גשם. בנו הגשם התחשב וירד רק שהיינו ברכב והפסיק כשיצאנו. למשל ירד 3 שעות כל הדרך מצ’אנג ראי לצ’אנג מאי. לכן ממש התפלאתי כשאיריס סיפרה על כמויות גשם מטורפות. עיניין של מזל.
רובי- לדעתי תאילנד כ”כ מגוונת שכל אחד יכול למצוא בה עיניין. בסופו של טיול איילת והילדים מאד נהנו. תקלות קורות בכל טיול. והעיניין עם הגמישות טופל, אולי בגלל שהן לא עצמאיות ועובדות תחת גדי הן לא מפעילות מה שניקרא “ ראש גדול”?
אז עד שאני אגיע שוב לתאילנד מתמוגגת מהתמונות והסיפור. מחכה להמשך.
-
אף פעם לא הבנתי למה מתעקשים להגיד שהגשם לא הורס. זה תלוי איזה גשם , כמה זמן גשום ואיפה הוא תופס אותנו.
זה ברור שאם זה גשם חולף לשעה שעתיים אז אפשר להיכנס לקניון / למסאז/ למוזיאון 3d בינתיים או סתם לבלות בבריכה ( זה הרי לא שקר בחוץ ולילדים זו דווקא חוויה להיות בבריכה כשגשם יורד ) והאופציות האלו הן מה שאנחנו תמיד עושים כשגשום פה ושם .
אבל זה גם ברור שאם זה קורה בדיוק כשמטיילים בצפון ובעיצומו של יום טיול בטבע זה בהחלט יכול להרוס תוכניות , או אם פתאום יורדים ימים שלמים של גשם באיים ברציפות זה מבאס את החופשה .
רובי- תאילנד לא צריכה שאני אייחצן אותה אבל בכל זאת חשוב לי להגיד שאני לא חושבת שאתם צריכים לפסול את תאילנד. אנחנו שנים חשבנו שהיא לא מעניינת אותנו וכשטסנו לראשונה , בעיקר כדי להבין על מה כולם מדברים , לאן נוהרים וממה מתלהבים, ממש לא התחברנו ולא חשבתי שנחזור .
אבל אז עצירה מקרית ( אילוץ לשם קונקשיין ) שינתה את התחושות שלנו ומאז גם אנחנו מכורים.
אני מצטערת בשביל איריס שלא ההתלהבה גם בפעם השניה ( וזה לגיטימי , העולם גדול ועל טעם וריח ..) אבל עדיין לא הייתי פוסלת רק על סמך זה. אחרי הכל , יש סיבה למה הרוב כן נוסע וגם חוזר לתאילנד, יש בה ככ הרבה מה לראות ולחוות שכל אחד יכול למצוא מה לאהוב. וגם לא חייבים חומוס.
איילת , מחכה להמשך
-
איילת, איזה כיף לחזור איתכם לתאילנד הקסומה.
אני אוהבת את סגנון הסיפור שלך, שעובר כאמין ומדוייק, לא חוסך גם את התקלות אבל מצד שני גם לא מתלהם עליהן. ברור שבכל טיול יש גם תקלות ואכזבות, לרוב מינוריות (שרק ישארו כאלה), אבל גם ראויות לאזכור. כי התמונות מטבען מנציחות רק את היופי והקסם של המקום, לא את הבטן המקרקרת אחרי ארוחה גרועה או את העצבים שבהמתנה מיותרת בגשם…
השנקל שלי לגבי כמה סוגיות שאוזכרו:
גמישות בטיול: בהחלט חשוב בטיול מסוג כזה, ולעניות דעתי גם אחת הסיבות המרכזיות להעדיף טיול פרטי (שעולה יותר) על אחד מטיולי הג’יפים הקבוצתיים שיש שם. אנחנו היינו עם חברת Cosmos, בניהולה של ללה, ועם מדריכה בשם טו, ואני חייבת לציין שהיא היתה מאוד(!!!) קשובה לנו וגמישה לרצונותינו. ואני לא מדברת רק על הגמישות המאולצת של היום הראשון שבו נפצעתי באומגות ונאלצנו להקדיש כשעה-שעה וחצי לבילוי בחר מיון. אלא בכל הימים. גשם: בהחלט יודע להרוס! אבל… אני גם מבינה איפשהו את אלה שאומרים שבתאילנד הוא הורס פחות – אני לפחות הרגשתי הבדל עצום ומשמעותי בין גשם טרופי שמגיע עם 30 מעלות לגשם הולנדי ב-11 מעלות שמלווה גם ברוח אלימה. אבל בהחלט ייתכן שגישתי הסלחנית יותר קשורה גם לזה שבטיול שלנו, ביולי-אוגוסט 2015, היה לנו גשם בכמויות הרבה יותר קטנות ממה שלכם. לינות בצפון: גם אני העדפתי למצוא את המקומות בעצמי ולא ללכת על אלו שהוצעו ע”י החברה בשני מקומות, ולא היתה שום בעיה. בצ’יאנג מאי ישנו במקום שקראתי עליו המלצה של סנצ’ו כאן בפורום, ובצ’יאנג ראי במקום מטריף עם חדרים מעוצבים ומרווחים שיושבים ממש על אגם מצופה בפרחי חבצלות המים שמצאתי בבוקינג ואני מצרפת כאן תמונה, הוא גם היה זול בצורה מגוחכת (שילמתי 180 ש”ח לשני חדרים ל-5 אנשים). ובאמת היה מחוץ לעיר אבל התארגנו לזה מראש בשוק הלילה (בואו נאמר שגם לנו זה לא היה הערב הכי מוצלח מבחינה קולינרית, אבל לא ברמה של רעב כמוכם...). רק בטאטון ישנו בכפר על הנהר שמגיעים אליו רק עם סירה או רכב 4X4 שהחברה ארגנה לנו. כל הלינות היו מהממות.ולסיום: רובי – שלא תעז להוציא את תאילנד מהמגירה!!! זה טיול אחר ומיוחד ומקסים בדרכו.
ממשיכה לעקוב….
-
אין טיולים מושלמיםתמיד יש תקלות.
וגם משמעותי הוא תקלה.
שיא התקלות היו בטיול שלנו לצפון איטליה… משם רק משתפרים.
רובי – אני בעד תאילנד. זה טיול אחר ושווה את החוויה. ( והמדריכה לא עחצבנה יותר ).
ניראה לי מורכב מאוד לטייל שם לבד.
יסמין ברוכה הבאה.
גם אנחנו לקחנו טיול פרטי….ועדיין לא היתה גמישות . לפחות עד הנקודה שבה דרשנו אותה בצורה אקטיבית.
לגבי הגשם, כנראה לא חווית מונסון אלים באיים עם רוח שסגרה את שדה התעופה ( פנינית תספר לכם היא היתה בדיוק באויר ...ואנחנו רק שמחנו שאנחנו לו בטיול שייט ). – עוד מעט אגיע לשם -
היום השני בצ'אנג ראי וחזרה לצ'אנג מאיהלילה הזה פחות גשום.
בבוקר רגוע .
ארוחת בוקר במלון במבו...שוב אנחנו מענים את בעל הבית האומלל שלא עומד בבקשות שלנו לעוד מיץ ועוד פנקייק.
אני ממש מרגישה צורך להתנצל בפניו על הטירחה.
ניראה לי שהוא מה זה שמח לראות אותנו עוזבים.
לפני שאנחנו נוסעים הוא עוצר אותנו והולך לבדוק את החדרים, קצת מעליב ( מה הוא חושב שגנבנו ..) אח”כ ראיתי שזה מאוד מקובל ולאו דווקא נגדנו אישית
נוסעים למיקדש הלבן.
אין גשם. אבל מאוד אפור.קיבלנו הנחיות מראש שנשים ובנות צריכות מכנסיים ארוכים וכיסוי כתפיים.
בנים – איך שרוצים.
הדת זהה בכל העולם, מקפחת בנות.
מייד נזכרתי ולא לטובה בתיכון המקומי אצלנו שמפלה בנות על בסיס קבוע.
המקדש הלבן איך לא , לבןסתםםםם הוא מרהיב , באמת מחזה יוצא דופן.
סיירנו בו כשעה.
מצחיק איך בתוכו יש תמונות של כוכבי קולנוע, מגדלי התאומים, ג’ורג’ בוש ואוסמה בין לדן ועוד….קדושה זה עניין יחסי.
ויש גם אלמנטים מצמררים ( כמו הידיים שמתחננות לצאת מתוך השאול – צרפתי תמונה )
-
מהמקדש פנינו למפל קון קורן.
אנחנו נכנסים לרכב ואיריס מסמסת לי שסגור.
היעד מתחלף למפל אחר שהוכן מראש כאלטרנטיבה ( כי הסגירה לא הפתיעה וכבר אתמול צפו אותה ) – לא יודעת את שמו
הליכה נעימה של חצי שעה ביער הירוק , המון בוץ ( מה עבר עלי שלקחתי נעלי ספורט לבנות לטיול )
ואנחנו מגיעים למפל ולמרגלותיו בריכה.
5 דקות וכולנו במיים
קצת קרים מהצפוי – אבל מתרגלים.
להגיד לכם שהמפל ובריכה שונים מאלה של הזויתן/יהודיה/נחל אלעל..לא הם דומים ממש
אבל. היי
1. אני מתה על רחצה במפלים ובריכות בטבע
2. נורא כיף לנו
3. אין פה עכברת.
אחרי שעה אנחנו נגררים החוצה וחזרה לרכב.
ארוחת צהריים סבירה ( הפעם בזמן )
ונוסעים לפארק סינגה לרכב על אופניים.
ענן מוזר מופיע בדיוק מעל הפארק איך שאנחנו מגיעים ומוריד מבול, אי אפשר לראות כלום.
בלית ברירה מוותרים.
5 דקות אחרי שיצאנו משם הגשם נפסק.
מיילא
חוזרים לצ’אנג מאי.
אותו מלון
אותו חדר בלי לחץ מיים
מתארגנים ויוצאים לשוק יום ראשון בעיר העתיקה.
הגשם חוזר ומלווה את כל ביקורינו בשוק.
השוק אומנם פעיל אבל סיור בגשם עם מטריות פשוט לא כיף.
כל הדוכנים מכוסים מיריעות פלסטיק ומידי פעם המיים נשפכים מהם על העוברים ושבים...
אנחנו נמלטים משם לסטארבקס….כבר יותר טוב.
עבר עוד יום
סה”כ נחמד למדי.
די כבר עם הגשם הזהמצרפת כמה תמונות מהטיול ביער למפל ללא שם
-
הי איילת!
איזה כיף לקרוא את כל החוויות כשהכל כל כך טרי גם אצלי..
חלק מהמקומות זהים אבל החוויה ממש שונה (תיכף אפרט בסיפור שלי מה היו הדעות אצלנו על לאוס, ארוכות הצוואר והמקדש הלבן)
וחלק הפסדתי.. המפל שלכם נראה נהדר! הרבה יותר טוב מהמפל התחליפי שלנו
מחכה להמשך!
-
ממשיכה לקרוא, לשזוף עיניים בתמונות המעלות געגוע ולהנות.
את צודקת, באמת לא חווינו מונסון, וגם סתם גשם מעצבן היה לנו במשורה. כשאת מתארת מקומות בהם אתם הייתם עם גשם ואנחנו בלי, כמו שוק הלילה של יום ראשון בעיר העתיקה, זה ממחיש לי את ההבדל.
דווקא שם אולי הרווחתם שברחתם מהר, כי אנחנו נתקלנו שם בפן אחר, ומחריד למדי של התרבות התאילנדית (וממה שלמדתי לאחר מכן – של עוד מדינות באיזור זה) – והוא “תיירות המומים”, או: שימוש בבעלי מום כאטרקציה תיירותית, וכן, זה מזעזע כמו שזה נשמע. בפינה אחת של השוק ראינו שורה של תזמורת נגנים עיוורים, אבל זה מילא כי הם היו נגנים, אז אפשר לומר שזו פרנסתם וכך גם קיבלו מאיתנו כסף.
אבל במקום אחר ראיתי לפתע מישהו שישב על כסא גבוה ומקושט, האדם הזה היה מעוות כולו, נראה לי כניצול משריפה קשה, גם הוא איבד את עיניו ובמקומן הותקנו מנורות צבעוניות מהבהבות(!!), שגרמו לו להראות כמו איזה שד. גם על גופו ומסביבו היו שרשראות של מנורות, וגם השמיע מוסיקה מפחידה מוקלטת, בקיצור הוא נראה כמו מיצג אחד גדול ונוראי שלא יצא לי מהראש עוד ימים ארוכים אחרי זה. רק כמה חודשים אחרי שחזרנו קראתי במקרה מאמר על התופעה הזאת, ונחרדתי ללמוד שזה הולך אפילו יותר רחוק – לא רק שבעלי מום מלידה, מחלה או תאונה מציגים את מומם לצורכי קבצנות, אלא שקיימת תופעה נוראה עוד יותר שעניים מטילים בכוונה מומים בילדיהם הבריאים לצורך זה
. אז טוב שזה נחסך מכם.ובחזרה לדברים נחמדים יותר – גם אנחנו הופתענו ושועשענו לגלות במקדש הלבן פוסטר של מייקל ג’קסון ועוד גיבורי תרבות פופ מערביים לחלוטין
-
זוועה. לא נתקלנו בזה
מעניין שיש כל כך הרבה דיבורים על התעללות בבעלי חיים והתעללות בבני אדם כמעט לא מוזכרת
-
איך שבאת לי בזמן (ובעקבותייך שאר התאילנדיות). בדיוק מתחבטים בדילמה הקיומית לאן בשנה הבאה. לגמר החגיגי הגיעו מערב ארה"ב ותאילנד (יש תירוץ ברמצווה לחודש חופש).
הנטייה הראשונית היתה לארהב אבל פתאום מסתמנים היסוסים...
ממשיכה איתך בתקווה לעזרה בהכרעה הגורלית. בינתיים נהנית רבות מהתיאור הנהדר והתמונות היפות. תענוג. -
תודה taga
אני בעד מערב ארהב
לא בטוחה מה יגידו הילדים אשאל אותם
-
איילת,
כרגיל מורידה בפנייך את הכובע על ההתנהלות הקולית בטיול עם מתבגרים!
אוהבת לקרוא את הכנות שלך ועל הדרך בה את מתמודדת עם תקלות והתקלות. מסכימה איתך שגשם יכול להרוס תוכניות.
תאילנד לא בתוכניות, אבל לקרוא את הסיפור שלך בהחלט כן...
-
בבנגקוק הכריחו את הבן שלי ללבוש שארוול במקדש בודהה אמרלד. לא קיפחו רק את הבנות.
המפל נראה כייפי ומקסים.
כיף לבלות בסיפור פה
-
אלעד טוב לראותך, בוא לבקר גם אותי..
רק לטובת המטיילים העתידיים – מקדש בודהה אמרלד הוא היחיד שבו גברים נדרשים למכנסיים ארוכים ולחולצה וזה בגלל שהוא נמצא במתחם ארמון המלך.
וכל מה שקשור במלך בתאילנד… וואו!
זה לא משקף את הדרישות במקדשים בכל תאילנד.
היינו בהמון מקדשים – מעולם לא הייתה שום דרישה מהגברים.
(מהנשים כן אבל אני כנראה עומדת בסטנדרטים באופן טבעי אז לא הפריע לי)
-
איילת, יסמין, שרון ועדי - לאור תגובותיכן מחזיר את תאילנד למגירה
יסמין- לקרוא ולא להאמין
עם שמתעלל בחיות לא מפתיע שגם יתעלל בבני אדם איילת- המקדש הלבן נראה משהו משהו
רובי
-
אלעד המדריכה היא זאת שהנחתה אותנו לגבי הלבוש.
בנות בארוך.
בנים אין שום מגבלות.
הבנים שלנו לבשו קצר בכל המקדשים ואף אחד לא העיר להם.
מיקה – ברוכה המצטרפת.
רובי – החלטה נבונה -
ממשיכה לעקוב בעניין
גם אנחנו מאד אהבנו את המקדש הלבן. הדמויות המסתתרות שם זה משהו… יש גם פיקצו׳ ( וחבל שאסור לצלם).
אגב בארמון המלך אכן גם גברים נדרשים למכנס ארוך ( או לפחות מתחת לברך) . אני לבשתי שמלה ומעליה עליונית ומתתי מחום.
-
היוןם הרביעי- פיליםנושא הפילים זו דילמה.
אנחנו מצוידות בכמה ילדים שרוצים מאוד לרכב על פיל ( הבת שלי בניהם ) ובכמה שלא מוכנים להתקרב לפיל.( הבן שלי בניהם )
ויש את נושא ההתעללות שמרתיע את כולם.
מודה ומתוודה התאורים והתמונות מהחווה הטיפולית בפילים לא עשו לי את זה. לא משנה כמה כולם התלהבו ממש לא מתחשק לי לרחוץ פיל בנהר.
אז אנחנו מתפשרים על רכיבה קצרה על פילים.
וככה מתחיל היום הרביעי.
נסיעה של חצי שעה.
מנסים להתחיל באיזה מפל.
אחרי 2 דקות מגיעים לגיבעת בוץ בדרך למפל.
2 דקות של טיפוס מחליק מבהירים שמכאן יורדים רק על הטוסיק.
שאלתי את המדריכה את אם הנוף יצדיק זאת, היא אמרה שסתם מפל.
אז בחרנו לוותר.
והמשכנו לפילים.
לשמחתי לא ניראו שום סימני העללות חיצוניים.
לא שרשראות ברזל, לא מכות ולא כלום.
הפילים אכלו ערמות ענפים ועשו סיבוב בנהר.
אני עליתי עם הבת, הקטן שסרב בתוקף להתקרב לפיל נישאר וחיכה ( יחד עם שותפיו לסלידה מפילים ).
היתה חוויה נחמדה לגמרי. מאוד משעשעת
נהג הפיל מכיר ישראלים היטב, צעק בכל פעם “מפחידה” אמאל’ה והצחיק אותנו מאוד.
-
אחרי הפילים - הרפסודהבמסלול החומוס, אחרי הפילים שטים ברפסודת עץ בנהר.
אז כמובן שעשינו זאת.
מייד שאותו אתר שתחילת השייט עוד בין הפילים.
2 משיטים לרפסודה משיטים בעמידה.
אחד בתחילתה ואחד בסופה.
שלווה אמיתית.
שונה מהשייט בארוכות הזנב למינהן בגלל העדרו של רעש המנוע המטריד.
חצי שעה אנחנו נסחפים/שטים במורד הנהר.
מאוד מאוד נהנים
הילדים מתחלפים בהשטת הסירה ומבסוטים עד הגג
פתאום באמצע שום מקום….קיוסק. על גדת הנחל עומדת סככה.
ו 2 תיאלנדים עם ארגז קרח מוכרים בירות ומשקאות קרים.
הזוי משהו.
אני קונה אגוז קוקוס ומנסה לשתות עם החלב שלו.
תמיד הוא מתואר ככל כך טעים בכל מיני סרטים של איים בודדים (מי אמר הלגונה הכחולה ולא קיבל )
במציאות זה מגעיל. כולם טועמים ועושים פרצוף
ואני נישארת עם אגוז קוקוס כבד וצריכה למצוא מקום לזרוק אותו.
( פחי אשפה יש מעט מאוד בתיאלנד ).
הבוקר מסתיים.
אנחנו עוד עוצרים באתר האומגות הסמוך ( CHIANGMAI ZIPLINE ) מזמינים מקומות ומשלמים ליום שאחרי מחר.
יופי של בוקר
-
היי איילת,
הצטרפתי אליך, כדי לקרוא על חוויותיך ולראות כמה הילדים גדלו.
התמונות נהדרות!
המקדש הלבן נראה מרשים ביותר! לא ביקרנו בו. מעניין מתי נבנה. לא זוכרת שהופיע בבנק האתרים שלי לפני 12 שנה.
לגבי מזג האוויר- העונה הטובה לבקר בצפון היא בדצמבר. זה הזמן שבו אנחנו טיילנו. למרות זאת ,החוויה שלי הייתה לא טובה. הייתי חולה רוב הזמן, ולא אהבתי את המסחור הרב, כולל בשבט ארוכות הצוואר. אנחנו ראינו נשים עדויות בטבעות רבות, שהאריכו את צווארן באופן נוראי. הבעלים שיחקו כדורסל לצלילי ממוזיקה אמרקאית באותה עת.
באיים לא היינו. מחכה לקרוא ממה התלהבת.
נילי
