תיאלנד - חופשה בסגנון אחר
-
איילת!
מסלול החומוס בכל זאת מוכיח את עצמו חלקית מבחינת הדמיון בין הטיולים..
באותן רפסודות גם אנחנו היינו, לגבי הפילים זה כבר סיפור אחר אבל את נראית מה זה מבסוטה על הפיל! איזו תמונה!
צחקתי על האגוז קוקוס.. צודקת!
עוקבת צמוד!
-
נילי הי , המקדש הלבן נבנה בערך לפני 10 שנים אם אני זוכרת נכון את ההסברים. הוא באמת מרשים ומיוחד.
בישראל יש חופש ביולי אוגוסט – זה מה יש
פנינית – כן מודה שהיה משעשע על הפיל
-
כייף לטייל איתך בתאילנד. לאור השיתופים האחרונים אני אתחיל לחפש טיסות…
גם לי שתייה של חלב קוקוס ישר מהאריזה המקורית מצטיירת כמשהו טעים – צחקתי שנשארת לבסוף עם הקוקוס הכבד. בהחלט משהו שיכול לקרות לי. לפחות ניסית...
-
חחח גם אנחנו מצטרפים לסטטיסטיקת נפגעי הקוקוס
נראה כל-כך טוב ונטעם כל-כך פיכס… טוב שהזמנו רק אחד (למרות שבמחירי צפון תאילנד הנזק הכלכלי בכל מקרה לא דרמטי..)
-
אחה"צ מקדשיםאחרי ארוחת הצהריים היגיע זמן המיקדשים.
אני לא חובבת תרבות גדולה, ובטח לא מקדשים.
אבל אני לא לבד, אז שילבתי כמה מקדשים בתוכניה.
אנחנו נוסעים למקדש Images of wat ban den
שוב הבנות מריכות להתכסות והבנים לא.
אני מוצאת את המקדשים התיאלנדים ילדותיים משהו בעיצובם.
הם יפים.
אבל אחרי רבע שעה אני ממצה.
הילדים שלי עוד קודם.
עמדנו על ההבדל בין בודהה הבורנזי לזה התיאלנדי.
אבל לא הצלחתי להבין מה המדריכה מה עומד בשורש הדת.
קצת תמונות מהמקדש הצבעוני עד כדי קיטץ’
-
לסיום הדוי סטופפנינית ידעה לספר עליו יותר ממני
עלינו בפוניקלור , ירדנו ברגל וספרנו מדרגות.
הנןף היה חלקי מאוד ראינו טיפה ומייד הכל התכסה בעננים.
הצצנו במקדשים, הילדים צילצלו בפעמונים.
נו טוב...הבנתם שמקדשים פשוט לא עושים לי את זה. סורי
-
איילת,
אני מאוד אוהבת אצלך שאת כנה בכתיבה שלך וכותבת גם מה לא אהבת .
גם אני לא מתלהבת מביקור במקדשים ובביקור הראשון בתאילנד הייתי בצפון בדוי סוטפ ושאר מקדשים ומיציתי מהר, ובגלל זה עד היום וגם אחרי כמה ביקורים בתאילנד לא התאמצתי להגיע לארמון המלך בבנגקוק (ודווקא כשכן חשבנו לבקר, זה היה בדיוק באוקטובר בו נפטר המלך ואבל כבד ירד על תאילנד כולה וגם הארמון נסגר לביקורים אז לא יצא) אבל אני כן מתלהבת מתמונות המקדש הלבן שנראה מרשים בהרבה ומאוד מיוחד בסגנונו .
וכן.... גם אנחנו מנפגעי סטטיסטיקת אגוזי הקוקוס
מאז כבר התפתחנו.... מה רע באבטיח ???
-
את דוי סוטפ דוקא אהבנו ויותר ממנו את הנוף המרהיב הנשקף– אם רק לא היה מעונן.
אני רואה שהילדה הקטנה, מקבצת הנדבות שעל המדרגות , נמצאת שם כל יום. יש לי אותה תמונה
ובעניין המקדשים-
גם הבת שלי חטפה רעלת מקדשים ואת ארמון המלך ראינו ביום חם ודביק, במהירות שיא שלא מביישת את הרצים למיליון.
ולסיום גם אנחנו מנפגעי הקוקוס
פעם אחת, 20 באט, ישר לפח ולא עוד…. לדעתי קוקוס טעים זה פיקציה
ממשיכה לעקוב בעניין
איריס
-
היום השישי - מפלים ממש עושים לי את זהיום האחרון לטיול המודרך הטיול בג’ונגל למפלים.
הכל עניין של פרספקטיבה.
ראיתי איזה מליון מפלים בחיי….כן מרשימים מאלה שבצפון תיאלנד.
ועדיין הטיול במפלים עושה לי את זה בגדול. כיף לי , כל כך יפה. זה דומה אך שונה ( בגלל הג’ונגל התיאלנדי ) ואני מאושרת.
לעומת זאת ל חברתי שכל כך נהנת מהמקדשים למינהם לא מבינה למה עוד מפל צריך לעניין אותה, עד כדי כך שהיא מוותרת על היום הזה ( שהיה הכי הכי בטיול הפרטי ) ושולחת איתנו את בנה.
אז היום מתחיל במפל המיים ווצ’רטאן
המפך גבוה ורחב
מאוד פוטוגני ומאוד מרשים.
יש מספר נקודות תצפית שונות ומאוד יפות עליו.
אהבתי אותו מאוד מאוד
-
לגבי הקוקוסים מניסיון זה עניין של מזל/איכות... בקוסטה ריקה היו כאלה שהתענגנו עליהם והיו כאלה שהיו חסרי טעם (בדיוק כמו שלפעמים אבטיח יוצא מתוק ולפעמים חסר טעם).
גם בהונג קונג הצליח לנו עם הקוקוס
ולגבי רעלת מקדשים - גם אני נמצא היום בשלב הזה (אחרי שביקרנו ב-4 השנים האחרונות בדרום קוריאה, יפן, מונגוליה והונג קונג) די שבענו מהמקדשים ומטיול לטיול פחות ופחות התלהבנו מהם ולכן בטיולים האחרונים השתדלנו להגיע למיוחדים (המקדש הלבן ייכנס מבחינתי לקטגוריית "המיוחדים"
) כיייף כאן
רובי
-
מהמפל הגדול יוצאים לטרק ( טרקון – טרק קטן ) בג’ונגל.
במסלול מפלים.
חל איסור לטייל שם לבד ויש צורך בליווי של מדריך מקומי משבטי ההרים.
זה לא באמת נחוץ, השביל מוגדר והדרך ברורה.
מיילא.
המדריך מספק לנו מקלות במבוק שמאוד עוזרים בקטעים המאוד בוציים המסלול.
בניגוד לרוב המדריכים שתמיד משעממים אותי, הוא דווקא מאוד מעניין.
בכל פינה הוא מספר לנו איך שבטי ההרים קיבלו את צרכיהם הקיומיים מהג’ונגל ( אוכל , מגורים, תרופות וכו ). היה מאוד מעניין.
מעבר לעניין המסלול קל, חולף באין ספור מפלים מקסימים בגדלים שונים.
אח”כ יוצא לשטחים פתוחים יותר של שדות האורז.
סה”כ הליכה של כשעתיים.
מקסים. היום הכי כיפי במחינתי.
החסרון היחידי אין מקום לשבת לנוח ולהסתלבט מול היופי הזה, כי הכל רטוב ובוצי.
דיאמונד ( המדריכה ) גם קונה לנו קני סוכר, שניתן למצוף ולשתות נוזל מתוק.
בניגוד לקוקוס זה דווקא טעים ואנחנו מנשנשים בשמחה מידי פעם.
-
-
-
המשך היום בערפלאחרי הטיול וארוחת צהריים פנינו מועדות ( כמו כולם) להר הגבוה ביותר בתיאלנד ולפגודת המלך והמלכה.
הדרך כבר מפחידה כביש על סף תהום עם ערפל מטורף.
היגענו להר הגבוה ביותר בתיאלנד – יופי נחמה...מרתק.
לא דימונד עוד לא הבנת שלא מעניין אותנו להצטלם עם שלטים
הולכים שם איזה 5 דקות, התחיל גשם , קור אימים והסווצרים הדקים ששלפנו לא ממש עוזרים.
רצים חזרה לרכב.
נוסעים לפגודות.
בטח נורא יפה שם, אבל לא נדע כי הערפל לא מאפשר לראות דבר.
אפילו לא שיש מבנה ( שלא נדבר על איך הוא ניראה).
שוב אני חושבת על ההצמדות החסרת הגיון לתוכנית בלי שום התחשבות במזג האויר שלא מאפשר אותה…
ממשיכים משם לאיזה שוק של שבטי הרים.Z
חמוד , הרבה פירות יבשים ופיצוחים.
נותנים טעימות.
מסתיים היום – והטיול הפרטי.
למרות שערפל בסוף, זה היום השווה ביותר לדעתי.
סה”כ הטיול שווה ביותר.
במחשבה לאחור הייתי דורשת התחשבות וגמישות בתנאי מזג האויר שבהחלט משפיעים.
בלילה אנחנו נוסעים סוף סוף לשוק הלילה. הילדים מתלהבים.
אנחנו קונים כל מיני קשקושים אוכלים בננה רוטי לראשונה ( ולאחרונה )
הילדה קונה אפילו בגדים.
השפה היחידה שנשמעת שם היא עברית.
אפילו חליפה לחתונה מנסים למכור לנו ( אלו המילים המדויקות של המוכר ).
שעה וחצי ואנחנו ממצים וחוזרים למלון.
יש לנו עוד יומיים בצפון.
באחד מתוכננות אומגות.
בשני קורס בישול.
שניהם בלי חסות הטיול הפרטי.
אלה התוכניות – אצלי הם הולכות להשתבש
-
על תיאלנד ובעיות בטן - וגם יום 7 אומגותאחת מהחששות בגדולים שלי מתיאלנד הם מחלות הבטן בה לוקים כולם.
אני מאוד רגישה, חוטפת מאוד בקלות. לוקחת את המחלות מאוד קשה ומחלימה מאוד לאט.
אחרי כמה ימים בתיאלנד אני מתחילה להרגע.
אבל אז ביום 3-4 איריס מסמסת לי שבעלה וביתה היו חולים כל הלילה, כל התוכניות בוטלו.
במשך היום הילדה שלה הולכת ומחמירה עם חום גובה. איריס חושבת על רופא, מתחילה אנטיביוטיקה. מלחיץ.
ביום השביעי מתוכננות אומגות.
ל מוותרת ואני ו ר יוצאות עם 5 הילדים.
עשינו אומגות בקנדה לפני 3 שנים היה כיף גדול.
הכל טוב אבל בארוחת בוקר לא בא לי לאכול.
והקפה מגעיל אותי ( ורק אתמול מצאתי סוף סוף את הנוסחה בין הקפה לחלב שהיתה טעימה לי ).
חשוד מאוד
אוספים אותנו בואן מטעם אתר האומגות.
בדרך הבחילה הולכת וגדלה.
אין ספק אני חולה.
כשאנחנו מגיעים לאתר, אני מרגישה ממש לא טוב.
המחשבה על אומגות ממני והלאה.
נשכבת על ספסל באתר הנעים והמוצל ונרדמת.
הילדים ו ל יוצאים לאומגות. וחוזרים מאושרים.
אני מרגישה קצת יותר טוב. אפילו אוכלת בננה.
יכול להיות שהיה נידמה לי.
אומנם הפסדתי אבל העיקר שהילדים עשו ונהנו. זה היה עבורם לא עבורי. ( ואני כבר עשיתי בקנדה )
חוזרים למלון
הילדים מבסוטים שסוף סוף הם בשעות היום במלון והולכים לבריכה. ( בלי שהיא נסגרת להם עוד חצי שעה כמו כל יום ).
אני הולכת לישון במזגן.
נעים.
אין ספק שאני חולה ( שלשולים )
אבל מרגישה סביר
ובערב יוצאים לשוק לילה.
( הנסיעה שוב בטוקטוק והילדים מאושרים )
מסתובבים מעט
אין לי כוח
אז מנסים מסאז’ רגליים.
שלושתינו
וואו איזה עונג.
זה ממש ממש כיף.
חוזרים למלון הלילה עובר חלק ואני חושבת שהחלמתי.
אז זהו שלא. -
היום השמיני - חולהליום הזה מתוכנן קורס בישול.
אני קמה עם שלשולים של ממש.
ארוחת בוקר לא על הפרק.
למרבה הצער גם תומר משלשל.
טעות – לקחתי אימודיום
אומנם עשה לי כאבי בטן בעבר אבל חשבתי שעדיף
אנחנו יוצאים לקורס בישול למרות שהמחשבה על האוכל עושה לי בחילה עזה.
אבל איך שמגיעים מתחילים לי כאבי בטן מהגהינום.
אני חוזרת למלון
תומר לא מרגיש טוב וחוזר איתי
( נופר שהכל אצלה איכס בכלל לא באה ).
את הבוקר אנחנו מבלים במלון.
אני במיטה מתפתלת מכאבים ( ממש כאבי תופת ) , תומר ונופר עם באייפדים
בחיים לא אקח יותר אימודים.
החברות שלי נהנו בקורס.
מתי שהוא אני נירדמת. מתעוררת כבר בלי כאבים אבל עם בחילה.
ר חוזרת מהקורס יוצאת למסעדה סמוכה מביאה אוכל לילדים שלי ( אורז לתומר ופיצה לנופר ).
אחה”צ היא לוקחת את כל הילדים לפארק המיים בגרנד קניון התיאלנדי.
חצי שעה נסיעה מהמלון
לא הייתי, אבל מספרת חוויות מפי הטף
מתקנים שווים ואתגריים ( על חלק אסרה עליהם ר לעלות – כמו אומגה גבוהה למיים – מחשש לבטיחות )
המון מזרנים ומתנפחים וקפוץ עליהם.
מונית עלתה 500 באט לכל כיוון.
כניסה למיטב זכרוני 600 באט לילד.
הם בילו שם כמה שעות.
גם תומר הלך ( למרות השלשולים )
היה להם כיף. מאוד.
אבל התלוננו שהיה מעט מפחיד.
אולי ילדים אם יותר אומץ יהנו לגמרי.
בערב היא עוד דואגת שוב לאוכל לילדים שלי.
מלאך
אני כל אחה”צ במיטה אבל כבר בלי כאבים, רק בחילות.
מחר אנחנו טסים לאיים. ( וזה חתיכת יום כי אחרי בטיסה עוד צריכים לקחת מעבורת/סירה לקופנגן)
מה יהיה.
אני חרדה.
החדר הפוך בטרוף וכמובן שאין לי כוח לעשות כלום – וצריך לארוז
שום דבר לא ניראה לי כיף
למה באתי לארץ הזאת למה ( אלה המחשבות שלי אז ).
לילה עובר בשקט.
מרגישה יותר טוב.
אולי יהיה בסדר
( קדימון הכל יהיה בסדר אל דאגה ).
-
איילת!
איזה סיפור
ידעתי שהיית חולה אבל ככה??
וואו כואב הלב...
-
טסים לאייםאחרי לילה שקט אני קמה בזהירות.
חלשה אבל מתפקדת
יוצאים ב 10:00 מהמלון
יש לי זמן מתחילה לארוז.
כל 2.5 חפצים שניכנסים למזוודה אני מתיישבת לנוח.
אבל מצליחה להמשיך.
תומר לעומת זאת משלשל ואומלל..
בסוף הכל ארוז יורדים למטה מחכים להסעה.
בנתיים תומר מקיא את נשמתו מספר פעמים.
אז עכשיו אני מרגישה סביר, אבל מדואגת מאוד איך אעבור את היום איתו ככה.
למזלי ילדים מחלימים מהר. סדרת ההקאות משחררת אותו מהרגע זה הוא מתחיל להתאושש.
מגיעים לש”ת.
ה CHECK IN מהיר מאוד.
באפס זמן אנחנו בשער.
לא מסתובבים , קונים זירו ומחכים.
שנינו במוד התאוששות שהולך וגובר.
מתחילה להאמין שיהיה טוב והעולם ניראה פתאום בהיר יותר.
ממריאים.
1.5 שעות טיסה ישירה.
לקראת הנחיתה רואים את האיים והים.
כמה שזה יפה.
כמה שאני אוהבת ים.
אחרי הנחיתה ואיסוף המזוודות מוצאים מקום שמוכר לנו הסעה למזח והעברה באוניה כלשהי לקופנגן. ב 350 באט לאדם.
מי הם היו מאיפה הפלגנו לאיפה הגענו אין לי מושג.
העברה מהירה.
מחכים לסירה על החוף
מגיעה לשם קבוצה של נשים ישראליות עם כל הסטראוטיפים מדליקות מוזיקה מזרחית ברמקול בקולי קולות, זוועה.
הסירה הדי גדולה מגיעה.
את המזוודות שלנו סוחבים לסירה.
ההפלגה חביבה.
הים שקט ואין בעיות.
רובנו לקחנו כדורים נגד מחלת ים ( זן שנקנה בארה”ב עבור ילדים ואמור להרדים פחות ). אותי הם לא מרדימים אבל כן מכניסים לנירוונה נעימה מאוד
ריח הים המראות. נחמד.
חלק מהילדים ישנים שנת ישרים על הסיפון.
מגיעים לקופנגן.
מונית (ואן 1500 לכולנו ) 45 דקות נסיעה
ואנחנו במלון
גם אני וגם תומר מרגישים לגמרי סביר+ -
ככה את משאירה במתח…?
מקווה שהרגשת טוב יותר ביום הבא, יום הטיסה לאיים.
מבאס להיות חולה בחופשה!
-
איך מחלקים את החופשה באייםמראש כל עניין האיים עורר בלי סימן שאלה.ש
כמה אפשר ללכת לים ולבריכה ולא לעשות כלום.
אני חובבת גדולה של מיים.
יכולה להיות בהם שעות.
ובכל זאת.
אבל תיאלנד ואיים.
חייבים לבדוק.
אז הקצנו 8 ימים ( גם החברות שלי תהו אם זה לא יותר מידי ).
התלבטנו כמו כולם קוסמוי קופנגן, גם וגם.
2 משפחות של חברים היו שנה שעברה בתיאלנד.
משפחה אחת רק בקופנגן – 8 ימים. נהנו בטרוף
משפחה שניה רק בקוסמוי – גם מאוד נהנו.
החלטנו למרות ההפלגה הנוספת ( שדה תעופה בקוסמוי והפלגה לקופנגן ) והטרטור ללכת על שניהם.
חצי בחצי.
ההתלבטות השניה היתה המלונות.
תיאלנד זולה , המחירים של המלונות באיים לא זולים בכלל.
גם יש הבדל משמעותי בין חדר ל 3 לחדר ל 2 ( למרות שזה אותו חדר והם רק מכינים מיטה נוספת ).
ל לוחצת על לקחת את הכי מפואר ויקר שיש.
ר ואני קצת מקמצנות ( גם לנו יש 2 ילדים ולה 1 אז לנו יקר יותר ).
אחרי הרבה ויכוחים ( נעימים כן ) החלטנו להשתולל בקופנגן ולהיות יותר קמצנים מקוסמוי ( שגם יקרה יותר ). התחרטנו על הקמצנות אח”כ.
בדיעבד היינו מקמצנים פחות בקוסמוי והולכים על משהו יקר יותר וטוב יותר.
וכנראה מחלקות את הימים אחרת ונותנות יותר זמן לקופנגן.
ועוד משהו על מלונות.
בדקנו הרבה ישירות, דרך המטייל תיאלנד ,ודרך בוקינג ודומיו.
המטייל נתנו תמידדדדד את המחיר הטוב ביותר.
גם אם המחיר היה זהה, הדיל שלהם כלל ארוחת בוקר.
לכן כל המלונות באיים ובצפון נשכרו דרך המטייל.
החסרון תשלום מראש ( חודשים רבים ), אבל יש תנאי ביטול טובים.
ויש אלמנט פסיכולוגי של הגעה לטיול אחרי שחלק גדול מאוד בהוצאות כבר שולם לפני חודשים ארוכים ושכחנו ממנו לגמרי.
