מטיילת לבד
-
היי כולם!
אני חיילת משוחררת ומתכננת טיול של כחודשיים וחצי בארצות הברית באזור מאי-יולי. מתכננת להתחיל מאריזונה וגאס סן פרנסיסקו לוס אנגלס וכו' במשך חודש ולאחר מכן לטוס לפלורידה ולהמשיך בחוף המזרחי לפנסלביניה בוסטון ניו יורק וקנדה (פלוס קפיצה לבהאמס) לעוד חודש - חודש וחצי.
לפחות בצד המערבי אני בטוח עם רכב ויכול להיות שאשכור גם בוושינגטון ופנסלבניה. מתכננת להימנע מנהיגת לילה או נהיגה של מעבר ל6 שעות ביום.
אז הנה החששות:
מעולם לא הייתי בארצות הברית ובכנות מעולם לא טסתי לבד. האנגלית שלי טובה ועדיין, מדינה זרה, חוקים זרים...
באופן כללי אני אוהבת לנהוג ואני די עצמאית אך עדיין חוששת - לנהוג 3-4 שעות ברצף לבד? (יש מקומות שלא ניתן להוסיף עצירות מעבר להתרעננות) הבנתי שזה בעייתי שאין מישהי שיכוון עם מפה מאחר ולא בכל מקום יש קליטה…
ולא רק בתחום הנהיגה אלא גם באופן כללי, יצא למישהו לטייל לבד לתקופה ארוכה? זה בודד? מפחיד? אני יודעת שזה לא כמו דרום אמריקה והסיכויים להיתקל באנשים שיטיילו איתי בחלק מהמסלול הם נמוכים.
מסיבות חיסכון גם אשן במוטלים וכדומה, יש לי סיבה לחשוש? מה קורה אם נתקעתי באמצע הכביש עם תקלה ברכב באמצע שום מקום ואני לגמרי לבד?
אני חולמת על הטיול הזה שנים אבל אין לי עם מי לנסוע ובטוחה שאתחרט אם אדחה את הטיול בזמן שיכול להיות גם שנים עד שאמצע שותף מתאים.
בנוסף, אני לא מתכננת ללמוד בקרוב אז זה מבחינתי הזמן המושלם לטיול, ועדיין קצת חוששת שאגיע לשם ואתחרט שנסעתי או שאקלע לסיטואציות שלא אדע איך להתמודד איתן
-
וואו, שאלה מאוד מורכבת.
לפני מיליון שנים יצא לי לעשות טיול לבד בארה”ב. זה היה לשבוע בערך, אחרי שגרתי שם, ככה שלא היה לי חדש וגו… יכולה להגיד לך שהיו לי כמה מפגשים מהממים עם אנשים. הכרתי כמה טיפוסים מאוד מעניינים ויש לי זכרונות מאוד טובים מהטיול הזה, כולל כמה מקומות שמתכנננת בטיול הקרוב להגיע אליהם שוב עם הבנות שלי.
אבל
חודשיים וחצי זה המון זמן. בניגוד לטיולים במזרח / דרום אמריקה, כמו שכתבת שאת כן מכירה אנשים ואז מטיילת איתם לטווח ארוך יותר המפגשים בארה”ב (שלי) היו לטווח קצר – ליום טיול, לפטפוט ערב, למסעדה, לא לטיול של שבוע ומעלה, אז זה שיקול.
כמה את בסדר על הלבד ביום יום. האם זה ישגע אותך או שאת מעדיפה את הלבד? כי חוויות של טיול לבד הן שונות לגמרי, אין עם מי לחלוק, אין עם מי לשתף, אין מי שיעזור או יתן את דעתו. וחודשיים וחצי כאלו נשמע לי כמו נצח… אז זה חייב להיות משהו שמאוד מתאים לך.
מבחינת ביטחון אישי – זה בעיקר תלוי איפה תטיילי. בטוח יהיו מקומות שירגיש מפחיד קצת, אבל ברוב המקומות, בעיקר אם תהיי במקומות של תיירים נראה לי שלא תהיה בעיה.
מבחינת נהיגה – זו לא בעיה (אם את נוהגת טוב) כי הנהיגה בארה”ב כל כך קלה. מבחינת ניווט – תדאגי שיהיה לך ברכב GPS מובנה ואת מסודרת – זה עובד גם בלי קליטה ומדבר איתך.ותמיד יש איפה לעצור להתרעננות.תחנות דלק, נקודות עצירה וכו. תדאגי שיהיה לך באוטו ציידנית עם שתיה קרה, חטיפים ויהיה בסדר. בטוח לא יהיה מי שיגמור לך את החטיפים
לא זכורים לי מוטלים מפחידים בארה”ב וישנתי בהמון כאלו (אם כי לא לבד) ותקלה בדרך – זה באסה בכל מקרה – אבל זה יהיה רכב שכור אז מניחה שתקבלי שירותים מחברת ההשכרה. נקווה שלא יהיה צורך
בקיצור – לא לפחד אבל אולי בכל זאת לנסות למצוא מישהו לנסוע איתו? לי אישית זה נשמע כמו יותר מידי זמן לבד – פשוט מתוך חווית הטיול עצמה…. שלי אישית זה היה מוריד – העובדה שאין עם מי לחלוק.
אולי לנסוץ למצוא שותפים לאו דוקא בארץ? פעם היו בחנויות למטייל מקומות למצוא שותפים לטיול, ץנסי בכל זאת למצוא מישהו לטייל איתו, יש עוד הרבה זמן עד מאי כדי להכיר ולראות אם מתאים לכם/ן לטייל ביחד
-
אני אתחיל בשאלה , למה בחרת דווקא את ארצות הברית לטיול ראשון ?
בצורה שתיארת יצא לך טיול יקר , ואם אין לך שותפים הכל יפול עלייך .
הטיול הראשון שלי לארצות הברית היה עם אישתי , רכשנו רכב , ציוד קמפינג וישנו בעיקר בקמפינגים . במשך חצי שנה עד שנגמר הכסף .
בהמשך נסעתי לארצות הברית מספר פעמים מטעם העבודה , ולכל נסיעה כזאת הוספתי טיול סולו של שבוע עד שבועיים , בעיקר בחוף המערבי , שלמם הייתי צריך להגיע .
כל הניווטים עד לפני כשלוש שנים היו לפי מפת נייר , הייתי רושם בבוקר את המסלול המתוכנן לפי מספרי הכבישים .
אני אישית הייתי ממליץ על טיול בדרום מזרח אסיה , שם ניתן למצוא הרבה שותפים תוך כדי תנועה , העלויות הרבה חותר נמוכות , ולשמור את החלום על ארצות הברית שיהיה לך שותף או שותפה שיחלוקו איתך את המשימה ואת העלויות .
-
טיילתי בארצות הברית לתקופה ארוכה (חצי שנה), אם כי את רובה לא לבד. וטיילתי במקומות אחרים בעולם לתקופות ארוכות לבד.
דבר ראשון, אם את חוששת מהלבד או רוצה למצוא חברה מעת לעת, במקום מוטלים לכי על אכסניות (hostels). משלמים פר מיטה בחדר משותף עם עוד אנשים זרים (לפעמים חדר רק לנשים, לפעמים חדרים מעורבים, תלוי בהוסטל), ויש גם חדרים פרטיים בהרבה מההוסטלים אם את לא רוצה לחלוק. זה זול, זה חברתי, ומי שישן שם הם מטיילים כמוך, ולרוב צעירים. בדרך כלל יהיה גם מטבח משותף, מה שמאפשר לך לבשל ולחסוך כסף. יהיו חדרים משותפים כמו סלון או חדר אוכל שבהם מטיילים מתאספים ומדברים. כך אנחנו היכרנו מדי פעם מטיילים נוספים שיצאנו איתם לארוחות, לסיבוב בעיר, ולפעמים אפילו המשכנו לטייל ביחד לשבועיים או חודשיים. באמת, זה משדרג את הצד החברתי מאוד. היכרתי כך לא מעט חברים טובים עם השנים.
אגב, גם בדרום אמריקה תרמילאים מכירים כך אנשים – הלינה הרבה פעמים היא בהוסטלים כאלו.
לגבי “הכוונה עם מפה”: אנחנו נסענו לארה”ב לפני עידן הסמארטפונים ומכשירי GPS – מסתדרים. זה באמת פשוט מאוד בכבישים בינעירוניים (בעיר קצת יותר, אבל בעיר תהיה לך קליטה). מקסימום עושים יוטרן. יש גם תוכנות ניווט שמאפשרות הורדת מפה לשימוש אוף ליין אם אין קליטה.
תקלות ברכב – אם את שוכרת רכב, מתקשרים לחברת ההשכרה והם מטפלים בזה. גם תכלס ברכב שכור לא אמורות להיות תקלות כמו ברכב קנוי וישן.
בתכנון הטיול תבדקי תמיד מרחקים וזמני נסיעה, ותוסיפי לא מעט לזמנים שנותן גוגל מפות. אל תעמיסי יותר מדי יעדים ויותר מדי נסיעות ארוכות כי זה לא כיף, ומאוד מתיש בטיול ארוך. אם את רואה שזה יותר מדי ריצה, תורידי, או תוסיפי טיסת פנים (אם יש עיר שלא קרובה לכלום ואת מסרבת לוותר עליה).
-
בעבר הרחוק אני טיילתי רבות לבדי בארה”ב ובאירופה.
מבחינת בטחון אישי, לא היתה שום בעיה, אם כי אני מניח שההתייחסות לגבר צעיר היא שונה מלאישה צעירה. בעידן ההוא לא היו נווטנים וטלפונים סלולריים ובכל זאת הסתדרתי.
לגבי בטחון אישי, כמובן שכדאי לעשות שעורי בית וללמוד היכן האזורים הבעייתיים בערים. בטיולי טבע, כדאי להתייעץ במרכז המבקרים מהם המסלולים המתאימים למטייל הבודד.
היום, בעזרת נווטן – הניווט הפך קל יותר ויש די תוכנות לניווט Off Line, באזורים נטולי קליטה סלולרית.
מתוך הנחה שיש לך ויזה לארה”ב (אחרת התחילי בזה, לפני כל התחייבות אחרת) במקומך, הייתי מתחיל בבדיקה מול סוכנויות השכרת הרכב השונות, מי מהן מוכנה להשכיר רכב לצעירים בגיל ובותק הנהיגה שלך. היכן שזה יהיה אפשרי, תגלי שמחיר הביטוח יהיה כפול מזה של נהג מעל גיל 25 ועם ותק נהיגה של מעל שנה.
פרטו כאן מספר חסרונות, אבל ל”לבד” יש גם יתרונות, שהעיקרי ביניהם הוא חופש מוחלט לעשות בכל רגע בדיוק מה שאת רוצה, מבלי להתחשב ברצונות של אחרים (שותפים, חברים, משפחה). טיול בדיוק התפור לך ללא שום פשרות עם בני אדם אחרים.
חפשי כאן בפורום דיווחים של גולשת עם הכינוי “פזית”, שאף היא טיילה בגפה בארה”ב לפני מספר שנים, אם כי לא ברכב שכור. זה יתן לך התרשמות מבחורה צעירה כמוך.
אם את בטוחה בכישורי הנהיגה שלך, אז לרוב הנהיגה בארה”ב קלה הרבה יותר מנהיגה בארצנו. קחי רק בחשבון את המרחקים הגדולים ובתחילת כל יום נהיגה ארוכה, דאגי שמיכל הדלק יהיה מלא, אלא אם כן את באזור צפוף אוכלוסין. באזורים השוממים, נוהגים לפעמים שעות לפני שפוגשים תחנת דלק.
-
-
מה שצביקה אמר זו באמת נקודה חשובה: אין השכרת רכב למי שאינו בן 21, ובין הגילאים 21-24 המחיר יקר משמעותית ולא בכל חברה אפשרי.
-
היי
כל הכבוד לך שאת נוסעת לבד ואם זה הטיול החלומי שלך אז לכי על זה, אל תתחרטי לרגע.
האמת…….לפעמים כיף לטייל לבד.
בקשר לחששות שלך אני יכולה להבין אותך ואני ממליצה בקשר למפות להוריד מפות אוף ליין של גוגל, שמספרי חירום יהיו לך מול העיניים תמיד, ממליצה לך ללמוד את חוקי התנועה שם, עצירות להתרעננות ככל שניתן ובארה”ב ברוב האיזורים יש תמיד משהו זמין, בקשר לחשש שאם את נתקעת באמצע הדרך כאשר את שוכרת רכב יש להם שירות של עזרה כמובן בתוספת תשלום.
הכי חשוב!!!!! לעשות ביטוח רפואי שיכלול הכל מכל-ממליצה על פספורט כארד.
מאחלת לך טיול מהנה ואל תחששי ואל תתחרטי!!!
תסעי לשלום ותחזרי לשלום. -
היי
אמנם ״קצת״ יותר מבוגרת ועם נסיון נסיעות רב.
בארהב עשיתי שתי נסיעות ברכב בקליפורניה לפארקים . לא ארוכות במיוחד רק מספר ימים כל פעם; אוהבת מאד לנהוג ו בארהב במיוחד; הרבה כביש הרבה מקום;
יותר מאשר באירופה ;
תמיד לקחת גם מפות נייר ; בנוסף לגוגל ואלוף מאפס;
לדאוג למיכל דלק מלא;
לתכנן מרחקים בהתאם למנוחות אתרים ולינה;
נסיון שלי עם האמריקאים טוב ; עוזרים ;
לקחת ביטוח כולל הכל כולל עזרה במקרה של תקלה;
אם תוכלי לשכור רכב – עקב גילך – ואם יש לך יכולת כספית – קחי רכב יחסית גדול
– תורידי את הapp הזה:
roadtrippers.com
לבד זה גם יכול להיות כיף – ברוב המוטלים או בתי המלון /אכסניות אפשר תמיד לשוחח עם יושבי שולחן ליד לברר אתרים דרכי הדעה וכו.
-
הי שיר,
אני מטיילת הרבה לבד. גם בארה”ב טיילתי תקופות ארוכות לבד. אמנם סגנון הטיול שלי מעט שונה (בדגש על מסלולי הליכה ארוכים) ואני מבוגרת בהרבה (אם כי עשיתי מסעות לבד גם בגיל צעיר יותר), אבל אני מכירה חלק מהחששות וההתמודדויות.
בסיכומו של דבר אני מאוד אוהבת לטייל לבד ומוצאת הרבה יתרונות בצורת הטיול הזו. אבל זה מאוד עניין של אופי! יש לי הרבה חברים/ות ובני משפחה שזה לא מתאים להם ולא הייתי ממליצה להם לעשות את זה. לטעמי זה פחות נובע משיקולי בטחון אישי או פרקטיות אלא מאופי, העדפות אישיות, יכולת התמודדות לבד וכו. את צריכה קודם כל להכיר את עצמך כדי לדעת אם דבר כזה מתאים לך.
ספציפית לגבי ארה”ב – אכן פחות נהוג בה להצטרף לתרמילאים-שותפים אחרים “על הדרך”, אבל גם בה זה אפשרי! ומבחינות אחרות היא דווקא מתאימה לטעמי. אני מוצאת אותה מאוד נוחה וקלה לטיול, בין היתר בגלל השפה ומכיוון שהתרבות בכל זאת מוכרת לנו כישראלים, גם למי שעדיין לא טייל בה.
רוצה להמליץ/לתת דגש על כמה נקודות שחלקן (או כולן...) כבר עלו כאן (לא קראתי את השרשור במלואו):
- קיראי את הבלוג המצוין של פזית (שצרף לך צביקה). אני חושבת שהוא יותר קרוב למה שאת מחפשת מכל דבר שאני עשיתי.
- תכנני ימים ראשונים רגועים וקלים. ובאופן כללי – אל תעמיסי. תשאירי הרבה מקום לשינויים בתכנית שלך. גמישות תעזור לך מאוד. אל תנסי “לבלוע הכל”!
- מצטרפת להמלצה של כבש לגבי אכסניות! זו דרך מצוינת לפגוש מטיילים אחרים, לעיתים קרובות גם כאלו שמחפשים שותף/ה למסע (גם אם לפרק זמן קצר). באכסניות תוכלי למצוא לעיתים גם פעילויות מאורגנות וחבר’ה לצאת איתם בלילה. ובכלל יש בהן אווירה משתפת ותומכת, הצוות תמיד נחמד ומסייע – וזה גם חוסך לא מעט כסף.
- לנסיעות ארוכות, אם יש לך רכב, את יכולה לחפש טרמפיסטים באכסניות. לא תמיד הם יוכלו לנהוג איתך (לא יהיה לך כנראה ביטוח לנהג שני ולא תמיד יהיה להם רשיון מתאים) – אבל זה מישהו שעוזר לך לנווט, שומר עליך עירה וגם סוג של פרטנר (גם אם רק לכמה שעות). דרך האכסניה זה גם יחסית בטוח (לא הייתי לוקחת סתם שותף שפרסם משהו איפשהו אלא רק מישהו שלן באכסניה ופגשת לפני כן!)
- מגבלה אחת שאני כן שמה על עצמי כשאני לבד היא להמנע מלהסתובב בחוץ בשעות מאוחרות, כשכבר אין הרבה אנשים בחוץ. במיוחד אם מקום הלינה שלי הוא לא באיזור בילוי שוקק.
- בכלל – הרבה שיקול דעת! זה הדבר העיקרי שתזדקקי לו (מבחינת בטחון אישי). זה נכון גם בטיול בצמד. וממש לא בהיסטריה! אבל קצת הגיון בריא, אקסטרה זהירות ותשומת לב (להמנע מסמטאות צדדיות ריקות מאדם – בוודאי בשעות החשכה!!!; לא לרדת ממסלולים מסומנים בטבע; לא לתכנן נסיעות ארוכות מידי; תמיד לקחת זמן ספייר – בנסיעות ומסלולי הליכה; שיהיה תמיד מישהו שמחכה לך או יודע איפה את ומתי את אמורה ליצור קשר – יכול להיות סתם הודעת וואטסאפ בערב הביתה/למישהו כשהגעת לאכסנייה; וכו’).
והכי אני ממליצה לך: לא לוותר על החלום!
לעשות התאמות, לתאם ציפיות – אבל לא לוותר!
בהצלחה! -
נתחיל במנהלות
אולי מובן מאיליו אבל בכל זאת: יש ויזה או סוג אחר של אישור כניסה לארה”ב?
שכירת רכב מתחת לגיל 21: עולה לא מעט ולא תמיד אפשרי, תבדקי מה זה אומר מבחינתך.
אולי כדאי שתגדילי את הפרופורציה של יעדים שלא צריך בהם רכב כמו מנהטן בוסטון SF.
אפשר לחפש חלופות נוספות, יש למשל רכבת נופית בין אריזונה לגראנד קניון. לטעמי באופן כללי יותר כייף מנהיגה גם כשאין בעיה לנהוג.
Road assist אם נתקעים. בהרבה מקרים הביטוח של רכב מושכר לא כולל חילוץ ממקומות מרוחקים, תדאגי לביטוח מתאים.
חודשיים וחצי לבד יכולה להיות חוויה גם של בדידות לא קלה ואני מטייל שרגיל מידי פעם לטיול לבד.
בנוסף לעצות הטובות שנתנו לך אולי תחפשי שותפים לחלק מהטיול. החוויה הרבה יותר חיובית אם אחרי שבוע/שבועיים של לבד יש כמה ימים ששומעים גם עברית.
לגבי סיכון לאישה לבד אני מניח שנשים ידעו לענות טוב יותר.
-
אצטרף ל-IO בכך שכדאי למצוא שותפים לטיול (או אפילו חברה לכמה ימים שאת בעיר מסוימת) דרך היכרות באכסניות ופחות דרך מודעה ברשת, בין אם זה מטיילים ישראלים או מודעה בינלאומית בפייסבוק. החיבור הרבה יותר מוצלח כשפשוט נפגשים ומכירים ומתיידדים תוך כדי, בעוד שממודעות מקבלים חתול בשק, גם אם נפגשים פעם אחת. באכסניות זה גם לא מחייב – נחמד, מטיילים ביחד, לא נחמד אז מתפצלים. אין ציפיות מוקדמות או נטייה של אנשים להידבק בכוח גם כשהם לא מאושרים רק מהפחד של להישאר לבד (רואים את זה לא מעט בחבורות של מטיילים ישראלים צעירים בתחילת הטיול שלהם בדרום אמריקה, עד שהם אוזרים אומץ להתפצל).
וכדאי מאוד למרות הפיתוי הכלכלי לא לשכור רכב לשבוע או יותר עם אדם שהיכרת ממודעה או שהיכרת לשעתיים – אם זה לא יעבוד, אף אחד לא ירצה לעזוב את הרכב, וקשה יותר לפרק את השותפות כשיש השקעה כלכלית משותפת.
לאדם שמטייל לבד קל יותר להתיידד עם מטיילים אחרים באכסניות. תחייכי, וגם אל תחפשי בכוח רק ישראלים – זו הזדמנות נהדרת להכיר אנשים מכל העולם, שווה לנצל אותה, ולא לצמצם לעצמך מראש את טווח ההיכרויות.
-
שאלה וביתיים השאירה אותנו לבד.
-
תודה לכולם!
לוקחת את העצות שלכם ובדיוק מתחיחה לבנות את המסלול
-
בשנים האחרונות יצא לי כבר לא מעט להגיע לנסיעת עבודה לארה”ב ואז להאריך את השהות לטובת טיול פרטי.
כנראה שזה מאוד קשור לאופי האישי. כתבו כאן כמה אנשים שלטייל לבד יכול להיות כיף. דעתי היא אחרת לגמרי – אני פחות נהנה לטייל לבד. כתבו כאן על היתרונות של טיול לבד, אבל לדעתי (וזה כמובן אישי ומשתנה בין אנשים שונים) – הייתי מוותר על כל היתרונות שכתבו כאן כדי להנות מחברת שותף לטיול. גם במחיר ויתורים בכל מיני נושאים. בכל פעם שמסתדר לטייל עם שותף אני הרבה יותר נהנה.
עדיין, אם הברירה היחידה היא בין לטייל לבד לבין לוותר על הטיול, הבחירה שלי היא לרוב לטייל בכל זאת.
-
היי
אני אקח על עצמי את תפקיד המבאס ואגיד לך לרדת מהטיול הזה.
זה פשוט ממש ממש קשוח. קשוח כספית, קשוח לנהיגה, מלא סכנות וחלש מאוד ברמה החברתית.
לדעתי את עלולה להגיע לנופים ומקומות יפים ולהיות בעיקר מוטרדת מהמנהלות של איפה אני ישנה היום כמה עוד נהיגה יש לי לשם. בעיקר כי לא יהיה עם מי לחלוק.
החששות שלך הם לא הזיות – מה קורה אם באמצע כביש נידח ומרוחק האוטו מתקלקל ? את יודעת מה עושים ? אני לא. מישהו פה אמר שמתקשרים לחברת ההשכרה, אני לא חושב שזה עובד אבל באמת אין לי מושג.
אני חושב שאת צעירה ולא יודעת באמת מאיזה טיול תהני יותר או פחות – פשוט כי טרם התנסת.
שימי לב שכל המגיבים – אף אחד לא עשה טיול כזה. תמיד תקופות קצרות או בחברת חברים ובני זוג. או שלא היו בחורה בגיל שחרור מהצבא.
הטיול שאת מתכננת הוא אדיר והוא חלום – ענבר צידקת, אל תוותרי עליו. אבל זה טיול מושלם עם בן/בת זוג או חברה טובה. הוא יהיה טוב פי אלף. והם יגיעו ! את צעירה וזה יקרה לך אם רק תרצי ! בין סמסטרים, לפני/אחרי תואר, או סתם במהלך חיים או אולי עוד שנתיים.
לדעתי סעי ליעד אחר מלא באווירה חברתית ונוחות טיול גבוהה יותר, ושזה יהיה הטיול הבא שלך. יהיו לך עוד מלא טיולים. זה לא רק אחד גדול אחרי צבא. לא תתחרטי.
אם בכל זאת תסעי, תכיני לך תכנית ב למקרה שלא זורם לך לקנות כרטיס טיסה למקסיקו.
-
הטיול הדומה שעשיתי לא היה באמת דומה, נסעתי לטיול אחרי צבא בארה"ב עם חברה והתניידנו בתחבורה ציבורית, כלומר מרחקים גדולים עשינו בטיסות ומרחקים קצרים באוטובוסים. גם אנחנו התחלנו את הטיול בכוונה לישון במוטלים, אחרי שני לילות כאלו עברנו לישון באכסניות נוער וזה שיפר את המצב, לא רכשנו שם חברים לכל החיים וגם לא שותפים לטיול אבל אני כן זוכרת ערב נחמד בניו אורלינס בו הלכנו בחבורה ענקית למועדון ג'ז, בוקר בקולורדו ספרינגס בו נסענו עם עוד שני חבר'ה לפסטיבל אינדיאני בפייקס פיק, הרבה ערבים של שיחות... בקיצור- אני לא יודעת אם תהני מטיול לבד, לא בטוח שאת יכולה לדעת בשלב זה, אבל אם תחליטי לצאת אליו אני ממליצה שלפחות בחלק מהלילות תכווני ללינה באכסניה.
-
לא מדויק. אני עשיתי טיול דומה, פשוט עם עוד אדם/שניים ברובו (חודש אחרון לבד). בנוסף, עשיתי טיולים כאלו ביבשות אחרות לבד.
כמו שאמרתי – לינה באכסניות משנה לגמרי את התמונה מבחינת חברתית. אחת הסיבות שלא טיילתי לבד היא כי באמצע הטיול כשהשותפות המקורית התפרקה מיד פגשתי שני מטיילים שכל אחד מהם טייל לבד, וחברנו ביחד, ולמען האמת גם בהתחלה כל הזמן טיילנו עם עוד אנשים שהיכרנו באכסניות. הצד החברתי היה חלק מאוד מרכזי בטיול, וגם כשטיילתי “לבד” כל הזמן פגשתי אנשים, שחלקם הצטרפו ליום או שלושה אליי. עם אחד מהם אפילו נפגשתי שנית במדינה שלו, כשביקרתי בה שנתיים אחר כך.
מי שלא התנסה בטיול תרמילאים ובאכסניות לא מבין/לא מכיר את זה – זו באמת דרך מעולה לקבל את החופש המלא ונטול הפשרות של לטייל לבד, אבל למצוא חברה ולא להיות בודדים כשרוצים.
כן אומר שבעיניי רמת הביטחון בארה”ב פחותה מול הרבה מקומות באירופה, מול אוסטרליה-ניו זילנד, וחלקים גדולים מהמזרח. כבחורה לבד כדאי בכל עיר לברר מראש איפה מסוכן ואיפה לא, ולמעט בשיטוט בלילה במקומות שאינם בטוחים וגם הומי אדם.
אבל זה לגמרי אפשרי לעשות טיול כזה לבד. אומר חד משמעית לגבי טיולים ביבשות אחרות שעשיתי לבד – הם לא היו “טוב פי אלף” אם הייתי מחכה לשותפים, כי הם פשוט לא היו. וכי למדתי המון על עצמי, עשיתי בדיוק את מה שרציתי ללא פשרות, והיכרתי המון חברים שכשנסגרים באווירה זוגית/חברים שמדברים עברית וישנים במוטל/מלון אז לא מזדמן להכיר. עשיתי גם טיולים נפלאים לא לבד, זה לא שאחת האופציות טובה יותר ואחת רעה יותר – אלו פשוט חוויות שונות. אם חשוב לך ללכת על זה עכשיו, סעי. פשוט תפעילי את הראש ואל תקחי סיכונים מיותרים (נכון לכל טיול, גם עם בן/בת זוג).
-
היייי אני גם במצבך
משוחררת וטסה לבד באפריל לארצות הברית
אם באלך לדבר בווצאפ מוזמנת לשלוח לי הודעה
-
אפסח על השאלה לגבי הויזה. אני מניח שיש לך, ואם לא, אז ברור שכל הטיול תלוי בכך. גם אם אין לך ויזה ותקבלי סירוב לויזה, עדין את יכולה לטייל בקנדה. לכניסה לקנדה לא צריך ויזה (לכניסה בטיסה צריך eTA, אבל זה לא ויזה. לא סביר שתקבלי לכך סירוב).
השאלה הבאה היא לגבי רכב. בטיול בארה”ב החורג מהערים הגדולות (אפילו לא כל הערים הגדולות) חייבים רכב. אם את צעירה מגיל 21, אינני בטוח שתוכלי לשכור רכב. אם את בגילאים 21-24 (או 25. לא בטוח), הביטוח לתקופת השכרת הרכב יהיה גבוה, כך שהעלות של שכירת הרכב תהיה גבוהה בהרבה מהעלות לבני 25 ומעלה.
נניח שגם בעיה זו פתורה, אז לדעתי, ארצות הברית במידה רבה קלה יותר לטיול מאשר מדינות אחרות ראשית, השפה היא אנגלית, שפה שאת שולטת בה. שנית, הנסיעה ברכב היא בצד ימין (בניגוד לרוב שאר המדינות דוברות האנגלית), כמו בארץ. שלישית, יש פריסה נרחבת של בתי מלון. כמעט לכולם ניתן להזמין לינות דרך האינטרנט. גם אם לא מזמינים דרך האינטרנט (וכך נהגתי פעם), אפשר להכנס ולבקש חדר. אם אין, עוברים למלון הבא, וכן הלאה. אם מגיעים בשעה לא מאוחרת למלון (נניח עד 17:00), יש סיכוי טוב שגם בלי הזמנה יהיה חדר פנוי.
רביעית, מחוץ לערים הגדולות, אין כמעט שום בעיות חניה. כל המקומות בנויים לאנשים שבאים עם רכב (פרט למרכזי ערים). לכל מסעדה או חנות יש מגרש חניה ליד.
אני לשאלות מנסיוני כמטייל ונוהג לבד בארה”ב (אם כי מנוסה ולא חדש):
נהיגה ארוכה מאד מעייפת. חייבים לעצור להתרעננות. כמובן שיש גם עצירות בתחנות דלק וכו’. ניתן לתכנן את המסלול שיכלול עד 4-5 שעות נהיגה ביום (וכמובן שלא בכל יום). לא חייבים לנהוג מרחקים מאד גדולים, אם קשה.
כשמטיילים פוגשים אנשים חדשים. עד כמה זה יספק אותך או שתצטרכי אדם אחר שתטיילי איתו – זה ענין אינדיבידואלי. הסיכויים למצוא טיילים אחרים ולהצטרף אליהם ]חות גבוהים מאשר באירופה, לדעתי. לא יודע לגבי המזרח הרחוק או דרום אמריקה.
זה אולי מפחיד כי זו הפעם הראשונה שלך, אבל לאחר תקופת הסתגלות, הפחד יעבור. כמובן שצריך לנהוג בזהירות רגילה, בעיקר בערים הגדולות. זה נכון גם לאירופה ולמקומות אחרים. מעבר לכך, אני הרגשתי בטוח.
כולנו ישנים במוטלים, אבל מוטלים הם פשוט מלונות שיש להם מגרש חניה ובחלקם, יש מקום חניה סמוך לדלת החדר. העלות איננה בהכרח זולה. זה תלוי בסוג של המוטל ובעיקר במיקום שלו. כלומר, מלון זול במנהטן יכול לעלות יותר ממלון ברמה גבוהה בהרבה בעיר קטנה על הדרך. המקומות היקרים הם מרכזי ערים גדולות ובקרבת הפארקים הלאומיים המרכזיים.
החשש של להתקע באמצע הדרך ברור. ראשית, אם את שוכרת רכב ויש לו בעיה מכנית, חברת השכרת הרכב חייבת לטפל בענין וגם לספק לך רכב חלופי אם את לא יכולה להמשיך איתו. באפשרותך גם לשלם עבור ביטוח שירותי דרך שיכול להפיג לך את החששות האלו. חברת השכרת הרכב תשלח לך אנשי מקצוע או גורר אם יש לך בעיה.
