הסיפור שלי על ענקים, גמדים, וטרולים במידות לחסכנים
-
אני כבר זוכר בדיוק את הדרך בה הוביל אותנו אותו הסב החביב, אז אני אפילו לא צריך להפעיל Waze (שבשילוב מוצלח עם גוגל מאפס זכה כמעט בציון 100 הפעם בטיול הזה), ואני פשוט נוסע עם הרכב שהשכרנו (Volkswagen T-Roc אוטומטית) היישר אל המלון באותה דרך יפהפייה ופסטורלית .
כאשר אני מגיע חזרה אל המלון אני נזכר פתאום בטיול של לפני שנה ליוסמיטי,
ובאותו בוקר במלון באל פורטל שבא אחרי ליל הסיוטים שעברנו שם מול הפקיד המתלמד והאחראית הקשוחה שלא אתרו את ההזמנה שלנו,
כאשר למחרת בבוקר הכול התהפך כאשר הפקידה הכושית בקבלה שכיניתי אותה "המלאך מהדלפק" זיהתה מיד את ההזמנה, וייעצה לנו גם על מסלולים בשמורה.
אז הפעם נהג המונית הסב הפולני החביב הוא "המלאך" החדש!
וכמו אז כשרק התחיל לו הבוקר, ועוד לפני שפגשנו את אותו "מלאך" באתי בגישה אופטימית, ואמרתי לעצמי שאפשר לחייך, ולראות באור אופטימי את המשך היום כאשר פסל הדובי שם בכניסה למלון באל פורטל חייך אליי, וצילמתי שתי תמונות מחזית הבניין ככה לספתח של היום.
אז אותו דבר עכשיו, אז הנה שתי תמונות מחזית המלון בורוצלב שהיה אמש סגור ואטום כל כך כלפינו, והנה הבוקר הוא מאיר לנו פנים.
-
היי kand,
מובן שזוכר אותך
מצטרף באיחור. קראתי הכל בשקיקה, אתה רושם מעניין, מרתק ומשעשע.
נשמח מאוד לתמונות (נוספות), למרות הקושי המובן. בינתיים התמונות ממש מהממות!! מהו האגם האלפיני הזה המוקף בהרים? זה בצ’כיה??
בנוגע לסיפור המונית, פעם ראשונה שאני שומע על מקרה כזה, בו נהג מנסה להונות נוסעים ונוסע סתם מסביב זמן רב, כדי לגבות יותר כסף. בושה וחבל נורא שדבר כזה קורה. נשים לב, תודה!
אגב לגבי ורוצלב, היא יעד שמתאים גם כנקודת מוצא לטיול בהרי הטטרה (Tatra) בסלובקיה. תוכלו לחזור לורוצלב בעתיד כדי לטייל באזור המקסים הזה, נראה שהפעם באמצעות חברת LOT…
סרטון מעבר טיוגה מאוד יפה ומושקע, תודה רבה
בטח מעורר געגועים לחזור…דבר אחד שלא הבנתי – איך הצלחת להיכנס לתוך “מערת השלג” בשלוגית המפשירה?? הפתח נראה קטן מדי לכניסת אנשים.
כמו כן, טיפ לגבי קטעי הוידאו שבסרטון – בתכנת Windows Movie Maker קיים מייצב סרטונים מובנה בתוכה (Video stabilization). לוחצים, ממתינים מעט עד לטעינה והסרטון שהעלית לתכנה הופך למיוצב מאוד וחלק, ללא כל קפיצות או תזוזות חדות. אני סבור שהיה מומלץ אולי להשתמש באפשרות זו כדי לייצב את קטעי הוידאו שבסרטון. חלקם די “קופצניים”, וישודרגו מאוד אם יעברו ייצוב כפי שהסברתי למשל. כמובן, לא אומר זאת כדי לפגוע, אלא רק כדי לעזור ולסייע לשיפור
כיף שחזרת וממתין להמשך,
ניב -
היי ניב,
איזה כיף שגם אתה כאן, ותודה רבה על המחמאות.
לגבי מה שרשמת:
התמונות יגיעו עוד מעט, והרבה מהן - אל דאגה,
ובאמת זה עלה לי במאמצים רבים כדי לכווץ אותן בכדי שהן יוכלו לעלות לאתר.
ומתוך התמונות שכבר העלתי שאלת לגבי האגם האלפיני המוקף הרים...
אז זאת בדיוק ההפתעה שאני מכין עבור חברי הפורום לגבי מסלול טיול מדהים שעשיתי, וממקום מדהים שאני לפחות לא קראתי לגביו שום סיפור טיול או מידע בעברית (ויכול להיות שפספסתי),
וכמו שחידשתי לפורום בסיפור היוסמיטי אודות “האגם הלבן” בו טיילתי בשמורת גרנד טיטון כך גם הפעם אני אחדש...
מאחר וזאת הפתעה בינתיים לא אגלה היכן נמצא המקום אבל אני מבטיח לא תצטרך לחכות הרבה...
לגבי הגעה דרך ורוצלב לטיול בהרי הטטרה (Tatra) בסלובקיה: מבחינתי סלובקיה זה לא היעד בעדיפות גבוהה כי קראתי כמה סיפורי טיול משם כאן בפורום, ולא התרשמתי מהם שאמצא משהו שונה או שיעלה על יעדים כמו אוסטריה (בה בקרתי פעמיים בחבלים טירול וזלצבורגלנד), או חבל ברכטסגאדן בגרמניה, או מקומות בהם טיילתי בעבר הרחוק יותר (שוויץ, סלובניה, צפון איטליה)...
דווקא לטייל שוב בצ'כיה דרך ורוצלב אני לא מוציא מכלל אפשרות כי לא מיציתי בשבוע טיול את מה שאפשר לראות שם, וגם בגלל שזה מאוד זול לטייל שם (מקווה שבעניין העלות זה לא ישתנה כי יש מדינות שהיו זולות בעבר, והיום הפכו להיות הרבה יותר יקרות).
לגבי הסרטון:
אני מקבל את הערותיך לגבי התזוזות בצילומי הווידאו – אני מודה מיהרתי לערוך את הסרטון כי אז הייתי בתחילת הסיפור שהוקפא ונעצר (בעקבות התמונות שלא הצלחתי להעלות לאתר), ולא היה לי אז על מה לכתוב, ורציתי מהר להעלות סרטון מסיפור היוסמיטי אותו הבטחתי מהסיפור הקודם (וששימש לי גם כתוכנית מגירה למקרה ואצטרך להזדקק לו).
אני עובד עם תוכנת עריכה מעט מיושנת אבל היא עושה עבודה מעולה בעריכות ביתיות שאני עושה, אבל היא פחות טובה לסרטונים שעולים ברשת.
בכל זאת היה חשוב לי לשלב גם קטעי וידאו בסרטון (שחלקם לא מיוצבים, במיוחד אלו שצולמו במהלך הליכה) כי הוא מעביר משהו שתמונות (כמה מדהימות שיהיו) לא מסוגלות להעביר, ומי כמוך יודע זאת.
בכל מקרה תודה על הטיפ שנתת לגבי מייצב סרטונים מובנה .
לגבי איך הצלחתי להיכנס לתוך “מערת השלג” בשלוגית המפשירה?
...ובכן זה דרש מאמץ רב להתכופף מאוד מאוד נמוך, וגם להירטב מהמים שנטפו שם מכל עבר, וכל זה כשאני נושא עמי את ציוד הצילום עליי, אבל זה היה שווה את המאמץ!
היה חשוב לי לשתף את הפורום במראות הללו מ”מערת השלג” שהן די נדירות,
והסיכוי לזכות בכזאת חוויה ועוד בעונת הקיץ, ועוד ביוסמיטי נדיר ביותר.
שוב תודה לך, ואני מאוד שמח שאתה כאן, ושהצטרפת אל הסיפור שלי.
-
דילמת יום הטיול הראשוןאנחנו חוזרים אל הסיפור שלי,
ואנו בבוקר יום הטיול הראשון בעצם, שהוא יום ג’ 24/7 (יום הטיסה יום ב’ 23/7 , וההגעה לורוצלב לא נחשב מבחינתי כיום טיול, ואפשר לכנותו יום טיול 0).
אחרי שקיבלנו את הרכב מההשכרה, ולאחר שחזרנו בנסיעה קצרה למלון (בסביבות 9:00 בבוקר) הילדים עדיין ישנו שינה עמוקה.
אנחנו מעירים אותם לארוחת הבוקר שהמלון מספק שכמיטב המסורת האירופאית כוללת שילוב של ביצים עם בשר (חזיר) ,קפה (לא הכי מוצלח), מעדני חלב (משמינים), ומעט מאפים (גם כן משמינים).
הם היו קצת יותר נדיבים ומגוונים מהמוכר לנו בבתי מלון אירופאיים קטנים, והוסיפו לתפריט טונה, לחמים מסוגים שונים, ירקות ופירות.
אין עוד סועדים מלבדנו שם בחדר אוכל, והילדים שלא מתחברים אל האוכל נוטשים מהר, ונשארנו בודדים אשתי ואני כשאנו מדסקסים על התוכניות להמשך היום ולתחילת הטיול שלנו.
חשבנו בתכנון המקורי לפתוח בביקור קצר בעיר ורוצלב עד אחה"צ, ומשם לנסוע ישירות אל הצימר בצ'כיה, אבל כל השיבוש שנוצר בלוחות הזמנים, בתוספת ההמלצות שקבלנו מנהג המונית "העורב" מאתמול שניסה לעניין אותנו בהרבה אתרים בעיר, וגרם לנו להרגיש בדיוק את ההיפך למהר לברוח מהר ממנה...
אז הוחלט פה אחד לצאת מהעיר ורוצלב, ולהשאיר את הביקור שם לסוף הטיול שלנו, ליום שבו נשוב אל העיר לקראת טיסת הבוקר חזרה לארץ, שתהיה ביום ג' ה31/7 .
-
חוזרים אל החדר במלון אבל העייפות מכה באנו, ולכן את סידור המזוודות וההתארגנות ליציאה דחינו מעט, ונחתנו מיד לשינה עמוקה, כשהפעם המזגן שפעל בחדר עזר מאוד, והשפעתו הייתה רבה באמצע צהרי יום חם.
הצ'ק האוט נדחה שוב ושוב לטובת השלמת שעות השינה, ואח"כ להתארגנות ואריזה, כך שלבסוף מהמלון יצאנו רק לקראת השעה 14:00 בצהריים, כשאנו מעמיסים את הציוד על הרכב, ויוצאים לנסיעה ארוכה אל עבר צ'כיה הארץ השכנה.
למרות כל זאת דילמת יום הטיול הראשון עדיין נותרה פתוחה:
מצד אחד את הביקור בורוצלב דחינו, ושעת הנסיעה הייתה מאוחרת, אבל זה עדיין לא מנע מאתנו לטייל במקום מסויים בדרך אל הצימר שלנו הממוקם בצפון צ'כיה בישוב רוקיטניצה נאד איז'רו.
אני עוד בארץ כאשר תכננתי את יום הטיול הראשון חשבתי על עצירה במקום על הדרך אם מזג האוויר יאפשר זאת (כי בדרך כלל יום הטיול הראשון שלנו במדינה אירופאית הוא גשום -אך לא הפעם), וב-Google Maps הסתכלתי על תמונות מכל האזור של הרי הענקים (הקרקונושה) מהצד הפולני של הגבול,
ומצאתי את הישוב קרפץ' ( Karpacz ) כמקום בו נעצור בדרכנו אל צ'כיה.
מה שמצאתי שם מעניין זאת תצפית על כנסיה מיוחדת בתוך גן, מסלולי טבע קצרים, ומגלשת הרים.
הילדים רצו היישר אל הצימר בלי עצירות, וזה היה מונע ויכוחים ועיכובים, אבל אני הייתי בטוח שמגלשת ההרים זה מה שיפתה אותם להגיע לשם כי הנסיעה דרך קרפץ' האריכה בלא מעט את הדרך (הוסיפה עוד חצי שעה נסיעה לכל כיוון בגלל שיש סטייה מהדרך הישירה המובילה מורוצלב אל הצימר).
זאת הייתה טעות!
לא הצלחתי לאתר את מגלשת ההרים, הילדים אבדו את סבלנותם מהר מאוד, ופשוט לא רצו יותר להישאר בישוב הזה, ולא הבינו מדוע לא נסענו אל הצימר ישירות.
אני למוד ניסיון מהטיול לארצות הברית התאכזבתי שיום הטיול הראשון השתבש לו כך, וכל התוכניות שלי לטיולים ביום הזה בדרך לצ'כיה לא יצאו אל הפועל, אבל לא התווכחתי איתם כיון שהבנתי שכשאין שיתוף פעולה מצידם שום בילוי לא באמת יהיה מוצלח, וחבל לריב בשביל זה, ולכן בלית ברירה ויתרתי.
ובכך שילמנו את המחיר על הטיסה שהתאחרה, ועל כל המאורעות יום ההגעה לורוצלב, וכל השיבושים שהתרחשו ביום טיול 0 שהשפיעו לבסוף על יום טיול 1.
אבל... הפיצוי מבחינתי הגיע בענק בבוקר יום הטיול הבא: 25/7,
אליו נגיע בהמשך...
מה שנשאר מיום הטיול הזה (מהצד הפולני של הרי הענקים) אלו כמה תמונות שצילמתי מהישוב קרפץ' בדרך אל הצד הצ'כי, ואל הצימר שלנו (שתמונות ממנו כבר פרסמתי כאן לפני כמה ימים).
-
-
שני אחים ענקיםכאשר אנו חוזרים אל הדרך שמובילה אותנו מפולין אל צ'כיה, אני נושא מבט אל ההרים, ורואה אל מול עיניי שני אחים (הרים) ענקים:
זה הפולני גבוה יותר אך פחות נוצץ, וזה הצ'כי שנשען עליו, מוכר יותר ומאיר פנים.
הדיסק המתנגן ברכב שלנו כל הנסיעה מורוצלב לצ'כיה הוא הכבש ה-16 אותו רכשנו בארץ בטרמינל 1 כי הילדים התגעגעו אליו, לאחר ששנה קודם הוא נשכח בתוך נגן הדיסקים של הרכב המושכר אותו החזרנו בלוס אנג'לס, כשמיהרנו אל השאטל שייקח אותנו לטיסה חזרה לישראל בתום טיולנו בארצות הברית.
זה היה אמור לתת שקט לאורך כל הנסיעה בדרך אל הצימר - אבל לא!
שני ילדיי שישבו במושב האחורי החלו לריב ביניהם: השילוב של הנסיעה הארוכה, הדרך המתפתלת בהרים, העייפות מהיום הקודם, והרעב שהתחיל להציק, גרמו להם לעצבנות ולמריבה במאבק על מקום הישיבה מאחור.
הבן שהתעייף רצה להתרווח על כל המושב האחורי כולו, ודחף את הבת הצידה לפינה, והיא מתוסכלת דוחפת אותו בחזרה, ומשם נמשך המגע ומתחממים העניינים...
ברקע מתנגן לו מתוך הדיסק של הכבש ה-16 השיר: "אתמול רבתי עם גיורא הילד של השכן, הוא אמר שיש אנשים על הירח ואני אמרתי שאין"
ואכן הוויכוח בין שני האחים מתגבר גם בבחירת המוזיקה והשירים, וגם במאבק על מקום הישיבה, והם ממשיכים במאבקם ולא מרפים.
-
קאנד,
ברגע שהתחלת לכתוב על מריבות בין אחים, בעיקר במושב האחורי, לכדת את תשומת ליבי…
כן, גם אצלנו בטיול האירי, המושב האחורי היה שדה קרב בחלק מהדרך, ממש כמו המלחמה בין הפרוטסטנטים לקתולים….
אז מאד מזדהה ומבינה את מה שאתה מספר על הילדים שלך (גם אצלנו בן ובת).
-
המריבה גורמת לי לעצור את הרכב, ולנסות להרגיע את הרוחות בין שניהם, ואז מתוך הברקה אני פונה דווקא אל ביתי הקטנה, ואני מבקש ממנה לרגע לעצור, ולהביט סביב אל ההרים.
היא פתאום רואה אל מול עיניה את שני האחים הענקים: זה הצ'כי אליו אנו נוסעים, וזה הפולני ממנו אנו באים.
והאח הפולני נושא אותו, את האח הצ'כי על גבו, ומסיע אותנו אל היישר היעד שלנו מהעבר השני של הגבול של הרי הענקים, בדרך ארוכה ומתפתלת העוברת בין הרים, נחלים ובתים.
ואז אני אומר לה, וגם לאח שלה: אל תשכחו אתם אחים!
תסתכלו איך השניים הללו האחים הפולני והצ'כי באיזו הרמוניה הם זה לצד זה שוכנים, ובנטל ובמשא הכבד הם כל כך יפה חולקים ומתחלקים.
כשהגענו אל הצימר כעבור עוד שעה נסיעה הדבר הראשון ששני ילדיי עשו זה לרוץ אל הטרמפולינה ולקפוץ עליה, ולקפוץ ולקפוץ…
ולשחרר את כל הכעסים, העצבים ומטענים.
הבן לימד את הבת שלי לבצע תרגילי קפיצה מיוחדים וסלטות, והתהפכויות,
ובאותו הרגע הם חזרו להיות שני אחים אוהבים.
אבל הבת שלי הקטנה הבינה את זה עוד קודם, וכאשר עצרנו באמצע המריבה הגדולה כשהיא הביטה אל עבר ההרים האחים הענקים, ירד לה האסימון באותו הרגע, והיא הבינה פתאום כמה דברים מאוד חשובים:
וכך יכלה לוותר לאחיה, ואפשרה לו להתרווח על המושב האחורי בנעימים,
וכשהוא נרדם שם על ברכיה היא לא צרחה, וסבלה בשקט ובלי קיטורים.
ומה ששכנע אותה לוותר היה הרגע בו הבינה שאפשר לחלוק במשא ובקשיים,
וכמה מילים פשוטות שהתנגנו שם ברכב באותה הנסיעה הארוכה בדרכים:
“הדרך ארוכה,
עם הרבה פניות מתפתלות,המובילים אותנו...מי יודע להיכן...
אבל אני חזק,
חזק מספיק לשאת אותו,
הוא לא כבד, הוא אחי.
אז אנו ממשיכים,
לא מעמסה הוא,
נגיע לשם.
כי אני יודע,
הוא לא יעמיס עליי,
הוא לא כבד, הוא אחי.
בעודנו בדרך לשם,
למה לא לחלוק.
והמשא, לא מכביד עלי בכלל...
הוא לא כבד, הוא אחי.”
-
-
מיקה,
כמה טוב לפגוש אותך כאן שוב, ולמצוא כל כך הרבה דברים שמשותפים בינינו.
קודם כל שני הסיפורים שלנו רצים במקביל בדיוק כמו בשנה שעברה, ופחות או יותר באותה התקופה - לקראת תקופת החגים.
לשנינו 2 מתבגרים בן ובת, ופחות או יותר באותם הגילאים, והמוטיב החוזר גם אצלי וגם אצלך הן אותן המריבות בין שניהם בתפיסת מקום במושב האחורי ברכב.
יש עוד משהו משותף חדש שמצאתי הפעם, ואלו הפיצולים: אתם טיילתם בלי הילדים (או בלי חלקם) בחלק מהפעמים, ואצלי זה קרה בעיקר בימים הראשונים של תחילת הטיול, ואגיע לזה בהמשך הסיפור שלי...
מה שעוד לא סיפרתי עליו עד עכשיו וזה אולי הזמן לספר (ניסיתי לא להיכנס לפן האישי בסיפור אבל מסתבר שלגמרי זה בלתי אפשרי), זה היה מצבה של אשתי, שלא ממש יכלה לטייל במסלולים ארוכים עקב דורבן שהיה לה ברגל, והיא סבלה מכאבים מאוד חזקים.
זה השפיע לנו על כל הטיול, אבל המזל הגדול היה הצימר בו התארחנו כי הוא נתן פתרון מושלם לילדים שלי בבילוי ותעסוקה, וגם אשתי נהנתה שם מאוד מהשקט והשלווה, האווירה והמרחבים.
אז את יום הטיול הבא 25/7 התחלתי מאוד מאוד מוקדם בבוקר בטיול לבדי, וזה היה יום טיול מושלם ופשוט מדהים!!!
גם ילדיי ואשתי נהנו מאוד באותו הבוקר בצימר כך שהפיצול השיג את כל המטרות עבור כולם.
לכל זה אגיע בהמשך הסיפור, ואני אומר לך ולשאר העוקבים כאן אחר הסיפור שלי ליום הבא 25/7 שווה מאוד לחכות!
ולסיום: אהבתי מאוד שהתחלת לספר את הסיפור שלך ישירות מאירלנד, כשעוד זה טרי, וכשאת עוד שם נושמת את האוויר של המקום אליו כל כך התחברת.
במקרה שלי הסיפור החדש הסתובב לי בראש כבר כמה חודשים, ולפחות הפתיחה שלו עם הביטלס הייתה כבר מוכנה זמן רב לפני שהטיול שלי בכלל יצא אל הדרך,
ואחרי שנה שנעדרתי לגמרי מהפורום היה רצון לשתף (מה גם שבזכות הפורום הזה בכלל טיילתי הקיץ), אז הנה לכן אני כאן ומשתף,
ולכן אני ממש מזדהה עם מה שאת הרגשת שרצית לשתף בזמן אמת, וזה הרבה יותר אותנטי וחזק בזמן אמת מאשר כשזה קורה במרחק הזמן ונעלמים פרטים, ונשכחים אירועים, וגם ההתרגשות והתחושות הן כבר לא אותו דבר כמו ברגע שאתה שם, וחווה את זה ממש חי ומהשטח.
אז תודה לך, ונפגש גם בהמשך אני בטוח.
-
והכי חשוב שכחת לציין ששנינו אוהבים מאד מוזיקה (וגם לשלב אותה בסיפורים), של הביטלס ושל עוד להקות “של זקנים” כפי שהמתבגרים שלי מכנים.
אגב, גם אצלנו היו ענייני בריאות של אחד ההורים שהשפיעו על הבחירות בטיול, אבל על זה אפרט בהמשך.
נהנית אצלך במקביל לטיול שלי.
-
אביב או אייל?... עד לצ'כיה הרחוקה אתם מגיעים?...והשירים, כן בוודאי שגם השירים,
הם כל כך מוסיפים צבע והשראה במסעות שלנו בסיפורים, בטיולים ובדרכים.
...אבל לא לשירים מהסוג ששמעתי בערב יום ג' ה-24/7 בצימר בצ'כיה התכוונתי!!!
אנחנו חוזרים אל הסיפור אל הרגע בו הגענו אל הצימר שלנו ל-6 הלילות הבאים.
הגענו בסביבות השעה 18:00 אחר הצהריים אחרי שחצינו את הגבול מפולין לצ'כיה,
ולאחר הנסיעה די מתישה שהחלה בורוצלב אבל עברה לא מעט פיתולים, עצירות, שיבושים ומכשולים, שגם התארכה, וגם עלתה לנו בלא מעט ויכוחים ועצבים.
אבל... הכול נשכח ברגע שאנו אל הצימר בצ'כיה מגיעים!
אנחנו סוחבים את המזוודות, הטרולים והתיקים ליחידת דיור שלנו שנמצאת בקומה התחתונה של הצימר (סוחבים דרך מדרגות שנמצאות בירידה מהחניה של הרכב למעלה שמובילות למטה אל החדר), והילדים מיד רצים אל המתקנים: אל הטרפולינה תחילה ומתרגלים סוגים שונים של קפיצות, אח"כ לבריכה לשחייה ראשונה, וההמשך בנדנדות, בפינג פונג, בכדורסל, והם טועמים מהכול ומבחינתם עכשיו, ממש עכשיו, החופשה שלהם החלה.
היה יתרון בזה שהגענו בלי שעשינו פעילות אחרת בדרך לכאן (מלבד סיבוב הנסיעה דרך קרפץ') וזאת העובדה שזה איפשר לי זמן איכות עם הילדים בשעות שהיה עוד אור עד שהחשיך, אז ביליתי איתם ושיחקנו וצחקנו בזמן שאשתי החלה לארגן את הציוד שלנו בצימר, ואח”כ הצטרפה גם היא.
מיד נכנסו למוד של חופשה בחו”ל, והיו לנו בערך שעתיים עד שהגיעה השקיעה אותה צלמתי מול השדות סביב, והמראות הנהדרים שנגלו מול עינינו כבר ליטפו והרגיעו את כולנו, ובדיעבד טוב שכך קרה.
-
מצורפות תמונות השקיעה מול הצימר,
בסיום יום הטיול הראשון 24/7 - בתחילת חופשת הקיץ שלנו בצ'כיה - יולי 2018.
-
עכשיו לטובת אלו שירצו להזמין לינה בצימר בו אנחנו התארחנו כאן
הממוקם בצפון צ’כיה בישוב Rokytnice nad Jizerou.
אז הנה כמה פרטים לגבי המקום ובעלת הצימר:
אשתי ואני פגשנו אותה כמה דקות לאחר שהגענו, והיא איננה מבינה מילה באנגלית, אבל היא למדה היטב את הדרך כיצד לתקשר עם האורחים שלה, כאשר היא משתמשת בתרגומון מצ'כית לאנגלית שמותקן אצלה במחשב, ולכן הדרך הטובה ביותר לתקשר איתה זה באמצעות האימייל.
באחת ההתכתבויות לפני הטיול בקשתי לשלם ביורו ובמזומן כשנגיע, והיא הסכימה (למרות שבבוקינג רשום שהמקום רוצה מקדמה).
כאשר פגשנו אותה אשתי מבקשת לא לשלם הכול מייד, אלא לתת מקדמה והשאר
בסוף, בעלת הצימר עשתה את עצמה לא מבינה, וחייכה במבוכה, קצת הסמיקה אבל סרבה (היה מורגש שהיא עדיין לא מספיק מכירה אותנו הישראלים – זאת לפחות הייתה התחושה שלנו, אבל ייתכן ואנו טועים...).
בכל מקרה אני חייב לציין שהיינו מאוד מרוצים מהצימר, וממה שהוא סיפק: גם המתקנים הרבים סביב (אותם ציינתי), וגם בפנים בתוך יחידת הדיור בה התגוררנו למרות שהיה מעט צפוף לחדר של ארבעה נפשות הכול שם
מאורגן ומסודר, ויש ניצול מקסימלי של שטח הדירה, המטבח קטן יחסית אבל יש בו הכול מבחינת אבזור וכלים, ובכל פינה יש מתקן תליה או מדף או ארון, ויש את כל הציוד הדרוש למחייה כמו מתלי כביסה, מצעים, מגבות (צריך מדי פעם לבקש חדשות במקום ישנות).
אנחנו אכלנו רוב הפעמים בשולחן הפיקניק שבחוץ שמחוברת לו שמשיה ושם נעים וכיף, לעומת זאת שולחן האוכל בפנים קצת צפוף אבל הסתדרנו.
אין מיזוג בחדרים, וזה הורגש ביומיים הראשונים שהיו מעט חמים, אבל הסתדרנו כשפתחנו מעט חלון והייתה רוח ובריזה טובה מבחוץ, ובשעות החמות אפשר לטבול בבריכה.
היינו מרוצים גם מהשירות שבעלת הצימר העניקה לנו, לדוגמא: בקשנו לאחר את שעת הצ’ק האוט ביום האחרון, ולמרות שחרגנו מהזמן בלא מעט היא לא עשתה כלל בעיות, והייתה אדיבה ונחמדה כמעט כל הזמן.
תהיה בעיה למי שרוצה לגמרי פרטיות כיוון שכפי שכבר רשמתי באחד הפוסטים הקודמים קיימת עוד יחידות דיור למטה, ועוד משפחה נוספת מתארחת שם, וצריך מזל לא ליפול על דיירים לא נחמדים (כמו שלנו קרה ביומיים האחרונים שם),
כמו כן גם בעלי הצימר גרים שם ונמצאים כל הזמן, והם מורגשים מאוד,
ולמרות שהם היו מאוד נחמדים – נתקלים בהם הרבה, וזה גם מעט פוגם בפרטיות.
-
אז בסיום הבילוי המשותף עם הילדים במתקני הצימר, אני כבר מתכונן לקראת טיול הבוקר למחרת, אז אני מתקלח, מארגן את הציוד, האוכל והבגדים ,
ורוצה ללכת לישון מוקדם אחרי הלילה הקשה של אמש שבא אחרי טיסת הלילה
הנוראה, ולאחר הנסיעה הארוכה מורוצלב וכל התלאות שעברנו בדרכים.
אני פשוט גמור ומת לישון , אבל הילדים שלי מסתבר רק החלו את הבילוי והחגיגה הפרטית שלהם, והם התרגלו עוד בישראל עם תחילת החופש הגדול ללכת לישון מאוחר, ולמשוך את הלילה כמה שאפשר.
אז אחרי שמחברים את הטלפונים של שניהם אל ה-Wifi שהצימר מספק (בחינם ובאיכות מעולה! ),
אז תנחשו מה הדבר הראשון שהם רואים ושומעים?
ניחשתם נכון: את תכנית הריאליטי החדשה המשודרת בערוץ 12 - אביב או אייל?
ומיד באים גם השירים שלא ניתן אותם לשמוע, והצלילים האיומים, והזיופים…
עד לכאן? לצימר שלנו בצפון צ'כיה הרחוקה?, במקום הפסטורלי הזה עם השלווה, השקט והאווירה הרגועה, ובדיוק כשמתחילים לחוש את את הניתוק הזה שאתה כל כך זקוק לו - משהו שלא קיים כאן בארץ שלנו החמה, המזיעה, הפקוקה, הדביקה, שאין בה כמעט רגע אחד של שקט ומרגוע במשך 24 שעות של יממה…
אז דווקא עכשיו במקום שאפשר בו סוף סוף להתרחק, ולהתנתק, ולהתחבר אל השקט, היופי, החופש והמרחבים, דווקא לכאן אתם פתאום נדחפים ומגיעים???
בחיאת תניחו לנו בבקשה בשקט, פליז, בממטוטא ממכם, אנחנו מבקשים יפה, מתחננים...
רציתי רק לישון בשקט, בשלווה ובנעימים...
אבל אותם, את צמד האויבים המרים הללו שבאו לעשות סיבוב, שום דבר לא מעניין הם לא שומעים,
ועד אלינו אל צ'כיה הרחוקה להטריד מנוחתנו, ולפגוע בשלוותנו הם באים!!!
-
אצלנו זה לא היה קורה. אוזניות זה פק"ל!
-
פסגות,
אנחנו סחבנו איתנו 5 זוגות של אזניות לטיול, וכמעט כולן הוחרבו על ידי ילדיי!
פחדתי לתת את אלו שלי לבן שלי כי חששתי שגם הן יזכו לגורל דומה כמו האחרות,
אחרי יום נשברתי, ואחרי עוד יום גם לאזניות שלי ניתן היה לומר את ברכת הגומל
חוץ מזה שראיתי ששני ילדיי כל כך נכנסו לאווירת הכיף מהרגע שהגענו לצימר (אחרי הסבל שעברו בתחילת הטיול עד שהגענו לצימר, והמריבות ביניהם כל הדרך עד לכאן), שפשוט אפשרתי להם לצפות ביחד בתכניות דרך הטלפון, שזאת ההנאה שלהם גם כאן בישראל, כאשר הם צופים ביחד בטלוויזיה, ומשתפים חוויות משותפות לשניהם.
לא מנעתי מהם את הבילוי והחוויה הזאת, וזה היה סוג של הקרבה מצידי כי פשוט לא יכולתי להירדם, והיה מאבק בלתי פוסק מולם על עוצמת הווליום, כשכל הזמן הם מגבירים, ולאחר מכן מחלישים כשאני דורש מהם זאת, ושום מגבירים, וחוזר חלילה...
בכל זאת סוף טוב היה לסאגה הזאת, כשלבסוף הביא אותי להצליח להירדם,
ודווקא כאן זה היה משהו טוב שזכרנו אותו מהבית בישראל .
אז מה היה המתכון שגרם לי לבסוף להצליח לישון בצימר בצ'כיה בלילה הראשון?
-
המרק מהבית זה המתכון לשינה המוצלחת בצימר בלילה הראשון...אז בזמן שילדיי ואני נאבקים על עוצמת הווליום של הסמרטפון כששניהם מרותקים למסך הפצפון, אשתי החרוצה כבר עמלה על המתכון שיביא את כולנו לשינה מיוחלת בצימר בלילה הראשון.
אז כפי שהבנתם נושא האוכל אצלנו במשפחה רגיש (כמו שאני מעריך קיים אצל הרבה משפחות אחרות...)
אז כל הדרך אל הצימר ילדיי מאוד סבלנו בגלל זה, ונאלצנו להאכיל אותם בגבינות משמינות בתוך לחמניות משמינות, בג'אנק פוד, בחטיפי צ'יפס למיניהם ובגלידות, משהו שיותר אפיין את הטיול קיץ קודם בארצות הברית (אבל שם לא הייתה לנו הרבה ברירה).
גם אשתי ואני די סבלנו, ובקושי אכלנו משהו ביומיים הראשונים של הטיול: מארוחת הבוקר של המלון בורוצלב טעמנו רק מה שאכיל ובריא מתוך התפריט שם (כמובן שלא התקרבנו לביצים, לבשר החזיר, ולגבינות המשמינות...), וגם בדרך לצימר לא ממש מצאנו מה לאכול שיהיה טעים ובריא (מצרך די נדיר מסתבר בפולין –צ'כיה).
לכן המקום הראשון בו עצרנו בצ'כיה אחרי שחצינו את הגבול מפולין היה סופר גדול בכניסה לישוב הארכוב (Harrachov ) שנמצא ממש על הדרך לצימר שלנו.
בקניה הזאת הצטיידנו בהרבה מאוד אוכל ושתיה כדי שזה יספיק לפחות לכמה ימים ראשונים בצימר, וקנינו גם שמן לטיגון, פסטות, קופסאות שימורים, תבלינים שונים, וגם משהו לקינוח.
עלות הקניה הזאת יצאה לנו כ900 קרונות צ'כיות, כשהיחס בין קרונה לשקל זה בערך 6 קרונות על כל שקל, זאת אומרת עלות הקניה הזאת יצאה לנו בערך 150 ש'. אני יכול להגיד שבארץ קניה כזאת בלי להגזים הייתה יוצאת סדר גודל של 400 ש' מכאן תתחילו להבין כמה זולה הייתה לנו כל חופשת הקיץ הזאת.
-
אז בזמן שאני נאבק בילדיי כדי שאוכל כבר לישון, אשתי שוטפת את הירקות הרבים שקנינו, וחותכת הכל לחתיכות דקות דקות, מוסיפה תבלינים שונים, שמה בכול בסיר, והכול מתבשל לו לאט, לאט, לאט...
עוברות להן כמעט שעתיים מהרגע שהחלה במלאכה, כשהיא שוקדת ומתאמצת שהטעם שייצא יהיה כמה שיותר קרוב לטעם של המרק של הבית בישראל.
ואז בסביבות השעה 23:00 בלילה סוף סוף הוא מוכן -המרק מהבית בישראל!
כולנו יושבים לשולחן האוכל, לוגמים מהמרק ומתענגים ונהנים:
איזה טעם!, איזו אנינות!, איזה מרקם!, פשוט טעם עינוגים!
וכולנו מתמלאים בהרגשה כזאת של סיפוק והנאה מהטעם הנפלא ומתמוגגים.
אנחנו מבקשים עוד קערית ועוד אחת, ועוד... ויש מספיק כי היא הכינה בכמות שליומיים תספיק גם לאלו שלעוד מנה מתחננים...
עכשיו הבנתם היטב שלאחר ארוחת מרק הענקים המשובח שאשתי הכינה עם הטעם של הבית בישראל, הילדים שלי כבר היו לגמרי מרוצים, מלאים ושבעים,
וכבר לא עניין אותם אביב או אייל? או כל מיני גמדים מהריאליטי ומערוצי הילדים.
כל מה שהיה חסר להם ולנו מכל היומיים המתישים הראשונים של הטיול נכנס עכשיו לבטן, והרגיע אותם, והכניס קצת שקט לראש ולוורידים,
ובמצב כזה לא הייתה שום סיבה שלא ניפול כולנו (ארבעתנו יחד)
לשינה מוצלחת בצימר בצ’כיה בשקט ובנעימים.
