התבלגרנו
-
TAGA,
בולגריה בספונטניות זה מתכון להגעה אליה שוב ובמהרה
התמונות מהמסלול המרהיב של שבעת האגמים מעורר געגועים
שמח לראות שהיה לכם שם מזג אוויר מוווושלם 
בולגריה יעד קסום עם אוכל נהדר ואנשים מקסימים
תודה על השיתוף
רובי
-
אני מתנצלת מראש על התגובה המשעממת: בולגריה היא לא יעד שחשבתי עליו אבל הסיפור שלך עושה חשק גדול!!
-
שבת שלום וסוף חופש שמח לכם,
הפתעה גדולה ומשמחת כל כך למצוא כאן תגובות כאלו. תודה רבה לכולם!
Eden- גם בתכנונים שלנו לא היתה בולגריה וגם אני מוכנה לנסוע (שוב) עכשיו
דפנה- יאללה, בולגרים התאחדו!
איריס- שנלך על הסכם חילופי קבעונות? אני אשקול תאילנד ואת בולגריה?
קרן- תודה! מהמעט שהיינו- בולגריה אכן מקסימה.
עמיחי- הקצה השני זה איזור הים השחור? אנחנו פסלנו מטעמי חום וחשש מתיירות נופשונים. בטח בסתיו נהיה שם מקסים. תבלו!
daf יקרה- שוב מודה לך על הנכונות והסבלנות לענות ולעזור באישון ליל. עוד מעט נבקר את העץ שלך.
רובי- הסיפור הנהדר שלך היה טריגר רציני להחלטה לנסוע ואנחנו אסירי תודה לך על כך. גם כשקראתי התרשמתי מהבנות שלך וחשבתי עליהן שוב בעלייה לשבעת האגמים ואז כבר ממש התפעלתי! שאקליות אמיתיות
מזג האוויר המושלם עומד להתקלקל, חוששני ששוב בעקבותיכם.ציידת- כן ירבו תגובות משעממות כאלו. שימחת.
-
היום השלישי
לאחר צעדות האתמול הוכרז על יום נינוח.
התכוונו לקום מאוחר אבל החדר שלנו מול המעלית והקירות מנייר אז לא הסתייע. הילדים בקצה המזדרון ישנו דוקא טוב משהסתיימו קרבות הסדרי הלינה.
ארוחת הבוקר הגדולה מוגשת משום מה באולם אפלולי וקודר, אבל יש פנקייקס אז הילדים מרוצים ויש קפה נורמלי אז גם אנחנו לא זעופים מדי.
תחנה ראשונה: פארק הדובים המרקדים.
הקטן חובב חיות מושבע, מתמקד בתחום התיאוריה. הוא יודע הכל על כל זן קיים ונכחד אבל מעדיף לשמור על טווח ביטחון זהיר ממושאי המחקר. דובים די קרובים לליבו. כנראה משום שרחוקים לרוב מכל שאר איבריו. הרעיון שבבסיס הפארק ריגש אותו עמוקות וגם אנחנו חשבנו שהוא ראוי ביותר (וגם, אין להכחיש, קרוב לבנסקו).
מדובר בדובים שחולצו מחיי שבי אכזריים כחיות ראווה במופעי צוענים ברחבי הבלקן.
הארגון הבינלאומי Four Paws שחזונו היפה הוא להביא ל: "a world where humans treat animals with respect, empathy and understanding", הקים את הפארק הגדול כבית שיקומי ל-24 דובים חומים שניצלו מהתופת ופתחו אותו לסיורים משיקולי חינוך וסיוע כספי.
הדרך מבנסקו לפארק מעוטת קילומטרים אבל ה-10 האחרונים עוברים בדרך עפר רעועה ואיטית.
כל שעה יוצא סיור מודרך, לרוב בסטריאו בולגרית-אנגלית, בשבילים מגודרים כך שהפעם הדובים שוהים בחופש (יחסי) והאדם בוהה בהם מתוך כלוב.
המדריכה שלנו, כתובת עברית "שמש" על עורפה (לא הספקנו לברר מקורה), היתה מעניינת ועניינית ומתוך הבנת קהלה שעם כל האמפטיה לרעיון רוצה תכלס, ריכזה את הסבריה לעצירות מול כל דוב שהואיל להיראות בציבור.
הדובים זוכים בפארק שביער הטבעי למרחב מחייה גדול ומגוון, כולל מאורות ובריכות שחייה. את המזון האינסופי שצורכים, מנסים לתת להם במיקומים משתנים וחבויים שיחייבו שימוש באינסטינקטים הנשכחים. חל איסור לאפשר התרבות בשבי שכן האמהות, שנשבו בינקותן, חסרות את הידע הדרוש להשרדות בטבע ובאין יכולת להכשיר את הצאצאים לחיי חופש היה דור נוסף נידון לשבי.
כיום, לאחר טיפולים רפואיים אינטנסיבים נמצאים כל הדובים במצב בריאותי ופסיכולוגי משופר והם אף מאריכים ימים לעומת מקביליהם בבר.
בתחילת או בסוף הסיור מוקרן סרט במקרן טלויזיה המתאר את הארגון ואת חיי הדובים לפני, תוך ואחרי היותם "מרקדים".
בעוד המדריכה נמנעה מכל דרמטיזציה, הסרט לא בוחל באמצעים ומטיח את הזוועה בפרצוף.
דוב פרא הרי לא חש פרץ שמחה המביאו לפצוח בריקוד על שתי רגליים. נדרשים לכך צעדים מקדימים כקיטום ציפורניו וניקוב כואב של אפו להשחלת נזם השרשרת. לאחר משמיעים לו מוזיקה קבועה ומניחים אותו על משטח לוהט המחייבו לקפצץ במינימום מגע תוך הפנמת ההתנייה.
התקשינו לעמוד במראות ויצאנו באמצע תוך דיסקוס חוזר ונשנה של הסוף האופטימי והלקח האנושי החשוב כך שלא נותרו צלקות, אבל ממליצה לשקול אם להכניס ילדים צעירים לסרט.
לסיכום, קצת אמביוולנטית לגבי הביקור- מצד אחד, מאד חשוב ומוצדק, המקום יפה ולראות דובים זה תמיד מרגש. מצד שני, הרבה דיבורים ומדרגות וראינו 5 דובים…
-
התחנה השנייה- טיול סוסים
בצער רב עלי להקדים ולהודות שמסתבר שלא הצטיינו מספיק בהפנמת המסר לגבי ניצול חיות.
המשכנו לכפר Bachevo שם שוכנת חוות הסוסים היפה Peri Volas. התקשרנו בבוקר לתאם (לאנגלית יש לבקש מריה), והתבקשנו פשוט לבוא לקראת אחר הצהרים.
בית הקיץ של החווה (לחורף יש כמובן בית חורף), עומד על גבעה אל מול שדות, יערות ואגם מלאכותי ובו דגי ענק. מצידו האחד אורוות ומצדו השני מרפסת נהדרת עטורת גפן וטרמפולינה גדולה נטולת גדר. מריה, באנגלית מגומגמת, הושיבה אותנו במרפסת עד שיכינו את הסוסים.
למען הסר ספק, אף אחד מאיתנו לא סייס מדופלם. הפעם האחרונה שהייתי על סוס היתה אי אז בנעורי הכה רחוקים וכנ"ל האיש. גם הילדים כמעט ולא.
זה לא עשה שום רושם על אנשי החווה התכליתיים. קיבלנו קסדות, הקטן נשאל אם רוצה לבד או ביחד. בפרץ גבורה אמר שלבד (למרות שאחר כך הודה שהיה משותק מפחד) ולפני שיספיק להתחרט הונף על סוס. גם אנחנו טיפסנו בגמלוניות על סוסינו ויצאנו בשיירה, קשורים זה לזה ואז לאיוואן. תוך חצי דקה נכנסו כולם לתפקיד, מי לקאובוי המסוקס ומי לאציל על סוסו (זה כבר הצריך קצת דמיון פעיל, הסוסים משחררים נפיחה עם כל צעד, לא ממש אריסטוקראטי מצידם) ולא איבדו מקור רוחם גם כשאחד הסוסים התמרד וקרע את החבל.
המסלול עובר במשך שעה בנוף היפה הנזכר לעיל (אגם, שדות, גבעות, יער וכו') ויסלחו לי הדובים, זה כיף אדיר.
בסוף קינחנו בשתייה קלה לילדים ובירה קרה להורים על המרפסת היפה תוך מאמצים לסגור רגליים.
שעת רכיבה בשטח עולה 30 לבה לאדם. היה תענוג.
-
השמצתי קודם קצת את המלון שלנו ומגיע לו איזון: יש לו בריכה וספא כיפים להפליא!
בתחילה חשבנו לנסוע לכפר הסמוך Banya, המשופע מרחצאות מינרלים (רובם במתחמי המלונות) אבל האופראציה הנלווית שכנעה אותנו להתמקד בבריכת הבית.
עטינו את חלוקי המגבת הצחורים (כאמור, אריסטוקרטים) וירדנו לרחוץ בבריכת המלח, הבריכה המחוממת, בריכת הקרח (סתם, לא השתגענו), סאונת האדים, הסאונה היבשה, הג'אקוזי וחוזר חלילה.
כשנהיינו רעבים (המינוח הנכון הוא "רעבים יותר". הם תמיד רעבים) הלכנו לאכול במסעדה מקומית שהומלצה ברחבי הרשת והיתה נעימה ודי טעימה אבל לא הלהיבה. בכל אופן התגבשו כבר הפייבוריטיות הבולגריות לראשונות- סלט השופסקה ולחם פיתקה.
ואז הגיע זמן הקולטורה.
בנסקו מקיימת מדי קיץ פסטיבל אופרה. שם מפוצץ שמתייחס למופע שמתקיים בכיכר המרכזית מדי ערב במהלך שלושת ימי הפסטיבל -פתוח להנאת הציבור.
אתמול פיספסנו בשל עייפות מופע שנשמע מבטיח בביזאריותו של שירי אבבא בביצוע אופראי, היום הולכים על ההארד-קור: האופרה לה-בוהם.
במלון בכלל לא היו סגורים על קיום הפסטיבל, אז עידכנו אותם והם בתגובה חיפשו באתרי הבולגרית והשיבו שמתחיל ב21:00.
כשהגענו ב21:00 שמענו צלילים אחרונים, האורות כבו והקהל החל מתפזר בדומייה.
שלושת הטנורים הפרטיים שלנו נאנחו ברוב כוונה: "אוייייי, חבל! כנראה שפספסנו. טוב, לא נורא. נחזור למלון!?!"
לדאבונם יש להם אמא חדת אבחנה שהודיעה שאין מצב שאופרה נגמרת בקול ענות חלושה שכזו ושיגידו תודה שפספסו מחצית ראשונה אבל השנייה בדרך.
אז הלכנו עם כל הקהל לאגור כוחות בגלידריות הסמוכות והתייצבנו בזמן לפתיחת המערכה השלישית. למקומיים הותקנו מסכים לצידי הבמה שהקרינו את התרגום בבולגרית. אנחנו נאלצנו לנסות להשלים את העלילה בע"פ. הסיפור אמנם לא בדיוק מרומם רוח אבל המוזיקה עושה את שלה והביצועים יפים כך שגם הציניקנים שלנו נכבשו קלות. והאמת? פשוט אירוע מקסים.
-
TAGA, בולגריה שלך מאד יפה!
לייק על הספונטניות וביג לייק שהצלחת לגרור 3 נערים לאופרה ושהם אפילו יהנו קצת....
-
טוב תשמעי, אני עומד לחלום בלילה על דובים ללא אצבעות שרים לה בוהם בעודם רוכבים על סוסים בברכות מלח.
וכעת קצת יותר ברצינות –
ההתעללות בדובים קודם להצלתם פשוט מזעזעת ובלתי נתפסת וכל הכבוד להוגי פרוייקט ההצלה.
והסיפור שלך – הוא ממשיך להיות מרתק בכמה מישורים. כייף כאן.
-
הצחקת אותי ממש עם התקווה של החברה שלך שהפסטיבל כבר הסתיים עד שהגעתם.. ונחמד שהם נהנו בסוף.
דרך אגב, ממש בתחילת העליה לפארק הדובים יש שלט שמכוון למסעדה,מדובר במשפחה מקומית שפתחה מסעדונת על הדשא מול הבית,כולל גלידה נהדרת שהם מכינים ודיג עצמי בבריכה קטנה של הסעודה..( זה לפעם הבאה..)
-
הי שרון, כיף שהצטרפת.
ה”אופרה” בבנסקו מאד קלה לעיכול עם הישיבה בחוץ והסחבקייה בקהל, אז אמנם לא נרשמה התפעמות סטייל אשה יפה, אבל בהחלט חוויה כיפית.
שמוליק- פרויד מסתחרר בקברו…
מאד מאד שמחה שאתה עוד כאן.
ודפ, יש לנו רשימת השלמות ארוכה לבולגריה, פארק הדובים טייק 2 לא בינהן. אבל המסעדונת שלכם נשמעת מדליקה (עכשיו מספרים??), אולי הבאים בתור יצליחו לנצל.
-
יום רביעי לטיול - יום ראשון בשבוע
יום התכניות לחוד ומציאות לחוד.
התכנית היתה טיול בהרי פירין. המציאות היתה גשומה.
התחלנו לפי שלבי התכנית- והם מצידם קרסו זה אחר זה:
שלב א- למסור בגדים למכבסה היחידה בעיר שמצויינת כפתוחה גם בסוף השבוע- ברור שסגורה.
שלב ב- לבקר במרכז המידע של הרי פירין בבנסקו שם התכוונו לבחור מבין המסלולים בהרים ולהצטייד במפה. גם המרכז כמובן שומר ראשון.
שלב ג'- לנסוע בכל זאת לבקתת ויהרן ולטייל במסלול חמשת האגמים. בדרך לעצור ליד העץ העתיק- אחלה שלב, רק ש…. באוגוסט נסגר הכביש המוביל להר כ 5 ק"מ לפני הבקתה בין 9:00 ל16:00. למה? ככה. איפה זה מוזכר? לפי תגובות עשרות האנשים המופתעים שנבלמו ע"י השוטרים- בשום מקום.
מסקנה: אם מישהו מתכוון לטייל בהרי פירין באוגוסט- קומו מוקדם!
נהיה כבר די ברור שהיום הזה לא בעדנו אבל לא אמרנו נואש. חנינו, העמסנו תיקינו והתחלנו לצעוד על הכביש עליו התכוונו לנסוע.
הדרך ביער דוקא מאד יפה, נעימה ופורחת ומציעה גם כיבודי פטל לצועדים בה, אבל היא בכל זאת רק הפרומו.
לאחר כ3.5 ק"מ הגענו לשביל העולה לכיוון עץ האורן הקשיש ביותר במדינות הבלקן (ותודה רבה לdaf16 שגילתה לנו את קיומו). העץ בן 1300 ולא נראה יום פחות. גם סביבו יש כמה עצים שלא עושים רושם נערי במיוחד אבל יש הדרת כבוד מיוחדת בקליפתו העבה והמחורצת ובענפים המסועפים והעצומים של הזקן הזה. מרשים.
-
מכאן נותרו לנו קצת יותר מ2 ק"מ להגיע לתחילת המסלול המיוחל.
ברכיים כאבו, עננים התעבו- הוחלט בצער להכריז על כניעה ולשוב על עקבותינו.
מניחה שזה אמור להיחשב שלב 4 כי גם הוא נכשל.
התחלנו ללכת חזרה במצב רוח די נרגן וזעוף.
התחזיות בבוקר צפו גשמים עם ערב. נו, אז ברור שהערב ירד היום ממש מוקדם.
זה התחיל בטיפה פה טיפה שם. קטן עלינו. ואז הטיפות התחברו ואנחנו מיהרנו לתפוס מחסה מתחת לעץ גדול. יבשים ומשועשעים הסתכלנו במטיילים דולפים רצים בסך וכרסמנו לנו שוקולד.
לאט לאט החל העץ לבגוד בתפקידו (עץ מחטני אחרי הכל, לא גגון) ואנחנו נהיינו פחות יבשים ופחות משועשעים.
הבולגרים ידועים בחביבותם וגם אלו שאנחנו פגשנו עד כה לא קילקלו את המוניטין. אולי אלו הוישרים שלא התגברו על שטף המים כך שלא יכלו לראות, אולי החשש מזרים נוטפים שיציפו את הספסל האחורי, אבל כל המכוניות שחלפו (של טיילים שנכנסו לפני פרוץ האיסור) התעלמו בנחישות מכל אותם חסרי מזל שניסו להשליך עצמם מולם בתקווה לטרמפ אל היבשה.
בלית ברירה הוחלט שהאיש יצטרף לטרמפיסטים וינסה לחזור עם האוטו לאספנו.
בניגוד לכל השאר, נראינו עדין מהוגנים ויבשים יחסית ואותתנו בהדגשה שמבקשים רק מקום בודד- עצרה מכונית עם שני בולגרים חביבים שאספו את הגבר לחמימות רכבם.
בינתיים הופכים העצים ממטריות לממטרות, הכביש נהיה נחל גועש ובטלפון מגמגם שליחינו שהשוטרים ה&*$@×¥¥!!^#! מסרבים בקשיחות לאפשר גיחות חילוץ ולא עזרו גם נסיונות הצמד הבולגרי להתחנן בשבילו.
יופי. הוא גם השאיר לנו את התיק הכבד שלו.
את הקילומטר האחרון עשינו בריצה-צלילה. מקללים את האמאמא של השוטרים הבולגרים ובצחוק היסטרי.
בקצה חיכה לנו במכוניתנו ההוא שתמיד מקבל שידרוג לביזנס וניסה לשוא לייבש אותנו.
סביב השוטרים התקבץ כבר מעגל זועם על סף אלים של נהגים שביקשו רק לאסוף את משפחותיהם מהשטפון אבל השוטרים נותרו בסרבנותם התמוהה והאטומה.
התנחמנו שמזל שלא המשכנו לאגמים. אבל מצד שני, יותר רטובים מזה במילא כבר לא יכלנו להיות.
-
חזרה למלון.
את הכביסה מסרנו כבר שם ולמרבה ההפתעה חוייבנו רק במחצית הסכום ממחירי המלון היקרים.
ארוחה טובה בעיירה המשיכה את שינוי המגמה ובסופה השמיים כבר היו בהירים והחלטנו שהאלים התרצו מזעמם על מה שלא יהיה שעשינו להם.
הלכנו לשוטט במדרחוב המנומנם של בנסקו שהיה שרוי באוירת סופשבוע נעימה ונינוחה.
על הבמה המרכזית נערכו חזרות לקראת מופע הערב, הפעם "זורו". עצרנו קצת להתרשם מתוך הסכמה גורפת ששילמנו את חובינו ל"פסטיבל האופרה של בנסקו" והמשכנו בעצלתיים.
משקצנו ברחובות, בחנויות המזכרות והסקי הוחלט שאם לא הצלחנו לנצח עדיף שנתמסר לרוח הרגועה שהשתלטה על יומינו ונשוב לבריכתנו החמימה עם שלל סאונותיה.
אז זה מה שעשינו.
כבר היה ערב, כולם נטשו והבריכה חיכתה רק לנו.
היא קצת אפלולית וממרכז תקרתה משתלשלות בקיטשיות מלבבת מנורות כריסמס (או סוכות, למהדרין). רבצנו לנו כמשפחת ג'מוסים מדושנת עונג בבריכת המלח תחת נצנוצי הנוריות והתעלמנו בנחישות ממבטיו הנוגים של המציל שספר את הדקות עד שיוכל להפוך עלינו את הג'קוזי ולכבות את האור.
-
(משום מה לא עלו התמונות מבנסקו עם ההודעה הקודמת)
-
הי,
איזו יפה בולגריה מהעיניים שלך.
מחכה להמשך,
ולכל מי שלא היה, יעד ששווה לשים על המפה!
אולי זה לא הנוף עוצר הנשימה האהוב של האלפים והפסגות, אבל זה עדיין איכשהו בראשיתי.
-
מסופר כ”כ יפה… מתחילה לחשוב שגם לי מתאימה קפיצה ספונטנית לבולגריה.
תודה על השיתוף!
-
הי קניונינג, נחמד לפגוש אותך גם כאן. מנצלת ההזדמנות לשוב ולהודות לך על העזרה והמידע ואתראת הבטיחות החשובה.
וחותמת כמובן בחום על המלצתך.
ו let it, נראה לי שקפיצה לבולגריה יכולה להתאים בכל מצב
-
יתכן וזו טראומת הקו השחור/אדום/אדום-ברצינות בכינרתנו הנעלמת או סתם פליאה משירות בסיסי המוענק בנדיבות, אבל אחד הדברים שמצאו חן בעיני במיוחד בבולגריה, היה למצוא בכל כיכר עיר, בכל מסלול טיול, בכל פיתול בכביש הנידח ביותר, לצד דרכי עפר, בנחלים, בהרים, בתחנות אוטובוס… בקיצור, בכל מקום, ברזייה שמימיה נובעים מפלג טבעי כלשהו והיא זורמת וזורמת לרווחת כל עובר ושב.
חלקן מפואר עם קיר אבן מקושט ושוקת מובנית וחלקן צינור פשוט מקובע למוט, אבל כולן שופעות מים טובים ומשרות תחושה נעימה, שלמישהו פשוט אכפת.
-
TAGA,
אני רואה שאצל כולם גשום השבוע…..
כנראה זה היה בדיוק באותו שבוע….
מקווה שאצלכם הגשם נפסק בהמשך, כי אצלנו הוא רק מתחיל….
ממשיכה ליהנות מהסיפור שלך.
-
נהנית לי כאן משטף סיפורי המים מחרבי התכניות ומרווי הצימאונות, מקן החסידה האסטרטגי ומקמטיו המביעים של האורן הישיש והמרשים. כיף
