התבלגרנו
-
כולנו בולגרים.…
סיפור נהדר ותמונות יפיפיות!
-
TAGA היי.
איזה נוף מדהים .אני אומנם לא מתכננת לטוס לבולגריה. אולי בעתיד אסע לשם .רשמתי לי זאת במועדפים .תודה .
-
מי היה מאמין.. הגענו לדף מספר 2!
תודה רבה לכן מיקה, צפנת, ריקי ויעל על המילים הטובות.
רק כשהתחלתי לכתוב כאן קלטתי כמה זה משמעותי לקבל מדי פעם ד"ש מהצד השני, להיווכח שאכן יש שם מישהו. תודה
ולא מיקה, הגשם ממש לא נגמר...
-
יום חמישי בטיול
בצער לא רב נפרדנו ממלוננו הבנסקואי. נזכור לו חסד בריכתו הנעימה.
אמנם את הרי פירין לא הצלחנו לטעום כפי שביקשנו אבל נאלץ להשאירם, יפים גאים וגשומים מאחורינו. פנינו להרי רודופי ותקוותינו שיאירו לנו יותר פנים.
הדרך יפה ואיטית. מתפתלים לתוך ההרים ובין כפרונים ששלט היציאה מהם צמוד כמעט לשלט הכניסה. לאורך הכביש עשרות מחצבות קטנות ופועלים יושבים תחת עץ ומסתתים ידנית ערימות פלחי צפחה (?).
החבר'ה מנמנמים מאחור ומתעוררים מלאי עזוז.
יודעת שזו לא אמירה פופולארית לאחרונה במחוזותינו, אבל אני ממש אוהבת את הנסיעות האלו. לא שהן חפות מעצבים וקרבות מרים אבל משהו באוירה, בתוך המכונית ומחוצה לה, הופך אותם למאד ממוקדים וקצרים ובעיקר נטולי עקבות ומישקעים. בעיקר מאד מצחיק איתם שם מאחור. כיף של שותפים עשינו לנו.
אחרי התלבטויות ונסיונות תיאום תכניות עם הזמן המתקצר והתחזית המתעתעת הוחלט לא לקחת צ'אנסים מיותרים ולוותר מראש על מסלול הליכה, שדוקא נראה יפה, ב- Devin. במקומו נוסעים למערת לוע השטן.
הכביש עובר בקניון טריגארד היפהפה ופונה לחניית המערה. מתברר שהכניסה אפשרית בסיורים מאורגנים בלבד שיוצאים בכל שעה עגולה.
בבולגרית.
40 דקות של שמש יקרה מתבזבזות על המתנה.
בהשמע הגונג לובשים שכבה נוספת (במערה טמפרטורה קבועה של 8 מעלות שמרגישות יותר. אין צורך לסחוב מעילים ולדעתי למרות המלצות סותרות, גם לא כפפות).
נכנסים בדלת למזדרון אבן שנחפר בהר. הקיוסק מאחסן שם את אספקתו על תקן מקרר הבית. באמצע עוצר המדריך ומתחיל לדבר. ולדבר. ולדבר. (בבולגרית, כן?). החבר'ה מתחילים לנוע בחוסר סבלנות והוא מדבר. ומדבר.
קיבלנו בקופה דף בעברית שמסביר בשפת הגוגלטרנסלייט את עיקרי הדברים: המערה שהתגלתה ב1961, מיוחדת באולם העצום שבמרכזה- משכנם החורפי של רבבות עטלפים, ובנהר התת קרקעי שנכנס אליה, נעלם במעבה האדמה ונגלה שוב במעיין מרוחק כ280 מ' משם.
התעלומה שהקנתה למערה את שמה, היא שכל עצם שיושלך לנהר נבלע ונעלם ודבר לא יוצא עם הזרם… כמו כן, גירסה מקומית טוענת שמכאן ירד אורפיאוס לממלכת השאול להציל את אהובתו המתה.
יש שם עוד הסברים, די מעניינים, אבל שום דבר שמצדיק את ההרצאה המתישה שהומטרה עלינו. המאזינים מרטו שערות ושרטו קירות (אה,,,כך הורחב המזדרון!) והמדריך בשלו.
בסוף נגמר. שאר הסיור מתנהל בזריזות- מגיעים לאולם ה"שואג" על שם המיית המפל התת קרקעי. מרשים אבל קצת מתסכל כי מקבלים רק שביב הצצה במראהו שבוודאי מרשים. יוצאים בטיפוס 288 מדרגות צרות ותלולות ותוהים לאן נעלמה שעה מחיינו.
-
כשתכננו את הטיול התעורר חשש שעם כל אהבתם לטיולי טבע, באיזשהו שלב יבקשו הבנים קצת אקשן מסורתי יותר.
בדיעבד ביטל לנו הגשם שני מסלולים שנראו יפהפיים ולא היה שום חשש לעודף טבע אבל מצד שני גם לא התגלו הרבה אלטרנטיבות אחרות...
בסופו של דבר סיפקה הנסיעה הבאה כל חסך אדרנליני אפשרי והרבה יותר מזה:
בג'יפ לתצפית עין הנשר
לאורך הכביש שליד המערה חונים ג'יפים פתוחים ומאובקים. גישוש הדדי מהיר ואנחנו עולים לירכתי אחד מהם. הנהג, צעיר להדאיג, סוגר אחרינו את האין-דלת ונכנס לקבינתו.
מתחילים בנהיגה בכביש הראשי. הבנים מפרגנים לאבינו הנהג ולא מבינים למה היינו צריכים לשלם למישהו שיסיע אותנו כשיש איתנו את אלוף הכבישים והשחקים.
אבל אז פונים לכפר קטן. ואז יורדים מהכביש. ואז מתחילים הקטעים…
דרך עפר (כשסלולה) וסלעים (בדרך כלל) מתפתלת במעלה ההר לתוך היער. הילדון מקדימה מכחיש את קיומה של דוושת הברקס ודוהר כעז הרים פסיכוטית. אנחנו נאחזים בעוז בכל מה שאפשר ומצווחים בששון, מדי פעם מצליף בנו ענף סורר ואז מצווחים בכאב.
אחרי כ20 דקות מטלטלות מגיעה הטיפה המוכרת ומיד אחריה חשות חברותיה הנאמנות.
הילדון, בתאו המוגן מצדד אלינו מבט ומאבחן:"rain". וואלה.
עוצר תחת עץ בנוהל המוכר ויורד לפתוח את כיסוי הברזנט. ממשיכים לדהור. עכשיו גם נוסף אפקט צליחת השלוליות והגשם בסשן תופים סוער על הברזנט. הנסיעה מוציאה מהגדולים את המיטב והם שופעים פאנצ'ים על כל קפיצה וניעור. הקטן גולש על הספסל מצד לצד (בטיחותי להפליא העסק. ברור שאין חגורות. אנחנו מנסים לבלום זעזועים משני צדדיו) ומתפוצץ מצחוק.
לקראת הפסגה הפסיק הגשם ויצאה השמש, הכל זוהר ונוצץ. הדרך משגעת כשמצליחים למקד את המבט.
-
מגיעים לראש ההר. יורדים, סופרים איברים והולכים על קרקע יציבה לעבר תצפית עין-הנשר.
ווואאאאוווווו!
כל הרי רודופי נפרשים למרגלותינו,
המרפסת התלויה מעניקה את מלוא תחושת המרחבים והוד ההרים והחוויה מפעימה.
-
הדרך חזרה מתנהלת באופן די דומה להלוך למעט הדרך שנעלמה בינתיים מתחת לנהרות בוץ.
אנחנו מנסים לשרוד וליהנות מהנוף בו זמנית. מאתגר.
מעל שעתיים וחצי לאחר שיצאנו, מוריד אותנו הילדון מול מכוניתנו בחניית המערה הריקה.
סיבוב כזה (כשאין גשם קצר יותר ולפעמים כולל תצפית נוספת) עולה 60 לבה לג'יפ. הוספנו טיפ שמן כי התרגשנו שאנחנו חיים וכי הגיע לו.
הנסיעה והתצפית הן ללא ספק טוענות רציניות מאד לראשות מצעד החוויות הבולגריות שלנו.
-
דקה אחרי שנכנסנו למכוניתנו המהוגנת והרגועה הקיא הקטן וכולנו הבנו אותו.
המשכנו בנסיעה נינוחה ויפה למלוננו שבכפר שירוקה-לקה.
המלון מקסים ונעים, החדרים ענקיים ויפים, פקידת הקבלה לבבית להפליא (אני מוכנה להשבע ששמעה ברדיו את "חורשת האקליפטוס" כשנכנסנו אבל עד שקלטתי את האבסורד נגמר השיר ולא יכלתי לאמת), רק שכרגיל יש אבל וכאן הוא כואב במיוחד: שכחו להדליק את הדוד! אין מחילה למקלחת אחרי יום כזה שהופכת לצוננין אחרי ילד ורבע!
מבואסים קלות ירדנו למסעדה. גם כאן המלצרית חביבה למופת. היין הבולגרי טוב, מיץ התפוזים "כמו בכרתים", מנות ראשונות מעולות... המנה של הבכור מפציעה איתן. מילא הוא אוכל לאט. המנה של האמצעי לעומת זאת מגיעה הרבה אחרי שכולנו סיימנו מזמן את ארוחתינו.
זו כנראה תופעה די רווחת ולא הפעם הראשונה או האחרונה שקיבלנו בבולגריה את המנות בקצב וסדר ספורדי לחלוטין, רק שכאן היינו רעבים ומגועגעי מקלחת ואנחנו התעצבנו והאומללה לא הבינה מה רוצים מחייה.
ואם כבר במסעדות עסקינן, מעניין לציין מאפיין נוסף שנתקלנו בו בכל המסעדות בהן אכלנו, מעממיות ושלוכיות עד למפונפנות עם יומרות ובכל שעות היום - בכולן תלוי מסך טלויזיה (או שניים) המשדר משחק כדורגל. מעצמה.
-
כבר אי אפשר לעדכן את ההודעות וחייבת תיקון משמעותי-
התצפית היא כמובן “עין העיט” – EAGLE’S EYE / ORLOVO OKO
-
הכתיבה שלך משעשעת וקולחת, נראה שאתם יודעים לשמוח ולהנות מהטוב וגם מהפחות טוב.
מסכימה איתך לגבי מערת לוע השטן וגם יגודינה אם תמשיכי כך, נחמדות. נקודה.
אבל הדרך יפיפיה.
והנה קרוב לתצפית עין הנשר שאנו עלינו ברגל, בשלכת, נראה קצת אחרת
-
ממשיכה לעקוב אחרי הסיפור שלכם,הצחקת אותי ממש עם הסיפור על הג׳יפ.
אבל מזל שחזרתם בשלום.
אנחנו עלינו לשבעת האגמים עם ג׳יפ .הנהג החזיק את ההגה ביד אחת ודיבר בטלפון תוך כדי קפיצות על הסלעים ליד התהום ובשלב מסוים עבר לדבר בשני טלפונים בלי להחזיק את ההגה בכלל..
התמונות מקסימות ! עושות חשק לחזור לבולגריה להשלמות.
-
דפ וקניונינג, צוות היועצות שלי, תודה שאתן ממשיכות ללוות.
דפ, למה עליתם בג'יפ? שיקולי מושבים ברכבל או לשם החוויה? הוריד אתכם ליד הבקתה? אותנו הזהירו שהם לא מגיעים עד אליה.
וקניונינג, את צודקת, טעיתי והטעיתי פעמיים. זו אכן תצפית עין הנשר. ואכן ראיתי בבלוג שלך את תמונות השלכת המרהיבות, אין ספק שמשדרגת כל נוף. פעם היינו מקפידים על טיולי סתיו, היום מחושקים לחופש הגדול. -
הטיול המדוגם שלנו שהתרחש רק במחוזות הגוגל מפס כלל גם ביקור לילי במצפה הכוכבים Rozhen, כולל כמובן צפייה בכוכבים.
ציפיות גדולות תליתי בביקור זה למרות שהתקשורת עם אנשי המצפה היתה קשה מאד. התכוונו להיעזר באנשי המלון לסגירת התיאומים אבל במהלך היום נהיה די ברור שהעננים הכבדים לא יפנו את הבמה לשום כוכב. נאלצנו לוותר.
אם מישהו באיזור ובעניין אז זו נראית אופציה מלהיבה מאד ואשמח לשמוע חוויות.
יעד נוסף שתוכנן למחרת הבוקר אך נותר גם הוא לרצד בלעדינו על המפה הוא טיול במפלי סמוליאן. שוב הגשם…
כך שבעוד הטיול הוירטואלי התארגן נפלא, הטיול בשטח קצת קירטע ביום הבא.
באין מפלי סמוליאן שמנו פעמינו לפלובדיב.
נפרדנו משירוקה לקה החביבה שהתמלאה חיים עם בוקר וחזרנו להתפתל בין שדות, כפרים והרים. הפיתולים כאן חדים וצפופים אף מהרגיל ונזקקנו לעצירות התאוששות מדי פעם.
מנזר באצ'קבו הוא יעדינו הבא.
חונים ומיד מתייצב בחלון השומר שגובה סכום שערורייתי של 2 לבה. לכל היום. מאד מתסכל לחנות אחר כך בתל אביב, תחושת העושק צורבת מתמיד.
עשרות דוכנים ניצבים משני צידי הדרך ואנחנו מתעמקים בדבש. כל שולי הכבישים בבולגריה רצופים דוכנים מלבבים למכירת צנצנות דבש - שפע שהוליד ציפייה למפגש מחודש עם חלות הדבש הזכורות לטוב מארוחות הבוקר באיטליה. ציפייתנו נכזבה ואנו נאלצים לפצות עצמינו ברכישה עצמית. חתיכה נאה של חלת דבש עולה כמו החנייה ושוב הלב נחמץ מקינאה ואז הפה נמתק מדבש והכל מסתדר. קונים עוד קצת נשנושים ארציים והולכים לבקר בעולם הרוחניים.
מנזר בצ'קבו נבנה בתקופה הביזנטית ופעיל עד היום. הוא מאגד מספר מבנים שכל אחד מהם מעוטר בנאיביות מסויימת בציורי פרסקו שנוספו בהדרגה לאורך התקופות על כל קיר ותקרה.
נחמד לזהות את סיפורי התנך בציורים הביזנטיים שנצפים כמעין קומיקס דתי עתיק.
במתחם המנזר קבורים הבישוף סטפן הראשון והפטריארך קיריל שהוכרו כחסידי אומות עולם בשל פעילותם האמיצה להצלת יהודי בולגריה במלחה"ע השנייה. הדלקנו לכבודם נר.
ביושבנו במרפסת אחת הכנסיות, מנסים לתת סימנים בעולם הנצרות והדת בכלל, החרידו את השלווה צרחות איומות מתוך הכנסייה. מסתבר שטקס הטבלה חגיגי ורב משתתפים שנערך במקום ממש לא נשא חן בעיני האתאיסטית הקטנטנה המיועדת לטבילה. הילדונת המבועתת בכתה וצווחה בכל כוחה ואנחנו ברחנו.
כאחרוני התיירים אכלנו במסעדה שבסוף שיירת הדוכנים, למרגלות מפל קטן ורועש.
היה די טעים למרות המלכודת הברורה, המלצר הקשיש והזעוף היה משעשע ומנות הפתיחה הגיעו כרגיל עם החשבון בסוף.
-
העצירה הבאה, מבצר אסן.
באחת הנסיעות הראשונות בטיול, חטפו אומללינו את כל תולדות בולגריה (ומדובר בארץ עתיקה ממש).
מבצר אסן נאלץ גם הוא לעבור את המסכת הארוכה והעקובה מדם של ההיסטוריה הבולגרית רווית המלחמות והכיבושים. מאז הוקם מאחז בנקודה אסטרטגית זו החולשת על המעבר להרי רודופי במאה ה-5 לספירה, נשלט המקום, נחרב ונבנה מחדש ע"י התראקים, הרומאים, הביזנטים, הצלבנים, העות'מאנים והבולגרים. הקיסר אסן ביצע את הבנייה וההרחבה המשמעותית ביותר שידע המבצר וקרא אותו על שמו.
מה אגיד ומה אומר? חירבה.
מניחה שהחום הכבד עשה את שלו להנמכת כושר ההתלהבות שלנו אבל לא תואר למבצר ולא הדר. אפילו הנוף נראה מעולף ולא מאד מרשים. לדעת כולנו אפשר לוותר בלא התלבטות.
-
דרך קצרה הובילה אותנו לפלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה (היום שלנו בכלל מדשדש בקומה השנייה בפודיום, המנזר השני בגודלו, העיר השנייה...מתסכל).
פלובדיב מקבלת פנינו במטח גשם סוער ואנחנו דוקא ממש התכוונו לסייר ולטייל בה. מעבירים את הזמן במרתון משחקי קלפים במלון. הגשם לא מפסיק אבל כמה טאקי אפשר לשחק? נו, בדיוק בשביל זה המציאו את הקניון.
באופן מפתיע מחירי הבגדים והנעליים לא עומדים בסטנדרטים הבולגרים האהובים ואני מתנחמת בקניית קוסמטיקה.
הילולים וקילוסים נקשרו לראש הקוסמטיקה הבולגרית ובהתחשב במחיריה המגוחכים אני שמחה לתת לה צ'אנס. בלשון רבים. ברור שנדרשת כאן מידה לא מבוטלת של אמונה עיוורת אבל כשמציעים לי קרם משובח ב15 ש"ח הרי שזוהי דת שאני מוכנה להירשם אליה.
הבנים מאמינים בינתיים בגלידה ומפה לשם נפסק הגשם.
החושך כבר ירד ואנחנו נוסעים למזרקות המזמרות בגן הצאר שמעון. המופע הקיטשי והדי דבילי הזה היה בדיוק מה שנדרש לעודדנו מאכזבות היום. הקטן ניצח במרץ על הבזקי המים והאורות והגדולים השקיעו בסלפים צבעוניים. היה מבדר ונחמד להפליא.
כעת המטרה היא כמובן אוכל. האמצעי הוא חנייה. שילוב לא פשוט בעיר העתיקה של פלובדיב. אחרי מספר סיבובים נמצאה חנייה ונמצאה גם המסעדה המצטיינת של הטיול- SMOKINI, מסוג המקומות הנדירים שכבר בכניסה נהיה לך נעים. היה יפה וטעים והמנות הגיעו בזמן והטלויזיה שידרה כדורגל. הכל טוב.
-
עוקבת בעניין אחרי ההרפתקאות שלכם בחסות הגשם והחום.
מעניין שכמעט כל הטיולים השנה בפורום מושפעים בצורה זו אחרת ממזג האוויר, בין אם גשם או חום לא רגיל.
-
הכתיבה שלך משעשעת ומציאותית , גם תיאורך את הרגעים שהיו פחות נעימים.
תודה
-
היו לכם הרבה ימי גשם ,איזה מבאס.לנו בסוף ספטמבר לא היה בכלל.
מקווה שהצלחתם בכול זאת להנות מהטיול.
-
הי מיקה, קניונינג ודפ, בוקר טוב לכן ותודות על התגובות.
רק עכשיו כשמעלה על הכתב בולט פתאום מקבץ הגשמים והביטולים.
בזמן אמיתי, למעט אולי בפלובדיב שם נתקענו במלון, דוקא לא היתה לגשם נוכחות כה דומיננטית ומבאסת.
ודפ, אם זה לא היה ברור עד כה אז זה כשלון תיעודי חמור שלי, אבל כן, מאד מאד נהננו!
קיוויתי לגמור את הסיפור לפני החג אבל נראה שייאלץ למצוא את סופו הקרוב רק בשנה הבאה.
אז בהזדמנות חגיגית זו- שנה טובה ומבורכת לכולם! שתביא איתה הרבה שמחה, בריאות ויופי, שנהיה מרוצים ומסופקים ושיהיו לנו סיבות נהדרות לכך.
-
TAGA
קוראת בעניין רב את הסיפור שלכם.
את מביאה הרבה אנרגיות חיוביות והתיאורים מאד משעשעים.
איזה פחד הנסיעה המהירה בג’יפ בלי חגורות בטיחות!!!
שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה!
סמדר
