אירלנד - חמישים גוונים של ירוק וקסם אחד שלא נגמר
-
אחד הדברים שהפתיעו אותנו באירלנד זה השפה. היינו בטוחים שלא נבין את המבטא האירי, אבל למעט מלצרית במסעדה בגלאווי, כולם דיברו באנגלית “רגילה”, אפילו יותר מובנית מהאנגלית שבאנגליה.
מאידך, יש באירלנד תחייה של השפה הגאלית. בשלטי הדרכים מופיעים, על פי חוק, שמות המקומות וההסברים בשתי השפות, האנגלית והאירית־הגאלית.
יש ערוצי רדיו וטלוויזיה באירית-גאלית, שנשמעת כמו הטבח השוודי של החבובות.
מחוז דונגאל “שלנו” הינו אחד ממחוזות הגאלטכט (Gaeltacht) – כינוי למספר אזורים באירלנד (רובם ככולם בצפון מערב המדינה) המוגדרים כאזורים שבהם חיות קהילות דוברות אירית־גאלית.
בכפר גלנקולמקיל, בו חלפנו בסוף יום הטיול, הוקם בשנת 1984 מרכז ללימוד שפה ותרבות אירית־גאלית בשם “Oideas Gael”. למרכז מגיעים אנשים מכל העולם כדי ללמוד את השפה האירית-גאלית ולהתנסות באומנויות קלטיות עתיקות.
בנוסף הכפר מפורסם בשל הGlencolumbkille Folk Village שהינו מוזיאון פתוח שמתעתד ומשמר את התרבות העממית והכפרית של אירלנד.
אלו היו 60 שניות על השפה/תרבות האירית-גאלית וגם הזדמנות לפרגן ללהקת הפוגס בשיר שמדבר על ההגירה הגדולה מאירלנד לארה”ב, בעקבות רעב תפוחי האדמה הגדול.
-
אלון, איזה כייף שאתה עוד כאן, אני לא נוטשת, אבל שלושה שבועות זה יותר מדי ארוך….ובכל פעם שאני מנסה לקצר ולסיים, אני נזכרת בעוד דברים מעניינים….

אפרופו גשם, השיר הבא, שאני מקדישה לך, מרמז על מה שארע בלילה וביום למחרת.
-
קראתי עכשיו הכל ברצף. וואו, וואו, וואו. כמה יפה.
אוהבת את הכל: את הכתיבה הקולחת (מכירה מהבלוג אבל בפורום זה סיפור אחר), את סגנון הטיול ואת המראות. הקטע הזה עם בעל הבית שהוא גם אושייה בתחום הגלישה – שיחוק גדול. התחלתי לקרוא ספר על הרעב הגדול באירלנד. לא זוכרת איך קוראים לו. אדווח לך. מעניין מה שאת מספרת. אני אוהבת מקומות מורכבים.
-
חופי הים האלה, בשעת השפל, וההבדל בין שפל וגאות כל כך יפים ומקסימים.
ואגב הרעב הגדול – גם בצד השני של השלולית, בניו יורק, מציינים את הרעב הזה. הנציחו את הרעב באנדרטה גדולה ומרשימה בדרום מנהטן.
-
זיוה יקרה, איזה כייף שבאת לבקר אותי באירלנד. חלק מהפרטים את כבר מכירה מזמן אמת, אבל ברור שכאן בפורום כותבים את כל הפרטים הקטנים שאין זמן לספר במהלך הטיול ואח”כ גם לא מספרים אותם בבלוג.
וגם אני אוהבת מדינות מורכבות..זה יותר מעניין ככה, לא?
עמיחי, תודה על הקפיצה שנתת מוויילס, זה דיי קרוב לאירלנד בעצם (ויש אפילו מעבורות לאילרנד מויילס)
והנה עוד שיר שמספר מה הולך לקרות מחר בטיול…

שנה טובה 

-
הי מיכל
מה פתאום לנטוש?
סלייגו זאת היתה החמצה מבחינתי. כל היום ירד לנו גשם ולא הצלחנו להתאפס. ייטס אחד המשוררים האהובים על יחד עם שיימס היני הקודר מעט.
אצלנו דווקא ירד גשם בקרי ובארה כך פספסנו את היופי שלהן. במערב כלומר גולווי וקליפדן השמש האירה לנו שבוע ואפילו בדינגל היה בסדר. הגשם כולנו ציפינו לו אבל בסוף הוא שיבש תוכניות. בכל זאת נהנינו כי אי אפשר לא באערלנד היא פשוט עוצרת נשימה.
שנה טובה ולא לנטוש בבקשה.
-
כמי יקרה, שנה טובה וכייף לי שאת מלווה את הסיפור, אחוות האנגלופיליות חזקה השנה בפורום
.אל דאגה, אני לא נוטשת, רק מותשת…
ככל שאני כותבת כאן, מתחזקת בי המסקנה ששלושה שבועות של טיול זה באמת יותר מדי זמן. אבל על זה במסקנות בסוף הסיפור.****
אחרי כל הרמזים המוזיקלים ששתלתי כאן, אתם בוודאי מנחשים שהתעוררנו ליום גשום, ולמעשה עבר עלינו לילה גשום במיוחד (ואיזה כיף זה להתחפר תחת פוך אירי שעל הגג מכות טיפות הגשם בעוז).
הגשם פשוט לא הפסיק לרדת במשך שעות, מטחי מים עזים ירדו מהשמיים, לא פלא שהדשא של האירים ירוק כל כך….
זה יום שלא יוצאים בו מהבית, אלא אם כן….
בחפירות שלי באתרי מזג האויר גיליתי שהחל מהשעה שלוש, הגשם ייפסק באיזור מסויים בצפון דונגל, בדיוק היכן שנמצאת שמורת טבע ששמתי עליה עין…
לקח זמן לשכנע את החבר’ה שאשכרה ביום הזה אני מתכננת לצאת לטייל (“רק משוגעים עוזבים את הבית החמים שלהם ומטיילים בגשם הזה”), אבל בשעה שלוש כולם, בלי יוצא מהכלל, התייצבו במכונית.
-
הנסיעה צפונה על המפה אמורה לקחת שעה, אבל בפועל בגלל הגשם ועבודות בכביש היא לקחה כמעט שעתיים, במהלכן הגשם לא הפסיק לרדת וכל נוסעי הרכב היו ספקניים לגבי האפשרות שהוא ייפסק כשנגיע ליעד. האמת, גם אלי התגנב החשש, שמא אתרי מזג האוויר טועים.
ואכן כשהגענו לפתח השמורה, בחוץ היה עדיין גשום וסגרירי. אוףףףףף…..
“לפעמים אין ברירה וצריך להודות בטעות” ניחם אותי ע’ “למרות שנסענו לחינם במשך שעתיים, אי אפשר לעשות את המסלול. במקום זאת נלך לשתות קפה”
“כן, בואו נמצא בית קפה” קראה בעוז המתבגרת שגם במזג אוויר טוב מעדיפה בתי קפה על מסלולי הליכה.
נאלצתי להסכים איתם ובצער רב לוותר על השמורה שנראתה בברושורים מאד מיוחדת.
ואז לפתע, הגיעה הישועה ממקום לא צפוי….
-
-
מיכל היקרה,

הצטרפתי גם אני לעקוב אחרי סיפורך (באיחור אופנתי… כנראה בעקבות הג’ט לג מתאילנד...) – ואני נהנית מכל רגע!
הייתי בשקט עד עכשיו, אבל הסיפור כל כך יפה, שהייתי חייבת “להשמיע קול” ולהגיד – המון תודה על השיתוף והסיפור הנפלא!
אירלנד שלכם ירוקה ורעננה, וממש עושה חשק לקפיצה אליה!

המשיכי לספר – את עושה את זה כל כך יפה…

נשיקות וחג שמח,
אורלי
-
זה מאוד מזכיר סיפור שקרה לנו באזור גלנקו (נראה לי שיקח לי עוד שנה עד שאגיע לספר אותו
)..סקרנית מה קרה בסוף.
-
מי שהציל את המסלול שלנו בשמורת הטבע הוא לא אחר מאשר המתבגר….
רגע לפני שע’ סובב את הרכב ופנה לאחור, ביקש המתבגר לצאת לדקה שתיים החוצה, לחלץ עצמות אחרי הנסיעה הארוכה.
“ממש לא יורד גשם בחוץ, וגם לא קר..אחלה מזג אוויר יש כאן”.
יצאנו כולנו מהרכב לבדוק הכצעקתה ואכן – בחוץ מזג אוויר לא רע..אמנם לא יבש לגמרי, קצת מטפטף וגם השמיים אפורים, אבל סה”כ ממש נעים.
שמורת הטבע Ards Forest Park הינה שמורת גדולה, מלאה במסלולי הליכה שכוללים שילוב מיוחד של יער וחוף. כל האזור מכוסה ביער אלונים המגיע ממש עד לחוף חולי שנח בפתחו של מפרץ של האוקיינוס האטלנטי הצפוני, הצופה אל מערב סקוטלנד (אם מישהי במקרה מ’מטיילות סקוטלנד’ הייתה ביום הזה בסקוטלנד, היא יכלה לראות אותי מנופפת לה לשלום
...)מזג האויר המזרזף קמעה, השרכים שחובקים את עצי היער והחופים נתנו תחושה, לפרקים, שאנחנו בכלל בתאילנד (ד”ש לחברות הפורום שטיילו בתאילנד, הנה הצטלבתי גם איתכן...
)צעדנו בחדווה במסלולים השונים. בחלק מהזמן התפצלנו לזוגות, ירדנו גם אל החוף.
אסכם את היום הזה בדבריו של ע’ (ההוא שכמעט וויתר על הטיול) “זה היה המסלול הכי יפה שהיינו בו עד כה”.
אני לא בטוחה שהשמורה זכאית לתואר “המסלול הכי יפה בטיול”, אבל בהחלט מדובר במקום מקסים במיוחד ששווה את הנסיעה הארוכה.


-
אורלי, איזה כייף שהצטרפת לסיפור היישר מתאילנד הרחוקה. היינו ממש באותה עת בשתי המדינות ואת בטח מזדהה עם חלק מחוויות של טיול עם מתבגרים.
דיאנה, מחכה כבר שתגיעי לגלנקו (אבל מתענגת בינתיים על הסיפור שלך, אז את לא צריכה למהר...)
שגב, ראיתי שהגבת, אבל מה שכתבת כנראה לא נקלט...

***
ומה עם בית הקפה במערכה הראשונה? אתם בטח שואלים…
אז לצערי, לא הצלחנו לשלב בין מסלול לבית קפה, כי עד שסיימנו את המסלולים, בתי הקפה כבר נסגרו, אבל אם במקרה אתם מזדמנים לאיזור ומחפשים כפר צפוני, חמוד וססגוני, עשיר בבתי קפה וגלריות, סעו לDunfanaghy וחפשו את Muck 'n' Muffins בית קפה שהוא גם חנות מתנות של יוצרים ואמנים אירים מקומיים או את Starfish Café & Bistro שחזית ביתו צבועה בצבע כחול.
-
מוזר... נקווה שהפעם יצליח…
נראה טיול (וסיפור) מדהים ששם את אירלנד על המפה. פעם שדיברנו על טיול זוגי באזור אני כיוונתי לסקוטלנד ובת זוגתי לאירלנד ( בסוף בשל העונה יצא טיול שלכת בניו אינגלנד...) ולכן מסקרנת מאד ההשוואה…
ולגבי התמונות (המדהימות גם כך)... והפוסט שלך על מגבלות הסלולרי - גם אני יצאתי מתחושה דומה מהטיול שנה שעברה (שבו מצלמת הסלולרי כבר היתה עדיפה על המצלמה הייעודית הישנה יחסית) אז רכשנו אחת משודרגת השנה ואיזה כיף היה איתה
-
תודה שגב,
הפעם התגובה נקלטה.
ניו אינגלנד זו בחירה מצוינת, אם כי לדעתי גם בסקוטלנד ובטח שגם באירלנד יש שלכת נפלאה, כך שאם תתכננו טיול לאחת מהמדינות הללו, הסתיו עשויה להיות תקופה מיוחדת.
התמונות שלך מהאלפים הצרפתיים נפלאות, רואים ששדרגתם ורכשתם מצלמה טובה!
-
מיכל היקרה,
לדעתי את אוצר אמיתי...
מאוד נהנית לקרוא ולהתרשם מהתמונות המהממות…
ברור לי שאני צריכה להתחיל להשקיע בתמונות, גם כאלה שאנחנו לא מככבים בהן,
כדי לפרסם בפורום כמו שצריך…
אותי מזג האוויר קצת מרתיע מטיול באירלנד
מצד שני גם מזג האוויר בתאילנד והונג קונג מרתיע אותי (הפוסטים של איריס)

תמי
-
בכל פוסט יש תמונה אחת או שתיים שנכנסת אל ליבי ומדליקה אותי על היעד :
אצלך זו תמונת הסוסים שדוהרים על חוף הים והצוקים הירוקים שגולשים ומתמזגים עם הים.
מקסים.
-
הי מיקה שנה טובה !
השלמתי קריאה ! גם הכתיבה וגם הנופים הנהדרים יוצרים אוירה נהדרת.
איזה שיחוק עם הדירה על הים !! .
יכול להיות שהצבעוניות של הבתים זה גם בגלל האפרוריות בשל ריבוי ימי גשם?
שלא תנטשי אותנו כאן להשאר בחום המקומי….
עוד שאלה : רוב המסלול הוא בצד המערבי של אירלנד?
-
תמי, איזה כייף לקרוא את תגובתך מחממת הלב. ואם את צריכה עזרה לגבי הרי ההרץ את מוזמנת גם לפנות אלי בפרטי. לגבי התמונות – בני משפחתי צוחקים עלי וגם מקטרים שאני כל הזמן מצלמת לבלוג ולכן משקיעה הרבה זמן בצילום, מודה שאכן הבלוג שיפר את יכולת הצילום שלי.
טרמינלית, תודה רבה, אכן בחרת שתי תמונות מאד מאפיינות את צפון אירלנד….
דפנה – באמת מעניין האם הבתים נצבעו בצבעים עזים בגלל האפרוריות של השמיים או בגלל האפרוריות של החיים דאז, אולי גם וגם…
מקדישה לשלושתכן שיר של קייט בוש, שהינה חצי אירית (אמא שלה הייתה אירית), המתבסס על הספר ‘אנקת גבהים’ של אמילי ברונטה שאף היא חצי אירית (אביה היה כומר אירי).
-
‘כומר אירי’ הא??? הם לא נועדו להקדיש את חייהם לאל ולא לתאוות הבשרים??
ואכן, היום, מתגלים עוד ועוד קברי תינוקות במנזרים. עצוב, כמה עצוב.
לפחות במאי השנה הם קבלו (האירים) קצת אומץ ואשרו במשאל עם, את הזכות להפלות…. איך אומרים באנגלית ‘מזל של אירי’ ?