חזרנו מצפון אנגליה
-
יום 12: ארוחת שאריותלכל אחד שעוסק בתיכנון של טיול, יש כבר שיטות מסודרות לאופן התיכנון. אצלנו, לדוגמא, אנחנו אוהבים לקבץ מספר אתרים באזור מסויים, כך שנוכל לבקר בהם כקבוצה, ובכך לחסוך בנסיעות ולמקסם את ההנאה בזמן קצוב של יום טיול.
אבל תוך כדי הטיול יש דינמיקה – כאן מפספסים אתר בגלל שלא נשאר מקום בסיור, כאן מספספסים בגלל שלא הספקנו. אז את יום 12, היום המלא הלפני-אחרון שלנו בטיול, הקדשנו להשלים כמה אתרים שלא הספקנו. מין סוג של ארוחת שאריות כזו. מטבע הדברים, יום כזה קשה לארגן מבחינה גיאוגרפית, ולכן צפויות יותר נסיעות מהרגיל בטיול. מצד שני יש עדיין רצון רב לטייל, ובזכות ההתארגנות המהירה בבוקר יוצאים יחסית מוקדם כדי להספיק.
מפעל טוויה מסורתי – Trefriw Woollen Mills Ltd - מפה - אתר
האתר הראשון להיום – מפעל טוויה מסורתי. מדובר בבית מלאכה בינוני למוצרים מצמר. הסיור במקום הוא עצמי. בקומת הכניסה יש את חנות המפעל הגדולה – כדאי לגשת לקופה ולבקש מפה של המקום לסיור עצמי. הכניסה למקום והסיור במפעל – בחינם. מן הסתם המטרה היא שבסוף הסיור המבקרים ירכשו מוצרים בחנות – אבל אין שום חובה לקנות, אנחנו לא קנינו וכולם חייכו אלינו. לסיור יש כמה תחנות:
תחנה מס 1: בית מלאכה קטן להכנת שטיחים מכותנה בעבודת יד. יש כאן גברת מבוגרת וחביבה ששמחה להדגים לנו את מלאכת האריגה, להדגים, לדגמן למצלמה וגם לענות לשאלות
-
- תחנה מס 2 (לא מאויישת): שבהן יש הסברים על ההבדל בין סוגי הצמר, כולל דוגמאות של צמר אמיתי מכל מיני סוגים, מוצגים שמראים איך שוטפים את הצמר ומנקים אותו ועוד
-
התחנה העיקרית, בקומה השלישית – המפעל – שם יש מכונות עתיקות שלא השתנו מאות שנים. המכונות מופעלות בכוח של המים ואפשר לראות גם את המבנה העתיק של המנוע. כל זמן שהמפעל עובד יש במקום עובדים שמתפעלים את המכונות ומתחזקים, אבל אפשר להסתובב שם חופשי.
-
המפעל הוא מפעל אמיתי – באמת מייצרים כאן מוצרי צמר. המכונות עובדות, והמקום די רועש. חייב להגיד שכל העניין הזה די מהפנט.
לפני שמגיעים לביקור, מומלץ לעבור על האתר שלהם. יש שעות פתיחה מפורטות, כולל השעות שבהן החנות פתוחה, מפעל הטוויה והדגמות האריגה. הביקור כאן כאשר כל המכונות עובדות והעובדים במקום מסתובבים בין כל העשיה הזו מרתק ממש. יש לי הרגשה שאם מגיעים בזמנים שהמכונות מושבתות זה הרבה פחות מרשים.
-
את הביקור במפעל התחלנו ב 10, והביקור לקח לנו שעה. כלקח מפיספוס הביקור בהר החשמל, הזמנו מראש סיור בשעה 13:00. הנסיעה לשם תיקח חצי שעה, כך שחשבון מהיר מראה לנו שיש לנו בערך שעה+ להרוג. המקום שנראה לנו הכי מתאים לבילוי זה מרכז העיירה היפה “שלנו”, בטסי-קואד. את הרכב השארנו ליד הגשר העתיק שחוצה את הנהר במרכז הכפר, ויצאנו להצטייד בפיש & צ’יפס בחנות המקומית, ואז המשכנו לראות את הנהר.
-
עוד כמה תמונות מבטסי.
אנחנו רואים תיירים שמגיעים לכאן לבקר בעיירה היפה הזו בעוד אנחנו מרגישים כבר כאן בבית
-
מבטסי יצאנו בזמן כדי להגיע לסיור שקבענו מראש ל 13:00 בהר החשמל. שוב נוסעים דרך סנודוניה ומעבר ההרים היפה. ממש נהנים מהנוף.
הר החשמל - Electric Mountain - Gorsaf Bŵer Dinorwig - Dinorwig Power Station - מפה - אתר
בעבר הייתה כאן מחצבה גדולה מאוד לצפחה (שקשורה למוזיאון הצפחה הסמוך שביקרנו בו קודם בטיול). את הבור הענקי בראש ההר החליטו להסב לתחנת כוח חשמלית.
התחנה הזו היא תחנה לניצול טוב יותר של משאבי האנרגיה בבריטניה. בשעות הלילה תחנות החשמל במדינה מפיקות כמות של חשמל שאין לה הרבה ביקוש – בשעות האלה המשאבות החזקות בהר החשמל משתמשות בעודפי החשמל ושואבות מים מהאגם התחתון אל עבר האגם העליון. בשעות היום, כאשר הביקוש לחשמל גבוה, המים מוזרמים דרך המשאבות, שמשמשות כגנרטורים להפקת חשמל. כך גורמים לניצול יותר יעיל של הפקת החשמל (דומה לרכב היברידי). תחנה כזו ראינו גם בטיול הקודם לגרמניה, וגם בארץ בונים עכשיו תחנה עם עיקרון דומה. אבל התחנה כאן היא ענקית, ופתוחה לסיורים.
את הרכב מחנים במרכז המבקרים, ויש אוטובוס שלוקח את הקבוצה בין התחנות השונות בתוך מנהרות בעומק ההר. ההסברים מקיפים, וגם לנו המבוגרים מאוד מעניין. לילדים היה קצת פחות מעניין, למרות שגם הם התרשמו מהגודל העצום של האולם התת קרקעי וגודל הטורבינות. בזמן הסיור חלק מהטורבינות ממש עבדו וייצרו חשמל.
מסיבות ביטחוניות את התיקים משאירים בלוקרים וגם אסור לצלם בשטח התחנה.
-
הסיור בהר החשמל אורך כשעה, ובתום הסיור מיהרנו להמשך המסלול של יום השאריות – אל העיר חלנדודנו. נסיעה של בערך חצי שעה. היעד שלנו – מגלשות ההרים על הגבעה הגדולה של המקום.
מרכז הסקי - Llandudno Ski and Snowboard Centre - מפה
מגלשות הרים אלפיניות - TOBOGGANING
הגבעה הגדולה שצמוד לעיירה חלנדודנו נקרא Great Orme. בפסגה יש מכרות, תצפית וגם מיניגולף. כדי להגיע לשם, עולם ברכבל, בכביש אגרה או בטראם עתיק מיוחד.
כדי להגיע אל מרכז הסקי, שנמצא בערך באמצע הדרך לפסגה, צריך לעלות בכביש תלול מאוד (וגם די מפחיד), כולל פניה מאוד חדה בשיפוע גדול אל עבר מגרש החניה. לא לבעלי לב חלש… למי שרוצה אפשר גם לעלות בטראם העתיק אל תחנת האמצע.
במרכז הסקי אפשר לעשות סקי על משטח מלאכותי, גלישה באבובים, יש מיניגולף ויש גם מגלשות הרים. אלה מגלשות הרים מהסוג הפחות בטוח, בהן הקרונית נעה בתוך תעלה ממתכת, לא על מסילה. התור היה ארוך מאוד מאוד (חיכינו בערך 45 דקות) ולכל אחד יש 2 סיבובים במגלשות.
הילדים היו מאושרים עד הגג. הם מאוד אוהבים מגלשות הרים. אנחנו קצת פחות אהבנו, גם בגלל שהמקום לא מאוד מטופח. בדיעבד, אולי היינו צריכים ללכת למגלשות ההרים ליד בטסי, ממש 7 דקות מהדירה שלנו. המגלשות שם נעות על מסילה, וגם נראות חדישות וכיפיות. מצרף קישור למגלשות האלה למי שמעוניין:
רכבת אלפינית - Zip World Fforest Coaster - אתר
***************************************
על אנרגיה ירוקה
במהלך הנסיעות שלנו על כביש החוף סמוך לחלנדודנו ראינו במרחק רב בים טורבינות רוח ענקיות. בדיעבד אחרי שחזרנו קראנו כתבה על כך שבדיוק בימים אלה נפתח בים הצפוני חוות תחנות הרוח הימים להפקת חשמל הגדולה בעולם. אז למי מכם שיוצא לנסוע בכביש שקרוב לחוף הים ממזרח לחלנדודנו, אפשר לראות את התחנות בבירור: חוות טורבינות הרוח הימית הגדולה בעולם החלה לפעול
-
אחרי שהילדים קיבלו את מנת האטרקציות המרגשת להיום, הגיע תורם של ההורים להנות מטיול נחמד בעיירה חלנדודנו. זו העיירה שניסינו לטייל בה ביום של סופת הרוח הגדולה, ועכשיו חזרנו למקצה של תיקונים.
חלנדודנו עיירת נופש ויקטוריאנית יפה ונעימה. ברחוב הקרוב למים יש שורה של בתים ויקטוריאניים שידעו ימים טובים יותר, אבל כולם בנויים בסגנון די מפואר. הרחוב הראשי פנימי יותר.
-
שעת אחרי הצהריים, מזג האוויר מעולה, והים נמצא בשפל. עשרות משפחות ויילשיות מבלות את זמן באיתור של סרטנים שנשארו על החוף. גם אנחנו מסיירים על החוף היפה ומאתרים סרטנים. השלווה הזו, ריח הים, השחפים, המראה הפסטורלי – כל כך כיף.
יש כאן גם טיילת, וגם רציף – רציף כמו שמכירים מהסרטים, ממקומות אחרים באנגליה וגם מארה”ב (כמו בסנטה מוניקה וסנטה קרוז). הטיילת וגם הרציף מלאי דוכנים עם דברים למכירה, דוכני אוכל, מתקני משחק לילדים וכו.
-
-
היה לנו בתוכנית גם לעשות חלק ממסלול אליס אבל לא הספקנו. חלנדודנו היא העיר שבה גרה אליס, אותה אליס מהספר המפורסם. יש בעיר מסלול טיול בהשראת הספר, פרטים אפשר למצוא כאן: אתר
את היום המעניין אבל אינטנסיבי הזה רצינו לסיים בארוחה במסעדה. בבדיקה מוקדמת שלי על המקום ראיתי שהמסעדות שנמצאות ברחוב הראשי של העיירה פונות בעיקר לתיירים וגובות מחירים די גבוהים.
אנחנו בחרנו לאכול בפלדיום (The Palladium). מדובר על מקום היסטורי – בעבר הרחוק הוקם כתאטרון, כולל אולם עם מושבים וגם יציעים עם תאי צפיה (כמו בבית אופרה). לימים המקום הפך למסעדה-פאב, אבל העיצוב המקורי נשמר. המקום מיוחד מאוד, ויש המון אופי ויופי – מצרף תמונות. כמעט כולם מקומיים, והמחירים נמוכים מאוד - מנות עיקריות עולות 4-6 פאונד (!). מאוד נהננו, מומלץ ביותר!
בהמשך עוד עברנו בסופר – יש חנות טסקו סופרסטור ענקית בפאתי קונווי, ואת הדרך חזרה לדירה עשינו כבר בשעה מאוחרת מאוד, כאשר כולנו עייפים. הדרך היא דרך כפרית, חשוכה לגמרי (אין אפילו פנס אחד) והנסיעה, שלוקחת כחצי שעה, הייתה קשה מאוד. הגענו בשלום לדירה וסיכמנו שהיה יום עמוס מאוד אבל גם מאוד כיף.
-
יום 13: אנגלזייום טיול אחרון בויילס. יש משהו שתמיד מיוחד ביום הזה. מצד אחד, מתחילה להצטבר קצת עייפות. בכל זאת זה לא נופש. כל יום קמים די מוקדם כדי להתארגן ליום טיול, להכין כריכים, להכין פירות, ירקות, מים, ארוחת בוקר. כל יום הולכים לישון מאוחר כי גם אחרי יום טיול מסדרים את כל מה שנישאר ועוברים על החומר ליום הבא. מצד שני, כל כך נהנים בטיול, ומבינים שזה היום האחרון בחופשה. אחרי שנחזור, צריך לחזור לעבודה (ההורים) ולהתארגן לשנת הלימודים (הילדים).
אחרי היום הארוך והקשה אתמול אנחנו מרשים לעצמנו לצאת קצת יותר מאוחר היום. גם יודעים שצריך לחזור היום מוקדם כדי להתארגן ליציאה מוקדמת מהדירה מחר בבוקר.
היום מטיילים באי אנגלזי. אי שמחובר לויילס בגשרים שעוברים מעל מפרץ מנאי, מפרץ צר ומסוכן בגלל זרמים חזקים. אנגלזי הוא עדיין מעוז ויילשי, עם נוכחות חזקה מאוד של התרבות והשפה, מקום שהאנגלים עוד לא השתלטו עליו.
במקור תיכננתי יום מלא++ באנגלזי. יש כל כך הרבה דברים מעניינים לראות שם – חופי ים בתוליים ויפים, שמורת טבע, קארטינג, גן חיות מומלץ, אקוואריום, אתרים לקניונינג והשכרת קיאקים ועוד. אבל המקום שהכי רצינו להגיע אליו הוא המגדלור בפינה הדרום-מערבית. המקום פשוט כל כך יפה בתמונות. אבל למרבה הצער בגלל הזמן הקצר שנשאר לנו לטייל באי נאלצנו לוותר.
אחת האטרקציות המרכזיות, שממש לא התכוונו לוותר עליה, היא השייט לאי הפאפינים. ביומיים שלפני היום לא התקיים שייט בגלל תנאי הים, ולמזלנו היום השייט כן אמור להתקיים. הזמנו מראש שייט לשעה 11:00.
הדרך לאי אנגלזי עוברת בסנודוניה, ואנחנו חוצים את מיצר מנאי על גשר בריטניה הגדול והמודרני אל האי אנגלזי. מיד אחרי הגשר, בפניה לכיוון באומריס, אנחנו עוצרים בנקודת התצפית כדי לראות את מיצר מנאי, גשר מנאי (גשר שרשראות עתיק, נבנה ע”י המהנדס טלפורד) וכמה איים מיושבים בתוך המיצריםן. לצערי מיהרנו אל השייט, אבל למי שיש זמן כדאי מאוד להגיע להשקיע יותר זמן בביקור בגשר מנאי (יש גם מרכז מבקרים).
-
יש כמה דרכים להגיע בשייט אל אי הפאפינים. בעיירה באומריס פועלות כמה חברות שמוציאות שייט רגיל (ספינת תיירים), ויש גם אפשרות לצאת לשייט RIBRIDE בסירת מרוץ מהירה ביותר (וגם יקר יותר). כל המידע כאן:
http://www.puffinisland.org.uk/visiting-the-island
אנחנו בחרנו בחברת סטרידה – כנראה בגלל שרק להם היה סלוט פנוי במועד שרצינו.
http://www.starida.co.uk/index.php/prices
מזג האוויר ממש סביר. קצת קריר, בטח כאשר יוצאים לים, אבל אולי עדיף מאשר חום כבד? השייט מתנהל די לאט, הקפטן, סבא חביב, משלב במהלך השייט הסברים על אנגלזי וההיסטוריה של המקום. אנחנו מתקרבים אל אי הפאפינים, מין גוש סלע בולט באמצע הים. האי עצמו הוא שמורת טבע, ואסור לעלות עליו. הקפטן מתקרב עם הסירה לחלקים השונים של האי אבל המרחק לאי הוא עדיין כמה עשרות מטרים.
בהתחלה הפלגנו לאורך החלק המזרחי של האי. אנחנו צופים בכל מיני סוגים של ציפורי ים (מזל שנתנו לנו חוברת עם שמות הציפורים), וכולנו מנסים לזהות את הציפורים שרואים.
כאשר אנחנו מקיפים את האי מצפון – הפתעה ראשונה. אריות ים שוחים להם במים לא רחוק מאיתנו. כמה כיף לראות חיות בר במקום הטבעי שלהן.
אבל היכן הפאפינים??
ידענו מראש שלקחנו הימור. הפאפינים הם עופות מים נודדים. תוכוני ים, מרהיבים ביופיים וצבעוניות המקור שלהם. ממש בתקופה הזו, סוף יולי, הפאפינים נוטשים את החופים של ויילס בדרכם דרומה אל ארצות החום. אנחנו הגענו ממש בשלהי התקופה. ביומיים שלפני לא יצאו סיורי שייט בגלל הים הסוער, ואנחנו הטיול השני להיום, כאשר בטיול לפנינו ראו זוג פאפינים אחד.
אז אחרי כמה דקות של שייט מתוח, כולם צופים לכל הכיוונים מחפשים פאפינים (אבל לא באמת יודעים היכן לחפש
) הקפטו צועק: הם כאן. הנה זוג פאפינים ראשון. מייד אח”כ מצטרפים עוד כמה. בשעה הזו הם נמצאים במסע צייד בים ואנחנו רואים אותם עפים מעלינו, וגם שוחים בים במרחק מהסירה.למי שקרא את השירשור של שירלי על הטיול בסקוטלנד, התרשם בוודאי מהצילומים המעולים של הפאפינים. לי הרבה יותר קשה לצלם. לא נשארו כבר הרבה פאפינים (כדאי להגיע לכאן יותר מוקדם ביולי), הציפורים לא עומדות ומחכות לי שאצלם אותן, וגם המרחק לא קטן. הרגשתי כמו צלם של נשיונל ג’אוגרפיק – הרכבתי עדשת זום איכותית על המצלמה והצלחתי לצלם כמה תמונות. אלה לא התמונות המדהימות של שירלי, אבל בכל זאת – פאפינים.
-
כאמור – התמונות קצת מאכזבות. באמת שרצינו תמונה של פאפין ככה מקרוב, בגדול, כדי שיהיה לנו פוסטר. לא הצליח… וזה עם עדשת זום
נאלץ להסתפק בתמונות הפאפינים שצילמו מטיילים אחרים...
-
אחרי הסיבוב מסביב לאי, הקפטן פונה לחזור אל באומריס. התעכבנו כנראה יותר מהתיכנון, והוא ממהר לחזור כדי להספיק לסיבוב הבא. הוא לא מרחם עלינו בכלל… מרביץ מהירות, מקפץ על הגלים, וגם לא מעט גלים משפריצים על מי שלא בחר נכון את מקום הישיבה שלו
הגענו לרציף, ופנינו לצפות בתחביב הקבוע של הויילשים בכל מקום – איסוף סרטנים בעזרת פיתיונות לתוך דליים, רק בשביל לשחרר אותם אח”כ. אחד מהמקומיים מתגאה מאוד בסרטנים “שלו” ומראה לנו אותם מקרוב.
השחפים במקום כנראה יודעים שכאן הם יכולים לקבל סעודה הגונה. הם מרחפים מעל המזח, בעזרת הרוח החזקה, במין סצינה כזו שמזכירה סרטי אימה.
ליד מגרש החניה אנחנו מאתרים מעגל אבנים בסיגנון קלטי. לא גדול ומרשים כמו סטונהנג’ אבל חייבים לצלם…
-
יום השאריות שלכם היה מקסים! אהבתי את מפעל הטוויה, את עיירת הבית ואת העיר עם השם הקשה, חלנדודנו (?)..
לגבי הפאפינים, אנחנו היינו בתחילת אוגוסט, וראינו שניים.. בקושי היהה אפשר לצלם, זה לא היה כמו אצל שירלי, פאפינים דוגמנים
-
טיול יפיפה!
ושאלה:
אם היה לך רק שבוע אחד (נניח חמישי עד חמישי – הטיסות של איזי למנצסטר) איזה חלק של הטיול היית בוחר?
-
כמו שכתבתי קודם, כאשר כותבים שירשור ארוך ומפורט שגם נמשך לאורך זמן רב כיף לדעת שיש עוד קוראים.
דיאנה – אז חלנדודנו זה עוד אחד השמות הקלים בויילס. הישארי עימי להמשך הסיפור של יום 13 ותביני למה…
לט איט – שאלה טובה, כי התשובה מורכבת
בגדול, בחלוקה גסה מאוד, בדקתי 5 איזורים שונים שמתאימים לטיול כוכב משפחתי ונגישים משדה התעופה מנצ’סטר:
- איזור האגמים, או לייק דיסטריקט
- אזור צפון-מערב, בגדול צ’סטר עד בלאקפול
- אזור צפון יורקשייר, סביב העיר יורק
- אזור פיק דיסטריקט (מחוזק עם צפון מידלנדס)
- אזור צפון ויילס
כל אחד מאלה נמצא במרחק של 2-3 שעות נסיעה משדה התעופה של מנצ’סטר. כל אחד מאלה מחזיק שבוע טיול כוכב, אם לא שבועיים.
אם תשאלי את הילדים שלנוף הם אהבו יותר את החלק הראשון של הטיול, בזכות האטרקציות. אם תשאלי אותנו, ההורים, אז אהבנו יותר את החלק השני. בעיקר בזכות הנופים המדהימים והשילוב בין ירוק לבין הים.
פיק דיסטריקט היה מועמד מוביל, ונבחר בעיקר בזכות 2 אטרקציות מרכזיות: פארק השעשועים אלטון טאוארס והמוזיאון הפתוח. אז נכון שגם ביורקשייר יש פארק שעשועים גדול וגם בצפון-מערב, אבל אלטון טאוארס ניצח. את צפון ויילס צירפנו בתור סוג של איזון. יש בצפון ויילס הרבה אטרקציות (שעל רובן נאלצנו לוותר), אבל בעיקר מרשים הטבע הפראי שם, שבעיניי עולה על הטבע באזור הפיק.
מקווה שעזרתי
-
תודה עמיחי
