הסיפור שלי על ענקים, גמדים, וטרולים במידות לחסכנים
-
גמר חתימה טובה לחברי הפורוםתודה ניב, דנית וTAGA-
ניב,
אכן התקדמתי בטכנולוגיה למצלמת HD חדשה ללא קלטות.
למרות שייקח עוד לא מעט זמן עד שאתחיל לערוך סרטים עם המצלמה החדשה (אני רק עכשיו הגעתי בעריכות הביתיות שלי לקטע של אגם טנאיה אותו היעלתי בסרטון כאן בסיפור, והתוצאה הרבה יותר טובה אך גם ארוכה בהרבה, ומסתיימת בשקיעה המדהימה מול עמק היוסמיטי, וחתכתי כמובן את רוב הקטעים הקופצניים שהיו בסרטון שאתה ציינת לגביהם).
לגבי המפלים הנוספים שניתן ללכת מאחוריהם אותם ציינת, אז יש גם כאלו בטורקיה מסתבר, ואלו מפלי דודן באנטליה שם ביקרתי בימים שישראלים עוד היו נופשים שם לפני ימי שלטון ארדואן (תראה באמת עד כמה לשליט במדינות השונות יש השפעה!).
בכל זאת לדעתי המפל בסלובניה לוקח את כולם כי החוויה בו הכי חזקה, כי שם אתה ממש מרגיש את המים ששוצפים בעצמה קרוב כל כך אליך, ולתחושתי זהו אפקט שלא קיים באף מפל אחר שאני מכיר או שראיתי תמונות לגביו ממקומות אחרים.
דנית,
אחרי יום כיפור אני מבטיח לחזור במלוא המרץ אל המשך הסיפור.
תתכונני היטב כמו גם שאר העוקבים כאן, כיוון שנדרשים עצבים חזקים במיוחד לפרק של פראג שאתחיל לספר עליו בתום יום כיפור כאמור.
ו- TAGA,
לגבי המצלמה:
זה בדיוק מה שאומרים לי בני משפחתי כבר עשור
.אני יודע שזאת בעיה שלי, ולפעמים אני מפסיד דברים כי אני עסוק בצילום,
מצד שני כאשר אני עורך את הטיולים שלי בבית אני מרגיש כאילו אני מטייל בפעם השניה באותם המקומות, ויש בזה כיף אדיר.
חוץ מזה תודה רבה על המחמאה, ואכן אני מתכוון לרוץ עם הסיפור אחרי יום כיפור, וכמה שפחות להתעכב מעכשיו עם חידות ואנקדוטות אחרות, ובקיצור אתן גז!
חייב לציין שתגובות כמו זו שלך (וכמו של ניב ודנית) יעזרו לי מאוד בכך.
גמר חתימה לכל העוקבים כאן אחרי הסיפור, וכן לכל שאר חברי הפורום.
שיהיה צום קל (למי שצם), וניפגש שוב אחרי יום כיפור במלוא המרץ.
-
הסמטה המתחמקת בגלגולו של יום דרמטי בעיר המרגשת"שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע"
אלו מילות השיר "פראג" שכתב שלום חנוך, ושבוצע ע"י אריק איינשטיין בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1969 (בחורף שבא שנה וקצת אחרי פסטיבל מונטריי בקליפורניה שהתקיים בקיץ של שנת 1967).
השיר נכתב על רקע "האביב של פראג "שהסתיים בכיבוש צ'כוסלובקיה על ידי מדינות ברית ורשה, ודיכוי כל ניסיון לחופש וחירות שם, והחלפת השלטון שם באוגוסט של שנת 1968 .
שלום חנוך תיאר את מה שהתרחש בעיר פראג באותו ליל הכיבוש האכזרי, וסיים במשפט המצמרר:
"רק השקט בה נותר איש צעיר חומק לפתע אז עלה לו אור מוזר שם בכיכר שמתה."
ובכל זאת הוא משאיר תקווה ואופטימיות בפזמון השיר שמטפס גבוה כמביט מעל העיר מלמעלה, ומחפש את התקווה והאור החדש שיביא עמו השחר שיבקע…
אז בקיץ של שנת 1968 היה זה החושך ששלט בעיר שבויית החלום,
ואנחנו הקטנים שהגענו לאותה פראג 50 שנה אחרי בקיץ של שנת 2018 זכינו לראות את האור,
ואת השחר שבקע על העיר המרגשת הזאת.
כן , העיר המרגשת הזאת פראג, בירת הרפובליקה (העצמאית) של צ'כיה.
כאן הקישור לכתבה על אותו שיר בלתי נשכח שכתב שלום לאריק.
*ותראו בהודעה מספר 25 בסיפור היוסמיטי שלי מקיץ שעבר איך אירועים היסטוריים שמצויינים על ידי שירים הסטוריים, מצטלבים בטיולי הקיץ שלי עם משפחתי, ובמרחק של 50 שנה אחרי , לגבי שתי ערים שונות כל כך, ורחוקות כל כך זו מזו.
-
יש ערים מדהימות בעולם (לטעמי) כמו סן פרנסיסקו בה בקרתי קיץ שעבר,
יש ערים גדולות, מרשימות ועוצמתיות (שוב לטעמי) כמו ניו יורק בה בקרו בני משפחתי בקיץ שעבר, ואני ביקרתי שם קצת לפני עשור,
יש ערים גדולות שלא הצליחו לרגש אותי (מדגיש –זאת דעתי האישית בלבד!) כמו אמסטרדם בירת הולנד, בדיוק כמו כל הולנד כולה (וזה לא קשור רק להיותה מישורית וחסרת נופי טבע מדהימים –זה קרה גם בביקוריי בישובים הכפריים והעירוניים שם - לא מצאתי בה ריגוש, ושוב מדגיש אני בלבד!).
יש ערים שיש בהן את הריגוש מבחינתי כמו בירתנו ירושלים, אבל אני (אישית) הרבה פעמים יותר סובל מביקור בה מאשר נהנה.
יש עוד לא מעט ערים בעולם בהן בקרתי – ערים מיוחדות, מגוונות ושונות,
אבל כמעט אף עיר אחרת בעולם לא הצליחה לעשות מה שעשתה העיר פראג עבורי, וזה לרגש אותי!
אולי אלו המאורעות האישיים, הפרטיים, המיוחדים שחווינו שם אני ומשפחתי,
אולי זה מופעי הרחוב, הנגנים, כיכר העיר השמחה, הצבע, האווירה, הקדושה, והמראות באותו יום ביקור שלנו,
אולי זה מזג האוויר שהיה מעט חם, אך עדיין לא חום מעיק ולא גשום,
אולי זה היותה עיר צעירה, תוססת, מערבית אבל עם ניחוח של פעם, ועם עבר היסטורי מפואר, מקושטת ברוב חן בכל חלקיה,
אולי כי זה היה ביקור כל כך קצר שהשאיר טעם של עוד, ואולי אם היה מתארך אז היחס אולי היה משתנה במעט (אך לא נראה לי),
קרה בעיר הזאת מה שלא קרה כמעט באף עיר אחרת בעולם – היא ריגשה אותי!
כל כך ריגשה עד כדי דמעות!
ומה שהתרחש בביקורי בפראג העיר המרגשת, בהמשך…
-
שלומות ל – KAND המטייל וחד ברחבי העולם,
ובכן – החלטתי לקפוץ לביקור גומלין באשכולך הזורם בנחלים רבים, בדיוק בזמן הנכון, שכן פראג היא גם אחת מאהבותיי הגדולות, גם אני התרגשתי בה וגם 3 ביקורים בה עדיין לא עמעמו את התחושות ולא פגמו בהן.
אז אני כאן וממתין לעלילות משפחת קאנד בעיר היפה.
שמוליק
-
תודה שמוליק!
ורק שתדע שאתה עושה חסד אדיר להולנד בזכות סיפורך עליה, כי אתה מצליח לצבוע אותה בצבעים שאני כמה שניסיתי (וניסיתי הרבה תאמין לי...) לא הצלחתי למצוא בביקורי שם.
ואני כל כך שמח שמצאנו מקום אחד משותף שמרגש את שנינו .
אז אולי זאת תחילתה של ידידות מופלאה, וניפגש בשנה באותו היעד?
ואולי זה יהיה במקרה גם באחת ממדינות הרי האלפים?
-
בעיני – הולנד היא שעשתה חסד גדול איתנו. הצבעים שאני מנסה בכוחי הדל לצבוע אותה בהם – הם הצבעים בהם אנו ראינו אותה.
כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים – הכל – או הרוב לפחות – בעיני המתבונן – וכבר נכתב רבות אודות כל אותן נסיבות חיצוניות שבאות ומצטרפות לאותם המראות.
מכל מקום, לשמחתי, אנו מצליחים למצוא חן וחסד לא רק בפסגות של הרים, אלא גם בהמון פסגות אחרות, שלא שתות את ליבן למאפיינים גיאוגרפיים של גובה דווקא.
צא ולמד למשל כמה התרגשת מפראג ….
ובאשר לתהייתך אודות השנה הבאה – never say never
וכעת – אשוב ואפנה לך את הבמה ……
-
פראג אכן מרגשת, גם אותנו היא ריגשה, בקשר לאמסטרדם, הרגשתי בדיוק כמוך, לא הבנתי על מה הרעש, הולנד היתה נחמד, אבל באמסטרדם לא מצאתי את עצמי ואחרי יום בלבד עזבנו, לגבי פראג, פשוט קסם של עיר, דרך אגב כחובבת אומנות מושפעת, אני לא יודעת מה אתם חושבים על פיסול, אבל פראג עוטה את פסליו הנפלאים, עם הרבה אמירה של דוד צ'רני, אז אם אתם בעניין חפשו את הפסלים שלו. אפשר לחפש בגוגל מפות שמכילות את כל הפסלים בםראג, אני אהבתי, תמשיכו לבלות.
-
תודה שמוליק (שוב) ודנית על ההערות המחכימות והמלומדות של שניכם.
ואיך אומרים: על טעם וריח…
לפחות יש קונצנזוס בנוגע לפראג, ומבחינתי כמספר סיפור זה נהדר לספר על עיר שהיא נמצאת בקונצנזוס, ואנסה (בכוחי הדל) להעביר במקצת את התחושות שחווינו משפחתי ואני בביקור בעיר שריגשה אותנו כל כך.
וכעת נחזור אל הסיפור...
-
גלגולו של יום בנסיעה מתמשכת אל העיר המרגשתאנחנו חוזרים אל סיפור הטיול שלי, ואל יום ה' ה-26/7/18 (סוף סוף עברנו יום בטיול, ואני מקווה שמכאן והלאה זה כבר ירוץ...).
אז איך התחיל גלגולו של אותו יום בפראג?
בדיוק מאותה נקודה בה עצרנו בסיום יום ד' ה25/7 שגווע, כשגלגלנו לאחור את הקלטת התקועה, במצלמה שהתקלקלה, אחרי הגלישה השניה במגלשה.
ואיך עבר אותו גלגול מתמשך גם ליום שלמחרת?
את זה נדע רק בסוף היום.
אבל עד שנגיע לסוף אותו יום...
עוד צפויות עלילות, התפתחויות, ודרמה אחת גדולה!
אז זה החל באותו קניון ובו חנות אלקטרוניקה גדולה בפאתי פראג אליה כיוונתי את הוויז עוד יום קודם.
הנסיעה בדרך לפראג לקחה לנו קצת פחות משעתיים. חלקה בכביש הררי עד בערך לישוב Mala Scala אותו סימנו עוד לפני הטיול כיעד שיכלול פעילות ראפטינג, ועוד אטרקציות שיש באזור.
*אציין שזהו אחד האתרים שהיו בתכנון של משפחתי אך לא הספקנו להגיע אליו מפאת הזמן בשבוע האחד שעמד לרשותנו.
*אין לי מושג לגבי הראפטינג, ואם מישהו מקוראיי יוכל לתת דיווח על חווית הראפטינג שהוא עבר שם, אז הוא מוזמן לעשות כך כיוון שזה יכול לסייע לקוראי סיפור טיול זה המתעתדים להגיע אל צ'כיה בקיץ הבא.
המשך הנסיעה הייתה היה בכביש מהיר ודי משמים יש לאמר, ובו כל השלטים היו עם דגל צ'כיה, וזה חזר על עצמו באופן מונוטוני ודי מעצבן (שום פרסומת, ושום כרזה, רק דגל צ'כיה מופיע כל כמה קילומטר בשלטי הבטון, ובקטע הזה הורגש שאנחנו נמצאים עדיין במדינה מזרח אירופאית).
לידיעת הנוסעים בכביש המהיר מצפון צ’כיה לכיוון פראג: היו גם לא מעט קטעים באותו כביש מהיר שבו היו עבודות בכביש, בהן הנתיב הופך להיות חד מסלולי, וזה מאוד מטעה ודי מפתיע אותך בסימונים שמופיעים על הכביש, שלא תמיד מופיעים באופן בולט וברור, וזה הקשה בעיקר בנסיעה הלילית אליה עוד נגיע בסיומו של אותו יום…
-
לאחר הגעתנו לקניון התחדשתי במצלמת וידאו דיגיטלית חדשה מבית סוני (גם כאן המחיר מצחיק לעומת מחיר מצלמה כזאת בארץ, ואם זכרוני אינו מטעה אותי המחיר ששילמתי עבורה כולל כרטיס SD וכולל מקל סלפי הסתכם ב1200 ש’).
הבעיה הייתה שהסוללה שהגיעה עם המצלמה הייתה כמעט ריקה, וזה דרש ממני להטעין אותה שם בחנות - מה שעיכב אותנו בעוד כמעט שעה.
לבסוף כשעזבנו משם לכיוון מרכז העיר העתיקה של פראג, השארנו את הרכב להחנות בחניון של הקניון שדי מרוחק ממרכז העיר (נמצא בסמוך לנמל התעופה של פראג), ועברנו לנסוע בתחבורה ציבורית לאחר שקבלנו תדרוך מעמדת המודיעין שבקניון (חייב לציין אנחנו נתקלנו באנשים מאוד אדיבים גם בקניון ובחנויות שם, וגם בהמשך בנסיעות שלנו בתחבורה הציבורית, ובקניון מי שלא דיבר אנגלית נעזר בדוברי אנגלית שהיו בסמוך).
את הנסיעה בתחבורה הציבורית התחלנו עם אוטובוס שנסע 2 תחנות לא יותר, אחר כך עברנו לרכבת התחתית של פראג, והחלפנו קו באמצע (אתן בהמשך פירוט לגבי קווי הרכבת של פראג לטובת הנוסעים שם – זה מסובך!).
כאן סייעו לנו המקומיים שהדריכו אותנו בשפת הסימנים, וזה היה די משעשע יש לאמר, ולהפתעתנו ובניגוד לרושם שנוצר על הצ’כים נתקלנו באדיבות מפתיעה מצד מקומיים שממש התאמצו להסביר לנו איזה קו לתפוס, ובאיזה כיוון כי זה מבלבל, ואנחנו גם בלבלנו אותם קצת אך לבסוף הבנו אותם והם אותנו (לרכבת התחתית של פראג שני צדדים, ואתה עלול בטעות לעלות על הצד הלא נכון כי לנו השלטים לא היו ברורים, וגם את הסימונים במפות על הלוחות שם ברכבת התחתית לא הצלחנו לפענח).
כל זה הביא אותנו אל מרכז העיר העתיקה, לכיכר סטרומצקה התחנה הראשונה שלנו בביקורנו בעיר רק בשעת צהריים מאוחרת, לקראת השעה 12:00 בצהריים .
-
מצורפות תמונות מכיכר סטרומצקה פראג
-
...אז כפי שהבטחתי אני מצרף הסבר לגבי הנסיעה ברכבת התחתית ה"מטרו" של פראג, עם פירוט נוסף לגבי המסלול נסיעה שאנחנו עשינו.
מצורף לנוחיותכם הסבר בעברית מאת בית חב"ד פראג בקישור הבא:
http://www.chabadprague.cz/media/pdf/366/dYHD3664459.pdf
אנחנו רכשנו כרטיס יומי לשימוש בתחבורה הציבורית ברחבי העיר ל24 שעות בחנות טבק בקניון בו רכשנו את המצלמה (נאמר לנו שיותר זול לרכוש בחנות מאשר ליד הקווים עצמם).
לא נתקלנו במצב שמישהו בדק אותנו לא בכניסות ולא ביציאות מהרכבת,
לא ראינו פקחים ברכבות שבדקו כרטיסים, ולא כל כך הבנו מה עושים עם הכרטיסים שרכשנו (בקיצור לא עשינו בהם שימוש והם נשארו בארנק).
יתר על כן אין שם שערים חשמליים שצריך להעביר דרכם את הכרטיס כדי לצאת מהתחנה בה עוצרים החוצה בדרך לרחוב (כמו ברכבת ישראל לדוגמה).
בכל מקרה אנחנו עליו על קו הרכבת B (שמסומן בצבע האדום) בתחנה Letany שהיא התחנה הראשונה של קו זה שאליה הגענו עם אוטובוס, וזאת גם התחנה הקרובה ביותר לשדה התעופה של פראג.
אנחנו החלפנו קו רכבת ל-A (שמסומן בצבע הירוק) בתחנה Muzeum , וכאשר מחליפים קו צריך לעלות או לרדת מפלס, ולשים לב לכיוונים כי יש 2 צדדים, וצריך לבחור את הצד הנכון, כאשר אנחנו כמעט וטעינו כשכבר עלינו לכיוון ההפוך, וממש ברגע האחרון לפני שהרכבת נסעה ירדנו ועברנו לצד הנכון.
לבסוף ירדנו בתחנה של כיכר סטרומצקה שזוהי תחנת Staromestska .
בחזרה צריך לזכור מאין באת ולחזור עם אותם קוי רכבת רק בדרך ההפוכה .
מצורפת מפה מפורטת יותר הכוללת את המיקום של כל תחנה יחסית למפת העיר:
ניתן להגדיל מפה זאת כדי לראות את המיקום של התחנות ברזולוציה גבוהה.
-
טבילת אש בכיכר למתחדשת בעיר המרגשתחוזרים לכיכר (סטרומצקה) ושם שמח:
הופעות רחוב, נגני כל נשיפה, אופנוענים במפגני ראווה, סוסים עם כרכרה
עוברים בדיוק ממול טין הכנסייה (הנה הגיעו הסוסים גם אל הסיפור הזה בצ'כיה), שעון אסטרונומי שבשיפוצים (קצת מאכזב כי הגענו בדיוק בשעה עגולה לשעת הפעולה), בניינים יפים מסביב עם ארכיטקטורה מרשימה, וחגיגה של צבע וחן בכל פינה.
אני לראשונה מצלם עם מצלמת הווידאו הדיגיטלית החדשה שקניתי, ופראג היא טבילת האש הראשונה שלה...
זה גורם לי להתרכז כמה שניות יותר מדי בצילומים, וכשאנחנו מתערבבים בתוך ההמון, אז אני לפתע מאבד קשר עין עם שאר בני משפחתי שנבלעו להם כך בתוך ההמולה שם בכיכר, ומחפש עד שמוצא אותם אחרי מספר דקות בהן סרקתי את הכיכר לאורכה ולרוחבה בכל פינותיה וצדדיה (אל דאגה – זה עוד יחמיר בהמשך...)
-
וואו kand אני רואה שחזרת וכהרגלך שובר שיאי צפייה. לצערי אין לי זמן לצלול לשרשור הארוך הזה כרגע אבל שומרת אותו לעיתות שקטות יותר של "אחרי החגים". בטוחה שמובטחת לי הנאה צרופה.
חג שמייח!
-
היי אביבית,
תודה רבה על דבריך, וברוכה השבה אל הפורום!
תדעי שאת היית אחת הסיבות שחזרתי לכתוב גם השנה, כי מתוך כמות הצפיות של רבים כל כך, שמתוכם רבים מאוד הם קוראים סמויים שבדרך כלל אינם מגיבים (ולאף אחד), אני צריך מדי פעם שמישהו מהם יגיב, ואז ארגיש את הקהל (השקט) שקורא את הסיפור שלי.
את יכולה להישאר כאן לרגעי המתח של הפרק של פראג שעוד מעט יגיעו, ואחר כך תוכלי לחזור ולקרוא בניחותא את כל הסיפור מתחילת השרשור ועד לכאן.
אז במיוחד בשבילך הנה עוד כמה תמונות מכיכר סטרומצקה בפראג.
-
הפוגה מתבקשת בעיר המרגשת...לאחר שאני מאתר את בני משפחתי אני מניח לצילומי הווידאו, ועובר להצטלם יחד איתם בצילומי הסטילס הפעם, וגם עושה שימוש לראשונה במקל הסלפי שקנינו יחד עם המצלמה.
אשתי וביתי (בדיוק כמוני) נכנסות מהר לאווירה המיוחדת של כיכר העיר השמחה, ונהנות מאוד וישר מתחברות עם המקום. לעומת זאת הבן שלי בשלב מסויים זה נמאס לו: יותר מדי המולה, יותר מדי רעש מסביבו, וזה מתחיל להציק לו, וגם מתחיל להיות לו חם...
והוא עייף, רעב וצמא, ומבחינתו מיצינו את פראג לגמרי (שזאת בכלל הייתה משימה שהטלתי עליו לתכנן את הביקור בה...).
אז מה עושים במקרה כזה?
לי יש פתרון קסם שאני שולף מיד, והוא תמיד עובד בכל המקומות בהם אנו מבקרים!
אתם כבר מנחשים?
אז הפתרון שאותו אימצתי דווקא מחברנו גיל, ומהסיפור שלו מ2012 , שהוא הסיפור הפייבוריט שלי מסיפורי העבר של הפורום, עובד ככה:
במצב כזה של עייפות, רעב וחום באמצע עיר גדולה הפתרון הוא:
לרדת הכי נמוך שאפשר, וגם הכי זול שאפשר!
אז אם אצל גיל זה קרה במרכז העיר זלצבורג במקדונלדס עם בקבוק ליטר וחצי שהוא גמא על המקום, אצלנו זה היה ה-KFC הסמוך מאוד לכיכר סטרומצקה, ושם ביושבנו במיזוג בנוחות ובכיף הזמנו ארוחה ענקית משפחתית הכוללת עופות מצופים וצ'יפס, שגם השביעה את כולנו, וגם הייתה במחיר מצחיק לעומת מחירים שאנו מכירים ממקומות אחרים.
אבל השוס הכי גדול היה: הזמנת 4 כוסות שתייה ריקים ( Refill ) שמולאו שוב ושוב במכונות השתייה שם – זה היה כל כך מוצלח שלקחנו את הכוסות הריקים איתנו לדרך, ועשינו בהם שימוש חוזר מספר פעמים, וזה גם פתר לנו בהמשך את בעיית החום והצמא...
-
הדרך מסתבכת בניווט בעיר המרגשתבתום הארוחה בKFC- הכוחות חזרו אל בני, ויצאנו אל היעד הבא בביקורנו בפראג: הרובע היהודי, בית הקברות היהודי העתיק, ובית הכנסת אלטנוישל.
כאן נוצר נתק שני ומשמעותי הרבה יותר ביני ובין שאר בני משפחתי, וזה קרה בעיקר בגלל הרצון לחסוך כי אנחנו הרי בטיול הזה במידות לחסכנים, ולכן רק לטלפון שלי עשיתי חבילת גלישה סלולרית ששמשה בעיקר לניווטים, וכאשר הובלתי אותם אל היעד באמצעות גוגל מאפס, באחת הפניות איבדתי אותם כיוון שהם השתרכו לאט מאחוריי, וכל ניסיונותיי לאתרם כשאני חוזר על עקבותיי שוב ושוב עולים בתוהו.
מה עושים?
אני במרכז העיר העתיקה בפראג צועק כמו משוגע בשמם, ואין מענה!!!
כאן הדרך היחידה לתקשר עימם הייתה בשליחת הודעת SMS רגילה אל הטלפון של אשתי, כאשר עלות כל הודעה כזאת יקרה ביותר (כי זה לא במסגרת אותה חבילת ה- DATA שרכשתי, והתקמצנו לקנות סים מקומי), ואצל אשתי משלוח הודעת sms כזאת יקרה אף יותר.
אני שולח הודעות אין ספור שלא נענות, וכשכבר הן נענות יש DELAY משמעותי, והתשובות שמתקבלות לא ברורות לי, וכשהיא כבר מצאה חנות שבה התחברה דרך ה-WIFI אל הרשת לא איתרתי את מיקומה גם כשהוא היה מצורף עם צילום.
לבסוף אחרי בזבוז זמן יקר נאלצנו לשוחח טלפונית בעלות עוד יותר גבוהה, עד שנפגשנו שוב כולנו באותה כיכר סטרומצקה אחרי כחצי שעה של התברברות.
עכשיו כבר הלכנו צמודים זה לזה בדרכנו אל הרובע היהודי.
אשתי עם דורבן ברגל מאוד מתקשה בהליכה למרחקים ארוכים, וגם ילדיי מתעייפים מהר, וכל כמה דקות הם מבקשים הפסקה למנוחה ושתיית מים. אני מנצל את הזמן הזה בין לבין כדי לצלם הן בווידאו והן במצלמת הסטילס מספר תמונות במהלך ההליכה המייגעת, עד שאחרי מאמץ לא קטן אנחנו מגיעים סוף סוף אל הרובע היהודי, ואל בית הקברות היהודי העתיק של פראג.
-
מצורפות תמונות מההליכה בדרך אל הרובע היהודי עד בית הקברות העתיק
-
חג שמח לכל חברי הפורוםשלום לכולם,
אנחנו בסיפור מגיעים לרגעים היותר מעניינים בביקורנו בעיר פראג.
אז רגע לפני כניסת החג, אלו הדברים שמתרגשים ובאים…
אולי במהלכו או שאחריו - יחליטו הצופים:
מה גרם לנו להתרגשות עד דמעות?
מאין הגיעו הכוחות?
מי זאת הסמטה על הגבעה שהתחמקה?
ומה יקרה כשאקדח מהמערכה הראשונה יילחץ בשלישית, ותישמע הירייה...
אני מאחל לכל חברי הפורום חג סוכות שמח.
-
בוקר טוב ומועדים לשמחה,
נראה שבחג הזה יש אווירת סיום קורס (בניגוד לחג של השנה שעברה אז הייתה התעוררות בחג), רוב סיפורי הקיץ הסתיימו או שהם לקראת סיום, ורק הסיפור שלי נמצא די באמצע שלו, אך בוודאי שלא בשלביו האחרונים (למרות רצוני שכך יקרה -הפעם זה הולך יותר לאט, והחג לא תרם לכך...)
אני מעריך שבקרוב יגיעו סיפורים נוספים – שאריות מטיולי הקיץ, וגם טיולים מתקופת הסתיו, כך שאני חושב שלקוראי הפורום העניין יחזור, כולל שרשורי דיוני הפורום הפוריים שכל הזמן עולים כאן ומעשירים את כולנו במידע חדש ובטיפים מצוינים.
חול המועד סוכות זהו זמן טוב לחזור במלוא המרץ,
אז עוד מעט בסיפור שלי מגיעים רגעים מאוד מעניינים, שאני ממש כרגע כותב ועורך אותם לפני שאעלה אותם כאן באתר...
אז אני מאוד מקווה שיחזרו הקוראים מהפסק זמן שלקחו להם בחג הזה.
בקרוב המשך הסיפור שלי...
