מג'ורג' (יה) ועד וושינגטון - הדורבנים חוזרים למזרח

דורבן

הקדמה קצרה

בשל צירוף נסיבות ואירועים, נוצר לנו, באמצע יולי, חלון הזדמנויות לחופשה משפחתית של כשבועיים וחצי. ברגע שאושרו הפרטים, בדקנו היתכנות של טיול משפחתי נוסף לארה"ב.

תוך פחות מ-24 שעות התקשרנו לסוכן שלנו וכעבור 24 שעות נוספות כירטסנו!

חשוב לציין, שהשתעשענו ברעיון הטיול לא מעט זמן, אך פסלנו שוב ושוב בגלל העלויות. ברגע שהסתדרו העניינים, שמנו רשימת 'למה לא' ארוכה בצד אחד, ובצד החיובי, היה רק 'לעזאזל הכסף, מי יודע מתי נוכל לטייל כל המשפחה שוב'. טיעון מנצח שהיטה את הכף.

הפעם, בניגוד לטיולים הקודמים, לא היה לנו מסלול מגובש ואפוי עד הסוף. היה לנו אוסף של רעיונות שנאלצנו להריץ במהירות הבזק כדי לקבע את נקודות הקצה של המסלול.

כחלק מהמוטיב המשפחתי של 'לטייל בכל המדינות בארה"ב', הפור נפל על איזור אליו טרם הגענו בעבר (פרט לסופו) – בהתחשב במחירי הכרטיסים ובתקופה.

ספרים של סיגלית בר ונטע דגני הורדו מהמדף והתחלנו לחפש חומר בפורום. מסתבר שהמסלול שבחרנו לא כל כך פופולרי - לפחות מאז שאנחנו בפורום, אבל בעבר היו מספר חברים שטיילו בו ומצאנו מספר סיכומי טיול.

... וכך קרה שפחות משבועיים מרגע שהחלטנו לנסוע - התייצבנו בהרכב מלא בנתב"ג!

טוב, הגיע הזמן לצאת לדרך.

הדקו חגורות, עוד מעט ממריאים…

דורבן

הטיול נפתח בסערה!

יום שישי 27.07.2018

פעם נוספת יצא לנו לבחור בטיסת יום לארצות הברית. בניגוד להשגות כאלה ואחרות שקראנו על יונייטד, אנחנו דווקא היינו מרוצים מהם בעבר. הטיסה שהיתה אמורה לצאת ב-12:15 מהארץ התעכבה בקצת פחות משעה, אבל אנחנו לא היינו מודאגים, היות והקונקשיין שלנו היה אמור להיות כארבע שעות. זמן סביר בהחלט.

הטיסה עברה בנעימים – בלעיסה ובשינה מידי פעם.

מי שעוקב אחרינו יודע שהדורבנים הצעירים בררנים מאוד בענייני מזון ומאתגרים אותנו כל טיול מחדש. הפעם הופתענו שמצאו (כל אחד משהו אחר) מה לאכול בכל אחת מהארוחות שהוגשו!

כשהתקרבנו לסוף הטיסה והכל נראה בסדר, הטייס הודיע שיש סערה באיזור ניו-ארק ולכן הנחיתה נדחית והוא בינתיים יעשה קצת סיבובים באוויר עד שיקבל

אישור נחיתה…

בינתיים הדורבנים הצעירים הציצו החוצה דרך חלון המטוס וגילו קשת מרהיבה על רקע ניו-ג'רסי. כמובן שעד ששלפנו את הנייד מהתיק היא הלכה ונמוגה…

כאמור, היה לנו (במקור) קונקשיין של ארבע שעות ולכן לא נלחצנו מהמצב.
ירדנו מהטיסה, עברנו הגירה – למרות שעת אחר הצהרים התהליך היה קצר יחסית. מסרנו שוב את המזוודות והמשכנו לכיוון השער של טיסת ההמשך.

הטיסה שלנו היתה מתוכננת ל-21:36. כשהעפנו מבט למסכי המידע ראינו שטיסות רבות מעוכבות וחלק לא קטן אף מבוטלות! בשני מקומות בשדה ראינו טור בלתי נגמר של אנשים – הם פשוט חיכו לערוך בירור מעמיק מה הולך לקרות איתם עם ביטול הטיסה שלהם... והטיסה שלנו הופיעה בינתיים בזמן המקורי!

כשלושת רבעי השעה לפני ההמראה שמנו פנינו לתורים לבורדינג ולאחר מספר דקות החליטו להעביר לשער שלנו טיסה אחרת שהיתה אמורה לצאת לפנמה... גם הטיסה הזו התחילה להתעכב מסיבות שונות ומשונות ואצל רבים מהנוסעים התחילה לחלחל ההכרה שגם הטיסה שלנו לא תצא לדרכה במועד. נציגת יונייטד נעלמה מהדלפק שליד השער לזמן ממושך וכך קרה שדקות ארוכות אף אחד לא ממש ידע מה עומד לקרות. לאחר המתנה ארוכה של כשעתיים הסתבר שהטיסה לפנמה לא תצא בגלל סיבות טכניות ולא נמסר שום מידע חדש לגבי הטיסה שלנו, שנקבע לה זמן חדש – 23:30.

הזמן עבר לאיטו ואנחנו כבר היינו ממש עייפים ושום פיתרון לא נראה באופק. בשעה 23:15 לערך שמענו בחצי אוזן שיש שינוי בשער... דורבן א' הלך לבדוק את לוח המידע וחזר אלינו עם הבשורה שעלינו לעבור למקום אחר… שעת ההמראה נותרה בעינה – 23:30! רצנו מהר לכיוון השער החדש – מרחק לא קטן ובעקבותינו נוסעים רבים אחרים...

הגענו לשער החדש ואכן מצאנו את פרטי הטיסה שלנו, אך הזמן לא מעודכן. משונה.…

הזמן ממשיך להמתח כמו מסטיק ועובר בעצלתיים כשלפתע הילדים שלנו זיהו שדיילת הקרקע קוראת לאמא דורבן לדלפק. למודי ניסיון ניגשנו בחשש לדלפק, בטוחים שנשמע הצעת – 'כדאי לכם לדחות את הטיסה למחר בתמורה לפיצוי כזה או אחר'... מסתבר שלדיילת הקרקע היו תכניות אחרות. היא שאלה אם אנחנו 4. ענינו בחשש – כן... ואז היא אמרה לנו שאנחנו משודרגים בטיסה למחלקה ראשונה! טוב, בכל זאת טיסת פנים, אבל אוזנינו מסרבות להאמין לטוב הפתאומי שנחת עלינו – נוכל לנסות לישון בתנאים משופרים עד לאטלנטה (גם אם נאלץ לשבת בנפרד...)

דורבן

חיות ופרחים בשלל צורות וצבעים

יום שבת 28.07.2018

לפחות פעמיים שינו את שעת הטיסה, אך שום דבר חדש לא קורה...
היה חסר מטוס, אח"כ חסר צוות, וכל צוות טיסה שעבר ליד השער שלנו זכה לקבלת פנים אוהדת,עד שהמשיך הלאה.

לבסוף, הופיע צוות הטיסה שלנו וזכה למחיאות כפיים סוערות וקריאות עידוד.

כשקראו ל"קבוצה 1" לעלות למטוס, הרגשנו בעננים…

נחמד להתיישב בתחילת הטיסה בכיסא מרווח, מבלי לעבור כמעט מטוס שלם.
היות והיינו מותשים – כל אחד מאיתנו הזמין מיץ תפוחים וניסה כמה שיותר מהר לשקוע בשינה כדי לנסות להדביק את הזמן האבוד.

הטיסה עברה מהר יחסית – ככה זה כשישנים בתנאים טובים.

בשדה באטלנטה, הלכנו דקות ארוכות לעבר המזוודות - אחת מהן יצאה ראשונה למסוע כיאה לנכס של מחלקה ראשונה... לשניה לקח קצת יותר זמן, אבל העיקר שהיא הגיעה.

סיימנו את כל העניינים הדרושים לקראת ארבע ועשרים והלכנו לתחנת השאטלים למלונות. השאטל הראשון, לפי המלון, אמור להתחיל ברבע לחמש, אך נהגת שאטלים שהיתה בשירות אחד המלונות האחרים שמחה לעזור ולקחה אותנו למלון שלנו.

בקיצור, לקראת חמש הגענו למלון. עשינו צ'ק אין בקבלה ומיהרנו לחדר להתקלח ולהתארגן לארוחת הבוקר. אחריה יצאנו לכיוון משרד ההשכרה של אוויס בעיר (לא בנמל התעופה).

לקחנו את השאטל של המלון לשדה התעופה, לפי עצת פקיד הקבלה. הגענו לתחנת הרכבת "MARTA" ואישה נחמדה עזרה לנו לקנות כרטיסי נסיעה. מסתבר שעל כרטיסים חד פעמיים משלמים מס קטן בנוסף למחיר הנסיעה הרגיל – כנראה רוצים לעודד נסיעה חודשית…

הגענו לתחנה באיזור הדאונטאון של אטלנטה ומשם רגלית דרך Food Court של מרכז מסחרי כלשהו לסוכנות ההשכרה. שם חיכתה לנו הפתעה מרה שניה ומרכזית לטיול…

הסוכנות היתה קטנה והיה בה איש אחד בלבד – שהתעקש שההזמנה שלנו פגומה. הוא ביקש לראות הזמנה מפורטת כולל סכום ההשכרה. פשוט נדהמנו! זה לא הטיול הראשון שלנו ואף פעם לא ביקשו מאיתנו סוג כזה של ואוצ'ר. אמרנו לאיש שכבר שילמנו בארץ את הסכום הנדרש ושזה הואוצ'ר שקיבלנו. לא עזר. הוא המשיך להתעקש שצריך הזמנה מפורטת! הוא אמר שהסוכן שלנו טעה ושצריך לדבר איתו. ניסינו להסביר לו שבארץ בשבת אחר הצהרים הכל סגור ואין מי שיענה לנו. אם ככה הוא אמר – אז תבדקו ותחזרו מחר!

בלית ברירה התקשרנו לסוכן שלנו (יבורך הווטסאפ – דרכו ניתן להתקשר לארץ.... יש לנו סים אבל עם שיחות מוגבלות לניידים). הוא נדהם לא פחות מאיתנו וניסה ליצור קשר עם נציגת AVIS בארץ. הוא הציע לנו מספר חלופות. שוב התבזבז לנו זמן יקר ולא היתה לנו שליטה על המצב. בינתיים האיש טיפל בלקוחות אחרים ואדם שישב וחיכה לתורו ניסה לעודד אותנו... לבסוף, איש ההשכרה התרצה חלקית והדפיס הסכם כלשהו ואבא דורבן חתם על כל מה שהיה צריך ובלבד שנוכל סופסוף לצאת לדרך…

מסתבר שגם רכב בקבוצה שהזמנו לא היה זמין וכך קרה שקיבלנו לרשותנו למשך הטיול את הרכב היחיד שהיה במגרש החניה - מפלצת כסופה ששמה בכיס ו/או בבגאז' רכבים לא קטנים... Ford Expedition .. מפואר ומאובזר, אבל ענק. מפחיד לנהיגה וחניה בתוך העיר.

רגע לפני שהתחלנו לנסוע, בדקנו כהרגלנו את הרכב וכך קרה שאבא דורבן גילה בתא שליד הנהג חבילת כדורי אקדח עם חור בראש הקליע, נראו מסוכנים. מכיוון שלא היה לנו עניין להסביר איך הם הגיעו אלינו, העברנו אותם אחר כבוד לאיש בתחנה, ועתה סוף סוף יצאנו לדרך…

התחנה הראשונה להיום ולטיול בכלל – הגנים הבוטניים Atlanta Botanical Garden. ממש לא מזמן (ארבעה חודשים) כשהיינו באריזונה טיילנו לפחות בשניים עם הגדרה דומה. האמת, שבדקנו קצת באינטרנט על המקום והוא נראה שונה ושווה ביקור. לשמחתנו, כבר בכניסה (יש הנחת AAA קטנה אך שווה) הילדים הכריזו שהם מתכוונים להסתובב בלעדינו ובקצב שלהם (ריצה...) ואנחנו זכינו במספר דקות של זוגיות.

למרות המפה שקיבלנו בכניסה, החלטנו פשוט לשוטט בשבילים ולתת לרגליים להחליט באיזה מסלולים להלך. הגנים פשוט מדהימים ומרהיבים ביופיים. הגן מורכב מקבוצות פרחים רבות ונהדרות כשבמספר מקומות יש דמויות ענק שמורכבות מפרחים – עוף החול (פניקס), ממותה, דרקון, נסיך נרדם, כלב שובה לב ועוד.

בשלב מסויים דיברנו עם הילדים ומסתבר שהם כיסו חלקים ניכרים של הגן (טוב, הם לא כמונו שעוצרים כל רגע כדי להנציח את היופי הנהדר הזה למזכרת). הם חברו אלינו והובילו אותנו למספר פנינים עליהן פסחנו... פרט לדמויות ולערוגות הפרחים הם לקחו אותנו לחממה שהתפספסה לנו בדרך ובה עשרות סחלבים, יערות גשם וצמחיה עשירה כולל מספר צמחים טורפים ולחות מטורפת שליוותה את הביקור, אך היתה ללא ספק מחיר זעיר. פרט לפרחים הרבים בהם חזינו משכו את עינינו מידי פעם פרפרים ענקיים שריחפו מעל למספר פרחים. כמובן שצילמנו אותם, אך קשה להבטיח שהתמונות יצאו כמו שצריך בגלל הרפרופים הבלתי פוסקים של הכנפיים ומעוף בינות לפרחים…

ניתן לסכם שהגן הבוטני גדול, מעניין ומפתיע עם עיצובי הדמויות הרבים המפוזרים בגן. שווה ביקור של שעתיים, לפחות.

באחד המקומות בהם עצרנו פגשנו בעובדת המקום שהמליצה לנו על פסטיבל גלידה שנערך לא הרחק משם. נשמע מפתה במיוחד, אבל היות שהפסדנו זמן יקר בבוקר בהשכרה נאלצנו לוותר בצער ולהמשיך בדרכנו.

עצרנו בדרך ל"הפסקת פיצה" ומשם לכיוון גן החיות. מגרשי החניה היו מלאים עד אפס מקום, אך למרבה השמחה, מצאנו די מהר חניה טובה (ללא תשלום) .

לגן החיות הגענו מותשים מה שגרם למעבר מהיר במספר כלובים כולל כלוב הפנדה בו היו 2 דובות, אמא ובת . המשכנו קצת להסתובב ומשום מה היה לנו נראה שהגן קטן למדי. איכשהו עמדנו על הטעות כשצעדנו במסלול עליו פסחנו ומשם גילינו עוד ועוד כלובים וחיות. פרט לפנדה ולמספר ציפורים צבעוניות (שקשה לצלם דרך הכלובים צפופי הרשת) התעכבנו דקות ארוכות ליד זיקית גדולה וצבעונית שלכדה כל כמה דקות חרקים וג'וקים בצורה מרשימה עם הלשון.
בצד הפחות חיובי - התצוגה של הפנדות האדומות היתה ריקה... חבל…

סה"כ אהבנו את הגן, שהיה נחמד, אך פשוט. אבל שוב, העייפות הכריעה וכשהגענו ליציאה בקושי גררנו רגליים לכיוון המכונית…

גמורים הגענו למלון, לאחר עצירת הצטיידות חובה בוולמרט. פרט לאמא דורבן, שנשארה לתעד את קורותינו, כולם נרדמו מיד …