הטיול שלנו באוגוסט - האגמים באיטליה וטיצ'ינו
-
עברו חודשיים מאז הטיול שלנו. לקח לי הרבה זמן לכתוב (גם כי אני כותבת באריכות), אבל אחרי שנעזרתי רבות בפורום, הגיע תורי לתרום את חלקי …
מי אנחנו:
אני, בן הזוג (שהוא גם הנהג בטיולים בחו"ל) וביתנו בת החמש וחצי.
לפני שנתיים היינו בטיול משפחתי בזלצבורגלנד ולפני שנה באלפים הצרפתיים ונהנינו מאד. באיטליה היינו ביחד כזוג לפני הולדת הילדה ומאז אנחנו מתגעגעים לאוכל וליין האיטלקי (בייחוד בן הזוג הצמחוני, שנהנה מהמגוון בתחום באיטליה).
אוהבים טיולים בטבע (אנחנו) וגם מתקני שעשועים ורחצה במקורות מים שונים (הילדה). השנה גם חשבתי לשלב ביקור בעיירות, אחרי שבשנה שעברה נהננו מאד ביום בו היינו באנסי.
אנחנו מטיילים בקצב רגוע, ומעדיפים לחוות לעומק אתר או שניים (גג שלושה) ליום, על פני נסיעות ברכב שבהן קופצים לביקורים קצרים באתרים שונים. לילדה גם חשוב מאד זמן בערב בצימר למשחקים והתארגנות (לא חזרה בשעה מאוחרת שבה קורסים ישר על המיטות).
איפה טיילנו ואיך נבחר היעד:
כשקראתי סיפורים בפורום לקראת הטיול, נתקלתי בסיפורי הטיול של לימור ושל שגב על איזור האגמים וטיצ'ינו (בסוף אוסיף לינקים לכל סיפורי הטיולים שהשתמשתי בהם בתכנון) ומשם נפלה ההחלטה. בייחוד קרץ לי המשפט "החיים הטובים בנוף יפה" מהסיפור של שגב, עליו אני יכולה להוסיף גם את הלבביות של כל האנשים בהם נתקלנו. הקונספט של טיול רגוע, עם אתרים קרובים יחסית ומסלולים שיאפשרו לטעום טבע בלי להיות מאומצים מדי לגיל הילדה התאים לנו מאד.
על אגם גארדה החלטנו לוותר אחרי ששמענו שחם וצפוף שם יותר, וכך נשארנו עם אגמי קומו, לוגאנו ומאג'ורה, וכן העמקים של קנטון טיצ'ינו בשוויץ שמתחברים לאגם מאג'ורה מצפון.
אחד הדברים שהפכו הפעם את הטיול למוצלח היה העדר כמעט מוחלט של תקלות, שנבע בחלקו ממזל, בחלקו מהתכנון, ובחלקו מהאדיבות יוצאת הדופן של האיטלקים (אל דאגה, כשחזרנו לארץ הקארמה התאזנה ע"י מייבש שהפסיק לעבוד וצמיג שהתפנצ'ר בימים שמיד לאחר הנחיתה).
נפתח בקצת תמונות:
-
משך הטיול, הטיסות והלינות:
בשנים קודמות הטיולים המשפחתיים היו בני שבוע וחצי. הפעם רצינו טיול ארוך קצת יותר, שנשמשך 15 ימים ברוטו. מצד אחד, זה היה טוב, כי לילדה לוקח תמיד כמה ימים להיכנס לאווירת הטיול (הימים הראשונים תמיד מלאים יותר בקיטורים ...). בנוסף, בניגוד לשנים קודמות הפעם הרגשתי שלא היה "פספוס" של מקומות שרציתי מאד לבקר בהם, ונאלצתי לוותר מפאת הזמן המוגבל. מצד שני – אחרי כמה ימים הילדה כבר התחילה לבקש לחזור הביתה וניסתה לשכנע אותנו להקדים את הטיסה
.כמו בשנים קודמות, מכיוון שזה טיול משפחתי העדפנו טיסות בשעות נוחות למרות ההפרש הניכר במחיר ולמרות שהן "עולות" בשני ימי טיול. טסנו למילאנו עם אל על בצהרי יום שישי, וחזרנו חזרה בצהרי יום שישי שבועיים אחריו. הבחירה לטוס ביום שישי התבררה כמוצלחת, כי העומס בשדה התעופה היה נמוך משמעותית לעומת אמצע השבוע באוגוסט (אם כי חששתי כל הזמן שאם הטיסה תתעכב היא תאלץ להידחות עד יום ראשון, כי באל על שומרים שבת ...).
מבחינת לינה, שוב משיקולי נוחות, העדפנו לישון בלילה הראשון והאחרון ליד שדה התעופה, ולצאת לדרך אל האגמים רק בבוקר למחרת.
-
הדירה שבה לנו ליד שדה התעופה היא זו:
https://www.booking.com/hotel/it/il-terrazzo.it.html
הדירה נמצאת ביישוב Casorate Sempione, במרחק כרבע שעה משדה התעופה. בעל הדירה, מריו, היה אחד המארחים הנחמדים שיצא לנו להיתקל בו אי פעם. הוא הקפיץ אותנו למסעדה ליד הדירה, היה זמין בווטסאפ בחצות כשהחשמל נפל עקב סופת רעמים (על כך בהמשך), הראה לילדה את הבריכה עם הצב בחצר, ועוד ועוד.
במתחם יש מספר דירות, אנחנו קיבלנו את העליונה ביותר שיש אליה עלייה של שתי קומות במדרגות (מריו כמובן עזר עם המזוודות). בדירה יש סלון, שני חדרי שינה ומטבח. יש גם מרפסת ענקית שאפשר לאכול בה את ארוחת הבוקר. הדירה מצויידת למדי (לא ניסינו לבשל במטבח אבל יש בו, למשל, מתקן מים ומכונת קפה. במקלחת יש הרבה מוצרי אמבטיה ויש גם מקלחון שבן הזוג כינה "הרובוטריק" בגלל כל משפריצי הזרמים שבו), ויש בה מכונת כביסה ומיזוג אוויר. יש שתיים או שלוש מסעדות במרחק הליכה קצר, וגם תחנת דלק בדרך לשדה התעופה. הדירה כוללת גם ארוחת בוקר עשירה (בעיקר במאפים) שמריו ואשתו מגישים (הם גם עורכים את השולחן, ואפילו את המיץ מהמקרר הוציאו עבורנו).
המינוסים היחידים שמצאנו (שלא העיבו מבחינתנו על כל השאר) היו שבעיירה שומעים היטב את כל הנחיתות וההמראות של המטוסים (אבל בגלל המיזוג אפשר לסגור חלונות, ואז זה לא מפריע), ושהמזרן בחדר ההורים היה קשה לטעמנו.
-
בוקר טוב לילך
ראיתי את הנושא והייתי חייבת להציץ. אזור מקסים מקסים.
תמונות נפלאות
כל כך מבינה את התיעדוף של האזור המקסים הזה על אזור גארדה החם והצפוף.
תודה רבה על הקרדיט
לימור
-
מצטרף לברכות של לימור
מהטיולים הרגועים והיפים...
-
תודה רבה לימור ושגב!
הטיולים של שניכם באמת היו השראה גדולה, והעזרה שקיבלתי מהסיפורים המצויינים שכתבתם נתנה לי מוטיבציה להשקיע ולהעלות על הכתב גם את הסיפור שלנו, לטובת המטיילים העתידיים
נמשיך בסיפור הטיול, או למעשה, בתיאור הלינות:
מבחינת הלינה באגמים, בחרנו ללון בשני מקומות (כך שזה היה טיול של שני "כוכבים"). בניגוד לטיולים בעבר שבהם העדפנו ללון במקומות שקטים ומרוחקים מההמולה, הפעם הדירות היו במקומות מרכזיים בשתי עיירות מרכזיות. היינו מרוצים מההחלטה כי לא הורגש רעש מיוחד, ומצד שני המיקום פתר לנו בעיות חנייה, ואפשר גם לצאת בקלות לסיבוב בעיירות ולשלב ימים ללא אוטו בטיול. הקריטריונים בבחירת הדירות היו מטבחון שיאפשר לנו לאכול ארוחות בוקר וערב בדירה, חדרים נפרדים לנו ולילדה (גם ספה נפתחת לילדה בסלון מבחינתנו הוא חדר נפרד – העיקר שיהיה לנו חדר עם פרטיות, כדי שלא נצטרך ללכת לישון באותה שעה כמו הילדה), וחנייה. רצינו מאד גם מיזוג אוויר ומכונת כביסה, אך על כך נאלצנו להתפשר עקב המצאי באיזור.
הדירה הראשונה באגמים היתה ב Menaggio, ממנה טיילנו באגמי קומו לוגנו:
https://www.booking.com/hotel/it/lovely-loft-molo.it.html
זה למעשה לופט ענק, שבקצה שלו יש חדר שינה להורים, ויש גם גלריה גדולה מלמעלה (עולים אליה מדרגות) שבה ישנה הילדה. הלופט ממוקם בקצה הדרומי של הטיילת של מנג'יו – לא רואים ממנו הרבה מהטיילת עצמה, אבל אם יוצאים ממנו הטיילת היא במרחק חציית כביש. יש לו חצר קטנה שלא השתמשנו בה הרבה, מטבחון, חנייה, מיזוג אוויר ומכונת כביסה. מבחינת כלי מטבח ואמבטיה הלופט לא היה מצויד במיוחד, אבל היה בו ארגז צעצועים שלם וגם שולחן קטן עם שני כסאות שמאד שימחו את הילדה. את בעלי הדירה ראינו רק ביום הראשון, בו הם נתנו לנו את המפתח. כשעזבנו השארנו להם את המפתח בתיבת הדואר.
הדירה השנייה היתה ב Cannobio, ממנה טיילנו באגם מאג'ורה ובטיצ'ינו. לפני הטיול התלבטתי מאד אם לפצל את הלינה בין, נגיד, אסקונה וסטרזה, או לבחור במוקד אחד באמצע. היתרון בפיצול היה נסיעות קצרות יותר, ואילו היתרון במוקד אחד הוא פחות מעברים ויותר גמישות בתכנון הטיול. כנראה שהבחירה במוקד אחד היתה נכונה עבורנו (מעבר הצימר ממנג'יו לקנוביו היה קשה לילדה), אבל החיסרון של נסיעות ארוכות יותר (כשעה לכל כיוון לרוב האזורים בהם טיילנו) הורגש עם ילדה בגיל כזה.
הלינק לדירה הוא זה:
https://www.booking.com/hotel/it/appartamenti-ferrari.it.htm l
מדובר למעשה במתחם עם מספר דירות, ושוב קיבלנו את הדירה העליונה ביותר ... הפעם הטיפוס גם היה גבוה יותר (שקול בערך ל 4 קומות בלי מעלית) וזה בהחלט היה חסרון. היתרון בגובה, מצד שני, היה הנוף הנהדר לקנוביו ולאגם, וגם הרוח הנעימה. זו היתה דירה בלי מזגן, אך עם חלונות גדולים, כך שלא סבלנו בשעות הערב והבוקר (ובצהריים טיילנו). בנוסף, יש במתחם גם בריכת שחייה פרטית (עם מים קררררים), שאפשרה להצטנן בימים חמים יותר. יש גם אופניים חינם לאורחי המתחם, שלנו לא יצא לנצל.
בכניסה למתחם יש משרד, שאפשר תמיד לפנות אליו לשאלות. הפעם הילדה ישנה על ספה נפתחת בסלון, ולא בחדר משלה, ולא היה ארגז צעצועים, מה שגרם לה לרטון על ההרעה בתנאים (על אף השדרוג בדמות הבריכה
). בדירה יש מטבחון, אם כי קצת הופתענו מחלק מהדברים שחסרו בו (בערב הראשון נתקענו בלי מלח ובלי נוזל לשטיפת כלים, כי הנחנו שהם יהיו במטבחון). יש מכונת כביסה משותפת לכל המתחם בעלות 3 יורו. למרות החסרונות הנ"ל (והעובדה שגם כאן המיטות היו קשות), בסה"כ היינו מרוצים.
-
יום 1 – בשדה התעופה:
כמו שכתבתי, טסנו ביום שישי אחה"צ, כך שנתב"ג לא היה עמוס במיוחד יחסית לאוגוסט. הטיסות ביום שישי נוחתות מוקדם יותר – יש לכך יתרון, כי הילדה לא היתה גמורה מעייפות כשנחתנו, וחיסרון – כי הארוחה במטוס לא היתה בשעות של ארוחת ערב (ועל כך בהמשך ...).
אחרי שאספנו את המזוודות, המשכנו לאיסוף הרכב שהושכר דרך אורן מרום (שגם אליו הגענו דרך הפורום). חברת ההשכרה המקומית היתה LocAuto. למרות סיפורים שקראתי על המתנה ארוכה לרכב במילאנו, כשהגענו לדוכן של חברת ההשכרה לא היה תור כלל, וקיבלנו רכב מיד. בן הזוג לקח על עצמו הפעם את הדיבורים עם חברת ההשכרה, אחרי שבשנה שעברה הוא לא היה מרוצה מסוג הרכב שקיבלנו (Dacia) ורצה לנסות לבחור את סוג הרכב עד כמה שניתן. לשמחתו, אחד הרכבים הזמינים היה פולקסווגן גולף (משפחתו של בן הזוג היא לקוחה נאמנה של פולקסווגן), וכך גם לא נתקלנו בבעיות מוזרות בהפעלת הרכב. בנוסף, בניגוד לחברות אחרות, ב LocAuto לא שלחו אותנו עם המפתחות לחניון לחפש את הרכב, אלא היתה נציגה גם בחניון, שעברה איתנו על הפגיעות הקיימות ברכב, והשלימה לנו וסט זוהר שהיה חסר בו (טוב שבדקנו).
חבילת הסלולרי שעשינו מהארץ דרך We4G עבדה מצוין, הפעלנו את גוגל מפס, והגענו לצימר ב Casorate Sempione בקלילות.
מריו קיבל את פנינו, ומכיוון שבן הזוג עוד היה רעב (ע"ע הארוחה המוקדמת בטיסה) החלטנו לצאת לאכול, על אף שהילדה כבר התחילה להיות עייפה. בדרכנו למסעדה מריו עבר לידינו עם האוטו, והציע להקפיץ אותנו את המרחק הקצר, ובגלל העייפות שמחנו להצעה. המסעדה שנבחרה, Osteria della Pista, היתה כבר עמוסה בשעה שהגענו, כך שנאלצנו לחכות כמה דקות עד שהתפנה מקום, ואחר כך לחכות עוד עד שהגיעו הפיצות שהזמנו. למרות זאת, המלצרים היו נחמדים מאד, והם גם מגישים בהתחלה מעין תפוצ'יפס טעים מאד תוצרת בית. את הדרך חזרה מהמסעדה הילדה עשתה כבר על הכתפיים של בן הזוג עקב העייפות ...
-
Osteria della Pista
מסעדה נהדרת
מקווה שנהנתם
וכיף לכם על השכרת הרכב במילנו. אנחנו נתקענו שם 4 שעות
-
לימור – כן, היה כיף ב Osteria della Pista, חזרנו אליה גם ביום האחרון של הטיול, לארוחת סיום טיול.
יום 2 – Monte San Salvatore והעיר Lugano
התעוררנו בבוקר, אכלנו מארוחת הבוקר המוצלחת של מריו, עשינו הכרות עם הצב בבריכה בחצר של הצימר (לילדה יש חיבה מיוחדת לצבים), העמסנו את האוטו, ויצאנו לדרך. מכיוון שמזג האוויר היה צפוי להיות שמשי באותו יום, עם תחזית לא ברורה לימים שאחריו, החלטתי להתחיל מרכבל/ פוניקולר – ונבחר הפוניקולר העולה למונטה סן סלבטורה ליד לוגנו.
הגוגל מפס ניווט אותנו ללוגנו בדרכים שנראולנו קצת עקלקלות, אם כי בסוף זמן ההגעה היה סביר. בדרך עברנו באוטוסטרדה איטלקית אחת שמשלמים בה במחסום ובעוד אחת שמשלמים בה בדיעבד באתר אינטרנט (בעקבות סיפור הטיול של לימור ידענו שיש דבר כזה בכלל. האתר שמשלמים בו הוא https://apl.pedemontana.com וצריך לשלם תוך 15 יום). במעבר לשוויץ התלבטנו אם לקנות מדבקה לאוטוסטרדות, ואיפה. בסוף החלטנו לקנות, כדי לחסוך לעצמנו את כאב הראש הכרוך בוידוא שלא נוסעים באוטוסטרדות, וקנינו את המדבקה בתחנת דלק ישר אחרי מעבר הגבול.
חצינו את אגם לוגנו על גבי הכביש היפה שעובר מעל האגם (בהמשך נראה אותו גם מלמעלה) והגענו לפרבר Paradiso של העיר לוגנו ממנו יוצא הפוניקולר. בעקבות הטיול בצרפת בקיץ שעבר שבו נתקלנו בעומס ובבעיות חנייה, חששתי מהם גם כאן, במיוחד עקב השעה הלא מוקדמת שבה הגענו. למרבה המזל, בטיול הפעם לא נתקלנו בבעיות חנייה כלל (אם כי התשלום על החניונים לא היה זול). מצאנו חניון תת קרקעי בתשלום ממש ליד תחנת היציאה של הפוניקולר, רכשנו כרטיסים, ולא היינו צריכים להמתין יותר מדי עד ליציאה של הפוניקולר. כשהגענו לתחנה העליונה הילדה שאלה באכזבה "למה אין פה גן משחקים?". למרבה המזל, בדיוק ליד התחנה היה איזור משחקים קטן עם גשר חבלים, מגלשה, שתי נדנדות קפיץ והרבה תמונות של חיות שהשביע את הרצון הזה. בינתיים אכלנו גם ארוחת עשר והתמרחנו בקרם הגנה (מה שהפך לטקס הפותח של הטיול בכל יום), ואז פנינו לתור את האיזור.
השילוט לא היה ברור במיוחד, אבל היו מספר שבילים שכולם הובילו בהליכה של כרבע שעה לכנסייה שבפסגה. ככל שמטפסים הנוף נהיה מרשים יותר, ומגג הכנסייה יש נוף מקסים של אגם לוגאנו, כולל הגשר באמצעו מצד אחד והעיר לוגאנו מצד שני. לבן הזוג היה פחד גבהים (ובנוסף הוא הרגיש קצת לא טוב) והנוף קצת שעמם את הילדה, כך שאני נשארתי לבד על הגג לצלם. נכנסנו גם להציץ לתוך הכנסייה (זו אחת הכנסיות הראשונות שהילדה רואה מבפנים, החושך קצת הפחיד אותה).
אחר כך פנינו לרדת חזרה לתחנת הפוניקולר. בדרך היה שביל שהוביל דרך היער לנקודות תצפית נוספות, אבל לילדה לא היה כח, ושעת הצהריים כבר התקרבה, אז ירדנו בפוניקולר וחיפשנו מקום לאכול בו. אחרי התייעצות קצרה החלטנו להישאר באזור ולא להזיז את האוטו ולהתחיל לחפש חנייה ומסעדות במרכז לוגאנו. נעזרנו בגוגל מפס שהוביל אותנו לבית קפה חביב בשם Café Retro. האוכל היה טעים, אם כי יקר משהו (כמו בכל מקום בשוויץ בו היינו).
-
על בטן מלאה פנינו לחזור לאוטו ולנסוע ללוגאנו עצמה. שוב חששתי מבעיות חנייה, כי השעה כבר היתה שעת צהריים, ושוב התבדיתי לשמחתי. ידעתי שאמור להיות חניון ליד הפארק Parco Civico אז כיוונתי את הניווט לשם, ואכן מצאנו חניון תת קרקעי גדול שלא היתה בעיה למצוא בו חנייה.
בפארק הבטחנו לילדה זמן להתרוצץ כרצונה, ואנחנו נהנינו מרביצה בצל העצים (שימושי מאד ביום קיץ חם) והשקפה על האגם בזמן שהיא מצאה לה ענפים, קליפות עץ ("אמא, תראי איזה קליפה צבעונית יש לעץ הזה!") ועוד אטרקציות דומות. היינו צריכים רק להשגיח שלא תידרס על ידי אופניים חולפים כשהיא חצתה שוב ושוב את שביל האופניים שקועה במשחקי דמיון
. אחרי שעה או שעתיים כאלה, רצינו בכל זאת להסתובב קצת בטיילת. התחלנו בחיפוש אחר גלידה, שנמצאה לא רחוק משם בדוכן על הטיילת, ודורגה על ידי בן הזוג כ"גלידה הטובה ביותר בטיול". המשכנו עוד קצת עד למזרקה, אבל נראה היה שהכניסה לעיר העתיקה בשיפוצים, ולנו עוד היו קניות בסופר לעשות, ולכן החלטנו להיפרד מלוגאנו לפנות למנאג'יו, לכיוון הצימר.
-
כדי להגיע למנאג'יו היינו צריכים לנסוע לאורך אגם לוגאנו עד פורלצה, ומשם למנאג'יו. למרות שקראתי על הכבישים המתפתלים ליד האגם הופתעתי, אפילו ממושבי שליד הנהג, מכמות הפיתולים (הצלחנו גם באותו יום לפספס מנהרה אחת לאורך האגם שחסכה חלק מהפיתולים ונילצנו אותה בימים הבאים), ומכמות הפיתולים בירידה למנאג'יו.
במנאג'יו נסענו ראשית להצטייד בסופרמרקט Conad. לסופר יש חנייה קטנה משלו, שלמרות שהיתה עמוסה הצלחנו למצוא בה מקום פנוי. גם הסופר עצמו היה עמוס, ובמחלקת הפירות והירקות נתקלנו לראשונה במנהג האיטלקי לפיו במחלקת הירקות והפירות אי אפשר לבחור בעצמך, אלא יש מוכר שבוחר ושוקל עבורך את הירקות, ודובר כמובן רק איטלקית, מה שהצריך ממני לתרגל את האיטלקית שלמדתי מראש ב Duolingo, ומבן הזוג להשתמש בגוגל טרנסלייט. הילדה כבר היתה קצת חסרת סבלנות, כך שסיימנו את הקניות מרוטים משהו ופנינו לדירה.
הנסיעה הקצרה לדירה בתוך מנג'יו היתה עמוסה, ופחדנו שנחסום יותר מדי את התנועה בזמן שנחכה לבעלי הדירה שיפתחו את השער לחנייה (היתה בסופר בעיית קליטה בסלולרי שהקשתה על התקשורת בווטסאפ), אך הם הגיעו מיד, ויכולנו לחנות ולהתמקם.
בעלי הדירה התנצלו על העומס, וסיפרו שהוא נובע בחלקו ממופע הזיקוקים שהיה צפוי להתקיים באותו ערב במנג'יו. ידענו כבר על המופע (קראתי עליו בסיפור הטיול של שגב שהמליץ עליו מאד), אך כיוון שהוא התחיל רק ב 22:30 בן הזוג והילדה כבר קרסו באותו זמן מעייפות. אני יצאתי לחצר הדירה ממנה היתה תצפית מצויינת על הזיקוקים והמוסיקה שליוותה אותם, ונהניתי מאד. השילוב בין הכמות והמגוון של הזיקוקים למוסיקה שליוותה אותם היה פשוט מרהיב.
-
יום 3 – Bellagio ו Menaggio.
התעוררנו בבוקר לתחזית לא ברורה. התחזית של גוגל רואה שחורות וחוזה גשם החל משעות הבוקר המאוחרות הן באגם קומו והן באגם לוגאנו. אתר התחזית האיטלקי יותר אופטימי, אך עדיין חוזה כמות מסויימת של גשם (היחס הזה, שבו גוגל חוזה גשם והאתר המקומי חוזה שמש נמשך גם בימים הבאים
). לכן, הוחלט על טיול עירוני בבלג'יו. טיול כזה גם יבטיח יום ללא רכב, שיאפשר מנוחה מהנסיעות הארוכות של אתמול.התעוררנו מוקדם יחסית, ועוד לפני תשע התייצבנו ברציף במנאג'יו (שהיה מרחק הליכה קצרה מהדירה). ההפלגה היתה נעימה מאד. היינו כמעט לבד על הסירה, היתה רוח נעימה, הנופים היו יפים, ולמרות שההפלגה לקחה יותר משחשבנו (היא לקחה כמעט שעה, כי הסירה עצרה גם ב Bellano וב Varenna), בן הזוג, שרגיש למחלת ים, לא סבל, והילדה לא השתעממה.
הגענו לבלאג'יו, ועלינו באחת הסמטאות הציוריות. מצאנו את עצמנו בכיכר ליד הכנסיה, שם היה ספסל שבו אפשר היה לקיים את טקס ארוחת העשר + הימרחות בקרם הגנה. המשכנו לשוטט והגענו ל La Punta Spartivento – נמל קטן על לשון יבשה בקצה העיירה. האזור מאד יפה. היו שם מדרגות שירדו למים, ובמים היו איש וכלב שהשתעשעו להם. נהננו לצפות בהם, אבל כשהילדה ירדה לכיוונם במדרגות היא החליקה (המדרגות התחתונות היו חלקות מאצות) ונפלה קצת למים. למרבה המזל היו איתנו בגדים להחלפה ... המשכנו לתצפית על אחד המזחים, ומשם לפינת דשא מוצלת בה הילדה שיחקה במציאת ענפים והפיכתם לקרן על האף (?!).
אחרי כחצי שעה עד שעה רצינו לחזור לכיוון הטיילת, אבל הילדה רצתה להמשיך במשחק. בהמשך, בטיילת, היא לא כל כך רצתה להסתובב, וגם הקרן-על-האף שלה נשברה, מה שהוסיף לסרבנות הכללית. בינתיים, גם השעה התקרבה ל 12, הילדה היתה צריכה לשירותים (כהפקת לקחים בהמשך – לקחנו אותה בכל בוקר לשירותים לפני שיצאנו מהדירה, ובכל ארוחת צהריים השתמשנו בשירותים של המסעדה) ובן הזוג – שהופקד על חיפוש מסעדה בגוגל מפס, קרא שכל המסעדות הטובות מתמלאות עד אפס מקום קצת אחרי 12. לכן, עזבנו את הטיילת ופנינו לכיוון המסעדה הנבחרת - Trattoria San Giacomo. המסעדה היתה נחמדה למדי, ואחרי הארוחה עוד המשכנו לחפש גלידריה לקנח בה. בהמלצת הפורום הלכנו ל Gelatria del Borgo שהיתה טעימה מאד.
בשלב זה, הרגשנו מיצוי של העיר, והחלטנו לשוט חזרה. עד שתגיע הסירה הבאה צפינו קצת בברווזים באגם, ואז, כרבע שעה לפני שעת ההפלגה הצפויה ראינו שמתחיל להיווצר תור בביתן הסירות, אז הצטרפנו אליו. בפועל, הסירה איחרה איחור ניכר, ואנחנו עמדנו בצפיפות ובחום – לא חוויה מהנה במיוחד. גם הסירה חזרה היתה הרבה יותר עמוסה מאשר הלוך, אבל מצאנו לנו מקום ישיבה, והילדה אפילו נרדמה תוך כדי ההפלגה.
-
חזרנו לדירה למנוחת צהריים, שלאחריה בן הזוג ואני רצינו לקום ולטייל במנג'יו. הבעיה היתה, שאחרי שהגענו לדירה, הילדה לא רצתה לעזוב את ארגז המשחקים ולצאת
בסופו של דבר פיתינו אותה בהבטחות לשרידי מבצר, ויצאנו להסתובב בעיירה.הלכנו פחות או יותר לפי מסלול מאתר התיירות של מנאג'יו: התחלנו ב Piazza Garibaldi, שנמצאת בקצה הדרומי של הטיילת, ממש ליד הטירה. משם טיפסנו לכיוון שרידי המבצר וירדנו חזרה לטיילת. הלכנו לאורך הטיילת לכיוון צפון. בצפון הטיילת יש מיני-גולף, והילדה הוקסמה מצפייה במשחקים שם. קצת אחריו חזרנו דרומה, ועצרנו גם לזריקת אבנים למי האגם וצפייה בברבורים. סיימנו את היום בארוחת ערב בדירה.
-
הי לילך הצטרפתי לטיול שלך
אהבתי מאוד את אגם מאג'ורה וטיצינו
מחכה לסיפור ולתמונות
לוגאנו וקומו מחכה במגירת החלומות....
-
דפנה – כיף שהצטרפת!
יש חלקים מאגם קומו שנשארו גם במגירת החלומות שלי (כל החלק הצפוני, שלא טיילנו בו משיקולי זמני נסיעות עם הילדה). ועוד מעט מגיעים לאגם מאג’ורה הנהדר …
יום 4 – Villa Carlotta ומתחם הבריכות Splash e Spa
קמנו לעוד יום של תחזית לגשמים משעות הצהריים. מכיוון שכך, החלטנו להתחיל את היום בוילה קרלוטה, מצויידים במטריות, ולראות כמה נספיק לטייל לפני שהתחזיות על הגשמים יתממשו. נסיעה קצרה מהדירה לאורך הכביש שעובר לצד האגם הביאה אותנו לוילה. לפני ואחר הוילה יש מגרשי חנייה, ומצאנו מקום במגרש חנייה עם מדחן מעט אחריה, ממש ליד שפת האגם. אפילו הנוף ממגרש החנייה לאגם היה קסום.
נכנסנו לוילה, והתחלנו בסיור בגנים. הגנים מרשימים ומעוצבים, ויש מהם נוף יפה של האגם, אם כי הילדה פחות התחברה אליהם. לאורך המסלול בגן יש שילוט, כולל זמני ההליכה, ובן הזוג היה משועשע לראות של כל התקדמות קצרה של 100 מטר זמן ההליכה הנותר בשילוט התקצר ב 5 דקות.
עצרנו לארוחת עשר באיזור הפיקניק בגנים, ובינתיים התחילו רעמים, שהפכו לטפטוף, שהפך לגשם שוטף. פתחנו את המטריות ומהרנו לתוך הבית עצמו. בתוך הבית יש תצוגה של חפצי אמנות שונים (פסלים וציורים) שלא הרשימו מאד את הילדה, אבל העברנו שם זמן קצר עד שהגשם נפסק.
עם ההפוגה בגשם יצאנו החוצה, אל המדרגות המרשימות של הוילה. בהתחלה, מצאנו בריכה שבה שחו צבים (כזכור, הילדה אוהבת צבים). בהמשך, הילדה נהנתה מאד לזרוק אבנים לאחת השלוליות ליד המזרקה המפוארת שבכניסה לוילה. היא היתה יכולה להמשיך בכך שעות, אבל לנו לא היה מקום לשבת (כי כל הספסלים היו רטובים), ושעת הצהריים התקרבה. עשינו עוד סיבוב קצר בחנות המזכרות של הוילה, כדי לקנות לילדה מחברת לציור (הבאנו לה מהבית חוברות צביעה, אך לא דפים חלקים לציור) וחזרנו למנאג'יו.
-
חיפשנו מקום לאכול בו צהריים, לא רחוק מהדירה, ובעזרת גוגל מאפס מצאנו את Osteria Il Pozzo, מסעדה ביתית לא רחוק מהדירה, ב Piazza Garibaldi, שם אכלנו צהריים. בדרך חזרה מהארוחה התחיל שוב הגשם להתחזק, ולכן בחרנו להמשיך בתוכנית ליום גשום – מתחם הבריכות Splash e Spa שליד Monte Tamaro בשוויץ. אמנם היה מדובר בנהיגה לא קצרה, של כשעה, לאורך אותם כבישים מתפתלים סביב האגמים, אבל מזג האוויר לא השאיר הרבה ברירות ...
בדרך לבריכות הילדה נרדמה באוטו (בפעם היחידה בערך בטיול), והגשם התחזק ונחלש חליפות. כשחצינו את לוגאנו הגשם היה כל כך חזק שהיה קשה לראות כמה מטרים קדימה, וגם אחרי שחנינו במגרש החנייה (בתשלום) של המתחם עוד נזקקנו למטריות בדרך למתחם עצמו. המתחם לא זול, אבל מאד נחמד. שילמנו על כרטיסים ל 4 שעות (שכחתי לבקש את הכרטיס המשולב עם מונטה תמרו, שתכננו לבקר בו בימים הבאים), קיבלנו צמידים, אחסנו את הדברים בלוקר, ופנינו לבריכות.
המתחם היה מלא באנשים, אך הצפיפות לא היתה מאד מעיקה. התחלנו מבריכת הגלים. הבריכה מתחילה מעומק אפס ומעמיקה בהדרגה עד לעומק גדול יותר, ואינה מחוממת. כשהתחילו הגלים הם קצת הפחידו את הילדה. לכן, פנינו לאיזור של מגלשות ומתקנים משפריצים לילדים קטנים, שהילדה מאד נהנתה ממנו, וגם צברה בהדרגה ביטחון לגלוש אפילו על הבטן. לאחר מכן נכנסנו לבריכה הגדולה והמחוממת, שיש בתוכה גם פינות ג'קוזי שונות, ואפילו הילדה למדה להנות מהבועות. באיזשהו שלב התחלנו למצות את הבריכה הגדולה, והבנו שאחרי הבריכה המחוממת מקפיא מדי בשבילנו בבריכת הגלים. גם המוסיקה במתחם היתה לנו קצת חזקה, ומקומות הישיבה מחוץ לבריכה היו תפוסים כולם. ואז, גיליתי שגם בחוץ יש בריכה פתוחה אך מחוממת (כך שזה לא מפריע, להפך נחמד להרגיש טיפות גשם על הראש תוך כדי ישיבה בפינת ג'קוזי), בלי מוסיקה, מול הנוף להר תמרו (שנבקר בו בעוד יומיים). היה שם פשוט נהדר.
בסופו של דבר הגיע הזמן לזוז, במיוחד משום שעוד רצינו להספיק לעשות קניות בדרך חזרה למנג'יו. הגשם כבר הפסיק כמעט לגמרי, אבל גיליתי שהרסתי חלקית את המטריה שלי כשתקעתי אותה בחורים למטריות בכניסה למתחם. בדיעבד, לא נזקקנו עוד למטריות בהמשך הטיול ...
הנסיעה חזרה בנופים משובצי עננים ורעננים מגשם היתה יפה מאד. אחרי חווית הצפיפות בסופר במנג'יו החלטנו לחפש סופר בדרך. בנסיעות הקודמות הבחנתי בכמה מרכזי קניות שנראה היה שיש בהם סופר מרקטים קצת אחרי פורלצה Porlezza (בדרך למנג'יו), ונכנסנו לראשון מביניהם, שהיה סופר של חברת Iperal. היה קצת עמוס בחנייה, אבל מצאנו מקום פנוי (רק ביציאה גילינו שיש עוד המשך לחנייה). הסופר התגלה כגדול ומאובזר והצלחנו למצוא בו גם קערות קטנות (שמשום מה לא היו בדירה), סל קניות רב פעמי (שימושי כי באיטליה משלמים על שקיות כמו בארץ) ושאר השלמות קטנות ונחוצות.
משם המשכנו לדירה במנג'יו עייפים אך מרוצים.
-
יום 5 – Monte Bre ו Gandria
התחזית ליום זה צפתה הפסקה בגשמים, מה שהתאים בדיוק לחלק שעוד לא הספקנו בתכנית לאזור קומו ולוגנו – הר Bre. ההר נמצא ממזרח ללוגנו (בדיוק בצד השני של העיר ביחס למונטה סן סלבטורה שהיינו בו לפני 3 ימים), וגם אליו עולים בפוניקולר.
ביום הקודם, כשעברנו דרך לוגאנו, עברנו גם ליד תחנת הפוניקולר והסתכלתי לראות אם יש חנייה. היה נראה שאכן יש חנייה תת קרקעית קצת לפני התחנה. נסענו לכיוון לוגאנו וחיפשנו את החנייה מאתמול, אבל במקום שאותו זכרתי היה כתוב משהו אחר על השלט. המשכנו לחפש חנייה אחרי תחנת הפוניקולר, לא מצאנו, ואז שמנו לב שממש ליד התחנה עצמה יש מספר קטן של חניות ברחוב – ואחת מהן פנויה! החניות היו ל 4 שעות. ברכב השכור היתה מעין מדבקה על השמשה שאפשר היה לסמן בה את שעת החנייה. היא היתה קצת קרועה ולא מדויקת, אבל קיווינו לטוב. בינתיים, מתוך סקרנות, הלכתי להסתכל במקום שבו ראיתי חנייה ביום הקודם. מסתבר שאכן היה שם חניון, אבל השילוט אליו מופיע רק מהצד השני :-\. בכל מקרה, גם החניון הזה היה מוגבל בזמן, כך שהשארנו את המכונית באותו מקום.
הפוניקולר יוצא כל חצי שעה, כך שהיתה לנו המתנה ארוכה (זו בעייה עם פוניקולרים ורכבלים רבים בשוויץ, שלמדנו להכיר במשך הטיול). בסופו של דבר, הגיעה שעת היציאה ועלינו לראש ההר. באתר של מונטה ברה ראיתי שיש מסלול מעגלי מומלץ שמופיע שם בהבלטה: 20 דקות ל Aldesago, עוד 40 דקות משם לכפר ברה, ועוד 40 דקות חזרה לרכבל. סה"כ 2.6 ק"מ. בתחנה העליונה, בזמן הטקס היומי של ארוחת עשר ומריחת קרם הגנה חיפשתי בין השלטים הרבים שלט ל Aldesago ולא מצאתי כזה. החלטתי לנסות לרדת בעקבות שלט שהבטיח הליכה של 5 דקות לתצפית פנורמית. הגענו למסעדה שממנה אכן יש תצפית יפה על אגם לוגאנו, ולידה יש מגרש משחקים חמוד, אבל לא מצאנו את תחילת המסלול.
בן הזוג עלה בחזרה לתחנה העליונה של הרכבל והחליט שפשוט נלך בעקבות השלטים ל Bre (ומשם נראה אם יש המשך ל Aldesago).
התחלנו ללכת. הדרך מובילה בירידה, בהתחלה דרך יער, ואז נפתח נוף יפה לכפר, ששערנו שהוא הכפר ברה, ולאגם לוגאנו. ירדנו עד לכפר, ולא מצאנו שילוט להמשך המסלול. בינתיים גם נהיה מאוחר, היה ברור שנצטרך לחזור בעלייה, וצריך עוד להספיק לאכול ארוחת צהריים במסעדה בראש ההר ולחזור לאוטו בזמן (כאמור, הפוניקולר יוצא רק כל חצי שעה).
אחד מהשלטים בכפר הוביל לכאורה לתחנת הפוניקולר בדרך אחרת, והחלטנו לגוון (במיוחד שחזרה בדרך בה ירדנו כללה בהכרח עלייה בהרבה מדרגות שחלקה בשמש). התחלנו ללכת לאורך כביש, ובהמשך היה נראה שהשביל פונה ליער. נכנסנו ליער. הילדה היתה מאושרת למצוא "שרביטים" (כלומר ענפים) ו"אבקת קסמים" (כלומר ענפים לחים מהגשם שירד אתמול, שהתוך הלבן שלהם נחשף וניתן היה לפורר אותו) והלכה יפה. ככל שהתקדמנו בשביל הוא הלך ונעשה צר, ובשלב מסויים הגיע לגדר חשמלית נגד מעבר בקר ונפסק.
לא היתה ברירה אלא לחזור אחורה, ולעלות בדרך בה הגענו, על אף החום ולחץ הזמן. בן הזוג סחב בגבורה את הילדה על הכתפיים, והיא גם הלכה בגבורה חלק מהדרך, למרות שהיתה עייפה, והגענו בזמן בדיוק כדי לרדת בפוניקולר האחרון שהיה מאפשר לנו להגיע לאוטו תוך הזמן הקצוב בחנייה, ולקנות לפני זה גלידות לילדה (שכבר היתה רעבה מאד) ולנו בקיוסק בראש ההר.
-
היי לילך, תודה על השיתוף
התמונות מקסימות ומעוררות געגוע
(ביקרנו באיזור ממש מזמן
בירח הדבש)ונראה שבהחלט יש עוד המון מה לראות, בכל הרכב!
-
היי
כמה שאת מזכירה לי נשכחות. הפעם לא מהטיול עצמו אלא מהתיכנון. מאוד רציתי מסלול רגלי שיחבר בין מונט Bre ל Gandria, חקרתי על זה לא מעט, אפילו התייעצתי פה בפורום. ואז גיל הוריד אותי מזה. באמת, כל הכבוד שניסיתם
נ.ב. לגיל יש קרדיט מאוד חזק על הטיולים של שגב ושלי אז…
תמשכי.. תמשיכי..
מחכה בסבלנות לראות את Gandria המדהימה
שבת שלום
לימור
-
צפנת – איזה כיף לקרוא את הפידבק שלך
ואיזה כיף בטח היה לכם לעשות ירח דבש באזור כזה. גם אנחנו אולי נרצה פעם לחזור ולחוות את האזור בזוג …לימור – תודה שאת ממשיכה לטייל איתי
אנחנו לא בדיוק ניסינו לחבר רגלית בין מונטה ברה לגנדריה (היה נראה לנו קצת מאתגר מדי עם ילדה קטנה), אלא לעשות מסלול מעגלי סביב הפסגה. היה מאכזב קצת שלא הצלחנו (והשילוט הלא ברור היה מתסכל משהו), אבל עדיין הנופים בירידה לכפר ברה היו יפהפיים.ואם שכחתי לציין (סליחה!), קראתי גם את סיפור הטיול של גיל ובהחלט גם לו מגיע הרבה קרדיט על התכנון
.ועכשיו נמשיך באמת את הסיפור של היום החמישי, ונגיע לגנדריה:
השעה כבר היתה שתיים, עוד לא אכלנו צהריים, וחששנו גם מבעיות חנייה וגם ממסעדות סגורות לסיאסטה. התלבטנו אם לחפש מקום לאכול בו במרכז לוגאנו או בגנדריה. בלוגאנו כבר ידענו איפה למצוא חנייה ולכאורה היה יותר סיכוי למצוא בה מקומות פתוחים, אבל כשביקרנו שם בפעם הקודמת לא ראיתי אף מסעדה מעניינת חוץ ממקדונלדס, וגם רציתי מאד להספיק לבקר בגנדריה ביום האחרון לפני שעוברים לאגם מאג’ורה. לכן, החלטנו להמר על גנדריה.
מצאנו חנייה בקלות בחניון בתשלום שמעל גנדריה (כשתכננתי את הטיול התלבטתי איך למצוא את החניון – אין הרבה אפשרויות. נוסעים בכביש שסביב האגם עד השלט לגנדריה, ואחריו יש חניון). ירדנו במדרגות מהחניון והגענו לפיצול – מצד אחד שלט שמוביל למסלול הזיתים, ומצד שני שביל שמוביל למה שנראה כמו הכניסה הראשית לכפר. איש שפגשנו אישר את השערתנו שקצר יותר ללכת דרך הכניסה הראשית, וכיוון שהיינו רעבים פנינו לשם. כרגיל, נעזרנו בהמלצות של גוגל מאפס, וכיוונו את עצמנו למסעדה Locanda Gandriese. למרות שהלכנו בדרך הקצרה יכלנו להתרשם מהסמטאות הציוריות של הכפר ומהנוף היפה לאגם. לגוגל מאפס היה קצת קשה לנווט בין הסמטאות הצפופות בכפר, אבל מרכז הכפר
לא גדול, ובעזרת השילוט מצאנו את המסעדה בקלות.
לשמחתנו, המסעדה היתה פתוחה, והיו להם מקומות עבורנו, אמנם לא על המרפסת, אך ליד חלון שפונה אליה וניתן לראות ממנו את האגם. האוכל היה טעים, אך יקר למדי (אפילו בהשוואה לשוויץ), והשירות לא היה זריז במיוחד. לא היו מנות ילדים, כך שיצא שהזמנו לילדה דג (היא אוהבת דגים) שהיה המנה היקרה ביותר שהזמנו, וכמובן שהיא לא מאד נהנתה ממנו
. בניגוד להרגל בימים קודמים לקנח בגלידריה, כאן לא היתה אופציה כזו, אז אכלנו את הקינוח במסעדה, על המרפסת שהתפנתה בינתיים מול האגם היפה.כשסיימנו את הארוחה היה כבר מאוחר, היה חם, והיינו עייפים, ולכן לא טיילנו במסלול הזיתים, אלא טיפסנו למכונית בדרך אחרת מזו שירדנו בה, בין הסמטאות של הכפר (ציוריות כבר אמרתי?), תוך משחק "מחבואים" עם הילדה.
חזרנו לערב אחרון בדירה במנג'יו. בדרך היתה "טרגדיה" קטנה – הבאנו לילדה כמה בובות של גיבורי על מביצי קינדר שהעסיקו אותה בזמן ההמתנה במסעדות. כשהגענו לדירה גילינו שסופרמן כנראה נפל לי מהכיס במהלך הביקור בגנדריה. הילדה התאכזבה, אבל מכיוון שהיתה לה עוד בובת סופרמן אצל סבא וסבתא בארץ, התנחמה במהירות.
אני יצאתי לסיבוב פרידה מהטיילת במנג'יו בזמן שבן הזוג והילדה נחו בדירה (זה עוד יתרון של מיקום הדירה במנג'יו – אפשרות בשבילי לעשות טיולון עצמאי בלי צורך להזיז את האוטו ולנהוג לבד). כתבנו בספר האורחים של הדירה, והלכנו לישון לקראת יום המעבר לאגם מאג'ורה.
