הסיפור שלי על ענקים, גמדים, וטרולים במידות לחסכנים
-
חזרתי כדי לסיים...לא רק מלאכים בני אדם...
גם מלאכים משמיים שמרו לנו עליו.
שבוע טוב לכולם!
חזרתי לכאן אחרי הפסקה נוספת שלקחתי עם סיום פרק פראג בסיפורי.
בזמן הזה עלו לי מחשבות בראש...
והם הביאו אותי למסקנה ולהחלטה שיהי מה עליי לסיים את הסיפור עוד השבוע!
יש כאן תופעה שחוזרת על עצמה בפורום שלקראת סוף סיפורי הטיולים (בעיקר לבעלי השרשורים הארוכים, אך לא רק) מתמעטות התגובות, גם אצל הכותבים הוותיקים ביותר, וזה בעצם איתות של הקוראים בשבילנו (הכותבים) לסיים!
בסיפור הזה אני חייב לציין (בניגוד לסיפור היוסמיטי) ליוו אותי חברים טובים כאן מהפורום בתגובות לאורך הסיפור, וכך עם קצת עזרה מחברים כאן בפורום שרדתי עד עכשיו את כל הזמן הארוך הזה.
הפעם (שוב בניגוד לאז) לקחתי גם פסקי זמן ארוכים יותר במהלך ימי הכתיבה, כדי להתמלא כל פעם באנרגיה מחודשת כדי להמשיך הלאה עם הכתיבה המתישה הזאת (ואני רואה שגם אצל כותבים אחרים קיימות ההפסקות הללו).
עכשיו הגעתי לנקודה שיש לי עוד לא מעט לספר, והמחשבות שעלו לי בראש החזירו אותי בדיוק שנה אחורה בה הייתי פחות או יותר באותה הנקודה, ואז קיבלתי כמה עצות טובות מכמה אנשים טובים כאן בפורום שרשמו לי אז שאולי כדאי לעשות מאמץ מרוכז, ולסיים את הסיפור בתוך שבוע...
ואני עניתי אז לאותם אנשים טובים שקיבלתי את העצה שלו (ושלהם), וזה לא ייקח שבוע ימים אלא שלושה ימים בלבד לכל היותר עד שאסיים.
אז... בקיצור תתכוננו ל3 ימי מרתון שבסופם (או במהלכם) אשמח מאוד לקבל פידבק ממי שאהב.
אז מה יהיה לנו באותם שלושת ימי המרתון ?
את שלושת פרקי הסיום של הסיפור!
היום אספר על גיבורי המערב הפרוע האמיצים והענקים.
מחר אספר לכם על הפרק מארץ האגדות והגמדים.
ומחרתיים אקנח בפרק הסיום עם התודות והסיכומים.
...וייתכן שאוסיף איזו הפתעה אחת או שתיים אחרי סוף הסיפור למעוניינים...
אז נצא לדרך ???
תתכוננו כי עוד היום במרתון אנחנו מתחילים!…
-
איך נפלו גיבורים... אל תוך מלכודת התיירים!פרק סיום מס’ 1 - גיבורי המערב הפרוע האמיצים והענקים
אנחנו בסיפור נפרדים היום מהרי הענקים של צפון צ'כיה, וגם מאלו מהצד הפולני של הגבול, וסוגרים מעגל מתחילת הסיפור ומהטיולים של הימים הראשונים, אז סיפרתי על טיול הבוקר שלי (לבד) אל שמורת קרפץ הנמצאת בצד הפולני של הרי הענקים.
אז ככה...
ניב, אתה זוכר ששאלת לגבי השמורה הנוספת בה טיילתי בצד הפולני של הרי הענקים בדרך חזרה לצימר אחרי הטיול בקרפץ?
שאלת אז ורשמתי לך שמדובר בשמורה בשם Wodospad Szklarki , ובכוונה אז זאת הייתה רק טעימה קטנה מאותה השמורה, וכל זה מדוע?
כי חזרתי אליה להשלמות ביום האחרון של הטיול!
אם כך אנחנו עוברים במעבר חד אל יום ב’ ה- 30/7 בדרכנו חזרה אל ורוצלב .
חיפשתי מסלול טיול אחד קצת יותר ארוך שיתאים להרכב המשפחתי המלא..., ולאור המגבלות בהן היינו נתונים זה דרש ממני קצת יותר מאמץ ויצירתיות כדי למצוא אחד כזה..., אז חיפשתי... חיפשתי...ומצאתי!, ואמרתי לעצמי: “יגעת ומצאת תאמין”, וקלעתי בול!!!
אשתי עקב הדורבן ברגל קנתה מקלות הליכה לפני הטיול, וזה היה הרגע לשלוף אותן ולעשות בהן שימוש ראשון וגם אחרון בטיול.
ביתי קנאה בה אז נתתי לה את מקלות ההליכה שלי (שאני לא עשיתי בהן שימוש כלל בטיול זה).
הבן לשם שינוי היה הנלהב מבין החבורה לטייל, וככל שהטיול התקדם לקראת סופו הוא היה המדרבן לפעילויות השונות, וההספק המשפחתי שלנו היה מצויין בימים האחרונים!
אז אנחנו יוצאים למסלול הזה ומשלמים בקופה סכום סמלי (בזלוטי פולני כמובן), ומשפחתי בהרכבה המלא הופכת להיות משפחת גיבורים: אין שום תלונות, אין קיטורים, כולם צועדים יחד בכיף ובניחוחות במסלול מוצל וקליל, וסוף סוף גם במסלול טיול בטבע שהוא שלם ולא במקטע קצר - מה שכל כך ייחלתי שיקרה במהלך הטיול קרה כאן,
ומבחינתי זאת הייתה ממש התגשמות של חלום!
-
אחרי הליכה נינוחה בת כ-20 דקות לערך, אנחנו מגיעים עד לתחתית המפל ושם עוצרים, נחים במקום, צופים במפל היפה ומצטלמים כולנו.
סוף סוף אפשר לחוש את הטבע במלוא הדרו ויופיו, ולאורך מסלול טיול הליכה שלם (ולא קצרצר), ולעשות זאת ביחד עם שאר בני משפחתי, ולא לבד כך שהחוויה מבחינתי הייתה מושלמת.
יש המשך למסלול בעליה אל ראש המפל, ואחרי המנוחה הקלה למטה שבה אני מחפש זוויות צילום טובות, וזה גורם לי קצת מתרחק משאר בני משפחתי כדי למצוא את אותן הזוויות, וכשאני מרוכז בצילום קורה משהו בלתי צפוי…
כי כשאני חוזר בתום הצילומים, ואז קורא לאחרים להצטרף אליי להמשך...
אני מסתכל אחורה ו.... מאוחר מדי!
איחרתי את הרכבת ואיבדתי את אישתי ואת הבת שלי!
וכל זה מדוע???
כי הן כבר היו שקועות עמוק בתוך דוכני המזכרות הצמודים לתחתית המפל.
אני מנסה לשכנע אותן שזה הורס את כל החוויה של טיול הטבע שכל כך עמלתי שיצליח, והוא הצליח עד כה, ואם הולך לנו עד עכשיו מצויין, למה לא להמשיך?...
הבן שלי לגמרי מסכים איתי ומצטרף אליי להמשך, אבל אני רוצה גם את הבנות...
אך כל ניסיונות השכנוע שלי עולים בתוהו וללא הואיל.
הן כבר התעייפו מההליכה, והן כבר מצאו משהו יותר מעניין מבחינתן,
וכך נפלו גיבורים (גיבורות נכון יותר להגיד) אל תוך מלכודת התיירים!
-
מצורפות תמונות משמורת Wodospad Szklarki ומהמפל בסוף המסלול
-
אז מדובר במסלול באמת קצר, קליל ומומלץ מאוד, שנמצא על הדרך מצפון צ'כיה לכיוון ורוצלב, כך שזה ממש מסתדר לתוכניות טיול או בהלוך מורוצלב אל צפון צ'כיה או בחזור (למי שבא מורוצלב כמונו).
שווה להגיע עד לראש המפל כי שם המראות יפים לא פחות מאשר בתחתית המפל, וגם פחות צפוף מאנשים (שמטבע הדברים מתמקמים בתחתית המפל).
*אציין שביום טיולנו שם הייתה בהחלט תנועה של מטיילים במקום, אבל זה בהחלט היה נסבל, ולא הורגשה צפיפות רבה מדיי כפי שהורגשה לדוגמא בשמורת האדרשפך שבצפון צ'כיה בשעת צהריים מקבילה לשעה בה אנו טיילנו.
-
-
כשאני ובני חוזרים ממעלה המפל כלפי מטה, הבנות כבר סיימו עם קניית המזכרות והן מרוצות.
יש גם גלידה במקום אז כמובן יושבים ואוכלים, ועכשיו כולם מרוצים (למרות שאני הכי פחות מכולם כי הייתי מעדיף שהן ימשיכו איתי ועם בני במסלול הטיול עד למעלה).
החזרה היא שוב בצעידה של כולנו ביחד, וההנאה מהטבע הטהור חוזרת לשורותינו,
אבל מה מחכה בסוף המסלול או בעצם בתחילתו?
ניחשתם נכון!, הבנות חוזרות אל הדבר האהוב עליהן בטיול כולו, ואלו עוד דוכני מזכרות שיושבים ממש על הכביש מול החניות של הרכב.
שימו לב – יש בעיית חניה במקום כי מקומות החניה מול הכניסה לאתר לא רבים, ואנחנו המתנו כמה דקות, וערבנו לרכב שיצא מהמקום כדי שנוכל להחנות שם, והבעיה הזאת תלך ותחמיר ככל שתגיעו בשעה מאוחרת יותר אל השמורה.
לסיכום: למה להרוס מסלול טבע כזה יפה עם מלכודת התיירים המקוללת הזאת?
מילא בכניסה לשמורה יש דוכנים, וזה בסדר וקיים גם באתרים בשמורות במערב אירופה, אבל ממש על המפל לשים דוכני עתיקות ודוכן גלידות? זה לעולם לא היה קורה באוסטריה, או בשוויץ או במדינה מערב אירופאית רצינית אחרת.
זה יותר מתאים לארץ כמו טורקיה, ובעניין הזה יש לפולנים עוד הרבה מה ללמוד...
בסיום הטיול אני מנצל את הזמן הזה שהבנות “מבלות” להן במלכודת התיירים,
ואני אישית נפרד מהסלעים הענקים שקיימים גם בשמורה זו, ושאותם פגשתי בשמורות קרפץ בפולין (סלע Kotki וסלעי Pilgrims Rocks) , וכמובן בשמורת Adršpach-Teplice שבצפון צ'כיה.
-
מצורפות תמונות אחרונות משמורת Wodospad Szklarki - יום ב' 30/7/18
-
לגבי תגובות, לא יודעת מה אחרים חושבים, אבל לי קשה להגיב יותר מדי פעמים בשרשור כזה, אלא אם כן יש לי משהו ספציפי מעניין לומר לגבי הסיפור. אחרת, פשוט אין מה לכתוב, אז לדעתי בדיוק לשם כך נוצר כפתור ה"תודה", אז ממליצה להתייחס גם אליו בתור תגובות של מי שרוצה להגיד "קראתי, ותודה".
דרך אגב, הפורום לא מקל על תגובה. לוקח שעות עד שעולה לי המסך של התגובה, ומאפשר לכתוב משהו. בטאבלט זה טוחן שעות עד שמתאפס בקושי, בפיירפוקס ב-PC הוא מגיע למצב של not responding, ושואל אותי אם לעצור את הסקריפט שרץ.
בנסיון הקודם עצרתי את הסקריפט והתוצאה – לא הסכים לשלוח. מנסה הפעם שוב. -
פסגות,
לא לקחתי בחשבון שלוקח כל כך הרבה זמן עד שמגיעים לכתוב תגובה, וזה עוד באג (מיני רבים) של האתר הזה, כי דווקא אצלי בנייד מתאפשרת תגובה די מהר, אבל ייתכן שאחרים מאוד סובלים מכך בדיוק כמוך וזאת באמת בעיה.
כמו כן מקבל את זה שכפתור "התודה" הוא גם מדד לעניין של הקוראים בסיפור, וגם כמובן מד הצפיות, ואני בהחלט מתייחס לזה, ולכן המשכתי בסיפור גם בתקופות שהיו פחות תגובות.
אני גם מסכים איתך לחלוטין שבשרשור ארוך קשה להגיב יותר מדי, ודווקא את בתגובות הקצרות שרשמת לי (ובפעמים לא מועטות) במהלך הסיפור עזרת לי מאוד להרגיש לא לבד כי הבעיה העיקרית זאת הבדידות בכתיבה כאן, אז לכן בדיוק בגלל זה, ובגלל שהמגיבים בשרשורים האלו מחכים לסוף כדי לרשום את תגובתם, החלטתי לעשות את המאמץ האדיר הזה מבחינתי כדי לסיים בתוך 3 ימים את הסיפור שלי.
-
גיבורי המערב הפרוע האמיצים אל זירת הפשע שוב חוזריםאנחנו חוזרים יום אחורה בטיול, ועושים זאת באמצעות קפיצת נינג’ה אקרובטית במיוחד, ונוחתים היישר אל יום א’ 29/7/18 , שזהו יום פעילויות האקסטרים של משפחתי שכוללות: פארק חבלים, מגלשות הרים, אופניים ורכבלים, בחלוקה שוויונית בין שני ישובים: הארחוב ושפינדלרוב מלין.
הילדים שלי עושים הכנה מדוקדקת ליום הזה, והבן מלמד את הבת במתקני הצימר קפיצות שונות בטרמפולינה, ותרגילי פרקור ונינג'ה שונים ומשונים, וכמו גיבורי המערב הפרוע שדוהרים על סוסים, הוא מכין אותה למשימה הראשונה להיום והיא: פארק החבלים של...המקום שחזרה אליו היא מבחינתנו חזרה אל זירת הפשע...והיא כמובן העיירה שפינדלרוב מלין!
לפני שאנחנו יוצאים לדרך אנו עורכים טיול בוקר קצרצר בעיירה "שלנו" Rokytnice nad Jizerou, ואני מצלם את בתי הישוב בעליה אל היער, לאחר מכן אנחנו אוכלים ארוחת בוקר בריאה המכילה דגנים ומוצרי אנרגיה שונים (כדי לחזק את השרירים), ויש לנו, לצערנו, שכנים חדשים – דיירים שהגיעו לצימר שלנו יום קודם (ועליהם כבר סיפרתי שלא מצאנו שפה משותפת איתם...), כך שאנו מעדיפים לצאת מוקדם יחסית אל הדרך בכיוון שפינדלרוב מלין, ובנסיעה ברכב בדרך צרה ומפותלת שזכורה לנו היטב מהפעם הקודמת, והיא: דרך השדות והסוסים (בלי הסוסים - זוכרים?)
וכראוי לגיבורי המערב הפרוע שלקראת המשימה דרוכים וערוכים, אני שם דיסק במהלך הנסיעה ברכב עם השיר שהכי מתאים ליום הזה ולגיבורנו האמיצים…
-
-
בפארק החבלים של שפינדלרוב מלין אנחנו לראשונה בטיול פוגשים (חוץ מקצת בפראג) את אלו שממש ממש לא התגעגענו אליהם בטיול הזה (והיה לנו נחמד קצת בלעדיהם), ואלו...ניחשתם נכון: הישראלים!
אפשר ממרחק לזהות אותם גם במראה וגם בשפה (שנשמעת ממרחקים) ואי אפשר להתבלבל!
מסתבר שדווקא כאן בפארק החבלים של שפינדלרוב מלין מצאנו את כולם, את כל אלו שהסתתרו ולא הרגשנו את נוכחותם באף מקום אחר בו בקרנו בצפון צ'כיה.
היו שם לפחות עוד 4 משפחות ישראליות חוץ מאתנו, וכולם ממתינים בתור להסברים של הנינג'ה המקומי (שהייתי חוסך ממנו הסבר לו רק היה מגייס איזה מתורגמן לצדו - אחד דובר עברית שיסביר לכל מי שהמתין שם, וגם לאלו שבאו אחרינו להסבר הבא...).
הוא מספק לכולם את החבלים וטבעות הקשירה שאיתן מחליקים בין העצים שם בפארק, והוא גם המשגיח במקום שאמור לפתור בעיות תפעוליות לאלו המתקשים, ואף להוריד מהעצים את מי שטיפס על אותו עץ גבוה, ועכשיו הוא צריך שיורידו אותו מאותו עץ גבוה עליו הוא טיפס....
רמז: יש אחת כזאת – ניחשתם בטח כבר מי היא?…
הבן שלי כמו נינג'ה אמיתי צולח את כל מסלול החבלים בגבורה וכיאה לגיבור מערב פרוע אמיתי, הבת לעומת זאת מתחילה בסדר, אבל בהחלקה במקטע קצת יותר ארוך היא לא מסתדרת עם הטבעות, ואחרי שכבר מעבירה אותן על החבלים לקראת ההחלקה היא תופסת פיק ברכיים, וגם נלחצת מהבאים בתור אחריה שכבר ממתינים לא מעט זמן עד שהיא תזוז, ולא נעים לה לעכב קבוצה שלמה של ממתינים אז היה מוותרת.
היא מבואסת מאוד מהכישלון, אז הפיצוי שאני מעניק לה זאת גלישה במגלשת ההרים הסמוכה, אליה אנחנו חוזרים בפעם השנייה אחרי אותן מאורעות של הביקור הקודם במקום (להזכירכם: הכמעט תאונה שלי עם החבטה שספגתי ביד, והמצלמה שהתקלקלה).
הצ'כים מאוד זולים וגם מאוד הוגנים, ולכן אנחנו מקבלים זיכוי על כרטיס פארק החבלים שקנינו לביתי וממירים אותו לגלישה במגלשות ההרים.
אני גולש סולו עם ביתי בזהירות ובהצלחה, ואח"כ קונה לה גלידה והיא קצת נרגעת מהבאסה...
רק קצת כי כשחוזרים אל הבן שמלווה כל הזמן ע"י אשתי שמתעדת בטלפון שלה את ביצועיו, הוא לועג לביתי שנכשלה במשימת גיבורי המערב הפרוע, וטוען שהיא לא יכולה להיכנס לקטגוריית הגיבורים האמיצים, והיא בוכה ולוקחת ללב את תחושת העלבון והכישלון.
אני מנסה להרגיע את הרוחות ומזכיר לבני שהוא עודד את הבת, והכין אותה למשימה, והיא אמנם לא צלחה אותה, אבל לא צריך ללעוג לה על כך, כמו שלא צריך ללעוג לחלשים בחברה, לנכים ולמוגבלים, והיא עשתה כמיטב יכולתה ואולי בפעם הבאה זה יצליח לה יותר...
אני סוגר בשבילם מעגל ומזכיר לשניהם שוב כמו אז כשרבו על מקום הישיבה בנסיעה ביום הראשון בדרך לצימר, כשביקשתי שיקבלו השראה מהאחים ההרים הענקים הצ'כי והפולני שחיים בהרמוניה זה לצד זה, ואז ביתי ויתרה לבן ואפשרה לו לישון עליה במושב האחורי של הרכב, וגילתה אבירות נפש, וזה מבחינתי הרבה הרבה יותר נשגב מאשר לצלוח את מסלול הנינג'ה של פארק החבלים.
אני מזכיר להם (שוב) ואומר להם: “אתם אחים, אחים בדם, ואחים לנשק מול כל המכשולים, ומול אלו שאת רעתכם רוצים”.
אחרי גלישה משותפת שלי עם שניהם במגלשת ההרים (לבת זאת הפעם השנייה ), כשהם טסים בירידה (אבל בזהירות) הם מתפייסים שוב, וחוזרים לצחוק ולהתבדח זה עם זה אחרי שמזמינים להם שם בקיוסק שליד המגלשות מילקשייק טעים, ואז אני מנצל את הרגע כדי לומר להם: "שניכם אחים אמיצים וגיבורים!".
-
מצורפות תמונות מהבוקר של יום הטיול 29/7/18 – מטיול הבוקר הקצר ב-Rokytnice nad Jizerou , ומפארק החבלים והמגלשות של שפינדלרוב מלין.
-
נסיון נוסף להגיב, בתקווה שהפעם יצליח.
רק להגיד שגם אני כאן קוראת גם אם לא תמיד כותבת בשל הקשיים באתר וגם בגלל מה שפסגות כתבה.
יש לי עדיין הרבה השלמות קריאה לעשות בסיפור הארוך שלך, אבל נהנית לקרוא ובעיקר לצפות בתמונות המקסימות.
אז תמשיך לכתוב, 282,000 קוראים לא טועים…
אביבית
-
הרכבל אל הרי הענקיםאחרי סיום הבילוי בפארק החבלים ובמגלשות אנחנו חוזרים אל הצימר לארוחת צהריים בין לבין לפני הנסיעה להארחוב שם צפוי המשך יום האקסטרים שלנו...
"השכנים" בצימר לא נחמדים ולא מתחשבים: מה רצינו? קצת פרטיות בעת ארוחת הצהריים בשולחן הפיקניק שבחוץ, אז למה הם מביטים עלינו כאילו נפלנו מהירח, וצופים בנו מהצד בזמן שאנו סועדים במן מבטים עויינים?
לנו זה קצת הפריע במהלך הארוחה, אבל זה לא קלקל את היום שסך הכול היה מוצלח, וגם ההספק שלנו בו היה בכלל לא רע, כשרובו לא היה בצימר וברור למה.
אנחנו מגיעים בשעת צהריים להארחוב ומנווטים (בעזרת מקומיים) אל תחנת הרכבל שם שמעלה אל אחת מפסגות הרי הענקים של צפון צ'כיה.
שם אנחנו מחליטים להתפצל: אשתי והבן לא רוצים לעלות על רכבל הכיסאות!
את אשתי זה מפחיד והבן חושש שזה ישעמם אותו, וכל ניסיונות השכנוע והפיתוי שלי נכשלים.
אנחנו כבר קנינו 3 כרטיסים (בלי אשתי) ומזדכים על אחד, כאשר הרכבל כל רבע שעה עושה הפסקה, וכעבור עוד רבע שעה חוזר לפעול – כלומר יש לנו רבע שעה לחכות למעלה בפסגה.
אבל... לבת שלי יש תנאי לעליה איתי אל הרכבל, וזהו תנאי משונה אך אני מסכים לו בלית ברירה, והוא שאתן לה את הטלפון הנייד שלי כדי שתוכל לגלוש בו ולצפות בתוכניות הריאליטי כשנגיע אל פסגת ההר (ברבע השעה של ההמתנה לפני הירידה למטה -להזכירכם רק לטלפון שלי עשיתי חבילת גלישה DATA).
בזמן שאנחנו עולים ברכבל אשתי והבן שוכרים אופניים והבן אף עולה בהן בעליות החדות ליד הנהר שזורם במורד הישוב, וזאת פעילות האסטרים שלהם שמתקיימת במקביל לשלנו – כך שכולם יוצאים מרוצים ומסופקים.
אני עולה עם ביתי שקצת מפחדת בהתחלה אבל בהמשך מתרגלת ואף נהנית, ואני מסביר לה על מגלשת הסקי שכעת לא פעילה, ותחזור לפעילות בעונת הסקי והחורף כשכל ההר הזה נהיה מושלג אז.
למעלה על ההר הבת מוצאת לעצמה פעילות ב- 5 דקות הראשונות ונכנסת אל מבוך מתנפחים שנמצא שם בשטח, ובזמן הזה אני מצלם תמונות סביב מהפסגה, וב10 הדקות הנותרות היא כבר צופה לה בתוכניות הריאליטי, ואני משגיח עליה שם באמצע היער שבפסגה עד שחוזר הרכבל לפעול, ואנו יורדים איתו יחדיו למטה חזרה לישוב.
בירידה הבת מבקשת להמשיך בצפיה בתוכנית בה צפתה כי זה היה באמצא המתח, ואני מטיל על זה וטו חד משמעי ואומר לה :"אני לא מאפשר לך זאת בזמן הירידה ברכבל בשום אופן",
וממשיך ואומר לה: “תהני קצת מהנוף סביב כי לא כל יום תזכי לראות כזה נוף יפה ובמזג אוויר נפלא שכזה, כי עוד מעט נחזור לחום וללחות של ישראל, אז תהני עד הסוף מהרגע הזה לפני שיחלוף.”
-
מצורפות תמונות מהרכבל בהארחוב: מהעלייה, מפסגת ההר ומהירידה –
יום א' 29/7/18
-
-
הי אביבית,
עכשיו שמתי לב לתגובתך אז תודה רבה!
הגעת בדיוק בזמן לפני השיא של הפרק שעוד לפנינו…
אז לקחתי פסק זמן ממש קצר לפני שאני ממשיך כדי לאמר לך שהתגובה הזאת נותנת לי כוחות להמשיך במרתון הזה שהוא לא פשוט לי כלל וכלל.
אז שוב תודה.
-
הרכבל אל הרי הענקים ברגעי הזיכרון של הגיבורים האמיציםאחרי שאנו מגיעים למטה אנחנו לא רואים את אשתי והבן שטרם סיימו את הבילוי המקביל שלהם, ואנו ממתינים להם למטה בספסל שבכניסה לתחנת הרכבל, ובהתכתבות עם אשתי היא מעריכה שנצטרך להמתין להם לפחות עוד חצי שעה עד שיסיימו.
בזמן ההמתנה הזה ביתי משועממת ומבקשת ממני שוב את הטלפון שלי לצפות בתוכנית הריאליטי בה צפתה על פסגת ההר, וכאן שוב אנו שוב סוגרים מעגל בסיפור.
זוכרים את תכנית הריאליטי אביב או אייל? ומי התוכנית שהילדים שלי אימצו במקום? אז מדובר בתוכנית "נינג'ה וורייר ישראל", וזה מתאים לכל היום הזה שהוא יום גיבורי המערב הפרוע האמיצים והענקים כלומר אלופי הנינג'ה שעל מסלול המכשולים שם עולים.
הפעם הבת מזמינה אותי לצפות עימה בקטע מאוד מאוד מיוחד לדבריה.
מאחר ואין הרבה מה לעשות אז הפעם לראשונה בטיול אני שותף לצפייה בתוכנית ריאליטי מישראל, דבר שכה בזתי לו עד עתה, אבל הבת לוחצת עליי, ואין הרבה ברירה אז אנחנו ביחד צופים בתוכנית.
אני מתחיל בצפייה ומרגע לרגע אני נהיה מרותק יותר ויותר!
לא האמנתי שזה יקרה אבל זה מה שקרה – נשאבתי פנימה אל תוך התוכנית!
מה זה נשאבתי? נהייתי פשוט מרותק, וזה לא קורה לי לאחרונה בצפייה באף תכנית טלוויזיה מהן אני מתרחק לאחרונה כמו מאש (חוץ מהצפייה במונדיאל כמובן וגם בליגת האלופות, וכמה עצוב שדווקא עכשיו מסי נפצע...)
אז מה היה לנו שם שכל כך ריתק אותי למסך הקטן אתם בטח שואלים?
זהו מתן ברמן קטוע הרגל בנינג'ה ישראל, ואלו הקטעים בהם צפיתי אז עם ביתי:
הקטע בו מתראיין מתן לתוכנית:
והקטע בו מתן עולה על מסלול הנינג’ה:
https://www.mako.co.il/tv-ninja_israel_2018/season1-articles /Article-498ee9c1d85e461006.htm
