שלכת בווארית
-
חזרנו לפני שלושה ימים מטיול שלכת מרהיב. חמישה ימים במינכן, מתוכם נסענו יום אחד לרייגנסבורג. ארבעה בדרום בוואריה ועוד שלושה בשטובאי שבטירול, אוסטריה.
אף פעם לא ראיתי שלכת כל כך יפה באירופה - היא גרמה לי להשוות כל הזמן עם ניו אינגלנד. עוד יבואו תובנות.
אבל אני חייבת קודם כל ולפני הכל להתחיל עם הרשמים של היום האחרון שלנו במינכן במרכז לדוקומנטציה נאצית. מוזמנים להכנס לפוסט ואחרי שנוריד את זה מהלב נוכל להמשיך לעניינים שמחים יותר.
רבקה
-
רבקה, תמונת השלכת מקסימה.
הביקור במרכז הדוקומנטציה חשוב מאד ומעורר מחשבה. מזכיר לי את הביקור שלנו במרכז דומה לרגלי קן הנשרים לפני המון שנים. הלוואי שהאנושות הייתה מצליחה ללמוד משהו מאירועי העבר.
שבת שלום ואולי טיפה גשומה?
-
מעורר מחשבה. תודה.
-
רבקהל'ה,
את הפוסט החשוב על מרכז הדוקומנטציה במינכן קראתי הבוקר. מעורר המון מחשבה,תהיות ושאלות.
מחכה כעת לסיפור השלכת ולתמונות שרק מהקמצוץ שראיתי אני יודעת שהן מרהיבות....
-
תודה נירית, ריקי ומיקה. הפעם לוקח לי יותר זמן לסדר את התמונות ובלי זה קשה לי להתחיל. מקווה שעל הבוקר אהיה מוכנה.
רבקה
-
היי רבקה
ברוכה השבה
מאוד מעניין הפוסט שכתבת בבלוג, הביקור במרכז מעורר מחשבה ותהיות..
נחזור למינכן בקיץ, ונקדיש טעימה לטירול
עוקבת בסקרנות אחרי האשכול
ומחכה לצילומים הנהדרים שלך
תודה על השיתוף וההשקעה
-
צבעי שלכתאני חייבת להתחיל מהצבעים. הם פשוט היו משגעים וחשבתי עליהם לא מעט.
כשנסענו לטיול השלכת בניו אינגלנד, הייתי משוכנעת שהצבעים האלה ייחודיים לצפון אמריקה. כן, ידעתי גם על הצד השני של הכדור, במזרח אסיה, אבל לשם לא הגעתי.
באירופה לא פגשתי כאלה צבעים. אף פעם. אולי, כי לא הייתי בעונה המתאימה.
הפעם, נסענו באוקטובר בגלל שסוכות "נפל" באוקטובר והשלכת היתה בשיאה.
הטיול התחיל בחמישה ימים במינכן. המדרכות ובעיקר הגנים היו מלאים בעלים יבשים, חורקים כאלה שנותנים תחושת סתיו אירופי. גם דיווחתי הביתה, שהסתיו נראה כאן כמו אצלנו - כלומר, העלים מתיבשים על העצים, הופכים חומים ונושרים. המראה יפה, אבל לא דומה בכלום ליפי השלכת של ניו אינגלנד.
נכון, שהקיסוס המטפס על הבתים מאדים וכל התיירים מצלמים אותו מכל הצדדים, נכון שחלק מהעצים בפארקים מצהיבים, אבל זה עדיין לא התחושה האמיתית.
רק כשנסענו דרומה לכוון אוסטריה, עברנו בכיש 95 ואח"כ 11 - נסיעה בתוך יערות צהובים, כשהעצים מחפים על הכביש משני עבריו בדיוק כמו בניו אינגלנד, רק אז הבנתי שאנחנו כאן בשיא עונת השלכת.
עדיין, הצבעים העיקריים כאן הם צהוב-כתום וברונזה. האדומים נדירים מאוד.
ועוד הבחנה חשובה - בבאווריה השלכת בשיאה בעיקר בגלל סוגי העצים. באוסטריה היא נראית אחרת, בעיקר בגלל העצים המחטניים, שרק בכביש העלייה לוונט, כולם הפכו צהובים-כתומים יפייפים.
ביערות באאוריה חשנו כמו בניו-אינגלנד ולדעתי עוד יותר יפה, כי זה בא בשילוב עם משטחי האחו הירוקים-ירוקים. פשוט נפלא!
רבקה
-
רבקה זה מקסים !!!
מחכה לעוד תמונות והמשך סיפור הטיול
לבלוג עדיין לא הגעתי
אביבית
-
-
איזה צבעים,
ממשיכה לעקוב
-
רבקה. את עושה אתנו חסד. מחזירה כמה שנים לאחור. ברשותי 'בדיוק אותן תמונות' כמעט בדיוק מאותה עונה וכמעט בדיוק מאותם מקומות.
אהבתי מאוד וממתין להמשך.
-
הי רבקה,
אז ככה נראית שלכת כשכן יודעים לצלם
... צילומים נהדרים. ממתין להמשך.יובל
-
רבקה אין כמו השלכת שצובעת הכל בצבעי ברונזה, פלטין, אדמדם ועוד
והתמונות שהעלית כאן משובחות ביותר.
רחל לבון
-
אביבית, ליליה, רחל, נירית, צפריר - תודה. איכשהו הולך לי לאט הפעם....
יובל - תודה. האמת היא שדיברתי לא מעט על העניין הזה של צילום שלכת - התחושה שלנו מאוד שונה ממה שהמצלמה קולטת - בעין אנחנו רואים הרבה יותר צהוב ממה שיש במציאות (אם מישהו באמת מבין בזה, אני אשמח להסבר מדעי) והמצלמה - צריך שתהיה לה רגישות לכל מנעד הצבעים כדי שתראה את זה גם בתוצר הסופי.
והשלכת באירופה - היא יותר בצבע ברונזה מאשר אדומים, זו האמת...
רבקה
-
היי רבקהלה,
קראתי את הפוסט שלך, שאכן מעורר המון שאלות ותהיות.
מרגישים בכל מילה כתובה את הקושי בהתמודדות, איך אפשר בעצם להתמודד?
תודה על השיתוף בביקור, הן בתמונות והן במלל.
ולעניין השלכת הנפלאה, התמונות שלך מדהימות וכרגיל מקצועיות ומעלפות.
תודה
ענת
-
רבקה
הצילומים שלך ...... אומנות והנאה צרופה.
פשוט נהדר !!!
תודה
מוטי
-
רבקה
יש פה כמה סיפורי סתיו ושלכת
" ואת עלית על כולנה"
( בלי להיפגע בנות...)
תמונות יפות ומעבירות את התחושות שעברו עלייך שם.
יפה!
-
מינכןארז, מוטי – תודה על התגובות האוהדות, מבטיחה לשלב עוד תמונות שלכת בין הסיפורים.
ענת. תודה יקירה! אני עוד ארחיב בהמשך.
מינכן
אחרי שכולם נסעו ליער השחור, לדרך הרומנטית וטעמו את ברלין מי יותר ומי פחות, והיו כמה נועזים שגילו אזורים יותר נידחים של גרמניה – הגיע הזמן להכיר את מינכן.מינכן היתה פעם יעד זול לנסיעה מהארץ. ובימים ההם נסענו אליה כיעד טיול ולא רק כשדה תעופה בדרך לאוסטריה או מערבה, ליער השחור. מינכן היא עיר יפה, עשירה בתרבות, במרחבים עצומים של ירוק, אפשר לבלות בה בקלות שבוע ימים ולהשאיר עוד לפעם הבאה. אני אנסה לספר מעט ממה שהספקנו לעשות – ספוילר: הרבה מהתכנונים נשארו על הנייר.
-
טיסת טואי פליי ניקנתה הרבה חודשים מראש. הכרטיס היה זול משמעותית למחירו בשנים האחרונות בכל החברות, אלא שחודש אחרי נכנסו טראנסאוויה לתמונה בחצי מחיר. באסה. בעיקר כי הטיסה שלנו בהלוך היתה גרועה מאוד. עיזבו את המקומות הצרים, בשורה האחרונה ליד השירותים… לא היה אוויר. בחיי.
אבל כשהגענו בחמש ורבע בבוקר למינכן, הכל נשכח.בית הקפה הראשון בנמל התעופה היה נחמד, טעים ובמחיר הוגן. ידעתי שבשעה כזו לא נמצא מקום פתוח בעיר…
נסענו עם רכבת S לתחנת הרכבת המרכזית של מינכן, איפסנו את המזוודות במלון ויצאנו לקור העז ששרר בשעת בוקר זו בעיר.
אחרי סיבוב קצר, בגן הבוטני הישן שקרוב למלון, ראינו במדרחוב שקרוב לעירייה שמעילי הסתיו נמכרים בסייל במחירים מצחיקים, רק שהיה עלינו לחכות עד לשעת הפתיחה בתשע וחצי, את הזמן העברנו בבית קפה קוגלהוף.
המעיל הזה חימם אותי בעיקר ביום הראשון שהיה קר מאוד וביום היחיד בו ירד שלג. אבל כמו תמיד, אנחנו מביאים את השמש איתנו וכל שאר הטיול היה נדיב אלינו מאוד במזג האוויר, גם אם ירדו טיפות פה ושם, או שעה אחת של גשם שוטף – כל שאר הטיול היה יבש ודי חם.
רבקה
-
מינכן עלתה לראש רשימת היעדים שלנו כשקראנו שנפתחו לאחרונה בעיר שני מוזיאונים חדשים לאמנות בת זמננו. האחד מהם מוכתב כ”גדול לסוגו באירופה”. כחובבי הז’אנר, התלהבנו.
על כן, בבואנו לבחור מלון, קירבה לפורום המוזיאונים – היה בהחלט שיקול למיקום.
המלונות במינכן, ככלל, יקרים מאוד. זו בהחלט לא ברלין. האזור שמדרום לתחנת הרכבת המרכזית יותר נדיב במחירים, אך לא בסביבה. כתוב בכל מקום שלא מומלץ להתגורר בסביבה, ואחד היעדים שלי בטיול היה לבדוק האם יש אמת בדבר. צר לי, אבל לא הספקנו.
בכל מקרה, מצאנו מלון בצד הצפוני של הרכבת, מרחק 300 מ’ מהתחנה וקילומטר מפורום המוזיאונים, 116 יורו ללא ארוחת בוקר.
המלון, היה בסדר מבחינת המיקום ותו לא. כששאלנו שאלות בקבלה, הם לא בדיוק ידעו לענות וגם לא התאמצו.
תחבורה ציבורית קרובה בתחנת הרכבת, 2 סופרמרקטים קרובים.
יתרון נוסף – תחנת השכרת הרכב אותה נפקוד אחרי חמשת הימים במינכן ממש בקצה הרחוב, והיציאה לאוטוסטרדת הרינג קלה מאוד.
רבקה
