שלכת בווארית
-
עם הפוסט אני אחכה. אקרא בהמשך.
תמונות שלכת תמיד מתקבלות בברכה. וכן, גם אני חויתי מספר פעמים את הפער הזה בין מה שרואים לבין התמונה, יש דברים שפשוט לא עוברים בצילום. החיים עדיין חזקים יותר מהוירטואלי.
שלכת עוצרת נשימה ראיתי גם במקומות “סתמיים” באירופה. אפילו באנגליה...הכל עניין של עיתוי ומיקום.
-
היי רבקה,
מאוד חיכיתי לדיווח שלך.
מאחר שאנחנו בסוכות הבא בטירול (בלי נדר), אשמח לכל התובנה, הערה או הארה או כל טיפ.
הצבעים משגעים, ממש מתגעגעת לסתיו האמיתי.
אני מבינה שלא היה לכם ממש קר, נכון?
-
אוליב ומארינה – תודה שאתן כאן, ופיספסתי תודה ללי – אז תודה גם לך.
אם תרצו עוד קצת צבעי שלכת ומילים שלי על הצבעים, תמצאו אותם כאן, ומיד אמשיך לטייל במינכן.
רבקה
-
מינכןונחזור למינכן – תחבורה ציבורית.
היא כנראה יעילה בדיוק כמו בכל עיר גדולה באירופה – רכבות תחתיות, טראם ואוטובוסים וגם רכבת S. העניין האו שאני לא אשת בשורות בנושא, כי לא בדקתי מספיק: ארבעה ימים ועוד קצת במינכן – בעיקר הלכנו הרבה מאוד ברגל.
קנינו סטריפ – כרטיסיה של 10 נסיעות שמנקבים ומקפלים לניקוב הבא. השתמשנו בה לשלוש נסיעות של שנינו. פעם עלינו לאוטובוס בתחנה הלא נכונה, הבנו את הטעות בתחנה האחרונה ואז שאלנו את הנהג. הוא הורה לנו לשבת ולקח אותנו בדרך חזרה עד לתחנה הנכונה. בכל יתר הזמן גמענו קילומטרים, בין ברחובות הגדולים ובין בסמטאות הצרות, בין בפארקים או לצד נהר האיזר. ההליכה בעיר נעימה ובטוחה.
ואם אתם בכל זאת שואלים – אז יש הומלסים כמו בכל עיר גדולה, כמעט כל נותני השירותים לתיירים הם עובדים זרים, מהגרים מזרח אירופאים – שמענו בליל של שפות סלאביות, לא מעט צוענים.
פליטים – לא ראינו עד יום הטיול האחרון, בפרברים הרחוקים של מינכן וגם אז מספרם היה מועט.
רבקה
-
מינכןכשתכננתי את מינכן, חיפשתי בעיקר שני דברים:
יעד כלשהו או ארוע כלשהו בעיר שיהווה “עוגן” לביקור שלנו
למצוא שכונה מגניבה, כמו שורדיץ’ של לונדון למשל.
את הארוע מצאתי ועוד אספר עליו – יריד מקסים שמתקיים 4 פעמים בשנה וגם בזמן שהותנו, את השכונה המגניבה לא מצאתי באינטרנט, למרות שחיפשתי המון.
על כן, עוד ביום הראשון נכנסתי לאינפורמיישן שבבניין העירייה המקסים, האשה הקורקטית שם שאלה אותי במה תוכל לעזור לי.
“אני מחפשת את השכונה הכי מגניבה במינכן, אמרתי
“The Coolest neighborhood in Munich”
היא לא הבינה אותי, קראה לקולגה שלה וגם הוא לא הבין, אולי חשבו שאני מחפשת שכונה קרה…
אז הסברתי – צעירים, גרפיטי…. “גרפיטי במינכן?” היא שאלה בשאט נפש…
כאן צריך להסביר שמינכן מאוד שמרנית, קורקטית. הבנתי שכלום לא ייצא לי ממנה, אבל אני קיבלתי גם את מנת הגרפיטי שלי שמצאתי לבד, במקרה… טוב, לא שורדיץ’, אבל משהו...
רבקה
-
מינכןיריד Auer Dult
זהו אחד הירידים העתיקים בגרמניה ופרוש השם בגרמנית עתיקה הוא שמירה או שמרנות, או מסורת. מתקיים שלוש פעמים בשנה (תיקון טעות מההודעה הקודמת) בככר Mariahilf, ליד כנסיה יפייפיה בשם זה.
אנחנו הגענו ביום ראשון בשבוע, והיה עמוס מאוד, אבל עליז ויפה ולמי שאוהב שווקים – זה המקום!
יש דוכנים של עתיקות, בינהם אני אוהבת להסתובב באופן מיוחד, דוכנים של עבודת יד וגם דוכנים של צרכי בית במחירים עממיים. הרבה מאוד דוכני אוכל רחוב וראינו לפחות שני גני בירה.
וכמובן החלק של הלונה פארק “של פעם” עם דוכנים של קליעה למטרה, שאם מצליחים במשימה זוכים בדובי, ודוכני סוכר מתוק, מכוניות מתנגשות גלגל ענק, קרוסלה לקטנים וקרוסלה לגדולים יותר.
השמחה הזו מתרחשת במאי, אוגוסט ואוקטובר, כדאי לעקוב כאן אחר הפרסומים.
רבקה
-
בוקר טוב,
רבקה, ממשיכה לעקוב בעיניין.
צבעי השלכת שלך בבלוג-מהממים. פשוט יפהפה.
מקווה שזה בסדר אם אוסיף משהו לגבי השלכת המיוחדת של המחטניים.
רוב העצים בקבוצה הזו משירים רק חלק מהעלים-מחטים בסתיו ואלו שנושרים אכן מצהיבים אבל זה לא כל כך מרהיב.
מינים מעטים משירים את כל העלים ואז מתקבל הזהב הזה הנראה בתמונות. באלפים הבוואריים בעיקר וקצת פחות באתרים אחרים גדל ה larch . בעברית נקרא לגש או ארזית והוא כנראה האחראי למראה הנהדר שהבאת לנו.
בזמנו “דיברנו” כאן על ההבדלים בין השלכת האמריקאית לאירופית.
נדמה לי שהזכרנו כאן את הכתבה הזו:
ויש גם את זה: סתיו: מתי השלכת אדומה ומתי צהובה?
לגבי הצבע הצהוב עד כמה שאני יודעת הוא אכן מיוחד. אחד הצבעים שבגלל אורך הגל וסוגי ומספרי תאי העצב הקולטים אותו בעין-הוא נקלט מהר (לאחר האדומים והכתומים) ולכן הוא בולט מאד. אולי זו הסיבה למה שכתבת. לפחות בגלל זה אוטובוסי התלמידים בארה”ב-צהובים (גם אצלנו חלקם).
היריד במינכן נראה שווה ביותר. בזמנו שלחתי צעירים ל Tumblingerstrasse. חזרו עם כמה תמונות חביבות כדוגמת אלו. לא משתווה לברלין אבל בכל זאת משהו…
שוב תודה על השיתוף ו
שבת שלום לכולם.
-
תודה נירית על כל תוספת, חבל שלא שאלתי אותך לפני הטיול על גרפיטי… אאף על פי שבטיול קצר עכשיו עם האיש הצהוב זה לא נראה אזור סימפטי…
הידע שלי על צבעי השלכת נובע ממה שקראתי לפני טיול השלכת שלנו לניו אינגלנד (קשה לי עכשיו למצוא את האתרים הספציפים...). היות וכל התיירות שלהם מתבססת על החודש הזה של יפי השלכת, הם מתעסקים עם זה לא מעט, אבל מדברים בעיקר על עצי המייפל ומזכרוני, מדברים על כך שהצבעים תלויים בחום הקיץ ובקור הסתיו (לכן יש שינויים משנה לשנה) וככל שהעלים נעשים אדומים יותר כן הסוכר של המייפל נעשה מתוק יותר.
הידע הזה כמובן לא רלוונטי לעצים שראיתי עכשיו באירופה… אז תודה על הארזית!
רבקה
-
הי רבקה’לה,
הכל כל כך יפה ורומנטי וממש עושה חשק לצאת לטיול סתיו קטן...
חבל רק שזה בגרמניה
היריד שבו הייתם נראה חמוד ושווה!
אורה
-
קוראת בענין רב על מינכן שלך, ונהנית מתמונות השלכת.
לא יכולה להרגע מהבלוג על הביקור המטלטל שלך במרכז לדוקומנטציה הנאצית.
כן, זו בדיוק העונה לשלכת. וגם אני זכיתי לנתח של שלכת אם כי עירונית. גם בצפונה של אירופה יש שלכת, המתחילה אפילו קצת יותר מוקדם.
-
רבקה,
הפוסט על המרכז מרתק וחשוב. גם אותי מעסיקות כבר שנים שאלות הנוגעות לתהליכים שלפני ושאחרי וגם שאלות שנוגעות להתנגדות תוך כדי.
אגב - מטעם לא לגמרי ברור – דווקא במינכן שאלות ותחושות הנוגעות לשואה התעוררו אצלי ביתר שאת.
ובאשר למינכן המטוילת – יופי לקרוא ויופי שאת כותבת ויפה כל כך לראות. מקווה שמתפתח לו כאן מיני מדריך כמו זה המשובח של ליון.
שמוליק
-
שמוליק-מרגישה כמוך לגבי מונכן. כלל לא מפתיע אותי כשזוכרים ששם בדיוק התחילה התנועה הנאצית ורבים רואים בעיר הזו את הבירה הרוחנית של המפלגה הזו. בעת ביקורנו הדי עתקי עדיין המרכז הזה לא היה קיים, אבל לקחנו סיור מאורגן מלמד מאד “בעקבות הרייך השלישי בעיר”. מומלץ לבוגרים (לדעתי מכיתה יא-יב כבר מתאים).
-
מינכןתודה אורה, ינינה ושמוליק על הליווי! אני עוד אתייחס יותר מאוחר לכל הדברים. שמוליק – כדי שיהיה מדריך כמו לליון אצטרך לנסוע עוד כמה פעמים למינכן… היא באמת הרבה יותר גדולה מבחינת ההיצע.
מוזיאון פינקוטק דר מודרן Pinakothek der Moderne
כמו שכבר כתבתי, גילוי המוזיאון הזה היה הטריגר לנסיעה למינכן. אנחנו אוהבים מוזיאונים לאמנות בת זמננו, אוהבים אמנות עכשווית. המוזיאון מוגדר כגדול בתחומו ובתחום העיצוב – באירופה.
נמצא במתחם המוזיאונים. ביום ראשון מחיר כניסה 1 יורו. נכלל בכרטיס הנחת רובע המוזיאונים – 12 יורו לחמישה מוזיאונים. אנחנו רוצים לראות שניים – את זה ואת מוזיאון ברנדהורסט הסמוך, אז קונים את כרטיס ההנחה.
המבנה החדש והגדול של המוזיאון מאוד מרשים בארכיטקטורה שלו, יחד עם זאת נבנה מבוך כמעט בלתי עביר של חדרים ומהר מאוד איבדנו בו את דרכנו, וכשבחנו את מפת המוזיאון בסיום, הסתבר לנו שטעינו וחזרנו על עקבותנו למצוא את האבדה. אז אני מפחיתה כמה נקודות מהניקוד הכללי בשל כך.
רבקה
-
מינכןמוזיאון פינקוטק דר מודרן Pinakothek der Moderne
אני הולכת שבי אחר מוזיאון שיש לו קונספט ברור של המוצג בו.
כאן הוא לא כל כך היה ברור. לא היה ברור מה טווח השנים של היצירות המוצגות, מצד אחד היתה תערוכה של אמיל נולדה שאני אוהבת, היתה יצירה אחת של וורהול והיה גם מיצג נפלא של אמן בשם תומס הירשהורן, שרק הצפייה בה היתה שווה עבורי את כל הביקור.אולם עיצוב – אני כמובן מאוד אוהבת, אבל הייתי מעדיפה שיהיו לא רק פריטי וינטג', לא רק רהיטים של שנות החמישים, טלפון חוגה ומקינטוש...
אולם עליון ובה מוצגות עבודות של זכוכית מורנו – היה מרהיב.
אני באמת מאמינה שהמלצה על מוזיאון באה מהחוויה האישית, בעיקר כשהמוצגים בו הם לא בעלי שם. מאוד קל להתהדר ביצירה של "וורהול" או נולדה, או דומים, הרבה יותר קשה להסביר למה התלהבתי מיצירה עלומת שם, שקרוב לודאי לא תוצג שם כשקוראי הפוסט הזה יגיעו למוזיאון בעונת הטיולים הבאה. אני התלהבתי ומי שאוהבים את הז’אנר, מציעה לבדוק מה יוצג שם בזמן הביקור.
רבקה
-
נירית –
זהו כמובן ההסבר המתבקש וההגיוני בראי ההיסטוריה אבל אצלי זה לא היה לוגי ולא הגיע משם.
ארוע תחושתי אחד משם נחרט במיוחד בזכרוני. זה היה לפני שנים ארוכות.
בתום סיור מרתק במוזאוני הפינקוטק – הזדמן לי לעבור ליד מרתף בירה שנשמעו ממנו עד לרחוב קולות רמים.
נכנסתי להסתכל וחזיתי בעשרות אנשים – בעיקר גברים – חצי שיכורים – לבושים בבגדים הבאוורים המסורתיים – לצידם על השולחנות הארוכים קנקני בירה עצומים וכוסות בירה ונקניקיות חזיר ענקיות והם שרים וצועקים בגסות מפחידה ואפילו מאיימת.
הניגוד הזה בין שיא התרבות, השקט, הניקיון – להפגנה הבהמית הזו – המם אותי ממש וחיבר אותי מייד למקומות האפלים, ולצערי זה אחד הזכרונות החזקים שיש לי דווקא מהעיר הזאת למרות שנהניתי בה מאוד.
שמוליק
-
נירית, שמוליק – תודה על התגובות, ברשותכם אגיב על כך בסיום הסיפור על מינכן.
רבקה
-
פה היתה לי ממש ממש ציפיה למשהו שלצערי לא התממש.
בכל הבלוגים שמצאתי על מינכן, הזכירו אותו כ”מאסט” ושהוא המילה האחרונה ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים…
ואם זוכרים, קנינו את הכרטיס המשולב כדי שנוכל לראות גם אותו…
אז, קודם כל, אסרו עלי לצלם – כבר נפגמה חלק מההנאה.
והנה בבואי לספר, אני זוכרת שנהניתי פחות, שנגמר מהר מדי, וקשה לי ממש להזכר מה ראיתי שם… אז מה זה אומר?
רבקה
-
כיוון שנותר לנו עתה המון זמן, וכרטיס שמאפשר לנו כניסה לעוד שלושה מוזיאונים,
החלטנו להכנס לנויה פינקוטק, א היות וזה מוזיאון ענק, לקחנו בכניסה פרוספקט עם מפת החדרים וסימנו את הציורים שאנחנו רוצים לראות ורק לחדרים האלה הלכנו. כך חסנו על הרגליים העייפות.
רבקה
-
מינכןזה אחד המוזיאונים החשובים ביותר לאמנות אירופית של המאה השמונה עשרה והתשע עשרה.
המוזיאון נבנה תחילה על ידי לודוויג הראשון, מלך בוואריה, שאהב ואסף אמנות מודרנית של זמנו. הבניין שנבנה להיות מוזיאון ב-1853 היה חדיש ומודרני לזמנו. הוא נהרס בתקופת מלחמת העולם השניה, ותחתיו נבנה המבנה החדש שנפתח בשנות השמונים של המאה הקודמת.
יצירות האמנות של מינכן, ברובן לא ניזוקו בתקופת המלחמה ונשמרו היטב, היות ולא נכללו תחת הגדרת “האמנות המנוונת” – כלומר, הן היו “בסדר” מבחינת השלטון הנאצי. וקיפדיה מזכירה פורטרט אחד של ואן גוך שכמובן היה אמנות מנוונת ולכן נמכר ב1938.
אנחנו נהנו בעיקר מאמנות אימפרסיוניסטית, אגון שילה, קוקושקה ומקס ליברמן.
רבקה
-
רבקה,
מתחברת לתחושות המטלטלות במינכן.
לא היו לי תחושות כאלו בברלין,שלאחר המילניום, שבה טיילתי פעמיים, אולי בשל המפגש עם יוצאי מדינות שונות, החיים בה, ואולי בשל ההתמודדות עם השואה במקומות רבים בעיר.
במינכן הייתי בראשית שנות ה-80 וב-1995. אולי זה קשור לשנות הביקור, ואולי להיסטוריה של המפלגה הנאצית. בביקור הראשון נכנסנו לבית בירה, ממש כמו שתיארת. הכוונה הייתה לחוות חוויה נטרלית של שתית בירה ואכילהבמקום. כאשר השתויים החלו לשיר שם שירים גרמניים ודפקו עם הכוסות והסכו”ם על השולחנות הארוכים, לא יכולתי לנשום….והסתלקתי משם.
הביקור השני היה עם ילדיי באוקטובר פסט. אז נתקלנו בשיכורים ובקללות ברחוב, וגם אז חזרו המראות לראשי.
מאז שדה התעופה של מינכן שימש אותנו רק כמקום יציאה לטיול או חזרה לארץ.
לגבי השלכת- התמונות שלך מרהיבות ויפיפיות, גם אם לא רואים את כול מנעד הצבעים. אין ספק שהשלכת הסתווית משדרגת את הטיול עשרת מונים. כך היה לנו בסלובניה, כאשר כלל לא חשבתי, שנפגוש בה. ותודה לנירית עבור ההסבר.
נילי
