אתנחתא ( קצרה ) ברומא...
-
למחרת קמנו ליום נוסף בעיר לכיוון שקראתי לו צפונית לויה דל קורסו שכלל את המדרגות הספרדיות ומזרקת טרווי. לתומי חילקתי את האזור העתיק לשניים כדי שתהיה כמה שפחות הליכה.
רמז – לא הלך !
פתחנו ב Piazza del Popolo כאשר התכנון היה לתצפת במרפסת פינצ’ו הסמוכה אך מזג האוויר הסגרירי והגשם המתוכנן דחה לנו תוכנית זו.
הפיאצה עצמה הייתה שקטה ללא הרבה תיירים כאשר מדי פעם ראינו גלים גלים של אנשים שנכנסים לכיכר ויוצאים ממנה לכיוון מרכז העיר.
בדיעבד הסתבר שהם מגיעים משכונות העיר דרך המטרו לכיוון החנויות במרכז העיר – לעבוד.
את ויה דל קורסו קיבלנו ברגשות מעורבים, מצד אחד קניות קניות קניות שאין מה לעשות, לעיתים זה הכרחי ומצד שני רחוב ארוך, ולא הכי מעניין.
אז אם zara זה הכרחי לכם לכו על זה ( חמש קומות במבנה שמנסה להידמות לפנתאון )
אם לא, ההמלצה שלי היא לכו בסימטאות שצפונית לרחוב, יש הרבה מה לראות שם.
הדבר המעניין ברחוב הזה הוא שגם פה הארכיטקטורה לא נעלמת ומדי מספר חנויות מתנוססת לה כנסייה עתיקה ומפוארת, כאשר שמנו לב במקרה אחד לאיטלקייה אלגנטית שיוצאת מאחת החנויות, פוסעת לה לכנסייה, פונה הצידה לעבר גומחה קטנה, יורדת על ברכיה, נושאת תפילה קטנה לכיוון פסל מולה וממשיכה לה לשאר החנויות ברחוב… מעניין…
-
בסוף הרחוב הגענו לכיכר שדי משמיצים אותה בספרי התיירות הלא היא כיכר וונציה והמבנה שנמצא בה.
נכון שזו כיכר סואנת ולמבנה נתנו כינויי גנאי שונים ( מכונת כתיבה וכו’ )
אך לדעתנו המקום שווה ביקור,
המבנה יפה, במרכזו יש את פסל ויטוריו עמנואלה ( מלך איטליה ) הרוכב על סוסו.
המקום משמש כמקום זכרון לחיילים האיטלקיים שמקום קבורתם לא נודע ויש שם אש זכרון ומשמר של שני חיילים קבוע
זו גם הסיבה שצריך לכבד את המקום ולא לאכול.
וגם לא לשבת על המדרגות
( הרגליים…. )עשינו סיבוב במבנה שכלל כניסה למוזיאון שנמצא בתוכו ותצפית יפה בחלק העליון שבו
-
-
את הקוליסאום תכננו ליום השלישי אך ממרומי כיכר וונציה הוא נראה קרוב מתמיד…
ומכיוון שמזג האוויר השתפר צעדנו לעברו.
נכון שהעתיקות בדרך מעניינות, אך למי שרוצה ניתן לעלות על כל קו אוטובוס שעוצר בכיכר וונציה ונוסע לכיוון הוא ייקח אתכם לקוליסאום, מה גם שמשפצים ברחוב הזה לקרת תוספת קו רכבת קלה ( לא רק בתל אביב ), כך שניתן לדלג על הרחוב הזה
במקום עצמו ניתן להסתובב בכל העתיקות ולהיכנס לקוליסאום עצמו.
אנחנו הסתפקנו במבט מבחוץ והתלהבות ממי שמתלהב…
בחזור כבר לא הייתה ברירה ועלינו על האוטובוס שהגיע
לא בכוונה ( באמת שלא בכוונה ) עלינו על האוטובוס במטרה לשלם לנהג, אך לא משלמים לנהג, אלא קונים כרטיס לפני.
אז לצערנו קיימנו את מה שהיהודי בבית הכנסת הציע לנו ו”התפלחנו” לאוטובוס
האוטובוס כבר יצא לדרכו, והעדפנו לשבת ולא ללכת ולשלם קנס אם יהיה צורך העיקר לשבת קצת…
באחת התחנות חששתי שעלה פקח וברחנו מהר ( אזעקת שווא… )
ירדנו ליד כיכר נבונה וטיילנו קצת בסמטאות שמערב לה שם מסתתרות חנויות עתיקות מדהימות ( אך יקרות )
-
-
ראית את המדרגות הספרדיות ריקות? כשאנחנו באנו לשם הן היו מלאות באוהדי פיינורד ושוטרים שמרחיקים אותם.
אפשר לשאול כמה עולה כוס קפוצ’ינו בקפה גרקו? -
אלעד אכן כן מדרגות ריקות, הרבה לא האמינו לי…
קבל הוכחה
ולגבי הקפה אני אגלה רק אם לא תצחק ...
בעמידה 6 יורו בישיבה 9 !!!
הלכנו על הישיבה
-
ועוד משהו קטן לגבי הקפה
באותו בוקר עצרנו בבית קפה שמתחת למלון שלנו ולקחנו הפוך בעמידה
עלה 1.20 יורו – היה לא פחות טעים
למחרת קמנו ליום האחרון שלנו ברומא כשהכיוון לבוקר זה היה הוותיקן.
מראש התכנון היה רק להתרשם חיצונית ואולי לבקר בבזיליקת סן פייטרו בלבד
הדרך לשם בשדרות הראשיות הייתה ריקה למדי ( חשוד מאוד )
והשמש הציצה לה סוף סוף אחרי יומיים מעוננים, אם כי היה קריר.
כשהגענו לכיכר הראשית הבנו למה היה ריק,
והכל היה סגור כיוון שבמקום התקיימה מיסה ( ביום רביעי…??? )
אלפים רבים של מאמינים ישבו בסבלנות ובשקט על כסאות ברחבה
ואחרי מספר מילים בלטינית של האפיפיור עלה עוד נציג ( נוצרי ? ) ונאם ב… ערבית!!
חיכינו עוד קצת כדי לראות אולי יהיה ייצוג יהודי ומכיוון שלא היה מן הסתם
החלטנו שתרמנו את חלקנו לקירוב הלבבות הדתי בוותיקן ועזבנו את המקום
לפני שההמונים ישטפו את הרחבה והרחובות
-
-
לאחר מכן חזרנו לסמטאות היפות כשהפעם השמש ליוותה אותנו והיינו חייבים ביקור שמשי בכל אחת מהכיכרות והאתרים שהיינו בהם בימים הקודמים
-
לכיכר דל פופולו הגענו בשנית לקראת סוף הסיבוב היומי שלנו גם כדי לעלות לוילה בורגזה שפספסנו ביום הקודם וגם כדי להתקרב למלון שלנו.
הטיול היה בשלבי הסיום שלו וניצלנו את השמש לתצפית במרפסת פינצ’ו וסיבוב בגני בורגזה היפים.
גנים, מדשאות, פסלים, מזרקות, נוף, מוזיאונים, מזכרות, בית קפה, קרוסלה קטנה לילדים, ניתן לעשות סיבוב ברכבת תיירים, אופניים, או להשכיר רכב גולף
כל מה שתבקשו מטיול רומאי איטלקי
-
-
חזרנו לאיטנו למלון ( דידנו יותר נכון… ) כשההסדר הקבוע שלנו הוא שחדר אחד תמיד אנחנו משאירים לצ’ק אאוט מאוחר ( לפעמים בתשלום מלא של לילה, לפעמים תשלום חלקי ולפעמים בחינם תלוי במצב הרוח של אנשי המלון ).
הפעם זה עלה לנו 50 יורו.
זה תמיד כדאי לחזור לחדר לנוח להחליף כוחות להתארגן לעזיבה ולאריזות אחרונות
טיפ: זה גם הסדר טוב כששואלים אותך בבידוק הבטחוני איפה היו המזוודות ומתי ארזתם, רק הם רוצים הוכחה שאכן זה מה שהיה אז תשמרו קבלה מהמלון ותבקשו שירשמו שם את שעת העזיבה זה מקצר את השאלות והחשש בשדה התעופה.
-
אפילוג
מכירים את ההרגשה הזו אחרי שהייתם לחוצים מרגע העזיבה של המלון
הלחץ של: ההסעה תגיע בזמן… נעבור את הבידוק… נשלח את המזוודות…
אחר כך הרגעים האחרונים בדיוטי ( קניות כבר סיימנו מזמן )
ואז מגיע הרגע שאתה יושב נרגע, האדנלין לאט לאט עוזב אותך ואתה ממתין על כוס קפה אחרון או משהו קליל לאכול לדקות האחרונות לפני ההליכה לשער הטרמינל…
ואז ברגעים אלה אתה מתחיל להבין שהסתיים לו עוד טיול, אתה מנסה לשחזר מה היה, איך היה, לעכל מה עברת, הספקת או לא, היית עושה אחרת…
וברגעי סיכום אלה כשניסינו להשוות את רומא לערי בירה אחרות שהיינו בהם אשתי סיכמה כך:
“רומא בעיניי היא כמו בד קטיפה מלכותי, משובץ באבנים יקרות, פנינים נוצצות ויהלומים, לקחו את הבד הזה, זרקו אותו למימי הטיבר העכורים, התלכלך בדם, בוץ אבק. שפשפו אותו חזק בנסיון לנקותו ותלו אותו בשמש לייבוש.
הבד דהה, איבד מצבעו, מלוכלך, דהוי וקרוע ופה ושם עדיין יש אבן או פנינה שמנצנצת ומזכירה מה היה פה פעם”
אז להתראות רומא
ואריבדרצ’י איטליה
-
אוהדי פיינורד אלעד? זה כשהם שיחקו בליגה האירופית בפברואר 2015 קצת לפני המרתון שלנו. עד שהגענו לרומא הצליחו לשקם את המזרקה שבתחתית המדרגות.
תראה מה זה קרב:
-
תודה על השיתוף ובפעם הבאה , ליד המדרגות הספרדיות
פומפי !!
טירמיסו אלוהי בטייק אווי.משהו מהאגדות.
ואם טעמתם מזה ופיספסתי או שלא כתבת , בסך הכל כתבתי את זה כדי להזכר בטעם של העיר הנפלאה הזאת.
-
ג'מוס
את הטירמיסו האלוהי שלנו הזמנו בקפה גרקו.
למרות שפומפיי היתה לי ברשימת מומלצים, ולקח לי זמן למצוא אותה בסימטה הנכונה ועד שהגענו היה שלט גדול באנגלית CLOSED
ועוד פרוט לא מובן באיטלקית
נו טוף בפעם הבאה
-
חזרנו ...היה לא פחות ממושלם ...אין אין אין על רומא בעולם
רומנטית מאי פעם, יפה כל כך, מזמינה, חיה, בועטת, טעימה במיוחד
היה כיף…מזג האוויר היה לא פחות ממושלם…
המלון היה חלומי (מלון אקדמיה חדרי הקלאב המשודרגים – תענוג אמיתי)
הכל היה נפלא – הרגלים עבדו שעות נוספות
– הכל – אבל הכל ברגל… 10-15 ק”מ ביום בלי שום בעיה...אפילו לא טיפה של גשם, והמון טיפות של שמש…
פותחים את היום בטרווי היפהפיה (טוב זה מרחק פסיעה מהמלון...) וסוגרים אותו שם...מכניסים את רומא גם לתוך החלומות
מישהו אמר איטלקופיל ולא קיבל
-
וקצת תמונות משלנו ...רק תמונה אחת של השחפים (המלווים את כל המטיילים כנראה...בביקורם ברומא) ושתיים של טרווי – זו של היום וזו של הלילה – המזרקה האהובה עלי ברומא ...ולא קל לבחור מבין עשרות יפות יפות
-
נחמד מאוד לראות את התמונות היפות ולהזכר ברומא.
דווקא נתפסתי למה שכתבת בהתחלה על דברי נהג המונית. הייתי שבועיים ברומא, וזה אולי מפתיע אותנו אבל מה ששמעתי מתושבים שפגשתי, זה כמה הם אוהבים את העיר, אבל ששום דבר לא עובד בה כמו שצריך. התרשמתי כך מעצמי מהתחבורה הציבורית. יש בעיות קשות בניהול העיר, כך הבנתי.
