8 ימים בצ'כיה

[TAGA]

שלום לכם,

כבר כמה שנים, טרם פרוץ עלינו האוגוסט, אני משתקעת בפורומכם המקסים, מפשפשת מגששת ותמיד מוצאת. המון מידע ועזרה שאבנו מכם ובכל פעם שחזרנו הבטחתי לעצמי שהפעם נחזיר עם כמה דיווחים בדוקים מהשטח, אבל איכשהו העצלות והסניליות ובעיקר אני השאירו אותם בגדר הבטחה.. אך לא עוד!

אמנם כבר באיחור לא אלגנטי של כמה חודשים מאז חזרנו מצ'כיה, אבל היות והיא התגלתה כהפתעה מרנינה במיוחד והיות שהפעם אפילו הפורום הציע מידע די מצומצם על היעד, הרי שאין עוד מנוס ואני מנסה לשלות קצת זכרונות, בתקווה שיעזרו לעיבוי המאגר.

 

אז למה בעצם שהאצבע מול הגלובוס המסתובב תנחת דוקא על צ'כיה?

אה, זה קל, כי זה מה שהארנק העדיין מצומק מהטיול של שנה שעברה יגיד לה! ולפעמים ארנקים צודקים.

 

אז נסענו בגלל שהכרטיסים לפראג (UP) היו כל כך הרבה יותר זולים מכל השאר וכי יכולנו להתפנק במלונות ממש משובחים במחיר ממש שפוי והאוכל והנסיעות והכניסות והבירה, במיוחד הבירה, היו במחירים שמעצבן בכלל להשוות... אבל אז התברר שזה רק הבונוס. אזור הרי הענקים, שם התמקמנו, התגלה כנחת גדולה. אז נכון שהענקים האלו לא בדיוק מרקיעי שחקים ואין כאן את הנופים המסעירים של אזורי הרים תקניים יותר בסביבה, אבל בכל זאת- נורא יפה. וירוק וצלול ומפכפך ופורח ואפשר ללכת עם סוודר! באוגוסט! ויש מספיק מסלולי טיול ומגלשות הרים ופארקי חבלים בשביל שאוסף הטסטוסטרונים שבספסל האחורי יהיה מבסוט. בקיצור, תענוג.

*

פרטים: אנחנו זה אני והאיש ושלושת המופלאים -  5,10,14.

- טסנו לפראג עם UP אל על בשליש האחרון של אוגוסט 2016.

- הימים שהתכווצו לנו הביאו אותנו להתמקד באזור אחד- הרי הענקים שבצפון המדינה לטיול כוכב בן 5 ימים ולקינוח 3 לילות בפראג. בטח החמצנו גדולות ונצורות בשאר הצ'כיה אבל לנו זה יצא מצוין.

- רכב הזמנו דרך אלבר שמפעילים סוכן מקומי בפראג. כאן היו קצת עצבים לפתיחת הטיול ואנשי השירות(?) של אלבר בארץ הפגינו יחס די מחפיר גם במענה לשיחות מחו"ל וגם בדיעבד כשהתבררה חלקיות המידע שהציגו בפנינו (לדוג', שלסוכן אין משרד כמובטח בשדה התעופה אלא שמגיע נציג לפגשנו היכן שנהיה, גם בפראג, מידע שיכל לחסוך לנו תשלום מראש על ימי השכרה/חניון בעיר), אבל מכיוון שבסופו של דבר האוטו שקיבלנו (תכלס, סוג של מיניבוס מדוגם) שלחלוטין לא תאם להזמנה ולא היה מצב שאני אנהג בו, התגלה כשיחוק לא קטן (במלוא מובן המילה), לא נותרו צלקות. אבל ראו הוזהרתם.

- הוויז לא הכזיב גם בצ'כיה ולקח אותנו לכל חור. הכבישים טובים גם כשהם שבילים (למעט היציאה משדה התעופה והחזרה לפראג, לא פגשנו אוטוסטראדות). בהרים היו המון עבודות בכבישים וגם כשלא אז הנסיעה איטייייית מאאאאאד. המרחקים בק"מ הם לא מדד לכלום. קחו את הזמן ומוזיקה טובה ותזכרו שגם הדרך נחשבת.

- הבירה יותר זולה ממים. ברצינות. והיא מעולה.

- למרות חששות מוקדמים, לא הורגשה ההיסטוריה המזרח אירופאית. לפחות באיזורים בהם טיילנו היו האווירה והשירותים מערביים ומודרניים לגמרי. אמנם מכל כפר מזדקרת ארובת ענק אפלה ומתחתיה מבני חרושת שמעלים זכרונות (שאולים) קומוניסטיים והסופרים מציעים יותר מעברים ממדפים עמוסים, אבל זהו. אם היו פערי מזרח-מערב הם נסגרו מזמן ובטח לא לנו לעקם אף אנין.

- ועוד הערה לסיום ההקדמה הלא קצרה: קצת התקשיתי למצוא באמתחתי תמונות משכנעות שאף צאצא לא מפאר אותן ביפעתו, אך בהיותנו משפחה נחבאת אל הכלים, תיאלצו להסתפק במה שיש ולהאמין לי שבמציאות ובאלבום המלא הכל הרבה יותר יפה...

יאללה. לדרך.

[TAGA]

יום ראשון

אז נחתנו, אספנו מזוודות, קנינו סים ב – 20 יורו בוודפון שהספיק בקלות לכל הטיול, שיחררנו לחצים בויכוח טלפוני סוער עם חברת השכרת הרכב (אלבר) ובסוף יצאנו לדרך. זרזוף נפלא צינן מיד את זעמנו הצודק והאמת שגם התחלנו להבחין ביתרונות הגודל בו ניחן הרכב המופרז שלנו  (קובע..קובע...).

לקראת ערב היינו אמורים להגיע למלון בשפינדלראוב מלין, אי שם בצפון. בינתיים היינו עייפים אחרי השכמה לטיסת הלפנות בוקר ורעבים כנ"ל כך שמבין האפשרויות שסימנו הוחלט על פעילות מתונה בדרך וקודם, דחוף, אוכל!

אם יש משהו שלמדתי כאמא בכלל, ובטיולים בפרט, הוא שצבאי הקט צועד לחלוטין ובאופן שלא ניתן לערעור על קיבתו האינסופית. אז מיד עצרנו במסעדת תחנת דלק להקדים תרופת ברגר-קינג תכליתית למכה והמשכנו כאילו כלום.

 היעד היה מוזיאון פתוח של ימי הביניים, במרחק של כשעה משדה התעופה ולא לגמרי במסלולנו. בפאתי כפר OSTRA

חבוי מרכז BOTANICUS. מדובר בעצם בחברה למוצרים אורגניים שמפעילה לצד חנויות המפעל המתבקשות גם כפר משוחזר מימי הביניים שכל ביתן בו מאפשר התנסות באומנות עתיקה אחרת. בכניסה יש לקנות את המטבע המקומי המאפשר תשלום (סמלי למדי) בסדנאות בהן בוחרים לבקר. 

אנחנו התחלנו בריקוע מטבעות נחושת עם פטיש אדירים שנראה גברי דיו לנוער הספקני. מכאן והלאה הם נכנסו לעניין ודילגו בשמחה מביתן לביתן בהפגנת חוסר כשרון ימי-ביניימי בולט. השיא היה ללא ספק בביתן הקרמיקה שם הצליחו לחרב זוג קערות חימר על האובניים באופן כה יסודי שהמדריכה (כולם בתחפושות הולמות) נדרשה למלוא כישוריה הדיפלומטיים והקרמיקאים בנסיון הירואי לחלץ למענם איזושהי צורה מגושי החימר החבוטים. הכחשתי כל היכרות וקשר.

   הג'וניור התמוגג מ כריית זהב(!) וסינן במרץ פירורים נוצצים משוקת מים. ניסינו גם קליעה למטרה בחץ וקשת עצומה (המילה "ניסינו" משמעותית) ועוד כהנה וכהנה מטלות מהנות שטוב שפסו מהעולם. בשולי הכפר מתחבא גן גדול ויפהפה מרובה "חדרים" המובילים זה לזה- גן פסלים, גן ירק אורגני מדוגם, מבוכי שיחים... יכולנו להמשיך להסתובב שם שעות (טוב, אני יכולתי) אבל המקום נסגר ב17:00 ועוד דרך ארוכה לפנינו.

 

נהג המיניבוס הבלתי נלאה שלנו הוביל אותנו שעתיים בדרכים ירוקות ומלבבות, עצי תפוח לאורך הדרך, שדות, נחלים, כפרים צבעוניים, כל הקיטש האירופאי הנפלא הזה שאפילו הילדים לא עומדים בפניו והנה אנחנו ב Spindleruv Mlyn, להלן, שפינדל. הנ"ל מכהנת כעיירת הסקי המרכזית בצ'כיה ובימים אחרים סתם כעיירה מקסימה הבנוייה על שתי גדותיו של נהר האלבה והיא שופעת מלונות ומסעדות, אבל בקטע טוב, לא מדובר כאן באילת...

הבחירה להתנחל בשפינדל כמרכז כוכבנו לא היתה פשוטה שכן מובילה אליה נסיעה מתפתלת של  כ15 ד' בכביש גישה (יפהפה) כך שמרכז הכוכב בעצם קשור בחוט לא קצר לעיירה. אבל זה היה בהחלט נבון מצידנו כי כאמור, הדרך יפה והעיירה יפה ומאד נוח בסוף יום מעייף למצוא ריכוז כזה של מסעדות סביבך או שבילים יפים לצעדת בין ערביים קרירה והאמת שגם כשסקרנו מאוחר יותר את שאר האופציות באזור הרי ששפינדל לוקחת ללא תחרות. המלון המופלא שלנו היה Savoy Hotel והוא לגמרי מומלץ בחום. גם המסעדה שלו מצוינת למרות שיקרה יחסית. מסעדה מוצלחת נוספת בעיר היתה Bakchus  עם מרקים ולזניה וסטייקים מעולים וגם במחיר טעים.

[TAGA]

 

יום שני

כבר אמרתי שהמלון שלנו נפלא, לא? וכמה גאוני ופשוט זה לארגן שולחן עם דפי צביעה ומשחקים לילדים בחדר ארוחת הבוקר? וראו זה פלא, פתאום גם אמא וגם אבא מגיעים לתחתית ספל  הקפה! השני!

הייתי רוצה לומר שנכנסנו למוד חופש ולכן התארגנו בעצלתיים ובנחת ויצאנו בבוקר מהמלון רק לקראת צהריים. אבל ככה אנחנו תמיד. בסוף יצאנו.

 

תחזית מזג אויר מתעתעת שכנעה אותנו לכיוון הצד הפולני של הרי הענקים, אז נסענו בעקבות המלצות לעבר מפל   Woodospad Kamienczyka שמתהדר בהיותו המפל הגבוה בהרים ולא פחות חשוב, אתר צילום סרטי נרניה.

הדרכים כאמור יפות, נעימות ואיטיות. עצירה להצטיידות בסופר לא הותירה את הרושם הרגיל של "סופר בחו"ל" אבל לא התלוננו. מעבר הגבול מצויין רק בשילוט ובשדרוג מיידי של הכבישים הטובים ממילא. הנהג מיד התחיל להרגיש בבית (בכל זאת, 25% גפילטע פיש...) וכולנו תרגלנו אנחות והערות פולניות בכוונה כה מליאה שפספסנו את הפנייה ונכנסנו לעיר הסמוכה. בסיבובי ההיחלצות הבחנו בפארק חבלים שנראה מבטיח אבל אנחנו התעלמנו בגבורה (פארק חבלים טרולנדיה, אם אתם באזור ובעניין).

המסלול למפל מתחיל בעלייה די ממושכת בדרך עפר נחמדה העוברת ביער סבוך שורשים (מה שהוליד כמובן עוד שפע חידודי טיול שורשים. ההומור בפולניה לא משהו). בסופה עמדת תשלום בה מצטיידים בקסדות (נראות די מפוקפקות האמת, הקסדה של סמי הכבאי מפורים היתה עושה עבודה דומה) ומתחילים לרדת בהמון מדרגות את כל הגובה שטיפסנו.

המפל שבקצה הדרך יפה. בהחלט יפה. לא מדהים. לא מצדיק מסע שורשים לפולין. אבל אם אתם בסביבה וכו' אז מדובר בטיול מאד סימפטי.  

           

‏בדרך למטה התפתינו לטעום מדוכני הגבינה המטוגנת במגוון נחשים וצורות. טעות. כל כך יותר יפה מטעים.

 

חזרה לצ'כיה, שם השחר עוד יזרח וגם שמש הצהריים יצאה סופסוף.

הטיול באויר הצח עשה טוב לכולנו והרגשנו בשלים לאתגרים עמוקים יותר.

אז נסענו למוזיאון IQLANDIA ב. LIBEREC

הדרך ארכה, כבר לא במפתיע, יותר מהמתוכנן וכך יצא שהגענו רק מעט יותר משעתיים וחצי לפני הסגירה וכפי שציינה הפקידה, המקום מומלץ לבילוי של כ 4 שעות. האמת? צודקת. תענוג של מקום. 4 קומות של משחקי מדע ומיצגים מדליקים ומקוריים ולא נמאס לרגע. הילדים פירפרו מתחנה לתחנה ואנחנו חשבנו שבכל זאת יש בהם קצת תועלת כי לבד כנראה לא היינו נכנסים לשם וזה היה ממש חבל.

  אלו אנחנו מוטבעים במסמרים

בסוף, כשהמנקות התחילו להפוך עלינו כסאות, יוצאים במגלשה מקומה שלישית (לא באמת חייבים).

ואז מוכרחים להכנס בשביל לצאת שוב. ושוב...ועכשיו לגמרי ברור איך נעלמות שם 4 שעות.

בדרך חזרה למלון נעזרנו בהמלצות הפורום ועצרנו בחנות הספורט הענקית, DECATHLON. הצמד הצעיר ישר אימץ את מנהגי המקומיים והצטרף בשמחה רבה לדהירות קורקינטים במעברים, כך שאי אפשר להגדיר את הביקור כמיותר מבחינתם. אנחנו קצת פחות התלהבנו (צ'כיה נהיית אפילו עוד יותר זולה כשלא קונים כלום!).

 

וכאן כדאי לציין שלמרות כישורי הנהיגה והניווט הבאמת פנומנליים של האיש, מסתבר שהרבה פחות נעים ונוח לנהוג בכבישי ההרים לעת חשיכה. השקיעה מאוחרת בקיץ ולרוב אין בעייה, אבל כדאי לקחת זאת בחשבון.

[סיון רביבו]

תודה על השיתוף...עוקבת בעניין 

[TAGA]

היום השלישי

כל גישוש ראשוני טרום נסיעה מעלה כי בשני דברים מפורסמת צ'כיה התיירותית-  פראג ופארקי סלעים. טוב, ובירה.

את פראג ייעדנו לקינוח. מהבירה נהנים באופן רציף, תודה. והגיע זמן הסלעים.

פארק הסלעים Adrspach-Teplice Rocks נחשב לגדול מסוגו באירופה והוא משלב מסלולי הליכה יפים ושייט באגם.

מגרש חנייה ענק (בתשלום), עמוס מכוניות ואוטובוסים לא בישר טובות. גם התור בקופה נראה אוגוסטי להדאיג, אבל משנכנסנו התברר כי האתר מצליח לספוג בגבורה את ההמונים ולמרות שלא שוטטנו בבדידות מזהרת בין איתני הטבע הללו, כפי שבטח ראוי היה, בהחלט לא הורגשה צפיפות מעיקה. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הלכנו במסלול הירוק. על המעבר לאגם בו נערך השייט בסירות (כ30 איש בסירה) ויתרנו, כי שם בכל זאת צצו והתרכזו מחדש כל ההמונים.

בשלב כלשהו התפצלנו והמתבגר שמאס בקצב הפנסיונרי שלנו עבר לרוץ במסלול האדום שמתלכד בחזרה עם שאר המסלולים לקראת האגם.

      

 

     

 

 

     

 

המסלול ארך, בקצב מאד נינוח כולל הפסקות לתצפיות על מטפסי הצוקים וזגזוג בין המסלולים, כשלוש שעות והוא מאד יפה ומומלץ.

גם בינות לשבילים המוסדרים, השמות המגוחכים שהוענקו לכל תצורת אבן ותיירי הסלפי הרבים, אי אפשר לפספס את הרושם האדיר שמשרים הסלעים העתיקים והעצומים הללו. היינו בהמשך בפארק סלעים נוסף (מצוקי פראכובסקאלי) וטוב שכך. אלו באמת ובתמים מקומות מלאי הוד. 

 

התחנה הבאה היתה בבחינת מס חובה.

מזה שנה שהילדים מטפחים ומתפיחים מורשת קרב מפוארת ששורשיה בפארקי חבלים מיתולוגיים בצפון איטליה. בחיי שהתכוונו להוסיף עוד פרק לאגדה, אבל מסתבר שהצ'כים לא ממש ערוכים למטפסים קטנים- אמיצים ונחושים ככל שיהיו, ואף אחד מפארקי החבלים הרבים והטובים שבאזור, המוגבלים מגובה 140, לא הציע מענה מספק לצעיר שבחבורה (שלא העלה בדעתו להסתפק במתחם נדנדות ). כיוון שכולם בשביל אחד וכו', החלטנו להתמקד באהבה אלפינית נוספת, מגלשות הבוב.

אזהרות ודיווחים כואבים באינטרנט הרחיקו אותנו מהמגלשות שבעיירת הבסיס לכיוון:Skipark Mlade Buky  . 

כאן, יותר מתמיד, חייבים להצטייד בוויז ובאמונה עיוורת בכוחותיו ובסוף מגיעים – וכדאי.

בדרך עצרנו להצטיידות בסופר מוצלח מהרגיל ועשינו פיקניק משובח על הדשא הסמוך לפארק.

המגלשות עצמן היו הצלחה גדולה ואושר צרוף ואלמלא היינו מבחינים במיתחם נוסף שמעבר לגבעה היינו כנראה תקועים שם עוד שעות ארוכות.

 

אבל גם מאחורי הגבעה חיכה אושר... טרמפולינות מעולות, עם או בלי טרפז ותמיד על רקע נוף הרים ירוק ומלבב. כשהצליחו לבסוף לנחות על קרקע יציבה הוקסמו החבר'ה ממערכת עץ ארוכה ומורכבת של תעלות ובריכות מים, משאבות, גלגלי מים וסכרים שיש לרוץ מקצה לקצה ולסגור ולפתוח ולמלא ולרוקן ולתכנן ולתת הוראות ולצעוק שמה פתאום צריך לסובב לכיוון השני ושוב לרוץ ולהירטב ולהגיד לאמא שלא זה בכלל לא קר ולרוץ ולפתוח ולסגור...  מלא נחת.

בדרך למלון (שוב בחושך, מישהו פה לא מקשיב להמלצותיו) טחנו בפעם המליון את הפלייליסט לדרכים שהבאנו והוחלט שהיה (עוד) אחלה יום.

[TAGA]

יום רביעי

שפינדלראוב מלין, עירנו הנאה בהרים, מקדמת את הבאים בשעריה באומגה מרשימה המתוחה לצד סכר שעל האלבה.

מדי כניסה ויציאה היינו מציצים לעברה בחשש עד שהיום מגיעה המערכה בה יורה האומגה מהמערכה הראשונה.

גובה 25 מ', אורך 125. 180 קרונות. לפחות הנוף יפה. צוות סימפטי רותם לכבלים והבן-10 הגיבור משוגר ראשון. אני והג'וניור שקשור אלי (או להיפך) הבאים בתור. תכלס, כיף. עד שנושמים עצמונית כבר מגיעים לצד השני שם מחכה איש צוות שמשחרר מהכבלים ושואל: "סבבה?". סבבה. משום מה ובאורח לא אופייני לכוחותינו הסתפקנו בסיבוב אחד ובדיעבד חבל. זה עובר ממש מהר ובפעם הראשונה יש בכל זאת להחניק איזשהו חשש קטן (או פאניקה גדולה) וקצת קשה לחוות כראוי. אם כבר אז תעשו פעמיים. לפחות. מה אכפת לי להמליץ...

משסגרנו את הפינה הזו התפנינו לעניינינו. התכנית המקורית היתה לשכור אפניים בתחנת הYellow Point שברחוב הראשי ולטייל בהרים הסמוכים. אלא שעובדי המקום התנערו לחלוטין מאתר החברה שלהם עצמם בטענה שמעולם לא השכירו אפניים מחוברות המתאימות לרכיבה זוגית עם ילד. אז מה אם כתוב ומצולם שיש? ובכל זאת, אם הדרישות שלכם בסיסיות יותר הרי שזו עדיין נראית אופצייה ממש נחמדה לטיול באיזור ויש הרבה מסלולים בדרגות קושי שונות.

אז הלכנו על PLAN B. נסענו (כ40 ד) לעיר Harrachov, ובטח אתם מתארים לעצמכם לאיזה כינויים זכתה, המסכנה.

בחראצ'וב יש מפעל לייצור כלי זכוכית ובו מוזיאון וסיורים וגם עוד מרכז להשכרת אופניים/קורקינטים לטיולי שטח (כי  עוד לא התייאשנו לגמרי מ PLAN A). התחלנו בזכוכיות. רושמים Harrachov Glass Factory ואתם שם. המפעל בן כ250 שנה והוא מתגאה בהיותו העתיק בעולם שעודו פעיל. סיורים יוצאים מדי שעה ואורכים כ45 ד' כולל שתייה, אבל בלתי אפשרי היה להבין בטלפון אם ומתי יש סיורים באנגלית (לא, ולא היום). אז הצטרפנו לסיור בגרמנית. אין לנו שמץ מושג בגרמנית. המדריכה מצידה לא עשתה שום נסיון להשחיל מילה באנגלית, או בפנטומימית, למרות שהיה ברור שאין לנו מושג על מה היא מדברת כל כך הרבה.

היה מרתק.

הסיור נכנס לקרבי אולם הייצור ועובר למרגלות או מעל הפועלים שעסוקים בהמסת זכוכית בתנורים של אלפי מעלות ובניפוחה לגביעי יין מעודנים, תוך עבודת צוות מרשימה ומקצוענית אך גם קצת מעוררת רחמים והבנה מחודשת באשר ליתרונות המכניקה. הפליאה הגדולה היא לנוכח נהלי העבודה והבטיחות המאד ערטילאיים. הפועלים, נעלי בית או כפכפים לרגליהם, כוסות בירות אימתניות בידיהם, מניפים מצד לצד מוטות זכוכית נוזלית ורותחת והתחושה המהפנטת דומה לצפייה באקרובט משוגע נטול רשת בטיחות.

על החלק האחרון של הסיור העובר במוזיאון ובחנות הבלתי נמנעת, כבר הרשינו לעצמנו לוותר.

יש לציין כי ניתן לחסוך זמן וכסף ולצפות על אולם הייצור ממרפסת המסעדה שבמקום, אבל המסעדה ממש לא מפתה ולעומת זאת, הקירבה לפועלים ולתנורים בסיור מרשימה מאד, אז לשיקולכם.

                                                 

        

 

שם המשכנו לאזור הספורט והסקי במרכז חראצ'וב. למודי סבל ונסיון הקדמנו שיחת טלפון עם מרכז מקומי להשכרת אפניים ומזחלות המותאמות גם לגלישה על מדרונות סקי בתצורתם המדושאת, שהבטיח חגיגית שהכל קיים וממתין, אבל אבוי, לא קיים (או לפחות לא קיים במקום שאמר שיקיים. בכל מקרה, לא מצאנו אותו. והבאנו איתנו באוטו בנאדם שיודע להגיע לנ.צ (וזו לא אני)).

התחלנו לקלוט את המסר.

עשינו עוד נסיון בחברה אחרת (מתברר שיש שם מלא), אבל הקטן נהיה כבר עייף והמסלולים שהוצעו לנו היו לרכיבה הררית של כשעתיים לכל הפחות, ובכל זאת, מפתה ככל שיהיה, צריך לשמור משהו לטיול הבא...אז השלמנו את הפנמת המסר: אין טיול אפניים הפעם.

..אבל יש טרקטרונים!

ואפנועי שלג על דשא! (עולים בעזרת מעלית ומזגזגים במהירות למטה).

אז שמישהו יעיז להתלונן!

בקיצור, מדובר בעמק שלמרגלות מדרונות הסקי ובסמוך למסלולי הטיול, והוא שופע פעילויות ספורטיביות לכל דורש. מגמת הבטיחות הגמישה ממפעל הזכוכית המשיכה גם פה והבן10 קיבל בלי שום עניינים קסדה ונשלח לדהור על טרקטורון בעקבות המתבגר (שגם הוא די רחוק מרשיון כלשהו). האחראי במקום לא היה מתנגד להושיב גם את הג'וניור על רכב משלו אבל גם לנו יש גבולות.

בסוף כולם שבו בשלום מכל עבר והיה בהחלט מבדר ולמי שיש טענות שלא יצא לטיולים עם ארבעה גברברים.

לפנות ערב, חזרה בשפינדל, עשינו טיול יפה לאורך הנהר ולמרגלות היער (כל עיר חייבת נהר ויער. שידרוג עצום) וחשבנו כמה כיף היה לעשות את זה עם אפניים...

[TAGA]

יום חמישי

בצער רב נפרדנו ממלון סבוי המקסים, לא זול אבל שווה כל קרונה.

נפרדנו גם מהרי הענקים בואכה גן העדן הבוהמי (מסתמנת כאן בהחלט נטייה להגזים עם השמות).

היעד הוא פארק הסלעים Prachovske skaly . שוב צעדנו במסלול הירוק. 3.5 ק"מ מעגליים, לא הכל קליל, לפרקים מתנשפים בטיפוס והגבר צריך לסחוב על הכתפיים את הג'וניור (שדוקא טייל מצטיין) ויש גם חלקים חשופים לשמש וחם אז תקחו הרבה מים כי אין בדרך, אבל תלכו כי מאד מאד יפה!

 

   

 

      

 

 

ולשאלת ה"כמה פארקי סלעים צריך?" ובכן, בשום אופן לא הרגשנו שזה עוד מאותו דבר. לא היינו מוותרים על אף אחד מהשניים ואם היה זמן בטח היינו הולכים גם לשלישי.

 

במרחק של כרבע שעת נסיעה מצוקי פראכוב מתנוססת טירת קוסט. אז נסענו.

הטירה, כדרכן של טירות, מרשימה מאד.

מאתר הטירה

נרשמנו לסיור המקוצר (30 ד) בהדרכת נסיכה רנסנסית דוברת צ'כית רהוטה ותו לא כי זה מה שהיה וכי לא לימדו כנראה אנגלית בימים ההם. מקבלים דפים מודפסים באנגלית עם תקציר ההדרכה אז בכל זאת החכמנו. היה דוקא די נחמד, ומאחר ואין דרך אחרת להכנס לפנים הטירה אז גם די מתבקש (יש סיורים ארוכים ומפורטים יותר למצטיינים, כולל חדרי הנשק והמגורים אבל אנחנו לא חשנו צורך).

מדריכה נסיכותית רעבה

מעבר לתעלה במבנה האורוות העתיק יש שתי מסעדות – אחת לשתייה ואחת לאכילה. בבטן זה מתערבב.

יושבים לאורך האגם הפסטוראלי ובצד יש משחקים בסגנון עתיק לתעסוקת הדור הצעיר ואפילו הנסיכה המעודנת מהסיור הסתערה לידינו על המבורגר לא מעודן בעליל ולכולם היה טוב ונעים.

 

עוד שעה אחרונה בדרכים, הספסל האחורי כבר יודע לשיר כמעט את כל המילים של "פראג"  והנה אנחנו שם.

[lono1]

את כותבת מקסים ומחזירה אותי לכיף הגדול שהיה לנו בצ’כיה.

גם אני הייתי מוכנה לבקר בפארקי סלעים נוספים, הם כל כך יפים שלא שבעתי מהם. לגבי מפעל הבירה היית צריכה לקרוא את מה שאני כתבתי לפני שנכנסתם, הזהרתי מראש…

תודה ומחכה להמשך בפראג.

דלית

[keves160]

פראג אהובה עלי עד מאוד, אז מקווה לחזור ואז לטייל בעוד מקומות בצ’כיה, כך שזה פוסט לשמירה עבורי, תודה. תוהה רק עד כמה אפשר לטייל שם בתחבורה ציבורית ובתקציב עלוב הנפש שעומד לרשותי…

 

[TAGA]

תודה דלית, היינו כנראה כמעט באותם מקומות בהפרש קצרצר ולצערי פספסתי בזמנו את הסיפור היפה שלך. אנחנו דוקא כן נהננו ממפעל הזכוכית אבל מודה שהחוויה מעט ביזארית.

 

Keves, אין לי מושג לגבי התניידות בתחבורה ציבורית בצ'כיה. אם רק דומה לזו של פראג הרי שאתם מסודרים.

ואצלינו זה הפוך, עכשיו מחפשים הזדמנות לחזור לפראג נטו, אבל בהרכב זוגי יותר...

[Tal1968]

גם אנחנו היינו הקיץ בצפון צ’כיה. שלבנו עם מספר ימים בסקסוניה השוויצרית.

ממליצה בחום על היעד הזה. צכיה מקסימה. הנופים, האווירה והכל זול.

 

טל

[קרן_3400936]

את כותבת נהדר.  גם אנחנו נהנו מאד בכפר ימי הביניים ונאלצנו לשמור בחרדת קודש את פאר היצירה הקרמית  עד ישראל ואז להשליכה למקום היא ראויה....

[TAGA]

תודה

זה כנראה המחיר של יצירת קרמיקה מוצלחת. את שלנו השארנו על מדפי הייבוש ומעולם לא הבטנו לאחור...

[TAGA]

חייבת (לעצמי) את סוף הטיול, אז משלימה בקצרה את שלושת הימים האחרונים בפראג.
על פראג יש שפע של מידע מעולה באינטרנט ולרבות בפורום זה, ואנחנו די צעדנו בתלם ואין לי תוספות מקוריות או מאירות עיניים במיוחד.

 

אציין רק שלמרות חששותינו לירידת מפלס החיוכים היו הימים האורבניים מהנים ביותר וכולנו, מקטן עד גדול, נפלנו בקסמי העיר.
התענוג הגדול היה כצפוי לשוטט בעצלתיים, להתקע מול כל נגן רחוב וחנות מדליקה, להתפעל מהיופי המציץ מכל פינה, לשבת ברוב קיטש ונחת עם סלסלת פירות יער לגדות הוולטאבה ולצפות בגשרים ובספינות ולאו דוקא הביקורים באתרי ה"חובה" (שכבודם במקומו מונח, - מרשימים ויפהפיים ואכן בגדר חובה, ובכל זאת(... .

מאד קל ומתבקש לטייל רגלית, אבל גם הדגימות היעילות והנוחות מהתחבורה הציבורית (לקתדרלה בחשמלית מס’22 ובחזרה במטרו) היו אטרקציה מהנה כשלעצמן.   

 

יפה ונעים (היינו באוגוסט, כן? ) לשוטט גם בשעות הערב, כך שמלון מרכזי המאפשר הפוגת ביניים יכול לעזור.  שלנו היה הHilton Old Town- הנוח והמטופח שבעיקר הצטיין בארוחות בוקר משובחות ובמיקום אסטרטגי, אבל שלא במפתיע היה נטול ייחוד וחן והפגיש אותנו, לראשונה בצ'כיה, עם אחינו העבריים מכיני הסנדביצים לדרך. לנו היתה הנחה משמעותית, לא בטוח ששווה בלעדיה.

אכלנו ממש טוב. מלא סושי (שלתפיסתם של הצאצאים מכהן כמאכל הלאומי של אומת כדור הארץ באשר היא שם) מוצלח ולא יקר. ארוחה אחת מפונפנת ומצויינת בקפה אירופה המגונדר עם אחיינית אירופאית ופיצה לגמרי לא רעה- אם כי שולית לגמרי לשתייה שלצידה, שהגיעה לשולחן לחדוות כולם ברכבת (מזמן ויתרנו על הפאסון והחלטנו ליהנות גם משטויות של תיירים) ב Výtopna .

דוקא קרדלניק (הידוע בכינויו קריוטוש) לא אכלנו. מחדל לכל הדעות.

את צער הדרך לשדה התעופה המתיק לנו שירות הההסעות Prague Airport Transfers שהומלץ ובצדק ברחבי הפורום. הזמנו באינטרנט יום לפני, לרבות כסא ילדים תואם גיל ויצא מאד נוח ומשתלם.

הילדים לא הבינו מה דחוף לנו לחזור. האמת, גם אנחנו לא. מאד מאד נעמה לנו גיחה קצרה (מדי) זו לצ'כיה.
 

[keves160]

אוסיף ואומר על פראג: אכן כדאי להותיר את “אתרי החובה” (איזה ביטוי נורא) על תקן המלצה כללית למסלול, ופשוט ללכת לאיבוד ולשוטט בעיר, ברחובותיה ובפארקיה, שם מצוי הקסם. במיוחד בתגליות הקטנות פה ושם – כמו גן עצי הפרי השקט והמקסים עם הטווסים שנמצא מאחורי מין כניסה סודית בערך 5 מטר מעוד אתר מפוצץ תיירים, שבכלל לא שמים לב אליו. וארכיטקטורה אר נובו מדהימה בכל מיני רחובות קטנים, או גן פורח מיניאטורי חמוד להפליא על גבעת פטרין עם סנאים קופצניים, ועוד ועוד. גם באוכל יש מציאות, אם יודעים איפה לחפש. על אף הקביעה הישראלית הנפוצה של “לא צריך יותר מסופ”ש בפראג”, אני אישית כבר הייתי יותר מזה ויותר מפעם אחת ואשמח לבקר שוב.

.

[ozzz]

תודה רבה על השיתוף. הכתיבה נהדרת. 

הכרטיסים שלנו באפ כבר הוזמנו לאוגוסט 2017 ומתחילים לאסוף חומרים... 

שאלה קטנה: לגבי הסים של וודפון: היכן רכשתם? בשדה התעופה? אפשר בבקשה פרטים יותר מדויקים? תודה... 

[keves160]

אני רכשתי סים בעיר עצמה. יש את שדרות ואצלב המרכזיות, בחלק הקרוב יותר למוזיאון של השדרות יש כמה משרדים של חברות סלולאר, כמו וודאפון ו-o2 , כך שאפשר להיכנס לשמוע הצעות מחיר מכל אחת. אני קניתי מ-o2 כי ההצעה שלהם היתה יותר זולה למה שרציתי (היות ויש ווייפיי חינמי במקומות הלינה והייתי רק לשבוע, לא היה לי צורך ביותר מחצי גיגה להרגלי הגלישה שלי).

בעיניי לרכוש בעיר היה יותר נוח – בשדה אתה עייף מהטיסה, עם מזוודות, רק רוצה לגמור וללכת, ועוד לא הספקת בכלל להמיר כסף. העדפתי להגיע לאכסניה, לשתות קפה, להחליף כסף בניחותא בשער טוב ואז ללכת לבחון את ההצעות השונות.

[TAGA]

הי עוזזזז, תודה.

את הסים אכן קנינו בשדה התעופה. החנות של וודאפון נמצאת בדרך ליציאה בטרמינל 2.

שיהיה לכם טיול נפלא.