דרכי הגעה ללה
-
אהלן,
בן זוגי ואני מבקרים בשנית בהודו. ביום שלישי בלילה אנו נוחתים במומביי, רוצים לעלות ללה ולרדת לטייל ברחבי הימצ’אל פרדש.
אנחנו מתלבטים לגבי הדרך להגיע ללה.
חשבנו לעלות לצ’נדיגר ברכבת ומשם לקחת מונית ג’יפ ללה. יש למישהו מושג כמה זה אמור לעלות? והאם יהיה קל למצוא שם שותפים לחלוק איתם את הנסיעה?
או שיהיה קל/ זול יותר לעשות זאת דווקא מדלהי או דרמסלה?
אופציה נוספת ששקלנו היא להשכיר רכב. האם יש כאן אנשים שעשו זאת בעבר ויכולים לתת המלצות בנוגע לנסיעה? (סוג רכב, מקומות לעצירה בדרך, טיפים כלליים לנסיעה..)
כמובן שטיפים והמלצות בנושא יתקבלו בברכה
-
אהלן,
הדרך הקצרה והטובה ביותר להגיע ללה היא בטיסה מדלהי.
אם אתם רוצים להגיע קרקעית, סעו למאנלי ומשם, בוואן, או במונית ללה. קחו בחשבון שזו דרך ארוכה (18-20 שעות נסיעה, במשך שני ימים).
- מבחינת מחלת גבהים – עדיף להגיע ללה בטיסה.
טיול מהנה
-
היי תודה על התשובה הזריזה.
מבחינת מחלת גבהים עדיף טיסה? הנחתי שעדיף נסיעה ברכב להסתגלות הדרגתית לגובה.
כמו כן הבנתי שיש דרך נוספת מכיוון סרינגר. מבחינת בטיחות ואיכות הכביש איזו מהדרכים עדיפה?
-
אכן, יש שתי דרכים קרקעיות -האחת ממאנלי, השניה מסריניגר.
סריניגר בקשמיר, אזור מלא בבעיות טרור ועם התראת טרור קבוע לאזור זה מטעם המטה ללוחמה בטרור ולכן, מבחינתי, לא ממליץ.
מבחינת מחלת גבהים - ההגעה בטיסה טובה יותר והסבר לכך פשוט:
נוחתים ללה בגובה 3500 מ' מעל הים.
הדרך ממאנלי ללה היא בגבהים של בין 4000 מ' מעל הים ל- 5300 מ ורק לבסוף יורדים ללה (שכאמור גובהה 3500 מ').
-
תאי אתה בטוח ? רפואית ?
הרי מי שמגיע למנאלי מבלה שם איזה יום יומיים, וגם אז לא מיד עולה ל5000 מטר אלא יש שעות רבות בגבהים מתחת ל4000
המקרים שפגשתי נוסעי הרכב דווקא הסתגלו טוב בהרבה לאלו שבאו בטיסה
אני חושב שמחלת גבהים תלויה בגובה אבל הרבה יותר במהירות השינוי ואפשר לקבל אפקטים קשים גם ב2500 מטר אם עולים לשם מיד
-
תאי צודק לחלוטין (כמובן
)גם ״תאורטית״ לפי כל מה שקראתי וגם עניינית מהנסיון הטרי שלי בלה לא מעט אנשים הגיעו ממנאלי חולים עד כדי כמה ימים בחדר.
יתכן שהבעיה המרכזית היא הלילה בדרך בגובה 4000 שלאחריו ממשיכים לטפס לקרדונגלה 5600 לפני שיורדים ללה
לישון לילה בגובה 4000 ואני לא יודע אם יש אלטרנטיבה נשמע בעייתי מאוד.
דווקא למיטב הבנתי 2500 מטר זה גובה שאינו מסוכן לרוב האנשים למרות שבפירוש האוויר בו דליל עד כדי נשימה כבדה יותר.
-
עופר,
בטוח ב- 1000%. המחשבה לעלות ללה קרקעית, היא טעות שרווחת אצל הרבה מאוד מטיילים שחושבים שזו עליה הדרגתית, וזו ממש לא עליה הדרגתית...
לשמחתי אני עושה את הדרך הזו שנה, שנה – כבר למעלה מ- 30 פעמים…
קצת עובדות: גובהה של מאנלי – 2000 מ’ מעל פני הים (שזה שטויות).
יום הנסיעה הראשון ממאנלי צפונה, הוא נמוך ברובו (למעט מעבר רוטאנג פאס בגובה 3980 מ’). את הלילה הראשון מעבירים הנוסעים בעיירה ג’יספה (במקרה הטוב) שגובהה 3200 מ’ או במחנות האוהלים שבסארצ’ו (שם הגובה הוא כבר 4300 מ’ מעל פני הים שזו קפיצת גובה רצינית) ותזכור שלילה קודם הם ישנו במאנלי בגובה 2000 מ’…
ביום הנסיעה השני (מסארצ’ו או מג’יספה ללה) זהו יום נסיעה ארוך של 12-13 שעות, נמצאים כל היום בגבהים של 4000 מ’ עד 5300 מ’ – שזו מחלת גבהים מובטחת.מכיוון שאני יוצא עם אנשים שאני אחראי לבריאותם (וחייהם), אני לוקח איתי תמיד בלון חמצן של 7 ק”ג. יכול לספר לך על עשרות מקרים שהשתמשתי בו לעזרה למטיילים שהגיעו מכיוון מאנלי… עניין של ניסיון...
