מדריך לניאגרה

[אנשיםטובים]

אחרי המחקר והביקר הקיץ, ובעיקבות שאלה של חברים כתבתי מדריך קצר לניאגרה. תבלו

 

מפלי הניאגרה הפכו להיות מתחם אטרקציות. רוב האטרקציות לא קשורות כלל למפלים ואפשר למצוא כמותן ב-1001 מרכזים תיירותים ברחבי העולם (מסעדות גלידריות וכו', חנויות וחנויות קונספט, מיני-גולף, גלגל ענק ועוד).

 

מה ייחודי לניאגרה:

1. קודם כל הנוף. פשוט לטייל על הטיילת (בצד הקנדי) וללכת ברגל מאחורי המפלים הקנדיים ועד אחרי המפלים האמריקאיים. להרטב קלות מהרסס, לספוג את האויר והאוירה ולהנות. – הצד הקנדי עדיף בהרבה, כי ממנו רואים הכל. מהצד האמריקאי התצפית מוגבלת ביותר
2. שייט למפלים בסירת רסס שבו מתקרבים מאד למפלים ומאד מאד נרטבים (מקבלים שכמייה חד פעמית). חוויה מאד מיוחדת ולטעמי החוויה הכי טובה במפלים. Maid of mist  מפעילה שייט בצד האמריקאי (מעלים כחולים), hornblower מפעילה שייט זהה בצד הקנדי (מעילים אדומים), והמחיר בשקלים מאד דומה. השייט נמשך 20 דקות, ושריינו עוד 20 דקות מרגע שתתקרבו לאיזור הספינות ועד שתחזרו לאותו מקום אחרי – וזה אם אין תורים. לא לשכוח גם קניית כרטיסים שגם עושיה לגרור תור (אפשר גם להזמין מראש). בעונה החברות מפעילות שתי ספינות, כך שכל 10 דקות בקירוב יוצאת ספינה.
3. מערת הרוחות שבאי העיזים cave of the wind goat island – בצד האמריקאי. המערה עצמה לא נגישה לתיירים אבל האיזור כן והשם נשמר. אי העיזים הוא אי בין המפלים האמריקאים לקנדים. בפינת האי שצמודה למפלים האמריקאים יש שביל הליכה שמגיע ממש קרוב למפלים. שוב מקבלים שכמייה (הפעם צהובה) ופשוט הולכים צמוד למים עם כל הרעש והרסס. למי שרוצה – אפשר להתקרב למפלים ברמה כזו שכמעט נספגים ממים (הרסס כלכך חזק שהוא חודר דרך החריץ בין השכמייה לגוף). במקום הזה מקבלים גם סנדלים חד פעמיים שגם עמידים במים וגם יש להם חיכוך גבוהה עם הקרקע. הסנדלים אולי מכוערים, אבל יחסית נוחים (בהתחשב בעובדה שהם חד פעמיים). שימו לב שאין שום לוקרים באיזור. כלומר תיקים מתחת לשכמייה (או באוטו) ונעליים בתוך שקית (שמקבלים) וסוחבים ביד. הבילוי כולו שעה עד שעה וחצי
4. מסע אל מאחורי המפלים journey behind the falls – בצד הקנדי. מערה חצובה מאחורי המפל הקנדי עם עוד אפשרויות לראות את המפלים מאחור. שוב מקבלים שכמיות (צהובות). הביקורות שאני קראתי היו מעורבות והחלטתי לוותר
5. תאורה – בלילה המפלים מוארים (לא כל הלילה וחשוב לבדוק בהתאם לעונה). התאורה היפה והמתחלפת צובעת את הרסס בכל מיני צבעים. חיפוש בגוגל יעלה שלל תמונות כדי שתבינו על מה מדובר. פשוט יפה. אפשר לצפות 5 דקות ואפשר שעתיים – זה תלוי בכם. אפשר גם לעשות את השייט בשעות הערב עם התאורה. לא ניסיתי אבל זו יכולה להיות חוויה מעניינת. מצד שני אני מניח שמפספסים חלק מהנוף בגלל החושך החלקי.
6. טיסה במסוק מעל הניאגרה. אטרקציה יקרה יחסית (סדר גודל של 100 דולר לאדם לטיסה של 10 דקות). לא ניסיתי אבל אני מניח שהנוף מהמם.
7. מגדל תצפית (בצד הקנדי) – כשמו כן הוא. יש בראשו גם מסעדה (כמובן) כך שאפשר או לשלם תמורת התצפית, או לשלם (הרבה יותר) תמורת מסעדה עם נוף.
8. גלגל ענק Niagara Skywheel  - בצד הקנדי שמאפשר גם נוף מסויים

[אנשיםטובים]

אטרקציות אחרות

בצד הקנדי ,ברחוב Clifton Hill יש שלל אטרקציות (בין היתר הגלגל הענק נמצא שם). זה רחוב התיירים המרכזי, ובו ובסביבתו יש שלל מסעדות מכל הצורות, גלידריות וחנויות ממתקים, כמה מוזיאוני שעווה, מוזיאון ריפלי, מיניגולף, קארטינג, פארק מים מקורה, אומגה קרוב למפלים ועוד ועוד ועוד. הכל עם אורות נוצצים כמובן בסגנון וגאס. למי שחובב את זה – אפשר לבלות במקום ימים שלמים. למי שלא – הליכה של שעתיים תהיה כנראה עדיין חביבה. בגדול המקום יקר - כמו מתחם תיירים טיפוסי.  כמו רוב מתחמי התיירות המקום מתעורר לאט בשעות הבוקר, אבל בעונה פתוח עד אמצע הלילה.

הצד האמריקאי הרבה פחות צבעוני.

בחלק מהימים בלילה יש זיקוקי דינור מעל המפלים. חוויה נחמדה (בייחוד בשילוב עם התאורה של המפלים), אבל בסופו של דבר לא שונה מזיקוקי דינור בכל מקום אחר בעולם. ושוב אפשר לעשות את השייט בזמן הזיקוקין.

בעונה יש גם המון הופעות באיזור. זמרים מפורסמים (יותר או פחות), מופעי ריקוד וכו'. המחירים לא זולים (אותו סדר גודל עלויות כמו במקומות אחרים). אבל זה יכול להיות מעניין

למי שמעוניין בצד הקנדי יש גם בתי קזינו.

 

 

אטרקציות רחוקות יותר

באיזור כולו (צריך אוטו) יש עוד הרבה אטרקציות. שייט כזה או אחר (לא ליד המפלים דווקא), עיירה נחמדה בשם Niagara on the Lake שהרחוב הראשי שלה תיירותי בסגנון אירופאי יותר (אולי טיפה סנובי כמו גלריות אומנות וכו'). יש מוזיאון אזורי שצמוד אליו יש תא שייט (מעלית אוניות) שאפשר לברר עם המוזיאון מתי צפוייה אוניה ולראות את תא השייט בפעולה. בצד האמריקאי יש תחנת כח עם מרכז מבקרים גדול. ויש כמובן עוד המון דברים באיזור.

 

[אנשיםטובים]

אז כמה זמן להקדיש לאיזור?

את חווית המפלים עצמם – צפייה, שייט וכדומה ממצים בכמה שעות. תלוי כמובן מה תבחרו בדיוק לעשות, אבל זה ינוע בין שעה של תצפית נטו, ועד 4-5 שעות שכוללות גם שייט, אולי מגדל תצפית וכו'. בקליפטון היל אפשר לבלות כאמור שעה-שעתיים כולל ארוחה כדי "לטעום".

אז מה שרבים עושים זה מבלים קצת פחות מ-24 שעות בניאגרה. למשל מגיעים אחר הצהריים, מבלים קצת, ונהנים מהאורות/זיקוקין בלילה. ישנים עם או בלי נוף, בבוקר השלמות אם יש וממשיכים לדרך. או לחילופין מגיעים בשעות הבוקר המאוחרות, ואז למחרת לא צריך השלמות אלא יוצאים ישר לדרך.

למי שמעוניין – אפשר בבוקר לצאת דרך ניאגרה און דה לייק או דברים אחרים.

האפשרות הזו של פחות מ-24 שעות מתאימה מאד לישראלים בטיול מתגלגל שבו רוצים להספיק הרבה.

אבל למי שמעוניין או שיש לו זמן – אפשר גם להשקיע יומיים ויותר. כמה שעות במפלים עצמם, חצי יום ויותר בקליפטון היל, אטרקציות באיזור ועוד. אלו לא אתרי חובה או אתרים שאין במקומות אחרים, אבל זה לא עושה אותם לא נחמדים. למשל העיירה החביבה ניאגרה און דה לייק לא יותר "טובה" מעיירה אחרת בטיול, אבל גם לא פחות. המיני-גולף לא יותר טוב ולא פחות טוב (אני מניח, לא ניסיתי) וכו'. מוזיאון ריפלי יש גם בניו יורק וכו'.

כלומר בהחלט אפשר להקדיש פחות מיום למפלים. אבל זה שאין מה לעשות יותר מיום.

 

מעברי הגבול

הן משיקולים של שילוב אטרקציות, והן משיקולים של מאיפה מגיעים ולאן ממשיכים, כנראה שנרצה לעבור את הגבול בין ארה"ב לקנדה ואולי גם יותר מפעם אחת. יש כמה מעברי גבול באיזור. אחד מהם צמוד למפלים ונקרא גשר הקשת Rainbow Bridge (פתוח 24/7). אפשר אפילו ללכת ברגל אם רוצים, אבל יותר נוח עם הרכב. לרוב התור במעבר הגבול הוא של 5-20 דקות (אבל יש גם תורים ארוכים יותר לפעמים). אם הטיול שלכם התחיל בארה"ב ואז עוברים לקנדה וחזרה – סביר שמעבר הגבול יהיה חלק ולא תצטרכו לצאת מהאוטו. אם הטיול התחיל בקנדה וזו פעם ראשונה שעוברים לארה"ב – בהחלט יתכן שתתבקשו לצאת מהאוטו לתחקור נוסף שייקח בין כמה דקות לשעה.

שימו לב שזה לרוב. תמיד יש מקרים יוצאים מן הכלל. אם אתם ב"סתם" נסיעה ליעד הבא בארה"ב זה לא סוף העולם וגם אם במקרה תתקעו שעה במעבר הגבול זה לא אסון. אבל אם למשל צריך להספיק לטיסה מבאפולו בארה"ב איחור יכול להיות בעייתי וכנראה שכדאי לקחת "ספייר".

אפשר בהחלט לעבור את הגבול הלוך ושוב באותו יום, ואפילו יומיים ברצף. אף אחד לא ירים גבה - רבים עושים את זה.

אפשר גם לעבור את הגבול במונית ובתחבורה ציבורית. לא ניסיתי ולא בררתי פרטים אבל אני יודע שזה אפשרי.

אגב, חציית הגשר עם רכב מארה"ב לקנדה חייבת באגרה על הגשר (איזיפאס עובד). מקנדה לארה"ב זה חינם.

[אנשיםטובים]

מקומות לינה

בצד הקנדי אפשר לסווג את מקומות הלינה ל-3 קבוצות:

1. המלונות עם הנוף – יש כמה מלונות כאלה שבהם מהחדר אפשר לראות את המפלים. שימו לב שיש כל מיני רמות נוף – למפלים האמרקאיים או לקנדיים, נוף חלקי (גובה נמוך) או מלא וכו'. חדר עם נוף טוב יהיה יקר מאד. יקר מאד יכול להיות 100-300 דולר יותר מאשר חדר דומה בלי נוף בכלל. בהרבה מלונות יש כמה רמות נוף (בכמה מחירים שונים). יש אנשים שמסוגלים פשוט לשבט בחדר ולבהות. אבל רבים אחרים (עם דגש על ילדים) ממצים אחרי 10 דקות. האם שווה לשלם עוד כמה מאות דולרים בשביל זה? דעה אישית מאד. היות ובגדול נוף דורש גובה, הרי שהמלונות הללו הם רובם מלונות ענק עם כמה עשרות קומות. בגלל המיקום שלהם (קרוב למפלים) הם מעט רחוקים מאיזור קליפטון היל. אפשר ללכת ברגל, אבל יש פה קצת הליכה.
2. מלונות קרובים לקליפטון היל – על הרחוב הראשי או סמוך אליו (מרחק הליכה). אין פה נוף, אולי יש רעש (חשוב לבדוק) אבל זה מרכז האקשן. באיזור יש הרבה מלונות בכל מיני רמות מחיר. החל ממוטלים "מעופשים" וכלה במלונות טובים ויקרים. היתרון הוא שלכל מקום הולכים ברגל.
3. מקומות לינה רחוקים יותר – מחוץ למרכז, בעיר אחרת, אולי בכלל לא מלון וכו'. בכזה מקרה כנראה שתהיו עם רכב. חונים באיזור, מבלים את רוב כל היום כולל שעות הערב והתאורה ובלילה נוסעים חזרה למקום הלינה.

בצד האמריקאי לא עשיתי מחקר מעמיק, אבל הנוף מוגבל בכל מקרה.

אז מה עדיף? מאד תלוי. זוגות בירח דבש כנראה שלא יוותרו על הנוף למפלים. תפרנים וודאי שישנו במוטל זול יותר.

 

 

לינה לא באיזור בכלל

אני חושב (אם כי לא ניסיתי) שבכלל לא חייבים לישון באיזור המפלים או בצד הקנדי. אפשר בהחלט להגיע בשעות הבוקר המאוחרות ולעזוב בלילה (אחרי הזיקוקין). האיזור אומנם רחוק מדי לגיחת יום מאגמי האצבעות למשל. אבל כן נראה לי שאפשרי לישון בבאפולו למשל לשני לילות.

העובדה שישנים בבאפולו ולא בניאגרה עצמה חוסך טיפה זמן נסיעה וכמה גרושים על מלון, וודאי שחוסך מעבר גבול לילי. כלומר לא מוגבלים בכלל איך נראה היום שלפני המפלים ואפשר אפילו להגיע לבאפולו בתוך הלילה (כולל בטיסה או בנסיעה).

והנה יום כזה לדוגמא: בשעות הבוקר מתחילים מהצד האמריקאי, כולל אי העיזים והשייט (השמש בגבכם בשלב הזה וזה נוח). לקראת הצהריים חוצים את הגבול לקנדה. שיטוט לאורך הטיילת ואחר הצהריים בקליפטון היל. כשמחשיך חוזרים לטיילת לראות את האורות. ונוסעים חזרה לארה"ב. אם יש זיקוקים אפשר לשקול לראות אותם כבר חזרה בצד האמריקאי. העובדה שחוזרים לאותו מלון ללילה נוסף אומר שהפיג'מה כבר מחכה על המיטה אז זה פחות בעייתי להגיע עמוק בלילה למלון.

בנוסף זה שמגיעים לקנדה ללא מזוודות עשוי לחסוך בלגן במעבר הגבול (למרות שלרוב לא מבקשים לראות את המזוודות), כולל העובדה שאין צורך להעביר מזון מצד לצד.

[אנשיםטובים]

איך מגיעים

יש שני שדות תעופה מאד קרובים – אחד בכל צד של הגבול. אבל הם מאד קטנים ולא שימושיים  במיוחד לתיירים.

השדה הגדול הכי קרוב הוא בעיר באפולו שבארה"ב – במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה מהמפלים (פלוס מעבר גבול על פי צורך). יש שם גם תחנות השכרת רכב של כל החברות הגדולות, וכן מוניות ותחבורה ציבורית אל המפלים (כולל לצד הקנדי)

העיר טורונטו על שדות התעופה שלה במרחק של 2-3 שעות נסיעה (בצד הקנדי כמובן).

שימו לב שמאד בעייתי לשכור רכב בקנדה ולהחזיר בארה"ב או להיפך. כך שלטוס לקנדה ומשם לעשות טיול אוטו דרך המפלים בתוך ארה"ב כדי למשל לטוס מניו יורק זה בעייתי. הרבה פעמים זה ידרוש החלפות רכבים, וגם עלויות לא זניחות.

 

כמובן שאפשר להגיע במפלים עם רכב מכל מקום שרוצים. רק שהמפלים לא קרובים לרוב המקומות שמעניינים אותנו התיירים. כלומר בהחלט יש דברים באיזור (טורונטו למשל, אגמי האצבעות, אוניברסיטת קורנל ועוד) אבל רובם לא יעדים שהישראלים מפנטזים אליהם.

למי שמנסה לשלב את המפלים בטיול באיזור ניו יורק מצפה נסיעה ארוכה למדי (סדר גודל של 10 שעות נסיעה רצופה כולל עצירות טכניות, או יומיים-שלושה של נסיעה כולל טיולים בדרך). אז בהחלט אפשר לטייל עם אוטו (ורבים כולל אותי עושים את זה), אבל זה מתאים רק למי שיש לו זמן ורצון לעשות טיול ארוך שכולל כל מיני אתרים בדרך (וגם מתגלגל מבחינת לינה).

 

טיול מאורגן מניויורק  / גיחה מניו יורק

ישראלים רבים שמגיעים לניו יורק רוצים לראות את הניאגרה. לא כחלק מטיול גדול שכולל שבוע נסיעה בצפון מזרח, אלא רק את ניו יורק והניאגרה. יש שתי אפשרויות בולטות לעשות את זה:

1. טיול מאורגן של שלושה ימים שנוסע מניו יורק לניאגרה וחזרה עם כמה עצירות קטנות. יש גם בעברית. התשלום כולל נסיעה, לינה וכו'. רק שבגלל שמדובר על המון המון שעות נסיעה, בפועל מבלים בעיקר באוטו ומעט באתרים. המלונות שיבחרו הם אלו שנוח למארגן הסיור וודאי שלא יהיה מלון עם נוף לניאגרה למשל. אם אתם לא זוג אלא הרכב אחר שצריך להבין מה המשעות מבחינת לינה, צריך להבין כמה שעות ובאיזה חלק מהיום בפועל תהיו בניאגרה (או בכל מקום אחר) – למשל האם תספיקו להנות מהתאורה? וכו'. רבים עושים את זה, כך שזה לא בהכרח פתרון גרוע. צריך פשוט לשים לב למגבלות. אגב יש גם טיולים של יומיים אבל זה כבר נראה לי לא לעניין.
2. טיסה מניו יורק לבאפולו ומשם נסיעה (רכב שכור או תחבורה ציבורית) לניאגרה, וחזרה באותו אופן. הטיסה עולה סדר גודל של 80-150 דולר לאדם. לא לשכוח גם עלות של מוניות לשדה, ותחבורה בניאגרה. ההגעה מהמלון בניו יורק ועד המלון בניאגרה לוקחים סדר גודל של 6-7 שעות ברוטו (כולל נסיעה לשדה וכו') לא מעט, אבל הרבה פחות מנסיעה, והרבה פחות מעייף. אם למשל תפסתם טיסה של 10 בבוקר (השכמה ב-6) הרי שלפני 2 בצהריים אתם כבר בניאגרה. ולמחרת בבוקר אפשר לטוס חזרה אם רוצים.

 

שילוב הניאגרה בטיול אחר

אם מדובר על טיול אוטו מתגלגל בצפון מזרח (למשל בוסטון/וושינגטון/הרים לבנים וכו') אז אפשר בהחלט לנסוע לניאגרה. לרוב זו סטייה ניכרת מהדרך, אבל בהחלט אפשרי ורבים עושים את זה. זה יכול להסתדר למשל עם טיול מעגלי מניו יורק לניו יורק, אבל גם עם כל טיול אחר.

אם מדובר על שילוב של צפון מזרח עם יעד אחר בארה"ב (שכולל טיסת פנים) למשל אורלנדו או החוף המערבי – אז אפשר בהחלט לעשות טיול נסיעה מניו יורק דרך מה שרוצים, עד הניאגרה. את החלק הזה של הטיול מסיימים בבאפולו ושם מחזירים את הרכב, ומשם טסים ליעד הבא. בטיסה ישירה או בטיסת קונקשין.

 

האם להתחיל בניאגרה

כמובן שכל טיול לגופו, אבל שימו לב שבתחילת הטיול יש סיכוי לא זניח לעייפות וג'טלג. האם זה הזמן הנכון לביקור בניאגרה שבו שעות הבוקר המוקמות מיותרות ולעומת זאת סביר שרוצים לבלות עד הערב? לא בטוח. אבל ברור שהמשפט הזה נכון גם להרבה יעדים אחרים בטיול.

בנוסף אם מדובר על מסלול קוי בציר ניו יורק-ניאגרה הרי שלניו יורק יש הרבה טיסות ולבאפולו (או האיזור) הרבה פחות. כלומר נוח להתחיל בניו יורק, משם לנסוע לניאגרה, ואז לטוס לאן שרוצים.

[אנשיםטובים]

תשלומים נוספים וחניה

באיזור הניאגרה מקובל לגבות תשלום לא זניח על חניה. הן בחניונים לשעות היום, והן במלונות שגובים תשלום על חניית לילה. המחירים מתחילים ב-10 דולר ליום, אבל כמובן עולים ועולים ועולים.

חלק מהמלונות התחילו לגבות resort fee  כמקובל בוגאס . זה תשלום לא זניח של 10-20 דולר ליום. כביכול הוא ממן חלק מהשירותים הנוספים. אבל ברוב המקרים אין אפשרות שלא לשלם אותו. זה פשוט חלק מחיר החדר שלא מוצג בחיפוש הראשוני.

חלק מהמלונות גובים תשלום על קבלת חבילות בשמכם (למשל כי עשיתם קנייה בקנדה ושלחתם למלון). אם זה חשוב לכם שימו לב.

 

ובאופן כללי – באיזור משלמים על כל דבר.

[מוני]

תודה רבה על ההשקעה!!

מוני

[יערי]

אנשים טובים – תודה

 

מציע להעלות את הכל כבלוג אחד … 

[splaw]

יפה מאוד!

 

מועיל ומסכם היטב!

[ayeletback]

אנשים טובים , אם לא היית קיים היו צריכים להמציא אותך
מציעה לפרסם כבלוג כדי שלא ילך לאיבוד בנבכי הפורום
ותודה על ההשקעה

[אנשיםטובים]

תודה על המחמאות

אם יש הערות, תיקונים, תוספות וכו’ – אנא שרשרו

[אנשיםטובים]

וכמה לינקים לגוגל מפס

 

תצלום אויר בגוגל של האיזור.

צד ימין של הנהר (מזרח) זה הצד האמריקאי

צד שמאל זה הצד הקנדי

הגוש הלבן הקשתי בתחתית התמונה זה מפל הפרסה הקנדי

טיפה מעליו בצד ימין רואים את המפל האמריקאי

בין שני המפלים ניתן לראות את אי העיזים

ויחסית בקצה העליון של התמונה גשר הקשת

בערך מול אי העיזים בצד הקנדי ניתן לראות את ריכוז מלונות ה”נוף”

ומעט משמאל לגשר אפשר לראות את Clifton Hill

 

מפה של כמה נקודות עניין בניאגרה

 

מפה של שני שדות התעופה העיקריים והדרך

[eyahalom]

מדריך מצוין. 

 

כל הכבוד על ההשקעה. 

[Shay3211035]

תודה על ההשקעה

[inbalswi]

וואו!!!! איזו השקעה!!!פוסט מעולה!!!!

תודה רבה רבה!!! מאוד מאוד עזר לי!!!

 

[צחצח המטייל]

תודה אנשים טובים

[1אבי1]

מצטרף לדעתה של איילת שכדאי לפרסם בבלוג נפרד ע”מ שלא ילך לאיבוד.

העניין כרך בטרחה רבה. קטונתי  מלהטריח את הכותב. זו החלטה של ”אנשים טובים”. אינני  יודע את  שמו, כנראה  שמו הספרותי הולם אותו. אדם שמוכן להקדיש מזמנו הפרטי לטובת הכלל.

בעניין שילוב במסלול אחר שהוזכר בפוסט, אני הייתי מציע לשלב במסלול הכתום 2 בספר של נטע דגני.

או לחילופין.

אפשר בשילוב מסלולים 1 עמוד 144, מסלול  2 עמוד 415 מסלול 3 עמוד 416.

 

לסיום מילה טובה על ספר מסלולים של נטע דגני. היא מקצוענית ברמות. לקחתי את המסלול המקוצר של שבוע ימים באזור לס וגאס AS IS.

המרחקים בארה”ב מטורפים. נטע דגני בנתה מסלול “מינימום מרחק מכסימום אטרקציות”.  על משקל המושג  במכניקה”יחס חוזק למשקל”.

אחרית דבר:

לא יודע אם יהיה בלוג, אני מדפיס ומתייק את המסלול. בעניין שילוב מסלולים כל הצעה ומידע יתקבל בברכה.

חג שמח 

[אנשיםטובים]

תודה לכולם על הברכות

 

לגבי בלוג – לאור כמה הודעות בנושא זכויות יוצרים שרצו בפורומים השכנים בשנה האחרונה אני שוקל את הנושא ולא בטוח שאעשה את זה.

 

לגבי מסלולים מוכנים (הן מהסדרה של נטע דגני והן בכלל)

אני מאד מאד לא מאמין בלקחת מסלול שמישהו אחר עשה ולאמץ אותו כמו שהוא.

זה בסדר לאמץ מסלול במובן הרחב של המילה. למשל ניו יורק->אגמי האצבעות->ניאגרה. אבל כמה ימים בניו יורק, כמה באגמי האצבעות, איפה לעצור באגמים, כמה זמן ומה לעשות בניאגרה, האם לעצור בין ניו יורק לאגמי האצבעות וכו’ – זה דבר שצריך להתאים לכל אחד בפני עצמו.

באותה מידה אגב שאני חושב שלא יהיה נכון לאנשים לקחת את מה שאני כתבתי כפשוטו ולהחליט שצריך להקדיש שעתיים לקליפטון היל. אני חושב שאנשים צריכים לקרוא את מה שאני כתבתי פה כדי שיתן להם מושג כללי וכיוונים, כמו גם מחשבות והרהורים. ולקרוא עוד כמה קטעים כמו שלי (מאמרים, כתבות, שרשורים בפורום הזה וכו’). ואז אחרי שמבחינים בערך מה רוצים חייבים לצלול לאתרי האינטרנט של האתרים הרלוונטיים. למשל להכנס לאתר של maid of mist או hornblower ולהבין מה כל אפשרויות הסיור שלהן. לחפש בגוגל niagara helicopter ולראות מה האפשרויות וכו'.

 

אז למשל אני דווקא חושב שזה בהחלט אפשרי להיות בניאגרה כיעד עצמאי. ולא כחלק ממסלול נסיעה. להגיע לבאפולו (או טורונטו) בטיסה הלוך ושוב. תלוי כמובן ב-1001 פרטים, אבל זה לא בהכרח יותר יקר או מבזבז זמן ביחס לאלטרנטיבות.

אז למשל אחרי טיול במערב דווקא לטוס לבאפולו ליומיים ומשם לחזור לישראל (דרך טורונטו או דרך ניו יורק) זו בהחלט אפשרות בעיניי. אחלה מקום לסגור בו את הטיול.

 

אפשר גם לשלב את הניאגרה כחלק מנסיעת עבודה לכל יעד בצפון אמריקה. הוספת יומיים וטיסה אחת או שתיים (האחרות כנראה ישולמו ע”י מקום העבודה) זו פשרה סבירה בנסיעות עבודה.

הרבה פעמים אנשים שואלים על יעד מחוץ לניו יורק. בדוחק אפשר לעשות טיול יום (בטיסה) לניאגרה. למשל טיסת ג’טבלו שיוצאת מ JFK ב 7:50 בבוקר (השכמה ב-5) ונוחתת ב 9:20. בסביבות 10:30 אנחנו כבר בניאגרה עד אחר הצהריים. ב 5 בערב מתחילים לחזור לטיסה שיוצאת ב 20:49 ונוחתת קצת אחרי 10 בלילה. בחצות אנחנו כבר במיטה. לא לוקחים שום מזוודה, רק תיק גב אחד. המחיר – פחות מ-200 דולר לטיסה. כולל תחבורה למפלים זה 250 נניח (לא כולל הוצאות במפלים עצמם על אוכל ואטרקציות). כמובן שגם למתחרים יש טיסות. היתרון בגיחת יום הזו שלא מחליפים מלון, לא לוקחים שום מזוודה וכו’. החסרון העיקרי הוא שלא נראה את המפלים בחושך.