אורלנדו 2017 - הסיכום מתחיל עכשיו....
-
היום הארבע עשר - יום אחרון בממלכה הקסומה, פרידות ואריזות...קמנו ליום האחרון שמחים ועצובים גם יחד. קשה להיפרד, למרות שהם כבר התחילו להתגעגע קצת הביתה, ויש את הלחץ הזה באוויר לקראת הטיסה. מצליחים להתנער מהכל ולצאת לדרך מוקדם למדי.
בממלכה הקסומה אני מנסה לא להאיץ בנו מדי ומצד שני לא לפספס כלום. זה משחק עדין… הפאסטפאסים תוכננו היטב וזה נהדר כי הפארק מלא במבקרים מברזיל… ממש מרגישים את הנוכחות שלהם והם הרבה פחות שקטים ומנומסים מהאמריקאים. אנחנו עולים על הרכבת של גופי (רכבת הרים חביבה שלרוב פסחנו עליה) ומשם ממשיכים לסיבוב ב SPEEDY MOTOR ומגלים שהילד נהג לא רע בכלל. משם אנחנו לוקחים את הרכבת שמקיפה א הפארק כדי להגיע לצד השני בנוחות. מרגישים שאנחנו כבר כל כך מכירים שזה קל לנווט ולהתמצא.
אני משכנעת את אישתי שסופסוף נבקר באי של תום סוייר. כבר פעם שלישית שלנו בפארקים (בטוטאל פעם שביעית לדעתי בממלכה הקסומה) ועוד לא היינו שם. אנחנו עולים וזה נחמד ורגוע, בעיקר אנחנו מתפעלים מההכשרה של מובילת האסדה. כי היא מקצועית לגמרי, אבל עדיין בשלב החניכה, לא חותכים פינות ולא מקצרים תהליכים והכשרה זאת הכשרה… אני לא מפסיקה להתפעל מאיך שלכל עובד בפארק (מהמנקה ועד למנהלים) מוצמד לחגורה בקבוק משקה ובקבוק נוזל לחיטוי ידיים. הילדים נהנים מתחושת הטבע שעוטפת אותם ומהשלווה. הכל מוקפד לגמרי, הכל בנוי כדי להחזיק את האשלייה של מקום מפעם. אנחנו מנצלים את השקט לארוחת בוהוריים של פסטה חמימה וירקות.
מסתובבים באי וחוקרים את סודותיו. אחרי משחק דמקה סוער אנחנו מחליטים לחזור אל המולת הפארק. יש לנו פאסטפאס ל BIG THUNDER האהוב ומשם נלך ל SPLASH MOUTAIN שגם הוא אהוב מאוד. זאת הפעם הרשונה של הילד במתקן הרטוב הזה והחיוך שלו אומר הכל – ככה נראה אושר!
חם ואין כמו גלידה בצורת מיקי מאוס לשמח את ליבנו. אנחנו עורכים דיון משפחתי בנושא המעבר לאפקוט. כולם מצביעים נגדי. הם לא רוצים להפסיד את הזיקוקים של הממלכה הקסומה וגם לא בא להם לבזבז את הזמן שדרוש למעבר (ידעתי שאנחנו לא משפחה של הופרים). מאחר שהצביעו נגדי אני הולכת ל GUEST RELATIONS (גאה בעצמי על יכולת הניווט והזריזות שבה אני עושה את זה במקום שהוא כבר מוכר לי כלך כך) לנסות להמיר את ההופר במשהו שיעזור לנו בממלכה הקסומה. הפור נופל על פאסטפאסים ואני מקבלת 3 מתקנים שבהם יש לנו פאסטפאסים שאינם מוגדרים לשעה ספציפית. יחד עם אלו שכבר הזמנתי ואלו שהזמנתי לנו כשנגמרו אנחנו מעבירים את רוב היום כמעט בלי לחכות בתור וזה לא עניין פעוט בכלל כי הפארק עמוס מאוד מאוד. הטעות היחידה היא שאני מקשיבה לאישתי שמבקשת את פיטר פן כשבעצם היא מתכוונת לשודדי הקאריביים. מילא, גם פיטר פן מתקן נחמד…
אני מספרת לאישתי שגיליתי שחוץ ממשחק הקלפים https://disneyworld.disney.go.com/attractions/magic-kingdom/ sorcerers/ גילה לי האיש הנחמד בקופה ביום הראשון שיש משחק שמתנהל גם רק ב ADVENTURE LAND זה משחק גילוי אוצר שבו מקבלים מפה ורמזים וצריך לגלות מהן התחנות. אנחנו מחליטים לשחק את המשחק וזה כייף ומלהיב. הבאסה היחידה שבניגוד למשחק המכשפים כאן אין שום תמורה (במשחק המכשפים מקבלים קלפים וויתרנו עליו בכאב לב מקוצר זמן). הילדה ואני ממשיכות במשחק והילד מצליח להשתתף במופע שבו אחותו השתתפה ביום הראשון שלנו שם. בסוף המופע הם מצטרפים אלינו למסע הגילויים. באמצע המשחק אנחנו פוגשים סנאי ומעבירים עשר דקות של הנאה בצפייה בו אוכל.
אנחנו מסיימים את עניינינו ב ADVENTURELAND והולכים לסיבוב ב SEVEN DWARFS MINE TRAIN (ידעתי איזה פאסטפאסים לבקש….) אפילו הילד נהנה שם עכשיו, כשזה לא המתקן הראשון שלו. הפחד חלף. משם מפגש קצר עם באז במתקן של TOY STORY והחלטה שהילד ואישתי זקוקים למנוחה. הילדה ואני מנצלות את הפאסטפאס לשני סיבובים בספייס מאונטיין בזמן שהם נחים ואז אישתי עולה איתה לסיבוב נוסף (שילוב של פאסטפאס ובייבי סוואפ). כשהן במתקן אני מקבלת מייל מיוניקלו שאומר לי שהמוצרים לא הגיעו וגם אין החזר ואפשרות ביטול והערב שלי מקבל תפנית לרעה. המעילים שלנו עלו לא מעט (ואנחנו גם צריכות אותם לטורונטו) וזה כל כך לא אמריקאי ומבאס לגמרי. בסוף אני מתעשתת ומוצאת פיתרון יצירתי והבאסה קצת פחות גדולה… (גילוי נאות – בסוף זה ככל הנראה נפתר ובימים הקרובים אני אמורה לקבל עידכון על החזר שבוצע, אבל באותו רגע זה היה עצוב ומתסכל ומעצבן מאוד ובהחלט פגם בכייף של היום האחרון).
הילד מקיץ משנת היופי שלו בעגלה ואנחנו חוזרים למתקן של באז עם פאסט פאס שהצלחתי להזמין (גיליתי מקצועיות מופלאה באפליקציה הזאת ואילולא תקלות טכניות של קליטה סלולרית הייתי מצליחה אפילו יותר – אין חכם כבעל ניסיון!) משם אנחנו ממש רצים למופע הזיקוקים. הכל מפוצץ ומלא, אבל איכשהו אנחנו מצליחים להשתחל בסופו של דבר למקום טוב באמצע. המופע מרהיב כרגיל!
משם אנחנו רצים לספלאש מאונטיין כדי להצליח לעשות אותו פעם אחרונה. אנחנו מתקשים להחלץ מהפקק שנוצר על הגשר בגלל הזיקוקים, פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בפקק כזה בכל הימים שלנו בדיסני...זה המתקן האחרון שלנו ביום האחרון וקיווינו שכרגיל יהיה שם ריק בשעות האלו כשקר. הפעם הניסיון לא מוכיח את עצמו ויש תור ארוך למדי. בכל זאת אנחנו נכנסים וכשאנחנו בתור אני מצליחה להזמין פאסטפאס אחרון לביקור הזה למתקן הזה ממש כך שאנחנו עושים אותו פעמיים!! משם אנחנו רצים כדי לראות את סוף המופע על הארמון. זה לוקח לנו יותר זמן מהצפוי ואנחנו מצליחים לראות רק מעט מאוד. בכל זאת זה נחמד.
דיסני זה עדיין דיסני והארמון שכאילו מכוסה שלג הוא תמיד מראה מרשים. הפארק נסגר באופן רשמי עבורנו, אבל אנחנו מבלים עוד שעה בערך בחנויות. קניות אחרונות בחנות (הילדה עד עכשיו לא ביזבזה את הכסף מסבא וסבתא ועכשיו היא בוחרת דברים בכייף) וגם אני מתפנקת לי בסיכה חדשה (PIN) ועוד כלמיני שטויות. לא מתחשק לנו להיפרד, אבל בסוף אנחנו עושים את זה בלב כבד. לא יודעים מתי נחזור לכאן, אבל מבטיחים לבוא שוב…
אחנו מגיעים לאוטו עייפים ורצוצים, השעה אחרי 23:00 והגענו לפארק בתשע בבוקר… בתוכנית עכשיו איסוף של מוצרים מוולמארט. מלכתחילה הזמנתי לחנות שסמוכה לדיסני כדי שלא נסתבך. יש גם כמה מוצרים שאנחנו צריכים להחזיר (ככה זה כשקונים דברים שלי למדוד באמצע הלילה). כשאישתי נוהגת אני כמעט נרדמת לצידה, העייפות משיגה אותי. גם היא בקושי נוהגת. אני נכנסת לחנות כשהילדים ישנים ואישתי נכנסת לתנוחת נמנום. ואז… אז הדברים משתבשים כמובן.
אני נכנסת לחנות ומחפשת את השילוט ל PICKUP וכשאני מוצאת את המקום חושכות עיניי. אמנם החנות פתוחה 24 שעות ביממה (בדקתי את זה כמובן) אבל האיסוף הוא רק עד 20:00 בערב (לזכותי יאמר שזה לא היה כתוב בשומקום) ואנחנו אמורים לעלות על מטוס ב 6:55 בבוקר…. אני מחליטה לא להתייאש ולחפש את מנהל החנות, בטוחה שהוא יעזור. אני מוצאת מישהי שאומרת שהיא האחראית, אבל היא לא ממש רוצה לעזור. אני חוקרת קצת ומבינה שיש מישהי מעליה. היא דווקא מוכנה לעזור, אבל פוחדת שזה יסבך אותה בצרות, אבל אני כנראה נראית מספיק מיואשת ומספיק נחמדה כדי שהיא תרצה לעזור… אז היא קוראת למנהלת בכירה יותר והן בודקות ולא מוצאות את הפריט ברשימה, אז הן הולכות למחסן לראות אם במקרה הוא הגיע ועוד לא עבר רישום… בצער הן מודיעות לי שאמנם קיבלתי מייל שזה יהיה בחנות היום אחרי השעה 18:00, אבל בפועל זה לא שם. הן עוזרות לי לבטל את ההזמנה. לא כמו ביוניקלו שם זה דוקא קל מאוד. אחר כך הן לוקחות ממני את הפריטים שהחזרתי (שוב, למרות שמסתבר שיכולתי להחזיר רק עד 22:00 כי הן פשוט נשים נחמדות והן מבינות שאני במצוקה). אני לוקחת מהן את השמות שלהן ומבטיחה לכתוב מכתב תודה (שלצערי עוד לא כתבתי, אבל הוא בהחלט ברשימה).
בדרך החוצה אני קונה לנו כמה פירות לטיסה מחר (טיסת פנים בלי ארוחה) ועוד כמה משקאות כולל קפה קר שאני שוכחת לגמרי מקיומו וגם צ’יפס חם מהסניף של מקדונלדס שנמצא בחנות כי לא ממש אכלנו ארוחת ערב ואני יודעת שאישתי, כמוני, מתה מרעב. אני מגיעה לאוטו כעבור כשעה. מעירה את אישתי ואנחנו יוצאים בדרך לכייון הוילה, איכשהו האוכל עוזר לה קצת להתעורר, אני מרגישה את החרדה של הדברים שעוד לא סיימתי עולה לגרון ואני לא מצליחה לאכול.
מגיעים לוילה ולוקחים את הילדים למיטות שיישנו קצת. גם אישתי זוחלת למיטה. אנחנו מחליטות שאעיר אותם בשעה 3:00 ואז נקלח אותם ונלביש בבגדים לטיסה. אנחנו אמורים להיות בשדה ב 4:00 כי זה כמו לקראת טיסה בינלאומית כי את הביטחון עושים לנו שם…
הם ישנים ואני אורזת ואורזת ומנקה מארגנת את הוילה. זה מדהים שזה לוקח כל כך הרבה זמן כי לכאורה הכל כבר ארוז, אבל במקביל אני גם מטפלת בפיתרון שמצאתי ליוניקלו וגם מרוקנת את המקרר מכל האוכל שנשאר וגם בכל זאת אני אחרי יום מתיש מאוד בפארק… איכשהו אני מסיימת ובפוקס בגדי הים שלנו לא נשארו על הגדר של הבריכה.
בעשרים לשלוש אני נכנסת למקלחת ומתלבשת בבגדי הטיסה שלי. המזוודות כבר באוטו ונשאר רק לקלח את כולם ולצאת לדרך. אני מעירה אותם בקושי. הבכורה מסרבת להיכנס למקלחת ואני צריכה להכניס אותי פיסית. אני מבינה אותה, היא עייפ ומותשת ואמצע הלילה עכשיו. אם הייתי שמה לב לשעות של הטיסה כשהזמנו כנראה שהייתי משנה, אבל בדיעבד זה פשוט היה יקר מדי לשנות. מילא. בסוף היא מתעשתת וחוזרת למזג הרגיל והנהדר שלה. סיבוב אחרון בוילה לראות שלא פיספסנו כלום ואנחנו יוצאים לדרך. רבע שעה איחור. עדיין בסדר.
אבל אז אנחנו נזכרים שצריך למלא דלק. אני מוצאת תחנה קרובה ואנחנו נכנסים. רק שצריך להגדיר מראש מה הסכום ואין לנו מושג כמה זה מיכל מלא… איכשהו בסוף אנחנו מסתדרים ואנחנו שוב בדרך. אישתי בלחץ כי אנחנו קצת באיחור. אני מרגיעה שזה ממש בסדר. אישתי שופכת אותי עם הילדים והמזוודות. הילדים מסרבים לשתף פעולה, אבל משתכנעים בסוף ואיכשהו אני מתקדמת לעמדה עם שני ילדים, שלוש מזוודות, דאפל בג, ארבע טרולי, כיסא לרכב, בוסטר, עגלה ושקית מלאה בנישנושים… רק מלכתוב את זה אני מתעייפת.
כשמגיעים לתור אישתי חוזרת מהחזרת הרכב שעברה ללא תקלות ואנחנו מתחילים את הצ’ק אין. הדאפל בג כבר נשלח ואז מסתבר שהמזוודות לא מאוזנות ויש עודף משקל. זה השלב שאני קצת מאבדת את זה. אני עייפה וזה רק קצת חוסר איזון. איכשהו הבחורה הנחמדה מולי מבינה בסוף שאני סתם לחוצה ולא נגדה ואנחנו מעבירות דברים בין המזוודות. היא מעלימה עין מקילו או שניים עודפים ואנחנו כבר בדרך לשלב הבא ואז היא מציעה לשלוח עוד שני טרולי למטען על חשבונם כי המטוס מאוד מלא. אני מסכימה בשמחה אבל אומרת שאני צריכה לסדר מחדש את המזוודות. היא נותנת לנו להתארגן על עצמנו ועוד 2 טרולי נשלחים אל בטן המטוס.
האמת שזה היה טיפשי מצידי לא להתארגן מראש כאילו זה יקרה ככה, אבל כאמור בסוף האריזות כבר לא הייתי ממש בהכרה… ואז אנחנו עוברים בביטחון ומגלים ששכחתי שתי פחיות קפה קר בשקית. איכשהו זה נסלח לי ובסופו של דבר גם הביטחון הנורא מאחורינו.
שמחים וטובי לבב אנחנו עולים לטיסה לטורונטו. אישתי מבינה שאני גמורה ונותנת לי לנמנם לאורך רוב הטיסה.
המשך יבוא…..
-
היום הארבע עשר - עוד קצת תמונותקשה להיפרד
-
היום החמישה עשר - טורונטונוחתי בטורונטו ומופתעים שוב לגלות עד כמה הקנדים הם פשוט אנשים מאוד מאוד נחמדים. כולם עוזרים לנו בשמחה ולבביות. איכשהו מצליחים לקחת את 2 הטרולי לשמירת חפצים ולהגיע לרכבת אל העיר. הם כל כך נחמדים שהם מעכבים אותה בכמה דקות כדי שנספיק לעלות ולשלם ולא נצטרך לבזבז עוד 20 דקות עד הרכבת הבאה.
כשאנחנו יוצאים הקור מכה בנו. הכל נראה די שומם ואני מסתבכת עם התוכנית ליום הזה שהיא לא סגורה לגמרי… בעיקר בגלל שכל כך קר לנו! לא פשוט לעבור מ 28 מעלות צלזיוס למינוס 2 מעלות צלזיוס תוך כמה שעות… אנחנו מתחילים ללכת וקר לנו ואז – סטארבקס! קפה ותה חמים ואנחנו כבר מרוצים יותר. אישתי מחפשת בגוגל מקום לארוחת צהריים, אחרי הכל קמנו בשלוש לפנות בבוקר (מי מאיתנו שישן) ועכשיו כבר כמעט צהריים. כרגיל אני מסתבכת עם הניווט וקר לנו ואנחנו רעבים ואישתי מכריזה שביתה. לא מעיניין אותה בניין CN וכל מה שהיא רוצה זה לחזור לשדה התעופה ולחכות לטיסה. איכשהו, בחושים לא ברורים אני מצליחה להוביל אותנו (בלי גוגל ובלי כלום – רק אינטואיציה) למקום שנראה לי שווה בדיקה. החושים שלי מוכיחים את עצמם! למטה חנות ענקית של מזון מהיר ומגוון מכל סוג ואפילו סניף של סטארבקס…
הם מתמקמים בפינת הישיבה ואני מאתרת לנו סושי סלמון, מיץ וסודה. אחרי סיבוב ראשוני אני הולכת להביא מנה נוספת. זה באמת סושי מאוד טעים ואנחנו רעבים. אישתי מחפשת ומגלה פרסום על CHRISTMAS MARKET שמסתבר שהוא מוגדר מהמוצלחים בעולם… מסתכלות על המפה. מבינות שהוא רחוק מאיתנו מרחק חצי שעה הליכה וקר מדי להליכה כזאת.
ואז מכה בי הרעיון המופלא לקחת מונית. איך לעזאזל לא חשבנו על זה קודם? יוצאים מהסופר החם כשכולנו במצברוח מרומם אחרי האוכל ותופסים מונית. הנזק 10 דולרים קנדים. רחוק מלהיות נורא. השוק נחמד והומה ומקסים (ולעיתים קפוא), אבל לגמרי משמח אותנו לבלות את היום האחרון שם ולא בציפייה מורטת עצבים בשדה.
מקנחים בצילום עם סנטה (הפעם בחינם) ותופסים מונית בחזרה לרכבת ומשם לשדה. העיר התעוררה קצת והמסדרונות שקודם היו שוממים הומי אדם.
אנחנו מגיעים לשדה ואוספים את המזוודות. מתקדמים בנחת לעבר השער. בכניסה למטוס אנחנו המומים לגלות את כמות העגלות והילדים שעולה למטוס. לגמרי מובן למה הם העדיפו שנשלח עוד מזוודות במטען.
בטיסה נוח לנו ונעים, אבל המטוס מפוץ במשפחות עם המון ילדים. מסתבר שעוד אנשים קנו כרטיסים בבאג של אייר קנדה… המון משפחות של חרדים ממיאמי ניצלו את ההזדמנו לקחת ילדים לישראל… הטיסה עוברת בשלום. קצת פחות נעים מהדרך הלוך בגלל כמות האנשים והילדים, אבל איכשהו עדיין בסדר. אישתי נותנת לי לישון לאורך רוב הטיסה ולוקחת פיקוד על הילדים (שבעצמם ישנו לא מעט, הפעם זאת טיסת ערב). בסוף הטיסה אני המומה מהטינופת שנשארה. שמחה שהאיזור שלנו לא נראה ככה….
האמצע הטיסה אני נזכרת שאין לי מושג איפה האישור של הקניות בדיוטי פרי מהדרך לשם. בפוקס אני חושבת לחפש בתיק של הטאבלט (שיצא ממנו פחות או יותר רק בביטחון בטיסות ופעם אחת בוילה) ןשמחה לגלות שצדקתי.
בארץ אנחנו פוגשים שוב את הכיסאות, הבוסטר והמזוודות. לכולם שלום.
אנחנו יוצאים בקושי עם כל הציוד ותופסים מונית הביתה. המחיר מפתיע אותנו לרעה לעומת המחיר ששילמנו בהלוך, אבל זה לא נורא בחישוב הכללי. עדיין יותר נוח מלבקש שיבואו לקחת אותנו.
תם ונשלם!
אני כבר מתגעגעת...
-
היום החמישה עשר - עוד קצת תמונותהיה יום מתאים לצילומים
-
סיכומים ומסקנות....היה כייף ומתיש ונהדר ומעייף.
רוב התובנות שלי לגבי דיסני מהפעם הקודמת נכונות וכמעט כל מסקנה שיישמתי הוכיחה את עצמה…
(מצרפת את העיקר לטובת מי שלא מכיר אותן)
כדאי ורצוי לקנות את הכרטיסים לפחות חודש מראש ולהזמין פאסט פאסים לדברים שמאוד רוצים. אמנם לנו שיחק המזל לפעמים, אבל בעונות עמוסות קשה לסמוך על המזל כפרמטר אמיתי להנאה. זה אומר גם להכיר קצת את הפארק כדי לדעת איזה מתקנים מעניינים אתכם. בגלל שלא הזמנו הרבה זמן מראש לא הצלחנו להזמין מקומות לארוחת בוקר עם סינדרלה ודברים דומים (שאמנם עולים הרבה כסף, אבל הם חווייה חד פעמית).
כדאי מאוד לתכנן ולבדוק את העומסים הצפויים בפארק בימי הטיול. אנחנו התאמצנו להגיע לאורלנדו דווקא בימים מסויימים לפי טבלאות העומסים ובכל זאת נתקלנו לפעמים בעומסים לא צפויים. הבחירה ללכת לאיזה פארק באיזה יום בהחלט הושפעה גם מתכנון עומסים.
כדאי להתאים את היום בפארק ככה שיאפשר הפוגות שונות לבני משפחה לפי צרכיהם. אצלנו למשל זה אמר לבחור מופעים לא בשעות שבהם התינוק בדרך כלל ישן, או מיד לאחר השינה הצפוייה שלו.
לפעמים כדאי לחזור לפארק ליום נוסף כדי למקסם את ההנאה. גם כי הכל יותר מוכר וגם כי ככה לא מבלים את היום בריצה מטורפת כדי להספיק כמה שיותר. אני לא רואה איך אפשר להספיק את כל המתקנים במג'יק קינגדום ביום אחד. היינו שם יומיים ויש מתקנים שלא עשינו בכלל, או שעשינו רק פעם אחת.
גם בפלורידה עלול להיות קר מאוד וכדאי להצטייד בהתאם. כנ"ל לפעמים חם מאוד…
מומלץ מאוד להצטייד מראש במרצ'נדייז. אני קניתי לגדולה המון מוצרים של פרוזן באיביי והחבאתי אותם במזוודה כדי לשלוף ברגע המתאים. עלות המוצרים בפארקים גבוהה מאוד וגם במקומות שנחשבים זולים כמו וולמארט יותר יקר מבאיביי. אני לא אומרת לא לקנות כלום, אבל ככה אפשר לקנות הרבה פחות ועדיין לצאת בהרגשה טובה. כנ"ל לגבי תחפושות. הרבה ילדים מסתובבים מחופשים, אם הילדים שלכם אוהבים להתחפש ואתם לא רוצים לפשוט את הרגל כדאי להביא תחפושות מראש (או לקנות ערב קודם בוולמארט לפחות).
מומלץ לקנות שרשרות מנצנצות, סטיקלייטים וכד' לערבים בדיסני. הפארקים מאוד מאוד חשוכים כשיורדת החשיכה... אורות מנצנצים עוזרים מאוד בשמירה על הילדים וגם מוסיפים הרבה להנאה של כולם. חיפשתי מחוץ לדיסני והיה מאוד קשה למצוא, והמוצרים של דיסני יקרים מאוד (הכי זול ופשוט מתחיל בחמישה עשר דולר בערך).
הפינים הם כייף. כמו שכתבתי בפוסט קודם כדאי לצטייד מראש באיביי. לא בטוחה אם עדיף פשוטים בכמות רבה או מיוחדים בכמות מועטה, זה כבר מאוד אישי, אבל הילדים ואנחנו נהננו לחפש ולהחליף אותם.
לא לרוץ ולזכור שהכל הוא של פעם בחיים. אמנם בהחלט ייתכן שתגיעו שוב לדיסני, אבל אלא אם כן אתם גרים בארה"ב רו ב הסיכויים שזה יקרה רק אחת בכמה שנים ולא יותר מפעם פעמיים בחיים. חשוב להסביר את זה לילדים (וגם לעצמכם) כדי שתוכלו ליהנות ממה שהמקום מציע. מציעים לכם לרקוד? תרקדו. מציעים לכם להשתתף במופע? תשתתפו. כייף לכם באזור מסויים. תהנו ממנו. עדיף ליהנות מאוד במעט מקומות מאשר לסמן וי על המון ולא ממש ליהנות מאף אחד מהם.
האפליקצייה של דיסני נוחה מאוד לשימוש ועוזרת מאוד בבילוי בפארק והזמנת פאסט פאסים. (רק השלושה הראשונים לכל יום, את האחרים תצטרכו להזמין בהמשך בעמדות או באמצעות האפליקציה).
האפליקצייה של זמני ההמתנה נוחה מאוד ולרוב מדוייקת יותר מזמני ההמתנה שמפורסמים בכניסה למתקן.
גם תורים בדיסני יכולים לעבור בנעימים. האמריקאים עומדים בתור בנימוס. אזורי ההמתנה לרוב מלווים באטרקציות קטנות להפגת השיעמום. לעיתים קרובות התור קצר יותר קצר ממה שמפורסם בכניסה.
בימים קרירים "ספלאש מאונטיין "מתרוקן עם רדת החשיכה כי אנשים לא רוצים להרטב... כנ”ל הקאלי ריבר באנימל קינגדום תצטיידו בשכמיות ותשמרו אותם לסוף היום וככה לא תעמדו כמעט בתור.
שכמיות, קרקרים, בננות ומגבונים עוזרים לשמור עליכם מאושרים בימי הפארק המתישים, גם כרבולית שעולה בערך 3-5$ בוולמארט עושה עבודה מצויינת. רצוי להביא בגדים להחלפה לפחות עבור הילדים ולבדוק האם בערב עשוי להיות קר במיוחד.
המג'יק בנד נוח מאוד לשימוש ועושה את הבילוי כולו לפשוט ונוח יותר. אנחנו השארנו אותם בסוף כל יום בתא הכפפות כדי שלא נגיע לפארק ונגלה שהם נשכחו בוילה או בחדר המלון…
ה MEMORY MAKER זה משהו שהצטערנו שלא החלטנו עליו מראש. כי כשכבר החלטנו שאחנו רוצות אותו לא הצלחנו להצטלם מספיק ולכן בסוף ויתרנו על התמונות כי זה יצא יקר מדי ביחס למספר התמונות. אם יש לכם הרבה ימי פארק ואתם אוהבים תמונות, אבל לא רוצים כל הזמן לצלם כדאי להחליט עליו מראש. ככה הוא גם יותר זול וגם נותן לכם תמונות מהאטרקציות, מפינות שונות בפארק וממפגשים עם הדמויות. פשוט מטעינים אותו בכל מקום ישר למג'יק בנד או לכרטיס (תלוי באופצייה שבחרתם). אם החלטתם ללכת עליו ותזמינו אותו עד שבוע לפני ההגעה לפארק המחיר שלו יהי הזול יותר בערך ב 30 דולר.
כדאי לצלם את השורה והחניון שבהם חניתם. ככה לא תהיתי כל יום איפה חנינו... פשוט שלפתי את התמונה מהבוקר וידעתי בדיוק איזו שורה ואיזה חניון. אל תסמכו על זה שתזהו את האוטו השכור מבין אלפי מכוניות…
חבל שאי אפשר להגיע לדיסני פעם בשנה!
אטרקציות ומופעים באולמות. האמריקאים עובדים לפי סדר. מה שאומר שאם נכנסתם ראשונים לאולם מצפים מכם להיכנס עד סוף השורה... לרוב המקום הכי טוב הוא באמצע, אז לא צריך להתמהמהה מדי, אבל כדאי לא להידחף ראשונים כי שכרכם יצא בהפסדכם.
למדו טוב את מפת הפארק. הפארקים רחבי ידיים. אם יש לכם פאסט פאסים אתם עלולים למצוא את עצמכם רצים מקצה לקצה בלי ליהנות מכל מה שיש לפארק להציע לכם בדרך. נסו לרווח פאסטפאסים אם הם מרוחקים, גם במחיר "הפסד" של מתקנים נוספים באמצעות פאסטפאס, זה פשוט מתיש נורא לרוץ מקצה לקצה.
בקבוצה רב גילאית שווה לפעמים פיצול קצר. יש מתקנים שהגדולים מאוד יאהבו, יש מתקנים ואזורים שהקטנים לא ירצו לעזוב. לפעמים שווה לתקוע עוגן, או לקבוע נקודת מפגש בזמן מסויים כדי שכולם יהנו. שימו לב שלפעמים התורים ארוכים, אז שווה לנסות לאמוד את הזמן בנפרד.
זמן הארוחות הוא זמן טוב למתקנים מבוקשים. האמריקאים נוטים לאכול בשעות מסויימות, כשכולם אוכלים (או כולם במצעד) זה זמן טוב לתור קצר במתקנים מבוקשים. אם המשפחה שלכם פחות מקובעת בנושא זמני ארוחות, או שאתם מתכוונים להישאר למצעד האורות של הערב המאוחר למשל, אז אפשר להרוויח מתקנים שבדרך כל הם עמוסים.…
חפשו את המתקנים ביו טיוב. לילדים טוב לפעמים לדעת מה הולך לקרות. אם תראו להם את המתקן ביוטיוב תוכלו להפיג חרדות של ילד שחושש. מצד שני לא ככדאי להגזים בזה כדי לשמור גם על אלמנט הפתעם.
עדיין כמובן שהוצאנו כסף לא מתוכנן בפארקים… אבל זה היה במודע כי התחשק לנו. העובדה שהגענו מצויידים במים, מיץ, משקאות קלים ונישנושים עזרה לנו מאוד להעביר את הימים הארוכים בפארקים בלי לבזבז הרבה זמן בתורים לאוכל וכדומה.
פשוט קנינו אחת לכמה ימים משטח של בקבוקי מים מינרלים (שימו לב שיש מים ממוחזרים ומים מירליים ולא להתבלבל אם זה חשוב לכם) ושמנו בקבוקים קרים בצידנית מדי בוקר וכמו כן מיצים וסודה לפי הצורך (אני מתפנקת בארה”ב בד”ר פפר למשל). נכון שיש מקומות למילוי מים בפארק, אבל ככה ידענו שיהיה לנו קר וטעים ונגיש.
מזג האוויר בפלורידה בעונות מסויימות יכול להיות מאוד הפכפך ולנוע בין קר לחם מאוד ולכן הגענו מצויידים מצד אחד בכובעים נגד שמש ומצד שני בקפושונים וכירבוליות. הפעם לא השתמשנו בכירבוליות, אבל אני עדיין חושבת שהן פריט שחשוב להצטייד בו (כל כרבולית עלתה לנו 2.5 דולר בוולמארט ובסופו של דבר חלקן שימשו כמתנות כשהגענו לארץ כי נותרו חדשות באריזה). השיכמיות לגמרי פריט נחוץ!
כמה שלא תתכננו יהיו דברים לא צפויים. נסו לזרום עם התקלות ולא לתת להן להרוס לכם את החופשה. משהו שנראה שיוביל לאסון יכול להוביל לחלק הכי מוצלח בטיול שלכם וכל חווייה סיוטית הופכת בסופו של דבר לאחד הדברים שהכי מצחיק להיזכר בהם ממרחק הזמן.
תכנון מוקדם זה חשוב, אבל תדעו גם להתגמש ולהתחשב בעייפות ובתנאי השטח. לפעמים מה שצריך באמצע חופשה זה לא עוד יעד מלהיב, אלא כמה שעות של כייף בבריכה כדי למלא מצברים מחדש. הכל בדיסני רועש וצבעוני ועמוס מאוד ואם לנו קשה להכיל את כל הגירויים על אחת כמה וכמה שזה מעמיס על הילדים. זה כייף, אבל זה סוחט רגשית וחשוב לשים לב לזה.
אנחנו והילדים שלנו מסוגלים לסחוב ימים מאוד ארוכים, אבל לא לכולם זה מתאים. אל תלכו עם מה שההוא סיפר לכם שהספיק. רק אתם מכירים את המשפחות שלכם ואת עצמכם ורק אתם יודעים איפה עובר הגבול שלכם ומתי ההנאה הופכת לסבל.
אני גיליתי, שוב, שאנחנו צריכים חופשות ארוכות יותר. שבועיים זה דחוס מדי עבורנו. יכולנו בכייף למתוח את זה על פני יותר ימים. (אם כי הכרטיסים של דיסני תקפים ל 14 יום מרגע התיקוף הראשון, אז חשוב לשים לב לזה).
חופשה משפחתית זה נהדר וזה מגבש וזה בהחלט מקרב בין כולם, אבל שימו לב מתי מישהו צריך קצת מרחב. הילדים שלי מהממים ומתוקים ובכל זאת היו רגעים שהייתי מוכנה לחנוק אותם העיקר שיפסיקו לריב / לשאול שאלות מעצבנות / לקטר וכדומה. זה בסדר. זה חלק מהעניין ללמוד לעבור גם את הרגעים האלה בשלום (שמתי לב שהרבה מהרגעים האלה היו נמנעים לגמרי אם הייתי יותר קשובה לרעב / עייפות / צמא או אי נוחות אחרת מהסוג הזה.... הצטיידות נכונה תעזור לכולם ליהנות יותר)
זהו בינתיים.
אולי אחשוב על עוד דברים בהמשך.
אבל מה שהכי בטוח שאני ממליצה לכם להתמסר לחווייה…. במיוחד בדיסני. אם רק תתנו להם אין סיכוי שלא תצאו מחייכים!
תודה שהקשבתם לסיפור שלנו ואולי תלמדו ממנו משהו שיעשה את שלכם מוצלח יותר.
אנחנו ריככנו קצת את החזרה הביתה והלכנו כמה ימים אחרי החזרה לסרט של דיסני שראינו את הפרומו שלו בהוליווד סטודיוס. זה נתן לנו תחושה של ביחד וקצת יכולת להתרפק על הזיכרון של מה שראינו. עוד דרך טובה היא אלבום של החופשה שאני מקווה שאצליח לעשות בקרוב (הילדים עדיין מתרפקים על האלבום של הנסיעה הקודמת).
אני כבר מאוד מתגעגעת וגם הילדים כבר אמרו השבוע שהם מתגעגעים לדיסני וזה עצוב להם שזה כל כך רחוק….
תודה לכל מי ששמע את ההתלבטויות שלי ועזר וייעץ והיה סבלני.
בהחלט תרמתם להצלחה של הטיול שלנו!!
עד הפעם הבאה…..
יעל
(אני גרועה בצילומי SELFI אבל צירפתי לכם כמה פשוט כדי שתראו שאני כל הזמן מחייכת…. בקרוב אצלכם!)
-
יעל היקרה
כגולש ,לגולשת בפורום צפון אמריקה-
חיכיתי לסיום על מנת לא לקלקל רצף.
אין מילים ,פשוט אין מילים, ורק להצדיע להשקעה הרבה שלך!- זה לא מובן מאליו.
ללא ספק, רבים בעתיד יוכלו להיעזר בך.
היי ברוכה!!
מוני
-
תודה רבהנהניתי לחלוק גם כי זה כייף להיזכר
וגם כי זה כייף לדעת שדרך ההתנסות שלנו אנשים יוכלו לארגן את החופשה שלהם טוב יותר.
)גם ההבנה שתמיד משהו ישתבש)
מביקור לביקור בדיסני למדתי והשכלתי ואין לי ספק שזה תורם להנאה שלי.
אבל אני מודה שדרך העזרה לאחרים אני גם קצת מצליחה לחיות מחדש את החלום.…
וכל הכבוד שהצלחת להתאפק עם התגובה עד הסוף ולא לשבור את הרצף.
אני תמיד אמביוולנטית לגבי זה - לחכות כדי לא לשבור את הרצף או להגיב כדי שמי שכותב ידע שקוראים אותו.
תודה על העזרה וההשקעה שלך
יעל
-
אז קראתי סוף סוף הכל, והתמלאתי קנאה.
אני כל כך מזדהה עם כל הרגשות שלך כלפי דיסני, פשוט תמלול מדויק
והשחיה עם פרות ים- לגמרי נכנסה ל-טו דו ליסט!
קצת מצטערת שעם ילדים גדולים ומתבגרים (עוד תגיעו ותראו, נוכחתי בזה בקיץ האחרון בדיסני קליפורניה) הקסם קצת פוחת, וזה כבר לא יהיה כזה בדיוק כשנגיע לשם שוב.
והכי הכי הזדהיתי עם תיאורי הדכאון של סוף הטיול!!! אנחנו סוול מייטס
-
אני מקווה שהילדים שלי הם קצת כמוניכי לגמרי הלכתי לדיסני גם בשבילי ולא רק בגללם
כמובן שנהניתי מההנאה שלהם
זה היה חלק גדול מהמטרה, אבל לא המטרה היחידה. אחרי הכל זאת גם החופשה שלי וגם אני נהניתי מאוד…
יש משהו בקסם של דיסני שאם אני משחררת ומתמסרת לגמרי ממלא אותי אושר.
פרות הים באמת היו חוויה נהדרת.
לגמרי כדאי להוסיף לרשימה.
גם אני קצת מקנאה בעצמי עכשיו
באמת נשמע שאנחנו soul mates
תודה שקראת
יעל
-
כל הכבוד על ההשקעה!!
מאוד נהניתי לקרוא, מתייק את הטיפים שלך.
תודה
-
תודה!נסיעה טובה
יעל
-
יעליעל ,
נקרא שהיה לכם ממש כיף !
אני עוד זוכרת את סיפור הטיול הקודם שלך שממש נהניתי לקרוא, כך שמאוד שמחתי עבורכם על הבאג במחיר הטיסה ועל ההזדמנות לטוס שוב .
כל הכבוד לכם על ההספק ,
לפעמים התעייפתי רק מלקרוא..
אבל ככ מבינה את הרצון להספיק כמה שיותר... אז נכון שהכל בגדול... אבל זה שווה את המאמץ וזה כיף נורא ומתגמל
בא לי לארהב כבר .
תודה על השיתוף
עדי
-
זה תלוי בילדים… אני הייתי בדיסני בגיל 21, והקסם היה שם (במיוחד בקליפורניה). גם לקליפורניה בניגוד לאורלנדו הגעתי לבד, אז יכולתי לרוץ במהירות את כל המתקנים שוב ושוב לפי העדפותיי ובלי התחשבות באף אחד או בקצב של ילד צעיר, במשך יותר מ-12 שעות ברצף (זה היה מתיש! אבל כיף מאוד).
כל זה היה מזמן וטוב שכך, כי הסיקור פה קצת מייאש עם כל הפאסטפאסים והתורים. בקליפורניה הייתי בסופ”ש באוגוסט והיה רק תור אחד שבו חיכיתי 50 דקות (לכן גם הספקתי הכל וגם חזרתי פעם שנייה לכמה מתקנים), בלי שום פאסים, ובאורלנדו בספטמבר גם כן לא נעזרתי בשום פאס (זה היה טיול תרמילאים ללא הוצאות מיותרות) והתורים לא היו ארוכים ברמות שתוארו פה.
-
איזה כייף שאת זוכרת והבאג אכן הגיע לי בזמן מצויין...היה מעייף, אבל אני חושבת שהרבה פחות ממה שנדמה.
גם לא הרגשתי שאנחנו במירוץ.
פשוט היו לנו רק שבועיים ורצינו לפחות 6 ימי פארקים
(כלומר אני רציתי וכולם הסכימו)
מצד שני לפי שעות פרסום ההודעות שלי ברור שגם בארץ אני לא בדיוק חיה לפי שעון שגרתי…
יכולה לומר שגם הילדה שלי מאוד דומה לי בזה
(גם ביום של פארק שבו היה נדמה שהיא נרדמת באוטו מצאתי אותה איתי אחרי חצות עושות קניות בוולמארט בכייף בזמן שאישתי והילד חורפים באוטו).
וגם הילד
(שיש לו פחות אנרגיות מלנו)
בהחלט מסוגל להעביר לילה בלי שינה אם מספיק מעניין לו
(הם עושים את זה כל שנה בחג השבועות בערך מגיל שלוש).
אישתי קורסת ולכן חשוב למצוא רכב שיהיה לה נוח לישון בו
בהחלט בירכתי הפעם על העובדה שאנחנו דתיים והשבת מחייבת אותנו לנוח קצת.
אני חושבת שבלי זה היה לנו קשה לעצור. מצד שני אני חושבת גם שההבנה שאנחנו לא מאלה שקמים מוקדם וזה בסדר בהחלט עזרה לנו לשחרר.
לגמרי מזדהה עם הרצון להגיע כבר לארה”ב.
אני רק חזרתי וכבר מוכנה שוב.
הכל גדול, אבל נוח.
ומאוד מנומס.
תודה שאהבת
יעל
-
אני מקווה שאצלנו הקסם יישאראמנם זאת לא הפעם הראשונה שלהם שם, אבל נראה שהקסם נשאר ודווקא העובדה שזה מקום קצת מוכר מוסיפה לכייף שלהם ולא גורעת…
מניחה שבביקור הבא נגיע גם ליוניברסל שבו עוד לא ביקרנו בכלל.
אני מבינה שזה נשמע המון תורים ומעייף,
אבל האמת היא שאני שולטת באפליקציה היטב ולא הרגשתי שזה מקשה עליי,
אלא דווקא עוזר לי ליהנות יותר בנקודות מסויימות
(כולל ה RUSH בהצלחה להשיג פאסטפאס מבוקש במיוחד).
לא ירדתי לרמת כמה סיבובים עשינו על כל מתקן, אבל בהחלט היו מתקנים שעשינו יותר מפעם אחת ואפילו כמה פעמים ברצף, או כמה פעמים באותו יום.
נכון שבהחלט היו מתקנים שעשינו פחות פעמים, או לא עשינו בכלל, אבל זה נובע גם מהרצון לראות דברים אחרים וגם מההעדפות שלנו שהשתנו קצת (וכן, גם מהעומס שהיה לא לגמרי צפוי – גם הצוות בפארק הופתע מהעומס בתאריכים שלנו).
למשל בביקור הקודם הילד נורא אהב את IT’S A SMALL WORLD ועשינו אותו פעמיים שלוש ברצף, ואת ה LOUGH FLOOR עשינו אז בערך 3 פעמים ואת פו הדב יצא לי לעשות איתו אז איזה 5 פעמים ברצף והפעם במג’יק הם העדיפו מתקנים אחרים (בדיוק היום שאלו אותו איזה מתקנים הוא הכי אהב והתשובה הייתה SPLASH MOUNTAIN במג’יק וה KALI RIVER RAPIDS של האנימל קינגדום) והגדולה, שאז פחדה מה QUEST EVEREST, עשתה אותו הפעם בערך 10 פעמים והייתה מוכנה עוד, רק שלי כבר קצת נמאס.…
אני מקווה שבביקור הבא נצליח להגיע בזמן פחות עמוס ולעשות יותר בנחת, אבל אם יש משהו שהפנמתי זה כמה הכל ענק וכמה קשה להספיק את כל המתקנים ביום אחד (במיוחד אם רוצים גם לאכול וזיקוקים) ובטח אם רוצים לעשות מתקן יותר מפעם אחת..
פלורידה בספטמבר באמת אמור להיות נטול תורים כמעט בכלל, אבל קצת בעייתי מבחינת ההוריקנים (ולנו גם לא נוח בגלל החגים והמגבלות שלהם והרצון להיות בבית הכנסת), אז כל הכבוד על האומץ.
אני מקווה שאוכל להמשיך ולהגיע לשם בעיניים שגומעות את היופי ונהנות ושגם הילדים שלי יהיו מחוברים לצד הזה בהם.
(לא הייינו בדיסני בקליפורניה ואני תוהה אם שווה לנסות להגיע גם לשם)
תודה על החוויות שלך
יעל
-
זה לא אומץ, הייתי ממש על הימים הראשונים של ספטמבר. היה מזג אוויר אידיאלי, למעט יום אחד של חמסין, שבו הגעתי לפארק עם כל חבריי לחדר מהאכסניה והחלטנו לנוכח המצב לעשות הפסקת צהריים בה נזמין את כל מנות הגלידה המיוחדות בדיסני בבת אחת…
לגבי האם שווה לקליפורניה, אני לא האדם לייעץ כי הייתי שם לפני הרבה מאוד שנים. זה היה אפילו כמה שנים טובות לפני פתיחת קליפורניה אדוונצ’ר לצד המג’יק קינגדום, אז דברים השתנו. בכל מקרה, היות וגדלנו על דיסני בילדות ומאוד הערצתי אותו בילדותי, היה חשוב לי לבקר גם בפארק המקורי, הראשון, זה שוולט דיסני פתח ותכנן והוציא לפועל עד הסוף בעצמו. בעיניי ההבדל ניכר, משהו בנשמה שיש שם, בתמימות והאולד סקול של הפארק (באותה תקופה אפילו הכרטיס היה פשוט עם רישום עיפרון מול הכרטיס המגנטי של דיסנילנד, ואפילו הכניסה טרם שופצה ונראתה כמו מעשורים עברו). הפארק שופץ רבות מאז, אז אולי זה כבר אחרת, ואולי זה רק הרגשה שלי. ברור שלאורלנדו יש פי כמה להציע מבחינת גודל, מבחר, טכנולוגיה וכו’, אבל עבורי הפארק המקורי היה הדבר האמיתי.
תמהני עד כמה ילדים בימינו בכלל ירגישו הבדל חמקמק שכזה, כנראה שלא. אנחנו בכל זאת דור ידע לזהות את פניו של וולט שעוד היו אז על מסך הטלוויזיה בתוכניות בשחור-לבן.
-
אני לא בטוחה שאפילו אני אחוש בהבדלאולי בגלל שהגירסא דינקותא שלי של דיסני היא המג’יק באורלנדו…
סוג של אהבה ראשונה.
מניחה שאם יזדמן לנו מתישהו אולי בכל זאת נלך גם לדיסנילנד.
אם כי נראה לי שהמקום שאתה זוכר כבר לא קיים.
בדיוק היום חברה שאלה אותי אם לא מפריע לי כמה שהכל ממוסחר. האמת היא שאני מצליח הליהנות מהקסם למרות שאני יודעת שזאת מכונה משומנת היטב.
אני מתפעמת מהירידה לפרטים ומהיכולת לגרום לי לחייך גם כשלא הכל הולך חלק.
לגמרי הייתי נהנית לעבוד במקום שמאפשר לי לחלום ככה וליצור ככה. אולי זה חלק מהכייף שלי שם. להסתובב בתוך חלום.
יעל
-
יעל היקרה
קראתי את הסיפור שלך מרותק.
את כותבת נפלא ואנושי ומרגש ומעניין
אתם משפחה מדהימה ואת נפלאה
הסיפור שלך הזכיר לי את החוויות של המשפחה שלנו בדיסני לפני 4 שנים
וחבל שלא היו לי את העצות הטובות שלך אז. אבל גם אז מאד
נהנינו. נראה לי שאני נהניתי אפילו יותר מהילדים והייתי פשוט מסוחרר מהתרגשות.
תודה על הכל
-
תודה על כל המחמאותנראה לי שכל אחד מאיתנו נהנה לפי אופיו ויכולתו…
נכון שכייף להיזכר?
לגבי הטיסים מקווה שהם יעזרו לכאלו שעוד לא היו.
יעל
-
כל הסיכום (בלי התמונות) עכשיו בבלוגכדי שיהיה קל יותר לחפש בעתיד למי שצריך…
יעל
