יש כאן ברלינאים?
-
אופרהכמעט כמעט... פסטיבל החורף של וגנר מתחיל בינואר....
תודה רבה
רבקה -
אופרהרבקה'לה ראיתי שפסטיבל החורף מתחיל ב24.1 אבל מכל הרשימה המרהיבה אין משהו שיכול לבוא בחשבון?? אם תשאלי אותי לא הייתי מתנגדת לספר מסיבליה ולעוד כמה. נו, טוב, כנראה שחסכתי לך...
רונן מיצקה (זה הכינוי העכשווי שלה) לקחה חופשה מהפורום ולכן גייסתי "אוזניים מגרלוס". אם תשאל אותי במקרה של וינה קודם כל הייתי מבקרת בביה"ס הספרדי
http://www.srs.at/index.php?id=265
ואח"כ ממשיכה לאופרה...
רוית. -
עדכוניםהי לכולם.
טוב, העדכון האחרון הוא שלשמחתנו שינינו את ההרכב, צירפנו את הבת, עדיין היה מקום בטיסה שלנו, ביטלנו את המלון הקודם ושיפרנו מקום - גם מלון בוטיק וגם קרוב ליותר אמצעי תחבורה.
מסתבר שלא בהרבה מלונות אפשר להתאכסן בחדרים של יותר מ-2. בכל אופן לא במחירים שציינו כאן.
אז נראה שהקלפים נטרפים מעט, אבל תודה לכולם, לפחות למדתי המון על ברלין. נתארגן מעט על האתרים ואשתף.
רבקה -
לרבקה מאורן: לא מצאת עוד מקום טיסה? לא לי...
אהלן רבקה,
הימים לחוצים ועמוסים והלילות קרים ולא פחות עמוסים.. לא ביקרתי כאן באופן סדיר בימים האחרונים ורציתי רק להיכנס לקפה ולאחל לך וליוד שיהיה טיול מוצלח...
אני רואה שגם הבת הצטרפה ואני פתאום חושב לעצמי.. ומה עם הקטן?
כלומר, הילד הקטן.. כלומר הוא כבר לא קטן... הוא אפילו די גדול, הילד.. ובכל זאת, לא תארגנו לו כרטיס? לא תעשו טיול משפחתי לפי הספר? לא תרמזי לי להפסיק לדחוף את אפי להיכן שלא צריך??.. מתי אלמד כבר שלא כל דבר הוא ענייני? (תרתי משמע.. ).
בקיצור, יש מחירים מיוחדים לשני ילדים בחדר הורים...
ואם יוד יתעצבן על הרעיונות שלי, תפני אותו אליי... עליי, הוא ישתכנע...
אני מקבל תודה גם במזומן, שוטף + 30...
נסיעה טובה וטיול מוצלח, כבר אמרתי??...
אורן -
לרבקה מאורן: לא מצאת עוד מקום טיסה? לא לי...בוקר טוב אורן -
אמנם הורדת את מינון הרגשונים, אבל עדיין בתפקיד הליצן
אנחנו לא נוהגים להכריח ילדים לטייל ביחוד כשההגדרה "ילדים" כבר לא מתאימה להם, בטח לא זאת שנותנת להם הנחה בחדר ההורים... ואתה לא חשבת על כל - אמנם השתדכנו למלון שלנו רק בגלל שכתוב שהם מקבלים גם "כלבים גדולים", אבל מישהו צריך לדאוג לכלב הקט שלנו...
בקיצור, זה הקטן מעדיף שההורים ישאירו לו את הבית לשבוע...
יום נעים
רבקה -
עוד משהו ל to do listרבק'לה
התפרסם היום. -
עוד משהו ל to do listג'ני תודה רבה שאת חושבת עלי.
מקס ליברמן אהוב מאוד על בן זוגי, לכן סביר להניח שנבקר בביתו, השטרודל בכתבה גם הוא מפתה, אני רק לא מניחה שהוא יהיה פורח בדצמבר...
רבקה -
הפגנת הנשים מרוזנשטראסה שבברליןשלום !
מכיוון שביקרנו במקום שבו מוצב הסל ושמענו הרצאה בנושא, חשוב היה לי להציג כאן את שנכתב בפורומים השונים
הפגנת הנשים מרוזנשטראסה -ויקיפדה
הפגנת הנשים מרוזנשטראסה היא אפיזודה היסטורית, שבמסגרתה הפגינו כמה אלפי נשים גרמניות במשך שבוע ימים למען שחרור בעליהן וקרוביהן היהודים שנעצרו על ידי הגסטפו ב-27 בפברואר 1943, ונכלאו במשרדי הקהילה היהודית ברחוב מרכזי בברלין, רוזנשטראסה, מתוך כוונה לשלוח אותם למחנות ההשמדה במזרח.
כתוצאה מההפגנה שוחררו העצורים היהודים, כ-1,800 מספרם, ומרביתם שרדו את השואה.
הסיפור ידוע גם כ"מחאת רוזנשטראסה" (Rosenstraße-Protest).
מחאת הנשים ברחוב השושנים -טריפי
מחאת הנשים ברחוב השושנים (רוזנשטראסה) נחשבת לאחת המחאות המופלאות, של נשים אריות, שהובילו לשחרור בעליהן היהודים.
בתחילת שנת 1943, שאלת היהודים שנותרו בברלין הועלתה לדיון. בעיר היו יהודים הנשואים לנשים אריות, כן "מישלינגים", גרמנים שאינם טהורי גזע, ובעורקיהם זורם דם יהודי. התקבלה החלטה לנקות את העיר מהיהודים: "יודנפריי". גבלס נתן הוראה להביא רק יהודים ללא ילדים, נראה שהוא חשש ממחאה. ב-27 לפברואר החל מסע הציד. ואכן זה היה מסע צייד, הציידים החלו לנסוע ברחבי העיר, עוצרות כל מי שנראה יהודי, פשטו בבתים ובמקומות עבודה, דוחפים את הניצודים למשאיות. בערב הראשון למסע היו ברוזנשטראסה מספר 2-4, 5,000 יהודים. הנאצים הפרידו בין קבוצת היהודים הנשואים לנשים אריות, כ-1800 במספר והם נכלאו בבניין ברוזנשטראסה 2-4 שהיה בית משרדי הקהילה היהודית במרכז ברלין (שנסגרו). ההפרדה נועדה כנראה כדי ליצור רושם שקבוצה זו אינה מיועדת להישלח למחנות הריכוז.
יום אחד בלבד עבר, וקבוצה של כ-200 נשים התגודדה סביב הכניסה בבכי ובקריאות: "אנחנו רוצות את הבעלים שלנו בחזרה". תוך שבוע גדל מספר הנשים המוחות, בני משפחה הצטרפו ובמשך שבוע המחאות, היו כבר אלפים.
ידוע שהיה איסור חמור על מחאות נגד השלטון הנאצי, שר התעמולה גבלס היה מאד מוטרד, הוא הורה לסגור את תחנת הרכבת הקרובה כדי למנוע מעוד אנשים להגיע, ללא הועיל, הנשים, ומולם חיילים חמושים ומאיימים, המשיכו במחאה. והמחאה אכן עשתה את שלה, ביום ה-6 למרץ נתן גבלס הוראה לשחרר 1700 גברים, חלקם נשואים לאריות וחלקם "מישלינגים" ובלבד לא לעורר הדים. יתרה מכך, 25 גברים כבר שולחו לאשוויץ, אף הם הוחזרו.
לפני ביקורי השני באנדרטת הנשים קראתי מסיפוריהן האישיים של כמה מהנשים. מול האנדרטה מהשיש, קראתי את סיפורם של אלזה ורודי הולצר. עשר שנים עברו מאז נישאה אלזה בת ה-19, גרמניה פרוטסטנטית, לרודי הקאתולי יפה התואר אותו פגשה כמה שנים קודם לכן בנשף ריקודים. הם חיו חיים מאושרים בברלין, עד שביום בהיר אחד, בשנת 1939 הוזמן רודי למשרדי הגסטאפו כדי לברר את מוצאו. רודי הוכרז כיהודי! רודי היה גרמני שבזמן שירותו בצבא, במלחמת העולם הראשונה נחשף לרעיון הקומוניסטי, והפך לקומוניסט, שאלת יהדותו מעולם לא עלתה על הפרק, וספק אם עד אותו יום בכלל היה מודע לכך, הוא נולד בבית מתבולל, הוטבל לנצרות ולא עבר ברית מילה, יתרה מכך, בנערותו חלם להיות כומר.
מול האנדרטה אני חושבת עליו, נער שרצה להיות כומר, חייל שהופך לקומוניסט, גרמני, מה עבר לו בראש כשנהרס עולמו באחת? הוא איבד את אזרחותו ואת עבודתו. לא עמדה לזכותו גם העובדה שאביו התנצר ערש דווי כדי להיקבר בבית קברות קאתולי.
ואלזה? מה היא הרגישה כשהוזמנה למפקדת ה-SS ושם הציעו לה להתגרש? אלזה סרבה להצעת ה-SS להתגרש. רודי נלקח מבית החרושת בסיבוב האחרון של פרוייקט הטיהור, הוא נכלא ברחוב רוזנשטראסה ולאלזה נודע על כך משמועה. היא מיהרה לרחוב והופתעה לראות המוני נשים צועדות הלוך ושוב במחאה. היא הצליחה לשחד שומר שיעביר לבעלה כריך, בתוכו הצפינה פתק: "רודי יקירי, בהצלחה, אוהבת אותך לעולם, אלזה"
רודי שוחרר ב-8 במרץ, הודות לאלזה ולמאות הנשים שהעיזו למחות את מול השלטון של הרייך השלישי. בשנת 1946 עברו רודי ואלזה למזרח גרמניה לחיות על פי אמונתם בקומוניזם.
החוקר האמריקאי, פרופ' נתן סטולצפוס, חקר את נושא ההתנגדות למשטר הנאצי, וכתב את "מחאת הלבבות", הוא שחקר את מחאת הנשים, וטען שהמחאה מלמדת שאין אמת בטענה שאזרחים מן השורה לא יכולים היו לעשות דבר. גם כאן, מול האנדרטה, כמו רבים אחרים, אני חושבת על ההיסטוריה שאולי יכולה הייתה להיות מעט אחרת לו היו אזרחים מוחים.
-
הפגנת הנשים מרוזנשטראסה שבברלין
יהודה, תודה על ההרחבה ועל כל הקישורים.
בגילוי לב אני מודה שיש לי איזו תחושת צרימה מול הסיפור הזה. מדוע הנשים האלה לא נלחמו את מלחמתם של השכנים שלהן, של כל יהודי העיר ושל כל קורבנות הנאצים?
אני יודעת שקשה מאוד לשפוט. הסיכון היה גדול. לא יודעת מה אני הייתי עושה ואולי הייתי פחדנית כמו הרוב הגדול והדומם. אבל קשה לי לראות את הגבורה הגדולה בסיפור הזה.
כל סיפור הצלה הוא בגדר נס, ועצם קיומו של המאבק מעיד על כוחן של הנשים ועל כוחם של אזרחים. אבל הן הצילו את משפחתן בלבד, וביחד עם תחושת האהדה עולה אצלי גם חמצמצות רבה לנוכח האפיזודה ההיסטורית הזאת.
זיוה -
הפגנת הנשים מרוזנשטראסה שבברליןיהודה תודה רבה על ההרחבה ועל הקישורים.
אני כמובן רואה את היופי שבסיפור, את הסוף הטוב שלו, את הצד הנשי וגם את העובדה שהנשים האלו היו אריות והן באו ממקום של כוח.
זה סיפור חשוב מאוד בעיניי, ומצפה לראות את האנדרטה.
רבקה -
הפגנת הנשים מרוזנשטראסה שבברליןזיוה,
צר לי אך לדעתי אי אפשר לשפוט את הנשים בסיטואציה הקשה הזו במנותק מהקונטקסט ההיסטורי בה התרחשה.
היום על כל צעד ושעל רואים הפגנות סטודנטים וציבורים אחרים, על רקע פוליטי / חברתי וכו' וזה מובן לנו מאליו.
בגרמניה של הרייך השלישי, כשכל בני הנוער הוכרחו להתגייס ליודנרט ולא משנה אם זה תאם את דיעותיהם ורצונותיהם לשתף פעולה (או לא) עם האידיאולוגיה הנאצית, שכל נסיונות התנגדות מיד הושמו תחת הקטגוריה "בגידה" שעונשה מאסר ועבודת פרך במקרה הטוב והנדיר וגזר דין מוות במקרה הרע והנפוץ, בכלל לא ברור מאליו שאנשים ימהרו לשכב על הגדר בשם חוסר הצדק והעוולה הנוראה שנעשתה לבני העם היהודי (ואני מקווה שזה ברור שדבריי נאמרים באנדרסטייטמנט ענקי לדבר האמיתי).
לכן כל מעשה הצלה של חסיד אומות עולם שסיכן את חייו ונפשו ואת חיי משפחתו רק כיוון שלא הסכים לעשות שקר בנפשו ולעמוד מנגד נוכח הזוועה האנושית לה היה עד, הוא בגדר פלא אנושי כמעט בלתי מובן.
אז גם אם "רק" בשם האהבה ובגלל שזה נגע ליקיריהן באופן ישיר זה גרם לנשים האלה להתאגד באומץ ולמחות בצורה כה גורפת שצברה ממדים ותאוצה - והמחאה אף היתה אפקטיבית והצליחה לאין שיעור - לנוכח המאורעות של הזמן והתקופה עדיין מדובר בעיני במעשה התנגדות הירואי וראוי מאין כמוהו.
אוסי -
הפגנת הנשים מרוזנשטראסה שבברליןהיי אוסי,
אני מניחה שהויכוח הזה הוא אינסופי ואולי מקומו לא כאן, ובכל זאת - אמרתי כמעט בפתח דברי שקשה לשפוט ואני לא יודעת מה אני הייתי עושה במקומן של הנשים. המחאה שלהן הייתה אפקטיבית ובעליהן ניצלו. עם הצלחה לא מתווכחים. אבל מכאן ועד לגבורה עילאית המרחק גדול. הן לא חסידות אומות העולם. על גבורתם ואומץ לבם של אלה אין ויכוח. הן נלחמו על חיי יקיריהן ובעצם על חייהן שלהן. מה היה להן להפסיד? מי יכול להשלים עם לקיחת בן זוגו, אבא לילדיו, שהוא במקרים רבים גם מפרנס המשפחה, רק כי זורם בעורקיו דם מסוג מסוים?
עובדה היא שגם לנאצים היו גבולות, מטעמים אסטרטגיים כמובן ולא מטעמים הומניים. גבלס לא לקח את הילדים, כי פחד ממחאה, אף שעל פי ההיגיון הנאצי המעוות גם הם היו בעלי דם יהודי. אז הוא בסך הכל טעה בהערכה ונתקל במחאה כבר בשלב הפתיחה של המבצע המטורלל הזה. הפרשה הזאת רק מלמדת אותנו על כוחם של אזרחים ועל מה שעשוי היה להיות אילו הייתה יותר התנגדות אזרחית. ומובן שזה לא פשוט.
אני לא שופטת אף אחד ולא רואה את עצמי כגיבורה גדולה. אבל יש הבדל בין מדרגת ה"אפשר להבין אותן" לבין מדרגת הגבורה.
רבקה,
גם אני אולי אלך, כשאגיע לברלין, לראות את האנדרטה - לראות ולחשוב
(וזה כמובן - אם היא לא תתכלה עד שאגיע לשם). -
רבקלה,עוד דפים לחוברת -
תודה רבהתודה ג'ני, אקרא בערב. כבר ריפרפתי וראיתי שיש דברים מעניינים ליד המלון שלנו....
רבקה -
עוד משהו ל to do listגם אני ראיתי את הכתבה על הגנים, משגע !
