למי יש יום הולדת... ל...
-
לשרון מאורן: תודה רבה!!שרון יקרה,
בברכות, כמו במתנות (וגם בסליחות), אף פעם לא מאוחר מדי.. תמיד כיף לקבל אותן..
תודה על כל האיחולים!!
מקווה שהכל טוב, או לפחות הרוב ומאחל לך גם אושר, בריאות, הנאות, חוויות טובות וכל מה שאת מאחלת לעצמך..
רק בשמחות!!
אורן -
לנעה מאורןנעה,
למה להיזכר בי בטיסה ללונדון?
חשבתי שאת רוצה ליהנות.. אנשים יוצאים מהארץ כדי ליהנות ואת בוחרת להיזכר בי???...
תראי, זה מאוד מחמיא לי.. לא אשקר.
מאידך, אולי הילדים שלך צדקו במה שאמרו וחשבו (בשקט) על אמא שלהם..
רק שיהיה חם ושמח!!
וכמובן נסיעה טובה ובטוחה
אורן
-
ליעל מאורן: כבר חשבתי לשלוח לך גובי חובות..יאורן, נותרתי עם פה פעור! בערך משהו כזה:
(זה הרגשון האחרון שהצלחתי למצוא בחנות כאן בצפון. ראית איך מקפחים את הפריפריה? )
אם זה לא היית אתה שכתבת את המגילה הזו, בטח הייתי מתייאש עוד בהתחלה (ואני ידוע בתור אחד שקורא הרבה..) אבל בכתיבה המיוחדת שלך צלחתי את הטקסט במלואו ונהניתי ממנו במיוחד!
עומר
-
לעומר מאורןסחתין ותודה!
עוד מעט חופש חנוכה, אה? נראה אותך כאן יותר..
אורן -
להגר: הבטחתי לספר לך בסוד איך חגגנו. אל תספרי..הגר,
הבטחתי לספר לך בסודי סודות אחרי התודות כיצד חגגנו והאמת שההתחלה לא היתה משהו, מעצבנת אפילו
.... לא טיפסנו על הר, רק קצת על הקירות ויותר משטיפסנו, זינקנו וקפצנו
..
כלומר, כמו שכתבתי כאן לג'מוס היתה ארוחת ערב טובה בשישי וכולנו כבר תכננו ובנינו על שבת, תאריך יום ההולדת. האמת שכבר כמה ימים שאני גורר התקררות וגרון כואב ושיעול חזק ויתר צרות חורפיות ומעבריות וזה רק הלך והחריף לקראת שבת (וגם עכשיו לא מי יודע מה)... ככה זה, מתבגרים בשנה ותוך יום הגוף מאותת ומשתעל כמו אגזוז של רכב ישן...
את בטח מכירה את ימי ההולדת העגולים, תאריכים סימבוליים, אלה של 30, של 40, של 50 (את זה אני עוד לא מכיר ולדעתי גם את לא
...) וכדומה... תמיד יש בהם אלמנט של חגיגיות יתרה, כאילו סוגרים עשור, מחליפים קידומת, שליש ממאה ועשרים, חצי מאה מאחורינו, הרגשה רצינית, פתח לחגיגות ולקרנבלים
.. אני זוכר איך הבטתי על גיל 40 בחשש מהול בהערכה עצמית, עד כדי סיפוק והערצה עצמית על כך שהגעתי עד הלום... (זה לא רחוק מנס ציונה, עד הלום, אז אולי אין לי סיבה להערצה עצמית.. לא הגעתי רחוק מדי, בדיעבד..
) אפילו הפיקוד העליון בצה"ל התרשם והחליט שאני קשיש מדי והפריש אותי לחיים נטולי דאגות ממעטפות חומות והודעות מתכתיות מפחידות במענה הקולי...(מי ששמע, יודע
).
אבל כאן, יומולדת 42, זה בקטנה.. חגיגונת קטנה וזה עובר. אם לא שמים לב, לא מרגישים. כמעט כמו דקירה מסיכה קטנה..
חשבתי שדווקא בגלל זה, אולי כדאי לחוות את רגע המעבר..
בקיצור, בדקה לחצות שבין שישי לשבת נכנסתי למיטה לבוש בחליפה ועניבה (אין כניסה אצלנו למיטה ללא לבוש הולם
), אלה כבר ישנה, שכבתי על הגב והבטתי בתקרה בעיניים פתוחות. רציתי לחוות ולהרגיש את המעבר מ- 41 ל-42... דקה, שתי דקות, חמש דקות.. כלום לא קורה.. מששתי ובדקתי את עצמי מבעד לחליפה וראיתי שאין שום שינוי, דיברתי לעצמי ועצמי ענה לי, אבל הכל אותו דבר, לא הזדקנתי בשנה ולא החכמתי ולא כלום.. הכל אותו דבר
.. הים אותו הים, ואורן אותו אורן, כפרפראזה על הפתגם הידוע.. התבאסתי, נפטרתי מהחליפה, שחררתי את העניבה והמשכתי לבהות בתקרה..
בחצות ורבע דפיקות חלשות בדלת.. או, הנה הגיע השליח של פדקס עם מארז ההתבגרות המיוחד של גיל 42
... הייתי כבר בלבוש לא הולם, אבל מרוב התרגשות מיהרתי לפתוח, שלא יסתובב וילך... הוא כבר בטח ראה אנשים עייפים בגופיה, תחתונים וזיפים על הפנים
...
זה לא היה שליח מפדקס. זה היה עמרי בדלת. חזר מבילוי, אמר לי: "אבא, מזל טוב" והביא לי חיבוק ונשיקה, "יום הולדת שמח, אתה כבר בן 42. אתה נראה זקן ועייף יותר. כאילו גדלת בכמה שנים..."
הייתי בהלם.. למרות שהמתנתי והייתי ער, זה קרה מבלי שהרגשתי בכלל... התבגרתי, הזדקנתי והתעייפתי... "עזוב צורה, אני לא תמונה. אני נשמע חכם יותר? אומרים שעם הגיל מגיעה גם התבונה
.. רואים עליי איזה שינוי באישיות, בפנימיות, בחיצוניות אולי?".
הוא הסתכל עליי טוב טוב, ניגש לחבק אותי שוב ואמר עם מבט מלא רוך ורחמים בעיניים: " אבא, יש לך בעיה באוזניים... למה לא פתחת לי יותר מהר? ולשאלתך, אתה מה זה חופר
.. כסה אותי אבא, עזוב אותי עכשיו מאישיות ופנימיות, אני מת מעייפות. תן לי רק רגע לצחצח שיניים". כיסיתי אותו ובערך באחת נרדמתי. לפני זה עשיתי קצת סודוקו כי קראתי שאחרי גיל 42, הזכרון כבר מתחיל לסגת ולא רציתי שזה יקרה באופן חד צדדי
.. אם כבר הזכרון נסוג, שזה יהיה בהסכם איתי ותוך ששנינו מגבשים תוכנית משותפת
...
עפרי ארחה לנו חברה במיטה ובערך בחמש זה התחיל, פתאום קלטנו שהיא מקיאה ואיזה מזל שישנה ביננו.. הפכנו וניקינו אותה.. המצעים שלנו הלכו פייפן, אני איתה בסלון, מת לישון ועם גרון דואב ושיעול כואב, אלה מנקה ומסדרת את המיטה ועפרי בסיבוב שני, הפעם בסלון
.. בפעם השלישית, בדרכנו למיטה, אמרתי לאלה שאם ככה אני מתחיל את גיל 42, אני רוצה Restart. לא מתאים לי קבלת פנים כזו (וחסכתי כאן את התיאורים הפלסטיים המוכרים לכל הורה באשר הוא או היא).. פתאום עידו התעורר מההמולה והחליט שדי לו לישון והתמקם בסלון. בקיצור, בערך בשש ומשהו נרדמנו שוב, היה לי קצת חום ונרדמתי מסטול כמו סוס אחרי זריקת הרדמה, מדי פעם פקחתי עין לדקה, הייתי בטוח שכבר אחת או שתיים בשבת בצהריים אבל כל פעם אמרו לי "תישן, תישן..".
הרגשתי קצת מוזר אבל ישנתי. בשלב מסוים התעוררתי לצלילי "יש לי יום הולדת" של אחרית הימים בפול ווליום, הרגשתי מלא בלונים סביבי והחבר'ס שרו לי שירי יום הולדת. קיבלתי מלא מתנות וברכות ונשיקות והייתי בטוח שכבר ערב אבל אמרו לי שתשע וחצי בבוקר
.. לא יודע איך ולמה, אבל די מהר נרדמתי בחזרה והפעם הבאה שקמתי היתה באחת וחצי בצהריים.. השינה עשתה לי טוב, כלומר, עדיין חולה ומשתעל אבל במצב נורמלי יחסית (הכל יחסי בחיים, גם נורמליות
...).
יום לפני זה תכננו לחגוג ולטייל ומסעדה ועכשיו, איפה, החבר'ה מסתכלים עליי מבואסים ומבינים שהלכו התוכניות ומבלים בבית בין התוכניות..בטלוויזיה...
-
להגר: הבטחתי לספר לך בסוד איך חגגנו. אל תספרי..ראיתי בחוץ שיום יפה ושמעתי שהם מתחילים לריב על חלוקת "המשאבים" הרגילה, לא על ספרים חלילה
... מאחר וממילא, גם במצב "נורמלי" אנחנו לא יוצאים בדרך כלל מהבית לפני אחת וחצי-שתיים, אמרתי להם: נו, לאן? מה בא לכם? לי בא כנרת, בא לי מים.. 41 אשתקד היה בסימן חגיגות יום הולדת בים המלח ועכשיו 42 יהיה בסימן הכנרת, נלך ונמלא אותה קצת
... עידו הציע לאגמון החולה (הוא מת על רכבי הגולף שם. הם אוהבים לנהוג על זה שם, כל אחד בתורו, בפיקוחי הלא אחראי המלא), אלה הציעה מצפה אופיר או מצפור בית ציידה, עמית ועמרי הציעו שקודם נאכל כי הם מאוד רעבים
.. טלפון אחד לאגמון החולה הוריד את זה מהפרק, התחלנו להתארגן, תיק מסודר לעפרי (שהרגישה הרבה הרבה יותר טוב והיתה בסדר גמור, שהרי אחרת, לא היינו מעזים לצאת מהבית), תיק עזרה ראשונה, בגדים חמים לערב, קצת (הרבה) חטיפים ואוכל קל לפיקניק, בירה, יין וקלמנטינות בתיק ויאללה, לדרך.. עברנו לאסוף את ההמבורגרים העסיסיים ומהעולים שהזמנו טלפונית לפני היציאה ממסעדת מיטבול בראשון. מוסד המבורגרים ידוע ומוכר באזורנו. איך שהוא, נתקענו שם הרבה יותר ממה שציפינו (שבת הצהריים, הכל מלא ולאט, גם הזמנות טייק אווי) ויצאנו באיחור לדרך.. משהו כמו שלוש ומשהו
איפה שהוא אחרי צומת מגידו קלטנו שאין מצב שנגיע לאן שהוא באור נורמלי והבנו שהשעה היקרה ששרפנו סביב נושא איסוף ההמבורגרים היא בעוכרנו
... מאידך, אחרי שגמרת לרדת על 300 גרם של המבורגר עסיסי וטעם עם בצל מטוגן ופטריות פורטבלו ולידו צ'יפס ענק עם שום, מה תעשה? תבכה על חלב שנשפך? על המבורגר שנאכל?
כולנו היינו שבעים ודשנים מדי מכדי לקטר או לבכות על המבורגר שנאכל והעדפנו להתרכז בכנסית השכל שהתארחה אצלנו ברכב. הילדים נזכרו שהיינו איתם בהופעה המדהימה שלהם ביריד חוצות היוצר בירושלים, אני נזכרתי שהרבה זמן לא ביקרנו בבית גבריאל על שפת הכנרת ליד צמח, וכולנו נזכרנו שכבר שעה בערך שלא אכלנו משהו
, אז נכנסנו למקדונלדס בכפר נין, אחרי עפולה, לתדלוק של גלידות פיצוץ, סאנדי וכדומה
...
עכשיו כבר באמת לא מיהרנו לשום מקום.. קראתי בהוראות שאחרי קלגרון מומלץ לשתות בירה קרה וכך אכן עשיתי ואפשר היה להמשיך ולרדת ליבנאל ומשם לכנרת.. תמיד יפה שם, ביום וגם בחושך (השעה חמש וכבר חושך מצרים).
בית גבריאל בצמח הוא מקום אהוב עלינו. כשאנו מטיילים באזור הכנרת ועמק הירדן ורוצים להתנתק לשעה קלה מההמולה והרעש של הכנרת וטבריה, אין כמו ביקור בבית גבריאל. מקום מטופח, ייחודי, איכותי ורגוע. להסתובב בכיף במבנה היפה והמיוחד, לרדת לדשא ולתפוס שלווה על הדשא או על אחד הספסלים הנושקים לקו המים, לקראת השקיעה. לא צריך יותר מזה...יצא לנו אפילו לראות שם פעם בעבר סרט בקולנוע שבמבנה ותמיד נעים לשוטט במבנה הממוזג ולצפות בתמונות וביצירות שבמבנה. השיטוט שם הינו חויה מומלצת בהחלט.
בקיצור, נכנסנו ולבית גבריאל וירדנו לדשא שמאחורי המבנה עם הספסלים שמשקיפים לכנרת וכל האורות מנצנצים להם, במזרח מבוא חמה, מצפה השלום וכפר חרוב, במערב טבריה ופוריה קורצות לנו, ממול רחוק צפת, ממול קצת יותר ימינה יישובי דרום הרמה באזור העליה של חד נס והכי חשוב, ממול קרוב קרוב, ממש לידנו, הכנרת משתכשכת לה לכבודנו
.... רק לפתוח עיניים, לפקוח אוזניים, לראות ולשמוע את מה שיש מעל וליד המים ופשוט להתרווח וליהנות... לא לחשוב על כלום... רק על מה שיש כרגע
.... כנרת קרובה וברקע, בחושך, הרי גולן מנצנצים להם... הזמן עבר לו מבלי שחשנו, היה קריר בחוץ והרגשנו שחייבים משהו חמים... למרות שלטעמנו, בית הקפה הינו החוליה החלשה (יחסית) של המקום, אין זה הזמן לקטנוניות באמצע יום הולדת... סיידר חם וקינמון, שוקו חם עם קצפת.. לא צריך המון
...
בדרך חזרה הביתה, מהכנרת ועד כביש שש, עצרנו מספר פעמים להפסקות קפה ומאפה ו/או גלידה ו/או עוד מאפים, בעיקר מתוקים... עד שזה הפך כבר לבדיחה... בד"כ בטיולים ממהרים ונוסעים ולא תמיד עוצרים.. הפעם, כל גחמה נענתה.. בא קפה? עוצרים.. בא קרואסון? נעצור.. רוצים בורקס חם? אין בעיה.. וגלידה קרה? מה קרה? נעצור גם... יום הולדת יש רק פעם בשנה וממילא עפרי ישנה, וחוץ מזה, כלל ידוע הוא ש"בטן מלאה, לב שמח..."
הגענו הביתה בערך בעשר וחצי, עייפים ומרוצים.. שמחים מאוד ועם הרגשת חגיגיות בלב... חגגנו את יום ההולדת שלי כמו שאנחנו אוהבים, למרות כל התקלות, ההקאות והמחלות...
נכון שהתנאים לא היו אופטימליים ואין ספק שהטיול שתכננו התפקשש לו אי שם בדרך ונכון גם שיותר משראינו נוף יפה, אכלנו עוגות ושתינו קפה... אבל, קבלנו חתיכת כנרת וגם חתיכת עוגה, הילדים היו מבסוטים ואמרו שמזמן לא היה להם טיול מהנה כזה שכלל בעיקר אוכל, שתיה, קינוחים ובלי הליכות בגאיות, יערות ונחלים מלוחים.
אנחנו היינו מבסוטים מכך שחגגנו ביחד ויצאנו מהבית שלנו וביקרנו בבית גבריאל וטיילנו ונשמנו אויר צפוני נקי למספר שעות והתאווררנו ועשינו משהו שמח לכבוד יום ההולדת ומה שהתחיל כלילה של הקאות, הפך לצהריים של הנאות, ערב על הכנרת ולילה מלא בחוויות ובטעימות, קטנות ומתוקות, וכן, היו גם עוגות... יום הולדת, לא??
אז זהו, הגר, זה מה שעשינו...שבע-שמונה שעות טיול כהרגלנו וכמובן, איך לא, דאגנו לחלוקת הנטל בכבישים.. כשאנו יצאנו, כולם היו בדרך חזרה.. זוהי תרומתנו לנסיעה הבטוחה בכבישי ישראל...
התמונות של בית גבריאל הן מטיול קודם..
אורן
-
להגר: הבטחתי לספר לך בסוד איך חגגנו. אל תספרי..שתי תמונות אחרונות מבית גבריאל, בצומת צמח.
כתודה לכל המברכות והמברכים כאן!!
לילה טוב,
אורן
-
להגר: הבטחתי לספר לך בסוד איך חגגנו. אל תספרי..אורן, אני שוקלת ברצינות לפנות לערכאות המתאימות עם המלצה להכריז על אלה כקדושה.
שהקפה יהיה חזק והבוקר טוב והגשם, איפה הגשם?
אלונה -
אורן - בוקר טובאין כמו סיפור טוב על הבוקר!
אם זה מתוך המחלה, אז מה מצפה לנו כשתבריא????
יום נעים
רבקה -
לרבקה ואלונה מאורןבוקר טוב לכן, יקירותיי.
ראשית, תודה..
אלונה, אני מצטער, לפי מקורות משפחתיים, יש אצלנו בבית, רק קדוש אחד, ממין זכר ויש שמועות שהוא מתנהג כמו קדוש מעונה..
אלה בורחת מתארים רשמיים...
רבקה, כשאני אבריא, בטח אכנס למיטה לנוח...
.. האמת שגם אני וגם עפרי עושים תחרות מי מרגיש פחות טוב ואני מנסה להוביל, לפחות בשבילה... די מבאס.. טוב, אלה לקחה אותה עכשיו לרופא ילדים (משום מה, הוא סירב לקבל אותי..
)
יום מוצלח ומקסים וסופשבוע נעים,
אורן -
לאורן היקראורן,
אחרי סיפור כזה אני מרגישה צורך להמשיך ולברך עוד ברכה לכבוד השנה הבאה
, ולאחל לך עוד הרבה שנים שמחות ומשפחתיות שכאלה
.
איזה יופי לקרוא על הקלילות שבה אתם לוקחים הכל, וכל הקשיים הקטנטנים מתגמדים לעומת החלקים הטובים של היום וההנאה מהביחד (לפחות כך התרשמתי מהסיפור שלך
).
כל הכבוד לנהג, שבאמצעותו התאפשר המסע הקולינרי הזה!!!!
(ולפני שתתחיל לחשוב ולהתעמק, אז זה לא בציניות. מכירה הרבה נהגים שהיו עושים "אחורה פנה" בשלב הרבה יותר מוקדם של היום, ומפסידים את החוויות שלכם).
אור -
לאורן היקראורן
בזאת אתה מתמנה לסר אורן מרום
(שמך מתחרז, לא בכדי, עם ג'רום ק.ג'רום)
אביר הסיפורים הבלתי מעורער של הפורום
אני מרימה כוס קולה (diet) לחייך וההמבורגר עליך.
אסיים בברכה לך ולכל המשפחה
(נתנו לי אותה פעם, ועכשיו היא שלך):
שמחנו לשמוח בשמחתכם
נשמח שוב לשמוח
כשתשמחו שנשמח!
יעל
-
לאורן: הבטחתי לא לגלות....אורן ,
תודה על סיפור הטיול המשפחתי, נהניתי מאוד לקרוא אותו
במיוחד שאני מבינה שיש סיכוי לא קטן שהוא נכתב תוך כדי החלמה ממחלה
, בכלל תדע שמאז המחמאה שקיבלתי ממך על יכולות הזיכרון שלי
אני עסוקה ולא מבזבזת אף רגע יקר , משננת ולומדת בעל-פה את כל החומר החדש שכתבת לכל מקרה שלא יהיה
מה שכן, בקשר לסיפור עצמו ובין כל המידע שסיפקת, אני מודה שכבר מהרגע הראשון עלה אצלי החשד
ואני עדיין מתלבטת מי באמת יזם את הנסיעה לאגמון החולה
? איכשהו יש לי הרגשה שזה בעצם אתה שבישלת את היוזמה לא פחות מעידו ומיד קפצת בשמחה על הרעיון של אפשרות לטיול ממונע שומר קלוריות ברכב גולף על פני הליכת סובב אגמון מעייפת לבני ה-40 +
חבל שלא הסתייע בסופו של דבר
אז כך או כך ולמרות שבטח תגיד שהנוף הוא לא אותו נוף והאווירה היא לא אותה האווירה בפעם הבאה שהרעיון הזה עולה במשפחתך והשעה כבר 14:00 בצהרים
אז כדי לא לאכזב את המבוגרים שבחבורה (אופס..התכוונתי כמובן "את הילדים שבחבורה"
) , ורק למקרה שעוד לא שמעת על כך אז הרבה יותר קרוב אליכם בפארק הירקון ישנה כיום אטרקציית נסיעה נוספת ברכבים ממונעים דומה לזו שבאגמון החולה. http://www.park.co.il/places.asp?park=2&cat=5&id=68& amp; amp; amp;menu=5
אם הבנתי נכון אפילו מדובר באותה חברת הפעלה.
http://www.easy-drive.biz/in_page.asp?drive=250
אגב, זרוק איזה רמז, הבטחתי וזה לא קל
, עד מתי יהיה עלי להמשיך לשמור על סודיות בקשר לסיפור הטיול שלכם?
אורן, תודה גדולה על השיתוף והסיפור
, מקווה שכולכם כבר שוב בקו הבריאות
,
שיהיה סוף שבוע נעים,
הגר.
-
לעומר מאורןהיי אורן
כן, עוד מעט אני אהיה פה הרבה יותר. בינתיים אני קורא את הרוב אבל לא מגיבעל כמעט כלום
אבל חכו חכו לחנוכה... איך שאני הולך להפציץ את הפורום הזה
-
לעומר מאורןעומר, תופסת טרמפ על אורן להגיד לך שפעם ראשונה שהכאב ראש של חופשה (ילד+בבית) הופך למשהו ששווה לחכות לו.
אלונה -
לעומר מאורןאור, יעל, הגר, עומר ואלונה היקרות והיקר,
אור, תודה על הברכות והאיחולים. לא חשבתי שזה נכתב בציניות.. ואכן, הנהג ידוע כמי שמחפש מסעות קולינריים..
. עקשנות זו תכונה בדרך כלל טובה, אבל לא תמיד, אם כי במקרה של טיולים היא בדרך כלל מועילה ומשתלמת לנו
.. כנראה שיש אצלנו/אצלי חזק את הקטע של "לא לוותר, לנסות, לא להתייאש".. הגענו עד לכאן, אז נעצור??...
(זה גם מתקשר לי למשהו שעוד לא עניתי לרבקה בהקשר של עליה שלנו לעיירה בשם מרבאו בטיול לפורטוגל...).
שוב תודה רבה!!
יעל, תודה על הברכה, אהבתי.. אני מקבל בהכנעה כל תואר המוענק לי ובלבד שאיננו כרוך בתשלום דמי חבר שנתיים..
. דרך אגב, השיר של בוני אם עדיין רץ ואני מקפץ ומפזז בלי הפסקה.. סתם, האמת שאני עדיין חולה ובחמישי בערב הרופאה נתנה לי אישור רשמי והלעיטה אותי באנטיביוטיקה ועוד כדורים להקלת הדלקת בגרון והשיעול ויתר הנלווים (הצטננות, כאב גרון, כאבי ראש וכדומה). חשבתי שאם אני כבר 10 ימים חולה, זה ייתן לי נקודות זכות, לא עזר...
.. מצד שני, סוף סוף אני יכול להתמסכן עם סיבה מוצדקת..
הגר, קודם כל, תודה שהייתה לך הסבלנות לקרוא את הכל... אני פרשתי באמצע..
.. תודה על הברכות ונא לשמור עדיין על סיפור בסודי סודות.. לפחות עוד כמה ימים עד שאבריא ואגיש את תעודת המחלה לעצמי.. אני נוטה לחשוד בעצמי שאני סתם מתחלה כדי לבלות בבית מול המחשב ולא רק לעבוד בבית מול המחשב..
תודה על המידע לגבי פארק הירקון אבל יש לנו בעיה מנטלית מבנית קשה.. אנחנו חייבים נסיעה של שעתיים קודם להגעה ליעד ואם אפשר שלוש, מה טוב.. אין מה לעשות, שריטה מובנית.. אחרת, הנוף לא אותו נוף, הפארק פחות ירוק, הדשא מגרד יותר, הנחלים יבשים יותר... לכן, אם נקפוץ לפארק הירקון מנס ציונה ביום ראשון בבוקר, זה קלאסי, כי עם הפקקים ייקח לנו שעתיים, אבל בכל מצב אחר, קצת בעייתי..
איבדנו את רוב חברינו, שעברו למספרים חסויים, מאז שהיינו מתקשרים בשתיים בצהריים ומציעים להם לנסוע לפיקניק של אחה"צ בטיילת עמי ליד כפר בלום או לטיול שקיעה בדרום הרמה... נשבר להם מאיתנו.. מאידך, כשמציעים לנו בחמש אחה"צ להיפגש בפארק הקרוב לביתנו זה נראה לנו קצת מלחיץ, צפוף מדי, קרוב מדי, משהו לא מסתדר לנו טוב, חייבים את המריבות ברכב כדי להירגע... לא עדיף לקפוץ לארוחת ערב באילת?? יוצאים בארבע, פחות לחוץ בכביש ממצפה לאילת דרך עובדה, בשמונה את כבר במנות פתיחה..
לגבי מי עומד מאחורי מזימת רכבי הגולף באגמון החולה, אני ממלא את פי המשתעל והחולה במים..
תודה על הברכות!
עומר היקר, תפציץ בחנוכה כאוות נפשך, ממילא מרבית הפורום יוצא לכל מיני פסטיגלים למיניהם ולדורותיהם ולדודותיהם... כשנשיב לך בחזרה, בטח תהיה בשיא עונת המבחנים..
אלונה, אני לא הייתי חותם על המשפט שלך... אני מחכה לאחרי חנוכה לראות אם תעמדי מאחוריו.. או שתשכבי נטולת כוחות וקול..
תודה לכולם ושבוע מקסים,
אורן
-
לאורן - האמת היא שגם אני נשברתי באמצע
אז "לא קראתי אבל ראיתי את הסרט"
מסתובבת עכשיו גרסת די.וי.די נדירה של הטיול האחרון שלכם לצפון ויש בה גם תוספות כמו צילומים שלך "קורע" את רחובות נס-ציונה על קלנועית
רק בריאות, שבוע טוב
,
הגר. -
אלונה, עשית לי את היום! -
אלונה, עשית לי את היום!אורן, שלום
יש לי בוקר קצת פנוי ואני מבקרת בפורום אחרי כמה זמן שלא יצא לי לבקר ולקרוא כמו שאני אוהבת. ראיתי אצל אלונה זריחה בכנרת וקראתי עוד אשכולות יפים ומעניינים וראיתי גם שהיה לך יום הולדת וקראתי את כל הברכות והסיפור שלך על הטיול וגם אתם הגעתם בסוף לכנרת.
אז אומנם באיחור גדול, אבל בכל זאת, אני מאחלת לך יום הולדת שמח ומיטב האיחולים ושתהיו מאושרים ובריאים ותהנו מהרבה טיולים ביחד
יום הולדת שמח!
אביבה -
אורןאיש יקר!!!
קצת לא נעים, אבל רק עכשיו ראיתי. אין לי בתיוגים את מה שיש לעופרה היקרה (אולי כדאי להכניס לאאוטלוק....), ובכל זאת -
מאחלת לך יום הולדת נפלא (זה נמשך כל השנה, לא??),
וכל מה שרק תרצה.
מגיע לך.
נשיקות.
ענתי