יפן עם ילד בן שנה
-
בפסח הקרוב יש אנחנו (2 בוגרים וילד בן שנה) מתכננים חופשה ארוכה (2-3 שבועות), אחד היעדים שעלה כאופציה הוא יפן.
אמנם ילד בן שנה לא דורש אטרקציות מיוחדות, אך נאמר לנו כי טוקיו והערים הגדולות לא מתאימות לטיול עם ילדים קטנים בשל הצפיפות ברחובות ובעיקר בתחבורה הציבורית.
שאלתי היא האם למישהו יש ניסיון בטיול ביפן עם ילד? האם מומלץ או לא ולמה?
שאלה שניה היא האם יש המלצות ליעדים נוספים לפרק זמן של שבועיים עד שלושה?
תודה. -
יפן עם ילד בן שנהביפן לא הייתי.
חופשה בפלורידה ( אולי עם שילוב של קרוז) יכולה להיות מקסימה בתקופה זו של השנה.
ארה"ב מתאימה מאד לטיול עם ילדים בכל גיל.
איריס -
יפן עם ילדות קטנותהיינו ביפן לפני 4 שנים עם שתי ילדות בנות שנה ושלוש.
עיקר הזמן שלנו שם (4 ח' בסך הכל) היה במסגרת של וופינג (התנדבות בחוות אורגניות תמורת כלכלה ומגורים. שוווווווה) אבל מתישהו באמצע הצטרפו אלינו כמה בני משפחה מבוגרים ועשינו טיול של שבועיים כתיירים.
היינו קצת בטוקיו (ישנו בבית שלום וזה היה נהדר. מעבר לזה לא אהבתי את טוקיו. עירונית מדי בשבילי)
משם עברנו ל Hida Takayama שהיתה נעימה מאוד (שיטוטים רגליים, שווקי אוכל פתוחים, מסעדות, חנויות וגם טיול באוטובוס ל shirakawa go)
וקינחנו בכמה ימים בקיוטו שם הסתובבנו לנו בין מקדשים (תיכף אמצא קישור לפוסט שכתבתי מגן הזן ההוא ואתחיל לבכות).
היינו 6 מבוגרים על 2 ילדות. הקטנה היתה צועדת טרייה. בשבילה היה לנו מנשא וזה פתר לנו את כל הבעיות הקשורות להתקדמות בקצב שלנו.
תחבורה - בין הערים רכבות (לא מסובך ואם יש קושי להבין - אנשי השירות יעשו מעל ומעבר לסייע, גם אם זה כרוך בפנטומימה וגיוס מתנדבים מהקהל). מקומית - אוטובוסים.
הסתדרנו. (זה היה בשלב שבו פטפטנו קצת ביפנית בסיסית).
ממליצה מאוד על טיול ליפן, גם עם ילדים.
קיוטו מדהימה ואפשר למצוא עוד עיר תיירות בדרך אליה או ממנה ולבלות בה את יתר הזמן.
להסתובב. לספוג.
-
יפן עם ילדות קטנותנעמה -
ברוך בואך!
אמנם בלי ילדים, אבל יפן היא אחד המחלומות הכי נחלמים אצלנו בבית.
אפשר קצת תמונות וסיפורים?
תודה
רבקה -
יפן עם ילדות קטנותנעמה,
יפן - בהחלט חלום גדול מאוד ויעד מועדף, גם שלי, אבל לעתיד הקצת יותר רחוק. הכל בזמנו
אני מעריכה את הדרך היצירתית שאפשרה לכם לחוות את יפן. הורי חזרו לא מזמן מטיול שני ביפן. גם הם התארחו ב"בית שלום", בטוקיו, בקיוטו, בנארה ואולי במקום נוסף (לא זוכרת את כל הפרטים). התרשמתי מהם שהסיפור של "בית שלום" ואנשיו הוא מעניין בפני עצמו וחוויה נוספת שמיוחדת למטיילים הישראלים.
רק בטיול השני הם הגיעו לטוקיו ומצאו בה עניין רב, ומדובר באנשים שמטבעם הם חובבי טרקים. אני חושבת שכהורים לילדים צעירים אנו מחפשים את השקט והשלווה שיש באזורי הכפר, העיירות הקטנות והטבע. כאנשים שמטיילים ללא ילדים פתאום העיניים נפתחות גם אל החוויה העירונית. אבל זה מן הרהורון כזה, ביני לבין עצמי.
אשמח מאוד לראות תמונות.
זיוה -
חשבתי שצירפתי קישור לבלוג....כנראה שזה לא עבד.
(גם חשבתי שביקשתי התראה באימייל על תגובה... )
הנה הבלוג שפתחתי לכבוד הנסיעה ההיא:http://naama.avramzon.net
פוסטים מהמסע שלנו אפשר למצוא בארכיון בין דצמבר 2005 לאפריל 2006.
הנה פוסט שאני מחבבת במיוחד http://naama.avramzon.net/%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%99/
תמונות יש כאן http://pics.avramzon.net/v/japan2005-2006/
היינו ב6 חוות שונות (לא לכולן אפשר לקרוא חוות. היתה למשל אחת שאפשר לקרוא לה "משפחה עם חצר זעירה"). עשינו גם שבועיים בדרום קוריאה למטרות חידוש ויזה ביפן (כמעט לא נתנו לנו להיכנס בחזרה).
המטרה הראשונית, הסיבה שיצאנו לוופינג, היתה ענין בצד החקלאי - אורגני של העסק. מהר מאוד הבנו שהסיפור זה האנשים. כשאת גרה עם משפחה בבית שלה במשך שבועיים, את מכירה אותה מכל הכיוונים. כשאת שותפה לתור לאמבטיה (הו, איזו אמבטיה), משתתפת בהכנת הארוחות, עובדת כתף אל כתף עם בני הבית - את לומדת את אורחותיה באמת.
זאת היתה חוויה מכוננת עבורנו.
אני ממליצה מאוד על הקונספט הזה של wwoofing. זה נותן אפשרות לטיול ארוך יחסית במדינה יקרה ומאפשר היכרות מעמיקה עם התרבות.
העבודה היא לרב 6 שעות ביום, 6 ימים בשבוע ולא צריך להיות סוס בשביל זה -
ערים לא חיבבתי מעולםגם בתור זוג צעיר נטול ילדים שעושה טיולים בצרפת בהם הלשון מובילה (נוסעים בגבעות, מגיעים למסעדה המכוכבת אוכלים צהרים ומיד מחפשים מקום לישון) היינו בורחים מערים כמו מאש.
טוקיו כמובן נחמדה בגלל שיש בה יפנים אבל עדיין, עיר גדולה...
קיוטו מפתיעה לעומתה בעירוניות המעודנת שלה. ממש הייתי יכולה לבלות שם תקופה בכיף (עד גבול מסוים).
אבל זה נכון. ילדים בטיול משנים את הפוקוס (זה בסדר. אחרי הטיול הראשון שעשינו עם ילדה הבנו שאין יותר דבר כזה לנסוע 400 קילומטר ביום אחד).
הנה שוב קישור לאלבום (נתתי גם בהודעה הקודמת)
http://pics.avramzon.net/v/japan2005-2006/
תודה על קבלת הפנים הנעימה -
ערים לא חיבבתי מעולםבוקר טוב נעמה,עברתי עכשו על התמונות והרישומים שלך וכל כך נהניתי.
פן שונה לחלוטין מהטיולים הסטנדרטיים פחות או יותר.מיוחד במינו ומעניין כל כך.אין ספק, מעשיר ביותר.כל הכבוד לכם.ותודה על השיתוף.
אני מנסה להבין את הרצון/צורך להתנדבות ונסיון חיים מסוג זה.כבר שנה שהבן מדבר על זה,אומנם לכיוון יבשת אפריקה.כנראה באחד הימים יגשים את חלומו גם כן.
אמה
-
זאת לא כזאת התנדבותזאת לא עזרה לנזקקים
אלא פשוט עסקה כזאת בה אתה עובד אצל המארח שלך (מספר השעות והימים ידועים מראש. יש ארגון wwoof ארצי לכל מדינה כמעט) ובתמורה מקבל לינה וכלכלה.
זה הצד הכלכלי של הענין שמאפשר לך טיול בתקציב נמוך (רלוונטי בעיקר למדינות יקרות).
הצד התרבותי זאת החשיפה לחיי המקומיים.
במקרה של יפן שני הצדדים רלוונטיים מאוד מכיוון שמדובר בתרבות רחוקה וזרה לנו מאוד וגם במדינה יקרה.
גם עבור היפנים אירוח וופרים משחק תפקיד לשני הכיוונים. ראינו שאין שם עובדים זרים וכל משפחה מתחזקת בעצמה את השטח החקלאי שלה (או מחזיקה כמה עובדים שכירים מקומיים) ומצד שני - הם שמחים להיחשף לתרבויות אחרות.
היו מקומות שהתארחנו בהם שממש הרגשנו כמו אוכלי חינם. למשל - החווה הראשונה בה העבודה שלנו היתה להאכיל את החיות פעמיים ביום (שעה וחצי עבודה בכל פעם, בערך, עבודה של אדם אחד). והיינו שם 4 נפשות (גם אם חלקנו נפשות צעירות). היו מקומות אחרים בהם נתנו את ה6 שעות שלנו בצורה מסודרת כל יום. -
זאת לא כזאת התנדבות
נעמה,
מקסימות התמונות שלך ושל הילדות. הפוסט על אמא מוצ'י, הסוס והארנב בליל הירח באמת נפלא. את כותבת מאוד יפה, והניסיון שלכם מחווית ההתנדבות הוא חומר למחשבה.
תודה רבה רבה,
זיוה
-
זאת לא כזאת התנדבותנעמה - תודה רבה!!!
נראה כמו חומר קריאה מעניין ביותר, שצריך להקדיש לו יותר ממה שאפשר כרגע במצב הצבירה שלי....
התמונות כל כך מיוחדות!!!!
תודה
רבקה
