פארק הלאומי ציון- האם לוותר?
-
לדעתי מסלול החומוס (זה לא ביטוי שאני המצאתי, זה ביטוי שקראתי עליו כאן בפורום) קיים כבר עשרות שנים. בטח היה קיים כאשר אני הייתי ילד וההורים שלי טיילו לפי מסלולים מוכרים. הניחוש שלי הוא שהסיבה המרכזית לקיומו של מסלול כזה (לא רק בארה”ב, אלא גם בעוד יעדים בעולם) היא שבעידן שלפני האינטרנט מי שטייל השתמש באותם 2-3 ספרי מדריכי טיולים (גם אני) ולכן כולם טיילו באותם מסלולים. פשוט לא היה מידע אחר נגיש. או ספרי טיולים או סיפורים של חברים ומשפחה שבתורם גם נבנו על בסיס אותן המלצות.
היו בפורום הרבה דיונים סביב מסלול החומוס, וגם קראתי פעם הסבר של אנשים טובים לגבי למה טוב שיש מסלול כזה וגם למה טוב לטייל דווקא בו. יכול להיות גם שבאופן אישי כאשר אסע למדינות שאני לא מכיר בכלל (נניח גאורגיה, דרום אפריקה, יפן) יהיה לי מאוד נוח לטייל במסלול החומוס. בדיוק מאותן סיבות שאנשים טובים הזכיר.
עדיין באופן אישי אני לפעמים שואל את עצמי למה אתר X לא במסלול ואתר אחר Y כן. זה מתוך היכרות שלי ביעד ספציפי כמו ארה”ב יותר מאשר יעדים אחרים.
אני שואל את עצמי למה המסלול מדלג על ביג בייסין, הלף מון ביי וגם סנטה קרוז בדרך למונטריי, למה מדלג על פארק סקויה וקניון קינגס, למה פארק ציון כן וסדונה לא, למה בניו יורק ווושינגטון מוזיאוני הטבע הם חובה, אבל בלוס אנג’לס אנשים מתרכזים רק בפארקי שעשועים וכו וכו, יש עוד כל כך הרבה דוגמאות. אין לי תשובות.
לעניין הדיון כאן בשירשור – על פארק ציון יש דעות מגוונות. החל מאלה שממש אהבו ועד אלה שלא הבינו על מה המהומה. כל אחד מסיבותיו. מצד שני עוד לא שמעתי מטיילים שחזרו מסדונה לא מרוצים…
-
ייתכן גם שלא שמעת מטיילים (שחזרו מסדונה והם לא מרוצים) כאלו כי הם לא כתבו על זה. “המסלול של כולם” בישראל נובע ממאסה שישבה וכתבה על זה. לפעמים רואים פה בפורומים הודעות של “אין טבע במדינה X כי עובדה שאף אחד לא כתב על זה” או “סרביה היא לא מדינה לטיולים, נכון? כי לא מצאתי עליה כלום בעברית”.
מטיילים ישראלים – ואגב, זה לתחושתי הרבה יותר כיום בעידן האינטרנט – נוטים הרבה פעמים להסתגר בתוך עצמנו, ללכת לאן שכולם הלכו, להעביר את אותם חמישה פוסטים בתפוצת נאטו כאילו הם המידע היחידי שיש, ואם זה לא בעברית זה לא קיים. לפעמים מישהו חורג מהתבנית קצת וכותב על זה, עוד כמה נוסעים, ומספרים לחברים ולרשת, ועם הזמן גם האתר הזה שפעם זכה ל”מי מכיר את החור הזה בכלל?” הופך ל”אתר חובה” ו”מאסט!” ישראלי. אגב, כך היה עם לייק פאוול (שפה קוראים לו פשוט “פייג’”). לפני 20 שנה כמעט אף אחד בישראל לא שמע או דיבר על האזור הזה.
היום אפילו מרבית התרמילאים הישראלים, שפעם יותר נטו לחפש ולגלות בעצמם, הולכים על הפתרון הקל של האינטרנט ומבקשים סיפור דרך שאפשר לבצע אותו כמו שהוא. האינטרנט אומנם מצד אחד נותן גישה להרבה מידע, אבל רוב האנשים יעדיפו לא לחקור פנימה (או לחקור ולגלות תוך כדי טיול) אלא פשוט לאתר במהירות את ההכי נגיש ולפעול לפיו. וברשת מידע כזה (כתבה/פוסט/בלוג) הרבה יותר קצר ומצומצם מספר מדריך.
-
לגבי ציון (לא היינו בברייס אז לא יודע להשוות) – לטעמי הוא בהחלט שווה ביקור. נכון שעיקר היופי נגלה במסלולי הליכה אבל אנחנו מאוד נהנינו והקדשנו חצי יום ארוך עם מסלולים קצרים (אנחנו הגענו ממש עד ההתחלה של ה-Narrows וגם עצרנו בכמה מקומות עם מסלולים קצרים) ובעיקר עם Canyon Overlook (בדרך בין ציון לברייס) – מסלול הליכה די קל שנותן תצפית יפה ומרשימה על רוב הפארק (צמוד לכניסה המזרחית למנהרה שחצובה בהר, כך שבמקרה שלכם אם מגיעים מכיוון מערב זה יהיה בסיום הביקור בציון ובדרך לברייס)
