אירלנד עם ילדים קטנים
-
מהכתבה הראשונה שעסקה בטיול של שבועיים(ולא שבוע) עם פעוטות באירנלד- שימי לב להמלצות בסוף
ועוד כמה הערות והמלצות לטיול עם ילדים
* אל תנסו לכבוש את העולם בשבועיים. עצה זו יפה גם למי שנוסע על טהרת המבוגרים, קל וחומר בטיול עם ילדים. מוטב לישון במקום אחד, או לכל היותר לחלק את הלינה בין שניים-שלושה מקומות. אריזה, העמסה ופריקה של משפחה הם עסק מייגע, שגוזל המון זמן, אנרגיה ועצבים. בחצי האי דינגל, או בקונמארה, שתי גולות הכותרת של טיול בצד המערבי של אירלנד, אפשר בהחלט להשתקע בנקודה אסטרטגית למשך שבוע ואף יותר מכך (בדינגל - באזור טראלי או קאסלגרגורי; בקונמארה - בקליפדן או סביבותיה), וגם כשתעזבו עדיין ייוותרו מקומות שרציתם להגיע אליהם ולא הספקתם.
* בהמשך לסעיף 1, אל תבלו את החיים באוטו. הדרכים באירלנד - שעבודות התשתית מתקדמות בהם בקצב ובהיקף חסרי תקדים - עדיין צרות ואטיות יחסית, רוב הכבישים הבינעירוניים עדיין עוברים דרך מרכזי עיירות פקוקים לעתים, ונסיעה למרחק של מאה קילומטר, שנראית על המפה כמו דילוג קליל, יכולה לארוך שעתיים וחצי, אם לא יותר. שבו במקום אחד וסיירו ברדיוס של עשרות קילומטרים לכל כיוון, לא יותר מזה.
כלומר-אפשר אירלנד, כמו כל יעד אחר
במעגל גיאוגרפי מצומצם יותר
והשאר---יחכה לאירלנד למתקדמים
-
היתה לי חויה נהדרת באירלנד. פשוט לא עם ילדים קטנים.
וטרם חזרתי אליה, מפני שיש לי עכשיו ילדים קטנים.
ואם תשימו לב, גם מיקהמיקה לא היתה באירלנד עם ילדים קטנים אלא עם גדולים.
[לפחות לא בפעם האחרונה עד כמה שאני עוקבת].
אנחנו משפחה שמאד רגילה בטיולי טבע ולא רק במסלולים קלים. הלכנו עם תינוקות על הגב בכל מיני סוגים של מסלולים [אם כי לא בטרק למבוגרים, אבל בהחלט במסלולים שנחשבים למיטיבי לכת] ובכל סוגי מזג אויר כולל קיץ וחורף, אפילו גשם ושלג.
אבל גם הילדים שלנו, בגיל 4 ובטח בגיל שנתיים, לא תמיד מתלהבים מנופים. ובנקודות העניין שרשמתם אין הרבה עניין לילדים סטנדרטיים. צוקי מוהר לא היו מעניינים גם את בתי בת השש וחצי, למשל. גם טירות, אפילו כאלו עם הפעלות יעודיות לילדים, מיצו אצלי די מהר לפני גיל חמש בערך. כך שחלק מהאטרקציות שלכם אמנם אטרקטיביות למבוגרים, אבל לדעתי לא לילדים קטנים. וכשחצי מהמשפחה הם ילדים קטנים, לא בטוח שהנסיעה לשם תסתבר ככדאית.
אכן כשהיו לנו ילדים בגילאים אלו לא עשינו טיולים ארוכים. נסיעה ארוכה אחת הלוך ואחת חזור אולי, אבל כל הימים שבאמצע – כמעט ללא נסיעות, עם הרבה ברווזים באגם וכל מיני דברים שילדים קטנים אוהבים, פחות נסיעות ליעדים נופיים שהילדים לא מבינים למה בכלל נסענו לשם. בכל יעד שהגענו אליו וידאנו שיש גם פעילות לילדים קטנים [למשל כשביקרנו במכרה פחם, בחרנו דווקא בזה שיש בו גם פעילות לילדים מתחת גיל 5, שזה היה הגיל שבו התירו לרדת למטה למכרה, וכך מי שהיה מעל גיל זה ירד למכרה ומי שהיה מתחת גיל זה נשאר לשחק למעלה וכולם היו מרוצים].
-
תודה רבה על הקישורים! חשוב לי לשמוע חוויות של אנשים שבאמת טיילו עם ילדים קטנים.
-
נדחפת לדיון למרות שלא טיילתי באירלנד עם ילדים קטנים (טיילתי באירלנד לבד), אבל כן מטיילים עם הילדים מאז שהם נולדו כמעט.
כאשר הם היו קטנים, עשינו טיולי כוכב, 5 ימים עד שבוע באותו מקום, אבל כן עשינו טיולי טבע רוב הזמן. עשינו מסלולים קצרים ובהתחלה גם נעזרתי במנשא.
הם נהנו להיות איתנו, ולטייל איתנו, הנופים כמובן לא שינו להם – זה היה זמן איכות עם נופים וטיולי טבע.
מה שחשוב זה שלא תצפו שהטיול יהיה כפי שאתם רגילים מלפני הילדים, כי אז תתאכזבו..אם תרוצו ותנסו להספיק, יש מצב שהטיול יהיה בלתי נסבל.
אני יכולה לספר לך שעכשיו שהם גדולים (7 ו-11) הם נהנים מטיולי טבע כי הם גדלו לתוך זה..הם לא מחפשים אטרקציות של ילדים (למרות שהם שמחים מאוד כאשר לעיתים רחוקות אנחנו משלבים כאלה בטיול
). -
ועוד משהו קטן..טיילנו פעמיים בסקוטלנד בשנים האחרונות, ולנו הנהיגה בצד השני היתה ממש סבירה. מה שכן, תזמינו אוטו אוטומטי, זה מנטרל הרבה התעסקויות.
-
אני עדיין נושאת בגאון ובגאווה את הדגל הירוק של אירלנד.
אני חושבת שאפשר לשחק עם שני כוכבים (דבלין ואדרה/קילרני) ומקסימום עוד לינה אחת בדרך הלוך או חזור.
קראתי כעת את הכתבה בהארץ שצורפה לעיל ולמרות שבטח קראת אותה, אני חייבת לצטט את השורות שנכתבו על אירלנד וילדים, כי זה כל כך נכון, והאמת שלו ידעתי זאת הייתי מגיעה אליה קודם וחוזרת שוב ושוב….
“ובחזרה לילדים: האירים, אולי במסגרת הקתוליות האדוקה שלהם, עושים הרבה ילדים. באזורים כפריים - ולמעט דבלין, כל אירלנד היא אזור כפרי - הורים המלווים בטור ארוך של ילדים בלונדינים הוא מראה שכיח. כששאלנו לאן אפשר לקחת את בכורנו (היום כמעט בן ארבע) לרכב על סוס בחצי האי דינגל - אזור חובה בדרום מערב האי שמשום מה גלי התיירות הגדולים נוטים לפסוח עליו - שיגר אותנו בעל המלון המשפחתי שהתארחנו בו לחווה של משפחת קונורס. "הם יידעו לטפל בילד", הבטיח, "יש להם רק 18 משל עצמם. אם לא תמצאו אותם, תוכלו להמשיך בכביש אל האורווה של הגודווינס, למרות שהם בפיגור. כרגע הם עומדים על 15".
המספרים האלה אמנם חריגים, אבל בכל מקום באירלנד ניכר שהימצאות ילדים נלקחת בחשבון: במסעדות תמיד יש כיסא תינוק ותפריט ילדים שכולל את כל מה שצאצאיכם ישמחו לאכול למורת רוחכם - צ'יקן נאגטס, צ'יפס ושאר מזונות בריאות. במלונות ובבד אנד ברקפסט (גרסה משודרגת לאין ערוך של הצימר הישראלי) כמעט תמיד אפשר למצוא חדר גדול שיכול לאכלס משפחה בת שלוש או ארבע נפשות. כשהילדים עושים הכל כדי להביך אתכם, המארחים מגיבים בפרצוף מבין שמשדר "היינו בסרט הזה". בסופרמרקט חלק מהעגלות הן בצורת מכוניות צעצוע עם תא מטען מאחור, מה שמבטיח חוויית קנייה שקטה ומספקת לכל הצדדים. וכמובן, יש מרחבי טבע אינסופיים, עם טירות עתיקות ומבצרים מעוררי דמיון.”
