קילימנג׳רו- לא לכל אחד
-
חזרתי מטיול של שמונה ימים במהלכם העפלתי במסגרת קבוצה מאורגנת של שומרי כשרות ושבת לפסגת ההר.
נעזרנו בחברה מקומית בשם trek2kili ( מומלצים בהחלט). עלינו במסלול המצ׳מה וירדנו במסלול המרנגה. התחלנו בשלישי בצהריים, הגענו לפסגה בראשון בבוקר, וירדנו חזרה תוך יממה.
בשבת שהינו במחנה שנקרא קוסובו , בגובה 4800 מטר, זה גם נצן אפשרות להתאקלם לגובה ולאגור כוח לקראת הטיפוס לפסגה , וגם חסך לנו כ 200 מטר טיפוס ( בדרך כלל מתחילים במחנה שנמצא 200 מטר נמוך יותר).
כמו כן ויתרנו על האלמנט של הגעה בזריחה לפסגה, כך יכלנו להתחיל מאוחר יותר ב-0400 במקום בחצות) לא להתקע בפקק בדרך למעלה, להנות מהנוף וגם הפסגה היתה די ריקה כשהגענו אליה ב0800 בבוקר. תאמינו לי, גם מגובה 5300, שם הגענו לקראת הזריחה, יש אחלה נוף.
בהמון אתרים שקראתי לפני הנסיעה נתקלתי בפרסומים שיווקיים שמנסים לשכנע שזה טיול קל שמתאים כמעט לכל אחד, ומצביעים על אחוז ההגעה לפסגה כאינדיקציה למקצועיות.
בעיני זו לא פחות מהונאה. לטפס בגבהים כאלו מחייב כושר טוב, וגם אז, יש נתונים פיזיולוגיים שבכלל לא בשליטתנו, שיכולים לגרום לכך שהגוף שלך יתקשה להסתגל לגובה, גם אם לקחת כדורי ל כדוגמת הדיאמוקס. נתקלתי בהרבה מטיילים שנאלצו לחזיר על עקבותיהם, בקבוצה שלנו שניים נזקקו לפינוי מוסק ( חשוב לוודא שזה כלול בפוליסת הביטוח) וגם בכאלו שסבלים פשוט סחבו כי הם לא היו מסוגלים כבר ללכת בעצמם.
לדעתי מי שלא התנסה עד עתה בגובה כזה, גם אם הוא בכושר טוב, צריך להגיע מוכן נפשית לאפשרות שהוא לא יוכל להגיע לפסגה, ולמצות את החוויה בטיול בהר עד המקסימום שיוכל. גם כך יש שם מראות מדהימים- שינוי מהיר של תצורות נוף, תחושה של טיסה כשעוברים את גובה העננים, ותחושה של הליכה בארץ בראשית כי כמעט ואין סימני ציבלזציה בהר.
טיול מוצלח.
-
לאחרונה, החלה לפעול למרגלות ההר תחנת הצלה למטפסים שמפעילה הליקופטר שיכול להוריד חולים במחלת גבהים כמעט מהפסגה וגם ‘סתם’ מטפסים שחלו במשהו רציני.
ממליץ לכל מטפס, בעת ההרשמה לטיפוס, לעשות ביטוח לשרות זה דרך החברה שאתה הוא מתכוון לטפס.
זהו שירות מציל חיים, כלשונו ממש!