מקדוניה שלנו
-
קצת אבחנות, תובנות ומינהלהתיירות
פוטנציאל – יש, ובשפע. נוף מדהים, הרים גבוהים, אגמים כחולים-ירוקים. אז מה חסר? פיתוח. תקציבים, השקעות, ובעיקר מחשבה.
למשל: אנחנו נוסעים בכבישים הררים ויודעים שאיפה שהוא, מעבר לעצים, יש נוף מדהים. אנחנו גם רואים אותו מפעם לפעם במקום שהעצים דלילים, אבל דוקא שם אין מקום לעצור וליהנות מהנוף. כ-50 מ' קדימה נמצא מקום עצירה אלא ששם אף אחד לא חשב לדלל את העצים וליצור מצפה לנוף. פספוס.
או למשל: מגיעים למצפה נוף שעשוי להיות נפלא: בגובה של 1700 מ' מעל פני הים, רואים את אגם אוכריד ואת ההרים האלבניים, אין צמחיה שתפריע לראות ואפילו פני השטח הם כאלה שמכוניות יכולות לחנות לצידי הכביש. המקום מושך אליו הרבה גולשים במצנחי רחיפה. אבל הכביש סלול גבוה יותר מהחניה הפוטנציאלית ומאד קשה לרדת לשוליים. עבודת סלילה מזערית למדי היתה יכולה לתקן את העניין. רכבל, שירותים ובית קפה היו מושכים עוד מטיילים למקום, ומשרתים לפחות את עשרות הגולשים שמגיעים לשם באופן קבוע. חבל.
מצד שני, אנחנו נהנים מהבתוליות הזאת, ממקום שעדיין לא "התקלקל" ועדיין לא התמסחר. זה בא על חשבון נוחות תיירותית ואטרקציות. דילמה.
מממשים מה שאפשר(גודל:12.86KB) פוטנציאל לא ממומש(גודל:11.80KB)
-
קצת אבחנות, תובנות ומינהלהאוכל
במסעדות:
לא מחכים להושבה, מתיישבים איפה שרוצים.
לפי החישובים שלנו, יש נוסחה לכמה תפריטים מוגשים לשולחן (לא בדקנו את הנושא בזוג). ה"מינון" הוא תפריט אחד לכל שלושה סועדים או חלק מהם. כלומר, 5 אנשים יקבלו 2 תפריטים...
השירות מאד איטי. המלצרים לא ממהרים לגשת לאורחים, וגם לא ממהרים לחזור אליהם.
לחם – מוגש עם המנה העיקרית. גם אם מזמינים סלט לפתיחה, הלחם יגיע כמלווה לבשר או לדגים ולא לסלט (ניתן, כמובן, לבקש את הלחם עכשיו. לא תמיד זה עובד).
לא לצפות שהמנות יגיעו כפי שאנחנו מכירים מהמערב. מנה של "שניצל וינאי", למשל, התגלתה כנתח בקר ברוטב, וללא ציפוי. סלט פירות טריים הגיע כ.... 3 פרוסות (קלופות) של מלון, מונחות על צלחת שטוחה, ולצידן.... נו, תראו כבר בתמונה.
רמת העשייה של בשרים – עד צאת הנשמה, כסטנדרט. כשמזמינים סטייקים או בשרים אחרים על האש, לא יעלה על הדעת לשאול את מידת העשייה המבוקשת. הבשר יגיע "well done" כמובן מאליו.
בבתים
יש מעט מאד פירות, בעיקר אבטיחים ומלונים.
לא משתמשים בשמן זית, אם כי כן משתמשים בזיתים (מיובאים מיוון). גם ברוב המסעדות אין שמן זית, ויחד עם זאת סלט יווני מככב בכולן.
חמאה – אין.
איזה מזל שאין!
כלומר, יש בסופר, אין אצל אניטה ובמסעדות. הלחם מוגש בלי שום ממרח.
שבועיים בלי חמאה.... איזה מזל!!!
האוכל עונתי (לא מגישים סארמה [כרוב ממולא] בקיץ, למשל).
אוכל לא מוכר(גודל:13.63KB) אוכל מוכר(גודל:15.44KB)
-
קצת אבחנות, תובנות ומינהלהשתיה
קפה: שחור, מבוקר עד ערב. נקרא - כמה מפתיע! - קפה טורקי. במסעדות הוא עולה כ-3 דנר (כ-0.25 ₪).
ראקיה – ליקר מקומי, מקובל מאד להכין אותו בבית, מכל פרי שהוא.
הבירה המקומית לא רעה. יין מקדוני.... זה כבר סיפור אחר.
באזור אוכריד שותים הרבה תה צמחים שאוספים בהרים. המקדונים קוראים לו פשוט "תה הרים" (mountain tea). מדובר בצמח בשם סידריטיס ("ברזילן" בעברית). הוא מריר מעט לטעמי אבל הבנים שלי שתו אותו על בסיס יומי.
מים
בכל מקום הקפדנו לשתות מים מינרליים.
היוצא מן הכלל היה הכפר "שלנו", אלשני. הכפריים בנו מערכת צינורות שתופסת את מי המעיינות שזורמים מההר, דרך הכפר, והמים בברזים בכל הבתים הם מצויינים.
למרות זאת, הרבה מאד אנשים מגיעים עם בקבוקים ומיכלים גדולים למעיין שנובע במרכז הכפר וממלאים להם משם מי שתיה אפילו יותר קרים ויותר נקיים מאשר בבתים.
אל המעיין(גודל:14.34KB) סלט פירות(גודל:11.66KB)
-
קצת אבחנות, תובנות ומינהלהשעון
בשביל מה? קחו את הזמן שלכם, כאן זה הבלקן... אין מה למהר...
(בכפר, לפחות, לא הצלחתי לראות שעוני יד אצל אף אחד! ושעון הקיר אצל אניטה נעצר, בלי שזה הטריד מישהו).
טיפים
מסתבר שנהוג לעגל את החשבון כלפי מעלה. אם החשבון יוצא 1445 ואתם נותנים 1450, המלצר יניח מראש שלא תרצו עודף.
למרות זאת, בעיקר באזורים המתויירים – כמו בעיר אוכריד – מצפים לטיפ יותר משמעותי. אנחנו השארנו כ-10% שהתקבלו בשמחה.
נהיגה
ההגדרה שלנו לצורת הנהיגה היתה מילה אחת: סין.
פס לבן בכביש נועד לקישוט בלבד. אין אליו שום התייחסות. בייחוד לא בסיבובים בהרים...
מעבר חציה - דקורציה מושקעת יותר...
נוהגים עם אורות דולקים. אין לי מושג אם זה החוק, אבל זה מה שכולם עושים.
שלטים פגי תוקף
לצידי הכביש יש שלטים המכריזים על קאזינו, מועדון לילה וכו'. אל תבנו על זה, תבדקו. ברוב המקרים השלטים שראינו לא היו בתוקף, והמקומות נסגרו כבר לפני כמה שנים.
המרפסת המפורסמת של אניטה(גודל:13.24KB) עוד מבט על הכפר(גודל:14.51KB)
-
נעושקהקראתי את הכל בנשימה אחת
היה נדמה שאני קוראת איזה מדריך מסע לחיים רגועים ושמחים או יותר נכון רואה איזה סרט על החיים במקדוניה.
כל כך אהבתי שהתחברתם למקומים, זה כזה ערך מוסך בעיניי. אני מחפשת את התקשורת הזאת בכל טיול-זה משהו שיכול לתרום לכל האווירה.
התמונות מאוד מאוד יפות, כל כך הרבה טבע ופשטות. חבל שהם לא מקפידים בעניין האשפה, זה משהו שקשה לעין ולא נעים ואפילו הורס.
את יודעת לספר ולרתן ולרצות לחזור ולקורא שוב-ת ע נ ו ג !!!
שימי עוד תמונות בבקשה -
ועוד הערות חשובותשני דברים שחשוב לדעת ביציאה ממקדוניה:
1) בביקורת הדרכונים מבקשים לראות הוכחת שהות, למשל קבלה מבית המלון, כיאה למדינה קומוניסטית (לשעבר! הם שכחו את ה"לשעבר"!!!).
2
) כדאי להיפטר מעודפי הכסף המקדוני לפני שעוזבים את המדינה. בבולגריה, למשל, הסכימו להחליף לנו שקלים אבל לא דנר.... גם בארץ לא מתעסקים עם כסף מקדוני.
(מישהו צריך דנרים?
)
-
אתרים וטיוליםסבטי נאום sv. Naum –
אחד המקומות היפים במקדוניה. נמצא בחלק הדרומי של אגם אוכריד, כ-40 דקות נסיעה מהעיר עד כמעט למעבר הגבול האלבני. יש שם כנסיה לזכר נחום הקדוש, אומרים שאם מניחים על קברו את הראש ניתן לשמוע את פעימות ליבו. מי ששומע יכול להביע משאלה והיא תתמלא, כמובן, מיד.
אנחנו ויתרנו על הביקור בכנסיה (בלי "עלייהום", בבקשה!) והתרכזנו במים.
התחלנו בשיט על האגם וצפייה בכנסיה מהמים (300 דנר לסירה + משיט, לארבעתנו).
אחר כך התפנינו לאטרקציה המרכזית, שיט בסירת משוטים על המים שנוצרים מנביעה של עשרות מעיינות (120 דנר לאדם). זהו אחד המקורות המזינים את האגם, ומקום קסום למדי.
מבט על אלבניה(גודל:10.85KB) מבט על סבטי נאום(גודל:11.89KB)
-
ועוד הערות חשובותתשמרי על הדנרים. תשמרי טוב. יש לך חברה אחת שתמיד תשמח לתרומה צנועה (כמה באמת צנועה?) כשהיא תיסע למקדוניה.
אגב, ברומניה סירבו להחליף את הלבות הבולגריות. קטע משונה. אבל אני לא מציעה אותן. שומרת לעצמי.
יש המון משותף בין אהבה שלי למקדוניה שלך. המון דברים שראיתי וקראתי אמרתי, וואי, בדיוק כמו אצלנו. מרגישה שאני מכירה קצת את הארץ הזאת וממה שאני מכירה בא לי עוד יותר וכמה שיותר מהר.
ממשיכים?
אלונה -
אתרים וטיולים(גודל:15.77KB) (גודל:15.90KB)
-
אתרים וטיוליםמים ירוקים(גודל:14.89KB) מים כחולים(גודל:13.04KB)
-
אתרים וטיוליםטווס בצבעי מים(גודל:15.54KB) סתם מים(גודל:13.51KB)
-
אתרים וטיוליםאגם פרספה Prespa Lake –
אגם יפה גם הוא, אם כי פחות מרשים מאגם אוכריד. גם בו המים חמימים מספיק כדי לשחות, אפילו לישראלים מפונקי-טמפרטורת-מים. האגם נמצא כ-200 מ' גבוה יותר מאוכריד והוא מתויר הרבה פחות.
גם לשם יש להצטייד בנעלי-מים אם כי החוף יותר סביר מזה של אוכריד.
חוף הומה, אגם פרספה(גודל:13.35KB) חוף פרטי משלנו(גודל:13.09KB)
-
אתרים וטיוליםאוכריד
אגם אוכריד והעיר אוכריד שלחופו נחשבים האזור התיירותי העיקרי. בכלל, מערב מקדוניה הרבה יותר יפה משאר המדינה.
אוכריד יושבת על צלע גבעה. היו בה בעבר 365 כנסיות (אחת לכל יום בשנה) אבל היום פעילות רק כ-40.
כמו רוב הבלקן, גם במקדוניה שלטו הטורקים. אניטה צוחקת שאי אפשר לסמוך על אורחים טורקים שמזמינים מקום ל-2 לילות, כי בפעם האחרונה שהטורקים הגיעו הם נשארו כחמש מאות שנה.
העותומנים הפכו את הכנסיות למסגדים אבל במזל לא פגעו בכל הסממנים הקתולים, פשוט כיסו אותם בגבס. משעזבו, הכנסיות שופצו וחזרו להיראות כמו בעבר.
במעלה הגבעה נמצא אמפיתיאטרון קטן, בראש הגבעה נמצאת המצודה של אוכריד, שבראשה מתנוסס דגל מקדוניה ואפשר לראות אותה מכל כיוון שממנו מתקרבים לעיר. ובמורד הגבעה – העיר העתיקה הנעימה, עם סמטאות ימי ביניימיות וארכיטקטורה טיפוסית עם הרבה שימוש באבן מקומית.
לאורך הטיילת יש פארק, מדרחוב, הרבה מסעדות ובתי קפה, ואווירה שמזכירה קצת את איטליה או את אזור הים התיכון האירופאי, ולא את הבלקן.
לפנות ערב, בקיץ, נפתחים דוכני מזכרות מצועצעים-עד-קיטש-מחריד ושל תכשיטים חביבים (וגם כאלה שלא) לאורך המדרחוב והטיילת והאווירה תוססת למדי.
המים באגם חמימים ומאד נעימים. יש הרבה חופים לכל אורכו, וחשוב לזכור להביא נעליים למים, כי החופים הם של אבני חצץ במקרה הטוב, או מעין חלוקי נחל לא נעימים לדריכה במקרה הרע, וגם בתוך המים יש הרבה אבנים.
ועוד הערה: כשיושבים באחד מבתי הקפה בעיר העתיקה על קו המים, יש סיכוי שתעלה באפכם צחנת ביוב לא נעימה. הריח בא בגלים וקשור במערכת הניקוז הלא מוצלחת של העיר.
מזכרות באוכריד(גודל:16.46KB) קיטש באוכריד(גודל:18.53KB)
-
אתרים וטיוליםחוף(גודל:13.78KB) סמטה(גודל:13.80KB)
-
אתרים וטיוליםהאמפי(גודל:14.20KB) המצודה(גודל:13.60KB)
-
אתרים וטיוליםמבט אל המצודה, בלילה(גודל:11.11KB) מבט מהמצודה, ביום(גודל:11.78KB)
-
אתרים וטיוליםביטולה Bitola –
סתם עיר, ללא שום ייחוד, לדעתנו. מדרחוב עם בתי קפה וחנויות, מסגדים מתקופת השלטון העותומני, ובית קברות יהודי עתיק ללא מצבות.בית קברות יהודי(גודל:13.91KB) שער הדיכאון(גודל:13.97KB)
-
אתרים וטיוליםHeraclea -
צמוד לביטולה נמצא האתר היווני-הלניסטי הראקלאה, שנחשב האתר החשוב והמפואר מסוגו במקדוניה.
אנחנו מתאכזבים מאד.
האתר קטן, שבילי הגישה לא מטופחים ויש הרגשה שנקלענו לאתר בניה.
העתיקות לא מעניינות במיוחד. האיש אומר לי שלא כל אחד זוכה לגור 5 דקות מקיסריה. זה נכון, אבל איכשהו אני מצפה לרמה מסויימת של אתר מורשת, ומתאכזבת קשות.
השירותים, אגב, מזעזעים – שירותי "בול-פגיעה" מטונפים ומצחינים ברמות שלא חוויתי גם בסין.
בשער אין שום שילוט לגבי הכניסה (זמנים, מחירים) וכשאנחנו מגיעים אין איש בקופה.
אני עוברת בכניסה, נזהרת לא ליפול בשביל שאינו בדיוק שביל, מעיפה מבט מסביב ומתכוונת לצאת, כשהעובד במקום רואה אותי ואומר לי בגסות שעלי לשלם. אבל אני לא רוצה להיות כאן, אני אומרת. אז מה, הוא אומר, לשלם את צריכה.
היות ואני חוששת תמיד להוציא שם רע לישראלים אני לא מתווכחת על האטימות וחוסר ההגיון, ומשלמת – 100 דנר לאדם.
עכשיו ששילמת, הוא אומר בנצחון, את יכולה להישאר כמה שתרצי. אבל על צילומים תשלמי בנפרד!
אל תדאג, אני הולכת. אני אומרת, והולכת.
לדעתי הפרטית ביותר – האתר הזה לא שווה לא את השקעת הזמן, לא את הכסף ובעיקר לא את הציפיות.
היות ואנחנו נכווים באתר המוצלח ביותר, אנחנו מוותרים ללא ייסורי מצפון על שאר האתרים מסוג זה. בכל זאת, יש כמה עניינים דחופים אצל ריסטו ואניטה, כמו טורניר "חתחתול" פרוע וממכר, הסדרה הרביעית של "אבודים" בדיוידי, קפה על המרפסת מול השקיעה וקשקושים עם אורחים אחרים על שטויות אלו ואחרות.
זאת לא ציפורי(גודל:12.78KB) כאן לא קיסריה(גודל:15.48KB)
-
לג'ןסליחה שלא עניתי אמש, הייתי כל כך עייפה!
גם לדעתנו יש ערך מוסף להתחברות עם המקומיים. זה כמובן הרבה יותר קל לעשות כשמתיישבים במקום אחד למשך שבועיים תמימים, בלי למהר לרוץ לראות אתרים שונים.... וגם עוזר כשהמקומיים כל כך משתפים פעולה....
עוד תמונות של השכנים, במיוחד בשבילך.(גודל:14.45KB) (גודל:14.63KB)
-
אתרים וטיוליםוֶוצ'אני Vevchani – כפר נחמד על צלע ההר, במערב מקדוניה מצפון לסטרוגה.
בקצה הכפר בחלקו העליון ישנה שמורת טבע קטנה, מטופחת, ובה נביעות המעיינות שגם תושבי הכפר (כמו באלשני) מנצלים כמקור המים שלהם. לאורך השבילים הסלולים יש ספסלים ושולחנות פיקניק. עוד מקום קסום.
הכפר התפרסם כשהממשלה (עוד בימי יוגוסלביה) החליטה לבנות מערכת צינורות שיסיטו את מי המעיינות לעיר סטרוגה. הכפריים התנגדו, התבצרו ואפילו העמידו נשים זקנות בתור מגן אנושי. הממשלה "התקפלה". בעקבות הסיפור קראנו למקום "הכפר של הסבתות הלוחמות".
לאחר פירוק יוגוסלביה הכפר החליט להכריז על עצמאות וקרא לעצמו "הרפובליקה של ווצ'אני". בסופו של דבר הם לא המשיכו לבצע את הרעיון, אבל ממשיכים להתייחס לעצמם – בהומור – כמדינה נפרדת. הם הנפיקו לעצמם דגל, כסף מקומי ואפילו דרכונים. המקדונים מספרים שלהשיג דרכון אמריקאי קל יותר מלהשיג דרכון ווצ'אני...
גם שם, בשמורה הנעימה והשקטה, נמשך טורניר ה"חתחתול" הבלתי נלאה שלנו – איך אפשר לא לשבת בניחותא ליד המים, וסתם ליהנות מהחיים?
הכניסה לשמורה(גודל:15.21KB) שמורת המעיינות(גודל:16.72KB)
