מקדוניה שלנו
-
אתרים וטיולים
-
אתרים וטיולים
-
אתרים וטיוליםהדרך מווצ'אני צפונה, עד לעיירה דבאר (דיבאר) Debar עוברת מעל עמק יפה שנהר ממלא את כולו. זוהי דרך יפהפיה!
העיירה דבאר היא מוסלמית עם רוב אלבני, דגלי אלבניה תלויים מהבתים, והאווירה מעט לא נעימה: לכלוך, עזובה, עליבות, לא מקום מזמין.
-
אתרים וטיולים
-
אתרים וטיולים
-
אתרים וטיולים
-
תיקון טעות!!!!!מה זה קרה לי? העברית שלי נשארה בבלקן?
לכסף המקדוני קוראים דנר במלעיל!!!! הדגש על ההברה הראשונה.
(פאדיחה זה במלעיל או במלרע?
)
נעה -
תיקון טעות!!!!!היי נעה,
נהדר, אין לי מילים.
תודה רבה על הסיפורים ועל התיאורים שכמו שנלקחו מכתבה של הנשיונל גאוגרפיק.
אני מלאת התפעלות על היכולת שלך ושל בני המשפחה להתיידד ולהשתלב עם המקומיים. אין ספק שכשאת שם את טועמת את החיים האמיתיים בכל מקום ולא נשארת תיירת מרוחקת. רווח נקי שלכם.
שוב תודה רבה,
נועה -
תיקון טעות!!!!!נעה,
מברכת אותך באיחור אבל מכל הלב בברכת ברוכים השבים!
עברתי רק ברפרוף על מה שכתבת, והתרשמתי נראה שהייתה לכם חופשה נהדרת!
תודה על השיתוף בחוויות ביעד פחות מוכר!
(אשלים קריאה בהמשך, נורא התלהבתי בינתיים מהנחמדות שלכם ושל המארחים! -
להתחבר לטבע ולאנשיםהי נועה, איך המשפחה שלך נהנתה מהטיול ?
ניראה ונשמע בהחלט משהו אחר, כמו לנסוע במעלית הזמן ולעצור פתאום הכים שהוא. עם החיבור הנכון של הטבע והאנשים. ופתאום סוויצ'..ואת שוב במציאות - איך התובנה (נשמע יותר טוב באנגלית) הזו ? -
לנועה הנועת בזמןקראתי בענין את חוויותיך.אשר למסע בזמן הכל יחסי כשבאים מהארץ ישירות למקדוניה חוזרים אחורה בזמן כשמגיעים מאלבניה למקדוניה מרגישים חזרה לציויליזציה.
כשחזרתי מאלבניה למקדוניה הכביש הראשון עליו נסעתי היה מסווטי נאום לאגם פרספה. היתה תחושה של סוף סוף כביש נורמלי. אני מניח שאצלך זה מדורג כעוד מסע אחורה בזמן.
המים בסווטי נאום ובאתר דרילון הנמצא 5 ק"מ מערבית לו בתוך אלבניה הם מי אגם פרספה הזורמים מטה במחילות קרסטיות ועולים אל פני הקרקע בשני אתרים אלו תוך יצירת נופי המים הנפלאים האלה.
לפי תמונת הפסיפס מהרקלאה נראה לי כי אם זה היה הפסיפס היחידי באתר אזי תפארת האתר נלקחה או נשדדה למקום אחר או נחרבה כתוצאה מההזנחה שפשתה עם התפוררות השלטון היגוסלבי.
כשאני הייתי שם בפעם הראשונה לפני 10 שנים היו שם רצפות פסיפס מדהימות ביופין.
עדין מחכה לסיפורים מבית הקברות בביטולה אם יש כאלה . -
לנועה הנועת בזמןנועה, תודה רבה. לא NG, ממש לא... רק חוויות של התבוננות באנשים ונסיון להתיידד. למזלי מצאתי אנשים שמתמסרים בקלות!
נירית, נעים לי שקפצת לבקר. דווקא חשבתי עלייך פעם או פעמיים בחופשה הזאת
מקווה שתחזרי להשלמות...
אניגמה, הבנים מאד מאד נהנו מה"איזי". אחרי שנים שלא נתתי להם לשבת רגע אחד בשקט, כי רציתי "לטרוף" כל מקום ואתר, הם נהנים משינוי הסגנון.
בסופו של הטיול כל אחד מהם, לחוד וביוזמתו, הצהיר כמה הוא נהנה מהחופשה הזאת... היה שווה.
ראנצ'י, כאן או בפרטי? אני עדיין מחפשת מלים להתמודד
לגבי הראקלאה, יכול להיות שבתוך המבנה הסגור מסתירים את האוצרות האמיתיים, אבל לא בדקתי. המקום גרם לי לרצות לצאת ממנו כמה שיותר מהר, בייחוד עם הריח מהשירותים והיחס של העובד. אולי הפסדתי, אבל אתנחם בקיסריה, כאמור.
נעה -
אתרים וטיולים (המשך)ממשיכים מדבאר צפונה, לאורך הכביש המוביל, בכיוון כללי, לסקופיה.
מחפשים מקום לפיקניק ומחליטים לרדת ליד האזור בו אגם דבאר הופך לנהר רחב. מרחוק אנחנו רואים אנשים על החוף, אבל נראה שלא צפוף. מראה מעודד לאנשים רעבים.
מגיעים.
הנוף מדהים. ההר יורד למים כמו קפלים של שמלה, הים כחול והכל ממש אידילי....
-
אתרים וטיולים (המשך)לא בדיוק.
השטח מוצף אשפה.
ערימות של אשפה בכל מקום.
ברוב הצילומים אני משתדלת להוציא את הזבל מה"פריים". הפעם אני מצלמת אותו. אני הרי מתעדת את מקדוניה כפי שהיא! ולצערי, זה כולל הרבה זבל בכל מקום.
-
אתרים וטיולים (המשך)ממשיכים בדרך ופנים להרים, בשמורת מברובו Mavrovo. הרעיון שלי הוא להגיע לכביש M4 שמגיע מסקופיה לאוכריד ולרדת איתו דרומה, "הביתה". הכביש המחבר אמור להיות כביש מאד מפותל בין ההרים, ולהגיע לגובה של כ-1500-1600 מ' מעל פני הים. המסלול קוסם לנו ואנחנו פונים לתוך השמורה.
די מהר אנחנו נתקלים בהתרחבות לצד הכביש, בה ניתן לחנות. אנחנו מבחינים בגשר גדול שנראה רומי. מתחת לגשר שוצף נהר. נראה שניתן לרדת לשבת לאכול ליד הנהר – אשפה לא נראית באופק!
-
אתרים וטיולים (המשך)עוד אנחנו מתארגנים, והאיש קולט שלט מתקלף המסביר בצליל ואומר (לא, סתם בתמונות) על בעלי החיים שאולי ניתקל בהם באזור. הדובים לא מפחידים אותנו, העקרבים כן. אנחנו אוכלים לצד הדרך, מיואשים.
מטפסים בהר בנוף מקסים. הכל נפלא עד ש... הדרך נגמרת. ההמשך לא סלול אלא דרך כורכר משובשת ונראה שהתדרדרו אליה הרבה אבנים מההר. הרכב ששכרנו נמוך במיוחד וברור שאנחנו לא עוברים בנתיב הזה. אנחנו רואים נתיב די מקביל והאיש מחליט לנסוע בו. נתקלים בקטעים קשים למעבר אך בדריכות ובנחישות האיש מתמרן ועובר.
-
אתרים וטיולים (המשך)נוסעים כ-10 ק"מ קשים, באיטיות, ולפתע מגיעים למושבת פרפרים אדירה: מאות פרפרים בכל צבעי הקשת מתעופפים מעל הדרך, בין העצים והשיחים. מראה מרהיב שהיה שווה את כל המאמץ!
אני מצליחה לצלם רק קבוצה של פרפרים לבנים-ירקרקים שהתיישבה על רגב אדמה. קיבוץ קטן.
ממשיכים עוד קצת ונתקלים במכשולים רציניים מדי, ומחליטים לחזור. במפה אנחנו מאתרים את השביל שנסענו בו ומבינים שעם רכב אחר היינו מגיעים בסופו של דבר לכביש הרצוי. גם עם הרכב הזה, טוען האיש, אבל לאט יותר.
אתה צודק, אני אומרת, אלא שזה ייקח לנו יומיים.
חוזרים. היה כיף.
בפעם הבאה נבוא עם ג'יפ!
-
לנועה
בגדול האתר די מוזנח כי כשאין קהילה אין גם מי שיטפל.
גיסתי שהיתה עמי במקום לפני 10 שנים היתה שם לפני חודש ולא העזה להיכנס .
אם זה יצא מאד אישי אז בפרטי.
רנצי -
בית הקברות היהודי בביטולהלפני הנסיעה כבר הבנתי שהמקום עזוב ומוזנח.
הבנתי גם שהרבה מצבות נעלמו (אפילו בדקתי את הריצוף של המדרחוב במרכז העיר, בחשש שאולי אני דורכת על מצבות יהודיות).
אבל המציאות דיכאה אותי מאד.
יש שער מפואר.
יש גדר.
הגבעה שם - ואיפה בית הקברות???
הקוצים לא היו כל כך גבוהים שאי אפשר היה להבין שאין שם כלום!!!
אבל, בגלל הקוצים, ומשום שהיינו בכפכפים, לא רצינו לעשות את המאמץ לטפס מעל הגדר (למרות מה שכתבת לי, רנצי, לא מצאתי מקום מאד נוח לעבור את הגדר, אבל אני מניחה שהייתי מסתדרת איכשהו) ולבדוק אם טעינו. לא נראה לי שטעינו.
יש כמה מצבות שבורות, ממש קרוב לגדר הקדמית. בחלק הרחב של ה"טרפז" שיוצרת הגדר, ממש בפינה השמאלית, שלא כל כך רואים מאזור השער, מצאנו שלוש מצבות (שתיים רואים בתמונה שצירפתי קודם).
מעבר לזה - הגבעה ריקה.
אין לי שורשים בבלקן, אין לי קרובי משפחה מהאזור, אבל מצב ה"אין בית קברות" השפיע עלי מאד. זאת היתה חוויה קשה בשבילי וחזרתי משם מאד מצוברחת.
מצטערת שלא יכולתי למלא את ההבטחה. דיברתי עליכם שם, זה נחשב?
נעה -
בית הקברות היהודי בביטולהנועה אל תרגישי שום רגשי אשמה.כמו שכתבתי לך גיסתי שהסבא רבא שלה קבור שם ויודעת בדיוק לאן ללכת לא העזה להיכנס. אשתי ואנכי יותר מופרעים אז טפסנו מעל הגדר פנימה.
אני מצרף את תמונת העזובה של בית הכנסת המפואר לשעבר בוידין שעל הדנובה בצפון מערב בולגריה. גם כאן הקהילה התחסלה כשעלתה לארץ. באין דורש עומד המקום בשיממונו והעשביה עולה בכל פינה .