מקדוניה שלנו
-
יום ראשון – יום החתונה (יום ארררררררוך!)
נועה!
איזו הפתעה של יעד חדש ומרענן!
נראה מקסים!
התמונות נפלאות ממש! -
יום ראשון – יום החתונה (יום ארררררררוך!)נועה
ממש כמו סרט של קוסטוריצה
תמשיכי
ליאור -
יום ראשון – יום החתונה (יום ארררררררוך!)נעה - ברוכה הבאה!!!
הטיול שלך - גילוי אמיתי! נראה באמת כאילו חזרתם מעולם אחר, כאילו החזרת את קוסטריצה לחיים!!!
טוב שחזרת!!!
רבקה -
יום ראשון – יום החתונה (יום ארררררררוך!)הי נועה,
אהבתי מאוד את היכולת שלכם להתחבר למקום ולאנשים,
אני נהנית לקרוא ומחכה להמשך.
תודה. -
יום ראשון – יום החתונה (יום ארררררררוך!)לנועה ברוכה הבאה
עכשיו צריך לעבור את הגבול לאלבניה ולגלות שיש עוד עולם שהסתתר עמוק יותר ורק כעת מתחיל להחשף.
רנצי -
יום ראשון – יום החתונה (יום ארררררררוך!)נעצ'קה בוקר נפלא לך במקדוניה
איזה תענוג לקרוא.
מקדוניה על הרדאר שלי המון שנים כבר, רק לא מצאתי בה בית גדול מספיק. מכיון שיש סיכוי שבעתיד לא אזדקק לכל הלוגיסטיקה המסובכת הזאת של 4 חדרי שינה 2 אסלות ו-5 אנשים, אני שותה מכף ידך את הסיפור ובולעת את התמונות. 3 ימים פה ועדיין בלי יעד ל- 2011. מה גם שהדרך למקדוניה עוברת בבולגריה הרי...
ומה עם הדגים? איך הלך? פורטרט אחד של פורל בגודל סביר והיעד לשנה הבאה יקבע מעצמו הרי.
בוקר, קומי, ספרי לי עוד קצת.
אלונה -
אתנחתת התייחסות....רחל, כמו שאמרתי, המוקד הוא לא אתרי הטיול. אבל הישארי כאן, גם על הטיולים אספר.
אוהד, למה בשקט? בכיתה הזאת מותר להפריע, חופשי!
איילת, לא צריך לרוץ, קחי את הזמן - אני לוקחת את שלי.... עדיין באווירת ה"איזי" של מקדוניה
אורה, שמחה לשמוע. תודה!
יעל, שירלי, כרמית, שמחה שאתן נהנות איתי. חששתי שהחוויות שלנו יישמעו משעממות....
ליאור ורבקה - קטונתי. וואו, איזו מחמאה!
ראנצ'י - לך אני חייבת סיפור קטן נפרד. בקרוב, מבטיחה!
אלונה, על הדיג אספר בהמשך... רוצה להשאיר אותך במתח
ממשיכה, ברשותכם. לאט, כמו בבלקן....
נעה -
יום על המיםנחמד להיות נחמד
לפני הכל אני חייבת להגיד שמהתבוננות באניטה וריסטו במשך שבועיים, שבהם באו והלכו אורחים מרחבי העולם, אני בטוחה שהנדיבות שלהם היא כלפי כולם, לא רק כלפינו.
יחד עם זאת, היינו נחמדים.
נחמדים זה משתלם.
מתחשבים גם כן. ולא תמיד מצריך מאמץ גדול.
למשל, אם גם כך הכסף "יושב לנו בכיס", זה לא עולה הרבה לתת חלק מהתשלום בימים הראשונים, במקום לחכות לתום האירוח. למארחים זה עזר, לנו זה לא הזיק.
למשל, כשקנינו מדי כמה ימים אבטיח, זה לא עולה הרבה לחלוק אותו עם המארחים ועם שאר האורחים.
למשל, לקנות מתנות קטנות לילדיהם הקטנים של בעלי הבית.
למשל, להביא מתנות יפות מהארץ.
למשל, להיכנס למטבח ולעזור לאניטה להכין במהירות ארוחת ערב לא מתוכננת לאורחים מאחרים, בידיעה שהיא חייבת לצאת מהבית לאירוע משפחתי.
למשל.... טוב, באמת לא צריך להמשיך, הרי זה מובן.
משתלם
לאניטה יש אחות שנשואה לבחור מהכפר שלמטה, לחופי האגם. לבחור יש סירת עץ קטנה, ממונעת.
יום אחד מודיעה לנו אניטה שלמחרת הגיס ייקח אותנו לשיט על האגם. זה יותר מזה – אניטה, ריסטו ובנם הבכור (בן 6) מצטרפים אלינו, גוראן (הגיס) מגיע עם בנו הבכור (באותו גיל), אניטה ממלאה את הסירה בשתיה קלה, בירה, חטיפים, פירות ועוגות.
אנחנו מפליגים לראות את אגם אוכריד ואת קו החוף שלו מכיוון שלא יכולנו לראות מהכביש.
מי האגם צלולים עד לעומק של כ-21 מ' (כאן אני מסתמכת על נתונים מהאינטרנט). יופי אמיתי.
לאורך האגם מפרצונים זעירים, רובם תפוסים על ידי נופשים. הדרך להגיע לחלקם היא על ידי שבילים תלולים שיורדים מקצה הצוקים, מהמקום בו הדרך מטפסת על ההר. לחלק מהמפרצונים, עם זאת, ניתן להגיע אך ורק בסירה.
לאחר שאנחנו ממצים את נושא השיט, וגומרים את כל הבירה (או שזה קרה הפוך....), אנו עוגנים ליד אחד המפרצונים ומתמקמים על האבנים שממלאים את החופים.
טיפ: לרחיצה באגמים, הביאו נעליים להליכה במים!
בירה, שמש, ים(גודל:13.79KB) מפרצונים קטנים(גודל:13.81KB)
-
יום על המיםאגם יפה(גודל:14.01KB) דייג בודד(גודל:9.83KB)
-
יום על המיםחוף גדול(גודל:13.74KB) חוף קטן(גודל:13.58KB)
-
יום על המים (המשך)שוחים, משתזפים, משתכשכים, שוחים, משתזפים... ולבסוף, עייפים אך מרוצים, חוזרים לכפר פשטני, למעגן.
אניטה מודיעה לנו שהבילוי המשותף עדיין לא נגמר, כי מחכה לנו בבית ארוחת צהריים מאוחרת (מאוחרת = 16:00).
לשאלתנו אם צריך לשלם לגיס אנו נענים בלאו מוחלט. אנחנו מודיעים להם שאם כך, ניקח את שני הזוגות לארוחת ערב באחד הימים.
ארוחת הערב יוצאת לפועל לקראת סוף השהות שלנו במקדוניה. אנחנו מניחים למקומיים לבחור את המסעדה (Belvedere, באוכריד) ולהמליץ על השתיה (בעיקר יין מקומי. על האיכות שלו אני יכולה להגיד רק, שלא פלא שמוסיפים לו סודה!).
בערבים מנגנת בחצר המסעדה תזמורת, והמארחת שלנו ניגשת אל הנגנים ומבקשת שינגנו לנו משהו ישראלי. היא חוזרת אל השולחן כל כך זורחת, שכשהנגנים מתקרבים בנגינת ושירת "הבה נגילה" אנחנו לא יכולים שלא לשיר ולמחוא כפיים ב"התלהבות". אנחנו נהנים יותר כשאניטה, בעלה או אחותה מזמינים שירים מקומיים, עממיים. מובן שעל כל הזמנה כזאת עוברים שטרות כסף נכבדים אל הנגנים.
הערב הוא חוויה מיוחדת. כבר היינו במסעדה הזאת לפני כן, אבל ללכת עם מקומיים, שיוצאים כדי ליהנות מערב מיוחד ולאו דוקא על מנת לאכול (כתיירים, המסעדות פשוט היו אמצעי לקבלת אוכל, עבורנו), זהו משהו שלא היינו מצליחים לחוות לבד.
הבה נגילה(גודל:15.58KB) מקומיים מקסימים(גודל:15.04KB)
-
חוויות מחיי כפרמהמרפסת של אניטה, לאחר ארוחת הבוקר, אני קולטת את השכנה, מנקה, ואשה נוספת עוברות לכיוון הכפר. שתי הנשים נושאות איתן, כל אחת, מה שנראה לי בהתחלה כמשטחים לשולחנות עגולים ומתבררים בהמשך כקרשי חיתוך. אני מסבה את תשומת ליבה של אניטה ל"שולחנות" והיא מיד קוראת לנשים ומקשקשת איתן מעט במקדונית. לבסוף הן ממשיכות בדרכן והיא אומרת לי: הן אמרו שאת יכולה לבוא לראות. הן מכינות פסטה לרוּמֶנָה. אם את רוצה, נלך בעוד חצי שעה.
אם אני רוצה???
מסתבר שאחד הדברים שעקרות הבית בכפר עושות, במסגרת "הכן ביתך לחורף" הוא הכנת פסטה וייבושה. ביני לבין עצמי אני קוראת לזה "מסיבת פסטה". מכינים בבת אחת כמות גדולה של פסטה, פורסים סדינים על האדמה בחצר, ומייבשים עליהם את הפסטה תוך ניצול השמש החמה, עדיין. היום המבצע נערך אצל רומנה, וכשש נשים נוספות הגיעו לעזור, כל אחת מצויידת בקרש חיתוך ענק ובמערוך ארוך ודק. מחר-מחרתיים יבואו לעזור לאשה אחת, כי ככה זה בכפר – "עזרה הדדית" זה ממש כאן.
כשאנחנו מגיעות הבצק כבר מוכן והנשים כבר בשיא הפעילות. מֶנקָה, ווֹסְקְרָה ונאדה יושבות על כריות ושטיחונים בחצר, רגליים פשוטות קדימה וקרש החיתוך הענק נשען מצד אחד על הירכיים שלהן, ומצד שני על סיר הפוך. רומנה, המארחת, עובדת בעמידה. נקרא להן "המרדדות". לכל אחת מהמרדדות יש קערה עם בצק והן תולשות ממנו חתיכה קטנה בכל פעם ומרדדות במהירות עיגול בצק ענק ודק-דק, כמעט שקוף.
[אגב, בניגוד לבצק הפסטה המסורתי, כאן הבצק עשוי מקמח, ביצים, מעט מלח ו...המון חלב.]
בעלת הבית היפה(גודל:15.22KB) מרדדות(גודל:14.81KB)
-
יום על המים (המשך)היי נעה
אני כאן כל העת מחכה למוצא פיך ואני כל כך נהנית כמה חוויות צברת
שהן לא שגרתיות בטיול ומעצימות את החוויה של הטיול.
והתמונות פשוט מדהימות החופים לצידי אגם אוכריד מדהימים. יופי של רעיון לשוט שם.
תודה על השיתוף.
רחל לבון -
חוויות מחיי כפרבמרחק מה משם כבר נפרשו סדינים בחצר.
שתי נשים עומדות בהיכון ומחכות לעלי הבצק של המרדדות. אלה הן "השליחות". השליחות מעבירות את עלה הבצק המרודד, מגולגל על המערוך, לנשים האחראיות על הייבוש. להן קראנו "המייבשות".
השליחות מחזירות למרדדות את המערוכים, ועלה חדש של בצק נוצר.
בינתיים, המייבשות דואגות שעלה הבצק שהגיע אליהן יהיה פרוש היטב בשמש. לאחר כ- 5-10 דקות של ייבוש ראשוני בשמש ניגשת "החותכת", לוקחת עלה בצק אל שולחן העבודה הקטן שלה, ופורסת את הבצק לרצועות, ובעצם לאטריות רחבות. את האטריות היא מחזירה למייבשות – אלה הנערות הצעירות יותר, אגב – שפורשות את האטריות אחת אחת, בצורת שתי וערב, על סדינים חדשים. כאן האטריות יישארו לייבוש עד רדת החשיכה.
בסוף היום ייאספו כל האטריות, המיובשות חלקית ויוכנסו למחסן, להגן עליהן מלחות הלילה או מבעלי חיים. בכל יום, בשבועות הקרובים, הם יוצאו לשמש, אבל הפעם בערימה ומכוסים בסדין.
בחורף ייהנו בני הבית מתבשילי פסטה תוצרת בית.
בינתיים, הנשים העובדות נהנות מפטפוטים, רכילויות, ובדיחות כל החמות והחותנת (ככה זה כשהזוג הצעיר גר עם הורי החתן, הבדיחות בנושא הכאוב צצות ומתרבות). כשיגמרו את המכסה המתוכננת – במקרה הזה, 60 עלי בצק גדולים – הן יאכלו יחד צהריים, ויחזרו אישה לביתה.
ואחותה של אניטה (שגרה בכפר פשטני, לחופי האגם) אומרת: אני קונה פסטה בסופרמרקט!
בשליחות(גודל:13.74KB) מרודד(גודל:12.49KB)
-
חוויות מחיי כפראטריות לחורף!(גודל:14.26KB) בייבוש(גודל:14.09KB)
-
חוויות מחיי כפרהיי נעה,
רק לומר לך ברוכה השבה!!
ראיתי את הכותרת של האשכול והבנתי ששבתם... בינתיים רק בהיתי בתמונות וטרם קראתי לעומק את הסיפורים והתיאורים. התחלתי אמש והגעתי לשלב קישוש הזרדים שלך ושל בנך בכורך.. יש לי הרבה השלמות לעשות... לא עומד בקצב של הבלקן ומזרח אירופה כאן בפורום. 
אורן -
נעה, איזה יופי....נעה יקרה
רק את יכולה לחוות ככה
רק את יכולה לספר ככה
זה פשוט לא יאומן
אני נזכרת שגם בסקוטלנד הבאת לנו ניחוח אנתרופולוגי
כל כך לא שכיח במקומותינו...
מסיבת הפסטה היא עונג אמיתי
האגם היה הכי מרענן ומקסים שיכול להיות
המפגש שלך עם האנשים נראה כל כך טבעי
והתמונות פשוט נהדרות
באמת כיף גדול
יעל -
צ'מעי, איזה יופי!דימה מרגש, החתן חתיך (הכלה לא משהו), הבכור קוּל, מילקה מתוק/ה, האגם מופלא, המארחים מקסימים, המסיבה נהדרת והפסטה תהיה בודאי טעימה.
ולפקידה במעבר הגבול עדיף לא לתת ציון. אבל כן צל"ש לאיש שלא התרגז.
איזה כייף שהבאת לכאן את כל אלו! תודהתודה!
מחכה מאד להמשך
-
צ'מעי, איזה יופי!תודה, אורן. הספקתי לקרוא את ההודעה הראשונה בחלום הפורטוגזי שלך. משפחה כלבבי אתם, בהחלט! עוד אגיע לאשכול שלך...
יעלי, כרגיל כיף לקרוא אותך. תודה על ההודעות המרגשות שלך, תמיד!
ריניני, כיף לראות אותך כאן. ומיד גם מגיע המשך...
נעה -
קצת אבחנות, תובנות ומינהלהכסף
דֶנָר (במלרע, כמו פֶּרָח). יורו אחד = כ-61 דנר. שקל אחד = 12.2 דנר.
מחירים מיוחדים
יש עדיין אתרים בהם מחירי הכניסה שונים למקומיים ולזרים. למשל, בכנסיית סבטה (סנטה) סופיה היפה באוכריד רשום על שלט גדול בחוץ: מקומיים – 50 דנר, זרים – 100 דנר. קצת לא נעים, אפילו שמדובר בהפרש של כ-4 ₪ בלבד.
חניה
בהרבה מקומות החניה היא בחינם. באוכריד, קרוב למרכז העיר והטיילת, יש אזורים של חניה בתשלום. יש מדחן, אבל גם סדרן. הסדרן ניגש אליך, מקבל ממך את התשלום לפי הזמן שתרצה לחנות, ניגש (עבורך!) אל המדחן ומביא לך פתקית לשים בחלון. התעריף: 30 דנר לשעה ראשונה, 20 דנר לכל שעה נוספת. ואפשר לשלם גם על חצאי שעות.
אשפה
כבר סיפרתי שהאשפה מציפה כל חלקה טובה.
לא, זה יותר גרוע. האשפה ברחבי המדינה עולה על גדותיה. בכל אתר, לאורך הדרכים, לאורך החופים, האגמים והנחלים, בהרים ובקיצור, בכל מקום שרגל אדם דרכה בו – שם תימצא האשפה. מלוכלכת, מסריחה, ומכערת את הנוף היפה.
פחי אשפה במקומות האלה לא רואים. למעשה, מכל המקומות שביקרנו בהם, רק באחד ראינו פח, וגם הוא טבע בערימה של אשפה שנראה כאילו הצטברה שם לאורך זמן. כמה פעמים בשנה הם מרוקנים את הפח הזה?!
המקום היחיד שבו היו פחי אשפה, ואפילו יפים – עם עציץ בילט-אין - היה על הטיילת באוכריד. תגידו בעצמכם, לא יפה?
הקדושה סופיה, בחינם(גודל:13.43KB) פח אשפה לתפארת(גודל:13.41KB)
