בששון
אבל לא בכל רחבי היבשת.
בחלקים נרחבים של צ'ילה, ארגנטינה ואורוגוואי אפשר לשתות את מי הברז. בפטגוניה מדובר במים נפלאים, שמזכירים מאוד את איכות מי השתייה של שווייץ. והכי טובים המים שזורמים בנחלים שם. בצפון צ'ילה וארגנטינה, לעומת זאת, לא מומלץ לשתות את המים.
בברזיל, כמעט על כל ברז מטבח [כולל במלונות ובאכסניות הנוער] יש מכשיר סינון שמאפשר לשתות אותם. תושבי סאו פאולו טוענים שמי הברז שלהם בטוחים לשתייה בכל מקרה, אבל אני לא לקחתי סיכון.
על קולומביה הדיעות חלוקות. אני קניתי שם מים מינרליים. זה ממש זול.
בפרו, בוליוויה ואקוודור שותים רק מים מבקבוק, ובטרקים מטהרים או מרתיחים או גם וגם.
במסעדות שבמדינות האנדיניות יש לוודא שהמים מגיעים ממתקן מים מינרליים/מטוהרים שנראה אמין. גם כשמזמינים מיץ טבעי [אחד הכייפים הגדולים של היבשת] חשוב לראות שהמים הם לא מהברז. וגם בקוביות הקרח יש לחשוד.
ציחצוח שיניים זה עניין אינדיווידואלי. יש דיעות לכאן ולכאן, ואני מניח שזה קשור גם למערכת החיסונית של כל אדם, לרגישות הקיבה שלו ולכמות המים שהוא נוהג לבלוע במהלך כל ציחצוח. אני התחלתי עם מים מבקבוק ובשלב כלשהו עברתי למי-ברז. התוצאות לא היו חד-משמעיות. אבל בסין, עוד מדינה שמצב מי השתייה שלה מחריד, ציחצחתי שיניים רק במי ברז, ושום דבר חריג לא קרה.
).
