כניסה עם רכב לירדן

naymeshg

שלום
אנחנו מתכננים לטייל שבוע הבא בירדן ומתלבטים אם להיכנס עם רכב. מישהו יודע עלויות עדכניות? וגם עד כמה מחפשים ברכב עצמו? (אנחנו חושבים להכניס ציוד סנפלינג ויודעים שלפעמים זה בעייתי)
תודה רבה וחג שמח,
נעמה

נטע נטע

כניסה עם רכב לירדן

הי,
אגרת מעבר לנוסע - 96 שקלים, + 5 שקלים עמלת דלפק.
ויזה בצד הירדני - 10 דינר.
החלפת לוחיות זיהוי וביטוח צד ג' בצד הירדני - 45 דינר.

שימי לב שהנוהג ברכב צריך להיות בעל הרכב (או להביא ייפוי כח לנהיגה לנהג הנוסף), וכן שאין על הרכב עיקולים. יש להביא רשיון מתורגם לאנגלית וחתום בידי עורך דין.
נסיעה טובה!

קישור לאתר הנמלים

eduoxman

חזרתי אתמול עם אוטו מירדן

נטע, יש לי הרבה טיפים ואני מתכוון לכתוב כתבה על הנושא, אבל עד שזה יתפרסם, חבל על הזמן.
עברנו עם אוטו פרטי (רשום על שמי ועל שם אשתי), עם ציוד טרקינג כי פנינו היו לואדי חסה.
חצינו ושייח חוסיין, ומעבר הגבול הזה הוא לעיתים העייתי לתרמילאיים המתכננים לינת שטח. בשונה מאד ממעבר עקבה שאין בעיה כזאת. הוסבר לי ע"י נהג המונית כי ככה זה עובד בירדן: שני מעברי הגבול בעלי חוקים שונים (מסיבות הגיוניות).
פגשנו בואדי חסה קבוצה של 4 ישראלים שעברו "טרטרוים בירוקראטים" במעבר הצפוני שבסופו של דבר הכריכו אותם להקפיד שקשי"ים ולקבלם בחזרה (כביכול כדי למנוע לינה פרטיזנית בשטח).
מי ש-"עושה את הבעיות" זה ה-TOURSIT POLICE כאשר רואים תרמילאיים עם תלבושת קרבית. אני ומשפחתי חצינו עם האוטו, סיפרנו להם שנבלה בפטרה ובים המלח, הביגוד שלנו לא "מכר" אותנו ועברנו ללא בעיות (יתרון לחציה עם האוטו). אחר כך, מעבירים את הציוד בשיקוף, אבל זה "ישות" אחרת (המכס) ולהם לא יכפאת איפה אתה מטייל, והם לא מלשינים ל-TOURIST POLICE.
הירדניים רוצים כי קבוצות מעל 4 מטיילים יטיילו עם מדריך מקומי (מוריד מהפרטיות ועולה כסף), אבל לקבוצות עם פחות מ-4 מטיילים גם עושים בעיות במעבר.
מה שהנהג מונית סיפר לי (עליו אפרט בהמשך) זה שהמגבלה הזו של הירדנים שמקשה על מטיילים ישראלים לטייל לבד בוואדיות נובעת דווקא מבקשה של ממשלת ישראל, שעקב תאונות שקרו, היה צורך בהזנקת מסוקי חילוץ ישראלים, תאום בטחוני וכו'. נכון, לא נכון? זאת עובדה, יש קשיים.

אנחנו חצינו עם האוטו הפרטי מטעמי נוחיות וקיצור זמנים (לפי הנאמר לעיל, זה רק הוכיח את עצמו). נהג המונית שלנו, AHMED ALSHORO המפורסם, שאת פרטיו קיבלתי מפוסטים קודמים בפורום זה. הוא אכן תותח ומכיר את הישראלים, את המנטליות, יש לו את כל הפתרונות, לאחר 8 שנים בארה"ב מדבר אנגלית מצויינת, יש לו נייד ירדני ונייד ישראלי (עבור המקומות בהם יש קליטה). הוא דייקן ומאד גמיש. מחירים סבירים ואמינות.

סיכמתי במייל ובטלפון טרם יציאתנו כי ניפגש בסאפי (נקודת הסיום של ואדי חסה), שם נשאיר את המכונית שלי במשמורת אצל מכר שלו, והוא יסיע אותנו לתחילת המסלול. חישבנו את השעות ממעבר הגבול וקבענו בסאפי בין 12:00 ל-13:00 בצהריים, והיינו בקשר פלאפוני כל הבוקר, כך שהוא ידע בידוק איך אני מתקדם. בשלב מסויים, הסינון שיחות שלי נכנס לתוקף והוא לא יכל לתקשר ישירות איתי, הוא לא הרים ידיים ושלח לי SMS. בחור מאד חכם וזריז. אני מצדיע לו.

נפגשנו (המונית הירוקה שלו בולטת אל מרחוק). הוביל אותנו לנגע, עיירה דרומית לסאפי, קורבה יותר לשפך ואדי חסה יותר מאשר סאפי עצמה). העברנו ציודנו מהאוטו שלי למונית שלו ונפרדנו מבעלי הבית ומהאוטו שלנו שראינו רק 3 ימים לאחר מכן.

המשך בפוסט הבא.

אחמד ואני לקראת הירידה לואדי חסה(גודל:8.39KB)

eduoxman

סיפורי הדרך: היום הראשון

סיפורי הדרך שלנו:
הטיול בוצע בסוכות: 12-14.10.2011
יום ראשון: התחלת הליכה בשעה 15:00 מהרמה המדברית בה אחמד הוריד אותנו לכוון הנחל. ירידה תלולה ולא מסומנת עד לאפיק לקחה לנו 3 שעות כמעט עד החשיכה. ירדנו לנחל כ-2 ק"מ מזרחית לנקודה 7 והקמנו את האוהל (כן, לקחנו אוהל, פינוק נחמד שנתן לנו ביטחון והגן מפני הרוח בלילה). לא היה קר בכלל, רחצנו בנחל, אכלנו והלכנו לישון. לפנות בוקר היה קצת קריר ונכנסנו לשקי השינה.

הירידה לואדי(גודל:9.53KB)

eduoxman

היום השני

יום שני:
תחילת הליכה ב-8:00, קצת מאוחר ומיותר, רצוי להתארגן ולהתחיל עם אור ראשון. כעבור שעתיים הליכה, לעיתים בסבך קוצני, שורט וחותך, הגענו למפל והמעוק בנקודה 7. בשעתיים האלה היה לא היה צורך בניווט ממש, אך היה צורך במציאת הדרך הנוחה דרך הסבך, או ימינה ממנו או שמאלה ממנו, או במים. כאן מדריך אולי היה עוזר, כאן נדרש ניסיון ניווט מסוים, לזהות תוואי הליכה, לעקוב אחר עקבות קודמות והגיון פשוט, כי זה חוסך כוחות ושריטות.
המים בנחל הם לא ראויים לשתייה ואחרי היום הראשון והבוקר השני, מלאי המים הלך ואזל. לפי המפה והתיאור של מרכוס היינו אמורים להגיע למעיינות סולטנא ולמלא מים שם. הבעיה היא כי ההליכה מהמפל ועד למעיינות היא קשה ואיטית (הבנות שלי לא מיטיבות לכת + התיקים בג) ונשארנו שעה בלי מים עד שהגענו למעיינות בצהריים. מלאנו מלאי מים והמשכנו ללכת בנופים מדהימים. הפסקת צהריים והמשכנו. הבנתי כי קצב ההתקדמות שלנו הוא כ-20% איטי יותר מהמוצע, וזה עלול לגרום לכך שיום למחרת לא נצא מהנחל באור יום. זאת הסיבה כי כאשר הגענו לנקודה 9 במפה (חיבור של ואדי קאטרה לואדי חסה) שהוא המקום המומלץ של מרכוס ללינה, היה לנו עוד שעה וחצי של אור. ידעתי כי אני חייב לנצל זמן זה ולהמשיך ללכת ע"מ לקצר את ה-15 ק"מ של ים המחרת. המשכנו ללכת. ואז מצאנו את עצמנו באזור של הגנים התלויים. איזה יופי !! אבל חברים, זה קטע קניוני של הנחל, מים זורמים ואין גדות רחבות!! איפה ישנים? חוזרים? אבל אנחנו עייפים, ורצינו להרוויח עוד ק"מ אחד !! שמתי את התיק בצד, ליד משהו שנראה כמקום שיכול לשמש אותנו לחניון לילה ורצתי קדימה בליה הבנות לנסות ולשפר עמדות. החשיכה הולכת וקרבה. עוד 200 מטר, ואני רואה משהו טוב יותר, עוד קצת, ועוד משהו נחמד. בסוף, לאחר כ-600 מטר, מצאתי פינת חמד, שרקתי שריקה (סימן מוסכם ביננו) והבנות התחילו להתקדם לאיטם לעברי. אספתי את התיק ומיקמנו את המחנה של הלילה הראשון כ-1.5 ק"מ בתוך הקניון עם הגנים התלוים. מקום מקסים, אווירה מדהימה, אוכל, פיפי ולמיטה. ידענו כי היום האחרון יהיה ארוך. מנחם מרכוס: תגיד כי נקודה 9 היא נקודה מומלצת ללינה, לא רק כי היא מקום יפה ויש את ואדי קאטרה עם המעיינות, אלא כי אחרת, אתה נכנס לקטע קניוני של הנחל ומקומות הלינה פחות בנמצא.

מעל המעוק שבהמשך למפל(גודל:13.84KB)

eduoxman

היום שלישי

היום השלישי והאחרון:
מדובר על 15 ק"מ, מהם הנחתי כי עשינו 1.5 ק"מ מנקודת הלינה המוצעת ע"י מרכוס. אז נותרו לנו 13.5 ק"מ ופחדתי כי עקב קצב ההליכה האיטי, אנו נצטרך לישון עוד לילה בואדי. לא נורא, אבל לא חישבנו את האוכל וגם הזמנתי לילה אחד במלון מפואר בים המלח בצד הירדני לפינוק לאחר המסע המפרך והיה חבל עליו. ידעתי כי צריך לנצל כל דקת אור, ללכת בכיף ולא בלחץ אך בקצב טוב. שמתי השעון ל-5:30 וב-7:30 התחלנו ללכת. סיימנו ב-18:40 (קצת בחושך – 10 דקות) לאחר 11:40 שעות הליכה (אני עם 30 קילו על הגב). 48 שעות לאחר הטיול, לאחר מסאג' מפנק במלון ושינה טובה במיטתי (עם הכרית שלי!!) הגוף עדיין כואב !! שמענו כי הרבה טיילים נתקעו בלילה בנחל ועוד המשיכו את ההליכה בחשיכה: אנא, המנעו מזה, כמה שזה מסוכן.
ביום השלישי הזה, היה חסר לי ה-GPS ע"מ שאני אדע מה קצב ההתקדמות שלנו: האם אפשר לעשות עוד הפסקה, האם כדאי, או שמא אנחנו כבר מגיעים או שעדיין צריך להחזיק את הקצב... ב-11:00 (אחרי 3.5 שעות הליכה) פגשנו בציידים מקומיים שעלו מסאפי. אמרו לנו כי יש עוד 6 ק"מ עד לסאפי, כ-3 שעות הליכה, לנו זה לקח עוד 7.5 שעות!! הצלבנו מידע עם מקומיים אחרים: לא לסמוך על זה. ברוב המקרים, המידע לא אמין, הזמן לא חשוב אצלם, הם גרים שם ולא ממהרים לשום מקום, ובמקרה שהמידע שהם נותנים הוא נכון לגביהם, אז בטח הוא לא נכון לנו, עם מטען וקצב הליכה שונה.

מה שמיוחד ביום השלישי הזה, היות וגומעים מרחק רב: כ-15 ק"מ הוא המעבר החד בין תצורות גאולוגיות שונות הכוללת אבן גיר, גראניט ואבן חול צבעוני. מסלול מדהים ביופיו, אך היופי הזה גובה מחיר קשה ע"מ לתת לך ליהנות ממנו: בדיקת הגבולות הפיזיים והנפשיים שלך !!

יצאנו אל השפך, בואך סאפי, עם קצת אורות ציביליזציה ברקע, וראינו מוניות הממתינות לטיילים אחרים. חושך. אני חשבתי להשאיר את שתי הבנות שלי שם עם התיקים ואני אתקדם לאוטו ללא מטען, מרחק של 1.5 ק"מ. אחד המקומיים ניגש לבת שלי, והיא הדפה אותו מתוך הבנה שהוא מטריד אותה, הוא התעקש, עד שלפתע היא זיהתה את בעל הבית ששמר לנו על האוטו. לפי הנחיית אחמד (נהג המונית) זאת הייתה הפעם השלישית שהיגיע לשם במשך היום ע"מ לחכות לנו ולקחת אותנו עם האוטו שלו !!!

החיוך והצבע לפנים חזרו אלינו ורטובים התיישבנו באוטו ונסענו לביתו. תה חם, תמונות, נשיקות (תשלום וטיפ של 60 דינר – המון כסף אבל הוא הרוויח את זה ביושר...) ונפרדנו בשלום.

עלות נוספת: 100 דינר 0קצת יקר אבל לא נורא) שאחמד לקח מאיתנו בהסעה ביום הראשון, מסאפי לתחילת המסלול דרך טפילה: נסיעה של כשעתיים).

השעה 19:30, פנינו למלון מפנק בים המלח.