יזכור
-
הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל.
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת.
הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לקול פעמון
לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל
ובכולם תקוות עולם לנס המיוחל.
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת.
הו רב חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך
רב החובל אינו עונה שפתיו חוורו אילמות
הוא לא יחוש מגע ידי, הוא לא יתן לי אות.
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת.
עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל.
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת. -
יזכורלזכרו של יוסף בוימינגר
-
יזכור -
יזכורלזכרם של יהודה כץ ודב (דובי) אדר אב ובנו .
-
יזכורשחמט
חנוך לוין
לְאָן הָלַךְ יַלְדִּי, יַלְדִּי הַטּוֹב לְאָן?חַיָּל שָׁחֹר מַכֶּה חַיָּל לָבָן.
לֹא יַחֲזֹר אָבִי, אָבִי לֹא יַחֲזֹר.
חַיָּל לָבָן מַכֶּה חַיָּל שָׁחֹר.
בְּכִי בַּחֲדָרִים וּבַגַּנִּים שְׁתִיקָה;
הַמֶּלֶךְ מְשַׂחֵק עִם הַמַּלְכָּה.
יַלְדִּי שׁוּב לֹא יָקוּם, לְעוֹלָמִים יִישַׁן.
חַיָּל שָׁחֹר מַכֶּה חַיָּל לָבָן.
אָבִי בַּחֲשֵׁכָה וְלֹא יִרְאֶה עוֹד אוֹר.
חַיָּל לָבָן מַכֶּה חַיָּל שָׁחֹר.
בְּכִי בַּחֲדָרִים וּבַגַּנִּים שְׁתִיקָה;
הַמֶּלֶךְ מְשַׂחֵק עִם הַמַּלְכָּה.
יַלְדִּי שֶׁבְּחֵיקִי, עַכְשָׁו הוּא בֶּעָנָן.
חַיָּל שָׁחֹר מַכֶּה חַיָּל לָבָן.
אָבִי בְּחֹם לִבּוֹ, עַכְשָׁו לִבּוֹ בַּקֹּר.
חַיָּל לָבָן מַכֶּה חַיָּל שָׁחֹר.
בְּכִי בַּחֲדָרִים וּבַגַּנִּים שְׁתִיקָה;
הַמֶּלֶךְ מְשַׂחֵק עִם הַמַּלְכָּה.
לְאָן הָלַךְ יַלְדִּי, יַלְדִּי הַטּוֹב לְאָן?
נָפְלוּ חַיָּל שָׁחֹר, חַיָּל לָבָן.
לֹא יַחֲזֹר אָבִי, אָבִי לֹא יַחֲזֹר.
וְאֵין חַיָּל לָבָן וְאֵין שָׁחֹר.
בְּכִי בַּחֲדָרִים וּבַגַּנִּים שְׁתִיקָה;
עַל לוּחַ רֵיק רַק מֶלֶךְ וּמַלְכָּה.
.
יהי זכרם ברוך.
-
יזכור -
לאבי זל ואבישי לוי זל שנפל באסון המסוקיםהבעיה עם המתים, היא שהם לא מנומסים. הם כל הזמן קופצים לבקר בלי הודעה מוקדמת. הם יכולים להופיע לך פתאום באמצע סרט, או שמישהו יגיד משהו בארוחת ערב או בעבודה, ופתאום אתה נחנק. אתה נוסע במכונית, שיר מתחיל ברדיו ויחד איתו מתחילות לרוץ לך תמונות. זה מסוכן לנהוג כשהמת שלך יושב בינך לבין הדרך. עדיף לעצור בצד, לבכות להתרעננות. אתה הולך ברחוב ואתה רואה מישהו מהגב, מרחוק, ואתה יודע שזה לא יכול להיות, אבל זה נראה ממש כמוהו. אותה צורה של הראש, והליכה כזאת יש רק לבן אדם אחד, שכבר איננו. ובסוף אתה רץ, ואחר כך אתה מתנצל, ואתה לא מצליח להסביר שזה לא אתה שלא מנומס, זה המת שלך, שעוד פעם נכנס. כי המתים לא מנומסים, הם תמיד באים להרוס שמחות. במיוחד הם אוהבים בר מצוות וחתונות והופעות בקיסריה שהם לא קנו להם כרטיס. והם מסתתרים במגירה של סרטי הוידיאו שלך, בתוך הטיול ליוון שאתה לא מעיז לראות ולא מעיז לזרוק וכבר שלוש שנים אתה מתכנן להעביר אותם לדי.וי.די, אבל הם מתעקשים להשאר בפורמט הישן. המתים לא זקוקים ליום הזכרון - הם במילא מגיעים מתי שבא להם – אנחנו אלה שצריכים אותו, כדי שפעם אחת בשנה נדע לקבל אותם. שלא נצטרך לחשוב אם זה בסדר או לא בסדר, ואם זה הזמן המתאים להתפרק, ואם מסתכלים עלינו, ושפעם אחת בשנה, הם יבואו עם הזמנה. (נכתב עי יאיר לפיד שרים לכיכר 2006)
-
לאבי זל ואבישי לוי זל שנפל באסון המסוקיםענבל - אם זה בסדר, הוסיפי את הטקסט החזק הזה גם לאשכול המקביל בפורום השכן.
כל מי שאיבד את היקר לו, מבין - כל כך כל כך מבין - את הטקסט הזה.
דן - שימור הזכרון שאתה מקדש - מרגש מאוד.
דובי - הסיפור קורע הלב הזה על אב ובנו שהלכו באותה הדרך הוא, לצערנו כי רב, אחד משבילי הדם בו אנחנו עדיין צועדים. הלוואי שזה ייפסק.
אתמול בטלויזיה הובא הסיפור של ניר פורז שנפל בעת ניסיון החילוץ של נחשון וקסמן. אביו נפל במלחמת יום כיפור.
ומי יודע להסביר למה השירים האלה שהובאו כאן הם השירים הכי יפים שיש לנו???
-
יזכורלזכרם של כל אלו שלא זכו.
-
לאבי זל ואבישי לוי זל שנפל באסון המסוקיםנזכור את כולם
מַגַּשׁ הַכֶּסֶף /נתן אלתרמן
"אֵין מְדִינָה נִתֶּנֶת לְעַם עַל מַגָּשׁ שֶׁל כֶּסֶף."
חַיִּים וַיצְמַן
וְהָאֶרֶץ תִּשְׁקֹט, עַיִן שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת
תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ
עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים,
וְאֻמָּה תַּעֲמֹד - קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת... -
לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס
הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי...
הִיא לַטֶּקֶס תִּכּוֹן, הִיא תָּקוּם לְמוּל סַהַר
וְעָמְדָה, טֶרֶם-יוֹם, עוֹטָה חַג וְאֵימָה.
- - אָז מִנֶּגֶד יֵצְאוּ
נַעֲרָה וָנַעַר
וְאַט אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה.
לוֹבְשֵׁי חֹל וַחֲגוֹר, וְכִבְדֵי נַעֲלַיִם,
בַּנָּתִיב יַעֲלוּ הֵם
הָלוֹךְ וְהַחְרֵשׁ.
לֹא הֶחְלִיפוּ בִּגְדָּם, לֹא מָחוּ עוֹד בַּמַּיִם
אֶת עִקְּבוֹת יוֹם-הַפֶּרֶךְ וְלֵיל קַו-הָאֵשׁ.
עֲיֵפִים עַד בְּלִי קֵץ, נְזִירִים מִמַּרְגּוֹעַ,
וְנוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים עִבְרִיִּים - -
דֹּם הַשְּׁנַיִם יִגְּשׁוּ,
וְעָמְדוּ לִבְלִי-נוֹעַ.
וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם יְרוּיִּים.
אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה, שְׁטוּפַת דֶּמַע-וָקֶסֶם,
וְאָמְרָה: מִי אַתֶּם? וְהַשְּׁנַיִם, שׁוֹקְטִים,
יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף
שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת-הַיְּהוּדִים.
כָּךְ יֹאמְרוּ. וְנָפְלוּ לְרַגְלָהּ עוֹטְפֵי-צֵל.
וְהַשְּׁאָר יְסֻפַּר בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל. -
יזכורhttp://www.youtube.com/watch?v=n390Y7ESZu8
למה השירים האלה כה יפים? כי הם נותנים ביטוי אמיתי לאותם הרגשות שביום יום רובנו לא נותנים להם ביטוי מספק.
-
יזכורבימים האלו שבין שואה לזכרון , הבת שלי הגדולה(12 בקרוב) שאלה שאלה שלא חשבתי עלייה
למה ביום השואה יש צפירה של דקה (ומתו לנו 6 מיליון) וביום הזכרון יש שתי צפירות
אחת של דקה ושנייה של שתיים.
אתמול התוכניות היו מרתקות כולל המפגש בין אביו של נחשון וקסמן לאמא של ניר פורז, שתי עולמות שונים נפגשים בנסיבות טרגיות.
בנוסף הייתה כתבה על אם שאיבדה (היו בהתחלה נעדרים) את שני בנייה היחידים ביום כיפור פשוט קורע לב, התקווה שלה שלפחות אחד יחזור אבל מי עדיף?
תמיד אומרים שהשירים בימים אלו הם הכי יפים , הסיבה כי מדובר על שירים עם משמעות, על הארץ היפה ואהבת הארץ אלף אלפי הבדלות מהשירים של היום.
קשה למצוא היום שירים למרות שיש כאלה אבל לא הרבה
-
יזכורדובי, דקה לפני שראיתי את ההודעה האחרונה שלך - שאלתי עמית לעבודה שלי את אותה השאלה בדיוק...
-
יזכורענבל וכולם
הקטע שהוספת והשירים מאד מרגשים. אני רוצה להוסיף תמונה לזכרו של דודי רפי רפאלי ז״ל שטבע במעמקים יחד עם חבריו לצוללת דקר . לצערי לא זכיתי להכירו ( הייתי בת שנה כשנפל) . מותו כמו כל מוות של חייל השאיר פצע פעור במשפחה של אמי .
יהיה זכרו ברוך
איריס
-
יזכורמצרפת שיר של נתן יונתן ז"ל שמצמרר אותי בכל פעם מחדש...בדומה לרבים משיריו של נתן יונתן, אב שכול בעצמו.
לזכרה של הצלמת גייל רובין שנרצחה במעגן מיכאל בשנת 1978, במה שהוביל בסופו של דבר לפיגוע הדמים בכביש החוף.
הרותם היה מלבין והולך לאיטו לאורך הדרך
תל אביב עטופה ערפל, ירושלים רחוקה
מישהו אולי לא יגיע לסוף החורף הזה, לשומקום.
דם הולך ודם בא והארץ לעולם עומדת.
אתמול נורתה בליבה צלמת אחת יפת תואר
שחמדה זהב דיונות ופריחה אצילה של
שקנאים משמורת הטבע של מעגן מיכאל,
איך שהיא מבריחה במעופה עננים ומפזרת
להקת עמודי חשמל במסעה אל סעודת הקודש
החורפית בברכת הדגים הרדומה.
לא לכך נתכונתי מלכתחילה; טיוטה זו נרשמה
בראשית החורף, ניצנים ראשונים של כפור פקעו באויר.
הירוק הימי של הרותם התנשב גלים גלים
ברוח החופית. רציתי להשאיר אחרי בצוק העיתים
וידוי קצר על אהבת רותם ועל הצורך
בכתיבת שירים. חשבתי שיופי יוכל להגן עלינו
ועל הילדים מאש ומקרח
שאותה כסיפה עדינה של פרח לאורך הדרך
והארץ האחת שנשארה
ורותם חולות מדברי ויופיו הנורא, חשבתי -
יזכוראיריס,
בחטיבת הביניים למד איתי בכיתה דקר אשל - שדודו למיטב זכרוני היה גם בין נספי הצוללת.
-
יזכוראנו הולכים וקרבים לאותן שעות דמדומים של הבדלה.
הדי טקסי הזכרון עודם נשמעים ובד בבד חגיגות יום העצמאות - יום בניינה של המדינה - כבר נראות באופק.
אז חשבתי לשתף בעוד הגיג יהודי בו נזכרתי.
בפרשת כי תצא מונה התורה את אותם אלה שלא יוצאים למלחמה -
מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, אשר נטע כרם ולא חיללו אשר ארש אישה ולא לקחה...
ושואלים חלק מפרשני המקרא - מדוע?
האם המלחמה אינה חשובה דיה?
על מה ולמה ניתנים הפטורים אלה?
ויותר מכך - מדוע דווקא פטורים אלה ולא רבים אחרים עליהם אפשר לחשוב??
תשובה אחת שניתנה מעניינת ומאלפת במיוחד -
אלה הפטורים מסמלים את החיים, את הבניין, את העתיד, את האור.
וסמל זה בא לזעוק בקול גדול גם בעת החשוכה של המלחמה - שתמיד - אבל תמיד - המלחמה אינה יעד אלא הכרח - ובמאבק בין ההרס, החורבן והחושך שממיטה המלחמה - לבנייין, לתקומה ולאור - אלה האחרונים הם שצריכים לגבור ואליהם עלינו לשאוף.
על מנת שלא לשכוח את עקרון העל הזה - ניתנים אותם פטורים גם ובמיוחד - בזמן שהתותחים יורים.
כל אותם אלה שאינם ושאנו זוכרים היום - ציוו לנו את אותו הדבר בדיוק.
יהי זכרם ברוך.
-
יזכוררקמה אנושית אחת
חוה אלברשטיין
מילים ולחן: מוטי המר
כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.
כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.
כי כולנו, כן כולנו כולנו
רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו
אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.
אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.
כי כולנו, כן כולנו כולנו
רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו
-
יזכוראיריס, מיטה מעלי בטירונות היתה חני רפאלי, שאביה היה מנספי אסון דקר. האם זו בתו?
-
יזכוראכן כן . בת דודתי היקרה .
