קאריבו טנזניה - חזרנו
-
קאריבו טנזניה - חזרנו15685 קוראים-בסט סלר.
הכי בסט סלר.מעניין כמה מתוך האלפים האלה יעזו לעשות טיול כזה ועוד עם ילדים.
יובל החזרת לי את אפריקה ואפילו קצת נעורים ,אף כי בטיולים העצמאיים האחרונים שם, כבר טיילנו בגישה שונה מאוד ובלי הילדים. כמובן שאפשר לשלם יותר ואפשר לראות את כל זה בייתר נוחיות.קבלו בתודה ובהוקרה קצת זכרונות מאפריקה.אולי עוד כמה ידלקו ויצאו לשם במקום ליער השחור.
חברה: לא מוכרחים ללכת הייכן שנוסע ג'יפ
וגם לא צריך ג'יפ, תוכלו לקבל אותו בחינם במילואים
,ביחד עם אוהל הסיירים 
.באפריקה ברוב המקומות יעשה את זה עבורכם נהג עם ואן.אז שהחברה המדהימים האלא לא יפחידו אותכם, סעו לאפריקה בכל דרך -יהיה כף -
קאריבו טנזניה - חזרנומיקה - תודה תודה. אכן האנשים שפוגשים הם חלק משמעותי מהטיול. זה גם חלק מהסיבה שאנחנו מעדיפים את "העולם השלישי" (כינוי מגעיל) על פני אירופאים ואמריקאים שמנמנים, שבעים וקרירים (בהכללה, לכאורה ומבלי לפגוע...) זנזיבר או-טו-טו מגיע.
מוטי - נו באמת, הגזמת לגמרי. עוד מעט יעצרו אותנו על שטיפת מוח והתעללות בילדים...אורי - המון תודה על המחמאות, ועוד משועל שבע קרבות כמוך. התמונות שלך לא פחות ממרהיבות. תפסת כמה רגעים מאוד מיוחדים. צלמים של נשיונל ג'אוגרפיק שוכבים חודשים בבוש בשביל תמונות כאלה... מאוד מסכים איתך. לצערנו או לשמחתנו, העולם הפך מאוד מאוד נגיש. כמעט לכל מקום אפשר להגיע בלי יותר מדי הרפתקנות, אולי עם קצת ויתור זמני על נוחיות. המחסום היחידי הוא שהתקציב שמוכנים להשקיע יספיק לרמת הנוחיות שאוהבים לטייל בה... -
קאריבו טנזניה - חזרנוממשיכים לפרק הבא - הרי אוסמברה (Usambara). אזור הררי קרוב לפינה הצפון-מזרחית של טנזניה. קצת פחות מתוייר - המסלול ה"רגיל" ממשיך בטיסה מהשמורות הגדולות לזנזיבר. אנחנו הוספנו 4 ימים כאן, אולי כפיצוי על קילימנג'רו שעליו ויתרנו. בכל אופן, הפרק הזה הסתבר כאחד משיאי הטיול.
ללושוטו, ה"עיר" המרכזית באוסמברה קצת סיפור להגיע. יש אוטובוסים ישירים, אבל המליצו לנו בחום לא לנסוע בהם. הם עוצרים בכל חור, וגם הבטיחות שלהם מפוקפקת - לנהגים יש נטיה לדהור ולהתהפך. הדרך היותר מומלצת היא לקחת אוטובוס לדאר-אס-סאלאם בחברה מכובדת, עד לצומת הקרוב שבו מתחילים לטפס להרים, ומשם מיניבוס למעלה ללושוטו. אחרי קצת התכתבויות קבעתי עם המדריך שלנו באוסמברה שיאסוף אותנו בצומת. בהתחלה קצת חששנו מהיום הזה, אבל בסופו של דבר הכל הפתיע לטובה.האוטובוס יוצא מוקדם בבוקר ונוסע כ-4 שעות. סה"כ אוטובוס טוב מאוד, נהג שפוי, דיילת חיננית שמחלקת שתיה קרה, נוף נחמד מהחלונות, מסכי וידאו שמקרינים קליפים של המקביל המקומי לאייל גולן. מה רע? זו גם הזדמנות לראות קצת את מעמד הביניים הטנזני שלא יצא לנו לראות עד היום. אנשים כמונו שנוסעים העירה לדאר-אס-סאלאם, כל אחד בענייניו. עד היום ראינו חיות,ואת הצד היותר פרימיטיבי של אוכלוסיית המדינה, וגם את אלה שעוסקים בתיירות. לראות סתם אנשים שנוסעים העירה לסידורים היה קצת חידוש.כמובטח, אחרי כארבע שעות עוצרים בכפר בשם מומבו (Mombo) שבו אנחנו יורדים ומקווים לטוב. הצומת שבו האוטובוס עוצר הוא בלגן אפריקני במיטבו, כולם נדחפים כדי למכור משהו או כדי לעלות לאוטובוס, או גם וגם. המון דוכנים ומכוניות וצבעים. אנחנו לוקחים את התיקים וזזים קצת הצידה מההמולה, ואחרי רגע קולטים פרצוף חייכני שמסמן לנו לבוא. נעים להכיר - ריימונד, בחור חמד שילווה אותנו בארבעת הימים הקרובים. מעמיסים את התיקים על הג'יפ, ומתחילים לטפס לכיוון לושוטו. אוסמברה - Here we come... -
קאריבו טנזניה - חזרנומהר מאוד מסתבר שבאמת מתחיל פרק חדש. הנוף שונה - הררי, ירוק, עמקים עם פלגים זורמים ומפלים לצד הדרך. האנשים נראים שונה. גם זאת טנזניה...
ריימונד, המדריך החדש שלנו, מתגלה כבחור צעיר, 20 פלוס, מדבר אנגלית טובה, עם יופי של חוש הומור, הרבה רצון טוב, וגם ראש על הכתפיים ויכולת לאלתר כשצריך. כשהתכתבנו מהארץ, גיבשנו טרק של שלושה ימים מלושוטו עד כפר בשם Mtae. היום, בתור חימום והיכרות כללית, מסלול קצר לנקודת תצפית בשם Irente viewpoint. אבל קודם כל התמקמות במלון וארוחת צהריים.שני הסידורים הטריביאליים האלה - צ'ק אין וארוחת צהריים - התחילו ברגל שמאל. המלון המומלץ יפה מבחוץ אבל החדרים מתקלפים ודי מדכאים, וזה הכי טוב שיש בעיר. אחרי התאוששות קצרה הוחלט לאכול בעיר ולא במלון. ריימונד נכנס בגאווה למסעדה מקומית ומזמין לכולנו. אנחנו מסתכלים על האוכל ואז אחד על השני. אם ככה זה מתחיל, מה בדיוק נאכל כאן 4 ימים? המתבגרת שוקלת ברצינות להתחיל ללכת ברגל לכיוון זנזיבר. בסופו של דבר אוכלים מה שיש. אין מה לעשות, כשעוזבים את מסלול התיירות הנדוש משלמים.מצב הרוח לא משהו. בהתחשב במצב מחליטים להקל על שארית היום ולעשות כיוון אחד ברכב. נסיעה קצרה, ומתחילים ללכת. כשיוצאים לטבע, כצפוי, רוח הלחימה חוזרת לכוחותינו. נקודת השפל הזמנית מאחורינו. כדי להסיר חשש - מכאן והלאה כל החששות התבדו. היה יופי של נוף, יופי של אוכל, יופי של מקומות לישון, יופי של טרק. -
קאריבו טנזניה - חזרנוIrente viewpoint נקודת תצפית דרמטית. מהכפר שבסוף הדרך הולכים בתוך יער, עם הצצות חטופות לנוף מדי פעם שרק רומזות מה עומד להגיע. פתאום, תוך עשרה צעדים, הנוף נפתח וכל העמק נפרש לפנינו.
יושבים על קצה הצוק. מתחתינו נפילה של השד-יודע-כמה מאות מטרים עד לעמק למטה. נוף עוצר נשימה. -
קאריבו טנזניה - חזרנובשלב הזה אף אחד כבר לא זוכר את הדיכאון של לפני שעתיים. אין מה לעשות, בכל טיול יש רגעים כאלה, זה חלק מהחבילה. יושבים על שפת הצוק, ריימונד מספר על האיזור ועל עצמו. בדרך חזרה ממשיכים לפטפט וגם להתרגל לנוף השונה. כפרים קטנים ומפוזרים. הרבה עצי פרי. מרגישים גם שעלינו הרבה בגובה - ברגע שהערב יורד הטמפרטורות צונחות.
אפילו המלון שלנו זוכה להערכה מחדש, קצת בזכות הכלבלב המקומי, קצת יותר בזכות המקלחות החמות, והרבה בזכות מרפסת עם נוף לעמק ו-Wi-Fi עם קצב חייתי...לילה טוב עם פרפרים בבטן - מחר יוצאים לטרק! -
קאריבו טנזניה - חזרנואני כאן יובל כדי לאמר לך שאני נהנית מכל רגע
אוהבת את הקוליות שלכם ואת ההסתגלות של הילדים
לכל הקשיים. זה גם מזכיר לי שהגענו פעם בארה"ב הנאורה לקמפינג שלא היו בו לא שירותים ולא מקלחת ושרדנו גם את זה.
אהבתי את התמונות שלך אורי - ממש נשיונאל גיאוגרפיק במיטבו.
רחל לבון
-
קאריבו טנזניה - חזרנואיזה כיף להתחיל שבוע עם עוד פרק מהטיול שלכם
אלעד
-
קאריבו טנזניה - חזרנווואו!!!
מדהים מדהים מדהים!
ממש כיף ומרתק לקרוא את סיפור הטיול שלכם...
תוכל לשתף קצת על התזונה בטיול? מה בעצם אכלתם? מה בישל לכם הטבח וכו'
הטיול נשמע טיול מדהים אך לצערי מניחה שלא נוכל לצאת לטיול כזה בשלב זה של חיינו עם ילדים שבאופן כללי הם לא מפונקים ומאוד זורמים ומתעניינים אבל הבעיה איתם היא שהם עונים על ההגדרה המדוייקת של מאתגרים קולינרית
אולי עוד כמה שנים...או שאולי אתבדה ותספר לנו שכן ניתן לאכול אוכל שנמצא בתפריט המצומצם שלהם ואז יש לנו יעד לטיול הבא תודה רבה על השיתוף ומחכה בקוצר רוח להמשך
-
קאריבו טנזניה - חזרנורחל, אלעד, ליאת - תודה רבה, עושה חשק להמשיך לכתוב...
ליאת - ממש לא הייתי מפיל את העניין על נושא האוכל. כשישנים במלונות באמת יש מעט שליטה באוכל שיוגש לכם. אם מתאים לכם קמפינג בסגנון שאנחנו עשינו, הטבח הוא "שלכם". אנחנו נתנו לו יד חופשית, אבל בהחלט אפשר לתאם איתו מראש מה כן הולך ומה לא, ולהתחשב בכל מיני אילוצים ושגעונות. מה נקרא אצלך "מאותגרים קולינרית"? נשמע לי מאוד אפשרי.
-
קאריבו טנזניה - חזרנוהמאתגרים קולינרית שלנו יסתדרו היטב עם פסטה, פיצה וכו' שיגרמו להם אושר רב. גם ביצים וגבינות בתפריט (צהובה, לבנה, קוטג). הבעיה היא עם בשר (שניצל בלבד וגם לא תמיד) פירות וירקות דיי מחוץ לתחום וזה הכיוון באופן כללי. לצערי הרב כשאנחנו בוחרים יעד לטיול אחד הקרטריונים שלנו הוא זמינות אוכל שתתאים גם להם (כי מי רוצה להתמודד עם ילד רעב בטיול...) לדוגמא, רצינו מאוד לנסוע לויאטנם והבנו ששם יהיה לנו מאוד קשה ונצטרך לחפש מסעדות רלוונטיות כל הזמן (ולא בטוח למצוא) והחלטנו להחליף את היעד לסין ששם מסעדות מערביות קצת יותר זמינות. מקווה שלאט לאט זה ישתפר...אז מה דעתך- רלוונטי?
-
קאריבו טנזניה - חזרנורלוונטי לגמרי, אפילו קל. הטבח שהיה לנו (דון) היה מסתדר בקלות רבה. ממה שראיתי בצלחות של השכנים, גם שאר הטבחים. עם פסטה, אורז, תפ"א, ביצים וכו' אין שום בעיה. פיצה במחבת גם היתה לנו פעם. אם תבקשו שיהיה רק חזה עוף אז זה מה שיהיה. שניצלים אולי לא יהיו כל יום - כי לא תמיד יש עוף טרי ואין ממש מקררים - אבל זה באמת לא קריטי. מקסימום הילדים יחיו יומיים-שלושה בלי בשר - לא יהרוג אותם. חביתות, טוסטים, פופקורן, צ'יפס מדי פעם. חלב עמיד בקרטונים. גבינות לא כל כך היו. פשטידות, מרקים - בוודאי. שורה תחתונה - אם מתאים לכם ללון באוהל, לדעתי עניין האוכל קל לפתרון. צריך רק להסביר מראש מה האילוצים כדי שהטבח יוכל לעשות קניות בהתאם.
-
קאריבו טנזניה - חזרנוהיי יובל,
וואוו, וואוו ועוד פעם וואוו!!
עוקבת כבר כמה ימים אחרי הטיול המדהים שלכם.
איזו משפחה קולית. אתם באמת משהו מיחד במינו.
הטיול שלכם מזכיר לי את כל הסרטים שראיתי והספרים שקראתי על אפריקה - "הנסיך בקטן" - עם עצי הבאובב, "בחזרה לאפריקה", "בבל", סדרת הטבע של דייויד אננבורו - "החיים עלי אדמות" (או משהו כזה...) והספר ההוא על החוקים שחיפשו את מקורות נהר הנילוס...
תמשיך בבקשה, ותשים הרבה תמונות. בהחלט דבר שונה ומיוחד כאן בפורום המלא הרים אירופאים ועיירות ציוריות ומסוגננות. אפרורו, חוזרת לספר על הטיול שלנו בדורדון
נתראה....נהדר.
שנה טובה!
שירלי
-
קאריבו טנזניה - חזרנוהיי שירלי, תודה תודה, שמח שנהנית. קפצתי לביקור גומלין בסיפור שלך וישר ברחתי חזרה לאפריקה... כמה ירוק אפשר? מזל שלא נסענו לשם, הייתי נתקע איפשהו בין הבולנז'רי לפטיסרי ופשוט נשאר.
מקווה להמשיך בקרוב. חייב לסיים כבר את הסיפור, אחרת אי אפשר להתחיל לחשוב על היעד הבא...
-
קאריבו טנזניה - חזרנושנה טובה לכל מי שהחזיק מעמד עד כאן... ממשיכים!
הטרק מתחיל בחצייה של הכפר/עיר לושוטו. מסתובבים בשוק, מצטיידים במים להמשך וסתם מתרשמים מהצבעוניות. -
קאריבו טנזניה - חזרנודרך ביה"ס המקומי, והחוצה להרים. הפעם אפשר לתת לתמונות לדבר בעד עצמן. הכל ירוק, הררי, פתוח, עצי מנגו, בננה וכיו"ב, כפרים קטנים. בריאות. לקראת הצהריים טיפוס קצר אבל תלול אל הר שמשקיף 360 מעלות על כל האזור. על הפסגה מגדל תצפית סטייל קק"ל - מקום מושלם לארוחת צהריים והפסקה. קור כלבים, אבל הנוף שווה הכל.
-
קאריבו טנזניה - חזרנומקווה שהתמונות מצליחות להעביר את השינוי הדרמטי בנוף, לעומת הימים הקודמים. גם עולם החי שונה - זיקיות! המון! גדולות, קטנות, כל מיני. ריימונד בעל עיני הנץ מצליח לגלות אותן ממרחקים, אנחנו קצת יותר מתקשים.
-
קאריבו טנזניה - חזרנוממשיכים לטייל בתוך היופי. מתישהו אחה"צ הקילומטרים קצת מתארכים. ריימונד רב התושיה מרים טלפון, וקצת אח"כ עוצר לידנו טנדר שמקפיץ את כולנו לצימר שבו נישן. כפר בשם Lukozi, והפתעה - צימר! ממש צימר, חדרים נחמדים, מקלחת חמה, ארוחת ערב טובה, אנשים מחייכים. מה רע? סיום רגוע ליום טרק.
-
קאריבו טנזניה - חזרנויום שני לטרק. שוב, עדיף לתת לתמונות לדבר. שוב ירוק, עמקים רחבים מעובדים, כפרים קטנים, המון ילדים. בכל כפר מקבלת אותנו משלחת של ילדים בצעקות "Mzungu, Mzungu".
הקטע המשעשע של היום - באחת ההפסקות, כשהיינו מוקפים בילדים, פתחנו מיכל של בועות סבון והתחלנו להפריח בועות. זו הפעם הראשונה שהם נתקלו בכישוף הזה, והתגובה היתה מרתקת. שילוב של פחד וסקרנות, חלק ברחו, חלק הסתכלו מהופנטים, חלק שיתפו פעולה. מאוחר יותר באותו יום עשינו נסיון נוסף עם קבוצת ילדים אחרת. משום מה הפעם אף אחד לא נבהל, והתחיל מרדף פרוע אחרי הבועות... לך תבין.התכנית להערב - להגיע לכפר Rangwi ולישון שם במנזר המקומי. מנזרים כבר ראינו לא מעט, בכל מיני מקומות, אבל מה זה מנזר בכפר קטן בהרי אוסמברה? לא ממש ידענו למה לצפות... -
קאריבו טנזניה - חזרנוכבר כשנכנסנו הרגשנו קצת כאילו עברנו לעולם אחר. מנזר "תקוע" באמצע שומקום, אפריקניות צעירות במדי נזירות עובדות בשדות ומסתובבות בין המבנים. כנסיה גדולה, ועוד כמה בניינים שנראים הרבה יותר שייכים לאירופה מאשר לאפריקה. מוזר.
בד"כ המבקרים לנים בבניין תלת-קומתי אפור ונזירי, עם הפרדה לקומת גברים וקומת נשים. אנחנו זכינו בבית קטן וחמוד משלנו שמשקיף מלמעלה על המנזר, אולי זכינו ביחס מועדף בגלל הילדים, או סתם מזל. שלושה חדרים שכולם שלנו, המתבגרת קיבלה חדר לעצמה! מים זורמים אין, חשמל סולרי בלבד, אבל איזו שלווה... הבטיחו לנו שעוד מעט נקבל דליי מים חמים בשביל המקלחת, וגם קיימו. למרות התנאים הפרימיטיביים לכאורה, זה היה אחד ממקומות הלינה שהכי נהנינו בהם.בזמן שארוחת הערב מתבשלת, בילינו שעה מרתקת עם אם המנזר. הצצה קטנה לעולם אחר לגמרי. סיפור היווסדו של המנזר כחלק מעבודת המיסיונרים במזרח אפריקה, מסלול ההכשרה והקידום המפרך של הנזירות, הפיקוח הצמוד מרומא. החיים לצד מיעוט מוסלמי, החיכוך עם קבוצות מוסלמיות קיצוניות שמתחילות להרים ראש לאחרונה. פשוט מרתק - קורס מזורז בהיסטוריה כמו שלא שומעים בשום אוניברסיטה. גם זאת טנזניה...לילה טוב. מחר יום אחרון לטרק.
