בולגריה בעליה ובעקול
-
בולגריה בעליה ובעקולהי ג'ני - גם אני עדיין איתך בהתמדה, גם אם לא מגיבה הרבה. בהתחלה די התבאסתי מהמקומות שהיית בהם, אני מודה שהרבה מהם גרמו לי לתהות למה לעזאזל התפתיתי להזמין כרטיס לבולגריה (זה לא באשמתך כמובן, את כותבת מקסים. אולי גילוי הלב שלך אשם..)
בחלק האחרון כבר נהיה לי הרבה יותר חשק.
נראה לי שיש לי עוד הרבה עבודת לימוד.
אלונה תני פרטים על החלק הנידח! (בתנאי שאין בו 19 ק"מ דרך לא דרך בלי אף בן אנוש בסביבה, שתעשה לי התקף לב כמו ברומניה...)
ג'ני מה אוכלים בבולגריה? מה אוכל ילד בררן? מה יש שם מבחינת בשר למשל?
-
בולגריה בעליה ובעקולג'ני,
גם אני איתך. מחכה לחלק של סופיה, ומתאהבת בחלקים מבולגריה.
אורנה
-
בולגריה בעליה ובעקולג׳ני,
גם גם אני עדיין כאן
שמח לראות שיש עוד מה לראות בבולגריה (הרי חייבים לחזור לפארק הלאומי פירין להשלמת המסלול 
)ענת,
הגדולה שלי (6.5) בררנית מאוד באוכל וברוב הטיולים אנחנו נאלצים למצוא את עצמנו מספר פעמים במקדונלדס. הפלא ופלא בבולגריה לא היינו אפילו פעם אחת
במקדונלדס.אין תפריטים מיוחדים לילדים, אבל תמיד היה במסעדות שניצל/חזה עוף על האש,צ׳יפס, פסטה וכו׳.
מה אוכלים בבולגריה? סלט צ׳ופסקה- ירקות טריים והמון גבינה בולגרית מגורדת מעל, לביבות תרד עם ציזיקי, קבב, שווארמה, בורקס... אנחנו נהנינו מאוד קולינרית
בשר - יש הכל מהכל (עוף, חזיר, כבש, בקר) אנחנו העדפנו ללכת בעיקר על העוף בצורותיו השונות...
לאוהבי המתוקים- בבולגריה תהיה אכזבה..
פרט לקינוח אחד שמוצאו תורכי, לא מצאנו קינוחים ״שווים״ נוספים...רובי
-
בולגריה בעליה ובעקולג'ני, מה זה "פסל בומבסטי של גיבור מקומי"? זה בטח וסיל לבסקי או באצ'ו קירו. איך לא זיהית?
נתנת, מצטרפת לרובי בעניין הילד הבעייתי והאוכל הבולגרי. אחת המדינות הבודדות שלא חטפתי התקף לב בכל ארוחה של הנסיך. קבבים, שניצלים, מרקים מעולים. בקיצור, מהבחינה הזאת את לא צריכה לחשוש. לשאלתך על המקומות הנידחים: אני לא רוצה לגזול מג'ני את האשכול, וכשיגיע הזמן עוד נדבר על הכול אבל בינתיים קחי מפה של בולגריה. תמצאי את פמפרובו של ג'ני. עם האצבע תרדי למטה לכיוון יוון. תמצאי את העיר SMOLYAN. שזה בירת הנידחות. ממנה עוד יותר למטה תנסי לאתר את הכפר ARDA שזה הנידחות במיטבה. אני לא אשלח אותך עוד 5 ק"מ ללא כביש למקום שהוא פסגת הנידחות כי אני מרחמת על הילדון. אבל אם תעצרי ב-ARDA תוכלי להתארח אצל איש מקסים בשם בוגדן במקום הזה: אצל בוגדן
רק קחי בחשבון שתצטרכי למסור ים של חיבוקים ונשיקות ממני. האיש יעשה הכול כדי שתזכי לחופשה מושלמת. באחריות.
רובי, אני מבקשת למחות על עניין הקינוחים. נכון, אצלנו בבולגריה לא אוכלים עוגות מיוחדות. אבל שני קינוחים יש בכל תפריט והם חובה: מלון עם דבש ואגוזי מלך (תנסו בבית ותתמכרו) וכמובן "קיסלו מליאקו" - יוגורט מחלב כבשים\עזים\ג'מוסים עם דבש או פירות יער. פסגת האושר.
ג'ני, כל האזור הזה של בנסקו, מלניק, מנזר רוז'ן וכו' נראה תפור עלי. רק סוגיית הנהיגה בבולגריה קצת מרתיעה אותי בינתיים. מקווה להתגבר על זה. תמשיכי בבקשה.
אלונה
-
בולגריה בעליה ובעקולענת, אורנה, רובי, מאוד נחמד לראות את התגובות שלכם. שלא ארגיש שאני כותבת כאן לעצמי...
ענת, גם בן ה 16 שלנו עדיין סופר בררן באוכל (בינתיים לא עזרו כל ה "זה יעבור לו עם הגיל"
), ואין לי אלא להצטרף למה שכבר נאמר- בכל מסעדה תמצאי שיפודי עוף, צ'יפס עם או בלי גבינה בוגלרית מגוררת מעל (כמובן שהזמנו בלי, נקנקיות, גלידה - והינה כבר הגענו כמעט לרשימה המלאה של כל המאכלים שהוא מוכן להכניס לפה!בנוסף אנחנו קנינו כמעט מדי יום מצרכים לפיקניק- לחם, גבינה ופירות וירקות סופר טעימים וזולים. נראה היה שהמכולות הקטנות שיש בכל כפר פתוחות כל השעות, ויצא לנו להצטייד גם ב 21.00-22.00 בלילה לקראת יום למחרת.
אלונה- ככה:
1. מודה באשמה. אצל הבנים כל הפסלים הללו זכו אצל הבנים לשם הקולקטיבי "פסלי גיברי האומה" (והרי בעידן הקולקטיב עסקינן!) ולא התעסקנו בזיהוי.
2. גם אני מוחה! פמפורובו "של ג'ני"?? ממש לא - יש לי טעם מעט יותר משובח
.אם יש פיסת נדל"ן הרשומה על שמי בחו"ל הרי זה הבית הכחול בקולמר, עליו אני בשום פנים לא מוותרת. אבל פמפורובו - מתחלקת בה חופשית..
3. ה"קיסלו מליאקו" אכן אלוהי אבל להפתעתי ואכזבתי לא מצאתי אותו בכל תפריט..
4. אני בכלל לא הייתי מעיזה לנהוג בבולגריה ומזל גדול שיש לי שותף שלא רק שלא נרתע מכבישים כאלה אלא אפילו נהנה מן האתגר (כל אחד והשריטה שלו). אבל את לבטח יותר אמיצה ממני ואם האהבה שלך לבולגריה, נראה לי שבסוף תתגברי .
5. את מוזמנת "לגזול" את האשכול מתי שרק תרצי- זה רק יכול להוסיף.
6. נענית בשמחה וממשיכה..
-
בולגריה בעליה ובעקוליום 8 -טיול בהרים, יופי אין סופי והשטן כוכב עליון...
כאמור, בנסקו משמשת נקודת היציאה לטיולים רגליים בפארק הלאומי Pirin.
התכנית המקורית היתה לנסוע ל Dobrinishte ומשם לקחת את הרכבל לבקתת Bezbog , נקודת התחלה למסלול לאגם Popovo שנחשב אחד היפים בבולגריה, אבל ארוך למדי. מבט על השמיים שעדיין אפרוריים וחוסר הרצון להיות תלוי ברכבל במקרה שהגשם יתחדש גורמים לנו לשנות את התכנית ולבחור במסלול הקצר יותר ל Banderitsa Lakes שהוא גם קרוב יותר לבנסקו עצמה ולא מצריך שימוש ברכבל. קרוב הוא כמובן מושג יחסי- הכביש מבנסקו לבקטת Vihren שם מתחיל המסלול הוא אמנם "רק" כ 16 ק"מ, אבל בלי אף קטע ישר או מישורי כך שמדובר על נסיעה איתית של למעלה מחצי שעה- לבטח כאשר נתקעים מאחורי נהג קטנוע מבוגר על מכונה שעוד יותר ענתיקה ממנו ופולטת גזים רעילים שגם חלון סגור ומזגן לא מצליחים לנטרל....
מבקתת ויחרן בעלת הגג הירוק המסלול הכחול-צהוב יוצא (בעלייה כמובן) לכיוון אגם Okoto. לאחר שעוברים גשר מעל נהר קטן, יש שלט לאגם עצמו שהוא די קטן. כשחוזרים לגשר צריך להתחבר לשביל האדום-ירוק שמוביל בהמשך לאגם השני Ribnoto הגדול יותר. אנחנו הסתפקנו בשני האגמים הראשונים מבין החמישה. החזרה היא באותה דרך.
הנופים בדרך אולי לא WOW אבל יפים ועושים טוב לנשמה - ירוקים ושופעים מים והשמיים שמשתנים כל העת ממעוננים לשמשיים מוסיפים עניין. גשם למזלנו, וחרף התחזית, לא יורד כלל, אבל היה די בוצי בדרך.
-
בולגריה בעליה ובעקולבסיום המסלול אנחנו יוצאים לנסיעה ארוכה לעבר מנזר Rila . הכניסה למנזר עצמו חינם אם כי יש תשלום קטן במגרש החניה, שם אנחנו רואים לראשונה גם כמה קראוונים- ממש ממש לא נראה לי רעיון מוצלח בכבישי בולגריה
נכנסים דרך השער והעין פשוט לא ידעת היכן "לנחות". כל כך הרבה יופי יש שם- החל מהתפאורה של ההרים הנישאים המקיפים את המנזר, וכלה בקשתות המצוירות והרב קומתיות, המזרקות, מגדל הפעמונים, הפרחים. לאט לאט מצליחים לרדת לפרטים – להתעמק בציורי הקיר הצבעוניים והגרפיים. קדושים ומלאכים, כמו בכל כניסיה יש כאן בשפע, אבל דומה כי הכוכב האמיתי וה"פוטוגני" ביותר הוא השטן המוצג בשלל צורות ומצבים (כאשר בסוף כמובן הוא תמיד מובס ע"י כוחות האור).
אין ספק שאם תבקרו רק במנזר אחד מכל המאות הפזורים בבולגריה- זה המקום. אני לא אוהבת את המושג "חובה" , אבל ביקור מומולץ, מומלץ בחום גם למי שלא מתחבר לז'אנר., בגלל היחודיות של המבנה, המיקום, העושר של הציורים ובכלל.
תסתכלו בתמונות (שלא הפסקתי לצלם) ותבינו.
-
בולגריה בעליה ובעקול -
בולגריה בעליה ובעקול -
בולגריה בעליה ובעקולואסיים את פרק רילה בתעלומה...
גם כאן וגם במנזר בצ'ובו שמנו לב לקרני האייל התלויים אחר כבוד בשער הכניסה למזנר. לא מצאתי ברשת באנגלית כל הסבר למה שנראה כסמל פגאני לחולוטין.
יש בקהל דוברי השפות הסלביות/ מומחים למנהגי הכנסינה האורטודוקסית
שיכולים לשפוך אור על התופעה? -
בולגריה בעליה ובעקולהי ג'ני
את לא לבד... גם אני מלווה אותך. ( מודה שלאחרונה באמת זה מרגיש כך למי שכותב בפורום. אנשים התעייפו ? השתעממו ? גם אני הרגשתי בסיפור הטיול האחרון שכתבתי שפחות מגיבים , או ששואלים שאלה ולא חוזרים לאותת שקיבלו התשובה. חבל... טוב , לא באתי לקטר )
תודה גדולה על התמונות היפות מרילה. מקווה במאי לבדוק אותו בעצמי.
ועכשיו בעניין השאלה ששאלת -
לקרני האייל באמת תפקיד בפולחן פגני / פולחן שטן. אני לא זוכרת מהו בדיוק אבל יש סדרה שלמה בטלוויזיה שעסקה בזה, אם כי מדובר באזור לואיזינה.
אם לא ראית את בלש אמיתי - אני ממליצה בחום ( ולו רק כדי לצפות במתיו מקונוהי המעלף במשחק משובח מאד)
שם מתחברים כל הרמזים האלה. כדאי !!!
-
בולגריה בעליה ובעקולבוקר אור ג'ני
ברור שהבית הכחול בקולמאר רשום על שמך בטאבו. אבל חשבתי שלא תתנגדי לעוד קצת נדל"ן.
ועכשיו לשאלה שבגללה אני ערה משש בבוקר. תאמיני שרק עכשיו מזגתי את הקפה הראשון? בגללך הכול.
אז ככה, כמו שאמרה איריס, אחת הסברות שזה אכן קשור לפולחן פגני (לא מצאתי אגב אזכור לעניין השטן). אבל הנה עוד כמה גרסאות נוספות שמצאתי:
הקרניים מסמלות את קרני השמש במיתולוגיה הסלאבית ואלת (אלות בעצם) הפריון והשפע היו להן קרניים.
הקרניים מזכירות את הפרסה שאותה (כידוע) צריך לתלות הפוך, עם הקרניים למעלה מעל לדלת כדי שהכול יהיה טוב בבית.
אבל כל זה לא ממש בולגרי. לגבי בולגרים עצמם מצאתי פירוש שאומר שהקרניים מזכירות את האות A - האות הראשונה בשפה הטראקית (פיניקית?). הכידון הטראקי נקרא ALONHON (זה שאיתו יצאו לצוד ולהילחם) והראש שלו היה עשוי מקרן האייל.
אלה היו 60 שניות של מידע די מיותר ושעתיים מרתקות מחיי.
כמה נחת עשית לי עם מנזר רילה!
איריס, בלשים אמיתיים אכן יצירת מופת, הידעת שעוד רגע יוצאת עונה שנייה?
זהו, זהו, קפה ולעבודה. שיהיה יום נפלא!
-
בולגריה בעליה ובעקולאת לא לבד בחושך
קצת לחץ היסטרי והתחייבויות...........
כשהיינו במנזר רילה ובסופיה בכלל,בסוף חודש מאי,היתה פריחת עצי ליפה מדהימה.
את הפריחה אוספים ליבוש ומכינים תה שנחשב לבריא מאוד. כול האזור של מנזר רילה היה פורח ונשות הכפרים באו לאסוף בשקים את הפרחים.
-
בולגריה בעליה ובעקולרובי וג'ני הרגעתם אותי עם האוכל בבולגריה. ראיתי שהוזכרה גם פיצה. היכן שיש שיפודי פרגיות, פיצה וגלידה - נסתדר. אם יש סטייקים אז הוא אפילו ירצה לחזור לאותה מדינה
מצד שני ג'ני, לא עובר עד גיל 16??? ייאוש!!
את הסיפורים עצמם אמשיך לקרוא מהבית, לא בעבודה.
-
בולגריה בעליה ובעקולערב טוב לכולם.
איריס, נחמד מאוד שאת עדיין מלווה אותי. נשמע שכדאי לך במיוחד להגיע לרילה במאי ולראות את הפריחה היפה שאמה הזכירה.
בקשר לכמות התגובות - אולי בעצם מדובר בצרות של עשירים? יש כל כך הרבה סיפורי טיול בזמן האחרון, שלחקם טרם הגעתי, שבאמת דורש זמן והשקעה לעקוב ולהגיב ברצף. אני מודה שלי קשה גם לכתוב בעצמי וגם להגיב לאחרים בו זמנית.
אלונה, רק משש בבוקר??
פולניה אמיתית היתה מוסיפה לי עוד שעה לחשבון לפחות ....בכל מקרה, תודה על המחקר המעמיק בשעות לא סבירות בעליל (ועוד נטול הקפאין) ועל ההסבר( או בעצמם הסברים) המלומד. מאוד מעניין לראות איך האלמנטים האלה מצאו את דרכם לתוך הנצרות .
ברור שאם שתיכן ממליצות שאני חייבת לראות את בלשים אמיתיים.
אמה,איזה יופי. אני רואה שכמעט כל התמונות של העץ בלינק הן ממדינות מזרח אירופה. מדובר בעץ שנמצא רק באזורים אלה?
ענת, אכן ייאוש ואם בבית מסתדרים, בטיולים זה נורא מגביל - אבל מה, נשאיר אותו בבית? מצד שני הבררנות הזו לרוב מוזיל את החשבון במסעדה בסופו של יום- מנות העוף/צ'יפס/פסטה הן בדרך כלל לא מן היקרות בתפריט..
טוב, עזבתי אותכם ברילה, ויש עוד דרך לפנינו.
-
בולגריה בעליה ובעקולמרילה אנחנו ממשיכים למקום הלינה שלנו בעיריה Sapareva Banya.
עוד בשלב הזמנת הלינות היתה לי התלבטות לגבי המיקום הנכון של הלינה בקטע הזה של המסלול, שאמורה לשרת אותנו כבסיס יציאה לטרק שבעת אגמי רילה. מצד אחד עירית הסקי השלישי בורובץ עם שפע המלונות שלה במחירים סבירים בקיץ, אבל במרחק נסיעה של שעה-שעה וחצי בכל כיוון , ומצד שני העיריה ספרבה בניה שקרובה לתחילת המסלול, אבל מבחר המלונות שבה דל ולא מזנין. בסוף הבחירה נפלה על ספרבה ועל מלון Sunny Village Complex אבל לא הייתי לגמרי שלמה איתה, וכפי שיתברר בצדק...
אבל קודם צריך למצוא את המלון. כמו בקלופר וארבנסי מקודם גם כאן סיגיק נכשל ולא מצליח למצוא לנו בתוך הישוב את הכתבות של המלון: רחוב וסיל לבסקי. עכשיו תבינו , וסיל לבסקי , גיבור המרד הבולגרי כנג בשלטון העותמני, הוא בערך על משקל הרצל/ז'בוטינסקי /בן גוריון יחדיו- אם ישוב כלשהו מספיק גדול בכלל כדי שיהיו בו שמות רחוב- יהיה בו רחוב וסיל לבסקי, כך שמדובר בכשלון די צורב. מזל שהאישור של בוקינג שהדפסתי הוא גם באנגלית וגם בבולגרית. מראים אותו למקומי נחמד, ולאחר שהוא מתבונן בו הוא מצביע על הכיוון ועושה תנועת ידיים שפירושה הברור הוא" חפשו בניין גדול" – תקשורת מאוד אפקטיבית בלי שפה משותפת.
וככה אנחנו מגיעים למלון סאני וילג' שהקשר בין התיואר שלו באתר בוקינג לבין המציאות קלוש ביותר. סידור המיטות בדירה המשפחתית לא תואם למה שרשום באתר (ופחות מתאים לנו), קירותיה דקים כנייר והמזדרון מבחוץ מריח מסיגריות. המלון בפירוש פונה לקהל נופשים מקומי שמבלה את רוב זמנו סביב הבריכות בחוץ (המאוד נחמדות יש לומר) והדלות של הדירות כנראה לא מפריעה להם. אנחנו –ואם לדייק בעיקר אני , שיצא לי לבלות לא מעט זמן במלון, כפי שעוד יסופר- התאכזבנו. המחיר גם לא זול, ויש לי חשד כי הוא דו שכבתי, כלומר זרים משלמים יותר... בכל מקרה, קבלו דיס- המלצה מוחלט על המלון.
בערב אנחנו יוצאים לטייל בעיירה.....ובמנהרת הזמן. לדברי בן הזוג העירה לגמרי מזכירה באווירה ובחזות הפיזית שלה את הארץ בסוף שנות ה60 ותחילת ה 70 של המאה הקודמת: בית העיריה והרחבה מסביב שדומה לחדר אוכל של קיבוץ של פעם, החנויות המיושנות, הבתים הקטנים. גם עדר העזים שפתאום חוצה את הכביש הראשי בעין מפריע תורם לרושם של עיוות זמן רגעי.
סימן ההיכר של העירה הוא הגייזר המתפרץ כל כמה דקות בסילון של מים חמים מאוד ( כ 103 ° ). סביב הגייזר יש פארק קטן נחמד, מתקני שעשועים לילדים ומסעדה - מקום נעים לטיול לעת שקיעה.
בלילה בחזרה במלון אנחנו דנים בתכניות למחר- הטרק לשבעת האגמים. שוב תוך כדי דיון אנו זוכים לפרק מרוכז של גשם ורעמים, אבל לאור הנסיון של היום אנו אופטימים- אין סיבה שהתכניות ישתבשו...
-
בולגריה בעליה ובעקולג'ני הסטייקים הן המנות הכי יקרות בתפריט! אני לא הבנתי למה כולם אומרים שבפולין האוכל זול, לי הוא לא יצא זול
-
בולגריה בעליה ובעקולהיי ג׳ני,
גם אני כאן. יום יום נכנסת לקרוא את חוויותכם.
גם אני רציתי לנסוע לבולגריה בקיץ הקרוב, אך רוב הנוסעים קיבלו החלטה אחרת. בכל זאת אקח אותם לבולגריה, גם אם זה ייקח קצת זמן.
ממשיכה לעקוב. מעניין איך היה לכם טרק בשבעת האגמים.
-
בולגריה בעליה ובעקולענת, אצלנו יש חלוקה ברורה- סטייקים לא נמצאים ברשימת חמשת המאכלים והם בתחום של אחיו אנין הטעם שתמיד יתביית ישיר על המנה הטובה והיקרה בכל תפריט.
מרינה, אז לאן כן הקיץ? הינה, בדיוק מגיעים לפרק שבעת האגמים , לטובת הטיול העתידי שבטח יתממש מתישהו.
-
בולגריה בעליה ובעקוליום 9 - עלילות הבנים בשבעת האגמים
אז זהו, שכן.
השעה שלוש לפנות בוקר ואני מתעוררת עם האם אמא של קלקולי הקיבה. לא אלאה אותכם בפרטים אבל במשך שעה פשוט רציתי למות. גם בבוקר המצב לא הרבה יותר טוב- נסיון לצאת מו הדירה נגמר בריצה מהירה חזרה, ישיר ל"חדר הנוחיות" שהפך לביתי השני, אף שלא ממש נוח לי שמה...
ברור שבמצב הצבירה שלי אני לא מסוגלת להתמודד אפילו עם רבע שלולית, לא כל שכן שבעה אגמים, אבל אין סיבה שהבנים יפסידו גם, והם משוגרים לדרך עם דף הוראות מפורטות.
להלן הדיווח שלהם:
גם הנסיעה בכביש המפותל מספרבה בניה דרך Panichishte ל Pionerska שם חונים, הנראה כשרבוט קטן על המפה, היא עניין של חצי שעה או יתר.
אם מוצאים מקום עדיף לחנות לפני המחסום, שכן גם החניון שלאחר המחסום צפוף למדי ועולה 5 לבה.
בסוף שבוע של אוגוסט יש עומס מבקרים ותור ארוך ארוך לרכבל העולה לתחילת המסלול. למראה התור הם החליטו לוותר על הרכבל (שמתם לב שזו כבר הפעם השלישית שיוצא לנו לא לעלות ברכבל בטיול הזה, מסיבות שונות?) ולעלות עם הג'יפ, שעלותו בדיוק כמו הרכבל - 15 לבה הלוך ושוב.
לדבריהם מדובר בג'יפ ממש ישן וחבוט ובדרך שנראית בלתי עבירה בעליל גם לכלי הזה (רק לשם ההמחשה, העליה בג'יפים באיגיוס טורטס בפירנאים היא שיוט ברכב פאר לעומת החוויה כאן!
). עם זאת, הדרך, העוברת ביער משובץ פריחה יפה ופטריות שונות ומשונות, ממש יפה
. חשוב לציין שהג'יפ מוריד את הנסועים בנקודה הנמוכה מן התחנה העליונה של הרכבל, כך שמתווספת עליה רגלית חדה של כ 15 דקות לעומת הנסיעה ברכבל.מהתחנה העליונה של הרכבל מתחילה העליה לאגמים. השביל צפוף מאוד- סבתות, בני עשרה העסוקים בצילום סלפים כל כמה דקות, משפחות עם ילדים קטנים, בעלי כלבים- כולם כאן, עד שכמעט אין מקום לזוז, דבר שללא ספק פוגם בחוויה.
העליה מתוארת בפיהם כארוכה וקשה (ואני שוב מדווחת שאין סיכוי שהייתי צולחת אותה- כנראה די בצדק !) אז כאן המקום להוריד את הכובע לכבוד כל אלה שהשלימו את המסלול המלא של כל שבעת האגמים, וביחוד בפני משפחת רובי והבנות המדהימות וגם נילי, שכנראה מאוד הצטנעה באשר לכושר הגופני שלה ושל בן זוגה
בני משפחתי בכל מקרה מוותרים ללא היסוס על העליה הנוספת לאגמים 6 ו 7 ומסתפקים בחמשת הראשונים. אני חייבת לציין כי אף שנהנו מן הטיול הרגלי, בניגוד לרוב המדווחים כאן הם לא יצאו מגדרם מהנוף הנשקף מהמסלול - לטעמם העובדה כי המסלול מעל קו העצים משווה לו מראה מעט קודר.
