וינה יפייפיה ושקטה
-
וינה יפייפיה ושקטהתודה חברים. ברור שהילדים שלנו לא יהיו לעולם כילדים האוסטרים, לטוב ולרע, אבל קצת יותר חינוך לאהבת האמנות לא יזיק, לדעתי.
ונעבור לאופרה.
מסיבות שונות לא רכשנו כרטיסים מבעוד מועד, למרות שרצינו לראות אחת. כשבוע לפני הנסיעה, בדקנו מחירי כרטיסים וראינו שיש מקומות די קרובים לבמה במחיר 40 ו-50 יורו. כמעט כמעט קנינו. האינסטינקט אמר לנו שלא לעשות זאת. יש די הרבה טיפים כאן על כרטיסי עמידה ב-3 יורו - אבל אין מצב שאעמוד 3 שעות בצפייה באופרה, זו לא הנאה בעיניי.
אז מה שנותר, זה לקחת סיור באופרה.
מדובר באופרה הראשית - staatsoper כן יש נדמה לי עוד 2 בוינה, ידועה כאחת האופרות הטובות בעולם, למרות שאומרים שהבניין שלה לא אחד המרשימים ביותר.
הרגשנו שנינו שאת הסיור הזה לפחות אנחנו חייבים לעצמנו.
ואכן הוא היה חשוב מכמה בחינות!
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהמגיעים לבניין האופרה בצד הפונה לאלברטינה. על אחת הכניסות יש שלט "כניסת סיורים". הגענו כחצי שעה לפני שעת הסיור (3 אחה"צ באותו יום) וכבר היתה כמות נכבדה של אנשים. עד לשעת הסיור היו כבר כמה מאות.
היתה חלוקה לכמה שפות, מן הסתם היו הכי הרבה דוברי אנגלית, וגם הקבוצה הזו התחלקה ל-3. אנחנו קיבלנו מדריך חמוד, עם מבטא סקוטי משגע.
הוא סיפר לנו כמה דברים מעניינים. למשל, לא ידעתי שהאופרה בתחילת דרכה היתה ארוע חברתי, של מפגש, פטפוט, אוכל ושתייה, וההופעה על הבמה התרחשה רק כ"תפאורה" או כליווי להתרחשות באולם. זו הסיבה גם שהמוזיקה יותר חשובה מהמילים, כי לא הקשיבו להן, וזו הסיבה לאורכן של האופרות.
כשמאהלר התמנה למנהל האופרה, הוא שינה את הנוהל הזה, דרש את הכבוד הראוי, אסר על ארוחות, כניסה ויציאה מהאולם, דיבור בזמן ההופעה - בקיצור האופרה הפכה לארוע צפייה כמו שאנחנו מכירים היום, למורת רוחו של הקיסר פרנץ יוזף, שכלל לא אהב אופרה.
הסיפור הזה סופר בעיקר כדי להסביר את הדבר הבא: כשנבנה בניין האופרה במאה ה-19, הקדישו תשומת לב מרובה לאקוסטיקה באולם, ולכן, בכל המושבים אפשר לשמוע במידה כמעט שווה, לעומת זאת, מחלק נכבד מהמושבים בצידי האולם לא ניתן לראות את כל הבמה, ומחלק המושבים לא רואים את הבמה כלל! מה שמסביר את המחיר הזול שלהם, ואיזה מזל שאינסטינקט שלנו אמר לנו לא לקנות אותם!
התמזל מזלנו, ואחת הקבוצות בסיור, היתה מקהלה יפנית, שנעמדה במרכז האולם ושרה שיר, וכך יכולנו ליהנות מהאקוסטיקה הנפלאה של האולם.
אני חייבת לומר, שלדעתי אולם האופרה הישראלית הרבה יותר נוח ומרשים. לעומת זאת, הכניסה - הפואייה, וחדרי ההסבה הם פאר והדר וינאיים.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהמדהים
הכיתוב והתמונות.
כשאימפריה האוסטרו הונגרית נתנה רשות לבנות בבודפשט בית אופרה.
התנאי היה, שהוא יהיה יותר קטן מבית האופרה של וינה.
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה, שאפו, כבודה ואוללה!
וינה משתקפת בעדשה שלך באופן מחמיא ויוצא מגדר הרגיל.
כמה כיף שאת משתפת במידע נהדר ותמונות נפלאות!
מה יש עוד לומר?
תודה!
-
וינה יפייפיה ושקטהתודה רבה מיקי וחבל.
שכחתי להשלים פרט קטן ושולי בעניין האופרה:
אחת לשנה, כל שנה, נערך נשף וינה - בפברואר.
לצורך העניין מפרקים את כל כסאות האולם, ומשווים את גובה הבמה לגובה רצפת האולם וכך נוצר אולם ריקודים אחד ארוך.
אם כרטיס רגיל לאופרה עולה בין 150 ל-200 יורו (המחיר הגבוה), הרי שכרטיסים לנשף נמכרים אחרת:
אפשר לקנות רק תא שלם. בתא יש בין 8 ל-10 מקומות. מחירו של תא כזה נוגע ב-20,000 יורו, עליו צריך להוסיף מחיר כרטיס כניסה, מחיר תלבושת שהיא לפי קוד הלבוש הספציפי, ואז נמשך הנשף כ-24 שעות.
חשבתי שבמאמץ משותף אנחנו יכולים לארגן לנו כך מפגש שנתי, לא?
כמובן, שאין לי תמונות משלי, אז הנה לינק לגוגל.
סופ"ש נעים וחלומות עוד יותר.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה, הנשף של האופרה יערך השנה ב-12 לפברואר בשעה 9 בערב. למה הפחדת אותנו עם המחירים. כבר ב-250€ עלובים יש כרטיס כניסה. אם אמצא את הטוקסידו שלי שאיפסנתי בבוידם, גם אני אקפוץ לשם. אגב, נשף לא פחות מפואר, נערך כל שנה ב-26 ביולי ב-Balatonfured בהונגריה כבר 190 שנה. הנשף נקרא Anna ball. מי שמזדמן בתקופה זאת להונגריה, מומלץ מאוד.
-
וינה יפייפיה ושקטהאני רק מצטטת את הבחור החביב עם המבטא הסקוטי המשגע...
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהבוקר טוב רבקה
כבר כמה ימים קוראת לאט, כל פעם חתיכה. מחכה להתרגשות ... לניצוץ והוא לא בא.
אז וינה מעניינת ויפה ואת כתמיד כותבת טוב ומצלמת נפלא.. אבל אני מרגישה שלא ממש התרגשתם והתלהבתם הפעם , שמשהו חסר ותקני אותי אם אני טועה.
מקווה שבכל זאת היתה חופשה נעימה עם קצת מנוחה ומרגוע לנשמה
לא כל טיול חייב להיות וואו
לחיי אלה שבדרך
איריס
-
וינה יפייפיה ושקטההי איריס,
מהתחלה אמרתי שלא היה וואו.
מרגש - מאוד. זה היה עבורנו טיול נוסטלגי ברמה האישית.
נהננו - מאוד!
אבל לא היינו מגדירים את הטיול הזה כוואו.
היו לנו הרבה טיולים אחרים שרמת הריגוש מהמקומות אליהם הגענו היתה גדולה יותר, אין ספק.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהטוב איריס, יש לך חלק בזה, הייתי חייבת לכתוב ממה כן נהניתי עד כדי התרגשות.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה,קראתי בהמשכים,התחלתי רגע לפני העליה לטיסה.המשכתי עכשיו.ועברתי ל "בית אחד וגעגוע" הכתוב כול כך יפה.וינה בהחלט שונה.
אמה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה,
אני קוראת אותך בעניין ומזדהה עם הרבה ממה שאת כותבת.
וינה היא ללא ספק בירה אירופאית קלאסית- אולי הכי קלאסית: מבנים מרשימים ושדרות רחבים, בית אופרה מהודר, ארמונות, מוזיאונים מעולים, כניסיות בראק, קונסרטים משובחים, מדרחוב אלגנטי, בתי קפה עם השנדלירים, המראות, המלצרים המבוגרים והעיתונים, שניצל ושטרודל ובתקופה זו שגם אנו היינו בא לפני שנה שווקים צבעוניים. ואם כל זה, וינה היתה לי אפורה ומנוכרת, מענינת ועשירה תרבותית בהחלט אך לא מרגשת, לא נוגעת.
גם לי ה Monument Against War and Fascism שליד האלברטינה עם הכיתוב הכה ניטרלי והמנותק מההקשר הרחב היותר, שאינו מזכיר במילה את קורותיה של אוסטריה לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה גרם לתחושה קשה. דוגמה מטרידה ל ל victim myth שהיה לחלק אינטגרלי מהזהות הפוליטית האוסטרית משך שנים ארוכות לאחר תום המלחמה.
כמוך אני הופתעתי וקצת התאכזבתי מהחזות הפשוטה של העולם המרכזי בבית האופרה. המדריכה שלנו (היבשה למדי) הסבירה שחלק זה של הבניין ספג פגיעה ישירה בהפצצה במהלך המלחמה ושופץ לאחר מכן, ואילו חלקים אחרים כגון חדר ההסבה לא נפגעו ולכן הם הרבה יותר מפוארים.
-
וינה יפייפיה ושקטההי רבקל'ה ברוכה הבאה!
גם אני פה בוינה השקטה
בהחלט יש להם מה ללמוד מהפאבים של השכנים. אני מבינה שהאוכל שבחרת משובח. איזה שניצלים ענקיים יוצא להם.
ילדים ושקט אצלנו זה סטארטפ.
ממתינה להמשך...
-
וינה יפייפיה ושקטהקראתי את הסיפור בבלוג ואהבתי מאד. מאד מאד מרגש ונוגע.
איך לא התחלת מזה ? נותן לדיווח וינה שלך ממד כל כך אנושי , מיוחד ואחר.
תודה
איריס
-
וינה יפייפיה ושקטהאמה, ג'ני, גלי ואיריס - תודה על התוספות!
אמה - איפה את מבלה.??
גלי אני עוד צריכה למיין את תמונות האוכל כדי להעלות אותן.
וקצת על אמנות רחוב בוינה:
גם זו מאוד קלאסית. את רוב המרב הציבורי תופסים פסלים מאוד בומבסטיים שמפארים את הממלכה האוסטרו-הונגרית לתקופותיה. חיפשתי קצת גרפיטי לנשמה, והיא כמעט ולא קיימת. כלומר, יש את המקומות המקושקשים האלה הלא נעימים (שבודאי נמחקים בין לילה) אבל לא האמנות דוגמת שורדיץ' של לונדון. כנראה שאין אווירה מתאימה לכך... כנראה שהצעירים שבעניין מחפשים ערים אירופאיות אחרות.
לא נותר אלא להתעמק בפסלים השונים ולראות שוינה, בניגוד ללונדון או פריז, מפארת את אומניה - השחקנים, המוזיקאים,הציירים והמדענים השונים ולא את הגנרלים.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה ערב טוב וברוכה השבה!!!
נהנית מאד לקרוא על הטיול בוינה כי זה מזכיר לי את הטיול הראשון שלי לחו"ל שהתחיל מעיר זו. בת 23 הולכת לכבוש את העולם עם חברה לספסל הלימודים.
היינו עניות מרודות אז לא חשבנו על שופינג, גם לא על מסעדות. אכלנו לחמניה אחת וקוטג' לכל היום כדי לא לבזבז כסף על זוטות. צעדנו ברגל את כל רחוב מריה הילפ שטראסה אם אני עוד זוכרת את השם הנכון. הגענו לפריס אחרי 5 ימי וינה +4 ימי טיול באוסטריה כמה ק"ג פחות.
- אין לי שורשים בוינה אבל נכבשתי בסיפור של חמך יפה התואר.
- גם בסין ראיתי ילדים מגיעים למוזיאון היהודי בשנחאי ומתנהלים בשקט מופתי.
- בארץ דווקא יצא לי לראות במוזיאון ת"א הרבה פעמים תלמידי בי"ס באיזו תדירות מבקרים - אין לי מושג אבל בעיית החינוך כאובה.
הנקודה היהודית שסיפרת עליה לא היתה ידועה לי שמחתי שהרחבת עליה את וכל מי שהוסיף כאן.
רחל לבון
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה, זהו? חשבתי שיש המשך. מה עם הצסיון? איך התרשמת מהמבנה? מאוד מעניינת אותי התקופה האדריכלית הזאת מפני שהניסיון להיחלץ מהסגנון השמרני, המפואר, המגונדר והפומפוזי של העבר מאוד קשה ולא פשוט.
האם שמתם לב לבית לוס? נדמה לי שהוא איפשהו ממול למתחם הופבורג. עלתה בדעתי מחשבה שדווקא על רקע השמרנות האוסטרו-הונגרית ואח"כ זו של אוסטריה המכווצת שנותרה ממלחמת העולם הראשונה (שבוודאי ניסתה להתגונן ולהגן על ערכיה), התפתחו בווינה יציאות הזויות (ואמנם רעננות, אבל עדיין יש בהן מן הניתוק) כמו אלה של הונדרטוואסר. ואת יודעת מה? גם קלימט הוא קצת יציאה. אבל אני חושבת שלא ראיתי יצירות מקוריות שלו ואולי ארגיש אחרת אחרי שאראה. איך התרשמת מהתערוכות בבלוודרה (למרות הקושי שבתצוגה)?
-
וינה יפייפיה ושקטההיום יום הולדת של וסילי קנדינסקי ולפני 3 ימים היה 70 שנה למותו., אחד הציירים הגדולים של המאה ה-20.
2 תמונות שלו בתערוכה באלברטינה:
:
-
וינה יפייפיה ושקטהפעם היתה לי "תקופת קנדינסקי". ממש השתגעתי עליו. גם היום אני חושבת שביחד עם השלישייה הקטלונית ואמני צרפת - גם הרוסים נתנו פייט יפה להתפתחות האמנות המודרנית.
רבקה'לה,
את יודעת שכתבתי לך במקום אחר, ואני מוסיפה גם פה - כמה המסע האישי שלכם היה מרגש וחשוב הרבה יותר מכל הדברים שכתבתי כאן. אבל אני אגואיסטית וסקרנית
-
וינה יפייפיה ושקטההי חברים יקרים,
רחל - תודה על כל מה שאמרת. אם גם את לא היית כל כך הרבה שנים בוינה, את עשויה להתלהב ממנה. עם מחירי אוסטריין, שווה אולי לקפוץ לסופ"ש ארוך.
LBD - תודה על קנדינסקי. אני מבינה שמיטב יצירותיו נמצאות ברוסיה. אהבתי מאוד גם את תמונותיו של פרנץ מרק באותה תערוכה.
זיוה - אני מבטיחה להמשיך. את רק יודעת שהנחיתה היתה הפעם קשה. טוב מאוד שאת אגואיסטית!
רק בינתיים אספר לך שלמרות שתכננו את מוזיאון הסצסיון ליום אחר, קרה שטיילנו ככה ביום די גשום, עם גשם טורדני, ומרחוק ראיתי כדור זהב כזה מעניין ולא זכרתי למה אני מכירה אותו עד שהתקרבנו ממש לבניין... קורה. אז כבר נכנסנו וראינו הכל.
אני תיכף אקח את המחברת וארשום דברים.
רבקה
