יום השואה שלי
-
יום השואה
יום השואה בשבילי היה,סתם עוד יום של חולין.
הרגשתי צורך לנסוע, אולי אוכל להבין.
הייתי שם למרות החששות,
ראיתי דברים שגרמו לי לפרוץ בדמעות.
חשבתי אני אצא מזה,ואתגבר.
אך אין לי שליטה,פתאום היום הכול עולה וחוזר.
הסיפורים ,המראות, הריחות.
השקט אשר בו כביכול שמעתי צעקות.
אז איך חיים עם זה בכל יום הניצולים?
שכל הזמן שואלים,ושואלים, למה???מדוע???
ואיפה היית אלוהים???
מי שגדל בצל השואה,
חי חיים של מוות,יאוש ותקווה.
ומי שלא נסע לפולין, לא יוכל להבין,
עד כמה חשוב את היום הזה לזכור,לא לשכוח,ולהפנים.סקר סביונית
-
יום השואה שליאכן זהו יום קשה, אני זוכר שבתקופת נעוריי ביקרנו כקבוצת נוער במינכן ושם לקחו אותנו לסיור במרתפי הבירה בעיר כדי לראות היכן ימח שמו החל במסע השטנה כלפי העם היהודי, לא היה קשה להבין איך אנשים סטו מיד מדרכם והחלו להפנות עורף ליהודים, משם לקחו אותנו לביקור במחנה דכאו, מה שנקרא מחנה השמדה ״בקטנה״, כנער היו לי רשמים קשים מהביקור שם וזה גם מה שגרם לי כל השנים להיות אנטי כל אפשרות של ביקור באושוויץ .
כמה שנים אחר כך ,לאחר השרות הצבאי ,נסעתי לטיול הגדול בדרום אמריקה ובעת ביקורי בלה פאז בירת בוליביה עברתי חוויה לא נעימה במיוחד, זה היה ערב אחד כשחזרתי אל האכסניה לישון ,הייתי לבדי ממש לפני הכניסה לאכסניה ישב מישהו תמהוני ומילמל לי כמה מילים ואז הוא קם לעברי וצעק עלי בקול חזק בספרדית ״אוסטה חודייה״ (אתה יהודי) ואחר כך עבר לאנגלית וצעק fucking jew. פחדתי שיחסום לי את הכניסה לאכסניה וצעקתי עליו בחזרה שישתוק אחרי כמה שניות התעשתתי על עצמי ונבלעתי לחדרי באכסניה. בחדר שלי לקח לי זמן להירגע, הבנתי את אשר עבר עלי והצלחתי להרגיש בקטנה את מה שעברו היהודים בגרמניה החל מ 1933. בבוקר למחרת האיש נעלם כאילו בלעה אותו האדמה וכל נסיונותי להבין מי הוא עלו בתוהו.
האם גם אתם חויתם אנטישמיות בחו״ל?
-
יום השואה שליחוויה מצמררת כזו לא חוויתי,אבל ב 1994 ירדנו אני ובעלי ממעבורת במיקונוס והיו שם מקומיים שמשכירים דירות עם קטלוג תמונות של הדירות.לבעלת הדירה שבחרנו היה כלב,כששאלנו לשמו אמרה סאדאם חוסיין,לרגע היינו בשוק אמרנו תודה יפה
והלכנו לחפש דירה אחרת.
מאז נסעתי הרבה לחו״ל ולא חוויתי גילויי אנטישמיות,מקווה גם לא לחוות.
