מזרחה מכאן , טאג'יקיסטאן ...
-
לפני כשבועיים שבתי מטרק מרתק בטאג'יסטאן . רבות התלבטתי האם לפתוח שרשור בנושא , שהרי טיילתי לבד (משפחתי נשארה בבית ) והפורום הוא פורום משפחות , והיעד לחוק מלהיות יעד משפחות קלסי .
אבל מכיוון שהטיול היה מרתק בנוף האנושי שלו כמו כנוף הטבע שלו : פסגות מושלגות , אגמי טורקיז, נהרות שוצפים החוצים את המדבר .
ומכיוון שנשארתי עם הרבה טעם של עוד (ואני אכן זוממת לחזור לשם בשנית , עם משפחתי )
ומכיוון שחברת פורום יקרה מחכה לפרטים איך אפשר לטייל שם לא רק ברגל
החלטתי לשתף קצת מהרשמים .
מצטרפים ?
מקבץ קטן של תמונות לספתח
-
מזרחה מכאן , טאג'יקיסטאן ...בוודאי שמצטרפים! עוד לא הייתי אבל מרכז אסיה מרתקת
-
מזרחה מכאן , טאג'יקיסטאן ...טג'יקיסטאן מעולם לא היתה במגירת החלומות שלי , ומלבד שמה , והעובדה שהיא אחת מחמשת ה"סטאנים " שנוצרו לאחת התפרקות ברית המועצות - לא ידעתי דבר . הגעתי לשם ממש במקרה : הטרק הסתדר לי יפה בשבועיים חופש שיכולתי לקחת כשקטנים ספונים בקייטנות , והנערה כבר לא בלחץ של בגרויות . הצצתי ונפגעתי ..
את הטיול עשיתי עם חברת "רדיוס " , המתמחה בטרקים וטיולים אתגריים .זהו הפעם הראשונה שהחברה מוציאה את הטיול הספציפי : טרק בהרי הפאן . שירותים הלוגיסטיים נתנו על ידי חברה מקומית והיו מצויינים : מדריך מקומי , מתורגמן , העברת ציוד על גבי חמורים , מרבית הלילות ישנו באוהלים , לילה אחד באכסניה , ושני לילות בבית של משפחה (home-stay ). את הקבוצה שמנתה 10 אנשים , בגילאי18 -62 ליווה מדריך ישראלי , גיאוגרף במקצועו שהעשיר את החויה בידיעותיו הרבות על הארץ , הטבע , ההיסטוריה , הגיאולוגיה והתרבות .
במהלך שמונת הימים של הטרק , עברנו למעלה מ100 ק"מ , עלינו עליות מטורפות (עד 1200 מטר ) ירדנו ירידות מטורפות אף יותר . הטרק היה קשה , קשה הרבה יותר ממה שציפיתי , קשה יותר מהטיפוס לקילימנג'רו .
אני יכולה לאמר בכנות שאם הייתי מודעת לרמת הקושי של הטרק לפני היציאה לא הייתי יוצאת , אבל כפי שנאמר " מה שלא הורג, מחשל " . אני שמחה שיצאתי לטרק וגיליתי פינה חדשה ולא נודעת בשבילי בעולם .חברת הטיולים המקומית שארגנה למופת את הלוגיסטיקה היא chimtargha travel סינו, בעל החברה , מדבר היטב רוסית וצרפתית .
השורה התחתונה : אשמח לטייל שוב עם חברת רדיוס, ויותר מאשמח לשוב שוב לטאגיקיסטאן .
כמה טיפים לשוקלים להצטרף לטרק מאורגן , כדי להיות מוכנים למה שצפוי
כמה שאלות שכדאי לשאול לפני שנרשמים לטרק :
1. פירוט יומיומי של המסלול : כמה מטרים עולים ? כמה יורדים ? באיזה גובה מתנהל הטרק?
2. כמה שעות הליכה בכל יום ? האם הזמן המצוטט כולל הפסקות ?
3. האם המסלול מסומן ומתוייר ?
4. האם הטיול במתכונתו יוצא בפעם הראשונה , או שכבר החברה או המדריך טיילו במסלול בעבר ?
5. האם יש "דרכי מילוט " במהלך הטרק ? האם יש ימים שיוצאים וחוזרים לאותה נקודה ?
6. מי אחראי על הכנת הארוחות ? מי אחראי על הקמת האוהלים ?בעד ונגד לטייל עם חברה ישראלית , לעומת ליצור קשר עם ספק שירותים מקומי :
כל חברת טיולים ישראלית נעזרת לצורך הלוגיסטיקה בספק מקומי . העובדה שיש אנשי צוות שיראלים שיש לשלם את משכורתם בהחלט מיקרת את הטיול ב20-30 אחוז. אפשר בהחלט לפנות לספק מקומי אבל יש לקחת בחשבון את הדברים הבאים :
א. על חברה ישראלית קל למצוא חוות דעת , הספק המקומי - אם אין המלצה ספציפית יכול להיות "חתול בשק"
ב. קהל המטילים איתך - לא קשה למצוא שפה משותפת עם מטילים ישראלים . מי שיוצא לטרק הוא בודאי בראש שלך .
ג. חברה ישראלית תתאים את האוכל לחיך הישראלי .
ד. הטיולים האלה נחשבים טיולים יקרים ומושקעים והמדריך מוסיף המון בהסבריו . מדריכים מקומיים הם בדרך כלל על תקן "גששים" בלבד.
אפשר כמובן לטייל לבד , עם מפה , ולהסתמך על טוב ליבם (והוא רב! ) של התושבים , אבל אני כבר עברתי את הגיל לכך
-
רקע כללי על טאג'יקיסטאןטג'יקיסטאן הקטנה והענייה במדינות מרכז אסיה, קבלה את עצמאותה עם התפרקות ברה"מ ב1991 ,מונה כ 8 מיליון תושבים , רובם המכריע מוסלמים סונים .המדינה גובלת בסין , אפגניסטאן , אוזבקיסטאן וקירגיסטאן . בעוד שעם התפרקות ברה"מ שכנותיה, מדינות הסטאן האחרות פנו לבנות את מדינתם העצמאית , שקעה טגיקיסטאן במלחמת אזרחים שנמשכה כ6 שנים, שהביאה למוות והרס תשתית רבות שהיו קיימות, כמו כן להרס הכלכלה. בשנים האחרונות מנסה טג'יקיסטאן להתאושש ולבנות את המדינה , ולהצעיד אותה לעתיד טוב יותר, אבל הקשיים עדיין מרובים .
שטחה של טג'יקיסטאן הוא פי 7 משטח ישראל , ובירתה – דושנבה ( Dushanbe ) מונה כ 750 אלף תושבים , ובה נמצא נמל התעופה הבינלאומי היחיד של המדינה . מרבית התושבים הם טג'יקים , עם שמקורו בשבטים פרסים , והם שונים במוצאם מהעמים האחרים באיזור , שהם טורקים. הט'גיקית נכתבת באותיות קיריליות . מרבית האוכלוסיה המבוגרת מדברים ומבינים רוסית .
כ93% משטחה הוא הררי , ורק כ7 אחוז הוא עמקים פוריים . תושביה היו נוודים , עד להתלטות רוסיה על המרחב.
הרי הפאן FANN - האיזור שבו טיילתי נמצא סמוך לאוזבקיסטאן , והוא חבל הררי נמוך המושגים של טאג'יקיסטאן - העמקים הם בגובה כ2000 מטר , הפסגות בגובה ארבעת אלפים עד חמשת אלפים מטר . ההר הגבוה ביותר באיזור - צ'מטרגה - גבוהה מעט מ5000 מטר .
רכס הרים גבוהה הרבה יותר , וכנראה מרשים יותר - רכס הרי הפאמיר , נמצא בחלקה האחר של טאג'יקיסטאן - ולשם אני מקווה עוד לשוב. הפסגות בו מגיעות עד לגובה של 7000 מטר ויותר .
(טוב זה לא מפתיע - ההימליה לא רחוקה ...).
-
דושנבה - בירת טאג'יקיסטאןבירת טאג'יקיסטאן היא דושנבה . דושנבה היתה כפר קטן ונידח , שנקרא "יום שני " על שם השוק שנערך בו ביום שני בכל שבוע . הרוסים בחרו בכפר והקימו עיר בירה מאפס , לכן אין בה מקומות עתיקים , והיא כל כך נראית סוביטית .
הבנינים והרחובות אומנם נקיים ומטופחים , עם גינון ופרחים , אבל הכל מדיף ניחוח סובייטי כבד. מרכז העיר משאיר רושם נעים . במהלך ראשית העשור השני של המאה ה-21 נמשך פתוח שאפתני של מרכז העיר- ארמון נשיאות חדש, משרדי ממשלה רבי קומות פארק רחב ידיים ויפה על שמו של המשורר רודאקי. בפארק נמצא הדגל הגבוה בעולם, 165 מ'. בינו לבין מרכז העיר הסובייטי נמצא פסל ענק של איסמעיל סמאני (מבוטא סומוני במבטא הטאג'יקי) , שליטה המוסלמי הראשון של מרכז אסיה שתמך במדעים ואומניות במהלך המאה ה-10 לספירה.
עד לבואם של הסובייטים מרבית השבטים חיו כנודדים באיזור ללא הגדרה מפורשת של גבולות . תחנות המסחר שהיו היו על דרך המשי , צמחו לערים גדולות כגון חיווה, טשקנט . במהלך המאות 17 עד העשרים חולקה מרכז אסיה לשלוש חאנות (מלשון חאן ) – ממלכות מקומיות – חיווה בצפון מערב, בוכרה ששלטה במרבית המרכז אסיה וקוקאנד ששלטה בעיקר באזור פרגנה (עמק פורה מאוד בין טג'יקיסטאן לאוזבקיסטאן) לאחר המהפכה ועלית הבולשביקים לשלטון , לקח על עצמו המשטר לפתח את האיזור , לתרבת את תושביו כדי שיהיו לאזרחים מועילים . הם פעלו ליצירת ישובי קבע וקולחוזים (חוות שיתופיות ) וחלקו את המרחב לחמש "סטאנים " עם גבולות שרירותיים למדי .
על מנת ליצור איזו זהות שמקשרת בין בין תושבים בכל יחידה מדינית מלאכותית , "תפרו" הרוסים נראטיב היסטורי . עבור טג'יקיסטאן הם בחרו באיסמעיל סמאני . איסמעיל סאמאני היה אציל פרסי שהתאסלם עם כביוש האיזור בידי המוסלמים , וקיבל אישור מהחליף לשלוט באיזור . הוא אמנם שלט מבוכרה , אבל לצורך הנראטיב הטאג'יקי הוא אומץ כמיסד האומה . סומאני נחשב מיסד הששושלת הסאמאנידית , ובימיו ממלכתו אכן הקיפה שטחים נרחבים מטגי'יקסטאן בוכרה וסאמארקאנד. (שהין שייכים לאוזבקיסטאן). בוא תמך במדעים ואומנויות. בתקופתו תןשבי האיזור עזבו את הדת הזורואסטרית , שהיתה נפוצה באיזור והתאסלמו .
גם לאחר סוף השלטון הסוביטי , הוא נשאר בטאג'יקיסטן כאבי האומה , ההר הגבוה ביותר נקרא על שמו , המטבע המקומי נקרא סומוני על שמו . במרכז העיר בכיכר גדולה ניצב פסל גדול , שמטרתו להנציח את שמו . -
דושנבה - בירת טאג'יקיסטאןינינה - איזה יופי!!! התמונה של האוהלים על הדשא מול ההרים, פשוט עושה חשק לקנות כרטיס טיסה בלי לחשוב פעמיים... משפחות, לא משפחות, ממש לא משנה. מצפה להרבה תמונות
.יובל
-
דושנבה - בירת טאג'יקיסטאןצריך לרשום באתר באותיות קדוש לבנה
בקיץ 2015 נפתח פורום משפחות לעולם הגדול יש חיים מחוץ ליער השחור !!!
ברכות על הרעיון והבצוע
פעם שכב במגירות חלומותי. אני מניח שישאר שם לגלגול הבא בין עוד כמה יעדים שכבר לא נספיק אבל מי יודע?!
מחכה בשקט להמשך
רנצי
-
דושנבה - בירת טאג'יקיסטאןמרתק!
תודה על השיתוף.
-
יש קהל אז יש הצגהברוכים המצטרפים לשרשור - אני שמחה לגלות שיש מתענינים .
ציידת ערפדים - אכן איזור מרכז אסיה מרתק . זה בדיוק הזמן לנסוע , ולפגוש תרבות שונה ומענינת, ולהשיל מעצמינו כמה דעות קדומות .
יובל - אכן יעד שיתאים למשפחתך , אם כי הייתי הולכת על גירסה יותר לייט של הטרק להגברת ההנאה . כרטיס טיסה עם טורקיש דרך איסטנבול עולה כ 700 דולר . עונץ התיירות מתחילה באמצע יוני , לאחר שעדרי העיזים פלסו את השבילים .
רנצ'י - חלילה וחס לגלגול הבא , מי שלא יכול לטרק אפשר לטייל בג'יפים . ולהערכתי בחמש שש שנים הבאות מקומות יהיו נגישים יותר . עקב הזרמת כספים מסין ואירן , ישנה תנופת בניה ושיפוץ כבישים כרגע .
שירליץ - טוב שאת כאן , מבטיחה לספר עוד ...
-
על נשים ועל צבעוניותהדבר הראשון הבולט לעין הוא צבעוניות בגדיהן של הנשים (על רקע הבנינים האפורים לעיתים קרובו ת ) הבגד המסורתי נקרא קורטה , והוא מעין גלביה צבעונית מבד צק וצבעוני , שמתחתיה לובשים מכנסיים - לעיתים קרובות מאותו בד, אבל יש המשלבות גם צבעים אחרים . הנשים לובשות כיסוי ראש - מטפחת צבעונית - שתפקידה בעיקר להגן על השמש. הבגדים האורירים מאוד פרקטיים בחום השורר . המדינה היא מוסלמית , ומסורתית - אבל רעלה מעולם לא היתה מקובלת , וגם כיסוי הראש מותיר את הצואר גלוי . הזקנות לובשות בד"כ מטפחת הקשורה מתחת לסנטרן כמו הבבושקות .
. בדושנבה ניתן לראות נשים בבגדים מערביים , אבל הבגד המסורתי נפוץ לא פחות . נשות דושנבה האלגנטיות ינעלו סנדלים על עקבים , ישאו תיק אופנתי , יבחרו בד צבעוני ואלגנטי , יתאפרו , יענדו תכשיט .
אני לא יכולה שלא להשוות לאופן הלבוש אצלינו כולן לבושות לפי צו האופנה , והצבעים הם צבעי העונה התורנים . נראה שדוקא אנחנו הנשים המערביות , שמרניות ומקובעות בעוד שהטאג'יקיות אין גבול לדמיון בשילובים שהן עושות בבגדיהן ובמטפחת.
-
יופי הוא עניין של גיאוגרפיהפה ושם קראתי שהנשים בטאג'יקיסטן הן "חד גבה" כלומר הגבות מחוברות ביניהן .
בדושנבה לא ראיתי כאלו , אבל בכפרים בהחלט כן .
בטאג'יקיסטאן גבות בעלות נוכחות נחשבות יפה - למי שאין גבות עבותות מציירות לעצמן גבות כאלה - ומחברות בפס בין הגבות . לעיתים מציירים גם לילדים .
שימו לב לגבותיה של הנערה
-
והצבעוניות היא גם בשוקאת הסיור שלנו אנחנו מתחילים בשוק המרכזי של דושנבה (אם כי בעיר יש עוד שוקים , צבעוניים לא פחות ) . זה השוק הכי אותנתי שפגשתי בחיי - אין בשוק אף דוכן מזכרות , והוא כולו מוקדש למזון : פירות , ירקות , לחמים , גבינו ת , בשר , תה , תבלינים . בשוק הזה אנחנו התיירים מהוים במידה רבה אטרקציה ונעיצת העיניים היא הדדית .
בניגוד לאפריקה , או מדינות עולם שלישי אחרות , בהם על כל תמונה יבקשו ממך כסף , כן הם שמחים להצטלם , משועשים הרעיון , וכל שכרם הוא בכך שאראה להם את התמונה במצלמה . לפני כל תמונה אני מבקשת ראשות , והן בד"כ נענים בשמחה .
-
והצבעוניות היא גם בשוקינינה,
איזה כיף שהחלטת לשתף
הסיפור מרתק
אני לא יודע כלום על המדינה הזאת ואת פותחת לנו צוהר לגבי נופיה, אנשיה, ההיסטוריה, הצבעים ועוד....מחכה להמשך...
רובי
-
אז מה עושים בדושנבההיינו סה"כ יום אחד ולא הספקנו הרבה :
השוק - מרתק
מרכז העיר : עטור מזרקות ומבני ציבור , וגינות פוחות ומטופחות - רחובות רודאקי , ואיסמעיל סומאני , וכיכר העצמאות עם האנדרטה שלו - מומלץ לטיול אחר הצהריים . מאחורי האנדרטה מתחיל הפארק הלאומי - גן מטופח של מזרקות ופרחי ם .
בערב כל המזרקות מוערות , ויש הרבה אנשים שיוצאים לטייל . בהחלט מעניין .
שני מוזיאונים ראויים לציון - לא הייתי בהם , אבל המדריך ציין שהם בהחלט ראויים לביקור :
מוזיאון כלי הנגינה , והמוזיאון הלאומי .
לענין קניות : במלון הומלץ לנסוע למרכז הקניות "סעדאת " : מותגים במחירים נוחים , והרבה תפירה לפי מידה . שם גם ניתן למצוא קורטה איכותיות למעוניים .
את הלילה היחיד העברנו בשרתון דושנבה - עומד בכל סטנדרט מערבי , ויש שפע של מסעדות שאפשר לאכול בהם בעיר .
העיר נקיה , אין בה קבצנים , התחבורה הציבורית נוחה , והאנשים מאוד חביבים . מי שדובר רוסית ירגיש בבית .
-
יש גם קהילה יהודית קטנה בדושנבהאנחנו מבקרים גם בבית הכנסת היהודי היחיד בעיר . בית הכנסת מהווה מרכז לקהילה היהודית הקטנטנה של דושנבה , והיא מונה כ300 אנשים . שער כחול בגדר ברזל לבנה – מבחוץ אין שום דבר שיסגיר שזהו בית כנסת – מוביל אל חצר פנימית מטופחת מרוצפת שיש וובה גינה קטנה. מבנה בן שתי קומות ,מרפסת עם מעקה שיש מגולף . בכניסה אנחנו מתבקשים להוריד את נעלינו – בטאגיקיסטאן בכל בית יש להוריד נעלים – ונכנסים אל אולם התפילה הצנוע: שטיח , כסאות, ארון קודש , כמה פסוקים מהתנ"ך , חנוכיה. המבנה בו אנחנו יושבים מתפקד כבית כנסת , בית קהילה , ובית אירוח כ 6 שנים . בית הכנסת הקודם , בן כ 200 שנה , הוחרב ב2008 , כמו כל השכונה במרכז העיר כדי לפנות מקום לבנית ארמונו של הנשיא ,למרות מאבק משפטי בן כמה שנים, שאליו התגייסו יהודים מרחבי העולם , וגם אירגונים בינלאומיים כמו יונסק"ו .
גברת מבוגרת ונמרצת, המשמשת כאם הבית , מקבלת את פנינו בהתרגשות רבה, היא תשמח לענות על כל שאלה ולספר לנו על המקום, היא דוברת רוסית וגרמנית ( בנוסף לטאג'יקית ) ולכן אני מקבלת על עצמי את תפקיד התרגום . אנחנו מבקשים לשמוע קצת על אורח החיים בקהילה , והיא שמחה לספר . הינה תמצית סיפורה :
הקהילה מונה כ300 אנשים , ורובם באים לבקר בבית הכנסת לפחות בחגים החשובים . בבית הכנסת נערכות תפילות בכל יום שישי ושבת , ויש מנין . במקום יש מטבח כשר , וחדר לאירועים שבו הם מקיימים ארוחות ביחד . בעבר הקהילה היתה גדולה הרבה יותר , אבל מרבית האנשים עזבו בשנות התשעים לישראל , קנדה או אוסטרליה . הקהילה מזדקנת , אין כמעט אנשים צעירים – יש רק ילדים בודדים בקהילה. בעבר התקיימו בקהילה שיעורי עברית , אבל נוכח מספר הזעום של ילדים , היום אין . יש בדושנבה שני בתי קברות יהודיים , והם מנוהלים בידי הקהילה היהודית . אנשים שעזבו או צאצאיהם פוקדים לעיתים את בתי העלמין לחפש את מצבות קרוביהם , והקהילה היהודית והמרכז כאן שמחים לעזור. הקהילה היהודית מקיימת יחסי שכנות טבה עם המוסלמים לדבריה, ואין התנכלויות . את הבנין וכסף לשיפוצו תרם גיסו של הנשיא . היא מציינת שהיהודים הטאגיקים תרמו רבות לכלכלה , לתרבות ולאומנות של טאג'יקיזטאן כשהיתה חלק מברה"מ בעבר וגם כמדינה עצמאית : היא מונה שורה של שמות מתחום המוסיקה , המחול והאומנות שהם יהודים טאג'יקיים. תקופת מלחמת האזרחים בטאג'יקיסטאן היתה קשה ליהודים , אבל היתה קשה לכולם , בעלה נהרג בתקופה זו . ביא מספרת בגאוה שבתה חיה בישראל , למדה באוניברסיטה העברית , וכעת היא עובדת במשרד ממשלתי . הוריה הגיעו לטאג'יקיסטאן מפולין והתישבו בדושנבה . -
מקסים, צבעוני, מרתק, מענייןתודה רבה שבחרת לשתף אותנו
סיגל
-
מקסים, צבעוני, מרתק, מענייןינינה,
גם טדג'יקיסטאן, גם דושנבה לא במגירת החלומות שלי ואני בספק אם יהיו אי-פעם.
אבל, כל מה שאת משתפת-מאות מרתק ושונה מכל סיפור טיול אחר כאן.
אמשיך לעקוב, תודה
מרינה
-
טג'יקיסטן "שלי"ראשית קבלי מחמאות על הסיקור היפה והמעניין של הטיול שלך.
טיילתי בטג'יקיסטן לפני 3 שנים בטיול עצמאי - פשוט לקחנו נהג עם ג'יפ רוסי ישן מדרך פמיר ועד דושנבה.
ארץ יפייפיה עם אנשים מקסימים אבל מה שצרם לי בעיקר היה הפער התהומי בין רמת החיים בדושנבה לעומת שאר המדינה.
מאחלת לעם הנפלא את כל הטוב שבעולם.
-
טג'יקיסטן "שלי"ינינה היקרה איזה כיף שהתחלת!!! אני לא זזה מכאן.
אחרי התמונות הראשונות שראיתי אצלך מטז'יקיסטן התאהבתי במדינה. ביופי הפראי
של הנופים והאגמים, ביופי ובפשטות האנושית. אין ספק שדשנובה כמו כל עיר בירה אינה משקפת את המדינה. כאן בוודאי גרים העשירים יותר.
עדיין יפה לראות את הצבעוניות בלבוש שדי הזכיר את אוזבקיסטן.
ברור שכאן המקום לספר את שייכת למשפחת המספרים הטובים החוזרים מיעדים נדירים.
צביה יקירתי - טוב לראותך שהצטרפת כאן וגם מהתמונות שלך. זוכרת את הסיפור שלך מטז'יקיסטן כמה הלהיב אותי.
רחל לבון
-
טג'יקיסטן "שלי"ינינה,
מדהים, שונה ומיוחד. שמחה שבחרת לשתף אותנו.
שבוע טוב.
