בחזרה

טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 1



  • אני ממשיך את המסורת שהתחלתי לפני 6 שנים בכתיבת סיכום הטיולים שלי תוך כדי הטיול.  הויזה שלי לארה"ב עומדת להסתיים בעוד מספר חודשים והשנה החלטתי לחזור לאיזור שביקרתי בו לאחרונה ב- 2007.  איזור הזמן Mountain, הכולל את הרי הרוקיס האמריקאניים וגם את המדבר במערב ארה"ב.  התוכנית היא די מעורפלת ומזג האויר ישחק בה תפקיד מרכזי.

     

    הטיסה שבחרתי היא של Brussels Airlines שיצאה ב- 8/9 מנתב"ג ב- 5:00. על טיסה זו אומר שכמו לופטהנזה, גם הבלגים בחרו במטוס קטן של Airbus לטיסות לתל אביב.  הכסאות עם ריפוד דק.  לי הכסא לא היה נוח והרגשתי קצת את הגב העליון.  בין המטוס של לופטננזה לזה של בריסל אירליינס, זה לופטהנזה היה נוח יותר.

    מבריסל טסתי עם יונייטד לשיקאגו.  המטוס היה בואינג 777.  הכסא היה נוח, מה שהיה חשוב במיוחד בטיסה של אתמול.  הטיסה היתה אמורה לקחת כ- 8 שעות.  לקראת ההתקרבות לשיקאגו, שמענו כי מפאת סופות ברקים בעיר, שדה התעופה נסגר.  מאחר ולמטוס שלנו לא היה הרבה דלק, שינינו כוון לדטרויט, ושם שהינו על הקרקע מעל שעה לתדלוק.  מובן שבתור טיסה בינלאומית, לא נתנו לנו לצאת מהמטוס, אבל יכולנו להסתובב בו.  הדרך לשיקאגו התארכה גם היא בגלל מזג האויר וארכה כ- 45 דקות.  גם לאחר הנחיתה, היינו צריכים לחכות לשער (היה לחץ בגלל שהרבה טיסות מעוכבות הגיעו לאחר חלוף סופת הברקים).  וגם כשהגענו לשער היה עיכוב נוסף כי אחת הנוסעות הרגישה לא טוב וצוות "מדא" נכנס למטוס לראות אותה.  פעם ראשונה שנתקלתי בשאלה "האם יש רופא על המטוס?" (מובן שלפני הנחיתה).

     

    בגלל המצב, שדה התעופה היה צפוף מאד.  הרבה טיסות אחרו.  התורים בהגירה היו עצומים.  גם ליד השערים היו המון אנשים שהסתובבו בטרמינל.   מאחר והייתי צריך להמשיך לדנבר, ביציאה מהשרוול היתה נציגה של יונייטד שנתנה לי "express connection".  כאשר הגעתי להגירה, שאלתי שם את הסדרנים והם הביאו אותי לתור שהיו בו שני אשנים לפני.  תוך 10 דקות עברתי את ההגירה.  המזוודה כבר היתה על המסוע, כך שיצאתי במהירות (ממש נס ביום כזה) לכוון ה- Baggage Recheck.  גם שם היה תור בגלל כל הטיסות שהתעכבו.  בעודי בתור הגיעה נציגה אחרת של יונייטד עם כרטיסי עליה למטוס חדשים עבור הנוסעים מבריסל.  לשימחתי, הכרטיס שלי היה אצלה, כך שגם שם הרווחתי זמן (אם כי זה לא ממש עזר לי) והתקדמתי לביטחון ואחר כך לתוך איזור השערים.

    במקור הפנו אותי לשער B10, אך כשהגעתי אליו, ראיתי שרשומה שם טיסה בכלל לצפון קרולינה.  מבט על המונטור הראה שהטיסה מתוכננת לצאת משער B3, אך המטוס עדין לא הגיע.  גם B3 היה תפוס באותו זמן עם הטיסה לבוסטון.  בסופו של דבר, המטוס שלי הגיע, אך היציאה היתה באיחור.  למלון הגעתי רק לקראת חצות, כמה שעות איחור מהצפוי.

    המלון בו אני שוהה הוא Staybridge Suites מבית הולידיי אין. הוא ממוקם מצפון ל- I-70 בחלק המזרחי של דנבר.  שהיתי באיזור בביקור הקודם ובגלל זה פניתי לכוון זה.

    החדר הוא דירת סטודיו, כלומר מיני סוויטה.  אין אמבטיה, אלא מקלחת, אבל בגודל של אמבטיה.  החדר פונה לרחוב הראשי, כך שבבוקר כבר בשעה מוקדמת יש רעש של מכוניות (זה לא כמו כביש Interstate, אבל גם ככה זה יכול להפריע).  בלילה היה שקט (פרט לצפירות רכבת מדי פעם.  לא בתדירות גבוהה.  זו "מחלה" של המערב), וזה מה שחשוב.  יש ארוחת בוקר, כולל פריטים חמים.  היא היתה סבירה למרי.  היום יש גם ארוחת ערב לאורחים, ויתכן ואנצל אותה.

     

    אגב, הרכב שמשרת אותי הפעם הוא פורד פיוז'ן.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 2

    יום הטיול הראשון החל בהצטיידות בסים ובתוכנית לטלפון הסלולארי מידי AT&T ובקניות בוולמארט הסמוך של דברים לטיול (כמו הרבה בקבוקי מים של 0.5 ליטר).

     

    לאחר מכן פניתי לכוון הר אוונס.  הכביש מגיע עד לפסגת ההר, שגובהה מעל 4,200 מטר (14,258 רגל).  על מנת להגיע לדרך זו, נסעתי מערבה על כביש I-70 יד Idaho Springs, ושם יש שילוט מתאים.  הדרך מתחילה ככביש 103, שהוא כביש רגיל.  לאחר זמן מסוים, יוצא ממנו כביש המוליך לפסגת ההר.  איזור זה הוא חלק מיער לאומי והנסיעה על הכביש הזה היא בתשלום.  ממילא התכוונתי להצטייד בפס America The beautiful, ורכשתי אותו שם.   העליה בכביש צר ומתפתל, וכמובן שהנסיעה איטית.  בסיום הנסיעה, ניתן לטפס רגלית ממש עד הפסגה.  הטיפוס היה עבורי קצת קשה בגלל הגובה, וגם הרגשתי קצת כאב ראש.  כדור אספירין, שלקחתי אחר כך במלון טיפל בכך.

     

    חזרתי למלון מספיק מוקדם על מנת להנות מארוחת הערב החופשית שהם מציעים מספר פעמים בשבוע.  באותו ערב הוצעו המבורגרים ונקניקיות.  לסיום הערב הלכתי למופע stand up comedy במועדון Comedy Works במרכז דנבר.  את הכרטיסים הזמנתי עוד בארץ דרך האינטרנט.  היה נחמד.  היו מספר קומיקאים.  חלקם טובים וחלקם פחות.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 2

    תודה על הפירוט - אמשיך לעקוב

     

    אזור שאנחנו שוקלים לטייל בו

     

     

     

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 3

    היום אני עוזב את דנבר.  לפני העזיבה נכנסתי לקנות כמה מצרכים לארוחות הבוקר של היומיים הבאים בהם המלון לא מספק אותן.  במרכז הקניות ממול למלון יש חנות טרגט, ושם הצטיידתי.    באותו מרכז קניות ישנה גם חנות שכמותה לא ראיתי במקום אחר (את אותה החנות ראיתי בביקור הקודם בדנבר, ב- 2007).  זו חנות לציד ודיג.  החנות היא ענקית ובעלת שתי קומות.  העיצוב הפנימי מרהיב.  הרבה עץ, מספר פוחלצים או בובות של חיות.  מי שמגיע לחנות צריך להפקיד את נשקו, אם יש לו איתו.  החנות מוכרת הכל לדיג או לצייד, החל מביגוד, ציוד ועד נשק.  ממליץ למי שמגיע לדנבר לקפוץ ולאטות את החנות.  הכניסה למרכז הקניות היא מ- Northfield Avenue ממש מול ה- Staybridge Suites בו התאכסנתי.  החנות נמצאת באותו הטור כמו טרגט - ממש בסופו.

     

    לאחר הביקור, המשכתי על I-70 מערבה עד I-25 ופניתי צפונה על I-25.  ירדתי במחלף של Longmont.  המשכתי לכוון העיר, וניצלתי את ההזדמנות לחטוף צהריים ב- Subway וגם לתדלק.  ב- Longmont עליתי על כביש 66 שהוביל אותי לכבישים 36 ו- 7.  דניהם מובילים ל- Estes Park.  בחרתי בכביש 7.  לא הרבה לאחר התחלת הנסיעה, הכביש עובר בתוך קניון שבתחתיתו, ליד הכביש, יש נחל.  בהמשך, לאחר היציאה מהקניון הכביש עובר ליד שתי נקודות כניסה ל- Rocky Mountains Np.  אלו כניסות משניות לאיזורים מסוימים ואין גישה מהן לחלק המרכזי של הפארק.  בביקור הקודם ביצעתי קטע של הליכה בכניסה הדרומית יותר לפארק.  המסלול מוליך לאגמים, אך נטשתי אותו לפני כן מפאת קוצר זמן (אז).  עצרתי בדרך ליד אגם, שהוא חלק מהפארק.  לאחר מכן הגעתי ל- Estes Park.  התחלתי בעצירה במרכז המבקרים בעיר והם הדריכו אותי איך להגיע למרכזי המבקרים.  בפארק זה, מרכזי המבקרים נמצאים לפני עמדת התשלום.  נכנסתי למרכז המבקרים של Fall River וביררתי לגבי תוכנית ביקור בפארק וקיבלתי מפות קטנות והמלצות.  משם המשכתי עד למפגש עם הכביש שמגיע ממרכז המבקרים השני, Beaver Meadows, ומשם עד ל- Bear Lake שבדרום מזרח הפארק.  מגרש החניה בסוף הדרך נמצא ממש ליד אגם Bear.  אגם יפה ולא גדול.  ממנו המשכתי ברגל לשני האגמים מעליו, אגם Nymph ואחריו אגם Dream.  הדרך אליהם כרוכה בעליה לא קלה.  המרחק לאגם Nymph הוא 0.5 מייל ועוד 0.6 מייל ממנו לאגם Dream.  באגם זה שוחים להם דגים, אבל לא ראיתי אותם.

    השעה כבר התאחרה, כך שהחלטתי להמשיך למלון בו אשהה שני לילות, ה- Candlewood Suites שבפורט קולינס.

    בדרך, זוג Elk חוצה את הכביש.  עד כאן החיות שראיתי ביומיים הראשונים כוללות Elk, Deer, שועל, Chipmunk, ארנב ועוד חיה שחצתה את הכביש.

     

    הנסיעה לפורט קולינס היא דרך כביש 34, שעובר בקניון של הנהר תומפסון.  הנסיעה יחסית איטית.    מכביש 34 עברתי ב- Loveland לכביש 287.  התקשיתי למצוא את הרחוב של המלון, ולבסוף נעזרתי ב- Waze.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 4

    בתחילה חשבתי לבלות רק יומיים בפארק הרוקי מאונטיינס.  לאחר היום הראשון החלטתי להקדיש לו יום נוסף.  בבוקר שיניתי את ההזמנה למלון בבאפלו (וויומינג) שיועדה לשבת והזזתי אותה ליום ראשון.  לשבת הזמנתי חדר ב- Hampton Inn שבלארמי, שנראה לי נוח בהמשך ליציאה מהצד המערבי של הפארק.

     

    לפני הנסיעה לפארק עצרתי ב- AAA בפורט קולינס והצטיידתי במפות וב- tour books.  משם המשכתי לפארק, למרכז המבקרים של Beaver Methods, שם קיבלתי הצעות לטיולים רגליים לאותו יום.  התחלתי בטיול רגלי קל ב- Upper Beaver Meadows.  איזור מישורי, שבו גם משחזרים צמחיה באיזורים מגודרים.  היציאה היתה מרוחקת מתחילת המסלול.  לשמחתי, זוג שהיה במקום נתן לי טרמפ עד לרכב.  משם המשכתי לכוון Deer Mountain.  די סתם התחלתי ללכת במסלול, כאשר זוג בתחילה אמר שיש אפשרות לעלות עד לפסגה (3 מייל לכל כוון) או לעשות מסלול אחר, שכנראה קל יותר והוא בין 2 מייל (לכל כוון).  יצאתי לדרך, ללא מים וגם עם נעלי ספורט (ולא נעלי טרקים).  את המסלול של ה- 2 מייל לא מצאתי, כך שהמשכתי לעלות עד לפסגה.  הדרך היתה קשה (לי).  כמעט כל הדרך בעליה, ומדובר בגובה שמגיע מעל 10,000 רגל (או 3,000 מטר), כך שיתכן וגם האויר מעט דליל.  לא כמו בהר אוונס, אבל בכל זאת.  הייתי צריך מדי פעם לעצור כדי להורד את קצב הלב.  הפרשי הגובה הם קצת מעל 1,000 רגל (או 300 מטר).  למזלי, מזג האויר היה קריר ובמיוחד בנקודות בהן לא היתה קרינת שמש (בגלל עננים או צל), כך דאי לקיחת המים לא היתה נוראית, לדעתי.  לאחר כ- 2.5 שעות הדעתי לפסגת ההר.  הנוף מסביב מרהיב.  לאחר מספר דקות בפסגה, התחלתי לרדת.  לקח עוד שעה לרדת למטה.  בדרך פגשתי זוג מבוגר ממינסוטה ודיברנו בדרך למטה.  משם המשכתע לכוון Bear Lake במטרה ללכת לכוון Alberta Falls.  אלא מה, כאשר התכוונתי לצאת מהאוטו, השרירים שלי בירך רגל שמאל החלו לכאוב.  לקח לי זמן עד שיכולתי לעמוד וללכת.  על המסלול למפלי אלברטה ויתרתי, ובמקום זאת חזרתי למלון.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - הערות נוספות

    ראשית, הופתעתי קצת לראות ישראלים שפוקדים את קולוראדו.  ראיתי קבוצה של 4 צעירים ישראלים בעליה להר אוונס.  ראיתי גם ישראלים בדרך לפארק הלאומי רוקי מאונטיינס.  סך הכל, טוב שיש מי שלא מסתפקים בניו יורק, ניו אינגלנד, קליפורניה + לאס וגאס + מסלול קניונים ובאורלנדו, אלא מגיעים לחלקים נוספים של ארה"ב.

     

    שנית, בימי הביקור בהרי הרוקיס עד כה הצלחתי לצפות, ובחלק מהפעמים לצלם לא מעט בעלי חיים:

    שועל, פיקה, צ'יפמאנק (זה ממש לא חוכמה.  הם נמצאים בכל מקום), Deer (גם זכרים וגם נקבות), אלק (כנ"ל), ארנב, Moose (פעם ראשונה שראיתי בארה"ב.  נקבה עם גור), חיב בלתי מזוהה שחצתה את הכביש.  היא היתה די גדולה.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 5

    זהו.  יום הביקור האחרון בפארק הרי הרוקיס.  יצאתי מוקדם יחסית מהמלון לאחר check out ופניתי לפארק.  ב- Estes Park היו חלקים חסומים בידי המשטרה, כך שלאחר סיבוב הגעתי לכניסת Fall River לפארק.  עצירה ראשונה היתה קצת אחרי ה- sheep lakes לכוון דרך העפר.  יש שם מקום בו שטפון השאיר את אותותיו.  המסלול הליכה נקטע אז.  היום רואים שם מפלי מים.  הדרך לשם, שהיתה סלולה, נשטפה גם היא.

    משם המשכתי לדרך העפר, Old Fall River Road והתחלתי את הנסיעה למרכז המבקרים Alpine בגובה שמעל 3,000 מטר.  הנסיעה אפשרית רק לרכב אחד. אורך הדרך הוא 9 מייל.  הדרך מתפתלת והנהיגה הצריכה ריכוז גבוה.  בדרך יש עצירה בה ניתן לראות מפל מים.

    ממרכז המבקרים המשכתי לשביל המגיע לפסגה שם בגובה של כ- 3600 מטר.

     

    משם המשכתי בירידה לצד המערבי של הפארק ועשיתי שם מספר קטעי הליכה קצרים.  ראיתי את נהר הקולוראדו בתחילתו, הקפתי את אגם איירין, הלכתי לראות את מבני ה- Dude Ranch של שנות ה- 20 ולסיום, לאחר היציאה מהחלק בתשלום של הפארק, ביקרתי במפלי Evans שליד העירה Grand Lake.

    מעבר להליכה, ראיתי ב- Beaver Ponds נקבת Moose שרוחצת בנהר ואוכלת ממנו..היה לה גם צאצא ששיחק בסביבה. בדרך היו Elk שאכלו

     

    למלון בלארמי יצאתי מאוחר מדי, בערך ב- 18:00, והדרך ארכה יותר משחשבתי.  נאלתי לנהוג מעל שעה בחושך בדרכים צדדיות.

     

    המלון הלילה הוא ההמפטון אין בלארמי.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 6

    היום הוקדש לנהיגה מלארמי לבאפלו, תוך חציה לרוחב כמעט של כל המדינה.  בשל עבודות בכביש (זו העונה) I-80, החלטתי לנסות דרך קצת אחרת בכבישים צדדיים בתחילה.  כביש287 צפונה עד לכביש 34 מזרחה, שמתחבר סמוך ל- wheatland ל- I-25.

    הדרך בתחילתה עוברת בין חוות בקר בשטח מישורי, עמק רחב.  לאחר מכן, מגיעים לנוף המאפיין את מזרח ויומינג, גבעות שבעונה זו הן צהובות.  נוף זה ממשיך גם צפונה במונטנה, ממזרח להרי הרוקיס.

    בדרך אני עובר איזור שימור חיות בר.  זה שטח מגודר.  מבעד לגדר אני מבחין בזכר ELK שרובץ לו.  אחרי זמן קצר הוא קם ומסתלק משם.  בעונה זו, קרני הזכרים גדולות ומרשימות.

    אני עוצר קצרות ב- Wheatland  ומרים טלפון למשפחה בארץ היושבת לארוחת ראש השנה.  ניסיתי לצלצל גם מהדרך, אך לא היתה שם קליטה.

     

    משם המשכתי לכוון Casper על I-25.  המהירות המקסימלית בכביש זה, כשאין עבודות בכביש, היא 80 מייל לשעה (130 קמ"ש, לערך).  בדרך עברתי בעירה Douglas.  לאחר התיעצות במדריך AAA, המשכתי מעט מערבה משם על I-25, ואז ירדתי מ- I-25 לכביש צדדי דמוביל לפארק Ayers. בפארק ישנו גשר טבעי, שיחודו בכך שהנחל עדין עובר מתחתיו.

     

    ירידה נוספת מהכביש המהיר עשיתי ב- Casper, שם נסעתי לראות את ה- Independence Rock.  זה היה טיול ארוך (כ- 100 מייל) שהתוצאה לא הצדיקה אותו.

     

    לאחר מכן, חזרתי ל Casper ומשם המשכתי לבאפלו.  הלינה הלילה במלון Hampton Inn.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 7

    במלון המפטון אין טעו במחיר הלינה.  למזלי הטוב היה לי תדפיס של ההזמנה והמחיר שונה בהתאם לזה שבהזמנה.

     

    בכל אופן, היום הוקדש לטיול בהרי הביגהורן, כחזרה על הטיול מ- 2007.  אז ישנתי בשרידן.  הפעם בבאפלו, בה הלינה זולה בהרבה מבשרידן.  ההבדל הוא כ- 30 דקות נסיעה על הכביש המהיר.  בהגיעי לשרידן ביקרתי ב- K-MART והצטיידתי במספר דברים.  אחר כך המשכתי על I-90 מערבה עד להתפצלות של כביש 14 ממנו ועליתי על כביש 14, המטפס על הרי הביגהורן.  הרי הביגהורן היו די נטושים.  ראיתי אופנוענים ועוד מספר אנשים, אבל סך הכל לא היו הרבה אנשים.  את הירידה מערבה עשיתי על כביש 14 alt, המוביל לנקודה הכבוהה על הכבישים העוברים על הרי הביגהורן,שגובהה כ- 2,800 מטר.  בהמשך, צעדתי לכוון ה- Medicine Wheel.  זה אתר קדוש לאינדיאנים גם היום..  לאחר הירידה מההרים, פניתי צפונה על כביש 37 לכוון ה- Bighorn Canyon National Recreation Area.  כמחזיק פס לא הייתי צריך לשלם.  מי שאין לו פס חייב בתשלום $5.  אחר הצהריים הזה הסתפקתי בתצפית מ- Devil's Canyon Overlook.  הנוף שווה WoW.  לדעתי מרשים יותר מפרסת הסוס שליד פייג'.

    יחד איתי היו שם עוד שתי מכוניות.  לדעתי זהו אחד ה"סודות" של האיזור ורק מעטים מגיעים לשם.  צפרים אוהבים אתר זה וניתן לעקוב בו אחר נשרים וציפורים אחרות.

     

    לאחר התצפית, חזרתי דרומה על כביש 37, התחברתי ל- 14Alt והמשכתי ל- Greybull, שם לנתי את הלילה ב- Greybull Motel.  עליו אומר שחסרונו הגדול הוא המחיר המופרז שהוא גובה על החדר הפיצפון בו לנתי.

    העיירה "נסגרת" ב- 8, כך שמיד לאחר ה- checkin הלכתי לאכול ארוחת ערב.  בחרתי ב- Lisa's (לא היו הרבה אפשרויות, למען האמת), שהיו בה עוד אנשים.  אכלתי סטייק סירלויין טוב במחיר די סביר.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 8

    לא ישנתי טוב כל כך הלילה.  משהו במזרון לא היה כל כך נוח.  בכל אופן, לאחר שקמתי, שתיתי תה ואכלתי מאפינס במשרד המוטל, ויצאתי ממנו.  הנסיעה היום היתה לכוון דקוטה הצפונית, לצורך ביקור בפארק הלאומי שעל שם טדי רוזוולט.  ניצלתי את הבוקר לביקור חוזר ב- Bighorn Canyon.  הפעם נסעתי עם הכביש עד לסופו, איזור ה- boat launch.  בדרך ראיתי סוס פרא, מאלו ששוחררו בסביבה (באנגלית mustang).  ראיתי גם עדר של white tail deer.  צילמתי את  הקניון ממקומות נוספים, ולא רק מהתצפית בה ביקרתי אתמול.  הגעתי לתצפית גם היום ושוב, היתה שם משפחת צפרים ועוד 2-3 אנשים.

    הדרך לדקוטה הצפונית לקחה את שארית היום.  הנוף לא היה מרשים במיוחד.  המישורים הצפוניים של מונטנה.  נחתתי במלון Comfort Inn בעיר dickinson באיזור 7 בערב, והזדרזתי לעשות כביסה.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 9

    לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית במלון יצאתי לכוון הפארק הלאומי תאודור רוזוולט - היחידה הדרומית.  הפארק צצוקם ב- bad lands בדקוטה הצפונית.  טדי רוזוולט הגיע לאיזור לאחר מות אשתו ואימו, שארעו באותו יום (קשה להאמין).  הוא הרגיש צורך להחליף אוירה והגיע לכאן כדי להתאוורר במסע ציד. בסופו של דבר הוא אהב את האיזור וגם התיישב כאן לתקופה לא ארוכה.  הוא הקים חוות בקר בסיוע אנשים שהביא ממזרח ארה"ב.

    הפארק מוקדש לטדי רוזוולט משום שהיה חלוץ שמירת הטבע בארה"ב ותרם רבות להקמת הגופים הממשלתיים המטפלים בענין כמו שירות היערות.

     

    בכל מקרה, הנוף דומה קצת לזה של פארק ה- badlands בדקוטה הדרומית, אלא שההוא למיטב זכרוני די צחיח, וכאן יש צמחיה לא מעטה, עצים, עשב, ושיחים.  כמו כן, יש סוגי יונקים שונים החיים בפארק.  חלקם הוכנסו אליו במרוצת השנים לאחר שקודם הם חיו באיזור ונכחדו, כמו ביזונים.  היום ראיתי בפארק ביזונים, סוסי פרא, prairie dogs (מכרסם קטן החי בקבוצות גדולות), וגם deer.  יש עוד חיות רבות בפארק שלא יצא לי לראות.

     

    לפארק שלוש יחידות: דרומית, צפונית וגם Elkhorn ranch, שבה שרידי החווה השניה שהקים טדי רוזוולט באיזור.  הגישה לשם היא יותר בעיתית ולכן ויתרתי עליה.

     

    אגב, זו עונת תיקוני הכבישים ולכן הנהיגה הן על I-94 והן על חלק מהכבישים הצדדיים איננה נעימה כל כך.

     

    בזמן ארוחת הערב ירד בחוץ מבול עם רוח חזקה.  הזכיר לי את הבית.  לשמחתי, הגשם לא ערך זמן רב ויכולתי לחזור למלון יבש.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 10

    התלבטתי הבוקר אם לפנות לחטיבה הצפונית של פארק טדי רוזוולט או לנסוע לביקור בביסמרק.  השמיים היו מעונניםוחששתי מגשם, ולכן פניתי לביסמרק, בירתה של דקוטה הצפונית.  באותה הזדמנות, חציתי את קו השעון לאיזור הזמן Central.

    הנוף לאורך מסלול הנסיעה די אחיד.  איזורים די שטוחים עם שדות וערימות חציר מגולגל.

    מובן שהיו גם בקטע הזה (100 מייל אורכו) איזורי עבודות בכביש.  זו העונה.

     

    ביסמרק היא עיר קטנה.  על פי ה- tour book של ה- AAA יש בה כ- 61,000 תושבים.  עם הירידה מ- I-94 נכנסתי למרכז המבקרים הסמוך, קיבלתי מפה והסבר איך להגיע לאיזור הקפיטול, היכן לחנות ומה כדאי לעשות.

     

    הדרך לאיזור הממשל היא די קצרה.  חניתי בחניון מבקרים של משרד התחבורה.  חניה לא מוגבלת בזמן וללא תשלום.  בנין הקפיטול של דקוטה הצפונית הוא "גורד שחקים" בין 19 קומות שנבנה לאחר שהבנין הקודם נשרף ב- 1930.  זהו הבנין הגבוה ביותר בביסמרק, ויש גם חוק האוסר על הקמת בנינים גבוהים יותר.  בפועל, אין בנינים גבוהים בביסמרק.  לא כאלו בני יותר מ- 10 קומות, לדעתי, וצפיתי בעיר ממרומי הקומה העליונה של הקפיטול.

    הסיור המאורגן בבנין היה די קצר.  המדריכה דיברה על החומרים מהם בנוי הבנין.  כולם יובאו ממקומות אחרים בארה"ב.  ביקרנו בחדר בית המחוקקים ובחדר הסנט, ובסוף עלינו לתצפית לקומה האחרונה של הבנין.  מהתצפית רואים גם את נהר המיסורי העובר בעיר.

    בבנין התקיים יריד תוצרת דקוטה הצפונית עם אנשים שמכרו מוצרי מזון ואמנות וכו'.  ההי מענין.  בקומה התחתונה יש תמונות התלויות במסדרון המתארות מפורסמים בני דקוטה הצפונית.  כאלו שנולדו במדינה או שחיו בה.

    מי שזיהיתי היו: וורן כריסטופר (שר החוץ הראשון של קלינטון), טדי רוזוולט (שחי בדקוטה מספר שנים, כפי שציינתי קודם), פגי לי (שחקנית וזמרת עבר), אנג'י דיקנסון (גם כן שחקנית עבר).  סך הכל יש 41 תמונות בתצוגה.

     

    לאחר מכן פניתי למויאון המדינה הסמוך.  הכניסה בחינם.  המוזיאון מקיף ומתאר את התרבויות וההיסטוריה של דקוטה הצפונית, עם דגש על האינדיאנים שחיו שם, את החיות מהעבר (דינוזאורים, יונקים קדומים וכו') ואלו שחיות שם היום, את התעשיה והחקלאות בדקוטה הצפונית, ועוד.

     

    בתום הביקור, יצאתי לנסיעה ארוכה (270 מיילים) עד ל- Miles City במונטנה.  המלו ןהוא ה- Sleep Inn שעושה רושם טוב.  ארוחת ערב, על פי הפניית פקידת הקבלה, במסעדה סמוכה בשם Blackiron Grill.  אכלתי סטייק טוב וקיבלתי על חשבון הבית (לאורחי המלון) כוס בירה במחיר סביר.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 11

    יום נסיעה בדרך לפארק הלאומי Glacier בצפון מערב מונטנה.  היעד הוא Great Falls, מעריה הגדולות של מונטנה (כ- 66,000 תושבים.  זה הרבה למדינה בת כמיליון תושבים בלבד).  הדרך החלה בכביש 59 לכוון צפון.  פשוט יצאתי עם הרכב מהמלון, פניתי ימינה ואני על כביש 59.  מהירות הנסיעה בכבישים בן עירוניים במוטנה היא 70 מייל לשעה (112 קמ"ש) בכביש שבארץ היו שמים עליו ממגבלת מהירות של 80 או אפילו 70 קמ"ש.  התנועה דלילה.  הנוף הוא של המישורים הצפוניים (the northern plains). שטחים חקלאיים בהם מגדלים חיטה או איזורי מרעה לבקר, שרב במספרו מהאנשים.  בשלב מסוים, לאחר כמה עשרות מיילים, אני פונה לכביש 200 מערב וממשיך איתו עד המלון.  רוב הדרך, כמו קודם, אבל יש שלב מסוים בו יש קצת גוון של גבעות, לקראת העיר.

    המלון יושב ליד נהר המיסורי (אותו פגשתי יומיים קודם לכן בביסמרק, מאות מיילים מזרחה משם).  המלון הוא ה- Staybridge Suites, מבית הולידיי אין (IHG).  הכל היה נפלא פרט לשירות האינטרנט, שהיה איטי עד כדי אי עבודה.  בזמן הצ'ק אין ציינתי זאת בפני פקידת הקבלה.  היא התנצלה ואמרה שהאינטרנט יעבור שידרוג באמצע אוקטובר, ותוך כך, זיכתה אותי ב- $20.  כדי להגיע למלון הזדקקתי ל- WAZE, שכוון אותי בדיוק למקום.

     

    אם נחזור לערב הקודם, לאחר הצ'ק אין יצאתי לטיול לאורך הנהר.  בנו שם טיילת עם מסלול אופניים המשותף גם להולכי רגל.  מאד נחמד.  הבעיה היחידה היתה היתושים שהטרידו אותי, כך שלאחר שהשלמתי את צד ההלוך בטיול הרגלי, את החזור עשיתי על המדרכות של העיר.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 12

    לאחר היציאה מהמלון פניתי ל- I-15 צפון ומשם דרך מספר כבישים הגעתי ל- Saint Mary, נקודת הכניסה המזרחית לפארק Glacier.  עם הביקור הזה, כיסיתי את עלות הפס השנתי.

    הביקור ב- Glacier הוא המשך לביקור הקצר שלי בפארק זה בשנה שעברה.  אז, עיקר הטיול היה בקנדה, ועברתי בפארק גליישר בדרך חזרה לסיאטל.  מזג האויר אז היה מעונן וגשום, ובנוסף לכך עומס המבקרים וזמן הביקור הקצר מנעו ממני למצות את הביקור בפארק.  החלטתי לחזור אליו השנה.  שוב, תחזית מזג האויר שינתה את תוכניותי המקוריות והטיול בפארק נדחה ממש לדקה ה- 90.  מחר הוא היום האחרון בו ניתן לנסוע לכל אורך הכביש החוצה את הפארק, Going To The Sun.  גם כל השירותים בפארק התחילו להסגר, ורק מקצתם עדין פועלים.  בצד החיובי, לא היתה לי כל בעיה לחנות ב- Logan pass, מה שהיה בלתי אפשרי בשנה שעברה.

    מלבד מספר עצירות לצילום, עשיתי מסלול הליכה אחד ב- Logan Pass (שוב, מסלול שרציתי לעשות לפני שנה ולא יכולתי), המסלול לאגם החבוי (Hidden Lake).  ב- Logan Pass קר איימים.  הטמפרטורה באיזור ה- 9 מעלות, אבל נושבת רוח חזקה, המגבירה את תחושת הקור פי כמה.  לכבוד כך לבשתי כובע צמר וכפפות.  לפחות לא סחבתי אותם סתם מהארץ.  המסלול הוא בין כ- 2.5 ק"מ לכל כוון, ובמסגרתו מטפסים 150 מטר.  בדרך ראיתי, לראשונה אי פעם, כבשי Big Horn.  עקבתי אחריהם כמה מאות מטרים והצלחתי לצלמם די מקרוב.

    אגב, המסלול פופולארי וראיתי אנשים כל הזמן שעולים או יורדים.

    לאחר היציאה מהפארק המשכתי למלון.  Hampton Inn ב- kallispel.

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 12

    גם אני עשיתי את מסלול ה Hidden lake לפני מספר ימים, וירד שלג לאורך כל המסלול תוך כדי. האיזור הזה פשוט מהמם. רציתי לעשות חלק ממסלול ה Highline אבל לצערי תנאי הראות לא היו אידיאלים ולא רציתי לעשות מסלול יחסית קשה בתנאים כאלה. נשמור לפעם הבאה.

     

    אם אתה עדיין בקאליספל ואוהב בורגרים, ממליץ על המקום הבא:

     

    http://www.yelp.com/biz/hops-downtown-grill-kalispell

     

    יש להם גם קינוחים מעולים. מומלץ.

     

    המשך טיול נעים!



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 13

    בבוקר עזבתי את קאליספל בדרכי חזרה לפארק גליישר.  הפעם חציתי את כביש GTTS ממערב למזרח.  יום זה היה אמור להיות האחרון בו הכביש פתוח, אך סגירתו נדחתה עד לסוף ספטמבר בכפוף למזג האויר.  התחזית לימים הקרובים היא דוקא למזג אויר נאה.  נחזור לסיכום היום.  עצרתי במרכז המבקרים ב- Apagar, ושם קיבלתי המלצות על מסלולי הליכה שיתאימו לי מבחינת זמן ומאמץ.

    מזג האויר היום היה טוב יותר מאשר ביום האתמול.  העננים קצת התפזרו וניתן היה לראות את פסגות ההרים.  המסלול הראשון שעשיתי היה באיזור הקמפינג, לא רחוק ממרכז המבקרים.  המסלול נמצא ליד אגם מקדונלד באיזור בו היתה שריפת יער ב- 2003.  הוא נקרא Rocky Point.  חלקו מגיע לשפת האגם.  המרחק הכולל הוא כ- 3 מיילים.  ניתן לראות איך היער השתקם מאז השריפה.  יש ניצני צמיחת עצים חדשים על רגע הגוויות העומדות של העצים שנשרפו.

     

    לאחר מכן, המשכתי לאיזור Avalanche ועליתי לAvalanch Lake, כאשר המשכתי בשביל עד לצידו המרוחק של האגם.  התחלת העליה יפה, כאשר עוברים ליד הקניון של נחל Avalanche, עם מפלי מים (לא גדולים).  אחר כך, השביל ממשיך ביער עד האגם.  המשכתי עם השביל עד סופו, בקצה המרוחק של האגם.  היום העננים קצת סרו והנוף היה יפה יותר, כשאפשר היה לראות את הפסגות של ההרים.

     

    בדרך פגשתי קבוצת אחיות ממפיס שהגיעו לאיזור לכבוד חתונת אחת מחברותיהן.  פגשתי גם זוג אמריקאני מבוגר, שהאישה ממוצא יהודי.  הם ביקרו בישראל בשנה שעברה לטובת חתונה של קרובים ואהבו את תל אביב.  היתה לנו שיחה על הארץ תוך כדי עליה.

     

    השעה כבר התאחרה, כך שהמשכתי בנסיעה לכוון מעבר לוגן ומשם ליציאה המזרחית מהפארק.  ניצלתי את השמים הכחולים לצילום הנוף במספר מקומות.  אין ספק שהוא נראה טוב יותר ללא העננים הנמוכים.  לאחר היציאה בסיינט מארי, המשכתי צפונה על כביש 89 עד ל- Babb, ושם פניתי לכוון Many Glacier.  הכביש לשם במצב גרוע עם בורות והנסיעה לכן איטית.  התמקמתי במלון Many Glacier ללינת הלילה  זהו מלון היסטורי שחוגג 100 שנים להקמתו.  החדר לא היה גדול עם שתי מיטות יחיד.  החלון צפה לכוון ההפוך מהאגם.  במלון היה שירות WiFi מוגבל רק בלובי, ולכן אני כותב את הסיכום ביום למחרת.  זהו היה גם הלילה האחרון בו המלון פעל בעונה זו, והוא נסגר עד האביב או הקיץ הבא.  הלינה, אגב, יחסית יקרה למחירי המלונות ששילמתי עד כה, אבל בהשוואה למחירי הלודג'ים בילוסטון ממש לא.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 14

    הסיבה ללינה במלון Many Glacier היתה על מנת לטייל באיזור של הפארק, שאליו לא הגעתי עד עכשיו.  כוונתי זו לא עלתה יפה.  בבוקר קמתי לתוך מזג אויר חורפי עם גשם לא פוסק וטמפרטורות נמוכות.

    לא הזדרזתי לצאת מהמלון, אבל החלטתי לנסות לראות אם יהיה סיור מודרך עם ריינג'ר, בשעה 9:30.  לפני כן, אכלתי ארוחת בוקר במסעדת המלון (הארוחה לא כלולה במחיר החדר). כשנמאס לי, יצאתי את המלון.  היות והרכב חנה רחוק (החניה לא נמצאת בצמוד למלון), הם השאילו לי מטריה ושמרו לי על הדברים עד שהבאתי אותה מתחת לגגון של הצ'ק אין.

    הריינג'ר לא הגיע ב- 9:30, ואז החלטתי שאין לי מה להשאר באיזור, ולנסות לטייל שוב בחלק המערבי של הפארק.  נסעתי לשם בדרך העוקפת (כי חשבתי שה- GTTS סגור), קרי על כביש 2.  הגעתי לקראת הצהריים ועשיתי מסלול הליכה אחד, שכמדומני שעשיתי אותו גם בשנה שעברה - Jones Lake Loop.  מזג האויר, אגב, היה טוב יותר.  ירד גשם זמן קצר ובזמן שצעדתי, השמים התבהרו.

    לאחר מכן, חזרתי על כביש 2 מזרחה והגעתי למלון - הולידיי אין אקספקס ב- Browning, שזו העיר בשמורת האינדיאנים Blackfoot.  המלון צמוד לקזינו, אבל זה לא ממש מורגש (אצלי).  אגב, יש להם עבודות בכביש על כביש 89 באורך של כ- 10 ק"מ.  עברתי שם בבוקר, וזה זוועה.  מחר אני מתכוון לחזור ל- Many Glacier, אבל דרך כביש אחר, על מנת לעקוף את העבודות בכביש.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 15

    כפי שציינתי, נפרדתי מהמלון בבוקר ויצאתי לכוון Many Glacier.  הבוקר החל בצורה ערפילית עם טמפרטורות של כ- 4 מעלות צלזיוס.  למרות זאת, לא היתה הרגשת קור באויר.  על מנת לעקוף את כל עבודות הכביש, נסעתי לכוון היציאה הדרומית מהעיר ופניתי לכוון כביש 464.  כביש זה מתחבר חזרה לכביש 89 מעט דרומה ל- Babb.  הכביש היה כמעט ריק לחלוטין, כאשר יש לשים לב לפרות הרועות בשטח, כי לפעמים הן רוצות לחצות את הכביש.

     

    הכביש לעמק Many Glacier במצב זוועה.  חלק לא קטן ממנו שבור, ממש כביש משובש.  אי אפשר לנהוג עליו מהר.  בכל אופן, בסופו של דבר נכנסתי לפארק. הערפל, שגם ליווה אותי חלק לא קטן מהנסיעה על כביש 464 כמעט וסיים להתפזר.  השעה כבר היתה אחרי 10 בבוקר.  התחלתי בחניה של המלון בו לנתי בלילה הקודם.  מעל החנה ניתן לצלם את האיזור.  צילמתי את האגם ואת המלון.

    משם פניתי לכוון מוצא השביל לטיול הרגלי עליו המליץ לי הריינג'ר, המסלול ל- iceberg lake.  המסלול מתחיל ליד המוטל שבתוך הפארק.  נסעתי לשם, נעלתי את נעלי ההליכה, לקחתי תיק עם מים וקצת אוכל ויצאתי לדרךץ  המסלול באורך של 8 ק:מ לכל צד (סך הכל 16 ק"מ).  סך הכל הוא היה קשה לי מבחינת זמן ההליכה, אבל לא מבחינת המאמץ (אין טיפוס תלול.  רוב המסלול בעליה מתונה).  התחלתי ב- 11 וחזרתי לרכב ב- 16.  האגם הוא זה של הקרחון שמעליו (מתחת להרבה קרחונים יש אגם). הוא מאד יפה.  גם בדרך יש נוף יפה של העמק שיצרו קרחונים שנסוגו (צורת U), ושם ההרים בסביבה.  עכשיו נוספו עליהם גם צבעי הסתיו, שאינם נופלים מאלו שרואים בניו אינגלנד.

    המסלול הזה מאד פופולארי ולאורך כל הדרך ראיתי אנשים שהלכו בכוון שלי או בכוון הנגדי.  ליד האגם נחתי, שתיתי מים ואכלתי משהו שלקחתי איתי (לא היתה לי ארוחת צהרים מסודרת).  אגב, בדרך חזרה ראיתי משפחה ישראלית שנחה ליד מפל המים (יש אחד כזה שהוא די גבוה באמצע הדרך).  אני לא ראיתי יונקים גדולים במהלך המסלול, אבל הבנתי שפיספסתי נקבת מוס עם קטן.  אדם אחד ראה גריזלי מעל קו העצים ויש שראו bighorn על צלע ההר די קרוב לאגם.  אני לא הצלחתי לראות כלום.  ענין של תזמון, כנראה.  בכל אופן, ביציאה מהפארק ראיתי דוב שחור על צלע ההר.

    מהפארק יצאתי לכוון הלנה.  הנסיעה לקחה זמן רב יותר ממה שצפיתי ועברתי את הקטע של I-15 מ- Great Falls להלנה בחושך.  זה לא היה כל כך טוב כי מדובר בקטע הררי.  אני הורדתי שם מהירות בגלל הסיבובים בחושך.  היו גם עבודות בכביש (אלא מה), והגעתי למלון רק בסביבות 21:30.  המלון הוא Baymont Suites בהלנה.



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 16

    המלון בהלנה היה בסדר גמור.  היה רעש מהצפירות של הרכבת (בעיה בהרבה מקומות במערב ארה"ב), אבל למזלי לא היו רכבות כשהלכתי לישון.  גם לא היה רעש מהסביבה.  החיסרון במלון הזה הוא שאין מעלית, ואני הייתי בקומה השניה.

     

    בכל אופן, לאחר היציאה מהמלון, השארתי את הרכב בחניה שלו והלכתי רגלית לטיול בהלנה.  המרחק ל- state house של מונטנה היה 1 מייל.  הגעתי ממש בזמן לסיור המודרך אותו העביר איש ה- historical society של מונטנה.  הבנין מרשים עם כיפה מנחושת (מכרות נחושת היו מקור לעושר במונטנה בתחילת דרכה).  הסיור היה די רגיל, אבל המדריך התעכב יותר על הסבר על הפריטים המוצגים (כמו תמונות ופסלים) ופחות על כל הפרטים המשמימים כמו מאיפה הביאו את השיש וכמה שוקלת הנברשת וכו'.  היינו 4 אנשים בסיור בלבד.  במקביל לסיור, איזה אדם (כנראה פוליטיקאי) עשה מסיבת עיתונאים קטנה בקומה השניה של הבנין.  היו שם אולי שני צוותי צילום ועוד 2-3 אנשים נוספים.

    לאחר הסיור, הלכתי עם בראיין, אחד מהמשתתפים הנוספים בסיור לכוון הקתדרלה של הלנה.  זהו מבנה מרשים יחסית לעיר קטנה.  אמנם לא מפואר כמו הקתדרלות באירופה, אבל מרשים בפני עצמו.  האמנות בפנים היא בעיקר הציורים על החלונות, המתארים סצנות מהתנ"ך.  ממול ישנו מבנה שהיה במקורו בית כנסת.  בשלב מסוים הוא ננטש (כנראה שהקהילה היהודית התמעטה), ואז הוא נוצל למטרות ציבור.  לפני מספר שנים הוא נמכר לכנסיה הקתולית, והוא משמש אותה עד היום (כמשרדים).

    לא רחוק משם נמצא מעון המושלים הישן של מונטנה.  במעון מוצא סיור מודרך (גם כן מטעם ה- historical society).

    לאחר הסיור חזרתי לרכב במלון.  הלכתי לאכול צהריים (מאוחרים) ויצאתי לנסיעה הארוכה לכוון Red Lodge, כנקודת הפתיחה לביקור בפארק ילוסטון.  אני לן במלון Comfort Inn בעירה.  הכביש איתו הגעתי לעירה עובר תיקון ונאלצתי לנהוג קילומטרים לא מועטים על דרך עפר.  עונת תיקוני הכבישים עכשיו בשיאה.

    בינתיים הזמנתי לינות בג'קסון (לינות בגרדינר הזמנתי עוד קודם) לביקור בפארק גרנד טטון.

    עונת התירות השנה בילוסטון ובגרנד טטון (והאמת היא שגם בגליישר) מתארכת מעל לרגיל השנה בגלל מזג האויר החם יחסית.  בלילה קר, וכנראה שהטמפרטורה תרד אף קצת מתחת לאפס בימים הקרובים, אבל ביום חמים.  לכן יש אפילו מחסור בחדרי מלון בסביבות הפארקים בתקופה זו (שלא לדבר על הלודג'ים בתוך הפארקים).

     



  • טיול 2015 - מערב ארה"ב - יום 17

    בלי להרגיש אני כבר יומיים בחצי השני של הטיול.

    לאחר היציאה מהמלון הבוקר, תדלקתי (מחיר הדלק עדין "רגיל" למונטנה) וקניתי מספר דברים בסופר.  אחר כך, יצאתי לכוון ילוסטון על ה- Beartooth Highway.  הנסיעה היתה כאילו זו הפעם הראשונה.  את החלק עד לפס עשיתי בכוון ההפוך ב- 1999, כך שממילא לא זכרתי מה הנוף.  את החלק מהפס לפארק עשיתי ב- 2007, והיו לי תמונות בראש לגבי הנופים שאני מצפה להם.  התמונות היו דומות למציאות, אבל לא מצאתי את נקודות התצפית שחשבתי שאמורות להיות.  בכל אופן, הנסיעה ערכה זמן רב בגלל העצירות, וגם בגלל שחלק מהדרך מחייב נסיעה במהירות נמוכה.

     

    האחת העצירות ראיתי איש מנסה לצלם את עצמו בטלפון עם מוט סלפי והצעתי לו לצלם אותו במקום שיתאמץ.  הסתבר שהוא תל אביבי שעושה עכשיו טיול שבחלקו מקביל לשלי.  נפגשתי בדרך גם עם קבוצת אמריקאנים מ- Bozemann, ששמחו לשמוע שאני מישראל ואמרו שהם תומכים בנו.  בהמשך, עצרתי לאכול ב- Cooke City, שנמצאת די קרוב לכניסה לפארק.  במסעדה מצאתי את הבחור מתל אביב והצטרפתי אליו.  גם החבורה מ- Bozemann הגיע קצת אח"כ לשם.

    גם חלק מהזכרונות שלי מילוסטון לא לגמרי התאימו למציאות.  לא זכרתי את עמק הנהר Lamar שמשתרע על האיזור מהכניסה הצפון מזרחית לילוסטון ועד לצומת Tower על כביש ה- 8 של ילוסטון.  מה שאני די בטוח הוא שבעבר לא היו שם ביזונים.  היום יש שם כמויות המזכירות את עמק היידן באיזור המזרחי של כביש ה- 8.  אני מדבר על ביזונים החוסמים את התנועה כשהם מטיילים על הכביש (זכור לי מעמק היידן). מלבד ביזונים ראיתי גם Deer וזהו להיום.  מ- Tower Junction נסעתי למרכז המבקרים Canyon ובדקתי אפשרויות לטיולים רגליים.  הריינג'ר נתן לי ברושור מתאים.

    עונת תיקוני הכבישים לא פוסחת על ילוסטון (וגם לא על גארדינר).  כנראה שעובדים על הכביש מדרום ל- Mammoth Hot Springs, כך שיתכן ויהיה לי עדיף תמיד לנסוע לכוון Tower ומשם דרומה לאיפה שארצה בפארק..

     

    המלון ליומיים הקרובים הוא ה- Comfort Inn בגארדינר.  אותו מלון בו לנתי שתי לילות ב- 2007.  גארדינר היא עירונת בלי הרבה דברים.  נראה לי שהם מתיבשים אם אין תיירים.

     


נעול
 

בחזרה