World Kindness Day
-
שלום לכולם,
היום, חוץ מזה שזה יום שישי ה13 (שוב) זה גם "יום האדיבות הבין לאומי".
לרגל היום פרסם מדור הנסיעות של הBBC מספר סיפורי טוב לב , עזרה ואדיבות שחוו תיירים ומטיילים.
בטוחה שלכל אחד מכם יש חווייה כזו.
למשל, באחד הטיולים המשפחתיים שלנו, איבד בני בן ה18 אז את הפאוץ' עם הדרכון וכמה מאות אירו. הוא נפל באיזה אתר ליד זיפלד באוסטריה. לאחר שהתאוששנו מההלם הראשוני נסענו לתחנת המשטרה בעיירה ובדרכנו פנימה פגשנו זוג תיירים גרמנים בוגרים כשהם בדרכם להחזיר את הפאוץ על כל תכולתו....
מוזמנים לשתף. (וכן, נדמה לי שהיה שרשור דומה, אבל זה היה ממש מזמן, לא מוצאת אותו כרגע).
שבת טובה לכולם.
-
World Kindness Dayבוקר טוב נירית
גדלתי ובגרתי ולא ידעתי עד היום על יום נפלא שכזה - יום האדיבות.
תודה לך על הבאת הנושא הבינלאומי שנחוג ותודה לך בימים אלה שכל התקשורת עסוקה בדברים השליליים שאת מביאה את הפן החיובי שבעולמנו.
לי יש שני סיפורים.
הראשון בקיץ 1980 חגגנו את ירח הדבש שלנו והגענו בסקוטלנד לילה אחד ולא מצאנו אף קמפינג לרפואה. חשבנו ללון באיזה BED AND BREAKFEST אך כולם היו מלאים. כשנכנסנו לאחרון וסיפרנו להם שאנו בעצם מחפשים לינה ולא משנה לנו קמפינג או חדר העיקר לשים את הראש הם הציעו לנו להקים את האוהל על הדשא לפני ביתם שאף הוא היה מלא. הם הזמינו אותנו להתרחץ באמבטיה בתוך הבית ואח"כ להתארח בסלון עם בני משפחה שהגיעו מקנדה.
ישבנו איתם שעות וסיפרו לנו על תולדות המשפחה ובילינו ערב נפלא במחיצתם.
השני בארה"ב 1981 היינו עם רכב ששכרנו בניו-יורק בקמפינג בוואנקובר. משפחה ליד האוהל שלנו היתה עם קאמפר מניו-יורק וכשראו על הרכב השכור שהוא מניו-יורק התפתחה שיחה בינינו שבאחריתה הזמינו אותנו לקאמפר שלהם שם שוחחנו עד כמעט חצות. בסיום הם שאלו מה המשך המסלול וכששמעו שאנו נגיע לניו יורק וכי שריינו מלון אמרו לנו שהם לא יתנו לנו ללון בבית מלון אלא כשנגיע לניו יורק נצלצל אליהם והם ידריכו אותנו איך להגיע לגרייט נייק שם הם התגוררו.
הם אירחו אותנו במשך שלושה ימים וכיבדו אותנו עם ארוחות מצויינות.
אנו הזמנו אותם לשייט מסביב למנהטן שבחיים לא עשו. הם הזמינו אותנו למסעדה סינית שלפני זה בחיים לא אכלנו. אחה"צ הזמינו אותנו לבית קפה איטלקי עם מוסיקה איטלקית כי הגבר היה ממוצא איטלקי .
זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה שנמשכה מעל עשור ונקטעה רק כי בני הזוג התגרשו.
היות והפילמים מאנגליה נגנבו לי מתיק ברכב שהחנינו ואילו התמונות מארה"ב הן בשקופיות אני מביאה לי פרח מהגן הבוטני בריו דה ז'נירו.
-
World Kindness Dayרחל,
תודה ששיתפת .
אכן, תמיד משמח לקרוא על אדיבותץ וטוב לב , בייחוד בימים אלו.
ותודה גם על הפרח היפה.
-
World Kindness Dayפעם, במוזיאון הטבע בלונדון, ישבתי עם בתי על ספסל והסתכלתי על ממוטה או לוויתן (לא זוכרת). בכל אופן, כשקמנו מהספסל, ראינו שיש לידנו מצלמה שנשכחה.
המוזיאון עמוס.
מאות אנשים.
לקחנו את המצלמה והסתכלנו בתמונות שצולמו בה.
זיהנו את הילדה שבתמונות שישבה בספסל לידנו.
לקחנו את המלצמה והתחלנו לחפש בכל המוזיאון את הילדה שבתמונות.
אחרי 20 דק' זיהנו את הילדה עם אמא שלה.
החזרנו לה את המצלמה.
חשבתי שהם מאוד ישמחו ויתלהבו ואיזה מזל וכו וכו.
אבל לא.
הם אמרו תודה בנימוס, לקחו את המצלמה ונעלמו אל תוך הקהל.
-
World Kindness Dayלט איט, קצת מאכזב לקרוא. בכל זאת מאד יפה מצדכם.
יצא לנו פעם להחזיר זוג משקפיים שמצאנו במסלול באלפים באזור אנגדין. דווקא זכינו בתודה אדיבה מאד.
וגם החזירו לי יותר מפעם אחת חפצים ששכחתי במקלחות בקמפינגים ברחבי אירופה...
-
World Kindness Dayאיזה כיף שאת קיימת (נירית) לא ידעתי על קיומו של יום זה- נהדר שיש!
אני מנסה לאמץ את מוחי הסנילי באירועים של נדיבות אדיבות וטוב לב, ובעצם יש המון אירועים כאלו (החזרת חפצים אבודים, השבת כספים, עזרה הדדית בין מטיילים) .
בכל זאת- מקרה יוצא דופן של פקידת קבלה בצימר, שבעקבות פינוי רפואי ,היא לא רצתה שננהג, הזעיקה את בעלה (הגנן של המקום) ושניהם הסיעו אותנו למרכז הרפואי הסמוך. היות וגם לא סמכה עלינו שנסתדר בשפה המקומית(וללא ספק לא היינו מסתדרים) היא חיכתה איתנו שעות טובות עד סיום כל ההליכים הרפואיים, ואז התברר לנו שגם בעלה והטנדר חיכו לנו בחוץ כל אותו יום.
היא סירבה בתוקף לקבל כסף עבור הלווי (לא עזר לה, אני יותר עקשנית)
אבל השיא היה כשהבנתי בדיעבד שהיא העבירה את הילדה או התינוקת שלה לאימא שלו/ה כדי שתשמור עליה כדי שתוכל לסייע לנו.
אני עד עכשיו נרגשת כשאני חושבת על המעשה הטוב שלה.
-
World Kindness Dayיונית,
באמת מרגש. אכן אנשים טובים ואכפתיים מאד!
-
World Kindness Dayכן כן בדיוק אתמול היה היום הזה. במקרה לפני כמה שנים גיליתי את קיומו. ברוסית הוא נקרא "יום טוב הלב העולמי". ואם כבר טוב הלב או האדיבות הרי שהראשונה שעולה בראשי זאת בולגריה כמובן. נכנסנו לחנות בכפר כלשהו לקנות קצת ציוד לדייג. בעל המקום לא דיבר רוסית ולא אנגלית, עם הידיים שאל אם אנחנו רוצים לדוג? כן. יש לכם "דיפלומה" (אישור דייג). כמובן שאין לנו. אתם יודעים איפה לדוג? ברור שלא. מרגע זה העניינים התחילו להתגלגל במהירות מטורפת. בעל המקום הרים טלפונים, מישהו הגיע צילם את הדרכונים שלנו ורץ לבניין העירייה, עוד מישהו הביא מפה והתחיל לסמן לנו, כעבור רבע שעה חזר ההוא מבניין העירייה עם אישור דייג, בינתיים חבורה של איזה עשרה אנשים כבר הצטופפה סביבנו מעל למפה ורבה ביניהם איפה הדגים יותר שמנים. בקיצור תוך חצי שעה היינו בדרך לאגם. דגים לא היו. אושר אינסופי מטוב הלב הבולגרי היה ועוד איך.
שבוע טוב שיהיה לנו
אלונה
-
World Kindness Dayאולי לא כל כך הירואי, אבל -
אני תמיד מתרגשת קצת בתור לשרותים, עם ילד קטן [ובעשור האחרון אנחנו תמיד עם ילד קטן או ילדה קטנה בגיל שנתיים-שלוש...] ברבים מהמקומות שהיינו בהם, כולל תחנות דלק ומקומות ציבוריים שונים, אנשים קידמו אותי [ואת בן הזוג, אם הוא זה שהיה עם הילד] לראש התור, רק בגלל שזה ילד קטן.
משום מה בארץ זה לא כך, ולכן לא ציפיתי, ואולי זה משהו קטן - אבל כן, גם כמבוגר אני לפעמים ממש חייבת דחוף לשרותים וקשה לחכות בתור, אז אני מעריכה ומוקירה גם את המחווה הלכאורה קטנה הזו.
-
World Kindness Day -
World Kindness Dayאלונה ואוליב תודה לכן על השיתוף.
אלונה-אכן דוגמה יפה. חבל שלא היה כתוב בויקיפדיה שגם ברוסיה מציינים יום כזה.
אוליב-גם אנחנו שמחנו לב שבאירופה מתחשבים מאד בהורים עם ילדים קטנים. זה נחמד מאד.
תודה ששיתפתם ושובע טוב לכולם.
-
World Kindness Dayאכן , יום החביבות , האדיבות הבינלאומי, ומה חטף העולם לכבוד יום זה.....
והסיפור שלי, בין סיפורים קטנים אחרים. איך לא, בצרפת, שתי סבתות - אחותי ואני מטיילות, מגיעות לעיירה באלזאס, נכנסות, אין חניה, מסתובבות, מוצאות מגרש חניה ריק , שמחות נכנסות לחנות ומולנו שלט שמסביר בצרפתית שיש לשים כרטיסי חניה, בקצה מגרש החניה יושבים שלושה צעירים ואנחנו מנסות לשאול אותם איפה מוצאים כרטיסי חניה, אחד מהם אומר לנו משהו כמו "רק רגע" הולך חוזר אחרי דקות אחדות, נותן לנו כרטיס חניה פרטי שלו , כרטיס של תושב המקום, אומר לנו לשים אותו ברכב, ומראה לנו על בית במרחק שני בתים על הגדר תיבת דואר, כשנחזור שנשים לו את הכרטיס בתיבת הדואר. אל הכרטיס שהחזרנו צרפנו פתק עם MERCI גדול , ציירנו דגל ישראל וחתמנו בשמות הפרטיים . מחווה קטנה ומחממת לב.
-
World Kindness Dayנירית ,
לא ידעתי שיש יום כזה. קצת עצוב שהוא קיים, כי זה מראה שאדיבות או החביבות היא לא ענין של קבע .
כמעט בכל טיול שאנחנו עושים, אני יכולה לחשוב על מקרי אדיבות וחביבות של המקומיים כלפינו.
ישנן מקומות שבהם האדיבות והעזרה לזר היא חלק מתרבות ואורח חיים . למשל בטאג'יקיסטן - מקובל שבהרים עוברי אורח מזומנים למאהלים כדי לנוח , ולאכול (ללא תמורה בכלל ). גם אנחנו בטרק בקבוצה מאורגנת חוינו בכך . לא משנה כמה מעט יש לאנשים האלה - הם יחלקו איתך .
אוליב הזכירה ילדים קטנים . אני חושבת שילדים קטנים תמיד מעוררים אצל אנשים רצון לעזור , אבל היחב שקיבלתי במוסקבה פשוט הדהים אותי . נסעתי לבד עם תנןקת בת שבעה חודשים . כבר בתור בשדה התעופה לבדיקת דרכונים , נגשה אלי עובדת בקורת גבולות ולקחה עלי פיקוד : עזרה לי למלא טפסים , והקפיצה אותי לראש התור . גם בטיולי בעיר : כל תור שעמדתי בו , מיד או העומדים לפני או הקופאיות קראו לי לגשת לראש התור . שלא לדבר על עזרה עם העגלה בכן מקום וכו .
המקרה שהפתיע אותי מכל היה בארה"ב - אוסטין, טקסס . נסעתי לעבודה עם קולגה , שלטעמי עבד בשבוע הזה יותר מדי . גררתי אותי בערב האחרון לבילוי בעיר : הטלתי עליו לבחור לנו פעילות . מצאנו את עצמנו מגיעים לאחד התיאטראות בעיר (בטעות באוסטין משתמשים במילה תאטרון גם לקולנוע , התכונו ללכת לקולנוע ). אבל משהגענו - החלטנו כבר לבדוק אם יש כרטיסים להצגה . על מדרגות הכניסה אנחנו פוגשים את הקופאית , שהודיע לנו : ההצגה התחילה לפני כעשר דקות - המחזמר עלובי החיים - אבל מציעה שנדבר עם הסדרן הראשי .
הסדרן הראשי , אמר שאין בעיה , ואפשר להכניס אותנו , חפש ומצא שני כרטיסים מערימת כרטיסים, וקרה לסדרנית . אנחנו מוצאים ארנקים כדי לשלם - והוא מסרב לקבל תשלום : ההצגה החלה , אין קופה , וחוץ מזה אלה כרטיסים של אנשים שלא הופיעו . לכו , ותהנו .
ללא ספק - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות .
