“אין צורך בכסף. אף אחד גם לא רוצה בו. אין מה לעשות איתו. עוף צלוי הרבה יותר טוב. עוף אפשר לאכול”. (שי קניגר, מתוך הראיון ‘משפחות מטיילות חושפות את הכל’)
משפחת קניגר יצאה לפני 15 שנה מהארץ ומאז הם מפליגים וגרים ביאכטה שלהם בכל מקום בעולם. את התשובות לשאלות כתבה לי שי, הבת הצעירה.
חברי המשפחה: 
יריב – (אבא) בן 49
איריס – (אמא) בת 48
גל – בן 26
שי – בת 24
1. כמה זמן אתם מטיילים/טיילתם?
15 שנה, כאשר אני (שי) חזרתי לארץ ל4 שנים כשהייתי בת 18 וגל טס לשנתיים לארצות הברית כשהיה בן 21. איריס ויריב מדי פעם באים לבקר:)
2. מה היה המניע לצאת לטיול?
מניע… סתם נמאס לרוץ אחרי הזנב. אתה עובד (וקשה) וקונה אוטו ועובד עוד קצת (יותר קשה) וקונה בית… וכן הלאה והלאה…
3. מה היה הפחד/החשש הכי גדול לפני הטיול?
היו מלא… הילדים יסתדרו? יהיה בטוח? נסתדר כלכלית?
בטח החשש הכי גדול היה מצד איריס ויריב. לקחת משפחה, לנתק אותה מכל דבר מוכר ולצאת לחוויה שאף אחד עוד לא ידע שתהיה כזאת טובה.
איך התמודדתם איתו?
אם אתה לא מנסה לא תיכשל אבל גם לא תצליח. מקסימום לא הולך. אף אחד לא מת! פשוט מתחילים מחדש. התחלות חדשות זה תמיד כיף.
4. מה אתם מרגישים עכשיו כלפי הנושא?
בדיוק אותו הדבר:)
5. איך אתם שומרים/שמרתם על הבריאות שלכם במהלך הטיול?
איריס חולת נקיון ותמיד ישנו בסירה, אכלנו בעיקר בסירה (איריס גם אחלה בשלנית) וחיינו בסירה:) אני משערת (ואני יודעת שזה נשמע קיטצ’י) שאולי בגלל שלא חשבנו על זה הרבה ולא ייחסנו לזה משמעות רצינית, למרות מחלת המעיים הכרונית של איריס, בדרך כלל הכל היה בסדר. תמיד היו דברים קטנים, כדור בייסבול קטן שיריב גידל בתוך הברך כתוצאה משונית קטנה שגדלה שם (עקב חתך), קרס שדגה את הרגל של גל ויריב חתך ושלף החוצה או מחלות ים קלילות בימים סוערים, אבל שום דבר לא היה גרוע מכל דבר שיכול לקרות בארץ.
6. איך אתם מממנים/ממנתם את הטיול?
מכרנו וילה בהוד השרון (אחרי 15 שנות עבודה) וקנינו את היאכטה ו 2 דירות קטנות באילת אשר הכניסו לנו כל חודש 3200 שקל. זה לא הרבה בכדי לממן משפחה בת 4 נפשות ולתחזק יאכטה אבל לומדים להצטמצם ולהיות יצירתיים. היו קופסאות מודם שיריב ייצר מקבל חשמלי וקופאות פלסטיק בטורקיה. אירחנו אנשים על הקרני (היאכטה שלנו) באיי סאן בלאס בפנמה, שי הייתה מוכרת תכשיטים בפלאו, גל הצטרף לשי כשראה כמה העסק רווחי, יריב היה מתקן מחשבים מדי פעם על הדרך, תמיד מצאנו דרך להסתדר. כרגע פתחנו את סגול – סוכנות נסיעות בתאילנד (תאילנד- ה.ס) אשר עובדת בעיקר עם ישראלים המטיילים באיזור פוקט והסביבה.
7. כמה הוא עולה/עלה?
3200 שקל לחודש, לפעמים קצת פחות לפעמים קצת יותר.
8. איך התארגנתם לנסיעה?
מכרנו בית, קנינו 2 דירות, מצאנו דיירים לדירות. קנינו יאכטה, יריב שיפץ את היאכטה במרינה בהרצליה במשך כמה חודשים והיה הולך ללמוד כל ערב על מנת להוציא רשיון משיט תוך 3 חודשים. סיימנו שנת לימודים בבית ספר, נפרדו מכולם ויצאנו לדרך.
9. מה אתם עושים כשאתם נזקקים לרופא?
הולכים לרופא:) מוצאים אחד נחמד דובר אנגלית, (בדרך כלל יש אחד כזה בכל בית חולים) מסבירים לו את הבעיה וממתינים להסברים ופתרונות.
10. איך אתם שומרים על החינוך וההשכלה של ילדיכם?
החינוך הטוב ביותר שיכולנו לקבל הוא החינוך של ההורים וחוכמת החיים אותה רכשנו בטיול. בנוסף היו גם קלבט סקול אוף מרילנד, בית ספר אמריקאי אקסטרני אשר מציע חינוך אקסטרני למטיילים צעירים.
11. מקומות מעניינים בהם ביקרתם?
כל מקום בעולם. במיוחד אהבנו את איי סאן בלאס בפנמה, ממש כמו בגלויות עם איים בגודל 30 מטר עם חול לבן, 2 עצי קוקוס, ומים בצבע טורקיז חזק מסביב. טואוו ומאופיליה בפולינזיה הצרפתית הם מהמקומות היפים ביותר שראינו. במאופיליה חופים בלתי נגמרים ואין אף נפש חיה מסביב. בטוואוו חיה משפחת דייגים מקסימים שכל ערב הזמינו את כל דיירי היאכטות בסביבה לאכול בביתם. אין צורך בכסף. אף אחד גם לא רוצה בו. אין מה לעשות איתו. עוף צלוי הרבה יותר טוב. עוף אפשר לאכול. כל אחד מביא סיר וכולם יושבים, אוכלים וצוחקים.
12. על מה אתם מתחרטים אם בכלל?
על זה שהטיול לא התחיל מוקדם יותר. ברגע שהיינו יכולים להרשות לעצמנו מבחינה כלכלית היינו צריכים לעשות את הצעד.
13. מה הטעות הכי גדולה שעשיתם?
שאלות עמוקות… התשובה בסעיף הקודם:)
14. שלושה טיפים שאתם יכולים לתת.
* “אם אתה לא מנסה לא תיכשל אבל גם לא תצליח. מקסימום לא הולך. אף אחד לא מת! פשוט מתחילים מחדש. התחלות חדשות זה תמיד כיף”.
* ילדים זה עם מעצבן. מה שלא תגיד לא טוב להם. צריך להקשיב אבל לא להכל. ולא צריך לחכות שהם ייגדלו. חבל לבזבז את הזמן כשאפשר לבלות איתם עכשיו.
* הדברים הרבה יותר פשוטים ממראית העין.
כרגע משפחת קניגר עוגנת בפוקט, תאילנד, ופתחה את סגול – סוכנות נסיעות פוקט.
