מערבה מכאן: Pacific Canada
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayאת צודקת וזה מידע ממש חשוב. במיוחד כשראיתי כמה דירות להשכרה באזור יילטאון ואני בהחלט שוקלת לישון שם. אין ספק שקצת מבאס.
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayג'ני תודה
תמונת העץ מהממת - איזה צבעים !!!
גם אנחנו מתכוונים לעשות יום טיול מונקובר ולנסוע בכביש 99 כך שהפרוט שלך רלבנטי לנו מאד.
אני בדיוק בשלב חיפוש לינה בונקובר ומאד מתלבטת בנוגע למיקום לשלשה לילות.
יש לך תובנות של אחרי הביקור ?
תודה
איריס
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayקראתי לאט לאט ונהניתי מן התיאורים ומאורך הנשימה שבטיול [והזדהיתי ממש עם רפרטואר האוכל המצומצם של הנער, גם אצלנו יש אחד כזה]...
-
יום 15 – כביש 99 Sea to Sky Highwayהי שקד,
אכן לא ברור למה לא דאגו גם לגשר להולכי רגל המגיעים לאי גרנביל מצפון, אבל עובדה שלא.
אבל לאזור יילטון יש את המעלות משלו, לרבות נגישות טובה לתחברה ואם מצאת מקום לינה שם שעונה על הצרכים שלך, לא הייתי משנה רק בגלל נושא השוק.
איריס, בדיעבד הנסיעה על כביש 99 קצת התפספסה לנו בגלל מזג האוויר הסגרירי. אם יהיו לך מספיק ימים בונקובר, כמובן רצוי לכוון את הגיחה ליום בהיר.
אנחנו גם לא המשכנו עד לעיריה ויסטלר עצמה (עוד כ 20 ק"מ צפונה ממפלי ברנדיווין), אבל עם נוגה זה יכול להיות נחמד לעשות סיבוב בחנויות במרכז.
בימי ראשון בקיץ מתקיים גם שוק איכרים.
מצד שני יכול להיות שהחוויה, עם הדגש על חנויות לביגוד וציוד ספורט וכו', די דומה לבנף וג'ספר, ובשלב זה כבר תמצאו..
לגבי מיקום הלינה בונקובר אחנו כאמור אהבנו את הטיילת של ה English Bay ו Sunset Beach ,אבל אני חושבת שהתובנה החשובה היא כי כל אזור ה downtown הוא קומפקטי למדי. אם תסתכלי במפה תראה כי מצפון לדרום מדובר בערך במרחק של 1.5 ק"מ וממערב למזרח 2-2.5 ק"מ. לכן אם תחליטו ללון ב downtown המיקום המדויק של המלון נראה לי פחות חשוב מהתאמת השירותים והחדרים שהוא מציע לצרכיכם, כי בכל מקרה הכל די נגיש.
אני מצרפת שני קישורים על המבנה של העיר והאופי של השכונות השונות.
בהרכב שלכם אני חושבת שגם הדירה שאיילת לנה בה באזור Kitsilano שמדרום ל downtown באה בחשבון. למה? כי בכל מקרה, בין אם תלונו ב ב downtown ובין אם לא, סביר להניח שתתניידו בעיר ברכב, כיוון שככה גם יותר נוח וגם יותר כלכלי.
לדוגמה: לביקור בסטנלי פארק אשפר לחנות במהלך כל היום (בכמה חניונים שונים בשטח הפארק) תמורת 11 $ וכך לנוע בקלות ממקום למקום בפארק (ששטחו ענק).
גם באי גרנביל החניה לא מאוד יקרה – רק צריך לשים לב כי החניה חינם מוגבלת במזן, כאשר לאחר מכן צריך להזיז את האוטו למקום חניה בתשלום (ע"ע הדו"ח שקיבלה נילי!
)היות וגם ככה תכנסו לאוטו ,לא נראה לי נורא להתגורר קצת יותר רחוק ולהוסיף עוד 10 דקות נסיעה עד היעד. נילי ואיילת, שלנו בשכונת "קיץ" , בטח יכולות להרחיב בעניין, אבל אם אני זוכרת נכון גם נילי התניידה ממנה למרכז העיר ברכב ולא דיווחה על קושי מיוחד.
אוליב, יופי שהצטרפת ואני שמחה שאת נהנית מטיול הכורסה. וכן את בטח מבינה שגם לגרום לבחור לגעת באורז וכנפיים היה הישג וחידוש לא קטן...
-
יום 16 – נוסעים מזרחהבשעת בוקר של יום שבת אנחנו נסועים דרך הבתים הנמוכים של פרברי ונקובר החשוכה והמנומנמת לשדה התעופה.
גם הפעם החזרת הרכב והבידוק מהירים וקלים וכעבור חמש שעות טיסה אנחנו נוחתים בשדה התעופה של טורונטו. יכולנו להמשיך עם קונקשיון ישיר לארץ, אבל החלטנו לנצל את העבודה כי הטיסה מימלא עוברת דרך טורונטו לביקור חפוז במפלי ניאגרה מהצד הקנדי.
השכרה שלישית ואחרונה, הפעם עם National. כל ארבעת המזוודות נכנסות לבאגז' של הניסן אלטימה ואנחנו יוצאים דרומה.
שימו לב: הכביש הראשי מן השדה לכיוון ניאגרה (כביש ETR 407) הוא כביש אגרה אלקטרוני (כלומר ללא עמדות תשלום בכניסה) עם תעריפים די גבוהים. רצוי לתכנן את המסלול מראש, שכן הכביש פועל כמו כביש 6- אם תעלו עליו בטעות ולוחית הרכב השכור תצולם, תקבלו בהמשך חשבון שמן מחברת ההשכרה הכולל את דמי הטיפול שלה.
תחת זאת, נסענו על כביש QEW/403 החינמי. בגלל הפרשי השעות בין מערב למזרח קנדה, הגענו לעירה ניאגרה פלס רק לקראת 17.30 .
-
יום 16 – נוסעים מזרחהכמו רבים אחרים גם אנחנו הזמנו חדר ב Embassy Suites ישירות דרך אתר המלון, לאחר שקודם עשיתי חברות חינם במועדון Hilton Honors – בבחינת אם לא יועיל, לא יזיק
באתר ניתן להזמין את סוג החדר הרלוונטי לרוב המשפחות-
2 Queen Beds Canadian & US Fallsview או בקומות 10-15 או בקומות 28-36. אנחנו הזמנו את הקומות הנמוכות יותר ובפועל קיבלנו חדר בקומה 17 עם ג'קוזי. גם פנינית דיווחה בזמנו שהזמינה כמונו וקיבלה שדרוג לקומה 20 .
נראה כי המלון שומרת את קומות הביניים פנויים לשידרוגים ועל כן, העצה שלי לא לשלם מראש על קומה גבוהה יותר אלא להגיע לקבלה ולראות מה מקבלים- תמיד אפשר להחליט במקום לשדרג תמורת תשלום.
התארגנו בחדר ומיהרנו ל Happy Hour של המלון - שתיה ומעט פיצוחים וחטיפים (שנגמרו ולא נתמלאו מחדש), בקיצור נשנושים מינימליים אבל לא משהו לבנות עליו אם אתם רעבים, והכל צפוף צפוף. ובכלל המלון הזה די מזכיר תחנת רכבת- גם הלובי ההומה, גם המעליות שממתינים להן הרבה זמן ותמיד עמוסות ובכלל האווירה המונית והרועשת.
לאחר מכן עלינו שוב לחדר לתפוס את הרגע שלשמו התכנסנו- השקיעה מעל המפלים- והינה התוצאות בפניכם. יפה כן (הינה מבעד העדשותשל שתי מצלמות שונות) אבל לטעמי העובדה שהכל כל כך בנוי ועירוני מסביב בהחלט מפחית מעוצמות המראות.
אז כפי שהבנתם עד עכשיו העיר ניאגרה, על מלונות רבי הקומות שלה, אורות הניאון הצעקניות, הקזינוים, המוטלים הזולים ומסעדות הרשת לא בדיוק התחבבה עלינו, אבל מחר יום חדש.
-
יום 16 – נוסעים מזרחהג'ני היקרה,
אני עדיין כאן.
אם הזכרת את החנייה החינמונית בגרנוויל , אז יש להגיע בבוקר כדי לתפסה ל-3 שעות. אנחנו לא עברנו את הזמן. קיבלנו דו"ח, כיון שלא חנינו בין הקווים הלבנים המקבילים. בכלל לא ראינו אותם, כי חנינו בין שתי מכוניות, שהסתירו אותם...
לגבי הנאייגרה- גם לי הייתה תחושה של מיצוי בפעם השנייה , שהייתי שם. כמובן לא בשל המפלים או בשל העוצמה הנהדרת של הטבע אלא בשל התרבות האנושית שמסביב.
נילי
-
יום 16 – נוסעים מזרחהג'ני
תודה רבה על ההסבר. אז בינתיים שריינתי שני מלונות בדאון טאון ( אני חוששת מרעש) ודירה בקיטסליאנו . לא מתלהבת מאד מאף אחד מהם אבל טוב שיש איזה שהוא שריון.
לגבי החניה . פתחתי את הקישור . לא הבנתי איך עובד עניין השלוש שעות. כשמגיעים לוקחים איזה שהוא פתק ממדחן , שעון קרטון ?? איך יודע הפקח מתי הגעת ומתי מסתיים הזמן החינמי שלך ?
לגבי הניאגרה - גם אנחנו התלהבנו מאד מהמפלים ושנאנו את העיירה.
לנו באותו מלון . כבר ב 2006 הוא היה המוני ורעשני אבל בכל זאת אופציה לא רעה לאזור.
טיול מקסים היה לכם למרות מגבלות מזג האוויר. נהננתי לעקוב
איריס
-
Granville Islandנילי תודה על ההבהרה. מעניין אם הפקחים מקפידים באותה מידה עם מי שחונה בחניה בתשלום?
איריס, אני לא ידעת לענות ספציפית לגבי החניה באי גרנביל, אבל בחניונים אחרים בקנדה (גם בתשלום וגם בחינם) שחנינו בהם ההשיטה היתה שצריך לגשת למכונה, להקיש את מספר הרישוי של הרכב ואז נקבלים כרטיס חניה המציין גם את שעת ההתחלה וגם את מספר הרכב, אותו מצמידים לשמשה.
אני מניחה כי החניה באי פועלת באופן דומה.
טוב שאתן מבינים לליבי לגבי מפלי ניגארה. דווקא למחרת היה יותר מוצלח- אז נמשיך.
-
יום 17 – נרטבים והביתהואכן ב 7.00 בבוקר המראות בעת הזריחה הרבה יותר מרשימים ובמהלך רבע שעה אני ובן הזוג מרותקים לחלון הפנורמי של החדר (בעוד הבנים ממשיכים לחרופ להם בכיף...).
לאחר שהם מתעוררים אנחנו מצליחים- לאחר מאמץ מה- לתפוס מעלית ויורדים לחדר ארוחת הבוקר הצופה על המפלים. שוב המוני אנשים ולטעמי ארוחת הבוקר מאכזבת:
יש:
עוגות, מאפינס, לחם לבן, דגני בוקר מהסוג המתוק היותר, סירוף מייפל, ריבות, דבש, יוגורטים מתוקים, כל מיני מאכלים מטוגנים (נקניקיות נוטפות שמן, תפוחי אדמה וכו') שרק להסתכל עליהם על הבוקר עושה לי רע, ועמדת "חביתה לפי הזמנה" למי שיש סבלנות לעמוד בתור (שזה כמובן לא אני!)
אין:
לחם מלא, דגני בוקר לא מתוקים, יוגורט טבעי, גבינה או כל דבר אחר לא מתוק למרוח על לחם
בקיצור, אני לא ממש מוצאת לי מה לאכול ומסיימת את הארוחה עדיין רעבה ומעוצבנת למדי (ועל כן מסוכנת לסביבתי...
)למעו האיזון רצוי לציין שהרבה גולשים כאן ציינו לשבח הן את המלון והן את ארוחת הבוקר שלו, אז אני כנראה בדעת מיעוט.
בדרך לקחת את השיט למפלים בספינת Hornblower (הזכיינת היחידה בצד הקנדי) אנחנו נסועים לאורך נהר הניאגרה ונוכחים לדעת שהעיר סובלת מפיצול אישיות. לאורך הנהר רצועה ירוקה, מגוננת בקפידה, אסתטית ונעימה מאוד לעין ובשאר העיר וביחוד באזור Clifton Hill , מפגן של חוסר טעם וולגרי וממוסחר ברמות.
-
יום 17 – נרטבים והביתההשיט הוא מפעל משומן ומתוקתק, התור הארוך מתקדם במהירות ותוך זמן קצר אנחנו מקבלים את מעילי גשם הדקים האדומים שאמורים להגן עלינו ועולים לסיפון.
החוויה נחמדה וכיפית לכולנו. מלמטה המפלים מרשימים מאוד, ביחוד המפלים האמריקאים. אם תסתכלו טוב טוב בתמונות תבחינו בנחיל האנשים במעילים כחולים היורדים לשיט מן הצד האמריקאי של הגבול. נראה ששם מדובר בחתיכת ירידה, בעוד בצד הקנדי יש מעלית ולא הולכים הרבה.
המפלים הקדנים ה Horseshoe Falls , המכונים כך בשל צורת הפרסה שלהם, יותר גבוהים ועוצמתיים מהאמריקאים, אבל כשהספינה מתקרבת, מרוב רסס אי אפשר ממש לראותם, בטח לא אם אתם כמוני מרכיבים משקפיים- שתוך שניות נדמים לשמשת רכב שניתז עליה גשם חזק בעוד הווישרים מקולקלים!
מיותר לציין כי מעילי הגשם האדומים הדקים ללא ממש מונעים מאיתנו להירטב כהוגן, אבל למזלנו מזה לראשונה מאז היום הראשון לטיול בבנף אנחנו זוכים ליום שמשי וחמים למדי- מתאים אפילו לחולצה קצרה- והבגדים מתייבשים במהירות. ביום קר ההיבט הזה מן הסתם קצת יותר בעייתי.
-
יום 17 – נרטבים והביתה
-
יום 17 – נרטבים והביתהבצ'יק-אוט מן המלון, אנו פוגשים במכרה ותיקה מן הלבנט- גב' קומבינה!
מתברר כי כמעט כל המלונות בניאגרה גובים תוספת תשלום בדמות
Tourism Improvement Fee הנועד כביכול ל"שיפור" תשתיות התיירות בעיר (אם כי לדעתינו, הדבר האחרון שניאגרה זקוקה לה זה עוד בית הזוועות, רכבת שדים וכדומה- נהפוכו), אלא שבפועל הכסף נשאר בקופת המלונות ללא פיקוח וללא מתן דין וחשבון.
די מפתיע להיתקל ב"שיטת מצליח" דווקא בקנדה, אבל מכיוון שקראתי עליה מראש, ביקשתי – בנימוס כמובן- בעת התשלום להסיר את התוספת הזו, שאמורה להיות וולונטרית, מן החשבון והדבר אכן נעשה מיד וללא ויכוח.
שימו לב כי ההיטל הזה יכול להופיע תחת שמות שונים ומשונים:
Destination Marketing Fee, Tourism Infrastructure Funding Fees, Resort Fee , אבל אל תבלבלו- מדובר באותה גברת –ואל תהססו גם אתם לבקש כי הוא לא יופיע בחשבון הסופי.
-
יום 17 – נרטבים והביתהסוף הטיול מתקרב, שכן הטיסה ארצה ממריאה אחר הצהרים, אבל אנחנו מנצלים את מעט הזמן שנותר כדי לנסוע לשדה לא בדרך הישירה אם כי דרך ה Niagara Parkway, הכביש הנופי המלווה את נהר הניאגרה צפונה, עד לעיריה
Niagara on the Lake.
ב 1943 וינסטון צ'רצ'יל שביקר בקנדה לצורך השתתפות ב Quebec Conference , בו נדונו תכניות בעלות הברית להמשך ניהול מלחמת העולם השניה, מצא בין לבין זמן לנסוע בכביש הזה, אותו תיאר כ- "the prettiest Sunday afternoon drive in the world ".
טוב, היום יום ראשון בצהריים והכביש הזה אכן יפהפה. מצד אחד פארק ירוק ויערות לאורך הנהר, מצד שני אחוזות נאות, יקבים לרוב והכל מטופח, הרמוני, בטוב טעם- האַנְטִיתֵזָה הגמורה לעיר ניאגרה.
במחוזות אלה סוף ספטמבר הוא עוד טיפה מוקדם מדי בכדי לחוות את צבעי השלכת, אבל אם היינו עושים את אותה הדרך בעוד שבועים- חודש, היינו זוכים לנופים עוד יותר מרהיבים.
גם העיריה NOTL מתוקה להפליא- תיירותית מאוד כמובן, אבל כל כך חיננית שזה בכלל לא מפריע.
אנחנו מספיקים רק סיבוב קצר לפני שעלינו לשנע את עצמינו לשדה התעופה.
גם היום, כמו אתמול, אף שמדובר בסוף שבוע, התנועה , באופן מפתיע ערה למדי אבל זורמת. אנחנו צריכים להחזיר את האוטו עם טנק דלק מלא, אבל לא מוצאים שום תחנת דלק על הכביש הראשי שבקרבת שדה התעופה, ועוד לפני שאנחנו מספיקים לשים לב אנחנו כבר בכביש הגישה להחזרת רכב. אז יחייבו אותנו על רבע הטנק שניצלנו בתעריף מופרז- ניחא, אבל לתשומת לב מי ששוכר רכב בשדה התעופה טורונטו.
האם כל הסיפור הזה של שבירת רצף הטיסות ויציאה לניאגרה היה שווה את הטרחה? שאלנו את עצמינו את השאלה הזו ועם כל ההסתייגות שלנו מהעירה ניאגרה, ואף שהלינה ביום שבת בניאגרה יקרה מאשר באמצע השבוע, התשובה עדיין חיובית. המפלים עצמם מרשימים ושווים צפיה ולנו אין תכניות להגיע לאזור שוב בקרוב, אז כן היה שווה לנו לנצל את ההזדמנות.
-
יום 17 – נרטבים והביתהאף שהפעם מדובר בטיסה בינלאומית ועוד לישראל, הצי'ק אין והבידוק גם הבטורונטו מהירים ורגועים (אולי מדי...?) ובסוף יש לנו עודף זמן בשדה. על הטיסה עצמה אין הרבה מה לספר הפעם (וטוב שכך!
) : מטוס Boeing 787 עם מסכים אישיים המציעים שלל אפשרויות בידור, אולי בעצם עודף מבחר, שכן גם כשהטיסה נכנסת לשעות לילה היא לא "נרגעת" , ואנשים ממישיכם לדבר ולקום ולטייל כאילו הטיסה רק החלה. כנראה שהבידור מחזיק אותם ערני למדי. רק החלפת מקום עם הבן למושב ליד החלון וחצי כדור שינה מאפשרים לי לתפוס מעט שעות שינה.כשאנחנו נוחתים בבוקר למחרת בנתב"ג לתוך אובך מגעיל ואוויר שקשה לנשום אותו, אנחנו מבינים שהטיול באמת הסתיים , אבל המראות והצבעים ינוצרו בזכרון עוד הרבה זמן.
תודה לכל מי שקרא, הגיב, התפעל מן הנופים, העיר- נעמתם לי מאוד.
ונסיים בבדיחה ברוח התקופה.
-
מילה על לוגיסטיקהאת כל שלושת השכרות הרכב (קלגרי-קלגרי, ויקטוריה-ונקובר, טורונטו-טורונטו) ביצענו דרך החברה הבריטית Canadian Affair , שגם היתה זולה בכ50 % מכל ההצעות שקיבלנו מהנציגים הישראלים של החברות המוכרות וגם אינה גובה קנס לרוב על השכרה קווית והחזרת הרכב במקום אחר.
שילמנו עבור רכב Full Size ל 17 יום 438 פאונד סטרלינג -לערך 155 ש"ח ליום, בעוד שאיילת דיווחה על עלות של 6000 ש"ח ל-20 ימים בקנדה לאותו סוג רכב (קרי 300 ש"ח ליום). אנחנו לקחנו את ה super fully inclusive עם ה zero excess ,כלומר ללא השתתפות עצמית.
החסירון הגדול של החברה - התשלום עבור ההשכרה מתבצע מראש, ללא החזר במקרה של ביטול (כלומר אז צריך להסתמך על הביטוח..
), בניגוד להסדרים הנוחים של החברות הישראליות המאפשרות ביטול כמעט ללא עלות עד הרגע האחרון.כעקרון התקשורת עם החברה מתנהלת דרך הטלפון. התקשרתי למוקד החברה בלונדון, שם היו עסוקים אבל לקחו את המספר שלי, התקשרו חזרה וניהלנו שיחה בינלאומית לא קצרה על חשבונם כאשר בחורה סבלנית הסבירה לי את כל האפציות.
בהמשך קיבלתי למייל חשבונית ושוברי השכרה כמקובל – כאמור שתי השכרות דרך אוויס והשלישית בטורונטו דרך נשיונל.
אנחנו היינו מרוצים (בעיקר מן המחיר
), אבל חשוב לי להדגיש כי למזלנו לא היו לנו תקלות, אז לא אוכל להעיד על טיב המענה והשירות של החברה במקרה של בעיה כלשהי. -
מילה על לוגיסטיקההיי ג'ני
למה ספינת Hornblower היא הזכיינת היחידה בצד הקנדי? מה קרה לMaid of the Mist הזכורה לטוב? עם המעילים הכחולים?
מפלי הניאגרה זה פלא עולם ושווה לעצור בשבילם בדרך. אם הבנים שלך טרם ראו אותם אותם אז זה היה פשע לא לעשות את זה.
-
מילה על לוגיסטיקההי אלעד,
ב 2014 ה Hornblower החליפה את ה Maid of the Mist בצד הקנדי. אבל אל דאגה,ה Maid of the Mist ממשיכה לפעול בצד האמריקאי, ואם תפתח את התמונה הקטנה של המפלים האמריקאים בהודעה 71, תראה את המעילים הכחולים הישנים והטובים. גם בתמונה הקטנה של המפלים מבעד השיחים בהודעה 72 בעצם.
.אני לא יודעת אם לפסוח על המפלים היה בדיוק "פשע" אבל אתה צודק שאם כבר היינו כל כך קרוב זה היה סוג של פספוס, וטוב שביקרנו.
נ.ב. מה זאת אומרת ""הסיפור יוצא להפסקה?? יאללה, שיגמור כבר את הקפה ויתייצב חזרה כאן בפורום.
