דיאנה ושרה – אנחנו אכן ביום הפאפינים וכנראה שאני באמת מתואמת עם אורנה...!
חלק א’: השייט במעבורת בין אובאן לאי מאל
הקדמה מאת סאבטקסט:
כמה שחיכיתי ליום הזה, ובמקביל גם מאד חששתי ממנו! אני נושאת עימי טראומה משייט צפייה בלוייתנים שעשינו באיזור בוסטון ב- 2011, בו סבלתי ממחלת ים שהמשיכה גם יום למחרת. על הרפתקאותינו בשייט הזה ובעוד מקומות תוכלו לקרוא כאן.
מאז, אני חוששת מכל טיול שכולל שייט בספינה, סירה וכו’. (כולל מהפלגת משפחות בסטי”ל, שם בני היקר מר קופירייטר נתן לי את הכדורים נגד בחילה שהחיילים מקבלים...). רוב ההפלגות בטיולים האחרונים עברו בשלום, אבל כאן הייתי לחוצה במיוחד כי השייט כולל הפלגה באוקיאנוס האטלנטי (לא במעמקיו, אבל בשוליים… זה מספיק).
אז גם הפעם הגעתי מצויידת בכדורים נגד בחילה ושקלתי מתי לקחת את הכדור.
אבא: את לא צריכה שום כדור. הכל בראש!
אמא: אני לא אתן לבחילות והקאות לקלקל לי את היום הזה!
אבא: אל תיקחי עדיין כלום. המעבורת גדולה ולא תרגישי תנודות.
שמעתי בקולו וליתר בטחון ישבנו כל ההפלגה על הסיפון העליון.
לא היתה לי בחילה, פטפטתי עם חברינו הבלגים, הצטלמנו ונהננו מהנוף המקסים.
*השייט במעבורת אורך כ-45 דקות.
תיראו כמה יפה:
)
). אולי שם השיר What’s Another Year – מרמז לנו על הבאות לגבי הטיולים העתידיים שלנו… 
כמו כן, הורגשה התחממות ולא היינו צריכים מעילים כמו בימים הקודמים.
בערב - מסעדה אקלקטית נחמדה מאד בעיירה הול אין טירול
הגיעה למקום החמישי בדרוג מסעדות הטיול! 
. 
!
אבל עשינו זאת!
. קרובה מאד למלון שלנו. היה נחמד מאד, אבל לא השוס של הערב הקודם.
