@mcmcmc

הנקיק הוא כמובן זיגמונד טון קלאם

שלום לכולם/ן, 

אנחנו עדיין בלבו של טיול קסום לאוסטריה, אבל כבר אתחיל לכתוב כדי שמי שעוד יספיק בטרם ייסגרו שערי הקורונה גם על אוסטריה, יספיק…

אז מזמן לא נסענו לחו”ל והתבטל לנו טיול בשנה שעברה לכל המשפחה. החלטנו השנה לנסוע שני הורים ושלושת המבוגרים לחו”ל. 

אי אפשר לומר שזה בא בקלות. למעשה כשאשתי ביררה על מחיר של צימר בארץ והתברר שהוא עולה 2500 ש”ח ללילה ויותר, ונזעקתי ואמרתי שבאוסטריה אמצע בשליש מחיר, שם אולי התחיל הכל. לא ידעתי שלמעשה המחיר הוא פשוט חמישית, לא יאומן. אז ארגנו את החופשה הזאת מראש, חיסנו את הגדולים ואת הקטנים השארנו עם הסבתא, ואמנם היו ספקות לאט לאט עם העליה בקורונה האם לצאת. בסוף הרגשנו ממש כפושעים, והיום כשאתם קוראים את זה אנחנו ממש השרידים האחרונים שנסעו אל המדינה האחרונה שמותר לנסוע אליה, אבל באמת שאם היו אוסרים על יציאה לשם לא היינו נוסעים. הרעיון היה שהסיכוי שלנו לראות אנשים בטירול הוא יותר קטן מלפגוש אנשים בבית הכנסת. לפיכך תכננו תוכנית ל-8 ימים מלאים, כשאנחנו עושים שבת בטירול. בסוף התברר שאין מניין ולכן החלטנו להעביר את השבת לווינה. 

אז נתחיל. כרגיל בתודה לבאי הפורום, שהתמעטו אמנם; בזכותם הרבה מהבעיות נחסכו. הזמנו טיסת ראיינאייר שעלתה 650 יורו ל-5 אנשים, כולל 2 מזוודות וכולל 4 טרולים. לא רצינו להזמין רכב של 7 ל-5, זה גם יקר ובדיעבד גם היה השנה קשה הרבה יותר להשיג רכב שכזה ולכן לקחנו בעצת הפורום את הרכב הגדול ביותר האפשרי, סקודה אוקטביה סטיישן עם בגאז’ של 590 ליטר. בסוף קיבלתי עצה לשכור רכב מחברת אבריקס, במחיר של 360 יורו ל-6 ימים, כולל ביטוח כמעט מושלם. החברה היא סלובקית, הם יותר זולים, וגם מגיעים אליך. רציתי להחזיר את הרכב בווינה ביום ו’ לפני שבת ולנסוע עם מונית לשדה”ת בווינה, כשאצטרך, במקום להחזיק את הרכב כמה ימים נוספים בווינה. לכן בחרנו אותם – הם קובעים אתך בוינה ובאים לאסוף את הרכב. 

החלטנו בשל הקורונה לא לעבור בין מדינות ולכן לא רצינו לנסוע למינכן אלא לווינה. בתחילה חשבתי על סלובניה אבל התפקסתי להתמקד במדינה אחת. 

אשתי העדיפה שאת היום הראשון נבלה בנסיעה רצופה מווינה ועד טירול. לקחנו טיסת ראיינאייר לשעות הצהריים במקום אוסטריאן לבוקר ממש (אני אישית מעדיף את הטיסות שמפנות את כל היום, אבל אין ספק שמגיעים עייפים). לקחנו לינה ב-hart im zillertal, כך שיהיה מספיק קרוב ללילה הראשון לאזור זלצבורג, ומאידך לא נוראי מבחינת המרחק ממערב טירול. בדיעבד זו הייתה בחירה חכמה, זולה מאוד (500 ש”ח ללילה!) לדירה עם שני חדרים, סלון גדול, מרפסת, מכונת כביסה וציוד מטבח מלא. ממליץ מאוד על Almdiele שקיבל בבוקינג ציון גבוה מאוד ולא בכדי. 

התחברנו לטיפים פה וגם לקבוצת וואטסאפ של מטיילים באוסטריה והבנו שלפני הנסיעה חזרו בראיינאייר לחייב מסכות N95. אמנם באמת בשדה”ת מי שלא הייתה לו מסכה כזאת הוחזר לבית המרקחת לשלם עבור מסכה כזו 20 ש”ח לכל אחת. גנבה! בטיסה עצמה אף אחד לא בדק וכולם כמעט החליפו למסכות הרגילות בארץ. גם המסכות הסיניות, אגב, למרות שהן KN95, נחשבות. 

הופבורג

הפוחלצים

הקונצרט

הסכר המדהים

@mcmcm

הטיסה, למרות שכמעט לא ישנו אף אחד מאתנו בלילה שלפני, כולל לא בטיסה עצמה, עברה בנעימים. למרות האזהרות נתב”ג היה ממש ריק, לא היו בעיות מיוחדות, מילאנו רק את הטופס האינטרנטי של יציאה מהארץ, והצטיידנו מראש בתו ירוק לכולנו. זהו. 

הזמנו מלון בטירול ל-4 ימים, כדי שלא נצטרך להסתובב. ביום הראשון כאמור הטיסה הייתה לווינה ומשם שכרנו רכב והעדיפות הייתה לישון באותו מקום כמה ימים. אז המלון בהארט אים צילרטל התאים מאוד. 

לאחר הנחיתה בווינה חיכה לנו מישהו שם כמובטח עם שלט ותוך כחצי שעה מהנחיתה היינו לאחר המזוודות ולאחר הרכב. 

היה לי פחד לא קטן לפני הנסיעה. חששתי ש’אבריקס’ תבטל את אישור הרכב לפני הנסיעה מכל מיני סיבות. פניתי אליהם בוואטסאפ. מדובר בחברה קטנה ונחמדה, אבל הם מאוד עמוסים בקיץ הזה ולא ענו וממש חששתי. כל פעם שכתבתי משהו קצת ‘כועס’, בסוף ענו לי והתנצלו על הזמנים וכו’. אישרו את השכרת הרכב. אלא שביום ו’ לפני הנסיעה, ממש לפני שבת, אני מקבל וואטסאפ שיש לנו בשורות רעות בשבילך. זה היה ממש אחרי שביטלתי הזמנה מקבילה ב-carJet שהיו זולים אף הם, אבל פחות, וחששתי שעכשיו אוותר עם המחירים העכשוויים, המטורפים למדי. ומטורפים זה אנדרסטייטמנט. קרובות משפחה שהחליטו ברגע האחרון לנסוע ל-10 ימים וחיפשו כל רכב, סיפרו לי על מחירים שפשוט לא הגיוניים – 900 ש”ח ליום. לא האמנתי ובדקתי בעצמי, בכל המקומות המוכרים לי, ואכן – או שלא היה רכב, או שהוא היה במחיר לא שפוי. מזל שהזמנתי בזמן. 

בכל מקרה הם אומרים לי שהלקוח שלפני שם בנזין לא נכון והרכב הולך למוסך ולכן אצטרך להחליף. הציעו לי יונדאי I30 שהוא קטן בהרבה בבגאז’, וסירבתי. בסוף השיגו סקודה אוקטביה סזאן עם בגאז’ של 600 ליטר. שאמור היה להספיק להכל. ביקשתי בתחילה דיזל, וגם הרכב הזה הגיע דיזל, בהבדל קטן אחד: אוטומט ולא ידני. ניחא. בדיעבד הרכב דיזל נהדר, אני כבר שלושה ימים ועם 700 ק”מ ועוד לא מילאתי. 

נחתנו ויצאנו משדה”ת כאמור בזמן, ב1615. מראש המליצו לי באתר לא לעצור כלל בשום מקום. הייתי זקוק לעצירה כנהג יחיד, סימנתי למערכת לעצור במונדזיי, ואכן אחרי נהיגה נינוחה פניתי לשם, אך בכיכר ראינו שיש משמאל תחנת דלק ומינימרקט לקנות. חשבתי שאני נכנס לשם, והתברר שחזרתי לכביש הראשי – ו...אבוד. לא היה לי חשק לנסוע כ-10 ק”מ כדי לעשות פרסה ולחזור. אז עשיתי מה שהזהירו אותי לא לעשות – להיכנס לזלצבורג, וסימנתי בוויז את גני מיראבל כעצירה. אמרו לי שזה יהיה נורא ופקקים וכו’, אבל ביום א’ זלצבורג נראתה כמו עיר רפאים. נכנסתי ויצאתי בקלי קלות. גני מיראבל היו יפים ולא הייתה בעיה לחנות מולם. חיפשנו מינימרקט אבל הכל סגור. בסוף בתחנת דלק הצטיידנו בחלב ודברים בסיסיים. 

הנסיעה משם, דרך גרמניה, לטירול, הרבה פחות נעימה. הכביש לא מואר, הוא צר ומספיקה טעות קטנה ו… חס ושלום. התחיל גם מבול אוסטרי, מהרגע להרגע, אבל בעשר ועשרים הגענו למלון, וסוף טוב הכל טוב. לילה ראשון באוסטריה. 

@mcmcmc

תודה – אכן מזג האוויר האיר פנים מאוד. גם חם (אפילו קצת מדי) וגם יפהפה.

אני רואה שזמני בקושי בידי כדי לכתוב אז כנראה אכתוב כשאחזור (בע”ה). בינתיים את התמונות (חלקן נפלאות) עוד לא העלתי אז עוד כמה ימים..בינתיים אסיים עוד קצת כתיבה…

ירדנו אפוא מוקדם יחסית והתגלגלנו במורד העמק לכיוון מאיירהופן. במקור חשבתי אולי לקפוץ לקרימל (פתוח עד 17) אך בשביל זה הייתי זקוק להגיע לצאת מהקרחון לכל היותר בשעה 15 וכאמור הופתעתי שהקרחון לקח לנו כל כך הרבה זמן. לדעתי הוא ממש אחד מפסגות ההרים הטובות שהייתי באירופה, ומערת הקרח חובה ממש. היא שונה מממערות קרח יותר מתוירות נוסח זאת שליד זלצבורג. אישית אהבתי יותר את זו של הינטרטוקס. 

בכניסה למאיירהופן – פקק! ככלל, לא נתקלתי בפקקים באוטוסטרדה, אבל בעיירות, בהחלט. נכנסנו לMPREIS העמוס מאוד שם, והצטיידנו. מכיוון שהיינו עייפים ומכיוון שתכל’ס אם לא הולכים לפארק מים וכד’ לא ראיתי מה באמת יש לעשות בעמק צילר, הרי שחזרנו למלון. כעיקרון אני חושב שהבחירה בעמק צילר הייתה טובה מאוד, אבל הוא רק נקודת מוצא והוא פחות ‘תעסוקה’ מהעמקים האחרים. 

יש בעיירה הארט אם צילרטל מפל שאמור להיות מרשים אבל מרוב עייפות ורצון לבשל וכו’ לא עשינו כבר כלום. נפגשנו עם בעלת הבית המקסימה, שנתנה לנו כרטיס הנחה כלשהו (נראה חסר משמעות, הנחה לגולף בצילר או משהו כזה – בדר”כ המקומות הזולים לא נותנים כרטיסים ‘שווים’). הלכנו לישון. 

יום ב’ התמקד בעמק שטובאי. התעוררנו לעננות וערפל מסוים, אבל עד מהרה פג הערפל והבטיחו לנו שיהיה יום יפה. ועוד איך! 

נסענו צפונה ופנינו מערבה על A12, לכיוון אינסברוק. אשתי די רצתה שנקפוץ לסוורובסקי, אבל קיבלתי כל כך הרבה המלצות שליליות שהעדפנו לעשות דברים אחרים. עברנו אפוא את WATTENS והמשכנו לכיוון גשר אירופה. היינו בו לפני כשש שנים, והיה נחמד לעצור באותה תחנת דלק, להגיע שוב למקום קפיצת הבאנג’י של הגשר (שכבר כנראה אינו הגבוה באירופה), לעלות ל’קאפלה’, מעל פינת התצפית. הצד השני של הגשר (מדרום לצפון) מלא משאיות, שמגיעות כנראה מאיטליה. 

משם – למידרס והר סלרס. חנינו והצטיידנו בהרבה קרם שיזוף. עלינו ברכבל להר סלרס. מיד עם הרכבל יש לידו נוף פשוט נפלא של אגם קטנטן ‘בונבוניירה’, מהסוג שסבתא שלי הייתה מביאה פעם משוקולדים משוויץ. פשוט מדהים! הוא נקי ויפהפה. הלכנו כרבע שעה אל הבקתה שגם משם נשקף נוף נפלא. 

הירידה למטה נהדרת! לדעת ההורים יותר טובה מאימסט (למרות שמידרס קצת יותר קצרה) – יותר תלולה ויותר ‘מודרנית’. 

אחד הדברים הטובים שאמרו לי בפורום הוא לא להגזים. אתמול היינו בהינטרטוקס ונהנינו מאוד, ואין שום היגיון ללכת יום לאחר מכן לקרחון אחר, שטובאי, רק כי אמרו שיש שם את התצפית אחד הטובות בעולם, top of tyrol. אני מניח שיש שיטענו שגם שם יפהפה, ואני בטוח, אך לא היה לנו חשק לעוד מערת קרח ועוד פעם ממה שראינו אתמול (שלא לדבר על המחיר). החלטנו אפוא בהחלטה של רגע לשלם (הרבה פחות) ולעלות על שליק 2000, שהייתה מי שתיארה אותו כ’דוז פואה’ של כל העליות של עמק שטובאי. ואכן, לא התאכזבנו. שילמנו משהו כמו 90 יורו לכולנו, גם זה לא מעט, ועלינו ברכבל לתחנה העליונה. איזה נוף!! עכשיו היינו מהצד השני של הר סלרס. את פנינו קיבלו עשרות אנשים שנחו בכיסאות נוחים מול הנוף המהמם והפתוח. לקחנו את המסלול הסיבובי של שעה וחצי, ופשוט נהנינו מכל רגע. המסלול סביר, יש בו עליות קלות שבגלל החום גרמו לנו בהחלט להזיע מעט, אבל ממש לא נורא. הוא גם ‘על שפת הצוק’, במידה מסוימת אבל שוב, לא הרגשנו כל סיכון והוא היה מקסים. מה שעושים בעצם הוא להקיף את ההר. ושוב לקח לנו זמן די מקביל ביחס למה שהיה כתוב. בחלק השני יש שביל די צר ואפשר קצת להתדרדר וזה שוב בעיה של נעליים לא מתאימות. כך שמי שמגיע עדיף שיגיע עם נעלי הרים, אבל כאמור, לא ממש עקרוני. 

חזרנו לנקודת ההתחלה והלכנו לתצפיות הנפלאות (מסלול אחר של רבע שעה). 

ירדנו למטה וחזרנו, כשעה ורבע, לצימר. בהערת אגב ובצורה מוזרה מעט, הצטרכנו לשלם 3.5 יורו על המעבר בגשר אירופה רק בדרך חזרה, למרות שבדרך הלוך זה לא היה בתשלום וכנראה היה כלול בכרטיס האוטוסטרדות שעליו שילמנו יחד עם הרכב. לא הבנתי את זה אבל ככה זה היה. 

@mcmcmc

יום ה’ התחיל באריזה. רצינו לעשות שבת באזור טירול, אבל המלונות הכשרים היו יקרים בטירוף והאופציה האחרת הייתה רק בית חב”ד בזלצבורג לנד (במריאפר, עיירה קטנה ליד פלכאו). פחות רצינו לאכול אישית אצל השליח חב”ד ולכן העדפנו כבר לחזור לווינה לשבת, למרות הרתיעה הראשונית והרצון שהטיול הזה יהיה כל כולו טבע. לכן החלטנו מראש שביום ה’ נתקדם מזרחה ונקצר את הדרך לווינה, ונעשה השלמות של זלצבורג. בפעם היחידה שבה היינו, 6 שנים קודם לכן, עשינו כבר את הלברון, מערת הקרח, מכרות המלח בהאליין, הקרחון בקפרון, ומפלי קרימל. החלטנו הפעם שנעשה השלמות. אחר אריזה ופרידה מהצימר הנהדר בעמק צילר, נסענו דרומה ואז מזרחה למעבר גרלוס היפהפה. בדרך יש לא מעט סיבובים, אבל הדרך ממש יפה. היא גם עולה 10 יורו. הגענו למפלי קרימל, והפעם, בניגוד לפעם הקודמת, החלטנו שנעשה אותם קצת יותר בעומק. אבל לא היה לנו די זמן. לכן חנינו (5 יורו) וארגנו מונית למפל האמצעי, משם ירדנו ברגל. המונית עולה 7 יורו לאדם, והיא לא כוללת כניסה (בפורום ראיתי שזה כן כולל כניסה). יש למוניות עלייה ממקום שאי אפשר להיכנס עם כלי רכב רגיל. המפלים היו עמוסים מאוד אבל פשוט יפהפיים. הייתה שמש והיא יצרה הרבה קשתות עם טיפות המים. התווכחנו מה יותר יפה, שטויבן או קרימל, אבל שניהם באמת שווים ביקור, ללא ספק. כשיצאנו, עומדים שומרים וביקשו את דמי הכניסה למפלים למי שהגיע עם מוניות. כל מפלי קרימל עם ההגעה במונית לקח לנו משהו כמו שעתיים. 

משם שמנו פעמינו לסכר קפרון, אותו אמרו לנו לא להחמיץ. העלייה האחרונה בשלוש וחצי, ואיכשהו בשל היציאה המאוחרת (בגלל ההגעה המאוחרת בליל אמש) יצאנו מקרימל לקפרון, מרחק של קצת פחות משעה, מאוחר, כך שהיינו אמורים להגיע ב-14:30. מספיק, לא? אלא שכק”מ לפני קפרון, אחרי שעברנו את כל העיירות בכביש היפה הזה, פתאום פקק. הוא עיכב אותנו כרבע שעה, וגם כשהסתובבנו ימינה לכיוון דרום, לקפרון, התברר שאת ה-GPS של הרכב כיוונו לקפרון, ולא לסכר. לקח לנו עוד כמה דקות להבין איפה זה בדיוק, והוויז הורה שזה עוד 8 ק”מ. פתאום קלטנו שהשעה 15:10 ואנחנו לא נגיע. אחרי האכזבה מהרפטינג החלטתי שלעולם לא עוד. שמתי שוונג לכיוון הסכר, והודעתי לאשתי שמיד עם הגיענו היא תקנה כרטיסים ואנחנו נמצא חניה. מצאנו את מגרש החניה ועלינו לקומה 2 והורדתי אותה, אלא שהתברר כי יש למגרש עשר קומות… היא הייתה צריכה לעלות רגלית אותן ולרוץ לקנות כרטיס ב-15:27, כשאנחנו מגיעים עם הלשון בחוץ, כמו ישראלים טובים, לאוטובוס האחרון ממש. אבל הצלחנו בנס לעלות עליו, ובאמת באמת היה שווה! תודה לכל הממליצים . האוטובוס עוצר, משם מחליפים למן מעלית פתוחה שעולה באלכסון – משהו נחמד ביותר. הנוף פשוט מטמטם. מלמעלה אוטובוס נוסף של כרבע שעה לסכר עצמו. סיור מודרך כבר אין כמובן (ממילא הסיור באנגלית היה רק בשתיים כך שלא היינו מספיקים), אבל הייתה שעה לטייל. כנראה שאם היינו מגיעים מוקדם יותר ההתעסקות עם האוטובוסים וההמתנה הייתה גדולה יותר, כי לנו זה לא לקח הרבה זמן – תוך חצי שעה בערך היינו בסכר. טיילנו לאורך הימה העליונה והצטלמנו מכל עבר. אפשר לעשות גם מסלולים שם אבל כמובן שלא היה זמן. יש מעין טיילת לאורכו של הסכר, הנוף פשוט חלומי!! 

ירדנו באוטובוסים של שעה חמש, וגם פה היינו יחסית תוך זמן מועט למטה. 

הצימר להלילה הוזמן ב-altenmarkt im pongau, שם מצאתי גם חדרים זולים וגם המקום היה נוח מאוד בדרך לאבטנאו למחרת. הפתעה טובה נוספת הייתה לי כאשר במהלך השבועות שקדמו לטיול ראיתי שיש בדיקות קורונה של הצלב האדום. מכיון שחזרנו בבוקר יום ב’, רצינו לעשות את הבדיקה בבוקר יום ו’, פחות מ-72 שעות קודם לכן, ולחסוך את ההתעסקות בווינה (שם היינו שבת, ואח”כ יום ראשון, ש-BIPA סגור). אלא שמעשה שטן, היו משהו כמו 15 תחנות ברחבי זלצבורג, שבאותו זמן שבדקתי היו פעילות. ברם כשניסיתי לקבוע תאריך ליום ו’, התברר כי יש רק כמה תחנות בודדות, רחוקות יותר, שיצריכו אותי ביום ו’ להגיע לזלצבורג או האליין או מקומות אחרים שלא רציתי. עקבתי יום יום כמה פעמים אחרי הרישום, ויגעת ומצאת תאמין! – לפתע כנראה עדכנו את התחנות והתברר כי יש תחנה בראדשטאט, מרחק 5 דקות נסיעה מאלטנמרקט, כך שקבעתי ליום ו’ בשעה שמונה על הבוקר. זה גם יכריח את אשתי לא להתעסק עם האריזה יום נוסף, כי חייבים לצאת עד שמונה, וגם יחסוך זמן מחר ביום ו’, וגם קרוב.. מה יש לבקש יותר מזה?

בכל אופן ירדנו מהסכר. כבר בעליה ראיתי את נקיק זיגמונד טון שממש על הדרך. כל זמן היותנו בסכר תכננתי איך אגיד לאשתי שאין טעם להגיע למלון מוקדם מדי ושכדאי לראות אותו והוא לא עולה הרבה וכו’ וכו’. לא היה קל לשכנע אבל במשפחה אחד הדברים הטובים שיש הוא מספר האצבעות. פשוט עשיתי משאל קצר של מי רוצה לראות נקיק יפהפה בשעת ערביים על הדרך או מי רוצה מול זה לשמוע לאמא ולהגיע לצימר שאין מה לעשות בו חצי שעה קודם. הילדים לא ממש קפצו על המציאה אבל נמאס להם לשמוע את אבא רוטן, אז אמרו בסדר. אפילו האשה השתכנעה שאת האננס העסיסי שקנינו נוכל לחתוך בדיוק באמצע הקלאם …. הבנתי שהמרחק הוא חצי שעה בערך וניסיתי ליצור תדמית שזה רבע שעה לכל כיוון… שאלנו מישהו והלה באמת חיזק את עמדתי שזה 15-20 דקות. הבעיה הייתה ששאלנו אדם נוסף שאמר שזה לפחות שעה לכל כיוון… למזלי הקופאית הייתה ממש נחמדה, אמרה שהכניסה האחרונה היא בשש וחצי אבל לא חייבים לחזור עד לכניסה אלא שיש מסלול מעגלי ואפשר פשוט לצאת מתי שרוצים, כך שמקסימום נצא במקום ‘גבוה’ יותר על הכביש, אני אלך לבד להביא את הרכב והמשפחה תוכל לנוח. 

הנקיק עצמו היה נעים וכייפי. באמצעו באמת עצרנו על ספסל ובצענו אחר כבוד את האננס….הוא נגמר בימה יפהפיה בעלת צבע טורקיז משלה. לא הקפנו אותה אלא רק הצטלמנו מעט וחזרנו לרכב. סה”כ לקח לנו 45 דקות בשיא ה’איזי’ והיה ממש כיף. 

אמרתי לאשתי שאת הקניות לשבת נעשה בדרך אבל באוסטריה בשעה וחצי קשה עד מאוד למצוא סופר מרקט פתוח.. נסענו את הנסיעה הנחמדה לאלטנמרקט ולבסוף עצרנו בתחנת דלק לקנות דברים דחופים בלבד. 

הצימר באלטנמרקט היה שתי דירות, אחד לארבעה ואחת לשניים (לא הייתה דירה לחמשה) וללילה אחד זה לא היה נורא. הכל חדש, נוצץ, ושתי הדירות ב-600 ש”ח! 

איך בארץ כל דבר עולה 2000 ש”ח? על מה? בעלת הבית הייתה מקסימה – התברר שהיא מקוסובו, שנישאה לאוסטרי תושב האזור, ושמחה לקשור שיחה עם אורחים מישראל, ששנה שנתיים לפני כן קשרה קשרים עם קוסובו… 

בקיצור עוד צימר מומלץ, ברחוב כמעט הראשי. אנחנו לא ניצלנו את המדרחוב השואן של העיירה והחלטנו לשרוץ בחדר ולישון. מחר יום ו’ וצריך לנהוג עד וינה, וגם להספיק...

חזרנו השבוע מ-6 ימים בברלין ואני משתף את המידע לטובת הגולשים.

טיסה לברלין עודנה מחייבת התנצלות זוטא. איני שותף להחרמה של גרמניה כיום (הייתי מחרים את אוקראינה ופולין לא פחות) ובוודאי לא מקבל את הגישה ששמעתי מכמה וכמה שמחלקת בין ברלין גופא (העיר שבה התחיל הכל) לבין שאר ערי גרמניה. ובכל זאת. במשך שנים די נמנעתי מלערוך טיולים סביב גרמניה. אבל מייל לפני כמה חודשים מאיזיג'ט שפותחת במבצע כלשהו לא יכול היה שלא להקפיץ אותי. בדקתי מה זול, ראיתי את באזל, אבל אשתי העדיפה עיר ולא טיול טבע. אז ברלין, שיהיה.

תכל'ס מה אגיד? נהניתי, אבל ממש לא עפתי על העיר. אולי זו העובדה שהפעם לא הכנתי כראוי את הטיול (אפילו לא נעזרתי כמעט ב'למטייל'). אולי הקור של החורף. אולי העובדה שהדברים שמעניינים חלק מהמבקרים בה (להט"בים וכד') פחות נוגעים אלי. לא יודע.

היא מעניינת, מיוחדת, יש בה מרכזי קניות כיפיים אבל אולי הבעיה בה שהיא ממוצעת לחלוטין: אין בה שום דבר שהוא 'מאסט': לא מגדל אייפל, לא רחוב אוקספורד, לא רומא ולא בודפשט. אני לא יכול למנות ולו גם מוזיאון אחד שהייתי חייב לראות, וגם לא למנות מוזיאון ולו אחד שהיה מיותר. הכל היה מצוין אבל שום דבר לא הוציא אותי מגדרי. ובאמת שזה לא הגרמניה שהפריעה לי, אלא העיר עצמה.

יש בעיר סתירות שאינן נגמרות:

הסתובבתי ב'אונטר דר לינדן' המפורסמות, פעם אחר פעם, ולא הבנתי מה קסמם (שוב, אולי בגלל החורף. אבל החנויות שם לא משהו, בסה"כ מדובר בשדרות רחבות ידיים אבל לא משהו שגורם לך חשק לראות עוד ועוד). לקח לי זמן להבין שהיופי האמיתי נמצא לו שם, אלא דווקא בסוג של פריפרייה, ברחובות המהוקצעים של הקודאם.

קווי הרכבת הם אינסופיים - העיר עצמה ענקית. התחנות מבריקות ומצוחצחות והרכבות מגיעות בזמן, אבל איכשהו קשה להסתדר בה.

כל המוזיאונים היו מלאים ביום ראשון ולא היה כרטיסים לא בחינם ולא לקנות בכסף מלא (עוד אפרט על כך) אבל כשהגעתי לסיור ברייכסטאג, סיור שהצטרכתי לשלם עליו כי הזמנתי רק שבועיים וחצי מראש ולא היו כרטיסים לרייכסטאג אלא לבערך עוד חודש וחצי, היינו כעשרים איש בערך בבניין כולו (איפה כולם?).

מרכז העיר, מיטה, עוד לא החליט אם הוא מתפתח למרות שהרחובות היו מרכזם של הנאצים בעבר (רח' וילהלם ופרינץ אלברט) ולכן חלקו עדיין מלא שדות ומגרשים לא מפותחים כאלו מישהו חושש שאם יפתח אותם עתידים האריים לקום מרבצם ולהמיט על גרמניה ועל העולם שואה נוספת, ואלו חלק מהעיר מלאה כיכרות עתידניות כמו כיכר פוטסדאם.

המזרח מלא בניינים משמימים סובייטיים, ולידם קניונים ומלונות סופר חדישים. היטלר שאף שהיא תהיה בירת העולם, אבל ההרס שבא על העיר בסוף המלחמה גרם לכך שלעולם יהיה בה פער בלתי אפשרי בין חדש לישן, בין ניסיונות עקרים לשמר בתים מהעבר ובין החלטות להרוס הכל כולל הכל ולהרים מגדל נוצץ במקומו. הפער הזה יגרום לעיר לא לתפוס כיוון ולהיות מרכז של 180 עממים, שמשתדלים רק לא להפריע, לשמור על השקט ולהיות בסדר, אבל ה'בסדר' הזה משמעו בינוניות וחוסר ייחוד.

הפיזור של האתרים על פני כולה הוא בלתי אפשרי. בעיקר גרם לי שאחרי כמעט שבוע, ולמרות שאני מסתדר מצוין עם מפות ועם אינטואיציה בסיסית, לא הרגשתי שאני באמת מכיר את העיר, אלא - לכל היותר, חלקים אפסיים שלה.

ובכל זאת, למרות הכל, אם יצא לי למצוא טיסה זולה אין מן הנמנע שאחזור שוב.

@mcmcmc

העיזים

שליק 2000

באיחור ממש - פוסט מצוין! תודה רבה

שאלה - הבן שלי ואני נוסעים באוגוסט לנאפולי ונישן שם. יש לנו יום באמאלפי וחשבנו לקחת אוטובוס לסורנטו ולהגיע בערך לאמאלפי ב-11 (הרבה לפני כן לא ממש ישים). בעיירות עצמן יש לנו פחות צורך להרבה שעות כיוון שאנחנו לא אוכלים במסעדות וכד'. השאלה שלי אם דרך האלים יכולה להתאים לאוגוסט (עם קרם שיזוף ומים), או שיהיה חם מדי (האם זה כמו מצדה באמצע אוגוסט או סתם כמו תל אביב). וגם אם נבוא עם נעלי התעמלות רגילים ולא נעלי הרים האם זה לא מתאים (כמעט כולם כותבים להביא נעלי הרים, אבל אני לא בטוח שבאוגוסט שיבש ולא חלק זה עדיין רלוונטי, ומצד שני שמעתי שיש שם חצץ מאוד מחליק...) בקיצור, לשני אנשים בכושר בינוני האם זה לעניין או לא? תודה רבה

באיחור ממש - פוסט מצוין! תודה רבה

שאלה - הבן שלי ואני נוסעים באוגוסט לנאפולי ונישן שם. יש לנו יום באמאלפי וחשבנו לקחת אוטובוס לסורנטו ולהגיע בערך לאמאלפי ב-11 (הרבה לפני כן לא ממש ישים). בעיירות עצמן יש לנו פחות צורך להרבה שעות כיוון שאנחנו לא אוכלים במסעדות וכד'. השאלה שלי אם דרך האלים יכולה להתאים לאוגוסט (עם קרם שיזוף ומים), או שיהיה חם מדי (האם זה כמו מצדה באמצע אוגוסט או סתם כמו תל אביב). וגם אם נבוא עם נעלי התעמלות רגילים ולא נעלי הרים האם זה לא מתאים (כמעט כולם כותבים להביא נעלי הרים, אבל אני לא בטוח שבאוגוסט שיבש ולא חלק זה עדיין רלוונטי, ומצד שני שמעתי שיש שם חצץ מאוד מחליק...) בקיצור, לשני אנשים בכושר בינוני האם זה לעניין או לא? תודה רבה

התלבטנו הרבה אם ללכת לפוטסדאם וחשבנו לעשות את זה ביום א'. ולהיות גם בוואנזה. אבל גם מזג האוויר והידיעה שחלק גדול מהארמון הוא הגנים שלו שקמלים לחלוטין בחורף, וגם ראינו באינטרנט שמדריכי תיירות בברלין לא ממליצים לגשת לשם בחורף - ירדנו מזה בסוף. לכן גם לשרלוטנבורג לא הלכנו, למרות שתכננו את יום א' בעיקר לאחד מהשניים הנ"ל.

המשך יום ה' באלכסנדרפלאץ כאמור יש לא מעט מה לקנות, ודי בזול. החלטנו לא לעלות למגדל הטלוויזיה כי הראות לא הייתה טובה בלשון המעטה, ונשארנו עד מאוחר יחסית (ביום ה' פתוח הפריימארק עד 22. אמרו שהוא עמוס, אבל בחורף הכל סביר לחלוטין). אשתי לא רצתה להמשיך אז לבד עשיתי סיבוב ברובע היהודי: ראיתי מבחוץ את בית הכנסת החדש ברח' oranienburger, את בית הקברות היהודי הקטן והשומם (היה סגור בלילה, רק מבחוץ), שממש סמוך אליו, ואת מתחם האקשה-הופר היפהפה.

היום השלישי (יום ה')

התחלנו מנסיעה לצ'ק פוינט צ'ארלי. הרחוב היה קודר, וקפוא... משהו כמו 5 מעלות. קניות של 'הכל ביורו' בחנות מקומית מדרום לנקודה. ואז הגענו אל המוזיאון של הנקודה. האמת שהוא די יקר, אבל בהחלט מעניין. יש פה סגירת חשבון מקומית עם כל עוולות הקומוניזם (בקובה, במצרים, בצפון קוריאה). סה"כ מעניין, ונותן הרבה תמונות וידע על סיפור חומת ברלין, אבל אפשר היה גם להסתדר בלעדיו. נחמד כתוספת אם כבר הגענו. הצטלמנו עם נקודת הגבול, והלכנו שמאלה. גם פה יש פנורמה בביתן נפרד (ובתשלום יקר) של חומת ברלין - לא נכנסו. המשכנו דרך רח' וילהלם (בשלב הזה עוד לא הבנו מה משמעותו הנוראה של הרח' והאזור הזה של המיטה) לכיוון הרייכסטאג כיוון שרצינו להירשם לסיור לאותו יום. ושוב - גם כאן סיפור. נכנסנו כשבועיים וחצי קודם לטיול, אולי יותר, לאתר הרייכסטאג, אבל היו כרטיסי כניסה רק לעוד חודש וחצי... אז נרשמנו לסיור (בתשלום של 57 ש"ח לכל אחד), אבל אין באנגלית. בכל הרייכסטאג אין סיור באנגלית? מסתבר שלא. יש רק בגרמנית. נרשמנו. הסיור בוטל. נרשמנו לסיור אחר, ליום א'. קיבלנו הודעה מהסיור שהוא רק בגרמנית גבוהה ואם אנחנו בטוחים בטוחים שאנחנו רוצים... אז הלכתי לנסות את מזלי ממול לרייכסטאג, שמא יתנו לנו כרטיסים. באינפורמיישן שבשער ברנדנבורג אמרו שנגיע בין 12:30 ל-13:00, אז הם מחלקים כ-40 כרטיסים לכל יום לרייכסטאג למי שלא השיג כרטיס. חשבתי שהיא צוחקת, רק 40 כרטיסים? הגעתי ב-12:15. חיכיתי כחצי שעה (אשתי בינתיים הלכה לניבאה שוב...), ויש מסך אלקטרוני שמראה כמה כרטיסים נשארו להיום. אני רואה 27, ומחשב שיש לי עד לתורי משהו כמו 15 אנשים. מתרווח. אבל לא, המספר יורד דרמטית ל-19, ואז ל-13. יוצא מישהו אומר שיש בעצם רק 4 כרטיסים נוספים. הלך הרייכסטאג להיום. מחר יום ו', ולא אוכל להגיע בלילה בגלל שבת, ובמוצ"ש הזמנו כרטיסים לקונצרט, אז נותר רק יום א'. האם להגיע אז ולקוות לכרטיס, ועוד בלילה? החלטנו ללכת על הסיור, למרות שהוא עולה כסף (ספוילר - היה שווה כל גרוש).

מאוכזבים, המשכנו לאנדרטת השואה, אותה עברנו בחטף בדרכנו אל הרייכסטאג. הפעם המתנו כמה דקות, ונכנסנו למוזיאון התת קרקעי. אבטחה כמו בשדות תעופה, אבל ממש מעניין ועשוי היטב. משם נסענו לאיסט סייד גלרי. נהדר. די קל להתמצא, מהתחנה (משהו כמו 4 תחנות מדרום לאלכסנדרפלאץ) מוצאים די בקלות. בסוף הגענו לגשר אוברבאום, ומשם ברכבת חזרה, שקצת הסתבכה, אל אלכסנדרפלאץ, לקניות אינטנסיביות.

לא בטוח שתתחבר, אבל אם אתה אינטנסיבי (ואולי אובססיבי) הנה מה שעשיתי ביום וחצי בקופנהגן. ראיתי פשוט הכל מכל כל, אם כי אני מודה שמרוב סלאלום של מוזיאונים אני זוכר את הכל במעורבב....אבל הטעם של העיר הנפלאה הזאת נשאר....

https://www.lametayel.co.il/posts/704vlk

מטייל, מסכים חלקית. לא חושב שיש בה אטרקציות שכאמור מרהיבות במיוחד, ומאידך גיסא גם כולם כולל כולם בסדר גמור ולא גרועות...

imeshy, מעניין!

אוקיי אז נצא לדרך.

היום השני (יום ד') המוזיאונים נפתחים רק בעשר, ואת היום הראשון למעשה (שהרי אתמול רק הגענו בערב) הצטרכנו לבלות באי המוזיאונים. למה הצטרכנו? מראש העדפנו להרגיש את העיר ביום השני ורק ביום השלישי להגיע למוזיאונים. אלא שאחד הדברים המוזרים שקרו בטיול היה שכשנכנסו לאתר tiqet שכל האתרים מפנים אליו כדי לקנות את כרטיס המוזיאונים המשולב לאי המוזיאונים (19 יורו לאדם), הוא אמר ש'זמנית לא ניתן לספק את השירות'. ובחלק מהמקומות אמרו שרק שבוע לפני אפשר להזמין. חיכיתי בקוצר רוח לשבוע לפני, ואז.... פתאום היה אפשר להזמין רק לשבת (לא רלוונטי מבחינתנו) או ליום ד'. כולם היו כל כך זריזים וכבר ב-12 בלילה ישבו על האתר והזמינו את כל הכרטיסים? מעניין. המציאות תוכיח שזה לא בדיוק ככה...בכל מקרה נאלצנו להזמין אפוא כרטיסי מוזיאון ליום ד', שהוא היום הראשון שבו היינו באופן מלא. לא נעים אבל ממש לא נורא.

בקורונה גם מלבד הזמנת הכרטיס המשולב צריך להזמין 'טיים סלוט' לכל מוזיאון. גם זה היה לא ברור. באתר אם אתה מזמין טיים סלוט, אתה כאלו מחויב בהזמנה חדשה. אבל הרי כבר רכשתי כרטיס, אז איך מזמינים רק את הטיים סלוט? פניתי במייל למוזיאון עצמו, אבל הם כמו יקים (גם אני ממשפחה יקית, לכן מותר לי להתעצבן) עונים לך הכל ולא עונים כלום: בפינה הימנית עליונה אתה יכול להירשם לזמן שבו תרצה לבקר במוזיאון. אבל - שאלתי במייל נוסף - הפינה הימנית העליונה מביאה אותי לשלם פעם נוספת ואני כבר שילמתי ורק רוצה לבחור זמן כניסה? ענו לי משהו ששוב אמר את כל המידע מבחינתם ולא קידם אותי מילימטר. בסוף איכשהו הסתדרתי עם זה אבל התחושה הייתה של נאחס. למרות ההסברים והסדר הגרמני המפורסם, יש משהו, לפחות בהרגשה שלי, שהיה פחות נוח עם כל הפרוצדורה בטיול הזה.

נסענו לתחנה מצפון לאי המוזיאונים, כמדומני להקשה-מארקט, ואז הולכים קצת ומגיעים לאי, תוך מעבר בכניסה למוזיאון ה-DDR (לא נכנסנו). גם השיט, למי ששואל, לא ממש היה פעיל בגלל הקורונה וייפתח רק בשבועות הקרובים. עברנו את קתדרלת ברלין, והלכנו (בסה"כ לא מעט) עד לפרגמון. ראשית לא מקפידים על הזמנים - ככל שיש לך זמן להיום תוכל להיכנס מתי שתרצה, אבל אם אין לך זמן להיום, שכח מזה...

המוזיאון עצמו ממש יפה ושווה כניסה. מזבח פרגמון כבר כמה שנים בשיפוצים, אבל השוק של מילטוס מדהים מדהים מדהים. גם שער עישתר הכחלחל יפהפה. כל המוזיאון לקח לנו משהו כמו שעה וחצי, אולי קצת פחות. כדאי לקחת אודיו בכניסה. משם - לפנורמה של הפרגמון. אם יש משהו ממש וואו זה הדבר הנפלא הזה. בעזרת טכניקות מגוונות יצרו מעין כיפה, שאתה נכנס לתוכה ועולה בה ארבע קומות, כדי להרגיש את האווירה בעיר העתיקה של פרגמון (שם יש גם את המזבח כחלק מהתפאורה). אשתי שהייתה בפנורמה של האג טענה שכאן זה יותר חדיש בהרבה. לא כדאי להחמיץ.

מולו נכנסנו למוזיאון בודה, והאמת - די מאכזב. הבניין יפה מבחוץ ועל הגשר ניגן מאן דהוא את רשימת שינדלר והזכיר לכולנו את העגמומיות הכללית השורה על העיר, אבל המוזיאון מבפנים שווה כניסה רק עם כרטיס משולב והיינו די מתאכזבים אם היינו משלמים עליו בנפרד. חדר המדרגות יפה והוא מזכיר את המוזיאונים הגדולים, אבל כשנכנסים - לא משהו בכלל. לא יכול לזכור שוב דבר שהלהיב אותנו מאוד.

מאוכזבים, המשכנו חזרה אל הכניסה לפרגמון, אל המוזיאון המחובר אליו - נאוס. הוא היה הרבה יותר מרשים, ויש בו את הפסל של נפרטיטי, אבל בסופו של דבר יצאנו עם הרגשה שהכל לא 'מאסט', למרות שהכל בסדר גמור. כבר אמרתי...

משם המשכנו לאורך אונטר דן לינדן, כולל בית המשמר החדש, אוניברסיטת הומבולדט, גלריית גוגנהיים, הספרייה הלאומית ועוד. השדרה רחבה מאוד אבל אולי בגלל החורף שלא היו בה כל עלים על העצים, קצת חסרת חיים. בית האופרה ממול ועמו - כיכר בבל (bebel) שבו נשרפו השרפים על ידי הנאצים. לידיעה - היה קצת קשה למצוא את המקום כי יש שם בעיה בשילוט. מה שמסומן בשלטים בבלפלאץ הוא למעשה כיכר שנמצא משמאל לבית האופרה (כלומר קרובה יותר לאי המוזיאונים), אבל כיכר בבל שבה שרפו את הספרים היא מימין לבית האופרה (כמדומני בינו לבין אחת הפקולטות של הומבולדט). לקח לי כמה דקות לחפש. את מיצג הספרים לא זיהיתי (אני לא בטוח שהיה בכלל בכיכר. בזמן אמת שכחתי מקיומו). את האנדרטה של מיכה אולמן זיהיתי על פי הזכוכית השקועה ברצפה, קטנטנה, ולא מסומנת. אה, כן.. היה גם כוס קפה שאיכשהו מישהו שפך דווקא על הזכוכית הזאת, שגודלה אלפית מהכיכר.. נראה ברור עבודה של אנטישמי כי כמה ימים אח"כ הזכוכית כבר הייתה מוקפת מחסומים.

עצרנו בסניף סטארבאקס שברח' פרידריך מצפון לאונטר וחזרנו אל מס' 28 - סניף ניבאה. שמעתי עליו כל כך הרבה, והיה אולי מאכזב לראות חנות כה קטנה.... אבל השירות נהדר והמחירים ממש זולים. משם, תוך שעברנו בהפגנה לא קטנה נגד הפלישה לאוקראינה, מול השגרירות הרוסית הענקית, ומול בניין הענק השומם של 'איירופלוט', הגענו לכיכר פאריז ולשער ברנדנבורג לתמונות של לפנות ערב. יש בשער עצמו פינת אינפורמיישן טובה למדי. הזמנו שם כרטיסים לקונצרט למוצ"ש.

משם הלכנו דרומה לאורך השגרירות האמריקאית, שמשום מה חסרה דגל, אל אנדרטת השואה. אלינו באופן אישי האנדרטה עצמה (להבדיל מהתחתית שלה, שלא נכנסנו אליה ביום הזה) לא דיברה במיוחד, אבל יש משהו במונוטוניות של הבלוקים הערומים, שגורם למי שלא יודע לשאול. הבנו שזו הייתה המטרה העיקרית.

המשכנו דרומה לכיוון כיכר פוטסדאם. מה שמדהים, כבר דיברתי על זה, הוא שבמרכז העיר ממש, 7-8 דקות הליכה משער ברנדנבורג, יש ממש שדות ריקים וחצר ענקית לכדור פורח וכל מיני שטויות - אלו המקומות שהיו בהם המשרדים של שרי הרייך, וגרמניה לא יודעת כל כך מה לעשות בהם. אז הם נשארים שממים, ואולי טוב שכך.

משם לכיכר פוטסדאם המדהימה, לחנות של סוני (נחמד), לכיכר עצמה (מרהיבה), ולקניון המדהים של 'ברלין מול'. ומשם הביתה.

היום הראשון

נחתנו אחה"צ לאחר טיסת איזיג'ט בברלין. הזמנו לינה לכל ששת הימים (בניגוד לטיולים שאנחנו מתניידים בהם עם רכב – הפעם זה היה ממש תענוג להסתדר בלעדיו) . משדה התעופה הנסיעה ארוכה למדי – רכבת S9 למשך כארבעים דקות עד תחנה ורשה, ומשם את הקו האדום למלון שלנו, 2 דקות מהקה-דה-וה. הרכבות מצוחצחות אבל יש על החלונות מעין הטבעה של שער ברנדנבורג, שמאוד מפריעה לראות את הדרך....

אנחנו קנינו כרטיס של 4 נסיעות (במקרה הזה לאזור ABC כי שדה התעופה הוא אזור C). זה עולה 13.80 יורו לשנינו, להלוך וחזור לשדה התעופה. בחזור (למרות שחזרנו בטיסה של 8, לקחנו גם כן את הרכבת, שפעילה מלפנות בוקר).

כללית אומר כי התלבטתי אם לקחת כרטיס שבועי (36 יורו) שהוא ממש כמעט וכדאי, או לא. בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי בימים רבים יספיק לי רק כרטיס הלוך וכרטיס חזור ובאמצע היום אלך ולא אזדקק לרכבת. לכן הכי מומלץ זה לקנות חבילה מוזלת של 4 כרטיסים (9.4 במקום 12 יורו). ואז זה טוב לזוג להלוך וחזור ליום. בימים שנוסעים יותר, כדאי לקנות כרטיס יומי (9.8 לכל אחד).

הגענו קצת אחרי שש למלון קראון פלאז'ה הנהדר ברח' נירנברג. המלון מאוד נוח, גם לאורחים דתיים. יש מפתח שבת, ובימים כתיקונם גם ארוחת בוקר כשרה (אם כי קצת יקרה). בקורונה לא הייתה ארוחת בוקר. לדתיים, הוא קרוב מאוד (3 דקות הליכה) לבית הכנסת הספרדי ברח' possauer 4 , וגם מרחק של 10 דקות מבית הכנסת עדת ישראל האשכנזי והמרכזי. השירות מעולה, הוא קרוב מאוד לגן החיות, והחדר חדיש ויפה. יש גם בריכה ומכון כושר.

יצאנו מיד לחנות הלגו ולקה-דה-ווה. למרות שכולם המליצו על האוכל בקומה ו' וחשבנו שאין לנו מה לחפש שם בגלל הכשרות – הקומה ממש יפהפיה ואפשר לקנות פה ושם מוצרים. ממליץ! משם התסובבנו עד כנסיית הקיסר וילהלם, המופצצת, שנשארה ללא הצריח שלה ולידה מעין כנסייה עתידנית ולא שייכת. עשינו גם גיחה קטנה לפריימארק המקומי, שאמור היה להיות הרבה יותר ריק מהאח שלו באלכסנדרפלאץ. תכל'ס בעונה הזאת של השנה שניהם לא מפוצצים. המחירים כתמיד נהדרים.

חזרנו השבוע מ-6 ימים בברלין ואני משתף את המידע לטובת הגולשים.

טיסה לברלין עודנה מחייבת התנצלות זוטא. איני שותף להחרמה של גרמניה כיום (הייתי מחרים את אוקראינה ופולין לא פחות) ובוודאי לא מקבל את הגישה ששמעתי מכמה וכמה שמחלקת בין ברלין גופא (העיר שבה התחיל הכל) לבין שאר ערי גרמניה. ובכל זאת. במשך שנים די נמנעתי מלערוך טיולים סביב גרמניה. אבל מייל לפני כמה חודשים מאיזיג'ט שפותחת במבצע כלשהו לא יכול היה שלא להקפיץ אותי. בדקתי מה זול, ראיתי את באזל, אבל אשתי העדיפה עיר ולא טיול טבע. אז ברלין, שיהיה.

תכל'ס מה אגיד? נהניתי, אבל ממש לא עפתי על העיר. אולי זו העובדה שהפעם לא הכנתי כראוי את הטיול (אפילו לא נעזרתי כמעט ב'למטייל'). אולי הקור של החורף. אולי העובדה שהדברים שמעניינים חלק מהמבקרים בה (להט"בים וכד') פחות נוגעים אלי. לא יודע.

היא מעניינת, מיוחדת, יש בה מרכזי קניות כיפיים אבל אולי הבעיה בה שהיא ממוצעת לחלוטין: אין בה שום דבר שהוא 'מאסט': לא מגדל אייפל, לא רחוב אוקספורד, לא רומא ולא בודפשט. אני לא יכול למנות ולו גם מוזיאון אחד שהייתי חייב לראות, וגם לא למנות מוזיאון ולו אחד שהיה מיותר. הכל היה מצוין אבל שום דבר לא הוציא אותי מגדרי. ובאמת שזה לא הגרמניה שהפריעה לי, אלא העיר עצמה.

יש בעיר סתירות שאינן נגמרות:

הסתובבתי ב'אונטר דר לינדן' המפורסמות, פעם אחר פעם, ולא הבנתי מה קסמם (שוב, אולי בגלל החורף. אבל החנויות שם לא משהו, בסה"כ מדובר בשדרות רחבות ידיים אבל לא משהו שגורם לך חשק לראות עוד ועוד). לקח לי זמן להבין שהיופי האמיתי נמצא לו שם, אלא דווקא בסוג של פריפרייה, ברחובות המהוקצעים של הקודאם.

קווי הרכבת הם אינסופיים - העיר עצמה ענקית. התחנות מבריקות ומצוחצחות והרכבות מגיעות בזמן, אבל איכשהו קשה להסתדר בה.

כל המוזיאונים היו מלאים ביום ראשון ולא היה כרטיסים לא בחינם ולא לקנות בכסף מלא (עוד אפרט על כך) אבל כשהגעתי לסיור ברייכסטאג, סיור שהצטרכתי לשלם עליו כי הזמנתי רק שבועיים וחצי מראש ולא היו כרטיסים לרייכסטאג אלא לבערך עוד חודש וחצי, היינו כעשרים איש בערך בבניין כולו (איפה כולם?).

מרכז העיר, מיטה, עוד לא החליט אם הוא מתפתח למרות שהרחובות היו מרכזם של הנאצים בעבר (רח' וילהלם ופרינץ אלברט) ולכן חלקו עדיין מלא שדות ומגרשים לא מפותחים כאלו מישהו חושש שאם יפתח אותם עתידים האריים לקום מרבצם ולהמיט על גרמניה ועל העולם שואה נוספת, ואלו חלק מהעיר מלאה כיכרות עתידניות כמו כיכר פוטסדאם.

המזרח מלא בניינים משמימים סובייטיים, ולידם קניונים ומלונות סופר חדישים. היטלר שאף שהיא תהיה בירת העולם, אבל ההרס שבא על העיר בסוף המלחמה גרם לכך שלעולם יהיה בה פער בלתי אפשרי בין חדש לישן, בין ניסיונות עקרים לשמר בתים מהעבר ובין החלטות להרוס הכל כולל הכל ולהרים מגדל נוצץ במקומו. הפער הזה יגרום לעיר לא לתפוס כיוון ולהיות מרכז של 180 עממים, שמשתדלים רק לא להפריע, לשמור על השקט ולהיות בסדר, אבל ה'בסדר' הזה משמעו בינוניות וחוסר ייחוד.

הפיזור של האתרים על פני כולה הוא בלתי אפשרי. בעיקר גרם לי שאחרי כמעט שבוע, ולמרות שאני מסתדר מצוין עם מפות ועם אינטואיציה בסיסית, לא הרגשתי שאני באמת מכיר את העיר, אלא - לכל היותר, חלקים אפסיים שלה.

ובכל זאת, למרות הכל, אם יצא לי למצוא טיסה זולה אין מן הנמנע שאחזור שוב.

הופבורג

הפוחלצים

הקונצרט

כמה  תמונות לסיום: 

האלשטאט