סיימנו את הביקור במוזיאון ויצאנו לכיוון נורווגיה, דרך שבדיה.
עצרנו ללילה באתר קמפינג מגעיל במיוחד…
רביעי 12/7 – נוסעים לכיוון מקפצת הסקי באוסלו. מגיעים בעשר ומסתבר, שהאומגה עליה בנינו תפתח רק ב12:00. מחליטים לוותר, עושים סיבוב קצר במקום, אבא ובן עולים על סימולטור הסקי כפיצוי וממשיכים לכיוון מוזיאון היערות.
ועכשיו אני נאלצת לעשות הפסקה ולחזור למלא את תפקידי כאמא שלהם
, נוסאת לאסוף את החייל שלי….
יום שבת 15/7 – מתעוררים די מאוחר. יש באיזור אינסוף מסלולים רגליים, מפלים, הרים ועמקים… הבחורים בוחרים מסלול אל אחד המפלים ויוצאים לדרך ואני נשארת בקרוואן – נחה, קוראת ומכינה ארוחת צהריים (והנה יתרונות הטיול בקרוואן).
אחרי ארוחת צהריים, יוצאים לכיוון תצפית הבלסניבה. קשה להכיל את הנופים עוצרי הנשימה, ככל שעולים – פסגות מושלגות, צוקים, אגמים והכל בגדול! נוף על סטרואידים… לא מצליחים לעצור את היסטריית הצילומים. התצפית, לדעתינו – אתר חובה!
מתחילים לרדת וממשיכים לכיוון קרחון בריקסדייל. עוצרים בקפינג, על שפת אגם יפיפה, עם מפלים הזורמים אליו מכל הכיוונים.
יום שני 17/7 – שוב בוקר רטוב, אבל זה לא מה שיעצור אותנו.
הגברת הנחמדה בחניון, נתנה לנו פרטים מדויקים לגבי אפשרויות הטיול על הקרחון ובחרנו את הסיור המתאים.
הגענו לחניה, הבחורים יוצאים בסירה אל הקרחון ואני ממתינה בקרוואן.
הם חוזרים לאחר כשעתיים וחצי, מרוצים ביותר! קיבלו נעלי קרח, גרזני קרח, נקשרו בחבלים והיה להם כיף! שוב, ההגעה המוקדמת שלנו התבררה כמוצלחת – כשיצאנו משם, מגרש החניה היה עמוס ברכבים ובאוטובוסים של קבוצות.
משם המשכנו לכנסיית הלוחות בבורגונד. יש כמה וכמה כנסיות כאלו בנורווגיה. יש את הגדולה ביותר, את העתיקה ביותר, את היפה ביותר וכו’… זו שאנחנו בחרנו, נחשבת למרשימה ביותר ואכן התרשמנו 
בחרנו לחזור לפארלנד בדרך ההיסטורית היפה, ארוחת ערב ולישון.
יום שלישי 18/7 – התחלנו את היום בסיבוב קצר בפארלנד, לראות את בתי העץ ואז יצאנו לפלאם בדרך השלגים. ווואי איזה יופי! עצרנו פה ושם, לשחק קצת בשלג וגם כמובן במצפה סטאגסטיין – מדהים!
לפלאם הגענו בצהריים – המוני תיירים וספינת התענוגות קווין מרי, עוגנת בנמל… כיוון שכך ובהתאם לזאת, כל הרכבות היו מלאות ונשארו מקומות בודדים, רק ברכבת של 18:40. לאחר התלבטות קצרה, החלטנו לקנות כרטיסים לרכבת המאוחרת ולוותר על חזרה ממירדל באופניים.
בכמה שעות שנותרו עד יציאת הרכבת, שכרו הבחורים אופניים ויצאו לתור את העיירה.
הנסיעה ברכבת מפלאם למירדל, היתה קצת מאכזבת ביחס למחיר המטורף… נופים שכבר ראינו, מפל שוצף עם מוזיקה עם נורווגית ורקדנית שגילמה איזו דמות מאגדה נורווגית, משעשע למדי, אך כאמור – יקר מדי.
למרות השעה המאוחרת, החלטנט לצאת מפלאם ולהתקדם. הגענו עד גודוואגן ועצרנו ללילה בחניון משאיות.
יום רביעי 19/7 – היום בתכנון, ראפטינג שהוזמן מראש.
חשבנו להתחיל את היום בגודוואגן במשהו שנקרא החוויה הויקינגית, שאמור לדמות חיי ויקינגים בכפר ויקינגי. הכפר היה צמוד לחניון המשאיות בו בילינו את הלילה ולאחר סיבוב קצר בו, החלטנו לוותר על האירוע עצמו.
יצאנו לכיוון איידפיורד והגענו כמה שעות לפני הזמן לראפטינג. יצאנו להסתובב קצת בעיירה ועל שפת הפיורד.
אב המשפחה ובנו הצעיר, יצאו לראפטינג בחשש לאכזבה (בראותם את הסביבה), אך חזרו רטובים ומאווווווד מרוצים!
אחהצ, ממשיכים להדרים, כשפנינו מועדות אל צוק המטיף.
יום חמישי 20/7 – מגיעים לחניה של מסלול ההליכה אל צוק כס המטיף, בערך ב12:00. החניה הראשית מלאה ולכן מפנים אותנו לחנות בחניה נוספת, שגם היא לא ריקה….
לאורך כל הטיול, ויתרתי על מסלולי ההליכה, אבל כאן…. כאן לא יכולתי להתאפק… התיאורים היו כאלו של חוויה חד פעמית, אז החלטנו שאצטרף ונעשה את זה בקצב שלי.
אחרי שלוש שעות של עלייה (כשכל דקה, אני מודאגת מאיך אצליח לחזור...), בנוף נהדר, כשיחד איתנו נשים, גברים וטף, בכל הגילאים ובכל פורמט אפשרי (בריצה, עם נעלי אופנה, במנשא, עם או בלי ציוד טיולים משוכלל וכו’), הגענו…. מה אומר ומה אדבר, דבר כזה עוד לא ראינו! צוק עצום, עם נפילה של 90 מעלות לעמק מרהיב, ללא גדרות, ללא מעקות ועם רוחות אימתניות ואנשים מטורפים שמתיישבים על הקצה להצטלם! הנשימה נעתקת והאדרנלין בשיאו. הצטלמנו והצטלמנו וצחקנו וצרחנו והתפעלנו ולא חשבנו על הדרך חזרה….
כשהצלחנו סופסוף להתנתק מהמראות והתחלנו לרדת, חזרה המציאות להכות בי ובקושי רב מאוד, הצלחתי לחזור לקרוואן.
אבוי… כמה קשה זה היה לי, לא ממליצה למי שיש בעיה ללכת. מצד שני – אכן חוויה ומראות חד פעמיים.
המשכנו לנסוע דרומה, לכיוון המעבורת לדנמרק, תוך שאנחנו מקיימים דיון, האם בא לנו לטייל עוד קצת בדנמרק או “להרביץ” נסיעה עד ברלין ושם לבלות יום בטרופיקל איילנד (פארק מיים מקורה ליד ברלין).
עצרנו ללילה בחנייה יבשה, יחד עם עוד כמה קרוואנים והלכנו לישון.
יום שישי 21/7 – קמים מוקדם וממשיכים לקריסטיאנסנד, אל המעבורת.
בערב קודם, ניסינו להזמין מקום על המעבורת ולא הצלחנו… לא למעבורת המהירה ולא לרגילה, אז בעצם סמכנו על המזל.
הגענו סביב 12:00, כשהמעבורת המהירה יוצאת ב13:30, נעמדנו בתור עם כולם. מתקדמים לאט וכשמגיעים לעמדת השירות, מוסר לנו הבחור הנחמד, שכל המעבורות, שבועיים קדימה, מלאות לגמרי…. הציע לנו להכנס לרשימת ההמתנה ולחכות אם יהיה מקום על המעבורת. שילמנו (הון עתק) וזזנו לתור הממתינים.
בנתיים, ראינו שפתחו את העמדות של המעבורת הרגילה, שאם אני לא טועה, היתה אמורה לצאת ב16:30. ניגשנו אליה ושם אמרו שיש עוד כמה מקומות…. חזרנו אל הבחורצ’יק, אך התכונה היתה בשיאה לקראת יציאה ולא ממש יכולנו לברר על החזר כספי, אז המשכנו לעמוד בתור.
העליה החלה וכל פעם שחשבנו, שזהו, אין יותר מקום, הצליחו להעלות עוד כמה רכבים. ואז הגיע תורם של הממתינים…. לא היה לנו ברור, איך בדיוק הולכים לדחוס אותנו, לנו נראה היה שאפילו אופניים לא יוכלו להיכנס…. אבל נכנסנו וגם אלו שאחרינו… מדהים!
ירדנו בדנמרק והחלטנו לוותר על לגולנד ו/או דברים אחרים בדנמרק ולנסוע ישר לגרמניה.
את הלילה בילינו בחנייה יבשה.
יום שבת 22/7 – הצעיר בחבורה, ביקש לבדוק האם יש בדרך, מחנה ריכוז שניתן לבקר בו. בדקנו ומצאנו את מחנה הריכוז, זקסנהאוזן ונסענו לכיוון.
זה היה היום היחידי בטיול, שהיה מעפן! איך שנכנסנו לגרמניה, נקלענו לפקקי תנועה איומים, שעות על גבי שעות, התקדמנו בקצב צב. על פי התוכנית, היינו אמורים להגיע לאורניינבורג, שם נמצא האתר, בשעות הצהריים המוקדמות, 13-14, אך בסופו של דבר, הגענו בחמש!!!! גשם זלעפות קיבל אותנו ונותרה שעה עד לסגירת האתר. הבחורים הצליחו לעשות סיבוב מהיר ולא ממצה ואילו אני נשברתי, לא עמדתי בקצב וחזרתי לקרוואן רטובה עד העצם.
המשכנו לטרופיקל גארדן וחנינו ללילה, במגרש החניה של האתר.
יום ראשון 23/7 – יום בילוי ורגיעה בטרופיקל גארדן. תענוג ממש, היה לנו כיף חיים.
בסוף היום, נסענו לכיוון תחנת ההשכרה ועצרנו ללילה בחנייה יבשה.
יום שני 24/7 – קמים בבוקר, מסדרים ומנקים את הקרוואן, מחזירים אותו ונוסעים במונית לעיר. את המזוודות, אחסנו בתאים התחנה המרכזית ויצאנו לסיבוב נוסף ומכם בברלין. בערב – טיסה הביתה.
זהו. היה לנו כיף, היה לנו שווה, נורווגיה משגעת מממש ואם יש שאלות או מישהו רוצה פרטים יותר מדויקים על המקומות בהם ביקרנו, אני פה
והנה עוד כמה תמונות מהיופי הבלתי נגמר הזה.
מגיעים למוזיאון היערות.
מוזיאון נחמד, הרוב כתוב בנורווגית ואנחנו לא מבינים נורווגית...
אני נשברתי באמצע וחזרתי לקרוואן (בדיוק בגלל זה מעדיפים קרוואן! מצבי לא מאפשר לי לעשות איתם כל דבר והרבה יותר נעים להמתין להם, כשיש לי אפשרות לישון או סתם לשכב ולקרוא או להכין אוכל וכו’). הבנים המשיכו לסיבוב גם בתצוגות שבחוץ.
מהמוזיאון, המשכנו לכיוון לילהאמר.
חונים ללילה, בחניון הצמוד לפארק הטרולים.
מדהים איך ב23:00 בלילה, עדיין אור…
חמישי 13/7 – מבלים את היום בפארק הטרולים. פארק שעשועים נחמד, אבל לא מדהים… המון מתקנים לילדים קטנים, קצת פחות לילדים גדולים… בתוך הפארק, יש פארק חבלים, שהתשלום עליו בנפרד וכיוון שהילד היה צעיר מדי בטיולים קודמים, זו הפעם הראשונה שהוא יכול באמת להנות מפארק חבלים. יש במקום גם בריכה ושעשועי מיים ולמרות הקור, הצעיר בחבורה מתעקש להירטב ואף נהנה מהעניין.
עוזבים רק כאשר הפארק נסגר ומתחילים לנסוע לכיוון ANDALSNES. הנוף מדהים! מממממממש! לקראת הלילה, מוצאים פינת יער חמודה ועוצרים לחניית לילה.
המשך יבוא...
ממשיכים
יום שישי 14/7 – ממשיכים לנסוע לכיוון דרך הטרולים.
קשה לתאר במילים את כל היופי המדהים בדרך הטרולים – מפלים, הרים, צוקים, נהר שוצף, פשוט לא נראה אמיתי!
יש לציין, שלאורך כל הטיול, בכל פעם שהתמוגגנו מהנוף, היינו משוכנעים שהגענו לשיא, שלא יכול להיות עוד יופי שכזה ובכל יום, היינו מופתעים מחדש…
בגלל העונה ובגלל, שמסתבר שיחד איתנו, טיילה שיירה אדירה של צעירים שעושים מסלול מהולנד לאיסלנד, הדרך מתנהלת לאיטה, בשיירה. לא נורא, חלק מהחוויה – חבורת הצעירים הללו שקראו למסע שלהם PARK & PARTY, נוסעים ברכבים ישנים שעברו הסבה למכוניות מקושטות ומטורפות וכולם מחופשים (או ערומים ) ועשו המון שמייח לכולם.
ממשיכים לכיוון גיירינגר ויורדים אליו בדרך הנשרים – ווווווווווואו! ושוב וואו!!!! איזה נופים!
הגענו לעיירה, בדיוק בזמן לשייט האחרון בפיורד. יש המון אפשרויות לשוט בפיורד, חלקן יקרות יותר וחלקן יקרות פחות… השייט כייפי ממש, אי אפשר להפסיק לצלם…
מלקקים גלידה, חוזרים לקרוואן ונכנסים לקמפינג חמוד, עם נוף הרים מסביב ומפל שוצף במרכזו ויש אפילו אינטרנט – מקרטע, אבל כלול במחיר.
ארוחת ערב חגיגית לכבוד ערב שבת ולישון…
ממש קשה לי לבחור תמונות…. ואפשר רק שש בכל פוסט, אז נאלצת להתפשר
יום ראשון 16/7 – מתעוררים לבוקר גשום… באסה, אבל מבינים שעד כה, התמזל מזלינו שלא ירד גשם. נוסעים לבריקסדייל והגשם רק הולך ומתחזק.
את המסלול מהחנייה אל הקרחון, אפשר לעשות ברגל ואפשר גם לנסוע ברכבי טרול. קונים כרטיסים לעלייה בטרול, לכיוון אחד, כי החבר’ה רוצים להיות עם אמא… הנסיעה לא נעימה, הגשם מצליף בפנים וקר… ממשיכים מהתחנה האחרונה של הטרול ברגל ומסתבר שגם כאן, יש לא מעט לצעוד. מגיעים לקרחון – וווווואו!
את הדרך חזרה, החלטנו לעשות ברגל וזו היתה החלטה שגויה עבורי, היה לי לא קל… ממליצה, למי שיש קושי בהליכה, לחזור גם כן ברכב.
חוזרים לקרוואן, מחליפים לבגדים יבשים, אוכלים ארוחת צהריים קלה (ושוב – יתרונות הקרוואן) וממשיכים למוזיאון הקרחונים בפיארלנד.
המוזיאון מקסים! לא גדול מדי, מאוד מעניין ואינפורמטיבי וכייפי.
ממשיכים לנסוע, כשהיעד הוא קרחון ניאגרברן.
עוצרים שוב בקמפינג עם נוף תענוג!
הי,
אנחנו זוג בני 50+ מגיעים לאיסלנד בסוף מרץ לתוך תחילת אפריל.
ממש רוצים לטייל עם מוטורהום ולא בטוחים עד כמה מתאים בתאריכים הללו, מבחינת אתרי קמפינג וכאלו.
יש לנו 10 ימים מלאים ולא מעט נסיון בטיולים עם מוטורהום.
מה אתם אומרים?
תודה
תודה!
אנחנו אוספים את הרכב באחת בצהריים, לא בבוקר. לפי גוגלמאפ מדובר על נסיעה של כשעתיים וחצי עד למלון, עם עצירות וכזה, נגיע לשם בחמש – הגיוני? או שלישון במקום אחר בדרך?
התכוונו באיזור פואס גם את דל טורו כי פחות מתאים לנו לה פאז, אם בכלל נרצה להוסיף משהו. הקצב שלנו איטי בגלל המגבלות ובדכ “עניין” אחד ביום זה מספיק.
רינקון – בפברואר יש בוץ?
@גדליהו מהגרעין
שוב תודה!
בנתיים התהפך לנו כל הטיול (ואפילו הספיק להתבטל ולחזור...)
כרגע התכנון הוא כזה –
יום 1 – נחיתה ולינה בסן חוזה
יום 2-4 – חבילת טורטוגרו עם הסעות מסן חוזה. אוספים את הרכב בגואפליס ונוסעים לפואס
יום 5-6 – פואס
יום 7-9 – מנואל אנטוניו
יום 10-12 – מונטה ורדה
יום 13-14 – רינקון דה לה ויאחה
יום 15-18 – לה פורטונה ארנל
דעתך?
כרגע מה שמקובע וחשוב לנו זה ה2 לילות האחרונים שהזמנו בטאבאקון.
חבילת טורטוגרו הזמנו מבוקינג וביטלנו ועכשיו מנסים לבטל את הביטול
אז החלטנו לא לוותר על טורטוגרו.
האם 3 לילות במונטה ורדה זה יותר מדי?
4 במנואל אנטוניו?
לגבי היום של הנסיעה מטורטוגרו לפואס – ההסעה חזרה תוריד אותנו בגואפילס ב13:00 ושם ניקח את הרכב, בטח לא לפני 14:00. מאוחר מדי לצאת לפואס?
תודה שוב
