טרק בלייק דיסטריקט -טייק 2
-
יופי של תמונות, אנגלייה הכפרית מוצאת חן בעייני מאד. נראה שאפילו מחמיא לה יום סגרירי.
-
איזה כיף לקרוא שאתה הולך עם שיר בלב.
תמונות נהדרות. הנחלים והמפלים מזכירים את ווילס וסקוטלנד.
-
מדהים ! התמונות נפלאות ועושה חשק לחזור לשם... מזדהה עם החיבה לסגריריות האנגלית. זר לא יבין...
-
קצת בעיכוב, אבל גם אני עוקבת אחרי הדיווח. אני גם לחלוטין מסכימה שלפעמים דווקא הערפל והעננים הופכים את הנוף ליותר דרמטי ואפילו יותר יפה. אחרי הביקור האחרון שלי באגמים (לינה באמבלסייד) ממש התעורר בי חשק לנסוע לשם שוב, דווקא בחורף. אני מבינה אותך לחלוטין. מקווה שמפה מזג האוויר יאיר לך פנים, באיזה אופן שנראה לך.
אגב, להזמין אוכל ושתיה בבאר, עם שתיה במקום ואוכל שמוגש לשולחן זה שירות סטנדרטי של פאבים. אני רק משערת שהצוותים לא רוצים להתווכח עם שיכורים על כמה בירות הם שתו, לכן התשלום הוא מיידי ובמקום. זו גם הסיבה שבפאבים לא נהוג לשלם בנפרד על שירות.
-
מה שלא הכרתי הוא שיש לשולחנות מספר וצריך לבוא איתו לבר, ושאת האוכל מזמינים במקום אחד (ומקבלים לשולחן עם שירות) ואת השתייה מהבר עצמו. אבל בהחלט אני מתחבר לשיטה הזו , אחרי ההסבר שלך
תכלס, אין שום בעיה שלא ליישם אותה גם במקומות אחרים -
ום אחרון לטרק.
נתחיל מזה שהמסלול כפי שרשום בספר הוא בסופו של דבר חיבור של מספר שבילים לכדי שביל ארוך אחד.
המסלול אותו המחבר חיבר היום, לא אהבתי מההתחלה. הוא נראה לי נמוך מדי, לא מעניין מספיק , ואם להוסיף - גם הולך שוב בשבילים LEss Traveled. מההתחלה כוונתי הייתה לשפר אותו. את השיפור עידנתי קצת , לאור העניינים בשטח.
המקום בו ישנתי - Court Hotel בבאטרמיר התברר כמקום חמוד להפיא. חדר נחמד עם נוף לחוות כבשים (וכלב שהתאמן באיסוף שלהן) ולהרים. ארוח בוקר טובה, צוות נעים ונחמד, חדר ייבוש (Drying Room) וכו'. מסתבר שהמלון הזה הוא גם ביתה של העלמה מבאטרמיר (Maid of Buttermere).
סיפורה מוכר באנגליה שכן המשורר הלאומי (Wordsworth) כתב עליה יותר מפעם אחת. למי שיגיע, שיקרא.
לא אתעמק במה המסלול היה אמור להיות, אלא בעיקר במה שעשיתי. היום יום יפה באופן יחסי. מתחיל קצת מעונן, אבל עננות גבוהה שלא מורידה גשם וכמו"כ גם אינה מפריעה לראות.
התחלתי את הבוקר בעלייה חדה ולא ארוכה מדי (יחסית) ישירות מהכפר המקסים והקטנטן ישירות להר High Snockrigg (שהוא חלק מרכש Robinson, שזה גם שם משפחתה של העלמה ממקודם). עלייה אופקית של 400 מטרים. לקח לי קצת עד שהרגליים השתחררו מנוקשות הבוקר, אבל לאחר מכן,
הרגשתי טוב וחזק. אכן נראה שעם הימים הכושר משתפר והסבילות גדלה. את הנוף הנשקף מפסגת ההר הזה - קשה לתאר במילה אחרת מאשר "נפלא" - אחת מהתצפיות היפות שראיתי בחיי. פנורמה מלאה של אגם באטרמיר, ואגם נוסף לצידו (קרומוק), ושלל פסגות הרים. ניתן היה לראות בבירור גם את המסלול של
אתמול, אשר הוביל אותי לעמק הזה. הייתי צריך לגרור את עצמי בכוח מהפיסגה ולהמשיך בדרכי. בכל זאת, בקושי עבור 1.5 ק"מ ויש עוד 15.
הירידה לצד השני תלולה מאוד אבל קצרה. כמעט לפני סיומה, ניתן לעבור ולטפס שוב (ממש קצת) על מנת לראות את מפל Moss Force. זהו מפל הררי קלאסי בעל מספר נפילות. דילגתי מעל הנחל ומצאתי לי פינה נחמדה לאכול בה ארוחת עשר.למטיילים בטיולים יומיים - ניתן לחנות במגרש החנייה ממש מתחת למפל ולטפס גם למפל וגם להר. הטיפוס יהיה כך קצר יותר והנוף שתראו בפסגה יגיע אליכם בהפתעה. לטעמי, מסלול מומלץ במיוחד.
הירידה לצד השני תלולה מאוד אבל קצרה. כמעט לפני סיומה, ניתן לעבור ולטפס שוב (ממש קצת) על מנת לראות את מפל Moss Force. זהו מפל הררי קלאסי בעל מספר נפילות. דילגתי מעל הנחל ומצאתי לי פינה נחמדה לאכול בה ארוחת עשר.
למטיילים בטיולים יומיים - ניתן לחנות במגרש החנייה ממש מתחת למפל ולטפס גם למפל וגם להר. הטיפוס יהיה כך קצר יותר והנוף שתראו בפסגה יגיע אליכם בהפתעה. לטעמי, מסלול מומלץ במיוחד.
-
כעת חזרתי למגמת עלייה וטיפסתי, שוב , תלול ולא מאוד ארוך עד לפסגת הר Knott Rigg. המרחק האווירי שלו מההר הקודם קטן במיוחד, אבל הנוף הנשקף ממנו שונה לחלוטין. כעת מתרכזים בעמק החדש לכיוון קזיק (Keswick) וההרים (Fells) שנמצאים מצדדיו. כאן שוב הייתי כמעט לבד לחלוטין
(כמו במרבית היום הזה, פרט למפל) והנוף, השקט והשלווה נתנו לי תחושה נהדרת. ארבע דרכים מובילות למטה. ב- 3 מתוכן הנחתי שהמסלול סביר, אבל לא היה סימוכין לכך בסיפורי טיול מקומיים. בדרך הרביעית עלו שני מטיילים אחרים (באותה דרך שרציתי לרדת בה) ולכן הנחתי שישנה דרך. ואכן הייתה דרך. קשה למציאהלפעמים, אבל בהחלט היה משהו
והנוף לאורכה היה נהדר גם הוא. 
הגעתי למטה ובעצם נותר לי רק לסיים. נותרו כ- 10 ק"מ במגמת ירידה מתונה או מישורית לחלוטוין ורק צריך לבחור את הדרך בה הולכים.
הדרך הברורה ביותר היא דרך כביש שבקושי יש בו שמוש (Newland PAss) אולם אני בחרתי ללכת דרך דרכים צדדיות, דרך חוות כבשים, בקר ופסיונים, דרך נחלים ואדמות בוציות (שקעתי בבוץ פעמיים). הנוף שונה לגמרי ממה שהתרגלתי אליו עד כה. חוות ירוקות, שקטות ושלוות בצורה פסטורלית,
שכל כך מאפיינת את ה Country Side האנגלי. ההבדל בינה לבין , למשל ה Cotswalds הוא ההרים הגבוהים והמרשימים שנמצאים במרחק נגיעה. את חלק מהדרך עשיתי לאורך המסלול בשם Cumbria Way שהיה רחב ונוח מאוד להליכה. אגב, ההליכה הייתה לאורך אגם Derwent, אך לא ניתן
היה לצפות בו כלל. למי שמעוניין לעשות את הטרק הזה ולהוסיף לעצמו עוד עלייה, ניתן לטפס על פסגת Catbells , שגם היא אחת התצפיות היפות ביותר שיש באיזור האגמים (הייתי בעבר).
שימו לב שישנו מקטע הליכה קצר על הכביש, עם ובלי מדרכה. המקטע ללא מדרכה, הינו קצר. לכו בזהירות.
עם ההגעה לפאתי קזיק, מודה אני שהתרגשתי כמעט עד דמעות. תחושת ההישג, למרות הקשיים, הייתה חזקה ביותר. גם שיר טוב שהתנגן ברקע לא הזיק כלל (Nobody's Empire - Belle and Sebastian). עם כניסתי לקזיק הרגשתי כאילו אני מרחף. תחושה מדהימה.
-
אני ישן במלון בשם Royal Oak. המקום הינו יותר בר שגם מתפקד במלון מאשר להפך. אין ממש "קבלה". מנהל הבר לוקח אותי הצידה ומסביר לי על העניינים. החדר עצמו קטנטן, המיטה קצרה לי מדי, אבל העיצוב נעים וחמים.
קזיק עצמה, יחד עם בואונס (הצמודה לווינדרמיר) ואמבלסייד היא מוקד תיירותי משמעותי באגמים. המון מסעדות, אנשים ברחובות, חנויות מזכרות וחנויות ציוד למטיילים. באופן אישי, מאוד אהבתי את הגיוון במסלול הזה, לעיתים נמצאים במקום שכוח אל לחלוטין ולעיתים בעיירות קטנות ובעטות, אבל לא מדי!
שימו לב, החנויות באיזור (ואולי בכל אנגליה?) נסגרות בשעה 17:30, כך שאל תנסו להגיע לאחר מכן. המסעדות פועלות עד 22 בערך.
לאור נסיון העבר שלי, הבנתי שבטיול מסוג זה, אני חייב שיהיה יום באפר (תווך) הן בהתחלה והן בסיום, על מנת להקטין את התלות שלי בגורמים חיצוניים (אגב, למי שתהה לגבי השביתה, היא חזרה , ואז בוטלה בשל מותה של המלכה)
לכן נוצר לי יום שבו אני קצת מעביר את הזמן, בשאיפה בצורה מעניינת. בחרתי לעשות היום שתי אטרקציות מעניינות.
הראשונה - חווית אקסטרים במכרה הוניסטר - Honister Slate Mine . זהו מכרה צפחה שסיים את תפקידו כמכרה והפך להיות אטרקציה תיירותית מהמעלה הראשונה - ויה פרטה, הליכה על חבל בתוך המכרה, קניןניג, והפעילות שאני בחרתי - Infinity Bridge.
מדובר על הליכת חבל דק (מאובטחים כמובן) מעל תהום פעורה. קצת כמו פארק חבלים אבל בנוף אחר וגבוה יותר. שימו לב שיש להזמין כרטיסים מראש והם אוזלים מהר יחסית. החוויה שעשיתי הייתה הקצרה והזולה מכולן. הייתי צריך להגיע כחצי שעה לפני תחילת הפעילות, כך שנאלצתי לקחת מונית במקום לנסוע
באוטובוס אשר מגיע לשם מאוחר מדי עבורי.בקיצור, חוויה נחמדה מאוד. לטעמי לא הייתה מפחידה במיוחד (עניין פסיכולוגי, שאובד עם ה"אבטחה") ובדיוק באורך הנכון. בערך 10-15 דקות על החבל עצמו. ואז קצת הליכה נחמדה בתוך פיר המכרה חזרה. במהלך הפעילות המדריך מצלם ונניתן לרכוש את התמונות בחנות לאחר מכן במחיר מופקע.
לשמחתי הרבה, במקום לחכות שעה לאוטובוס חזרה, לקחתי טרמפ עם זוג צעירים אנגלים שעשו את האטרקציה איתי והתחברנו קצת. מכאן שלוחה לכם תודתי על החיסכון בזמן יקר.
לאור הזמן שחסכתי, החלטתי להוסיף את הפעילות השנייה, עליה לא הייתי בטוח - שייט על אגם דרוונט. במרינה הקטנה של קזיק חונות סירות רבות. ביניהן - סירות גדולות הלוקחות את התיירים לסיבוב באגם ושלל סירות מסוגים שונים לשייט עצמאי - קנו, קיאק, סאפ, וסירות מנוע. מכיוון שרציתי לראות עם פחות
מאמץ החלטתי לקחת סירת מנוע. המחיר לא יקר במיוחד (לטעמי) והחוויה נחמדה מאוד. 38 פאונד לשעה של שייט עצמאי. בזמן הזה יכולתי להגיע לקצה השני של האגם ובחזרה. החיסרון - בסירות המנוע לא ניתן להתקרב ובטח שלא לעלות על אחד מארבעת האיים שנמצאים באגם הנחמד הזה, מסיבות בטיחות המנוע.
אני מניח שבסירות לא ממונעות, אין בעיה לעשות זאת, רק שצריך להשקיע כוח ויותר זמן לשם כך. אם לא הייתי לבד, זה מה שהייתי עושה.
מתקרבים ממש לסיום. הליכה קצרה מביאה אותי לתחנת האוטובוס של קזיק. יש לציין, שבניגוד לארץ , שניתן לשלם רק עם רב קו, באנגליה , לפחות באוטובוסים שנתקלתי בהם, ניתן היה לשלם ישירות אצל הנהג , ללא הכנות מראש. האוטובוס מקיק לפנרית' (שהיא העיר הקרובה לצפון האגמים, כמו שקנדל קרובה לדרום)היה במפתיע אוטובוס קומתיים. רק חסר היה שיהיה בצבע אדום. שיבושי רכבות קלים הביאו לכך שהנסיעה שלי למנצ'סטר לקחה קצת יותר זמן ממה שציפיתי. את הזמן המת ניצלתי בפנרית', בסניף מקדונלדס המקומי. רבע שעה אחרי שסיימתי לאכול, הגיע בית ספר שלם ונעמד בתור. Timing is Everything.
אני מתנצל, היום (וגם אתמול) לא צילמתי יותר מדי בסלולרי ולכן חסרות קצת תמונות.
בקרוב אכתוב סיכום והמלצות.
-
אני יושבת במוטל קטן וצנוע, אי שם ביוטה, ומריעה לך !!!
ההתרגשות שלך סוחפת, התרגשתי גם אני.
ברכותי ותודה על השיתוף.
ממתינה בסבלנות למילות הסיכום... -
בהמתנה לטיסה שלי חזרה לישראל החמה, מאנגליה הקרירה והגשומה לפרקים. והגיע זמן סיכום.
חמישה ימי טרק ברמת קושי משתנה יום ראשון - 13 ק"מ 550 מטר עליות, 500 מטר ירידות, 7 שעות (ברוטו), 4.5 (נטו) יום שני - 18.5 ק"מ 1000 מטר עליות , 1000 מטר ירידות , 8:15/6 יום שלישי - 9 ק"מ , 800 מטר עליות, 800 מטר ירידות , 4:45/2:25 יום רביעי - 12 ק"מ , 650 מטר עליות, 650 מטר ירידות, 6:30/4:30 יום חמישי - 16.5 ק"מ, 770 מטר עליות, 800 מטר ירידות, 8/5 בנוסף עוד שני ימי הגעה/חזרה (ללא טיסות) לאלו שרוצים להשלים את הסיבוב כולל, יש לקחת בחשבון עוד שני 2-3 ימי הליכה מקזיק עד אמבלסייד / ווינדרמיר. גולת הכותרת של הימים הללו הוא טיפוס קשה (ומפחיד) על הר הלווילן. חפשו אותו ברשת.
מבחינת המסלול: המסלול לא מוכר כמעט לחלוטין בקהילת המטיילים. מרבית האנשים שסיפרתי להם על המסלול, כולל אנגלים מהאיזור, לא הכירו אותו. מסלולים אחרים, כדוגמאת Coast to Coast או Cumbria Way מפורסמים ממנו ומטויילים ממנו, משמעותית יתרונם של המסלולים האחרים הוא בעיקר באחוות מטיילים ובאווירת טרק אמיתית. מצד שני, שני המסלולים האחרים "מפספים" לטעמי את המקומות היפים יותר באיזור. מבחינת איכות המסלול, קשה לי להשוות, שכן מסיפורה של IO, הרי שגם ב Coast to Coast יש איזורים בהם המסלול נעלם מדי פעם, בדיוק כמו שהיה במסלול שלי. עם זאת, אני מטייל עם אפליקציית ניווט Offline (אפליקציית Locus Map, ויש כמובן גם אחרות גם Maps.me , All Trails ועוד) . אני מודה שהשתמשתי באפקלציה המון! ולו רק על מנת להרגיש בטוח יותר, בתור היותי מטייל לבד, והרבה בשל העובדה שאין סימון שביל וגם הוא נוטה להיעלם. ועם זאת, תכלס, בחלק גדול מהמקרים, היה אפשר גם להימנע מהשימוש בה. גם אם השביל אינו ברור, הכיוון הכללי שלו לרוב דיי מובן. בכל אופן, למטיילים באיזור בשבילים המתוארים בספר , רצוי מאוד לקחת גיבוי אלקטרוני שיכול לעזור. בנקודות המשבר, אני לא יודע מה הייתי עושה לולא... הנופים במסלול מרהיבים לטעמי. למי שטעם מטרקים אלפיניים, ורוצה קצת לגוון מבחינת הנוף , זה מסלול נהדר לכך. אני מניח (טרם הייתי) שהמסלול דומה בנופיו למסלול ה West Highland Way בסקוטלנד השכנה (קרוב מאוד בקו אווירי), אולם הוא מבודד ממנו ונראה לי שגם יותר פראי.
רמת הקושי: זה אינו מסלול קל, שאולי מיקומו במדינה עם מוניטין "לא הררי" עלול לגרום למישהו לחשוב. עלייה של 800 מטר קשה בדיוק כשעולים מגובה 200 עד 1000 או מגובה 1500 עד 2300 (כמו באלפים, דלילות חמצן מתחילה בגבהים של 3000+). העליות הן ברובן מאוד תלולות אך מפצות בכך שאינן ארוכות במיוחד. בחלק מהימים, בדומה למסלולים האלפיניים, ניתן לבחור בין מסלול נמוכים (עם עליות מתונות יותר 400-800 מטר) לבין מסלולים גבונים (סביב 1000 מטר עליות). הקושי המרכזי במסלול הוא חוסר הסימון המוחלט ולעיתים קרקע עם מדרך קצת קשה, עם מעט סקראמבלינג. עבורי, עם שימוש תכוף באפליקציית הניווט, המכשול הזה לא היה גדול מדי. כמובן, מזג האוויר גשום יותר באופן כללי מאשר במדינות מרכז אירופה, אולם בסופו של דבר, מרבית הגשם שירד (וזה לא היה המון, היה גשם "אנגלי" זרזיפי שלא הפריע במיוחד להליכה. אגב, לאלו שעשו את ה WHW ומחפשים מסלול מאתגר יותר, נראה שהמסלול הזה יתאים להם מאוד. כך שאם אצטרך לדרג את המסלול אוכל לומר שהוא בדרגת קושי בינונית.
לינה: האיזור פופולרי במיוחד בקרב מקומיים (וגם תיירים). שמעתי מספרים על מעל 10M תיירים בשנה באיזור, שנשמעים לי קצת מופרכים, אבל היי, מציין זאת בכל זאת. לפיכך, לינה היא Issue. כל יום טיול מסתיים בכפרים / עיירות קטנות. בעיירו (ווינדרמיר, אמבלסייד, קזיק) אין קושי להשיג מקומות לינה. אולם במקומות קטנים יותר, הרי שמדובר בקושי אמיתי. בשיא העונה (יולי-אוגוסט) יש להזמין את מקומות הלינה מספר חודשים מראש ובוודאי לא להסתמך על מזל שבשטח. לגבי לינה באוהלים לחובבים - אני מניח שזה קל יותר - ראיתי אוהלים בלא מעט מקומות בהם עצרתי ולא ראיתי עומס גדול מדי. גם במסלול הזה, כפי שיש ברבים ממסלולי אנגליה, ישנו שירות העברת תיקים. אמנם המסלול אינו ידוע ומוכר, אבל השירות בעצם מתאים את עצמו אלי המטייל עצמו. אני מצאתי אותו כמאוד יקר בערך 150-200 ש"ח להעברה, אבל יכול להיות שלא בדקתי מספיק לעומק. אני מניח שאם מטיילים בקבוצה, ומאחדים תיקים, הרי שיש בזה יותר הגיון כלכלי.
זמן לטיול: מה שיפה באנגליה היא העובדה שמזג האוויר כאן אף פעם באמת אינו "נוראי ממש". כלומר החורף אינו חורף משבית. ראיתי המון בלוגים ותמונות של אנשים שטיילו באיזור גם בחורף, כשפסגות ההרים מושלגות, והעידו על טיול מוצלח. הבעייה בחורף הם רוחות חזקות, שלג בפסגות (שמונע הליכה על המסלולים הגבוהים), ושעות אור קצרות. ולטעמי, גם הנוף המושלג בחורף, לא "יושב טוב" על האיזור והופך אותו להרבה פחות מרשים. בעיני, היופי של המסלול הוא ב"ירוק" הנהדר. ולכן העונה הנכונה לטיול היא מאפריל עד אוקטובר.
באופן אישי: בשנים האחרונות התחלתי לטייל "גם" לבד. ממרום גילי, ובעקבות משבר גיל הארבעים שלי, הנחת היסוד שלי היתה שאם חשוב לי לטוס ולטייל, באם אין שותפים, זה לא תירוץ מספיק טוב כדי לוותר. אולם הטיול הזה היה מיוחד. יש הבדל בין לטוס לטיול רכוב, לבין טרק. לא לגמרי יודע להסביר אותו, אבל העובדה שהייתי , במרבית הזמן, מנותק מכל אדם, במקומות דיי נידחים, יש בה מן העוצמות הגדולות. כל אירוע נעשה דרמטי יותר, בין אם זה אובדן הדרך ביער שנפל, לבין ההתרגשות לקראת הסיום - התחושות מתעצמות ונעשות חזקות במיוחד. אעפ"י שעשיתי מספר טרקים בשנים האחרונות (חלק מה TMB, ים לים, המקטע הדרומי של שביל ישראל) הרי שנראה לי שלא הייתי בכושר מספק בשביל המסלול הזה. ואולי זה חלק אינטגרלי שחווים לעיתים בטרקים, הימים הראשונים קשים יותר ולאט לאט מתרגלים. מכיוון שהטרק עצמו לא ארוך מספיק, ובאמצע היו מספר ימים שהקלתי על עצמי, הרי שמכאן ההנחה שיכולתי לעשות הכנה טובה יותר לטרק. בעצם, כל הכנה הייתה יכולה להיות טובה יותר מאשר "אי-הכנה" כמו שהיה לי
עם זאת, המסלול הוא בהחלט אפשרי לכל אדם שהכושר הבסיסי שלו נסבל, ובמיוחד, כמוני, אם יש לו מוטיבציית שיא. המוטיבציה היא זו שדחפה אותי כל הזמן. עם המסלול הבנתי עבור עצמי מה קצב ההליכה הנכון, כמה עצירות עלי לעשות ומתי.
הבנתי שכדי להנות מהמסלול, אני יכול וצריך לקחת את הזמן ולא למהר לשום מקום. גם אם זה אומר שהיום מתארך קצת וגם אם זה אומר שאני מוגבל למסלול של עד 17-18 ק"מ ביום הררי. הבנתי על עצמי שאני אוהב לטפס, ועוד יותר אוהב את התחושה העילאית שבכיבוש הפסגה, ולא משנה כמה היא גבוהה.
ומצד שני, אני ממש לא אוהב ירידות, במיוחד כאלו תלולות ושאינן נגמרות. למדתי איך הולכים במזג אוויר חצי גשום (שאינו קר!) . ובעיקר למדתי על עצמי שזה סוג טיול שאני מאוד נהנה ממנו, אך כזה שצריך לבוא עם "רעב" גדול וקצת הכנה מראש, על מנת להנות ממנו במקסימום.תודה לכל מי שקרא, ובעיקר לכל מי שהגיב ונתן לי תחושה שאני לא לבד
-
חוזר רק כדי להשלים את החסר לגבי אלטרנטיבה ליום שבין Coniston ל Eskdale - כנתיב חלופי, כדאי , לדעתי, לאחר סיום הירידה מאיזור Seathwaite Tarn לכיוון הכביש הקטן שליד נחל Doudon לפי המסלול יש לעבור את גדר הבקר ולפנות לכיוון צפון (לאורך הצמחייה העבותה) ואז ירידה חדה וקצרה מערבה ושוב פנייה לצפון דרך היער הקטן שליד Hining house .
הצעתי, במקום, היא לעבור את אותו מעבר הבקר, אבל לפנות מערבה בשביל שמתעקל מייד לאחר מכן לכיוון דרום מערב ועובר דרך Seathwaite B&B. סוף השביל הוא בכביש הקטן ובו פונים צפונה עד להגעה לגשר על הנחל ומשם באותו אופן כפי שמתואר בספר.
להערכתי המסלול הזה יהיה עביר יותר, שכן הוא מקושר לנקודת התיישבות (אותו B&B). ולפי הערכתי לא מדובר בעיקוף כמעט כלל (אולי ק"מ תוספת, ככל הנראה אפילו פחות).
-
תודה רבה על הסיכום היפה, כיף לך שנהנית כל כך. בעיקרון זה טרק שהייתי רוצה לעשות, הבעיה היא שקשה לי להעריך את הקושי הפיזי, האם יתאים לי או לא. חשבתי, כמו שכתבת, שבאנגליה "השטוחה" זה קל יותר, אבל הבנתי עכשיו שבכלל לא. נתת לי הרבה חומר למחשבה, תודה
-
חשוב לי להדגיש באיזור האגמים יש המון (!) מסלולים קצרים, נוחים, כבושים היטב שמתאימים לכולם! לא צריך לטפס המון כלל וכלל....
-
עכשיו שעברתי על התמונות במצלמה הנורמלית (לא אלו שנשלחו מהסלולרי) - הרגשתי צורך לשלוח מחדש כמה תמונות. אולי כדי להוסיף עוד קצת נפח ויחסי ציבור לאיזור.
מתנצל מראש על החפירה קצת. ומקווה שאולי התמונות יעשו עוד קצת חשק להגיע לאיזור.
Levens Hall
-
-
-
-
-
-
