תיאור טיול לחבלים אונטריו וקוויבק בקנדה המזרחית
-
תודה לך הנוסע המתמיד. סוף סוף נוסעים אחרי 3 שנים של יובש.
קראתי גם את סיכום הטיול שלך על גאספה לקראת הטיול. לצערי הוא לא
הצליח להועיל לי עקב כך שנאלצנו לקצץ בדיוק את החלק של גאספה
בו טיילת אבל שומר לפעם הבאה שנבוא להשלים את החסר.
-
היי עודד,
תודה עבור הצילומים מטורונטו. יצאו לך תמונות משובחות ממגדל ה-cnn.
נילי
-
יום חמישי 22 בספטמבר – מושבתים באלף האיים
קמים בבוקר ולאכזבתנו לא רק שהחום לא יורד אלא עלה ל- 38.4.
מחליטים שהגיע הזמן לראות רופא. נכנסים לאפליקציה של הראל ומקבלים 3 מרכזים רפואיים בסביבה אבל
במוטל אומרים לנו שלא בטוח שיקבלו אותנו ומפנים אותנו למרכז לשרותי רפואה חירום בעיר קינגסטון כ- 20 ק"מ
ממקומנו שם לדבריהם יטפלו בנו בטוח. אנחנו כבר מבינים שכנראה ניאלץ להישאר באזור ומשריינים לעצמנו לילה
נוסף במוטל.
אנחנו נוסעים למרכז הזה שפועל במתכונת של חדר מיון ואכן מקבלים אותנו בלי בעיות. בילינו שם כ- 4 שעות
של בדיקות קבלה, המתנות ולבסוף רופא שבאה לתת אבחנה. המסקנה שלהם שרוב הסיכויים שמדובר בווירוס.
לאחר שביררו איתנו את התופעות ואת תזמונן החשד נפל על המסעדה היפנית בערב הגעתנו לטורונטו.
רשמו מרשם של כדורים להורדת החום ועוד כדור לזירוז ההחלמה ואמרו שפשוט צריך לחכות. הייתי בטוח שעכשיו צריך
לשלם ואח"כ להגיש קבלות לביטוח אבל לתדהמתי הם אמרו שאין צורך לשלם ושאנו יכולים ללכת. אמרנו תודה וחזרנו
למלון. הרעיון ללכת למרכז רפואת חירום כנראה לא רע בכלל.
מבלים את שארית היום בחדר ומתלוצצים שאנחנו בנופש בטן גב בצימר בצפון.
יום ללא תמונות.
-
יום שישי 23 בספטמבר – שייט באלף האיים
החום ירד כנראה בעזרת הכדורים אבל אשתי עדיין חלשה ולכן מחליטים להישאר עוד יום ורק
אני לוקח את המכונית ונוסע לעיירה Rockport לשם שייט באלף האיים.
כשאני רוצה לצאת משטח המלון אני נתקל בסצינה מהסרטים שגם בארה"ב לא נתקלתי בה מעולם.
ממש ביציאה משטח החניה עובר שוטר חמוש ומסמן לי לעצור את המכונית ולא להתקדם בעוד
הוא ממשיך לתוך המשרדים של המוטל. אני מסיט מבט שמאלה ורואה מאחורי מספר עצים ניידת
משטרה ששוטר נוסף עומד לידה בנשק שלוף המכוון לעבר זוג שעומדים עם ידיים שלובות מאחורי
העורף ושרק לפני שעתיים ישבו איתנו בארוחת הבוקר. בוני וקלייד הקנדיים? אולי.
אני מחכה דקה והשוטר שסימן לי לעצור לא נראה בשטח אז אני מתקדם בזהירות וכשאני רואה שלשוטר
השני לא איכפת אני נוהג החוצה משטח המלון וקדימה לשייט.
שייט של שעה. אין ירידות לטירת Boldt כי באותו זמן עדיין יש משטר קורונה בקנדה וחזרה משטח ארה"ב
גם אם זה אי קטן דורשת מילוי טפסי הצהרת בריאות ברשת וזה לא מעשי בתיור כזה קטן. לנו בכול מקרה
אין וויזה לארה"ב ולא יכולנו לרדת לשם ממילא. בכול אופן משטר הקורונה בוטל בקנדה יום לפני שחזרנו.
האיים שטוחים ולכן קצת קשה להוציא תמונות טובות אז זה מה יש.
בחזרה השוטרים ובוני וקלייד כבר נעלמו ואין לי מושג במה פשעו.
חזרתי לחדר והמשכנו את הנופש בטן גב בצימר בצפון
בערב מחליטים להפסיק לקחת את הכדורים להורדת החום כדי שנוכל לדעת בבוקר אם החום ירד בגלל
הכדורים או סיום המחלה.
-
-
-
קודם כול תיקון קל. זה לא מגדל Cnn אלא מגדל CN. כן צריך קצת מאמץ כדי להימנע
עד כמה שאפשר מההשתקפויות בחלונות ואז התמונות יוצאות לא רע.
-
יום שבת 24 בספטמבר – עדיין באלף האיים
בבוקר הטמפרטורה עולה ל- 38 מעלות ואנחנו מבינים שמה שהוריד את החום זה הכדורים
ושנאלץ להישאר באזור אלף האיים עוד יום.
גם אם הטיול היה מתנהל כסדרו היינו נאלצים לשנות את סדר האתרים מכיוון שסופת ההוריקן פיונה
שבאה כמה ימים לפני הסופה אייאן החזקה יותר הצליחה במפתיע לטפס מפלורידה ועד צפון מזרח
קנדה כשבדרך ירדה לדרגת סופת ציקלון, חזרה להיות הוריקן ושוב הפכה לציקלון ושוב להוריקן.
הסופה עברה בנובה סקוטיה שם התושבים ירדו למקלטים והמשיכה מזרחית לחצי האי גאספה
כשהיא גורמת לגשמים כבדים במזרח חצי האי כול השבת בדיוק ביום שהיינו אמורים להיות שם.
בכול אופן במשך היום הטמפרטורה ירדה בהדרגה ובערב כבר התייצבה על 37 מעלות כך שהחלטנו
שאם כך יהיה בבוקר נצא לדרך סוף סוף לכיוון חצי האי גאספה.
אני יושב בערב לתכנן מה להוריד מהמסלול המקורי ומחליט שהקצה המזרחי של גאספה ירד
מהתוכנית ומקסימום נגיע עד פארק גאספסי. את מה שלא נעשה נשלב בטיול פרובינציות קנדיות עתידי.
-
יום ראשון 25 בספטמבר – נסיעה לחצי האי גאספה
בבוקר המדחום עושה לנו טוויסט אחרון בעלילה ומראה 37.6. החלטנו להישאר בחדר עד שעת
העזיבה המכסימלית שהיא 11 ולראות לאן נושבת הרוח. ב- 11 מדידה נוספת מראה 37 מעלות
ומחליטים לצאת לדרך.
נסיעה ארוכה של כמה שעות לחצי האי גאספה שהייתה מתוכננת ללפני שלושה ימים. אין ממש
תיור ביום הזה אלא רק נסיעה ועצירות לאוכל.
אחרי הכניסה לחבל קוויבק אנחנו מתחילים לראות ניצני צבעי שלכת ממנה נהנה גם בימים הבאים
ולאורך כול יתרת הטיול ביתר שאת.
בעצירה הראשונה בקוויבק לאכול צוהריים הבנו שמחליפים דיסק כי הגענו לארץ הצרפתית והליטל
אינגליש. כמובן שידענו על זה מראש אבל מה שלא תיארתי לעצמי זה שהתושבים הם קופי מוחלט
של הצרפתים שגרים בצרפת במראה, בהתנהגות, בשפה, ובאופן הדיבור. פשוט לא השתנה בהם ד
בר לעומת לאומים אירופים אחרים שהגיעו לצפון אמריקה, הפכו לאמריקאים למשל ולא דומים למקור.
פשוט כאילו אוכלוסיה צרפתית אבל בחבל ארץ קוויבק.
עברנו ליד קוויבק סיטי והחלטנו לנסוע לתוך חצי האי גאספה עד רדת החושך והחושך ירד במקום
שנקרא Montmagny כמה עשרות ק"מ לתוך חצי האי שם מצאנו בקלות לינה והעברנו את הלילה.
-
וואו! צבעים נהדרים של סתיו אינדיאני.
כאשר אנחנו טיילנו ב-2009 הזדמן לנו ללמוד מקרוב על השוני התרבותי הרב של מחוז קוויבק מן המחוזות האחרים.
בחצי האי גאספה היו מסעדות, שנכנסנו אליהן והמלצרים לא ידעו אנגלית....
באחת הלינות הייתה ממש סמוכה לגבול עם מחוז בראאונסוויק. בעלת המקום סיפרה לנו שנולדה במונטריאול אך מגיל 5 גדלה בארה"ב, ובה נישאה ונולדו ילדיה.
בגיל 40+ ירשה את הבית, שלנו בו בגבול בראונסוויק מדודתה ועברה עם בן זוגה ובעלה אליו.
הילד היה בגיל חטיבה, ולא ידע כלל צרפתית.
היא נלחמה במשך חודשים במחלקת החינוך שבקוויבק סיטי כדי שבנה ילמד בניו בראונסוויק, ושום דבר לא עזר. ההתעקשות הייתה שילמד בבית ספר צרפתי, שהיה הרבה יותר מרוחק מן הבית מאשר בית הספר הקנדי-אנגלי שבמחוז בראונסוויק. לבסוף הוצע לה שהילד ילמד בשמורת אינדיאנים סמוכה, שבה למדו באנגלית, וכך היה.
ראינו את צילומי סיום הלימודים שלו בשמורה, עוטה נוצות על ראשו....
נילי
-
יום שני 26 בספטמבר – חצי האי גאספה – הצוללת Anondaga
סוף סוף לאחר הימים המבוזבזים או החלקיים יש לנו יום טיול מלא
אבל אמא טבע לא הייתה בעדנו ביום הכניסה בגאספה. קר מאוד, ערפל, גשם ורוחות.
רק אתמול הה מזג אוויר יפה יחסית. אנחנו מתקדמים צפונה לאורך מפרץ סנט לורנס כדי להגיע
לאזור התיירותי של חצי האי. הרבה צבעי שלכת יפים אבל מרוב הקור אין לנו ממש חשק לצאת ולצלם.
הגענו ליעד שהיה אמור להיות הראשון להיום פארק דו ביק די ספקנים לגבי אפשרות הביקור בו במזג
אוויר כזה. הריינג'רית הידידותית בכניסה אמרה לנו שעדיף לנו לבוא מחר כי מזג האוויר אומנם עדיין
יהיה גשום אבל הרבה פחות וגם פחות קר. היא מסרה לנו חוברת על הפארק והסבירה וסימנה לנו לאן
היא ממליצה ללכת.
כבר הבנו שאין מה לתייר היום באתרי טבע ויש להתרכז באתרים מקורים או קצרי הליכה בלבד.
האתר הבא ברשימה שלנו היה בדיוק כזה וזה אתר הצוללת Anondaga ליד רימוסקי.
האתר נקרא Site Historique Maritime de la Pointe Au Pere. על האתר הזה למדנו מהסיכום
של Segev17 ומעוד סיכום. הצוללת Anondaga היא צוללת קנדית מזמן המלחמה הקרה. רק קונים
כרטיסים ועוברים על קשר קצר לתוך הצוללת. מתאים לנו במזג האוויר הנוכחי. צוללת די גדולה. בסך
הכול רואים דברים דומים לכאלו שראינו בצוללות אחרות. יש במקום גם מגדלור וגם מוזיאון על איזה
אוניה טרופה אבל אימצנו את עמדתו של Segev17 ולא טרחנו לבקר בהם.
-
-
חצי האי גאספה – פארק הפסלים ב- St.Flavie
ממשיכים צפונה לאורך החוף אך מזג האוויר לא ממש מאפשר להנות מהנוף. הכול סגרירי וקודר.
אנחנו מגיעים לאתר הבא שאפשר לבקר בו ביום כזה והוא פארק הפסלים ב- Sainte Flavie שנקרא גם
Centre d'art marcel Gagnon.
מדובר באתר עם הרבה דמויות של אנשים שכאילו יורדים למים. למרות שאנחנו חונים ממש ליד האתר
גם לרדת מהאוטו לכמה מטרים קדימה כרוך בקור עז ורוחות וגם גשם אבל לפחות לא צריך ללכת הרבה.
לא חשבנו אפילו לבקר בבית האומן שממש ליד ואמרנו שנבוא לפה שוב מחר.
אנחנו עוברים בגני Metis וגם פה מבינים שעדיף לבוא מחר.
ממשיכים צפונה ומגיעים לעיירה Matane. עדיין אור ובמקור חשבנו להמשיך עד העיירה
Saint Anne des Monts ולטעום לפחות מעט מכביש 132 מ- Matane והלאה שצוין כדרך נופית
מדהימה ע"י הנוסע המתמיד, Segev17 ועוד אבל פה אנחנו מחשבים מסלול מחדש לאור חוסר הצלחתנו
לבקר בעיקר האתרים שתיכננו להיום עקב מזג האוויר ואנחנו כבר מבינים שלפארק גאספסי כבר לא נגיע.
הנווט אומר שזמן הנסיעה עד העיירה זה בערך שעה ועוד צריך לחזור וממילא לא כול כך נהנים מהנסיעה
לאורך החוף במזג האוויר הזה. חוזרים ל- St.Flavie ומוצאים מוטל. לשאלתי אם יש שם ארוחת בוקר
עונה לי בעל המקום תאמין לי שאתה לא רוצה לאכול את מה שאני מבשל
-
יום שלישי 27 בספטמבר – חצי האי גאספה - שוב פארק הפסלים
תודה לאל מזג האוויר חזר להיות בסדר. קר אבל במידה נסבלת ובלי
ערפל ורוחות ורק מעט גשמים. סוף סוף לאחר שבוע מאז היום הראשון בטורונטו אפשר
לעשות יום טיול מלא.
חוזרים לאתר פארק הפסלים והפעם הרבה יותר בנוחות. אתמול הייתה גאות והיום שפל.
מראה אחר לגמרי כשחלק מהדמויות מחוץ למים. אפשר להשוות את גובה המים עם התמונות
מאתמול. הפעם כשנוח יותר סובבנו גם את הבית של האומן שממש צמוד. בית קצת משוגע הייתי אומר.
-
-
Jardin De Metis
נוסעים מעט צפונה אל הגנים הבוטניים Jardin De Metis. גנים נפלאים אותם הקימה איזה
גברת Elsie Reford החל משנת 1926 והם בין הצפוניים ביותר בצפון אמריקה. כשהיא מתה
אחד מבניה המשיך אך לאחר זמן זה היה כבד עליו וממשלת קוויבק קנתה את הגנים ומתחזקת
אותם עד היום. שטחי הגן מפוזרים בתוך יער יפה להפליא. פשוט נעים וכיף להלך בשביליו
ולהיתקל בכול חלקי הגן. גם הבית בו גרה הגברת כשהייתה בחיים נמצא בפנים ואפשר לסייר בו.
משך הזמן שהקדשנו לגנים כשעתיים וחצי. המלצה חד משמעית.
-
-
-
-
