מניעת סיכונים ואי נעימות בתקופה הנוכחית?
-
טסים ביולי לסלובניה לטיול משפחתי עם שני בני נוער (13 ו-16). אולי עוד אעלה שאלות קונקרטיות בהמשך, אבל שאלות כלליות על "המצב"
בחרנו מראש בסלובניה כי להבנתנו זו מדינה עם פוטנציאל נמוך יותר לאי נעימות. אין שום אזהרת מסע, לא קלטה מסות של פליטים מהמזרח התיכון, וכו'.
כמו תמיד אנחנו לא מסתובבים עם שלט שכתוב עליו "ישראלי". אין כיפה (לא דתיים) אין כיתוב בעברית וכו'. יחד עם זאת מי שמנסה לזהות תמיד יזהה (כמו שאנחנו מזהים ישראלים מרחוק).
זה לא מעשי לדבר כל הזמן באנגלית. לא כי לא מבינים, אלא שלא נזכור את זה. נקודתית אם נראה משהו או מישהו אז אפשר לכמה דקות לעבור לאנגלית, אבל ברור לי שאחרי כמה דקות זה יחזור באופן טבעי לעברית.
אבל מה מעבר?
בחרנו במלון רשת גדול (פור פוינט שרתון בשולי לובליאנה) ולא בדירה או מלון קטן מתוך הנחה שגם אפשר לבטל עד השנייה האחרונה בלי אי נעימות, וגם כי מלון כזה מציע אנונימיות יחסית שבשאיפה לא תמשוך תשומת לב. המלון מבודד יחסית (הגעה רק עם רכב) אז לא נסתובב הרבה פעמים באזור ברגל ונמשוך תשומת לב
חשבנו למשל (כמו כולם) על ראפטינג בנהר הסוצ'ה. אני תוהה האם עדיף לשלם יותר לראפטינג פרטי מול קבוצתי. כלומר בכל מקרה אנחנו לבד בסירה עם המדריך, אבל אם בקבוצה יש אנשים שאנחנו לא "באים להם טוב" זה יכול להיות לא נעים להיות בסירה לידם במשך שעה וחצי ואחרי זה עוד בואן/אוטובוס. פחות חושש פה לביטחון אישי, אבל בהחלט יכולה להיות אי נעימות גדולה. צריך להיות מוטרד גם מהמדריך?
בהחלט תכננו לשוטט בלובליאנה בכללי ובשווקים בפרט. מראש בדקתי את מפת האתרים שתכננו אל מול מיקומי המסגדים והם לא קרובים (אבל המסגד המרכזי של לובליאנה הוא גם לא בשולי העיר). ברור שאם במקרה נתקל בהפגנה אנטי ישראלית נעשה אחורה פנה (כבר קרה בעבר). צריך להיות מוטרדים מעבר לזה? צריך להיזהר מיום שישי למשל (אחרי תפילות) או משהו אחר?
אני מניח שנוותר על סיורים קבוצתיים בלובליאנה או במקום אחר. שוב מאותה סיבה שמישהו בקבוצה עשוי לא לאהוב אותנו ולהראות את זה.
מה לגבי מערות נטיפים? בחלקן הסיור מודרך. וגם כשלא, אז זה "מסלול" מובנה וכל הזמן נתקלים שוב ושוב באותם אנשים.
רעיונות אחרים? מחשבות? דעות? משהו ששכחתי? משהו נקודתי שכדי לחשוב עליו?
אני פרנודאי מדי? להיפך? לא מספיק פרנואידי?
-
הי היינו בברצלונה ובמיורקה באפריל. לא חששתי לרגע. התיחסו אלינו בצורה נעימה בכל מקום על אף שידעו שאנחנו מישראל ( ישנו במקומות קטנים). גם במערות נטיפים, במסעדות וכו. דיברנו בעברית אבל בשקט וזהו. לא נראה לי שבסלובניה יש הפגנות פרו פלסטיניות. צריך להוריד פרופיל וזהו.
-
תראה.. אנחנו מתכננים לנסוע לאיטליה, בעלי עם כיפה ואני עם כיסוי ראש. לא מתכננים להסתיר את הכיפה או לא לדבר עברית. מישהו לא יאהב אותנו? בסדר, מה לעשות.. לנסוע ולהיות בחרדות כל הזמן? עדיף לא לנסוע..
-
בוקר טוב, חזרתי מסלובניה לפני 3 שבועות.
הייתי שם 11 ימים, בכל המקומות שהזכרת וברבים רבים נוספים.
לא היה אף רגע לא נעים, בשום מקום. אף לא שנייה אחת לא נעימה (היינו זוג ולא משפחה אבל זה לא משנה כל כך).
אם כבר להיפך - לפחות בשני מלונות הייתה התייחסות נעימה ואדיבה במיוחד כאשר התברר מאיפה אנחנו.
כעניין עקרוני אנחנו תמיד, בכל טיול, במלונות ולא בדירות (אפשר להתווכח על זה כמובן) - לא הייתה שום תחושת אי נעימות.
בדירה יכולים ליפול על בעל דירה "בעייתי" - אבל כאמור, אין לי ניסיון בזה
לא ראינו שום הפגנה, לא ראינו שום מסגדים, תהלוכות הפגנות או משהו דומה, וראינו בכל הטיול כולו אולי 4-5 כתובות מקושקשות על קיר שנוגעות לסכסוך העכשווי.
היינו בלובליאנה בסופ"ש - לא ראיתי אף אחד שיוצא ממסגד...
לא זכור לי שנמנענו מלדבר עברית במקום כלשהו.
היינו בסיור מודרך בלובליאנה - לאף אחד לא היה אכפת מאיפה אנחנו.
ככל שזה היה תלוי בי - לנסוע בלי לחשוב פעמיים, אבל לא לעורר פרובוקציות.
אבל זה נכון לכל מקום, לא?
-
"מישהו לא יאהב אותנו? בסדר, מה לעשות.. לנסוע ולהיות בחרדות כל הזמן? עדיף לא לנסוע.."
אני מסכים עם החלק השני, ולא מסכים עם החלק הראשון.
בהחלט עדיף לא לנסוע ולא להיות עם חרדות כל הזמן. ובגלל זה התלבטנו הרבה לפני שנסענו, ובחרנו בסלובניה.
אבל לגבי החלק הראשון – לא מסכים. אם מישהו לא אוהב אותי זו אולי בעיה שלו, אבל זו אי נעימות שלי. אני נוסע כדי להנות. לא כי אני חייב. אז גם אם אין סכנה פיזית, אם סתם יהיה מאד לא נעים, או הרבה פעמים של "סתם" לא נעים, זה יפגע בהנאה שלי מהטיול.
אני יכול להעיד על עצמי – לפני חודשיים הייתי בקופנהגן בטיול עירוני. קופנהגן היא אומנם חלק מסקנדינביה הלא מאד פרו ישראלית בסכסוך, אבל באופן יחסי קופנהגן עצמה לא מלאה בפליטים/מהגרים ממדינות ערב, וכך גם הרוב המוחלט של העובדים, נהגי מוניות וכו' הם לא מהגרים. ועדיין כל פעם שנתקלתי במישהו עם לבוש ערבי מסורתי התכווצתי לרגע (כאמור לא היו רבים כאלה).
בכל מקום במרכז העיר תלויים שלטים של "שחררו את פלסטין". בהחלט לא נורא, אבל "סתם" לא נעים. כשיצאנו פעם אחת ממרכז העיר ראינו גם דגלי פלסטין בחלונות של כמה דירות.
באחד הימים, בזמן שאנחנו בתוך אחד הארמונות, שמענו פתאום קולות של הפגנה פרו פלסטינית מחוץ לחלון. יצאנו מהארמון ביציאה צדדית יחסית והסתלקנו מהאזור. לא, אני בספק רב אם הייתי נקלע לאלימות פיזית אם הייתי יוצא בכניסה הראשית, אבל העדפתי לא לאתגר את הנושא. זה כבר מעבר ל"סתם" לא נעים. זה מאד לא נעים.
בהרבה חנויות ומקומות שואלים "מאיפה אתה" בין אם בניסיון למכור לנו משהו, ובין אם סתם ליצור שיחה אגבית. לרוב אני אומר בברור ישראל. אבל הפעם ניסיתי להתחמק מהנושא. לא התחלתי בסיפורים, אבל סתם החלפתי נושא כשיכולתי. לא נתקלתי בתגובות בעייתיות כשכן אמרתי.
ואם לא היה המצב, סביר שהיינו חוצים את הגשר למאלמו השכנה. אבל כמובן שזה בכלל לא היה על הפרק כרגע.
במקור הטיול היה מתוכנן להיות להולנד. כשחיפשנו צימר קיבלתי תגובת סירוב מאד לא נעימה שברור לי שהייתה על רקע של המצב. לא, לא אמרו שום דבר מפורש (כי אז היו יכולים להסתבך עם הפלטפורמה), אבל רוח דברים הייתה ברורה – ישראלים לא רצויים כאן. מצאנו צימר אחר שכן היה בסדר גמור, אבל זה השאיר טעם לא טוב. בהמשך כשאיזיג'ט ביטלו לנו את הטיסה החלטנו לנצל את ההזדמנות לעבור למדינה פחות לא נעימה. אגב, הבעלים של אותו צימר היה מאד חביב כשביטלתי סופית, אמר שהוא מבין את המצב, ומקווה שאוכל לחזור כשיהיו ימים שקטים יותר.
אז לא , אני לא חושב שצריך להיסחף, אבל אני כן חושב שזהירות בריאה לא תזיק. זהירות לא רק כדי לא להיפגע פיזית, אלא כדי שיישאר לנו טעם טוב מהטיול.
-
@אנשיםטובים אני חושבת שהשאלה שלך ובעיקר התגובה האחרונה מחדדות את העובדה שאין באמת תשובה לשאלות הללו, כי זה עניין של הרגשה - סובייקטיבי טהור.
אם נסתכל על החלק האובייקטיבי - אז בכללי - הרוח העולמית כרגע היא רעה נגדנו.
בספציפי - זה כנראה עניין של הרבה מזל וקצת תכנון, מעבר לנקיטת אמצעי הזהירות המובנים מאליהם שאת זה כבר כיסית בצורה שבעיני לפחות היא מעל ומעבר.
אנחנו חזרנו מטיול באנגליה שהסתיים ביומיים בלונדון המועדת לפורענות (תרתי משמע). כתבתי סיכום טיול שבו התייחסתי בהרחבה גם לפן הזה. מוזמן לקרוא
בשורה התחתונה נתקלנו באפס אי-נעימויות (ומקל וחומר בדברים גרועים יותר) על רקע ישראליותנו דווקא בעיר שנחשבת מהבעייתיות ביותר שיש כרגע. אוסיף על מה שתארתי שם שהפנקייקס שמופיעים בפוסט האחרון בשרשור הוזמנו ונאכלו בבית קפה שבהנהלת והפעלת בני דודינו (או יוצאי ארץ מוסלמית אחרת) בוודאות - ראינו את זה רק אחרי שהתיישבנו וכבר לא היה לנו כוח לצאת. האוירה היתה נהדרת. ישב לידינו זוג שהיא מכוסה בבורקה, דיברנו בינינו עברית בלי להנמיך את הקול (אנחנו לא מדברים בצעקות כעניין שבשגרה, אבל לא עשינו שום מאמץ מיוחד להנמיך אותו). לא חשנו בשום וייבס רעים מכיוונם (היא היתה עסוקה יותר בלהתלונן למלצר על אי-דיוקים במנה שלה). קיבלנו יחס מקסים והרגשנו הכי בנוח שאפשר.
אבל בהזדמנויות אחרות כן נמנענו להכנס למקומות שנראו לנו עתירי אוכלוסיה שעלולה להיות עוינת כלפינו.
הבת שלי טסה במקביל עם חברות לשטוקהולם להופעה של טיילור סוויפט. מסתבר שה"סוויפטיות" זו קהילה שלמה וענקית שמתנהלת בצורה סופר-ידידותית ומגוננת כלפי חבריה, וביום בו יש מופע של טיילור סוויפט בעיר מסויימת העיר מוצפת במעריצות (יש גם מעריצים אבל הרבה יותר בנות) שלבושות בצורה אופיינית (נצנצים וכיו"ב) כך שכל ה"סוויפטיות" מזהות זו את זו ברחוב, עוזרות, מתחשבות ותורמות מאוד לתחושת הבטחון והנעימות. אז הנה עוד אמצעי הגנה למי שיהיה רלוונטי לו...
אני חושבת שעשית את הקצאת הסיכונים הטובה ביותר שיכולת לעשות בעת הזאת (שוב, בעיני מעל ומעבר). מכאן מגיע הרגע בו אתה צריך לשחרר ולהתחיל להנות. ואם זה עדיין קשה לך, כי בטחון של 100% בטיול לעולם לא יהיה לך (אגב, גם לפני ה-7 באוקטובר, וגם לא רק בגלל ישראליותנו, יש עוד הרבה סיכונים אחרים בטיול) - אולי עדיף באמת לא לטייל כרגע, ולחכות עד יעבור זעם ויגיעו ימים רגועים יותר.
אישית, גם אני כרגע לא ממש בחשק לארגן את הטיול הבא לחו"ל , לא טיול גדול ואפילו לא קפיצה חורפית קטנה לאיזו עיר אירופאית, בגלל המצב (הטיול שלנו לאנגליה תוכנן ביולי 2023). כאמור - עניין של תחושה.
-
תורם את השנקל שלי. קודם כל החששות שלך מובנים ומעסיקים לדעתי כל ישראלי שטס לחו"ל בשמונת החודשים האחרונים. אמצעי זהירות כל הזמן צריך לנקוט וזה תמיד היה נכון, עוד לפני מה שקרה באוקטובר. צריך להוריד פרופיל ולא להתבלט כישראלי עד כמה שניתן.לגבי עברית: מטיוליי בעבר נתקלתי לא פעם במשפחות או סתם חברה צעירים שמדברים בקול רם וקשה לפספס מאיפה הם. אפשר לדבר, אבל לא לצעוק ואיפה שאפשר למעט בדיבור אז עדיף ככה. מצד שני, לפעמים דברים מצטיירים מכאן באופן מוגזם. חזרתי לא מזמן מארה"ב ונשאלתי מאיפה אני במקרים כאלו ואחרים ועניתי. התגובות נעו בין אדישות ( זאת אומרת שאם אתה ישראלי אז זה כמו כל לאום אחר ) לבין אמפתיה. קחו גם בחשבון שכמעט כל המפגשים שלכם יהיו עם נותני שירות כאלו ואחרים: במלונות, מסעדות ובתי קפה, נהגים, מדריכים. חוץ מזה, סלובניה לא ניראית כיעד בעייתי למרות הממשלה העוינת שלהם. גם לא צריך לחשוש מסיורים מודרכים, אז מקסימום ישאלו מאיפה אתם ומניסיוני ברוב הסיורים המודרכים לא שואלים אם כי זה קורה לפעמים. בקיצור, סעו ותהנו.
-
אחלק את תגובתי לשניים:
- מניעת סיכונים. אין לי מה לומר פרט ל- obvious: לפקוח עיניים פי 5 מכל תקופה רגילה. להסתלק מיד מכל סיטואציה עויינת (כמובן לנסות להמנע ממנה מראש). להצניע את היותך ישראלי ולצערי גם לשקול לאן לטוס... אמנם כבר הוכח פה שגם יעדים מאוד מועדים כמו לונדון יכולים להפתיע (ראה נסיונה הטרי של ״יונה וקשת״ ובנזוגה) אבל בכל זאת לטעמי יעדים עירוניים כהכללה מהווים ״סכנה״ גדולה יותר ומדינות/ערים מסויימות כנ״ל.
- אי נעימות. לא רואה פתרון פרט ל״גידול עור של פיל״
אתן כמה דוגמאות משל עצמי (מהחודשים האחרונים):
- בשדה התעופה של שוויץ עמדנו בתור להגירה עם אזרחים טורקים רבים (טיסה מטורקיה שנחתה איתנו חחח העיקר ״להמנע״). אדם מבוגר פתח עם האחיין שלי (בן 18, היינו רק שנינו) בשיחה. שאל האם הוא טורקי וכשנענה לשלילה שאל מהיכן הוא. אני חייבת להדגיש: השיחה בתון וסבר פנים נעים לחלוטין ומסביב היו עוד הרבה ישראלים (כמו גם טורקים כמובן, כולל צעירים). האינסטינקט שלי היה בשלב זה להתערב בשיחה ולפני שהאחיין ענה עניתי במקומו כשאני ממציאה מדינה כלשהי (לא זוכרת אפילו איזו כרגע חחח). מיד אחכ התחלתי כאילו להראות לאחיין משהו בטלפון ולאט זזמנו מעט הצידה / הפננו קצת גב (כך שהיה די ברור שהשיחה הסתיימה... לא הכי מנומס! אבל ניסיתי לעשות את זה בעדינות וזה מה שהרגשתי נכון באותו רגע. שוב מדגישה - לא הרגשתי פחד אמיתי אבל ...).
- ביתר הטיול שלנו - 6 ימים בשוויץ / חצי עירוני חצי בטבע - לא הרגשנו כלל את ה״מצב״. לא ראינו דגלים / שלטים נגד ישראל. התקבלנו בכל מקום בחביבות רבה (!) גם כשידעו שאנחנו ישראליים (ופעם אחת באופן ספיציפי כאשר אמרתי שאני מתל אביב - נעננו בהתלהבות רבה מאוד). לצערי, יש לקחת בחשבון גם סיטואציות אחרות... בהחלט דיברנו על זה לפני כן ותכננו מה נעשה אם יקרה לנו דבר כזה (בגדול: לעזוב מיד. כולל לעזוב מלון שכבר שולם). אבל אנחנו לא נתקלנו כלל וכלל.
- לאחרונה שבתי מגיחה קצרה לכרתים (פחות טיול ויותר ביקור משפחה. עבדתי מרחוק וטיילתי רק בסופש בעצם, גם זה - ממש מעט). לצערי בחאניה ובהרקליון נתקלתי בהרבה מאוד (!) שלטים וכתובות נגד ישראל והציונות בכלל. במידה שממש פגעה בהנאה שלי וגרמה לי לזעזוע
עד דמעות וגם עכשיו כשאני כותבת את זה. (אגב, הייתי גם ברת׳ימנו ולא ראיתי כאלו...). אני חייבת להדגיש במקביל שכאשר אמרתי/אמרנו שאנחנו מישראל/תל-אביב נתקלנו כמעט תמיד בתגובות ממש אוהדות! ולעיתים באדישות (כלומר: שום תגובה). - המסקנה האישית שלי היא שקשה לי מאוד להתמודד עם תופעות כמו שלטים קיצוניים נגדנו (לא אפרסם פה תוכן, אפשר בפרטי מי שחייב לדעת... אבל אתם צריכים להיות מוכנים בעצם לכל כתובת). אני לא אבטל תכניות עתידיות של טיולים (כבר יש אחת) אבל כן אעבוד על עצמי טוב יותר מהבחינה הזו לפני הטיולץ כמו כן אמנע מערים מכיוון שאני חושבת שהתופעות האלו בהן נפוצות יותר. זו מסקנה אישית כמובן.
בהצלחה @אנשיםטובים ממש עצוב שאתה מתמודד עם התחושות האלו אני מזדהה עם הקושי, מאוד מקווה שהטיול יצליח ושיבואו כבר ימים טובים יותר
-
שני הגרוש שלי, ולא מסלובניה אלא מצרפת בה טיילתי לפני חודש וחצי. קודם כל- ההפרדה שעשית בין מסוכן לבין לא נעים,נכונה. לא מסוכן יכול להיות לא נעים. איך נמנעים מלא נעים? בדיוק כפי שתיארת, לא להיות במרכז עיר בעת הפגנה, ואם נקלעת אליה-להתרחק. בודאי שלא לתלוש מודעות וכרזות פרו פלשתין (כמו ההוא מתחנת הרכבת בברוז'). מניסיוני, כל מי ששאל מאיפה אני, או איזה שפה אנחנו מדברים-קיבל מענה ישיר ואמיתי התגובות ,להפתעתי המוחלטת נעו בין אמפתיה מלאה לבין שיחה על "המצב" בעזה ולבנון וכן--רוב מי ששוחחתי איתו דוגל במארי לה פן ושונא מוסלמים,מהגרים,זרים ,בדלנים וכו. קיבלתי שירות תיירותי מצוין, מהמלצר ממרוקו, ופקידת הקבלה עם בורקה מאיזו מדינה אפריקאית. היחיד שהיה מעצבן היה הפקיד של חברת ההשכרה (צרפתי אנטיפט על מלא).
אני נוסעת שוב בקרוב, ושוב בתקופה הנוכחית בוחרת להתרחק מערים גדולות ו...זהו.
-
אני חושבת כמה דברים, אבל בראשם שכדאי לאמץ גישה קצת יותר אפורה וקצת פחות של שחור ולבן. א. התקשורת מדווחת מה שהיא רוצה כדי להעביר מסר מסוים, ולא תמיד זה מייצג נאמנה את המצב בפועל. הבחירה לדווח ממקום מסוים נובעת גם משיקולים לוגיסטיים, אין להם כתבים בכל מדינה ובכל עיר. צריך לקחת את הדיווחים בתקשורת בערבון מוגבל, גם כשמבינים ממנה שמסוכן ללכת ברחוב (כמו שהטלויזיה בוחרת לצייר את לונדון, למשל) וגם כשמבינים ממנה שבעצם הדברים נוחים וקלילים ואין התרחשויות בכלל. במיוחד כשזה מגיע ממדינות פחות מרכזיות בהן פשוט אין לערוץ כתבים. ב. צריך להפריד בין מה פוליטיקאים אומרים בנאומים שלהם ובין מה עושים וחושבים האנשים ברחוב. רואים את זה כשמטיילים חוזרים ואומרים ״כולם היו נחמדים אלי״, למרות שאולי ראש הממשלה בדיוק נאם נאום חוצב להבות על פשעי מלחמה. זה ילדותי לחשוב ש״המדינה עוינת״ כי הנשיא שלה אמר משהו או לא אמר משהו. וגם פה יש עניין של דיווח ושל העדרו של דיווח. ג. משהו שהוא אולי קצת הכי קשה אבל צריך לקחת אותו בחשבון - המצב היום והמצב בעוד חודשיים הם לא בהכרח זהים. גם אם היום יחסית ״רגוע״ ונעים, ארוע אחד לכאן או לכאן יכולים להשפיע על דעת קהל, במיוחד אם מדברים גם על הפגנות וסטיקרים. אין דרך לצפות מה יהיה בפועל בעוד כמה שבועות, אפשר להסתמך רק על מה היה עד עכשיו, בהתחשב במגבלות הדיווח הלא אובייקטיבי. צריך להחליט אם לוקחים את הסיכון הזה או לא.
-
קראתי למדתי ואין לי מה להוסיף על דיברי הטעם שנכתבו. הביקור הבא שלי שלא ביבשת אמריקה יהיה כנראה בחגים לאאוסטה. שמחת הפרטים ….עשתה לי חשק לחזור לאיזור לביקור אחר מזה של חגי 2023. אני ממילא לא חובב גדול של ביקורים בערים גדולות מה שכנראה מקל על העיניינים. ביוון ראיתי גם לפני הרבה שנים כתובות בעד עזה בכמה מקומות למרות שאני מבקר בה לא מעט וחושב ומרגיש שהיוונים די אוהבים אותנו.
-
תודה רבה לכולם
לרגע לא חשבתי שכל /רוב האנשים במדינה מסויימת שונאים אותי. אני חושב שלרוב האנשים (גם המוסלמים, וגם האירים/סקנדינבים הכי יפי נפש) לא באמת אכפת. בלי קשר לדעתם ה"פוליטית", בסופו של דבר הסכסוך הישראלי ערבי (או כל שם שתבחרו לו) רחוק מהם והם טרודים בחיי היום יום שלהם. וגם אלה שמקדישים מחשבה לנושא, ברובם לא חושבים שאני אישית אשם.
ומי שתעשיית התיירים בוודאי רוצה לרצות את הלקוח שתמיד צודק.
אבל פה ושם יש אנשים שהנושא כן בוער בהם. אולי הם בעצמם משפחה של פלסטינים, או שהם "לוחמי צדק מקצועיים" או אולי דווקא אנטישמיים קלאסיים שמרשים לעצמם עכשיו להרים את הראש. ולמרות שהם מעטים הם יכולים לגרום לי כל דבר מאי נוחות, דרך אי נעימות ועד לסכנה פיזית.
בדיוק כמו שלא נעים להסתובב לבד בסמטה חשוכה למרות שאנחנו יודעים שלרוב אין סכנה, שלא כל האנשים רעים, שהרוב המוחלט של הגברים לא אונסים.
וכמו שאנחנו משתדלים להמנע מהצד האחורי של התחנה המרכזית בכל עיר שבעולם. הסבירות שיקרה לנו משהו פיזי (ובטח בשעות היום) אפסי. אבל זה לא נעים לראות הומלסים, עסקות סמים, מחוות לא הולמות כלפי נשים (אני גבר וזה עדיין מביך אותי לראות את זה כלפי אישה כלשהי, לא רק אישתי) וכו'. אז אם צריך עוברים שם, ולא קורה שום דבר, אבל אנחנו משתדלים להמנע, ומאד משתדלים לא להגיע לאזורים האלה בחושך.
-
אתה מנסה להשיג את הבלתי אפשרי, בערך כמו לבקש שבהשכרת רכב חברי הפורום ימצאו דרך למנוע בעיות ואי נעימויות, כולל את האופציה שכשתחנה את הרכב במגרש חניה מישהו ישרוט אותו ושבשום פנים ואופן לא תקבל דו"ח תנועה, כי לא נעים. לא מעשי למנוע את כל הסיכונים, מעשי להפחית אותם עד לרמה שנראית כסבירה, והסבירות היא סוביקטיבית מי שמצליח להגיע לרמת סיכון שנראית לו סבירה שיצא, מי שלא - עדיף שימנע.
-
@אנשיםטובים חזרנו מפאריז שישראלים חושבים שהיא "כבושה" על ידי מוסלמים ושם אין שמץ לתחושה הזאת. היינו במרכז העיר וגם בפרברים. דיברנו עם יהודים דתיים מקומיים והם מסתובבים בעיר עם בגדים רגילים וכיפה בלי לפחד ולא מבינים ממה אנחנו חוששים.
לא הייתי משנה תוכניות או מבטל פעילות מסויימת בגלל החשש. מה שרואים מפה זה לא מה שקורה שם ולהיפך
-
רק מוסיפה מנסיוני הטרי, אחרי שחזרנו הבוקר מארבעה פלוס ימים מושלמים בחבל אאוסטה ועוד יומיים בטורינו, שלא נתקלנו בשום גילויי אנטישמיות לא בכפרים ולא בעיר. בעלי הולך עם כיפה ואנחנו די בולטים בנוף, ולא הרגשנו לא מבטים ולא ביטויי עוינות. באאוסטה ניגשה אלינו אישה שסיפרה שהיא מאמינה קתולית שמתפללת כל יום להצלחת ישראל, והתחילה לשיר "שמע ישראל" בהתרגשות באמצע המדרחוב. באחד המסלולים עבר מולנו זוג נחמד, שהאיש ניגש לבעלי ואמר לו באנגלית "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"..
בקיצור, נפגשנו דווקא בביטויי אהדה ולא ההיפך. כמובן לא יכולה להבטיח שום דבר, אבל אפילו בטורינו שעבר לי חשש שאולי נרגיש לא נעים, לא היה שום דבר מזה.. סעו ותהנו, הטבע כל כך מרחיב את הלב, שהייתי נשארת שם עוד חודש בכיף
-
טוב, גם אנחנו כבר חזרנו.
לא נתקלנו בשום אירוע דרמטי. ראינו פה ושם גרפיטי של "שחררו את פלסטין", וגם אדם אחד הלך עם חולצה כזו בלובליאנה, אבל לא מעבר לזה. זה לא "נכח" במרחב הציבורי, כולל בלובליאנה (להבדיל למשל מקופנהגן שהייתי בה לפני כמה חודשים). באחד הכיכרות בלובליאנה היה אוסף דובים שמייצגים הרבה/כל מדינות העולם (זו תערוכה נודדת שגם הייתה בישראל לפני המון שנים). היה שם דב פלסטיני, והיה גם דב ישראלי (לא אחד ליד השני כי זה היה ממויין לפי אלף בית). לא התרשמתי שיש "השחתה" של הדב הישראלי משום בחינה שהיא, ועובי האורח שהתבוננו בתערוכה לא התייחסו בצורה מיוחדת לא לדב הישראלי, ולא לפלסטיני.
כששאלו מאיפה אני ברוב המקרים עניתי בצורה ברורה. לא נתקלתי בשום תגובה בעייתית, ואף אחד לא התייחס למלחמה (לטוב או לרע). איפה שהתפחה שיחה זה היה על מזג אויר, נופים וכדומה. ואיש אחד דיבר איתי על ביקור הצליינות שלו בארץ.
אבל היו פה ושם רגעים של אי נוחות קלה, כשהרגשנו שעשוי להתפתח משהו. עברנו לאנגלית והתרחקנו מאותם אנשים שנראו לנו בעייתיים (לאו דווקא לבוש מסורתי, אלא סתם תחושות שהיו לי שממש לא בהכרח מוצדקות).
היינו בכמה סירות וסיורים עם עוד אנשים. שמעו אותנו בעברית ולא הייתה שום תגובה מעניינת (גם לא התפתחה שום שיחה בלי קשר).
אגב, בחזית בניין הפרלמנט היו תלויים 4 דגלים - סלובניה, האיחוד, אוקראינה ופלסטין.
-
במונטריאול יש המון בני דודים כבר בשדה התעופה וזה קצת הלחיץ את אשתי שלא רצתה לדבר עברית ברחוב. מעבר לזה כל מי ששאל מאיפה אנחנו קיבל תשובה וענה באהדה גם אם לא פוליטית בהכרח. נותני שירות מוסלמים בדרך בחצי האי גאספה, כאלו ששמם רשום על המדים, עדיין מלחיצים את אשתי והיא מייד מסרבת לדבר עברית לידם. נראה איך יהיה בקוויבק סיטי אבל בפריפריה מרגיש בטוח. במונטריאול זה די הרגיש שאולי תוך כמה שנים המקומיים ירגישו לא נוח במדינתם.
-
שתי חוויות
1.הייתי לא מזמן בסיישל, רוב נותני (בעיקר נותנות) השירות בעיקר במלונות הם עובדים זרים (לסיישל), בעיקר ממדינות מוסלמיות כמו פקיסטן ובנגלדש. היו מעולים וחביבים ללא שמץ של עויינות, כלפי וכלפי אורחים ישראלים אחרים. לשניה לא קרה שהרגשתי לא בנוח. רוב העולם המוסלמי איננו ערבי ואדיש לסכסוך הערבי ישראלי, הקישור הזה שאומר מולסמי = ערבי = שונא יהודים (ישראלים) פשוט איננו נכון.
2.טיסה לפני פחות מחודש מישראל, חברת תעופה ישראלית. עולה משפחה דוברת ערבית, זוג ההורים מתיישב לידי (האבא סמוך אלי), שני הבנים בני עשרה קרובים לגיל ה 20 במושבים שלפניהם. הבנים משמיעים מהסלולרי מוזיקה ערבית בקולי קלות, נראים מאוד ערבים, האמא גם כן בתלבושת שמתקרבת למסורתית. הסביבה במטוס מאוד נלחצה.
בשיחה קצרה איתם (שכללה בקשה לריסון הקולניות של הצעירים - שהצליחה) מסתבר שמדובר במשפחה דרוזית, האבא רופא שיניים, די מהר הסתבר שלא צריך לדבר איתו ערבית כי הוא דובר עברית מעולה, בטח טובה יותר מהערבית שלי. ממליץ לכולם, תלמדו קצת ערבית ולא רק כזו של מחסומים. מהר מאוד תבינו שמה שנשמע לכם מאוד מאיים בעצם בכלל לא קשור אליכם.
וכמובן שזו לא המלצה להיות בסמוך או בתוך הפגנה פרו חמאסית, כמובן שכדאי להתרחק. באופן כללי להפעיל זהירות מונעת ולנקוט בכל הצעדים כמו שמומלץ במטה ללוחמה בטרור, אבל זהירות שקולה, לא פאניקה.
