אני מצטער אם זה ישמע כמו כפירה, או ביאוס, אבל לא, מה שחסר לי זה לאו דווקא לטוס

לשמחתי לא פוטרתי (בינתיים) ומצבי הכלכלי לא הדרדר משמעותית (תודה לאל שימשיך ככה), וכמובן שאף אחד בסביבתי הקרובה לא חולה.

אבל מה שחסר לי זה לא לטייל בחו”ל בטבע ולפגוש אנשים אקראיים ולהגיד שלום.

לפני שאני מדבר על אנשים אקראיים, אשמח להפגש בנחת עם המשפחה המורחבת

לפני שאני רוצה להגיד לאנשים בחוץ שלום, אני רוצה לראות אנשים ברחוב או בגינה ולעבור לידם בלי לעשות עיקוף של כמה מטר כדי להתרחק מהם, ובלי לבדוק האם המסיכה יושבת להם 100% על האף או שהם מנסים להרוג אותי. ואני רוצה להזמין את השכן המבוגר ליד לקפה אצלי בבית, ולא רק לדבר איתו ממרחק בטוח מהמרפסות

לפני שאני רוצה לחזור לבאנף או ג’ספר (לא הייתי) אני רוצה לחזור לכנרת, לירושלים, או ואפילו לבאולינג

לפני שאני רוצה לטייל ברחוב הראשי של עיירה יפה ולהכנס לחנות מזכרות, אני רוצה סתם לשוטט ברחוב של העיר הקרובה ולהכנס לחנויות סתם לראות אם יש משהו מעניין, ולא רק לעשות כניסות תכליליות לחנויות, לקנות את מה שחייבים לברוח מהר החוצה. אני רוצה להכנס למכולת לקנות בגט, ולא לדחות את זה עד שיהיו כמה מצרכים שמצדיקים את הסיכון

אני רוצה לאכול גלידה על הדרך, וגם לאכול אותה על הדרך, ולא לאכול אותה באוטו (כי שם אפשר להוריד מסיכה)

אני רוצה לקום לראות את הזריחה במצדה, או בארבל בלי למצוא לעצמי פינה קטנה רחוקה מכולם ששם אפשר לעמוד בלי לחשוש מהדבקה

אני רוצה לשוטט בחוץ בלי לחשוב האם חם מדי למסיכה, או האם המקום הזה צפוף והומה ועדיף לוותר

אני רוצה ללכת לבריכה או לים פה ליד הבית, ולהנות שם בנחת, ולא להרגיש שזה סיכון מחושב כי חייבים לתת לילדים קצת לפרוק.

ואני רוצה ללכת למקומות סגורים בלי לחשוב האם הם באמת מקפידים שם על כל הכללים

אני רוצה לנסוע ברכבת או אוטובוס בארץ, בלי לפחד, הרבה לפני שאני רוצה להכנס למטוס בלי לפחד.

ואני רוצה לראות את הילדים שלי חוזרים לבית הספר, לפני שאני רוצה איך אני מוציא אותם משם לטיול בלי שיורידו להם ציון על העדרות.

 

אז צר לי שאני משבית שמחה, אבל מה שחסר לי זה לא החו”ל, ולא ארה”ב, אלא פשוט היומיום שלי פה בארץ.

אז כמו רוב מי שנשאר בארץ הקיץ חיפשנו חלופות פרי ארצנו לבילוי המסורתי בחו”ל, ובין היתר הגענו לפארק חבלים בקיבות סאסא בשם “אתגר בהר”

קיבוץ סאסא הוא עמוק בגליל העליון, במורדות הצפוניים של הר מרון על כביש הצפון, בערך באמצע הדרך בין צפת למעלות (אל תתפסו לקטנות). כשעתיים נסיעה מהמרכז

בגדול – היה מאד נחמד, אבל היה גם עמוס. הסיבוב עצמו לקח כשעה ורבע (מאז שעלינו ועד שירדנו). ובתוספת כ-20 דקות למנהלות (קופה, שירותים, ציוד)

המחיר סביר – 90 ש”ח לאדם (רשמית 100, אבל נותנים הנחה קטנה לכולם). לא מצאתי קופונים טובים. זה לא זול, אבל גם לא יקר במיוחד (22 אירו)

ויתרנו על האומגה שנפרדת מהמסלול (למרות שכבר שילמנו עליה) כי היינו מותשים והיה תור ארוך

הם המליצו להגיע עם הפתיחה ב-9 כדי לצמצם עומסים, אבל היות והגענו מהמרכז אז הגענו רק ב-11 לעומס.

תאמנו הגעה מראש (כמו רוב האנשים), אבל בפועל כל מי שהגיע נכנס. (לא שאלו מי אנחנו להצליב מול ההזמנה).

כמו רוב האנשים המשכנו מהפארק לגלידריה השכנה בקיבוץ (בוזה). היה בסדר ולא יותר. אבל זה מתחבר טוב ביחד.

יכול להשתלב כחלק מטיול עם לינה בצפון, או כחלק מטיול יום בצפון. המיקום לא קרוב לעמק החולה הפולולארי, וגם לא בגליל המערבי. אבל לגליל העליון יש קסם משלו. אפשר כמובן לשלב עם ביקור בהר מירון או בקטע שביל ישראל הסמוך. אבל יש גם אטרקציות שונות באיזור

 

מה טוב?

• הפארק מאד מזכיר לי פארקי חבלים שנתקלנו בהם באירופה.
• קודם כל מדובר על פארק חבלים בחורשת עצים. מה שנותן צל ברוב הדרך וגם תחושה טבעית יותר. להבדיל מהמתקנים על עמודים בשטח פתוח שלחלקנו אולי מזכירים את מתקני הנינג’ה, אבל לי מזכירים משחקיות פעלתון בקניון או בגי’מבורי.
• המסלול חביב. ולא רע מבחינת רמת הקושי. אין בו שום דבר מפחיד במיוחד, אבל הוא גם לא קליל מדי. בסופו גם מתנשמים וגם יש תחושה של סיפוק.
• יש 18 גשרים (סביר ביותר) ברמת קושי עולה, וכולל גם כמה שלבים של “כלי רכב” – עגלה שיושבים בה, אופניים ועוד. מה שמספק גיוון נחמד
• הפעילות ברובה בגובה של כ-3 מטר מעל הקרקע (לא מדדתי). כך שמצד אחד זה לא מרגיש “עלוב” אבל מאידך לא מאד מפחיד (הגובה לא משנה טכנית וגם לא משפיע על האבטחה, אבל משפיע על התחושה).
• האבטחה היא בשיטת כבל ארוך שאין צורך להעביר אותו בתחנות לכבל הבא מה שיותר קל לתפעול על ידי הילדים
• יש מתחם שנראה נחמד לילדים הקטנים יותר (לא התעמקתי)
• נראה לי שיש אפשרות לשבת במתכונת “פיקניק” מתחמת למסלול למי שמחכה. לא זוכר אם ראיתי ספסלים.
• יש המון “מדריכים” שמסתובבים בשטח עם חולצות כתומות בולטות.מתחת לכל כמה גשרים יש מדריך שמשגיח, נותן טיפים, וגם מוריד את מי שמפחד.

 

מה רע:

• עמוס. שבוע אחרון של אוגוסט,  כולם תקועים בארץ. ציפיתי שגלל התו הסגול והזמנת המקומות יהיה פחות עמוס והתבדתי. אולי במועדים אחרים טוב יותר. העומס גרם להמתנות ארוכות בכל מקום. החל מהתור בקופה, ובעיקר במסלול עצמו. וכמו שציינתי על האומגה בסוף ויתרנו כי היה עומס ארוך במיוחד
• בגלל שהאבטחה היא בשיטת הכבל הארוך אין אפשרות לעקוף. לא לבקש לעקוף מישהו איטי, ולא להציע למישהו מהיר לעקוף אותנו. האמת – בגלל העומס זה לא מאד משנה כי אין אפשרות מעשית לעקוף. אבל אם פחות עמוס זה כן משנה
• בגלל העומס הסיבוב לקח הרבה זמן. ופשוט היינו כבר צמאים. היות ולא השארנו נציג על הקרקע שיעזור לנו ויביא לנו שתייה ולא היה מה לעשות. המדריכים סרבו לעזור (בצדק מבחינתם). מבקשים להשאיר תיקים בצד, כך שאי אפשר היה לעלות עם מים איתנו. זה לא שבפארקים בחו”ל הייתה לי אפשרות לשתות, אבל בפארקים בחו”ל הסיבוב לקח לי פחות זמן.
• מדובר על סיבוב אחד בלבד. ארוך, אבל אחד. אין “גיוון”. אי אפשר לחזור עליו עוד פעם (אפשר לשלם ולעמוד שוב בתור אבל זה לא מעשי). באופן אישי הייתי מעדיף שני מסלולים של 9 גשרים מאשר אחד של 18. זה גם היה נותן אפשרות נוחה להתרעננות, גם נותן נקודת יציאה נוחה למי שקצת מפחד (בלי להרגיש כשלון שביקש שיוציאו אותו באמצע) וגם אולי אפשרותל עשות חלק מהמסלול פעמיים
• אין אומגה במסלול עצמו. ברוב המקומות שהייתי בהם השלב האחרון במסלול היה אומגה. בחלק מהמקומות הייתה גם אומגה באמצע המסלול. פה הייתה אומגה בנפרד. האומגה בסוף נותנת תחושה מיוחדת של סיום ופה לא היה. חבל
• אין חניה – אין מגרש חניה צמוד אלא פשוט חונים לצד הכביש. בגלל העומס חנינו רחוק יחסית. לא מדובר כמובן על קילומטר, אבל מספיק רחוק שלא יהיה נוח לקפוץ לאוטו להביא בקבוק שתייה ואז לחזור להמשך. וגם מספיק רחוק שאם יש בן משפחה שמחכה, הוא לא יכול לחכות באוטו ולראות את הפארק עצמו מלמטה.
• אין  מסעדה/מזנון. כלומר בקופה מוכרים ארטיקים ושתייה אבל זו הקופה עם התור של הכרטיסים ולא משהו נעים נפרד. אבל מצד שני גם אין ממש מתחם פיקניקים חביב.

 

לסיכום – נראה לי בהחלט פארק נחמד. אם מצליחים להגיע כשהוא לא עמוס (עם הפתיחה, לא בסוף אוגוסט) – עדיף.

@Hofmanim אמר:

הסיכון היחידי (לפחות מבחינתנו שעכשיו כל המשפחה בשווייץ) זה להדבק פה ולהתקע. אבל עם ביטוח טוב לפחות יחזירו לך טיסות ולינה ובהנחה שתוכל לעבוד מרחוק זה סיכון שרק אתה יכול להחליט אם לקחת.

 

טפו טפו טפו

עד כמה שאני זוכר נסעתם זוג עם שני ילדים קטנים. אז הסיכון בלהדבק זה לא רק להיתקע. הבעיה יכולה להיות אם מי מההורים (או שניהם) מגיע חלילה לאשפוז או סתם מחלה קשה ברמה של חוסר תפקוד, ושינוי במדיניות הבדיקות והבידודים יקשה מאד על נציג מהמשפחה בארץ להגיע לשוויץ ולהיות עם הילדים.

גם בתנאי טרום קורונה הנושא של חלילה מחלת הורים יכול להיות בעיה קשה, אבל בפועל ברוב המקרים תוך 24 שעות יכל היה להתייצב ביעד נציג מהמשפחה בארץ ולעזור. עכשיו זה פחות פשוט. לא בהכרח בלתי אפשרי, אבל פחות פשוט.

כמובן שהסכוי שההורים יחלו (בטח בצורה רצינית) נמוך וטוב שכך, אבל הוא ממש לא אפס.

עוד סיכון הפעם רק של בידוד שקשור בעובדה שאתם בחו”ל זה הקושי להצטייד. בארץ יש לנו מעגל תמיכה, ואם נכנס לבידוד יהיה מי שיעזור לנו עם קניות וישאיר מחוץ לדלת, אולי אפילו אוכל מוכן, תרופות מבית המרקחת ועוד. בבידוד בחו”ל זה עשוי להיות מורכב בהרבה (האם בעלי הצימר יעזרו?)

וכמובן הקושי של בידוד עם ילדים בצימר קטן מוגבל לעומת הבית המצויד שלנו. בסופו של דבר לקחת אתכם לחו”ל כמות סופית של ספרי ילדים, וצעצועים. הגודל של הצימר ותנאי המחיה שלו לרוב פחות טובים מאלה של הדירה שלנו בארץ (לא תמיד כמובן).

וכמובן – האם בעלי הצימר לא יזרקו אתכם מהצימר כי עבר תאריך הפינוי שלכם והם צרכים להכניס משפחה אחרת? או סתם כי הם לא רוצים משפחה מבודדת/חולה אצלם בחווה?

 

הדוגמאות שנתתי פה מתייחסות בעיקר למשפחה. ליחיד או זוג בוגר הבעיה פחות חמורה כמובן, אבל היא לא נעלמת.

 

זה לא אומר שהסיכון גבוה או שלא כדאי לקחת אותו. אלו שיקולים אישיים. אני רק מחדד שהסיכון הוא מעבר לשבוע בידוד, עבודה מרחוק, וכמה שקלים שאולי הביטוח יכסה. ואני מציע לחשוב על האפשרויות והמשמעויות, הן בשלב ההחלטה על הטיול, אבל גם בשלב התכנון (איפה יש בתי מרקחת, האם יש סופר באזור שעושה משלוחים), והן בשלב האריזה (ראה שרשור תרופות מרשם באיסלנד)

 

 

נכון שבגלל הקורונה אנחנו רואים הרבה פחות טיולים משפחתיים עם ילדים קטנים שכוללים דיסני. אבל לטובת אלו ששוקלים עכשיו או בעתיד (אפשר גם בלי ילדים):

דיסני ביטלו את הפאסט פאסים הישנים ובמקומם יש עכשיו שיטה חדשה דומה בתשלום

 

בגדול – כדי שנוכל להזמין פאסט פס צריך לשלם תוספת של 15 דולר ליום לאדם. בנוסף פאסט פאס לחלק מהמתקנים היותר מבוקשים יש צורך בתוספת תשלום של כמה דולרים לכל מתקן pay per ride

מי שלא ישלם פשוט יעמוד בתורים הרגילים שיכולים להגיע לפעמים לשעתיים

 

טיפה יותר פרטים:

בשנים האחרונות דיסני הציעו אפשרות להזמנת פאסט פאס דרך האינטרנט. מראש (בפלורידה) או דרך אפליקציה בתשלום (מקספאס) ביום הביקור בקליפורניה, וזאת בנוסף לפאסט פאס מהמכונה במקום (כמו שהיה בעבר).

בגדול עכשיו הכל נכנס לאפליקציה וצריך לשלם. האפליקציה נקראת ג’יני פלוס (אני חושב שזה חלק מהאפליקציה הקיימת של דיסני, אבל ממש לא בטוח), והמסלול של כניסה מהירה נקרא Lightening Lane

כדי לאפשר את החלק של הזמנת שעות צריך לשלם סביבות ה-15 דולר ליום לאדם על שימוש באפליקציה. כסף לא זניח בכלל למשפחה.

אחרי ששילמנו נוכל להזמין “תורים” לחלק מהאטרקציות (בדומה למה שהיה פעם עם הפאסט פס). כלומר מי שלא שילם לא יכול להזמין. ויוכל רק לעמוד בתור.

בנוסף חלק מהמקנים הכי מבוקשים הם בתשלום נוסף של 5-15 דולר לרייד בודד.

מעבר לזה פחות או יותר מתקיימות המגבלות הישנות של פאסט פאס – מזמינים תור לאחר כך ולא מעכשיו לעכשיו, לא יותר מפאסט פס אחד בכל רגע נתון אלא אם כן התור הוא לעוד יותר משעתיים וכו’.

בנוסף כמו תמיד יש הטבות מסויימות למי שישן במלונות של דיסני, כמו אפשרות להזמין תורים כבר ב-7 בבוקר ולא ב-9 בבוקר. מה שגורם לזה שמי שלא ישן במלון של דיסני יראה כרטיסים לשעות מאוחרות יותר אם בכלל.

 

מה אני חושב:

התורים (בעונה) זה סיוט. ולכן אני חושב שהתשלום הוא חיוני. בלי זה יהיה קשה לנו להנות מהפארק. כלומר למי שבא ל-7 ימי דיסני אולי יוכל להנות גם בלי האפליקציה, אבל למי שמקדיש יום לכל פארק – נראה לי בעייתי.

מאז שאני בעניין אני רואה את המחירים של דיסני עולים כל הזמן.בפעם הראשונה שלי בדיסני (לפני כמעט 20 שנה) שילמתי 50 דולר. בפעם השניה (לפני 15 שנים) שילמתי 70 דולר.  אחרי זה זה כבר עלה ל-90 דולר. היום בפועל המחירים הם 110-130 דולר. והיות ורובנו מגיעים “בעונה” זה אומר 130 דולר. אם נוסיף את האפליקציה ואולי גם pay per ride זה כבר 150-170 דולר ליום לאדם.

למשפחה של 5 נפשות זה אומר 750 דולר “כניסה”. לפני שדיברנו על אוכל מזכרות וחניה שיביאו אותנו כבר לקרוב ל-1000 דולר. לפני כמובן עלות הלינה, טיסה ואוטו.

וגם אחרי הסכום הזה, אני מקבל חוויה נחותה ביחד למי שישן במלון (היקר להחריד) של דיסני.

אני מודה שזה די מוציא לי את החשק.

אז אולי יום בודד בדיסני במהלך טיול במערב זה סביר (כמו שהולכים למלך האריות בניו יורק). אבל מבחינתי פלורידה די יורדת מהכוונת. זה סוג של “הקש ששבר את גב הגמל”.

אני תוהה לעצמי – אם פשוט היו מעלים את מחיר הכרטיס בעוד 20 דולר האם גם הייתי מרגיש ככה? לא יודע.

אפשר בהחלט לכבד את הדת היהודית. אני גם מכבד את הדת היהודית. למשל:

בכניסה לבית כנסת – אני אשים כיפה

בכניסה לבית עלמין – אני מספק בכובע

אני לא אדבר בטלפון בבית הכנסת בשבת

 

אבל יש 3 הבדלים גדולים בין להוריד נעליים במסגד (או לשים כיפה בבית כנסת) לבין לעבור כסא כדי לתת לחרדי לא לשבת ליד אישה:

 

האחד- במקרה הזה לא מדובר על לכבד את הדת היהודית אלא לכבד את היהודי הדתי. זו בקשה שונה. אבל עדיין ברוב המקרים אני אזרום איתה

 

השני – ככל הידוע לי אין שום מקום בתורה או בשולחן ערוך שכתוב בו “לא ישב גבר ליד אישה”. ולכן הבקשה של חרדי לא לשבת ליד אישה לא נובעת מהדת היהודית אלא מפרשנות שלו. ולכן כבר לא מדובר על לכבד את הדת היהודית אלא לכבד פרשנות מסויימת שלה.

 

והשלישי – מסגד הוא מקום קדוש למוסלמים, ואני בוחר אם לבקר בו או לא. כשאני בוחר לבקר בו אני לוקח על עצמי את קוד החוקים של המסגד. ואותה מידה כשאני בוחר אם לבקר בבית כנסת, כנסיה, או מקדש בודהה. מטוס הוא לא מקום קדוש כזה ולכן אני לא רואה סיבה להחיל בו את קוד החוקים של הפרדה, כמו שאני לא חושב שצריך להוריד נעליים כשעולים כל מטוס של טורקיש.

 

אגב, אני כן אכבד את הרצון להתפלל בירכתיים כמה דקות ואני לא אפריע בזמן הזה, ואסכים להשתשמש בתא שירותים אחר במקום בזה שלידו הם מתפללים – כי זה רק כמה דקות, כי זהלא מאד מפריע לי, כי אני מכבד את רצונם להתפלל, וכי זה לא שאני מפריע להם באופן אישי. אני לא אכבד אותם אם הם יקימו את מי שיושב שורה אחרונה כדי שיהיה להם מקום.

 

ואם זה לא ברור – בעיניי לסרב לשבת ליד חרדי זה גם פסול באותה המידה.

 

על פי האסלאם מי שאינו מוסלמי נחשב כופר. אם מחר האימאם מוציא פסק הלכה שאסור לשבת ליד כופרים בטיסה – כלומר אסור לשבת ליד יהודי מטעמי דת – זה לגיטימי בעינכם? כי זה מסיבות דתיות?

דעתי האישית בלבד

 

רוצה תשובה כנה? די עם החפירות

כן, גם אני השתמשתי בתוכנית הנקודות

גם אני התבאסתי שהיא בוטלה

גם אני מרגיש זלזול בחוסר התשובות או ההתחמקות

אבל לא בא לי לדוש בזה יותר.

אם ירצו מתישהו להציע תוכנית נאמנות חדשה – זה יהיה נחמד

אם לא – זו זכותם

 

אגב, אני מרגיש זלזול, אבל אני לא בטוח שיש פה הונאה מכווונת. אני מוכן להאמין שבאמת הייתה כוונה לעשות משהו, פשוט לא הצליחו להחליט בדיוק מה ואיך (או לתקצב את זה). בדומה לכל חברה עסקית שמחפשת מודל טוב בעידן הנוכחי. חוסר ההחלטה הזה בעיניי זלזול בנו, אבל אני לא חושב שהכוונה הייתה רעה. 

 

אתה, אני, וכל אחד מאיתנו צריך לשקול את צעדיו באופן אישי. רוצה לפרוש ולעבור למקום “מתחרה” – זכותך. רוצה להשאר באותו מינון – סבבה. רוצה להשאר אבל להוריד מינון – גם זה לגיטימי.

 

האם הפורום מתפוררים? לא. האם הפורומים משתנים? כן. כותבים עוזבים, אחרים אולי באים, השיח משתנה, הטון משתנה לעיתים. זה לא רק פה בלמטייל. זה סממן של תקופה. בעולם כולו ובישראל בפרט. ההנהלה לא אשמה בזה וגם אנחנו לא כלכך. בכל מקרה ברור לכולנו שדברים משתנים. אם זה בגלל טכנולוגיות, עדריות, או אלף אחד דברים אחרים. זה המצב ולקטר פה בפורום לא יעזור.

למשל אני לא מרגיש שהפורום היום הוא מקום נכון לדיונים פילוסופיים יחסית. בעבר העלתי פה שאלות על מידת הקמצנות הנכונה בטיול, דרכים להעריך עלויות של נסיעות. היום אני מרגיש שהפורום מאד פונקיונאלי – הולנד או איטליה, טיסה ב 7 או ב 12, טירה כזו או אחרת, יש זמן לצאת מהשדה בקונקשין וכו’.

 

ברור לי שזכותו של כל אחד לכתוב מה שהוא רוצה, כולל לקטר על הפורום. אבל אני מרגיש שבתקופה האחרונה מפלס הקיטורים עלה ביחס לא פרופורציונאלי, וזה מגיע לרמה קצת לא נעימה (לטעמי).

 

אז בשלב הנוכחי אני אומר “עזוב את זה”. אחרי פסח תשאל שוב, אבל אל תהיה אופטימי לתשובה, ועל תנסה לעורר שרשור ארוך.

 

אגב, במישור האישי לחלוטין – היה לי כמה נושאים ששקלתי לפרסם עליהם בלוג, והחלטתי להמנע מזה בינתיים. פחות בגלל העדר תמורה, ויותר בגלל החשש (הישראלי) של לצאת פראייר – הרי ברור שיום אחר שאפרסם יצאו בתוכנית חדשה אבל שלא תקפה רטרואקטיבית…

בעקבות השאלות שלי, רציתי לתרום חזרה מהנסיון שלנו על פומפיי. היינו בסופ"ש זוגי בנאפולי והשקענו בפומפיי כחצי יום ברוטו.

 

המקום יפה ומרשים, ולטעמי בהחלט שווה ביקור גם בטיול קצר כמו שהיה לנו. כישראלים אנחנו מכירים המון מקומות עתיקים. ממבצרים צלבניים בארץ, אולמות האבירים בעכו, הקארדו בירושלים, וכמובן הכותל. חלקנו גם הייינו במקומות שונים בעולם כמו ברומא בקולוסיאום ובפורום (אולי אפילו באותו טיול). אבל זה לא אותו דבר. רוב האתרים המוכרים לנו הם או קטנים מאד, או הרוסים יחסית (או גם וגם). צריך הרבה דמיון כדי להבין מה היה פעם. פומפי היא עיר שלמה וגדולה (יחסית לתקופה כמובן) שנשמרה במצב טוב. ככלל הקירות של הבתים עומדים בחלקם הגדול (הגגות לא, אם כי פה ושם היו שחזורים). הפסיפסים, ציורים הקיר וכו' במצב טוב יחסית עם מעט מאד שחזור. זה עולם אחר לגמרי ממבצר צלבני בארץ.

 

אנחנו היינו בסיור מודרך של שעתיים נטו, ואחרי זה עוד עלינו למגדל השמירה לתצפית לבד, אבל מעבר לזה לא שוטטנו לבד. סה"כ מרגע שהתחיל הסיור ועד שיצאנו מהאתר זה כ-3 שעות. לא כולל נסיעות ולא כולל המתנה לתחילת הסיור. בהחלט אפשר לבלות במקום הרבה יותר, אבל לנו זה בהחלט הספיק. למעט האמפי תיאטרון שוויתרנו (רחוק), לא הרגשתי שוויתרנו על משהו מיוחד. יחד עם זאת, באותם שעתיים של סיור ראינו חלק קטנטן מפומפיי. אז למי שמאד חשוב לו אפשר לראות עוד.

 

אין שלטי הסבר במקום (כמעט). אין עובדים/מדריכים חינמיים שמסבירים, ואין גם כמעט סימנים במקום שמאפשרים להצליב עם המפה. כלומר ללא הדרכה אפשר גם פיזית ללכת לאיבוד ובכל מקרה לא להבין מה רואים. לא יודע האם המדריך הקולי מספיק טוב או לא כי לא ניסינו.

אני מודה שאני לא מסכים איתך

 

כן, בחלק מההודעות שלנו פה (גם שלי, גם של אחרים) יש דברים שיכולים להתפס כמזלזלים בהגיון הבסיסי של אותו שואל.

מצד שני, הרבה פעמים נתקלנו פה בשואלים שלא באמת חשבו עד הסוף / חקרו / למדו, ואותן שאלות כביכול “מזלזלות” מאירות להם פינות חשובות.

 

אני מסכים שברוב המוחלט של המקרים כשאנחנו שואלים פה – “יש ויזה” התשובה היא “יש” או “יש אזרחות” או “יש אזרחות זרה שנותנת פטור”. אבל זה עדיין לא תמיד.

לפעמים יש כאלה שלא מבינים את מגבלות הזמן של הויזה (חצי שנה, אבל אולי פחות), את חוסר הויזה לקנדה, את החשיבות של ויזה אפילו בקונקשין (שלא לדבר על השאלה של יציאה ל- 24 שעות למנהטן בלי ויזה). לפעמים יש כאלה שהם משפחה / קבוצה מעורבת ולא ברור להם עד הסוף שכולם צרכים ויזה/פטור.

 

וגם בחיים הפרטיים שלי מחות לפורום אני נתקל באנשים שלא מבינים מספיק את הצורך בויזה או את אחוזי הסירוב הלא זניחים.

 

וזה לא רק הויזה. כמעט כל יום אנחנו נתקלים פה בשאלות שלפעמים מרגישות קצת הזויות. על חיבור בין אתרים במרחקים אסטרונומיים, על התעלמות מזמני נסיעה, על אנשים שחושבים שטיסה זה דבר מאד מאד יקר ולכן ברור שלא עושים את זה, על הכנסת אוכל לארה”ב, ועוד הרבה דברים אחרים שמעידים שלכותב יש חוסר הבנה די בסיסי עם הנתונים.

אז במקרים האלה התשובות (שאני מניח שלרוב נכתבות בכוונה טובה) עשוייות להשמע קצת מתנשאות או מזלזלות. אני מניח שזה נובע מה”תסכול” של להסביר את אותם דברים פעם אחר פעם אחר פעם (לשואלים שונים, אבל אותו משיב), שמביא אותנו לתשובות יותר תמציתיות ופחות אדיבות.

אז היינו ברומא לסוף שבוע קצר (3 ימים, 4 לילות) עם הילדים (7 עד 13). כמה ימים "סתמיים" במרץ (פורים שלנו, אבל שום חג מקומי שלהם).

כמה תובנות, מחשבות וטיפים:

ותיקן

המוזיאונים זה סוג של "בלגן". יש שם כמה מבנים והרבה גלריות. קשה קצת לעקוב אחרי מסלול מסודר (וגם המפות שהיו לי לא מספיק ברורות). ניסינו להיעזר במדריך הקלוי במסלול הילדים בהצלחה חלקית. לא חיפשנו שום יצירה מיוחדת ולכם היה פשוט נחמד לשוטט שעתיים לראות כל מיני דברים יפים, ובשלב כלשהו ויתרנו ושמנו פעמינו לקפלה הסיסטינית. הלכנו בעקבות השילוט לכיוון הקפלה מתוך המוזיאונים (לא מהחצר) במסלול ארוך ומתפתל. ככל שמתקרבים לקפלה העומס גדל והולך עד שהולכים לאט. אבל בשום שלב לא באמת עמדנו בתור אלא רק הלכנו בהמון. בקפלה עצמה מבקשים שלא לדבר, אבל כולם מדברים בשקט. כך שבהחלט אפשר להסביר לילדים מה רואים וכו'.

מהקפלה יצאנו ימינה במסלול של הקבוצות לכיוון הבזיליקה. לא הייתה שום בעיה, לא היה שום שומר או משהו בסגנון, ויש עמדה להחזרת המדריך הקולי ביציאה הזו. אחר כך ראינו את התור בכיכר להכנס לבזיליקה שנראה תור של חצי שעה בקלות.

כרטיסים למוזיאונים הזמנו מראש לשעה נקובה. הזמנו יומיים קודם וכבר לא היו כל השעות פנויות, אבל עוד היה מספיק...

לא הייתה בעיה להביא אוכל, לאכול ולשתות במקום (כמובן לא בתוך הגלריות עצמן). לא דגמנו את המזנונים. כמובן שהיה תור ארוך לשירותים

בסך הכל בילינו באזור הותיקן בערך 6 שעות.

 

הקולוסיאום

שוב הזמנו כרטיסים יומיים לפני, אבל לא הדפסנו אותם אלא ביקשנו לאסוף במקום. אי אפשר להיכנס לפני השעה הנקובה. אחרי ה"ש.ג." יש בידוק בטחוני, ואז מקום לקבל את הכרטיסים ובמקום לקבל כרטיסי חינם לילדים. על כרטיסי המבוגרים שילמתי מראש בתוספת של שני אירו לכרטיס "דמי הזמנה". על כרטיסי החינם במקום נאלצתי לשלם שני אירו דמי הזמנה לכל כרטיס ששולם במקום. זה כתוב באתר, והגם שזה מוזר קצת, זה לא יקר. סך הכל מה"ש.ג" עד שנכנסו (כולל בדיקה בטחונית) זה לקח 10-15 דקות. אנחנו בחרנו כרטיס רגיל, בלי סיור מודרך. בכרטיס הזה אפשר לעלות קומה אחת ולעשות סיבוב 360° לראות את הקלוסיאום, ובקומת הקרקע לראות את החצי המערבי של הקולוסיאום. החצי המזרחי, ו/או ירידה למטה ו/או עלייה ליציע הם בסיורים מודרכים בלבד. סך הכל "השקענו" בקולוסיאום כשעה וחצי. יש שירותים ליד היציאה (כמובן תור ארוך). אני לא נתקלתי במזנון ואפילו לא בברז לשתייה.

 

הפורום

כמו רבים המשכנו מהקלוסיאום ישר לפורום מהכניסה של שער טיטוס. היה תור ארוך של למעלה מחצי שעה (בשמש) מהשער הזה. אני לא יודע עם זה תמיד ככה או מקרי. כשיצאנו משער אחר  (שפונה לרחוב הראשי) לא היה בכלל תור לכניסה. אי אפשר לעבור מתחת לשער טיטוס (סגור בחבלים) אבל כן רואים יפה את המנורה. הפורום תכלס זה אוסף של הריסות. יפות ומרשימות, אבל הריסות. לא היה לנו כח לא למדריך קולי או להסברים כלשהם (וגם לא לקחנו סיור). אז קראנו קטע קצר מהמדריך של ריק סטיבנס ולא השקענו פה הרבה זמן (למעשה באנו בשביל המנורה. השאר היה על הדרך).

 

פנתיאון

כניסה חופשית ללא תור. רבע שעה ביקור

 

דירה

https://www.incentrum.it/vittoria-top-family-accommodation.html

דירה מרווחת קרובה למדרגות הספרדיות. 3 חדרי שינה (אחד עם מיטת ספה), שירותים כפולים, ממוזגת כולה. באופן מוזר לא היה מיקרו. המחיר 200 אירו ללא אפשרות ביטול. הייתה אפשרות לצ'ק אין מאוחר (המפתח חיכה במקום מוסכם). לא הייתה אפשרות לצ'ק אאוט מאוחר, אבל השארנו את המזוודות במשרד למטה. שעות הקבלה במשרד מצומצמות אבל הספיק לצורך שלנו. במרחק 20 מטרים מפתח בניין הדירות יש סופר מרקט קטן שפתוח 24/7 שניצלנו כל בוקר וערב. בסך הכל דירה מעולה עם מעט מאד מגרעות

 

הסעות

השתמשנו בשירותים של רומיו (הסעה פרטית, לא שאטל). היה בסדר גמור, כולל הבוסטר שביקשנו מראש

 

בכללי:

עומס תיירים בכל מקום. אני מניח שבעונה זה יותר גרוע, אבל עדיין היה עמוס.

הרבה רוכלים שמציעים מזכרות, מקלות סלפי, סוללות לטלפון ועוד. הם לא מציקים מאד, אבל הכמות שלהם מתישה

הרבה יותר גרוע זה כל אנשי המכירות של מוצרי התיירות – סיורים לסוגיהם, מסעדות ועוד. היו המון המון המון מהם ברמה שזה כבר מציק. בנוסף קשה לפעמים לדעת מי "איש מכירות" ומי "נציג רשמי". בהחלט נתקלתי בשקרים שלהם (למשל ליד הותיקן הם אמרו שהכיכר והבזיליקה סגורים היום והם לא היו סגורים), ובכמה פעמים גם בהתנהגות מאד אגרסיבית שהגיע לגידופים כשהתעלמתי מהם. באופן אישי זה בהחלט פגם בהנאה שלי מהטיול!

רוב הזמן הלכנו ברגל, אבל נעזרנו קצת בתחבורה ציבורית (לא במוניות) הרכבת התחתית מאד עמוסה. האוטובוסים פחות נוחים. במרכז העיר לא כל מקום מגיש לאוטובוסים כך שהם פחות עוזרים. להבדיל מפריז ניו יורק או לונדון שהינו בתקופה האחרונה שיכולנו בקלות להעזר באוטובוסים בתדירות גבוהה לנסיעה פשוטה של תחנה או שתיים לאורך המסלול שלנו, פה היה צריך לסטות מהמסלול, לקחת אוטובוס עם תדירות פחות גבוהה ואז לחזור למסלול. אז זה לא נוח למרחקים של קילומטר בודד. בנוסף לא ראיתי דיל אטרקטיבי של חופשי-יומי" או "שבועי". חופשי יומי עולה כמו 4 נסיעות לפחות.

איטלקית – לא נתקלנו במישהו שלא מדבר אנגלית, כך שזו לא הייתה בעיה. במוזיאונים וכדומה השילוט גם באנגלית (אם כי משני). וכמובן שבתחבורה ציבורית, מוצרים בסופר, שלטי חנויות וכדומה יש מעט אנגלית עד כדי אין

שירותים – במקומות המרכזיים נתקלנו גם בשירותים ציבוריים. בתשלום של אירו לאדם ויחסית נקיים. במוזיאונים השירותים חינם עם תור ארוך מאד

על פי ג'מיני של גוגל:

בחירת מושב במטוס: יתרונות וחסרונות לפי מיקום בחירת המושב משפיעה מאוד על חוויית הטיסה. הנה פירוט של היתרונות והחסרונות בכל חלק במטוס:

1. קדמת המטוס (לפני הכנף) • יתרונות: o פחות רעש: בדרך כלל שקט יותר, כיוון שרעש המנועים (במטוסי סילון) רחוק יותר. o פחות טלטולים: תחושה חלקה ויציבה יותר במערבולות, היות שזהו אזור יציב יחסית. o שירות מהיר: מקבלים ארוחות ושתייה ראשונים, ויש יותר סיכוי לקבל את הבחירה הרצויה. o יציאה מהירה: יורדים מהמטוס ראשונים, מה שחוסך זמן בנמל היעד. • חסרונות: o מחיר: מושבים אלו משויכים לעיתים קרובות למחלקות יקרות יותר (פרימיום/עסקים) או דורשים תשלום נוסף לבחירה. o תנועה: במושבים הקרובים למחיצה הקדמית עלולה להיות תנועה של צוות ונוסעים.
2. מעל הכנף (על הכנף) • יתרונות: o יציבות: זהו אזור יציב מאוד של המטוס מבחינה מבנית; תנודות ומערבולות מורגשות פחות. o מרווח רגליים (יציאת חירום): מושבים ליד יציאות החירום (הממוקמות לרוב באזור זה) מציעים מרווח רגליים יוצא דופן. • חסרונות: o נוף מוגבל: הכנף חוסמת חלק ניכר מהנוף מהחלון. o רעש מנועים: קרוב יותר לרעש המנועים (במטוסים שבהם המנועים תחת הכנף). o תנאי ישיבה: במושבי יציאת חירום ישנן הגבלות (למשל, חפצים בתא עילי בלבד בהמראה/נחיתה, חובה להיות מסוגל לסייע בפינוי).
3. מאחורי הכנף • יתרונות: o נוף טוב: ניתן ליהנות מנוף פתוח יחסית מהחלון, ללא חסימה של הכנף. o מחיר סטנדרטי: מושבים אלו נחשבים לרוב למושבי תיירים סטנדרטיים במחיר רגיל. • חסרונות: o יותר טלטולים: תנודות אוויר מורגשות יותר מאשר בקדמת המטוס או מעל הכנף. o קירבה למטבח/שירותים: בחלק מהמטוסים קיימת קירבה לאזורי שירות אחוריים, מה שעלול ליצור רעש ותנועה מוגברים.
4. סוף המטוס (החלק האחורי) • יתרונות: o סיכוי למושב ריק: בחלקים האחוריים של המטוס ייתכן שיהיו מושבים פנויים, מה שיכול לאפשר לך יותר מקום להתפרס. o נוף פתוח: הנוף מהחלון אינו חסום. • חסרונות: o הכי הרבה טלטולים: זהו האזור שבו תנודות אוויר ומערבולות מורגשות בצורה החזקה ביותר. o רעש חזק: הרעש הכללי חזק יותר, כיוון שאתה קרוב יותר לחלק האחורי ולזרימת האוויר המהירה. o שירות אחרון: מקבלים אוכל ושתייה אחרונים, ויכולת הבחירה מוגבלת. o יציאה אחרונה: יורדים מהמטוס אחרונים. o תנועה מוגברת: קרוב לשירותים האחוריים, מה שעלול ליצור תנועה ותורים.

חבל לי שזו הייתה החוויה שלכם. יחד עם זאת, זה נשמע לי כמו אי הבנה ולא כמו עוקץ.

ניסיתי עכשיו לעשות הזמנת רכב בבוקינג לגדנסק ליום אחד עם אותה חברת השכרה, ציינתי גיל 75, וביקשתי נהג חדש וביטוח.

בפירוט תנאי ההשכרה, תחת הסעיף של החברה המסוימת הזו נכתב: מחיר ההשכרה לא כולל עמלות בגין גיל הנהג דמי נהג מבוגר עמלת נהג מבוגר תחול על כל נהג בגיל 70 ומעלה - ‏43.00 ‏PLN ליום, כולל מס, עד מקסימום של ‏675.00 ‏PLN להשכרה.

בנוסף בחשבון הסופי (לפני התשלום) בוקינג כתב במפורש שיש תשלומים בעת ההזמנה לבוקינג, ויש תשלומים במעמד האיסוף לחברה:

לתשלום כעת חיוב עבור השכרת הרכב 44 ש"ח הגנה 189 ש"ח מחיר ביניים 233 ש"ח

לתשלום במעמד האיסוף חיוב לפי גיל 40 ש"ח נהג נוסף 32 ש"ח מחיר ביניים 78 ₪

המחיר ליום אחד 305 ש"ח

האם יתכן שמשהו בסגנון היה החשבון שלך, ובפועל בוקינג חייבו אתכם רק בחלק הראשון של התשלום (233 בדוגמה שלי) ולא על החלק השני (78)?

בגדול הטיסות של אלעל בקו הזה לא מאחרות מאד. גם בגלל שאלו הטיסות הכי חשובות שלהם, וגם בגלל שיש פער גדול בין הטיסה הקודמת לזו כך שאיחור קודם לא צפוי להשפיע. כך שאני מניח שהסיכון נמוך

ולא פחות חשוב – בגלל סגירת נתב"ג בלילה אין לטיסות האלה הרבה לאן לאחר. כלומר כל דחייה של מעל שעה וחצי כבר תוביל לאיחור דרמטי ביותר. או במילים אחרות – שעת הנחיתה הכי מאוחרת בגלל המראה באיחור היא עדיין לפני 7 בבוקר, מה שעדיין אמור להספיק אם כי בלחץ.

האם יכולות להיות תקלות אחרות? ברור שיכולות להיות אי אלו בעיות או תקלות שיובילו לאיחור. כמו בעיה טכנית, נוסע שמרגיש לו טוב באוויר או כל בעיה אחרת. אבל אלו כבר יובילו לאיחורים גדולים הרבה יותר.

אני לא מניח שאתה שוקל קונקשיין של 10 שעות ויותר כדי שבטוח לא תאחר נכון?

אז באופן אישי – הייתי שוקל בחיוב את הצירוף הזו. וכנראה שעדיף לקחת את הטיסה המוקדמת יותר מישראל.

בכללי – הטקסט שלכם מאד לא ברור לי, ויתכן שלא הבנתי טוב את התוכנית בגלל זה. כדאי להוסיף שורות רווח שיעזרו להבין.

אני עדיין חושב שיש לכם בעיה מהותית בהבנת לוחות הזמנים. ולמרות כל השינויים, עדיין תראו בעיקר אספלט. ברוב הימים (למעט ה 17 לחודש) מעל חצי מהיום מוקדש לנסיעה, ופחות מחצי מוקדש לדברים שמעניינים אתכם. בעיניי זה טיול לא טוב, לא יעיל, יקר, ובייחוד – לא מהנה. אני לא מפחד מנסיעות, אבל זה לא החלק הכייפי ברובו. ואגב, רוב הנסיעות האלו זה על כבישים מהירים יחסית כלומר דלי נוף.

היות ואני מרגיש בקטע הזה כמו תקליט שרוט, אני אנסה בפעם אחרונה להסביר את הבעיה.

ביום הראשון – מסקרנטון לקורנינג יש כ-3 שעות נסיעה ברוטו. יציאה ב-11 אומר הגעה ב-14:00. 3 שעות באתר עד 17:00 נראה סביר. 3 שעות נסיעה לניאגרה אומר הגעה ב 20:00. עמוק בחושך ובלי ארוחת ערב שהזכרתם ב 19:00. אז בלי קשר למתי אוכלים ארוחת ערב – זה אומר שרואים את המפלים רק בלילה, שלא שטים בסירה בלילה, ושלא נשאר הרבה זמן לשוטט באיזור. נניח חצי שעה לצ'ק אין, פריקה וריענון לפני שיוצאים "לקרוע את העיר" שעה לארוחת ערב טובה, חצי שעה עד שעה לשיטוט בטיילת לראות את הנוף. נשאר מעט זמן יחסית לשוטט בקליפטון היל.

למחרת – הגדרתם שעל הבוקר שלכם (11) יוצאים לדרך. זה אומר שלא תוכלו לראות את המפלים ביום (טוב, אולי תגנבו עצירה קצרה אבל לא יותר מזה) וודאי שלא תשוטו בסירה, תצפית או כל דבר אחר. זה באמת מה שאתם רוצים מהניאגרה? השקעתם כל כך הרבה שעות נסיעה רק כדי לראות אותם בעיקר בחושך?

ביום השני – יציאה ב-11 בבוקר, 3 עד 3 וחצי שעות נסיעה לווטקינס גלן מביאים אותנו ל-14:00 עד 14:30. נניח כשעתיים באתר וזה 16:30. לקניון תגיעו ב 18:00. הקניון נסגר ב 20:00 אז יש לכם שעתיים, וזה רק אם תדחו את שעת ארוחת הערב ל 20:00. בערב או למחרת חוזרים לאיתקה. כלומר השקעתם 4 שעות בנסיעה לקניון הלוך ושוב כדי להיות בו שעתיים? לא יחס עלות תועלת אידאלי.

ביום השלישי – נניח 4 שעות באיתקה (כולל המפל ושוטטות). כלומר עד 15:00. 3 שעות ויותר של נסיעה זה אומר להגיע להרים אחרי 18:00. ישר לשקיעה. אמרתם שאתם לא מפחדים לנהוג בחושך אז אין בעיה גם אם תאחרו. אבל לטייל בחושך לא תוכלו. רק ארוחת ערב. וזה אם באמת ישנתם באיתקה. אם ישנתם בג'נבה יש לכם גם נסיעה בבוקר שתדחה את הלו"ז.

היום האחרון - אני נוטה לחשוב שצריך להגיע לשדה לפחות 3 שעות לפני הטיסה. ואם מדובר על נסיעה ארוכה יחסית לפני, אז אולי עוד טיפה קודם (ספייר). טיסה ב 20:30 אומר להגיע לשדה ב 17:30. תלוי כמובן מאיפה בהרים, אבל גוגל מעריך את הנסיעה ב-3 שעות ויותר. כלומר בפועל צריך להניח לפחות 3:30. כלומר צריך לצאת לדרך לא יאוחר מ 14:00. ולא 14:30. באופן אישי הייתי מנסה לצאת עוד קודם, אבל זה כי אני פרנואיד. לכאורה – לא כזה משנה חצי שעה לכאן או לכאן. אבל זה כן משנה אם אתם יוצאים לדרך בבוקר מאוחר, ובייחוד ביום שהייתם צרכים לארוז טוב. היות ויש לכם בסך הכל 3-4 שעות בבוקר, חצי שעה זה אחוז לא זניח. האם זה משאיר לכם מספיק זמן לעשות משהו בבוקר? כי אם לא, אז אולי התוכנית לישון בהרים לא אידאלית.

קשה להביע דעה לגבי העלות אם לא ציינת משך לטיול. מטבע הדברים טיול קצר זול יותר מטיול ארוך.

בכל מקרה, היות והזכרתם "תאריך מאוד ספציפי" הייתי מתחיל בלבדוק אותו: מחד - אילו טיסות יש, לאן וכמה עולות בתאריך שלכם. ומאידך, האם לתאריך הזה יש חשיבות מיוחדת בכל אחד מהיעדים שיש טיסות (למשל חג לאומי או אחר).

תודה לכם. ננסה לסבול בשקט...

אני לא מבין מספיק כדי להביע דעה ו/או לתת טיפים על איפה לעצור. אבל כמה שאלות מנחות שיעזרו לכם לחשוב:

כתבת "השאיפה לראות בעיקר נופים בדרך". חוץ מלראות נוף, יש משהו שאתם רוצים לחוות? כמה חשודים מיידיים זה האקווריום במונטריי, שייט לוויתנים, או טירת הרסט. אבל כמובן שיש גם דברים אחרים. ומה עם מסלול הליכה כזה או אחר? או שאתם רוצים רק נסיעות ועצירות לפוטו-אופ.

פרטתם רשימה של יעדים. אבל חלקם דווקא לא עצירה לפוטו-אופ אלא ערים/עיירות (כרמל וצפונה, פיזמו ודרומה). אז מה רוצים לעשות שם?

לכל אחד מהאתרים - באילו שעות זה רלוונטי? פוטו-אופ לאתרי טבע זה בגדול בכל שעות האור ללא הגבלה. מקום מיוחד לשקיעה זה כמובן בשקיעה. כלבי הים ככל שאני יודע זה בשעות הבוקר המוקדמות יחסית וכו'.

מה התוכנית שלכם לערב אחרי שמחשיך? שאז כבר אי אפשר לראות נוף? רק מה שאפשר לעשות בסן סימון? או שמחפשים משהו נוסף?

בהנחה שכביש 1 עדיין יהיה סגור, האם הנקודה הכי צפונית בחלק הדרומי שאתם רוצים היא סן סימון? או צפונה משם? והאם במקרה כזה עדיין נכון לישון בסן סימון? אולי למשל בקינג סיטי שאליה קל יותר להגיע גם בחושך כי היא על כביש יחסית ראשי?

מליבו וסנטה מוניקה זה כבר בלוס אנג'לס. אלו יעדים שצרכים להיכנס דווקא בדרך לשם? או שיכולים להיות אחרי?

ואולי לשנות כיוון? בגלל הסגירה של כביש 1 לוותר על החלק המרכזי (והיפה) שלו. אולי כמו שהזכרתם לטייל צפונית למנטריי, להמשיך לשופינג בגילרוי, ולמחרת לדהור ללוס אנג'לס? אם אני זוכר נכון בלוס אנג'לס היו לכם 7 ימים שבהם 4 ימי פארק ויום כיפור (שבפועל עולה יותר מיום). אז אין לכם הרבה זמן בלוס אנג'לס. תוכלו למשל להגיע למליבו בדרך יותר בנחת. למשל נסיעה על כביש 1 בחלקו הצפוני עד סנטה קרוז. מונטריי וכרמל. אולי לוויתנים, אקווריום או כל דבר אחר. בשלב הזה אפשר לבחור אם נוסעים אחה"צ לגילרוי לשופינג, או נשארים על החוף לשקיעה (לא חייבים להחליט מראש, גילרוי לא מוסיף הרבה זמן לדרך, ואת הדרך ממונטריי לגילרוי אפשר לעשות גם בחושך). למחרת בבוקר נוסעים על הכבישים הראשיים לסנטה מוניקה והאזור להגעה בשעות הצהריים המוקדמות.

אני לא טועם שמליבו יותר או פחות טובה מכביש 1. אני טוען שבגלל שהכביש סגור בחלקו, אז זה לא המסלול הקלאסי ולכן צריך לעשות חושבים האם זה עדיין המסלול שטוב לכם.

לשאלה של רונן:

בגדול, סביר שגם אם תזמינו שעות לפני ההמראה יהיה לכם רכב. בקטן – לא רואה סיבה לדחות. אבל – לפעמים חודשים רבים מראש המחיר גבוה, כי עדיין לא פורסמו מחירים לעונה ואלו מחירי "ברירת מחדל". המחיר יורד ומתייצב סדר גודל של חודשיים לפני.

אבל בתוך החודשיים האחרונים – ברגע שהטיסות סגורות אני לא רואה סיבה לא להזמין רכב.

איזה רכב לחמישה אנשים עם ציוד? בוודאות רכב 7 מקומות. לא פחות ממיניואן או SUV גדול כדוגמת הטאהו. אם יש הרבה ציוד או שהטיול מאד מתגלגל הייתי שוקל בחום את הסאברבן שהוא הרכב הכי גדול (מתחת לואן מלא). אבל לגבי הסאברבן – הוא כלכך גדול שלא תמיד נכנס בכל מקום, לי היה קשה יותר לנהיגה בשלבים מסויימים, והוא גם יותר יקר. אז אם אין לכם הרבה ציוד לא בהכרח הייתי לוקח אותו.

כמה הערות:

לפני 3 ימים כתבתם " קורנינג במידה ונספיק לעצור". ועכשיו " כולל מפלים וקורנינג (2 נקודות מאסט)". אז קורנינג חובה או לא? ואם זה חובה – אתם לא רוצים להקדיש למקום מספיק זמן?

CARTOON NETWORK HOTEL – שימו לב שהביקורות למלון הזה די על הפנים. על הרמה הכללית, גודל החדרים, נקיון, ולא פחות חשוב – פשפשים!

בריכה / פארק מים - בפנסילבניה/וושינגטון קר. אני מניח שמדובר על בריכה פנימית מחוממת, אבל יתכן שעדיין יהיה קר (כולל המגלשה)

לא יודע מה אילוץ העבודה של החבר, אבל אולי אפשר "לנטוש" אותו? ולחפש משהו נחמד לעשות ביום הזה?

לא מבין מספיק בשלכת, ולא יודע מה רציתם לעשות בלייק פלאסיד ועוד. אבל אני תוהה האם לא כדאי לכם להתמקם ל-3 לילות באזור איתקה. להנות בנחת מהאתרים באזור וגם משופינג. עם או בלי טיסה מבאפולו לניו יורק בסוף. אני די בטוח שבאזור אגמי האצבעות תוכלו להנות ממראה השלכת (אם כי יתכן שלא באותה עוצמה כמו בלייק פלאסיד). תוכלו לבקר בכמה מפלים באזור (לא רק ווטקינס גלן) ובאיתקה עצמה. כמובן להנות ממוזיאון הזכוכית, לשלב שופינג ועוד. אז למשל 14-16 באזור. ב-17 נוסעים לניאגרה וב-18 טסים חזרה. או שב-16 מגיעים לניאגרה בערב וב-17 בצהריים מתחילים לנסוע לניו יורק.

אגב, אני חושב שלא קריטי אם תקבל רכב טיפה יותר קטן. כלומר זה מבאס, בייחוד שהזמנת ושילמת. אבל כמו שכתבת במקור - אתם יכולים להסתדר כם עם אקווינוקס, פשוט יהיה פחות נוח ואולי תאלצו לקפל מושב.

אז אני לא הייתי מנסה להתקדם דרגה נוספת לטאהו או מיניואן