מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריס
-
שלום לכולם !
למישהו מחברי הפורום המלומדים יש אינפורמציה
וחוות דעת על מוזיאון קרנבלה ???
אשמח לקבל מידע ודעה
גיל -
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריסהייתי בערך לפני 8 שנים, כך שכל התרשמות קשורה ל"אז"
מוזיאון לא גדול ברובע מארה, לא רחוק מכיכר ווז',אם אני זוכרת נכון.
הייתה בו תערוכה זמנית(שבגללה הגענו) שאני לא זוכרת מה היא הייתה, והבית עצמו מרוהט כמו כל בית משוחזר אחר מהמאה ה-18.
כן זוכרת סיטואציה שם בה הבן שלי התקרב אל האח, לא נגע, רק היה ברדיוס כנראה קרוב מדי ומערכת חיישנים צעקה עליו בצרפתית לא להתקרב, והוא קפץ בבהלה.
-
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריסלא חוות דעת אישית, כי לא ביקרתי שם כשהייתי בפריז לפני המון שנים.
למרות ה"טראומה"
של יונית, מקריאה התרשמתי שזהו מוזיאון מעניין, המוקדש לתולדות פריז, מתקופות קדומות ועד ימינו כמעט. הוא שוכן בשני בנינים יפים מהמאות 16-17, ונראה ששווה להגיע לשם גם בשבילם. אחד מהם שימש מעון למאדאם De Sevigne הידועה מהמכתבים שכתבה לבתה. ב virtual tourist יש לו חוות דעת טובות עד טובות מאד, (22 חווות דעת), הכניסה חינם לתערוכה הקבועה, ויש לשלם בנפרד אם רוצים להיכנס לתערוכות המתחלפות.
אולי לא מתאים לביקור קצר ראשון בפריז, אבל לביקור מעמיק או חוזר, כדאי לשקול.
כל המידע באתרים המצורפים.
מקווה לקרוא את חוות דעתך לאחר הביקור.
שבת שלום. -
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריסועל תערוכה חדשה במוזיאון קרנבלה, הקשורה לקשר בין בנג'מין פרנקלין האמריקאי לפריז, אפשר לקרוא בקישור המצורף. יש שם מידע על תערוכה נוספת המוקדשת לממציא-מדינאי זה במוזיאון Musee des Arts , הנמצא לא רחוק מהקרנבלה.
-
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריס"
המוזיאון הינו מכלול ההיסטוריה של העיר למעשה מורכב משני בתים שונים שחוברו יחד, החלוקה בין הבתים והאגפים היא לפי תקופות ההיסטוריה. ארכיאולוגיה, אמנות, ריהוט, חפצים, פסלים, תמונות, מדליות, מטבעות, דגמים .
המלצה מסויגת במקצת. אם רוצים לראות בית צרפתי מהמאה ה-17, בהחלט מקום טוב.
אם לא אוהבים ריהוט עתיק או היסטוריה עירונית ללכת הלאה.
כן כדאי להציץ בחצר– בכניסה רואים את ראשי האריות. המסכה שם היא זו שעשתה לבניין את שמו- קרנבלה- כלומר קרנבל.
לילדים:
אנחנו חושבים תמיד על ההוצאה להורג על ידי גיליוטינה כשיטה נורא אכזרית להפריד אדם מראשו.
אבל למעשה הגיליוטינה שהומצאה על ידי רופא חביב שנקרא דוקטור גיליוטין, הייתה שיטה מאד אנושית יחסית לשיטות הנוראיות של הייסורים בהוצאה להורג שקדמו לו.
לסקרנים שבניכם ניתנת האפשרות לראות את מודל הגיליוטינה מקרוב. איך עבדה הגיליוטינה ואיך הייתה מורכבת. המודל עשוי מעץ ולמרבית האירוניה נבנה על ידי שבויים שצרפת לקחה במהלך המלחמות, אולי כדי שיזכרו מה יכול היה לקרות להם אילו.... חוץ מזה אפשר לראות חפצים של לואי ה-16 ומארי אנטואנט, צעצועים של הילדים שלהם (מהתקופה בה שהו בכלא), כפפה של נפוליון, שערות מראשה של מארי אנטואנט ועוד כל מיני פריטים לא שימושיים.
במקום יש גם דגמים של העיר פריז בגודל קטן כפי שהייתה לאורך השנים. וגם המון חדרים מרוהטים. אני מראש אומרת. כאן צריך להיזהר מהרהיטים!
אם תתקרבו אל כיסא יותר מדי, הוא ידבר אליכם. וכאשר תתקרבו אל אחת הארובות של האח (קומה ראשונה) היא צועקת. למעשה זוהי מערכת חיישנים של המוזיאון שלא מאפשרת למבקר המבוהל להתקרב יותר מדי לריהוט העתיק.
חייבת לציין שבפעם הראשונה-זה מפחיד כשאח צועקת עלינו.
מאחורי הוטל דה קרנבלה נמצאת כיכר נחמדה למנוחה והתרגעות להורים, או הוצאת מרץ לילדים (בנימוס הצרפתי המתבקש)."
מתוך "צרפת זה לא רק פריז"
-
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריס
אהבתי את הפריטים הלא שימושיים.
לא חושבת שניכנס דווקא לשם עם הבנות, אבל סיבוב בחצר נראה לי רעיון נחמד.
יונית (ואולי גם לחוקרת האינטרנט שלנו - נירית), יש לי שאלה שולית, מטופשת וחסרת חשיבות, ובכל זאת נורא מטרידה. מה עלה בגורלם של ארבעת ילדיהם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט לאחר שהוצאו להורג? אני מבינה (לפי עניין הצעצועים) שהם בילו בכלא ביחד עם הוריהם?
גיליתי כבר היכן מארי אנטואנט למדה לנגן בפסנתר. אני עוקבת קצת אחר הגברת. רוצה פרטים שילדים יכולים להזדהות אותם (בקיצור, להפוך את ההיסטוריה לסיפור אישי). -
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריסאת לא תאמיני מה נזכרתי
הבת הגדולה נשארה בחיים-היא קבורה בסלובניה.
כמה שאני יודעת שלשת הצעירים לא שרדו את הכלא.
אבל...מסקרן.
(אותי) -
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריס
איזה מידע עסיסי. תודה. -
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריסיונית,
מכירה כמה צעירים שמאד יהנו מדגם של הגליוטינה . תודה על התיאור של המוזיאון.
לגבי הילדים של מרי אנטואנט, כנראה נולדו לה 4 ילדים, ו2 מתוכם מתו בגיל צעיר מאד, לפני המהפכה.
2 היו כלואים, בן ובת. הבן מת משחפת בכלא, זמן קצר אחרי ההוצאה להורג של אימו. הבת, מרי תרז, כפי שיונית כתבה, אכן שרדה את ימי ההמהפכה, נדדה בכמה ארצות אירופה (אנגליה, סקוטלנד, אוסטריה (בעיקר וינה), וקבורה במנזר Kostanjevica בסלובניה. היא לא ילדה ילדים.
היות שהבן לואי צ'רלס מת בכלא, וגורלו לא היה וודאי, קמו במשך הזמן כמה גברים שטענו שהם-הם "הבן/נסיך האובד" של מרי אנטואנט. אחד שכמעט האמינו לו, היה ההולנדי קארל וילהלם נונדורף. רק בשנת 2000, אחרי בדיקות DNA נקבע סופית שהנער שמת בכלא הוא אכן הבן האובד.
כל הסיפור של המשפחה המלכותית מרתק מאד, וכשקצת מתעמקים לומדים
כמה דברים שונים מהסיפורים על מרי אנטואנט, על האינטריגות בארמון,
ושאפילו האמירה המיוחסת למרי אנטואנט "אם אין לחם שיאכלו עוגות" לא ממש מדוייקת.
זיוה, מאד מסכימה שהפיכת הסיפורים לאישיים יכולה לרתק ולמשוך את הנוער (וגם המבוגרים בעצם) להתעניין קצת בהיסטוריה. תודתי נתונה לפרופ' הרסגור שבתוכניות המרתקות "שעה היסטורית" כל ערב שבת בגלי צה"ל אכן הצליח לעשות זאת, בסיפורים אישיים ופיקנטיים על הדמויות ההיסטוריות ה"כאילו" אפורות... ואם זה "מריח" פרסומת, אז זו בהחלט המלצה חמה להקשיב.
המשך שבת שלום! -
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריס
נירית, כבר אמרו לך (וגם אני) שאין כמוך. שיהיה שוב, לא מזיק.
אני לא מתפנה בזמן האחרון למחקרים. אז יופי שהבאת את החומר המעניין הזה. על כך שמארי אנטואנט לא אמרה את המשפט המפורסם כבר קראתי בויקיפדיה (וגם על המניע לכך שייחסו לה אותו), ועל מסעותיה של הבת בקישור שיונית הביאה. אני מבינה שכל יתר המידע הוא מהתכנית של מיכאל הר סגור? כי רציתי לבקש ממך את הקישור, אם יש.
אני בהחלט חושבת שאפשר לבקר במוזיאון כזה גם אם ילדים. השאלה מהם יתר האתרים על המסלול, ויש צורך לעשות קצת סדר עדיפויות (בקיצור, לוותר קצת). יש כל כך הרבה מה לראות
-
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריסהיי זיוה,
קודם כל תודה.
כל כך מסכימה עם השורה התחתונה שלך, כל כך הרבה מה לראות...אבל לי חשוב לדעת גם אני "מפסידה", ולשמור לטיול הבא...
ותשובה לשאלה:
הר-סגור דיבר לא פעם על מארי אנטואנט, אבל לא מצליחה לזכור את כל הפרטים רק משמיעת התוכנית. הרבה פעמים הן משמשות טריגר לקריאה נוספת.
בכל אופן את המידע הספציפי מצאתי באתר
http://www.royalty.nu/Europe/France/MarieAntoinette.html
ובויקיפדיה, בערך על לואיס צ'רלס הבן.
http://en.wikipedia.org/wiki/Louis_XVII_of_France
אם קוראים שם נוכחים שהשערות של מארי אנטואנט (לא יודעת אם אלה שבמוזיאון או אחרות.. ) עזרו בזיהוי בנה האובד, כך שלמרות הכל הן לא כל כך פריט חסר ערך...
אחרי כל זה, אני כמעט משוכנעת שכשאחזור לפאריס, המוזיאון יהיה בין האתרים שאבקר בהם.
באתר המתאר אותו יש גם כמה מקומות קרובים...
ושוב, שבוע טוב והלוואי שיהיה הרבה שלג
!!!! -
מוזיאון קרנבלה CARNAVALET - פריסהי נירית,
אני מעתיקה ושומרת. עד הקיץ אספיק ללמוד את הנושא.
כשהתייחסתי ל"פריטים הלא שימושיים" - התכוונתי בהומור, ואני מניחה שכך גם יונית. רציתי להוסיף, שמה שחשוב בעיני בסיפור הזה לנו, המבוגרים, מעבר לפיקנטריה שאני אוספת בשביל הסקרנות שלי ובשביל הרובד הנוסף לטיול שלנו, שמהמרחק ההיסטורי יש די הרבה ספקות לגבי דמותה של המלכה הידועה לשמצה הזאת, ואין ודאות כל כך מוחלטת לגבי רשעותה. בקרוב עומדת להיפתח תערוכה בגרנד פלה (הארמון הגדול) שבמרכזה תעמוד דמותה של מארי אנטואנט, בניסיון להבין את כל צדדיה ולפענח את השאלה מי ומה היא היתה באמת.
לגבי התכניות שלנו - אני משערת שנחבר סיור ברובע המארה עם מוזאון פומפידו, ושם תהיה בקיץ תערוכה שאני לא רוצה להפסיד (אלכסנדר קלדר). אז אני צריכה לשמור על ראליות. הכל פתוח, כמובן, ואם יהיה רצון להיכנס, אני לא אעצור אף אחד.
בתחום של מוזאונים היסטוריים ישנו גם המוזאון לימי הביניים, ברובע הלטיני, שנראה לי מעניין. אולי ניכנס לראות שם את סדרת השטיחים בנושא "הגבירה והחד קרן" (שהגיעו דווקא מדרום הולנד), בשיטת הסיור ממוקד, שנוסחה פה בפורום
.
-
היי זיוה, למען הסר ספק, גם אני התכוונתי בהומור.... -
לנירית, ליונית ולכל המעונייןנירית, לא קראתי עוד את הקישורים שהבאת, אבל חיפשתי משהו ונתקלתי במקרה בקישור הבא:
http://www.parismarais.com/marie-antoinette-story.htm
עברתי עליו ברפרוף. הוא מאוד נוגע ללב. ראו, הוזהרתן. לא הבנתי מהטקסט עד מתי היתה הבת עם המשפחה ומתי נעלמה (אבל אולי גם זה יפתר בקריאה יותר יסודית). -
לנירית, ליונית ולכל המעונייןהיי זיוה,
תודה על הקישור. קראתי קצת, עד תיאור מעשי האכזריות של המון...אמשיך מאוחר יותר... -
לזיוה, ליונית ולכל העוקבים אחר "מארי אנטואנט"זיוה בוקר טוב,
מנצלת את היום המושלג להשלמת הקריאה.
ושמתי לב לכמה דברים שכתבת שלא התייחסתי אליהם.
מארי אנטואנט היא באמת דמות מרתקת, ש"למדנו" על רשעותה, ופחות דיברו על צדדים אחרים.
קראתי עליה קצת כשביקרנו באוסטריה כי שם היא נולדה והייתה בת למשפחת המלוכה. מעניין, (או בעצם לא כל כך) שאת אימה מזכירים בהקשר של מארי אנטואנט, ופחות בזכות עצמה. הסרט שעשו עליה תרם קצת ל"טיהור" שמה, והתענינות בצדדים אחרים ואנושיים שבה. התיאור שהבאת בקישור האחרון מצביע גם על אכזריות החברה באותה תקופה,לא רק של המלכים...
לגבי ההערה
לא הבנתי מהטקסט עד מתי היתה הבת עם המשפחה ומתי נעלמה (אבל אולי גם זה יפתר בקריאה יותר יסודית).
לא כתוב שם, עד כמה שקראתי, אבל בויקיפדיה בערך עליה Marie-Thérèse-Charlotte of France -מתוארים ימיה הקשים בכלא, לאחר מות אימה. לא סיפרו לה שאימה שהוצאה להורג, והיא לא ידעה על גורלה.
כתוב שיש שמועות לא מאומתות על כך שרובספייר ביקר אותה.
אחרי ימי הטרור היא נלקחה לוינה, ואחר כך נדדה בכל מיני מקומות באירופה, כולל חזרה לצרפת.
חיים מרתקים...
המשך יום טוב!
-
לזיוה, ליונית ולכל העוקבים אחר "מארי אנטואנט"לזיוה
היות ואת אוהבת אמנות,מצאתי במקרה- תמונות של מארי אנטואנט על ידי ציירים שונים בתקופות שונות.
את הקישורים בצרפתית אפשר לתרגם לאנגלית בעזרת מנועי התרגום.
אגב היא הייתה בדיוק 20 דקות "מלכת צרפת" בין האבא לבעל והמהפכה.
למה היא מעניינת אותך?
סתם סקרנות. -
לזיוה, ליונית ולכל העוקבים אחר "מארי אנטואנט"יש לי עכשיו כל כך הרבה חומר לקרוא...
תודה לכן.
למה אני מתעניינת?
1. היא דמות צרפתית ידועה, וקל להתחבר להיסטוריה דרך סיפור אישי.
2. מרגע שהתחלתי לקרוא עליה התברר לי שהסיפור מורכב, וזה הפך את העניין ליותר מרתק, וגם העלה בעיני את דרגת החשיבות שלו.
כשקוראים על כך שהיא היתה נערה כל כך צעירה כשהובאה לשטרסבורג לפגוש את בעלה החדש, שלא ציפה לה כלל ושלא פזל יותר מדי לכוון שלה גם בהמשך; כשקוראים על כך שההכשרה שלה לחיי המלכות כללו אך ורק שיעורים על נימוסים צרפתיים (בעוד שבחברה הצרפתית התחוללו באותו זמן שינויים דרמטיים); ושמאז אותו יום שנפרדה מבני משפחתה בגבול פרוסיה-צרפת, לא פגשה מעולם את בני משפחתה - משהו מתכווץ לי בבטן. סיפורי ההמשך עם הבן ועם הבת הם בכלל מעוררי פלצות.
החשיבות של הסיפור בשבילנו (אני הרי לא קרובת משפחה שלה, אחרי הכול), בנקודה הזאת, שיש נטייה אנושית, בעיקר בתקופות של מצוקה, להאחז במישהו ולהפוך אותו לדמון נוראי, לאם כל החטאים. אבל האמת בדרך כלל מורכבת. גם ההמון הצודק מאוד יכול להיות גוזמאי ורשע מרושע. לאנשים נורא קשה לעכל את האמת המרה הזאת, ומכאן נוטים להתלהם.
בקשר לציורים - קראתי שבתקופה שהתחילה להתפתח הביקורת הציבורית הקשה על מארי אנטואנט, נשלחו הרבה ציירים להנציח אותה כאשת משפחה חסודה. אז באמת מעניין לעקוב אחר הציורים ולשים לב, אם אפשר להבחין בזה (אני בספק, לפחות לגבי היכולות שלי) עד כמה ניסו לעצב את דמותה, והאם הציירים שציירו אותה אהדו אותה, איך ציירו אותה בתקופה שהיתה כלואה וכו'.
אעבור על החומר בערב. אני כבר מתקשה להתאפק. -
מצטרפת אליכן באיחור ללמוד את דמותה של מרי אנטואנטמשום מה לא שמתי לב לאשכול הזה קודם...
דמותה של מארי אנטואנט עניינה אותי שנים רבות, וכבר אני צריכה לומר שכל מה שאומר הוא מהזכרון ואין לי קישורים.
כמעט כל ארמון/מצודה בפריז שביקרנו בו מתהדר בכך שהיה כלא למארי בתקופה זו או אחרת. אני יכולה להיזכר בקונסיז'יירי, בואנסן.
את דמותה פגשנו (חוץ מאשר בספרי ההסטוריה של התיכון) בביקורנו בארמון שנברון ליד וינה, היא הרי היתה ביתה של מריה תרזה ויועדה למלוכה, ולפיכך הכשירו אותה רק לאותם צרכים צרים שמלכה - אשתו של המלך - צריכה לדעת. מההיבט הפמיניסטי, היא דמות מאוד מסכנה, וכל מה שנכתב עליה, וכל הציורים שלה - אחרים כתבו מנקודת מבטם. לחשוב על כך שמשלחים ילדה בת 14 למדינה זרה, באמצעי התחבורה של אותם ימים, כשכולם יודעים שהיא לא מתאימה למדינה הזו (הרי היא היתה צריכה לעבור תקופת הכשרה) לבעל שלא התעניין בה בכלל...
זה שהאצולה היתה מנותקת לחלוטין מהעם אנחנו יודעים. לא היה להם מושג ירוק כיצד הם חיו, לכן אי אפשר לומר שהיא היתה מרשעת, זה כמו הסיפור על הילדה מבברלי הילס שנתבקשה לכתוב חיבור על אנשים עניים, אז היא כתבה: הכרתי פעם ילדה כל עניה, שהמשרתים שלה היו עניים, והבריכה שלה היתה פשוטה והנהג היה עני וכו' וכו'.
בעניין אחר - הרובע הלטיני - גדולתו של הרובע בעיקר בעברו. ללכת ברחובות בהם התהלכו גדולי התרבות המערבית במאה ה-20, לראות את בתי הקפה הקטנים בהם הם יצרו, הבתים או עליות הגג בהם הם גרו. זה משהו שמאוד שווה להתעמק בו טרם הנסיעה, והמלצה שתסייע לכך - הסרט "המודרנים"
רבקה -
היי רבקה, ברוכה המצטרפתותודה על התוספות שהן מאד במקום.
