תעלומה לסוף שבוע
-
וריאציה על משלי פרק ל' (פס' 18-20)
שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים
דרך הנשר בשמים;
דרך נחש עלי-צור;
דרך אניה בלב ים
ודרך בני-ישראל בתאילנד
מצד אחד: אנחנו רואים עצמנו באים מארץ מערבית, מפותחת, מתקדמת, מבוססת, מדינה בעלת רמת חיים גבוהה. חלקנו מרחמים מעט על רמת החיים בתאילנד; חלקנו נהנים ללמד נהג טוק-טוק לזמר בעברית עבור 100 באט; אחדים נהנים לקבל שירותים שונים ומשונים עבור סכומי כסף קטנים; אחרים מרגישים כמו "מלכים" בתאילנד עם הדולרים איתם באו. ישנה באוויר איזו תחושה של "מבט מלמעלה" על התאילנדים.
מצד שני: אנחנו רצים לקנות שמעטס בשווקים כי במרכזי הקניות "המחירים יקרים" - אבל מרכזי הקניות הרבים, המפוארים והגדולים בבנגקוק מפוצצים מתאילנדים שעושים את קניותיהם שם; חלקנו אוכלים בדוכני רחוב - אבל התאילנדים עצמם מתרווחים להם בהמוני המסעדות, הם וכל בני משפחתם; אנחנו מחפשים מקום לינה בקאוסאן - מקום שאף תאילנדי בר-דעת לא יעז לגור; אנחנו הולכים למועדונים זולים שהתאילנדים מדירים רגליהם ממקומות כאלה; אנחנו מתמקחים בעקשנות על כל באט, הרבה יותר מכל תאילנדי. באופן כללי - אנחנו מרשים לעצמנו הרבה פחות מאשר התאילנדי הממוצע.
מישהו יכול להסביר את התעלומה הזו ?
-
תעלומה לסוף שבועלתופעה שאתה מתאר קוראים הישראלים או תרמילאים.
ולגבי התאילנדי הממוצע אז הוא בהחלט לא עשיר כמו שאתה מתאר.
אחוז בודד מהאוכלוסיה הם באמת עשירים כל השאר קונים בשווקים.
ונוסעים במכוניות "יוקרה" שמיוצרות במפעלים מקומיים בתאילנד.
ומיליונים שדחוסים באוטובוסים (שאפילו בפלסטין כבר לא קיימים כאלו) כמו סרדינים. ושכונות ענק שבנויות מצריפים שעומדים מעל הנהר שאליו שופכים את כל הביוב ואז גם דגים ממנו את מזונם.
אבל עזוב אלו הבודדים הרי רוב רובם של התאילנדים הם עשירים . שבכלל לא יוצאים מהבית כי הם לא עובדים ובגלל זה גם לא רואים אותם.
ואם כן רואים אז זה רק במסעדות יוקרה עם המשפחות.
זה מה זה מזכיר לי את הארץ ליתר דיוק את מדינת הרצליה פיתוח וכדומה. הרי כל ישראל עשירים.
-
תעלומה לסוף שבועהמילה "עשיר" כלל לא הוזכרה על-ידי (ואכן לא מדובר בעשירים!).
אבל ... בנגקוק למשל, מלאה במרכזי קניות גדולים ויפים - רובם לא נמצאים כלל באזורים המתויירים - והם כולם שוקקי חיים ועמוסים בהמוני תאילנדים שעורכים שם את קניותיהם. אלפי המסעדות הפזורות בכל רחבי בנגקוק מלאות ערב ערב (שלא לדבר על הצהריים).... כנ"ל מועדונים. בסופי שבוע בקושי ניתן למצוא חדר בבית מלון באזורים הלא מתויירים הסמוכים יחסית לבנגקוק (2-3 נסיעה).
-
תעלומה לסוף שבועדימארי - ציניות היא דבר שחביב עלי ... אבל צריכה להיות גם מעוגנת במציאות כלשהי. אז מי בכל אופן ממלא את כל הקניונים הרבים והעצומים הללו - את כל הסנטרלים הרבים בכל רחבי בנגקוק; את The Mall Bangapi ואת The Mall Tha-Pra ...ואת Seacon Square ו Fashion Island ן Future Park (שהם 3 מרכזי הקניות הגדולים בבנגקוק) ועוד רבים נוספים ? מעולם לא ידעתי שבתאילנד יש כל כך הרבה עשירים (כפי שאתה אומר) ובכל קניון ענק כזה יש הרבה יותר מ"בודדים".
-
תעלומה לסוף שבועסליחה הגזמתי קצת לא עשירים אלה חיים טוב.
ועדיין גם אם לקחת את כל מרכזי הקניות למלא אותם כמה איש יכנסו שם? לא הרבה יחסית לאולוסיה של בנגקוק ואפס לעומת אוכלוסיית תאילנד.
אבל נעזוב את זה כי זה משהו שלא ניתן להוכיח לא לכיוון שלך ולא לשלי.
לגבי הקניות רוב מרכזי הקניות יפים וגדולים ככל שיהיו עדיין הם פשוט חנויות גדולות אם מחירים ממוצאים. ורוב התיירים לא קונים שם כי אנחנו לא באים לשם בשביל הקניון. כמו שהתיירים בארץ לא בדיוק מעמיסים על הקניונים שלנו אבל מבקרים בשווקים מחנה יהודה למשל שאני אישית לא סובל ועורך את כל הקניות בקנין וסופרים גדולים - האם זה אומר עלי משהו מבחינה כלכלית אז ממש לא.
אז ביקרתי ב קניונים מסביב וMBK להגיד שאהבתי אז ממש לא, שוק גדול אבל בארץ אומרים ש MUST לבקר.
בשבילי הרבה יותר כיף להסתובב ברחוב באוירה המקומית שאין כמוהה בארץ בשוק לנסוע בטוק טוק (כן דודו טוק טוק ולנשום פיח) ולאכול מהדוכן , למה כי בשבילי זה אקזוטיקה ובשביל זה באתי מונית יש לי מספיק בארץ ועוד מרצדס.ואם הייתי רוצה אוירה אחרת הייתי נוסע לארה"ב ועושה את מה שאתה מתאר מסתובב בחנויות ונוסע במוניות.
לכן אני חושב בגלל שאתה גר שם כבר הרבה שנים אתה כבר שכחתה את ההרגשה של להיות תייר בתאילנד ואת כל מה שנלווה לזה .
הדבר היחיד שאני מסכים זה עניין המיכוח לדעתי הישראלים פשוט מגזימים בקטע הזה.
ומה כבר יש לך מהקאוסאן ? נכון שהוא לא שיא היקרה בסטנדרטים של התאילנדים אבל רוב התיירים באים לשם כי זה מיקום מפגש מרכזי של מטיילים עם מלא סוכנויות הרבה יעדי טיולים סיכוי גבוהה למצא שותפים להמשך טיול וכדומה (זה גם משהו שכנראה שכחתה עקב היותך תושב-אזרח ולא תייר). ואוירה של הרבה מטיילים צעירים ותוססים . ואין בזה כל רע. לא כולם מחפשים מלונות 5 כוכבים כי לא כולם רואים בזה את הערך החשוב בטיול שלהם. ורוב המטיילים במלון רק זורקים את הרגליים לכמה שעות ולכן לא זקוקים מעבר למקלחת וכרית לשים את הראש. -
תעלומה לסוף שבועדימרי יקירי - קח קצת אויר ותירגע ..
אמנם אתה מנסה להפוך את זה לאיזה ויכוח ביני ובינך וגם יורד לרמה האישית - אך אני אשתדל להמנע מכל אלה. רציתי להציע לך לנסות ולהמנע מקיצוניות - פעם אתה מתאר את התאילנדים כמספר מצומצם של "עשירים" ... ופעם אתה קופץ מהקאוסאן למלונות 5 כוכבים וכדומה. רציתי להזכירך כי בין עשירים מופלגים לכאלה ש"חיים בביוב" יש ציבור שלם של אנשים (מין מעמד בינוני שרובנו שייכים אליו) .... וגם בין הקאוסאן למלונות 5 כוכבים - יש הרבה מאד באמצע. אז בוא נשאיר את הקפיצות מקיצוניות אחת לשניה בצד (וגם את ההערות האישיות). אני חושב שאתה מפספס את הנקודה ... אבל בוא נעזוב את זה ... ודרך-אגב, אתה רשאי מבחינתי לנסוע בטוק-טוק כאוות נפשך אם זה עושה לך טוב - באמת שלא מפריע לי.
ובנושא התעלומה עצמה - אני חושב שהיא די מעניינת וגם אני, אחרי הרבה שנים, עדיין לא פתרתי אותה לגמרי אם כי חלקים ממנה ברורים לי. -
תעלומה לסוף שבוע - חידוד התעלומההתעלומה היא בעצם פרדוקס מסויים שקיים:
אני מניח שרובנו שייכים למעמד הבינוני (לא עשירים מופלגים ולא עניים מרודים) וההשוואה היא למקבילים אלינו בתאילנד.
למרות שאנחנו באים לכאורה מארץ מפותחת ומבוססת יותר, ולמרות שתאילנד נחשבת בעיננו כארץ זולה - גם בעת ביקור בתאילנד אנחנו "חסכנים" יותר מהתאילנדים ורמת הצריכה שלנו נמוכה משלהם (ואני לא מדבר כרגע על רמת החיים בארץ שהיא נושא בפני עצמו - אלא דווקא בעת שהות בתאילנד). לי זה נראה כפרדוקס מסויים ואפילו מעניין. -
תעלומה לסוף שבוע - חידוד התעלומהאם נשווה את עצמינו לתאילנד:
בישראל אנחנו קונים בקניונים ובתאילנד אנחנו קונים בשווקים.
התאילנדים קונים בתאילנד בקניונים ואלו מהם שנמצאים בארץ עושים את הקניות שלהם בשווקים.
אז אנחנו בעצם אותו הדבר ?
ובאמת הפרדוקס מבחינתי הוא: למה אנחנו מסוגלים לשלם בארץ על ג'ינס 400 ש"ח ובתאילנד אותו ג'ינס עולה 1/3 מחיר ובכל זאת אנחנו מעדיפים לקנות את החיקוי העלוב בשוק.. ועוד אנחנו מתגאים בכך.. וזה בערך כמו להתגאות בזה שקנינו ג'ינס בשוק הכרמל... -
תעלומה לסוף שבוע - חידוד התעלומההישראלים בחו"ל היא תעלומה פיננסית בכל יבשת ומדינה ולא רק בתאילנד. גם באירופה, אמריקה, אוסטרליה, אפריקה ושאר חלקי אסיה התייר הישראלי מנסה לחסוך כמעט בכל מה שניתן. כמובן שישנם תיירים אשר ידם הפיננסית משגת כמעט הכל, ומטבע הדברים הם פחות מחושבים בהוצאות "הקטנות".
אני רואה את הדברים בצורה כזו שאולי הסיבה לדבר נעוצה בשני גורמים -
1. הגורם הראשון הוא שאנחנו פשוט כאלו. ברגע שאנו עוברים את ביקורת הדרכונים, רובנו נכנסים למצב חיסכון/ECONOMY.
2. הגורם השני הוא שבחו"ל רוב התיירים מתנהלים ע"פ מסגרת ותקציב מוגדרים מאוד, בדרך כךך הרבה יותר מאשר חישוב הוצאותינו ומסגרות התקציב שלנו בחיי היום יום בארצינו. אולי בשל כך התייר הממוצע נוטה לחסוך בכל מה שאפשר, ובכך לחזור הבייתה עם עודף או שלחילופין להאריך את זמן השהות בטיול.
כך או כך, תמיד צריך שיהיה איזון בין כל הרצונות - החיסכון והקמצנות, העמידה על המקח והחוצפה. חשוב לשמור על איזון, וכמובן שלא להגיע למצבים קיצוניים של התנהגות לא ראוייה במדינה מארחת.
לילה טוב.
-
תעלומה לסוף שבוע - חידוד התעלומהראובן העלה נקודה נכונה - גם פה בפורום אנחנו שומעים לעיתים קרובות שהמחירים במרכזי הקניות גבוהים מידי - כאשר בפועל הם נמוכים בהרבה מאשר בארץ אבל כמובן, יקרים יותר מאשר בשווקים.
מדובר לא רק על קניות אלא גם מסעדות, תחבורה ושאר הוצאות. שניצל בפיתה + שתיה בארץ עולים יותר מאשר ארוחה טובה במסעדה בתאילנד, אבל אנחנו נחפש מנה בדוכן. אפילו דימארי נתן דוגמא יפה כאשר הסביר שכדאי לנסוע עם טוק-טוק לחנויות שהנהג מציע וע"י כך לחסוך (לא ראיתי תאילנדי שעושה את זה וגם ספק אם היינו עושים זאת בישראל).
אין ספק שכאשר מדובר על ארצות יקרות כמו אירופה - החיסכון מובן וברור. הפרדוקס הוא תאילנד (וזה גם הפורום שלנו ... ). הפרדוקס מתחדד כאשר יש משהו באווירה שמרגישים "עשירים" ו"חזקים" בתאילנד עם הכסף איתו באנו.
המוזר ביותר בפרדוקס הזה הוא - להרבה מאיתנו יש תחושה שלעומת החיים בארץ, בתאילנד אנחנו לא דופקים חשבון ומאפשרים לעצמנו הוצאות ואורח חיים דברים שבארץ לא היינו מעיזים ....... אבל מצד שני, התאילנדי (שעליו אנחנו מעט מרחמים או מרגישים קצת למעלה) חוסך פחות מאיתנו ומוציא יותר בחיי היום יום - ז"א, למרות שלנו יש תחושה שאנחנו חיים כמו "מלכים" בעת הביקור בתאילנד, אנחנו לא מרשים לעצמנו דברים שהתאילנדי עושה כדרך שגרה כי נראים לנו יקרים מידי.
-
תעלומה לסוף שבוע - חידוד התעלומהעוד נקודה להשוואה:
בארץ אנחנו מוכנים לשלם על מלון באילת 1000 ש"ח ללילה ואילו בתאילנד 2000 באט ללילה נראה לנו יקר.
האמת שב 8500 באט (כ 1000 ש"ח) נוכל להרשות לעצמנו חדר במלונות מהטובים בעולם. גם בחצי מהמחיר הזה נוכל למצוא מלונות מפנקים ביותר. אז למה בארץ כן ובתאילנד לא ?
נכון שאני מתאר דברים בצורה קיצונית וכנראה גם דודו אבל זה טבעו של "פרדוקס" לתאר את הנקודות הקיצוניות כשהאיזון נמצא איפה שהוא באמצע. כמו שכתב נדב, חיסכון ותקציב נכנסים למשוואה וצריך לשים לב שלא תבוא קמצנות במקום חיסכון, וכן להקדיש יותר מחשבה להנאה ופינוק.
-
תעלומה לסוף שבוע - חידוד התעלומהראובן - הוצאת לי את המילים מהפה. איזה צימר בגליל עולה יותר מלון שנגרילה, שלא לדבר על מלון עלוב בפריז, רומא או לונדון. דווקא תאילנד הוא המקום שבו אתם יכולים להרשות לעצמכם דברים שלא מתאפשרים מבחינה כלכלית בשום מקום אחר, אלא אם מדובר באדם באמת עשיר.
בבית מלון בינוני ומטה או במסעדה סתמית באיזו קרן רחוב - את זה כולנו נצרוך כנראה בעתיד בטיולים אחרים. דווקא תאילנד היא אחת ההזדמנויות להנות מדברים שלא בטוח שתוכלו לאפשד לעצמכם במקומות אחרים. זה המקום שאפשר להתפנק מאד במחירים סבירים - וזה גם חלק מחוויית הביקור בתאילנד. -
התנהלות צרכניתאני לא חושב שרק אנחנו הישראלים מתנהלים בצורה זו, הבט ימינה ושמאלה תקרא באתרי תיירות מהעולם ותגלה שהרבה מאד מהעמים עושים חשבון לעלויות, התנהלות בתי מלון, היכן עדיף לקנות בזול ועוד.
לדעתי אין שום פסול בהשוואת מחירים בתאילנד גם אם במקום אחר בעולם אותו מוצר עולה פי 5.
חלק מאיתנו, כשנוסע לתור את העולם חפץ בין היתר לחוש את האווירה והתרבות המקומית, השווקים מהווים בבואה לתרבות זו ואם ניתן לצרף לכך עיסקה משתלמת של 5 חולצות טי ב X באהטים פחות מהקניון בו קונים כולם מה טוב.
בכלל, אני חושב שהסטיגמה שדבקה בנו כתיירים היא נחלת העבר וכיום כמעט ולא נראה "תופעות" הקשורות בתייר הישראלי, חריגים קיימים בכל עת ומקום, אבל לעניות דעתי אלו חריגים בלבד.
שבוע טוב -
התנהלות צרכניתשבוע טוב
בטח כולם מכירים את התופעה של אנשים שיסעו לתחנת דלק זולה מעט,כדי לחסוך כמה שקלים,אבל נוסעים במכוניות פאר.או כמובן את התופעה אותה תיאר דודו.
הרבה מהישראלים לא ייצאו "פראיירים" כשיחזרו מתאילנד.חייבים לדווח שקנו חיקוי של "דיזל" ב 200 בהאט.אחרת איך נצדיק את שהותינו בתאילנד?.אבל זה לא סותר את העובדה,שהרבה מתוכינו יוציאו סכומים משמעותיים על בתי מלון או אטרקציות,עד כדי כך שתהיה חריגה משמעותית מהתקציב שתוכנן.
לגבי המ שאמר אודי-הלוואי וצודק!
נראה לי כי בעניין הלצאת "פראייר" עוד לא ניגמלנו.
סיכום: לרבים מהישראלים חשוב לא לצאת פראייר,אבל זה לא סותר את העובדה שבשובם לארץ יצטרכו לקחת איזו הלוואה בנקאית קטנה
ארז
-
התנהלות צרכניתפגעת בול !!! זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר - התאילנדים לא חיים כמו שנדמה לתיירים שהם חיים !! זה כמו שתייר אמריקאי יחבוש כובע טמבל וירכב על גמל וכך נדמה לו שהוא ישראלי "אותנטי".
התאילנדי הממוצע בבנגקוק (זה שאני משווה אלינו) לא חי מאוכל בדוכנים (הוא אוכל מידי פעם, כמו שאנחנו אוכלים פלאפל) וגם לא רץ לשווקים לעשות קניות. הוא אוכל במסעדות (לא אקסקלוסיביות) ועושה את רוב קניותיו במרכזי הקניות. בקיצור - הוא חי שונה לגמרי ממה שמצטייר בעיניי התיירים וה"בבואה" הזו שנראית לתייר היא מעוותת (כמו הכובע טמבל והגמל).
לגבי ה"התנהלות הצרכנית" - אני מניח שגם התאילנדי לא אוהב לזרוק כסף סתם ..... ואנחנו מגיעים שוב לאותו פרדוקס - התאילנדי מהמעמד הבינוני (שגם אנחנו שייכים אליו, אני מניח) מנהל רמת חיים גבוהה יותר מהתייר הישראלי שמגיע לבנגקוק - הוא אוכל טוב יותר, מבלה טוב יותר, ועושה את קניותיו במקומות שנראים לתייר כיקרים.
זהו בדיוק הפרדוקס - למרות שאנחנו באים לכאורה ממדינה מבוססת וגם מרגישים כך, אנחנו מתנהגים (מבחינה כלכלית) כמו המעמד הנמוך והעני יותר בתאילנד ולא כמו המעמד הבינוני המקביל לנו. -
התנהלות צרכניתאני חושב שארז 199 נגע בנקודה הנכונה ביותר בהתנהלות ישראלים בחו"ל , זו תופעה שמלמדים אותה בחוגים מסוימים באוניברסיטה .
"ישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים " . ישראלים יתווכחו לא כי אין להם כסף או חסר להם אלא רק חס וחלילה שלא יהיה מצב שבו יפגוש מישהו שיתברר לו ששילם פחות ממנו , זה יכול להרוג הקטע הזה .
כמה פעמים אנחנו קונים משהו ואח"כ נכנסים לכל חנות שרואים שמוכרים את מה שקנינו (נגיד מצלמה ) ומבררים כמה עולה , מה המטרה : הרי לא בטוח שנוכל להחזיר את המצלמה ממי שקנינו ונרוץ לקנות מהחנות שבה מצאנו אותה זולה יותר , הסיבה שעושים זאת היא בשביל ההרגשה והידיעה " האם יצאנו פראיירים או לא " .
הרבה פעמים אנחנו מתאכזבים גם אם מצאנו במקום אחר הבדל זעום של 5 שקלים , זה לא שמעניין אותנו ה 5 שקלים , כואב לנו שיצאנו פראיירים .
אני אתן לכם דוגמא שהכסף לא משחק תפקיד :
אדם רוצה לקנות משהו בחנות ( נניח תיק מזוודה ) , מתמקח עם המוכר במשך שעה , בסוף מגיע איתו להסדר טוב שבו הוא חושב שבמחיר זה הוא לא יוצא פראייר .
נניח ואותו אדם נכנס לחנות תיקים אחרת ורואה את אותו התיק שקנה קודם לכן (אותו הגודל , החברה , הצבע , בקיצור אותו התיק בדיוק )
הוא שואל כמה הוא עולה ואז המוכר זורק לו את המחיר שהוא עצמו קנה רק לפני כמה שעות .
הוא מנסה להוריד מחיר (לא בשביל לקנות אלא רק בשביל להבין כמה פראייר יצא ) , אך המוכרן עקשן ומסרב להוריד מחיר , אפילו לא באט אחד .
בסוף יצא שב 2 החנויות התיק עלה אותו מחיר , אך בכל זאת נחשוב כמה פראיירים יצאנו , הרי השקענו שעה ויכוח לחינם כשבחנות ההיא , נתנו לנו מיידית את המחיר בלי להתווכח .
גם כאן ההרגשה כאילו יצאנו מה זה פראיירים למרות שאין כאן עניין של כסף .
אתם יודעים למה האינטרנט לא לקח נתח גדול מעבודתם של סוכני הנסיעות בארץ ( לפחות לא הנתח שצפו בשוק עם כניסת אתרי האינטרנט והאפשרות להזמנה ישירה מהאינטרנט ) :
כי אנחנו הישראלים חייבים שיהיה מישהו לצעוק עליו , להאשים אותו , לתבוע אותו , על כל דבר קטן שיחרוג מהנאתינו ומהתכנון המקורי .
אם אני יזמין כרטיס טיסה או מלון דרך האינטרנט ושאגיע לשדה התעופה תהיה איזה שהיא בעיה (אפילו עם הדרכון - שחובת בדיקת הדרכון חלה על הסוכן, אבל לא הזמנתי מסוכן אלא ישירות מהאינטרנט ) מה יקרה , את מי אני מאשים , על מי אני מפיל את התיק , על האינטרנט ??
לכן עדיין בישראל (להבדיל מאירופה וארה"ב - ששם האינטרנט עובד חזק בתיירות ) אנחנו עדיין לא בשלים ומוכנים לשאת בתוצאות , עדיין מחפשים מישהו לתלות עליו את האשמה ולהוציא לו את הנשמה , אנחנו עדיין לא מוכנים להודות שיצאנו פראיירים .
שבוע טוב לכולם .
הדוגמאות נלקחו משיעור ולא מנסיון אישי שלי - אני בד"כ לא כזה . -
התנהלות צרכניתרוזן,שבוע טוב
אף אחד מאיתנו לא כזה בד"כ..מדובר ב"ישראלים",לא בנו
ארז
-
התנהלות צרכניתמסכים לגמרי עם ה"לא לצאת פראייר" והוא ללא ספק מהווה נדבך מסויים בפרדוקס.
אמר סווudiקאפ דבר חשוב מאד אך יתכן שלא שם לב לכך. הוא דיבר על "לחוש את האווירה והתרבות המקומית" - דבר נכון וטוב.
אבל ... כדי לחוש את האווירה והתרבות המקומית, יש צורך לצאת מתוך האזורים המתויירים למקומות בהם באמת חיים התאילנדים. בבנגקוק, מספיק שיוצאים 500 מטר מהאזורים המתויירים - בנגקוק משתנה לגמרי.
מה שהישראלים עושים הוא בדיוק ההיפך ממה שמצופה ממישהו שרוצה "לחוש את האווירה והתרבות המקומית" - כולם מצטופפים יחד באותם אזורים בודדים (הרבה יותר ממה שנוהגים תיירים אחרים) ורק בודדים מעיזים לחרוג מכך. כל הישראלים מצטופפים ב 2-3 אזורים קטנים בבנגקוק. איזו "תרבות מקומית" בדיוק יש בקאוסאן, למשל, מקום שאף תאילנדי בר-דעת לא חי, מתגורר, מבלה או מסתובב ?? מישהו ראה פעם תאילנדי מבלה בפאטפונג או בנאנא או בסוי קאובוי ?
-
אולי פתרון לשאלה?...דודו היי, אני תמיד שמח שאתה שותף בפורום. לעניין של הישראלים בתאילנד. תראה, תאילנדי ממוצע מרוויח בסביבות 1500 ש"ח לחודש. שכירות של חדר עולה בסביבות 500 ש"ח. זאת אומרת שיש לו עוד 1000 ש"ח לקניות. אני יכול להבטיח לך שהתאילנדי הממוצע לא הולך לקניונים או הולך למסעדות יוקרה, אלא קונה בדוכנים שהם כ"כ אוהבים - וזה בהתחשב שהוא חי לבד.
ישראלי ממוצי מרוויח 5000 ש"ח. שכירות 2000 ש"ח מינימום, זאת אומרת שנשאר לו 3000 ש"ח להוצאות כלליות. ה-3000 ש"ח האלה שוות ל-1000 ש"ח שנשאר לתאילנדי כי המחייה מאוד זולה שם כמו שאתה יודע.
כל החיים בתאילנד מאוד זולים יחסית לישראל. אין משהו שיכולתי למצוא בישראל שמשתווה או יותר זול מתאילנד. כשאתה הולך לקרפו או לטסקו, המחירים שם פשוט נמוכים עד גיחוך לעומת ישראל. אז נכון שמנקודת מבטך אתה רואה את התאילנדים הולכים לסופרמרקטטים כמו שאנחנו הולכים, אבל זה לא אומר שאחרי שהוא יוצא מהסופרמרקט הוא לא חוזר לבית שיש בו 5-6 אנשים בחדר אחד.
אני מכיר המון אנשים שקונים בסופרמרקט כמונו, אבל הוא חוזר לבית שישנים בו עוד 5-6 אנשים כי וא לא יכול להרשות לעצמו לשכור חדר לבד או שיותר נוח לו לחסוך את הכסף הזה.
רוב האנשים המקומיים שדווקא שאני הכרתי כן אוכלים מהדוכנים ברחוב. וכן חיים בצניעות ובפשוט.
אנחנו הולכים למועדונים הזולים כי שמה נמצאים רוב התיירים. ולא בגלל חסכון.
אנחנו מתווכחים על כל באט - אני באופן אישי לא עושה את זה באגרסיביות, אבל יש מקרים שהמוכרים למדו שהם מכפילים את המחיר כדי שיהיה ויכוח. מה לעשות, זה לא בגלל שאתה ישראלי, זה בגלל שאתה לומד שאם אתה רוצה מחיר טוב, אתה צריך להתווכח.
אני אתן לך דוגמא הכי טובה. כאשר אני הולך ורוצה לקנות שקית אננס חתוך, אז המוכר אומר לי 50 באט, אם אישתי תלך הוא ימכור לה את זה ב-20 באט. פשוט ככה.
נכון שאנחנו בארץ נקנה גינס ב-400 ש"ח ובתאילנד לא נעשה את זה כי בסך הכל אנחנו נסענו לחופש, ואי אפשר להרשות לעצמך בחופש מה שאתה מרשה לעצמך בארץ.
נכון, אנחנו עם קשה ואגרסיבי, אבל לפעמים אני רואה מה התיירים האחרים עושים - לא פחות מגעיל מהישראלים.
פאם אחת ראיתי תייר בריטי סיים לאכול את ארוחת הבוקר שלו, ואז הוא אמר לחברה שלו, טוב...סיימתי, את יכולה לאכול את השאריות. פשוט כך.
שכחת שגם בארץ, אנשים מהמעמד הנמוך ומטה הולכים לקניון ועושים קניות בדיוק איפה שאני עושה, אבל זה לא אומר כלום, ממש כלום. -
ד"ר דודו,יש לי פתרון בעזרתך..אולי באוקטובר שבע"ה יהיה המפגש בביתך בנגקוק
,תרחיב את דעתך בנושא וגם תיקח אותנו למקומות הלא מתויירים.אגב,בערב המפגש,בשבילי תה עם חצי כפית סוכר...
